תורה תמימה/ויקרא/יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ ויקרא יז

ב

דבר אל אהרן ואל בניו. מה ת"ל, שיכול אהרן ובניו שאין חייבים על העליה בפנים לא יהיו חייבים על השחיטה בחוץ, ת"ל אל אהרן ואל בניו . (תו"כ).

ואל כל בני ישראל. מלמד שבני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ואין הנכרים מצווין על שחוטי חוץ . (זבחים קט"ז ב').

ואמרת אליהם. לרבות את הגרים ואת העבדים . (תו"כ).

זה הדבר. תניא, נאמר כאן זה הדבר ונאמר בפרשת נדרים זה הדבר (פ' מטות), מה להלן ראשי המטות אף כאן ראשי המטות, למאי הלכתא, אמר רב ששת, לומר שיש שאלה בהקדש . (נדרים ע"ח א').

ג

איש איש. דברה תורה כלשון בני אדם . (זבחים ק"ח ב').

אשר ישחט. על השחיטה הוא חייב ואינו חייב על המליקה . (שם ק"ז א').

מחוץ למחנה. יכול חוץ לשלש מחנות ת"ל במחנה, אי במחנה יכול השוחט עולה בדרום יהא חייב ת"ל אל מחוץ למחנה, מה חוץ למחנה מיוחד שאינו ראוי לשחיטת קדשים ולשחיטת כל זבח, יצא דרום שאע"פ שאינו ראוי לשחיטת קדשי קדשים ראוי לשחיטת קדשים קלים . (שם שם ב').

מחוץ למחנה. לאתויי כולה בפנים וצוארה לחוץ או כולה בחוץ וצוארה בפנים דחייב . (שם שם).

ד

ואל פתח אהל מועד. מלמד שכל שאינו ראוי לפתח אהל מועד אין חייבין עליו משום שחוטי חוץ, יכול שאני מוציא אף עולות מחוסר זמן בבעלים ואשם נזיר ומצורע, ת"ל (פ' ג') שור או כשב או עז, שור מכל מקום, כשב מכל מקום, עז מכל מקום . (שם קט"ו א').

פתח אהל מועד. פתח – למעוטי גגו . (זבחים ק"ז ב').

קרבן לה'. על קרבן בחוץ ענוש כרת, אבל על חולין שנשחטו בעזרה אין ענוש כרת . (קדושין נ"ז ב').

קרבן לה'. אי קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן , ת"ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו, מי שראוי לבא באה"מ יצאו קדשי בדה"ב שאינן ראויין, יכול שעיר המשתלח שראוי לבא לפתח אה"מ יהא חייב, ת"ל קרבן לה', מי שמיוחד לה', יצא שעיר המשתלח שאינו מיוחד לה' . (זבחים קי"ג ב').

לפני משכן ה'. הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והמחיר והאתנן והכלאים והטריפה ויוצא דופן שהקריבן בחוץ פטור, שנאמר לפני משכן ה', כל שאינו ראוי לבא לפני משכן ה' אין חייבין עליו . (שם קי"ב א').

דם יחשב. לרבות שחיטת העוף [שם ק"ז א']

דם יחשב לאיש. אפילו השוחט לאיש . (זבחים ק"ח ב').

לאיש ההוא. הוא ולא שולחו, מאי טעמא, אין שליח לדבר עבירה . (קדושין מ"ג א').

לאיש ההוא. למעוטי שנים שאוחזין בסכין ושוחטין שפטורים . (זבחים ק"ח א').

ונכרת האיש. האיש ולא הצבור, לפי שאין כרת בצבור [תו"כ]

האיש ההוא. הוא ולא אנוס, הוא ולא שוגג, הוא ולא מוטעה . (זבחים ק"ח ב').

מקרב עמו. מקרב עמו – ועמו בשלום . (תו"כ).

ה

והביאום לה'. עד שתהא כולה בפנים . (זבחים כ"ז א').

והביאום לה'. זו מצות עשה . (שם ק"ו ב').

והביאום לה'. היתה הבהמה חולין וולדה שלמים ושחטה בחוץ פטור משום שחוטי חוץ, מאי טעמא, דלא קרינן ביה והביאום לה' . (תמורה י"ב א').

ו

וזרק הכהן וגו'. אין כהן ואין מתנות סביב למזבח בבמה, דכתיב וזרק הכהן על מזבח ה' פתח אהל מועד . (זבחים קי"ט ב').

והקטיר החלב וגו'. תניא, ר' יהושע אומר, כל הזבחים שנשתייר מהם כזית בשר או כזית חלב זורק את הדם , מנלן, דאמר קרא והקטיר החלב, חלב אע"פ שאין בשר, יותרת הכבד ושתי הכליות מנלן, אמר קרא לריח ניחח, כל שאתה מעלה לריח ניחח . (פסחים ע"ט ב').

