רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/יז

רלב"ג - ביאור המילות ‏ ויקרא יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל. ראוי שתדע כי הגר הוא בכלל כי כבר זכרה התור' בביאור במה שדומה לזה בזאת הפרש' עם שזה מבואר בכללות שמשפטי התורה הם שוים לגר ולאזרח הארץ:

ג

איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כבש או עז במחנה. זכר שור וכבש ועז לפי שמהם יהיו הקרבנות כמו שנזכר בפרשת ויקרא ואמר במחנה ר"ל במחנה ישראל וגומ':

ד

ואל פתח אהל מועד וגו'. רוצה לומר מחוץ למחנה ישראל והנה הוא מדבר בקדשים ששחטם חוץ לעזרה היה ששחטם במחנה ישראל או ששחטם חוץ למחנ ישראל כדי שלא הביאו לשחטו אל אהל מועד באופן שצותה התורה כדי שיהיה נאות להקריב קרבן להש' לפני משכן ה' הנה הדם ששפך בזאת השחיטה יחשב לו דם ר"ל שכבר יתחייב עליו מיתה ולזה ביארה התורה שכבר יתחייב עליו כרת והנה התבאר מזה המקום שבקדשים ידבר כי הם ראוים להביא אל אהל מועד ולזה ראוי שיהיו הקדשים ראוים לבא אל אהל מועד ואז יתחיי' כרת על שחיטתן בחוץ. אבל אם היו בעלי מומין או שהיו באופן מה זולת זה שאינן ראויים לבא אל אהל מועד הנה לא יתחייב כרת על שחיטתן וראוי שיתבאר מזה המקום כי הנשחט בחוץ הוא פסול להקריב ממנו קרבן לה' כמו שהתבאר מדברנו בביאור זה הפסוק וראוי שלא יעלם ממנו כי התורה תדבר במה שהיא שחוטה במחנה או מחוץ למחנה רוצה לומר שהוא בגדר השחיטה שם ולזה אם שחט בלילה שם הנה אם תהיה שחיטתו שחיטה כי בשחיטה אשר שם לא יהיו מתנאיה שלא תהיה בלילה כמו העניין בשחיטה אשר בעזרה שאינה אלא ביום כמו שהתבאר ולזאת הסבה לא יתחייב המולק את העוף חוץ לעזרה כי אין זה העניין נכנס בגדר השחיטה חוץ לעזרה אבל ידמה שם זה הענין לנהירה או לנדמה לה ולזה יתחייב על שחיטת עוף שהוא קדשי' בחוץ כיון שלא הביאו אל אהל מועד באופן הראוי להקריב ממנו קרבן להשם:

ה

למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאום לה' אל פתח אהל מועד אל הכהן. קרא על פני השדה מה שהוא חוץ מהמקום המוגבל לזבחי השם יתעלה כי השדה מורה על זאת הכונה כמו שביארנו בפסוק אמרו ובשר בשדה טרפה לא תאכלו עם שכבר היה אפשר שהיו ישראל קודם מתן תורה זובחים זבחים על פני השדה לא לעבודה לשם יתע' הלא תראה במעשה העגל שהעלו עולות ויגישו שלי' והיה זה המנהג הפחות להם ממה שנהגו וגדלו עליהם בהיותם במצרים בדעותיהם הנפסדות ומנהגיהם הפחותים וזבחו זבחי שלמים להשם אותם:

ו

וזרק הכהן את הדם. ר"ל שאפילו השלמים נאכלים לבעלים והיה אפשר מפני זה שיחשב שלא יתחייב כרת אם ישחטום בחוץ מפני חלק הבעלים שהוא נאכל במחנה ישראל הנה יחוייב שיביאום אל אהל מועד לשחטם כדי שיהיו להש' ויקריב מהן למזבח הדם והחלבי':

