צרור המור/ויקרא/יז

צרור המור ‏ ויקרא יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

אח"כ אמר איש איש אשר ישחט שור או כשב או עז וגו'. ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו'. זאת הפרשה נסמכה לשעיר עזאזל. לרמוז כי אולי יעלה על לב קצת מהעם כי זה השעיר היה שלוח מנחה לסמאל. לזה באה זאת הפרשה להורות כי זה שקר. כי כוונת הש"י לא היתה אלא לטובתם של ישראל ולהרחיק מהם מעשיהם שהיו זובחים את זבחיהם על פני השדה. ואע"פ שהיו רגילין בכך. עכשיו הוא רוצה להרחיק מהם זוהמא. שיעשה בזה שיכרת מעמיו. אלא שיביאו קרבנם אל פתח אהל מועד. וא"כ איך עלה על הדעת שיצוה הש"י לישראל שישלחו השעיר על פני השדה. ולכן אמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם במצרים. ולהוציא זה הדבר מלבם חזר לומר ואליהם תאמר. לחושבים סברא זאת. איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם. כלומר שנספחו על בית ישראל. והיה להם סברות רעועות מקודם. ואולי יחשבו כי זה הולך על הדרך ההוא. להם תאמר ותזרז כי איש איש אשר יעלה עולה ואל פתח אהל מועד לא הביאו ונכרת האיש ההוא מעמיו. ולפי שישראל במצרים והגרים הנדבקים בהם היו רגילין בדם לזבוח על פני השדה ולאכלו. צוה בכאן איש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם והכרתי אותו מקרב עמו. ונתן טעם לזה כי נפש כל בשר בדם הוא. ואחר שהיה נקרב ע"ג המזבח לגבוה אין ראוי שיאכלוהו. ולפי שהאדם צריך להיות נקי מה' ומישראל. ואולי שישחוט אדם חיה או עוף שהם נמצאים על פני השדה. והרואה הדם שפוך יאמר שלשם זביחה העלוהו שם. לז"א כי כל איש אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו שיכסהו בעפר. בענין שלא יחשדו אותם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.