ז

ולא יזבחו עוד. עד כאן מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות. מכאן ואילך מדבר בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות, שנאמר (פ' ה') אשר הם זובחים על פני השדה, זבחים שהתרתי לך כבר על פני השדה, ומלמד שכל הזובח בבמה בשעת איסור הבמות כאלו זובח על פני השדה . (זבחים ק"ו ב').

ולא יזבחו עוד. תניא, א"ר אליעזר, מניין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב דכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, אם אינו ענין לכדרכה דהא כתיב (פ' ראה) איכה יעבדו הגוים האלה וגו', תנהו ענין לשלא כדרכה . (שם שם).

תהיה זאת להם. תניא, יכול אם הקדיש בשעת היתר הבמות והקריב בחוץ בשעת איסור הבמות יהיה חייב כרת, ת"ל חוקת עולם תהיה זאת להם, זאת להם ולא אחרת להם . (זבחים ק"ו ב').

ח

ואלהם תאמר. אין לי אלא מוקטרי פנים שהעלן לחוץ שהוא חייב, מניין למוקטרי חוץ שהעלן לחוץ שהוא חייב , ת"ל ואליהם תאמר – לערב פרשיות [שם ק"ז א']

איש איש. לרבות שנים שאחזו באבר והעלו שחייבים . (שם שם).

אשר יעלה עולה. מה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהיא גמר עבודה חייב, ומה עולה שהיא ראויה להעלאה אף כל שראוי להעלאה חייב . (שם קט"ו ב').

או זבח. לרבות את הזורק . (שם ק"ז ב').

או זבח. לרבות אימורי אשם ואימורי חטאת ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים שהקריבם בחוץ שהוא חייב . (שם ק"ט א').

ט

ואל פתח אהל מועד. לרבות שכל הבא לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ, ואין לי אלא קדשים כשרים, קדשים פסולים מניין, ת"ל לא יביאנו לעשות כל המתקבל בפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ . (זבחים ק"ט א').

לא יביאנו. [מה ת"ל, לחייב על עולה לחוד ועל זבח לחוד] . (שם ק"ז א').

לעשות אותו. על השלם הוא חייב משום שחוטי חוץ ואינו חייב על החסר . (שם שם).

לעשות אותו לה'. לה' ולא המעלה להדיוט . (שם ק"ח א').

י

ונתתי פני. מהו ונתתי פני – פונה אני מכל עסקי ועוסק בה . (תו"כ).

יא

ואני נתתיו לכם וגו'. תניא, מניין שאין מועלין בדמי קדשים, עולא אמר, אמר קרא ואני נתתיו לכם – שלכם יהא. דבי ר' ישמעאל תנא, ואני נתתיו לכם לכפר – לכפרה נתתיו ולא למעילה, ור' יוחנן אמר, אמר קרא, כי הדם הוא – הוא לפני כפרה כלאחר בפרה, מה לאחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה , והני תלתא קראי ל"ל, חד למעוטי מנותר וחד למעוטי ממעילה וחד למעוטי מטומאה . (יומא נ"ט ב').

על המזבח לכפר. על המזבח – כיון שהגיע דם על המזבח נתכפרו בעלים, לכפר – לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר . (זבחים כ"ו ב').

כי הדם וגו'. כי הדם הוא בנפש יכפר, מלמד שאין כפרה אלא בדם . (יומא ה' א').

בנפש יכפר. מלמד שדם שהנפש יוצאה בו מכפר ושאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר . (כריתות כ"ב א').

יב

כל נפש מכם. מה ת"ל – להזהיר הגדולים על הקטנים . (יבמות קי"ד א').

לא תאכל דם. מכאן שהשתיה בכלל אכילה . (ירושלמי יומא פ"ח ה"ג).

יג

ואיש איש. מה ת"ל איש איש, לפי שנאמר אשר יצוד, אין לי אלא צד, לקח, ירש, וניתן לו במתנה מניין, ת"ל ואיש איש . (תו"כ).

אשר יצוד ציד. אין לי אלא אשר יצוד, נצודין ועומדין מאליהם כגון אווזין ותרנגולים מניין, ת"ל ציד מכל מקום , א"כ מה ת"ל אשר יצוד, למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת . (חולין פ"ד א').

חיה או עוף. כסוי הדם נוהג בחולין ולא במוקדשין, מנה"מ, אמר מר בר רב אשי, אמר קרא חיה או עוף, מה חיה אינו קדוש אף עוף אינו קדוש . (שם שם).