ז

ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. ר"ל לשדים והם הדמיונים הכוזבים שיביאום לחשוב במה שאיננו אלוה שהוא אלוה ואחשוב כי מפני ששבתי הוא אשר ייוחס לו עניין השדים כמו שהתבאר במשפטי הכוכבים והיה גדי בית שבתאי הנה נקראו השדים שעירים ואע"פ שדלי גם כן הוא בית שבתאי הנה יתחדשו הדמוינים המפסידים משבתאי מצד טבע השחורה אשר מזל גדי מתיחס לו וכן העניין בשבתאי לא מצד טבע הדם אשר מזל דלי מתיחס לו:

חקת עולם תהיה זאת לכם לדורותיכם. ראוי שנדע שזאת החקה הנוהגת לדורות בזה הענין הוא שלא לזבוח לשעירים וכ"ש לע"ז ואמנם השחיטה חוץ מפתח אהל מועד לא יתחייבו עליה כרת כי אם אחר שנגלה להם המקום שנבנה בו המזבח בהר המוריה כי קודם זה היה אפשר להם לשחוט ולהעלות הקרבנות לשם יתעלה בכל המקומות כמו שיתבאר בפרשת ראה אנכי ולפי זה הפירוש יהיה זה מצות לא תעשה והנה הרב המורה לא מנאה ובספרא אמרו והביאום להשם מצות עשה מצות לא תעשה מנין ת"ל ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים והנה אפשר שיהיה הרצון בזה כי לולי הבאתם הקרבנות לה' אל אהל מועד יהיה סבה שלא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירי' וזה שאם היה מותר להם לזבח לש"י מכל מקום הנה יהיה זה סבה שלא יעמדו על אמתת השם ויחשבו בו רבוי לזאת הסבה על שלמעוט עמידתם על האמת בזה תהיה הקרבתם למה שיהיה האלוה לפי הדמיונים הכוזבים שר הם השרים באמת ולפי זה הפירוש יהיה שב אמרו חקת עולם תהיה זאת לכם לדורותיכם לענין שחיטת קדשים בחוץ וזה אמנם יהיה אחר הגלות בית עולמים כמו שיתבאר בפרת ראה אנכי וכבר יורה שאין אמרו ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים מצות לא תעשה שאם היה הדבר כן לא היתה בזה המאמר מלת עוד אבל היה המאמר בזה ולא יזבחו את זבחיהם לשעירים ואולם אמר עוד יורה שהרצון בזה שזה יהיה סבה שלא יזבחו עוד שבחיהם לשעירי' וזה מבואר מאד:

ח

ואליהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעלה עולה או זבח ואל פתח אהל מועד וגו'. ר"ל שאם יעלה עולה או זבח חוץ לעזרה יתחייב כרת והנה זכר העולה שהיא כלה כליל ואחר כך הזבח שלא יקריבו ממנה לשם כי אם קצתו להעיר שאיך שיהיה העניין בזה יתחייב עליו כרת ובאמרו אל פתח אהל מועד לא יביאנו למדנו שכל הראוי לבא אל אהל מועד אם עשה אותו בחוץ לקרבן באופן שלא יוכל להביאו אל אהל מועד כמשפטו יתחייב כרת והנה אמרנו שיעשה אותו בחוץ לקרבן לפי שנאמר עולה או זבח ומזה המקום יתבאר שנסוך היין אע"פ שלא היה קרב על המזבח אם עשה אותו בחוץ חייב שהוא ראוי להביאו לאהל מועד שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה' ויתבאר שאינ חייב כרת אם לא יעשה זה הקרבן להשם יתעלה שנאמר עולה או זבח והעולה והזבח הם לחש' לפי הוראת הגדר וזה מבואר ממה שקדם במעשה העולה והזבח. וראוי שתדע שלא יתחייב על העלאה בחוץ להשם אם לא נבנה שם מזבח כי המזבח לקוח כנגד העלאת הקרבנות ולזה תמצא בנה ואברהם ויצחק ויעקב ובלעם במה שהקריבו מהקרבנו' ליי' בניית המזבח:

י

ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם. לפי שזכר אחר זה ואני נתתיו לכם על הזבח למדנו שלא יתחייבו כרת אלא עם הדם אשר מדרכו שינתן על המזבח והוא דם הנפש כמו שאמר דם הפר ודם השעיר ואולם דם התמצית ודם האברים לא יתחייבו עליו כרת ויתב' מהשרשים הכוללים שהדם ההוא הוא באזהרה:

יא

כי נפש הבשר בדם הוא. ר"ל שהד' הוא הכלי לנפש להוביל בו החו' היסודי והמזון לחלקי הגוף ולזה ימות הב"ח רק בהסתלק הדם ולזאת הסבה היתה ההערה בו על הנפש כמו שביארנו בעניין הקרבנות והיה מכפר על הנפש בזה האופן וכבר יתבאר במה שקדם שאסור הדם אינו נוהג כי אם בבהמה ובעוף ואולם דם שאר הב"ח לא יתחייבו עליו מזה הדם ולפי שדם הבהמה ועוף אסור והיתה החיה בלתי קרבה להשם יתעלה ולא העוף באופן שיהיה ממנו שלמים חייבה התורה בחיה ובעוף הטהורים כאשר ישחטם שנכסה דמם בעפר כדי שלא יבאו הנשים לאכול דמם ואולם הבהמה לא הוצרכה בה התורה לזה לפי שלא הותר לישראל בתחלה לאכול בשר כי אם שלמים וכבר היה קרב מהם החלב והדם לשם יתעלה ואולם אחר שארך הזמן וסרו ישראל מהמנהגים הפחותים אשר הסתבכו בהם בהיותם במצרים מאכילת הדם והחלב אז הותר להם בשר תאוה כמו שיתבאר במה שיבא והנה אמרה התורה אשר יצוד ציד חיה או עוף לפי שהנהוג בהם שהם נצודים והוא מבואר ממה שביארנו שכבר ינהג זה הדין בהם אע"פ שלא צד אות' הוא בעצמו כאלו תאמר שנתנו לו במתנה או שקנאם וראוי שנדע שלא ינהג זה הדין אלא בחיה ובעוף הטהורים שנאמר אשר יאכל ולפי שלא ביארה התורה אסור חלב בחיה ובעוף כי אם בבהמה במקום שזכרה אסור דם בבהמה ובעוף ר"ל בפרשת צו הנה למדנו מה שאין אסור חלב נוהג בחיה ובעוף וכבר יתבאר מעצם הענין שאין להם חלב אבל הוא שומן מטבע השומן וראוי שנדע שלא ינהגו כסוי הדם כי אם בשחיטה המותרת באכילה שנאמר אשר יאכל ובכלל הנה כאשר לא יותר לאכול מהבשר בסבת השחיטה כ"ש שיתרחקו מלאכול הדם ולזה לא יצטרכו לכסוי הדם כי עם שהוא אפשר ג"כ שהיה ממנהגיהם הפחותים שיצודו חיה או עוף להיותם מדבריים ויחשבו שיהיו השדים מזה הצד יותר מתייחסים להם ולזה היה ממנהגיהם שישפכו דמם במקום אחד והיו אוכלין הבשר סביב הדם ההוא והיו חובים שיבאו שם השדים לאכל הדם כי הוא מזונם לפי מחשבתם ובזה האופן תשלם האהבה להם עם השדים ויודיעו להם העתידות ולזה אמר לא תאכלו על הדם ואחר כן אמר לא תנחשו ולא תעוננו כמו שיתבאר במה שיבא וכבר זכר זה הרב המורה רצוני לומר שכבר היה ממנהגיהם הפחותים לאכול על הדם לזאת סבה כמו שראה בספריהם הקודמים ולזה גם כן לא היה נוהג כסוי הדם בחיה ועוף ולפי שהתכלית היה לאכול הבשר סביב הדם לזאת הסבה שזכרנו הנה כשלא היה הבשר נאכל לא יתחייבו בכסוי וראוי שנדע שצריך שיהיה עפר למעלה ועפר למטה שנאמר ושפך את דמו וכסהו בעפר ר"ל שישפוך את דמו בעפר ויכסהו בעפר והנה בזה האופן גם כן תעמוד התורה כנגד הכונה ההיא וזה שכאשר ישפך הדם לא ימצא שם במורגש אבל יהיה נבלע בעפר והוא מבואר שכל מה שיקרא עפר בלשון קודש יתכן לכסות בו את הדם:

יד

כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא. ר"ל שנפש הבשר וחיותו הוא באמצעות הכח אשר בנפשו להזות דמו ולזה יחדו השם יתע' לכפר על הנפש וכדי שיתיישב יותר בלב האנשים שהכפרה תשלם בזה ראוי שיהיה ענינו מרוחק האכילה כי אם יאכלוהו לא יחשבו בו יתרון על הבשר הזה ובכלל הנה השתנות המזון אל הדם הוא מבואר שהוא מפועל הנפש כי אל ימצאו הדברים המזוניים נהפכים לדם עם הפסדם אם לא כשיזון מהם הב"ח ולא היה בזה מופת על מציאו' הנפש כי אין מדרך החום שימשך ממנו זה אם לא היה חום נפשיי ולפי שאלו הדברים היו להעיר על מציאות הצורה כמו שזכרנו במה שקדם הנה הגבילה התורה ענין הדם בזה האופן:

טו

וכל נפש אשר תאכל נבילה וטרפה. ראוי שתדע שאין הרצון באמרו נבלה וטרפה נבלה או טרפה כי הטרפה לא תטמא אם לא היתה עם זה נבלה לא הטרפה השחיטה כמו שהתבאר בפרשת ויהי ביום השמיני בב"ח אשר טומאתו יותר חמורה אמר וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה למדנו שהשחיטה אינה מטמאה ולזה יהיה הרצון בזה שתהיה נבלה וטרפה יחד ולפי שהיתה טרפה אינו סבת הטמאה ואין לו רושם בה כמו שהתבאר מדברנו מזה המקום הנה לא יהיה התנאי בזאת הטמאה שתהיה טרפה אבל תטמא גם כן בזה האופן אם היתה נבלה לבד וזה מבואר מאד ואמנם זכרה התורה נבלה וטרפה להורות שהיא תדבר במין מהב"ח שאפשר שיהיה בו נבלה וטרפה יחד והוא המין הטהור כי בב"ח הטמאים לא תנהג טרפה ולפי שזאת הנבלה לא נזכר בה שתהיה מטמאה במגע ובמשא אבל תטמא כשתאכל הנה אינה הנבלה המטמאה במגע ובמשא הנזכרת בפרשת ויהי ביום השמיני עם שאם היה העניין כן הנה זה כפל ומותר ולזה הוא מבואר שאין זאת הנבלה אינה נבלת חיה ולפי שהוא זכר בזה המקום החיה והעוף אשר יאכל למדנו שבנבלת עוף טהור מדבר והוא אינו מטמא כי אם בזה האופן בהיותו בבית הבליעה לא קודם זה ולא אחר שירד משם וכבר ביארנו הסבה למה לא יטמא העוף הטהור כי אם בזה האופן בפרשת שמיני וראוי שיתבאר שאם יהיה בבית הבליעה כשיקיא אותו שאינו מטמא כי אין זו נקראת אכילה אבל הוא מקביל לאכילה:

טז

ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו. ר"ל שיתחייב כרת ולפי שאי אפשר שיתחייב כרת על הטמאה אם אכל קדש או נכנס במקדש בהיותו טמא הנה יהיה הרצון בזה שאם יאכל עם זה קודש או יכנס למקדש בהיותו טמא קודם הטהרו מזאת הטמאה יתחייב כרת:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.