חיה או עוף. או – לחלק אתא . (שם פ"ו ב').

חיה או עוף. ת"ר, חיה – כל משמע, בין מרובה בין מועט, עוף – כל משמע, בין מרובה בין מועט , מכאן אמרו, שחט מאה חיות או מאה עופות במקום אחד – כסוי אחד לכולן, חיה ועוף במקום אחד – כסוי אחד לכולן . (חולין פ"ו ב').

אשר יאכל. השוחט ונמצאת טריפה, והשוחט לעבודה זרה, והשוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ, חיה ועוף הנסקלים, השוחט ונתנבלה בידו, הנוחר והמעקר פטור מלכסות, מאי טעמא – אשר יאכל כתיב . (שם ס"ה א').

ושפך וכסהו. מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי, יצאו קדשי מזבח שמחוסרין שפיכה גרירה וכסוי, ויצאו קדשי בדק הבית שמחוסרין שפיכה פדיה וכסוי שפטורין מכסוי הדם . (שם פ"ד א').

ושפך וכסהו. במה ששפך בו יכסה, שלא יכסה ברגל, כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו . (שם פ"ז א').

ישפך וכסהו. ת"ר, ושפך וכסהו – מי ששפך יכסה , שחט ולא כסה וראהו אחר מניין שחייב לכסות, ת"ל (פ' י"ד) ואומר לבני ישראל, הרי זו אזהרה לכל ישראל . (חולין פ"ז א').

וכסהו. כסהו ונתגלה פטור מלכסות, אמר ליה רב אחא בריה דרבא, מאי שנא מהשבת אבידה דאמר מר השב (פ' תצא) אפילו מאה פעמים, אמר ליה, התם לא כתיב מעוטא, הכא כתיב מעוטא וכסהו . (שם שם).

וכסהו. ת"ר, מלמד שדם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות, אמר ר' יהודה, אימתי בזמן, שאין שם דם אלא הוא, אבל יש שם דם בלא הוא פטור מלכסות . (שם פ"ח א').

וכסהו בעפר. א"ר יוחנן משום ר' ישמעאל, הלכה עוקבת מקרא, התורה אמרה וכסהו בעפר והלכה בכל דבר . (סוטה ט"ז א').

וכסהו בעפר. עפר לא נאמר אלא בעפר, מלמד שצריך ליתן עפר למטה ועפר למעלה . (חולין פ"ג ב').

וכסהו בעפר. ת"ר, יכול יכסנו באבנים או יכפה עליו את הכלי, ת"ל בעפר . (שם פ"ח ב').

וכסהו בעפר. אין לי אלא בעפר, מניין לרבות זבל הדק וחול הדק ושחיקת אבנים ושחיקת חרסית ונעורת פשתן דקה ונסורת של חרשין דקה וסיד וחרסית ולבנה ומגופה שכתשן ת"ל וכסהו , יכול שאני מרבה אף זבל הגס וחול הגס ושחיקת כל מתכות ולבנה ומגופה שלא כתשן וקמח וסובין ומורסן, ת"ל בעפר. (שם שם).

וכסהו בעפר. תניא, בית הלל אומרים, מצינו אפר שנקרא עפר, שנאמר (פ' חקת) ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת . (שם שם).

בעפר. מדכתיב בעפר בסגו"ל ולא בשו"א הבי"ת מלמר שצריך להזמין העפר לשם כסוי [פרישה ולבוש ביו"ד סי' כ"ח].

יד

ואמר לבני ישראל. הובא בפסוק הקודם בדרשה ושפך וכסהו.

טו

וכל נפש. נפש לרבות את השותה . (חולין ק"כ א').

וכל נפש. בבית נפש היא מטמאה ואינה מטמאה תוך הפה . (תו"כ).

אשר תאכל. בדרך אכילתה היא מטמאה ואינה מטמאה דרך יציאתה . (תו"כ).

נבלה וטרפה. ת"ר, יכול תהא מליקה שהיא לפנים מטמאה בגדים בבית הבליעה, ת"ל טרפה, מה טרפה שאינה מתרת את האיסור אף כל שאינה מתרת את האיסור , יצאה מליקה שהיא לפנים הואיל והיא מתרת את האיסור אינה מטמאה בגדים בבית הבליעה . (זבחים ס"ט א').

וטמא עד הערב. מלמד שאינה מטמאה בגדים בתוך המעיים . (תו"כ).

טז

ונשא עונו. יכול על כבוס בגדים יהא ענוש כרת, ת"ל ובשרו לא ירחץ ונשא עונו, על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כבוס בגדים במלקות ארבעים . (שם).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---