צרור המור/ויקרא/טז

צרור המור ‏ ויקרא טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אחרי מות. לפי שלמעלה הזכיר לישראל על דיני איסור והיתר וטומאה וטהרה. ואמר והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בעונש טומאותם. שאם יהיו טמאים יטמאו את משכני אשר בתוכם. צוה למשה להזהיר גם את אהרן בבואו אל הקדש. כדי שלא ימות גם הוא בענין שיהיה מטמא המשכן. והזכיר מיתת בניו בתחלה. להורות לו שלא ימות כמו שמתו בניו. וכו סמך לכאן ענין מיתת בני אהרן ויוה"כ להורות לנו על כל מה שכתבתי למעלה. כי אלו הפרשיות כולם הם רמיזה על ענין אדם הראשון וחטאתו. ואיך רצה הש"י לחזור העולם לקיומו לפי שהיה מתמוטט העולם מחטאו. לכן צוה לבנות משכן ולהקריב עליו קרבנות בז' ימי המילואים כנגד שבעה ימי בראשית. ולזה נקראו מילואים למלאת העולם מחסרונו. ולכפר על חטא אדם הראשון כמו שפרשתי שם. ולפי שלכפרת חטאו ולחזור לקדמותו. לא היה יכול בלי מיתת בני אהרן שתהיה נפש תחת נפש. לכן מתו ביום שמיני למילואים לחנוכת המשכן כמו שכתב שם את אהרן ואת בניו אקדש לכהן לי. ולפי שידוע שאעפ"י שנתבסם העולם ונתכפר חטאתו. הטומאה והזיבה שנמשכו ממנו בסבת חטאתו כבר נתפשטו בעולם. וראוי לעם הקדש גאולי ה' להזהר ולהשמר מהם. סמך מיד ענין הטומאה והנגעים והזיבה והנדה והטהרה. והתיקון הראוי לטמאים בקרבנות וברחיצה ובטבילה. ולפי שלטהרת אלו הטומאות וכפרת אלו העונות. ובפרט עון העגל שנתחבר עם חטא אדם הראשון. צריך כפרה כוללת. להודיע לכל בני העולם איך הקב"ה השרה שכינתו ביניהם וכפר להם עונם ועון העגל. סמך לכאן מיתת בני אהרן ויוה"כ. לפי שבני אהרן מתו לכפרת עון אדם הראשון ועון העגל. כמו שפירשתי באומרו ישלם שנים לרעהו שהם מכפרים עם יוה"כ. וכמו שיוה"כ מכפר כך מיתת בני אהרן מכפרת. לפי שאלו השני צדיקים היו בלא חטא ובלא עון. אלא שחשבו להתדבק בש"י ברוב חכמתם. ובקרבתם לפני ה' מתו ולא בעון אחר. ולפי שהבנים חלק האבות. נורא עלילה על בני אדם. אמר פוקד עון אבות על בנים. ובמיתתם נצטרפו עון אדם הראשון ועון אהרן אם היה בו שמץ דבר. והם הם שני שעירי עזים הנקרבים ביוה"כ לכפר על ישראל ועל המקדש. ולפי שהם עקר הכפרה יותר מהקרבנות. אעפ"י שחרב מקדש ובטלה עבודה נשארה מיתת בני אהרן לכפר ביוה"כ. ולכן אנו קורין זאת הפרשה ביוה"כ. בענין שזכירת מיתתם תהיה מכפרת עלינו. אחר שאין לנו קרבנות ואין לנו שעירים. הם לנו במקום שני שעירים:

ולכן סמך לכאן אחרי מות שני בני אהרן. כלומר אחר שמתו שני בני אהרן בהיותם קורבים אל ה'. בלי שום סבה אלא לכפר עונות ראשונים. דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש פנימה. בענין שלא ימות: ולפי שעון בני אהרן כבר רמזתי למעלה. שהוא רמוז באומרו וישימו עליה קטרת ולא אמר עליהם. שזהו נרגן מפריד אלוף. וחטאו בזה הע"ת שהוא עת לעשות לה' שלא ידעו לחברה להיות האהל אחד. ולכו הזהיר לאהרן ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו' בזאת יבא אהרן אל הקדש. לפי שהיא שער השמים להתקבל התפלה ולעלות למעלה. אבל לא לעמוד ולהתעכב בה. אחר שהיא נקראת בית התפלה ובית שער לאכסדרה של מעלה. לעלות ולראות ולהתקשר בקטרת הסמים. שהוא כמו קשור כמו שרי קטרין. וזהו שאמרו ואף זאת לא בכל עת כי אם בענן הקטרת. שזה רמז לקישור הדברים בענין שיכנסו בזה השער למעלה. וכן בתפלתנו אנו נכנסים בזה השער ואומרים אדנ"י שפתי תפתח. לפי שהיא פתח עינים והיא שער השמים לעלות התפלה למעלה. וזהו סוד שאמרו כל הסומך גאולה לתפלה. ולכן אין להפסיק שם אפילו לקדיש ולקדושה. ואין אומרים אמן אחר גאל ישראל לפי שהיא שער להכנס למעלה. אבל לא לעמוד ולהתעכב שם בהפסקה. ולהורות כי זה שער השמים תמצא כי אדנ"י במילואו עולה כמו תרע"א שהוא תרגום של שער. כי זה אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד עולה תרעא. לפי שהיא בית תפלה ובית קבול לתפלה ולברכות כולם. וזהו סוד אדני הקדש שהיו מאת אדנים למאת הככר רמז למאה ברכות. והאדנים היו להכניס בהן העמודים. שזה רמז לקישור עמוד יסוד עולם עם השכינה שנקראת אדנ"י. רמז לאדני הקדש. ולכן צוה לאהרן שלא יכנס בכל עת כי אם בענן הקטרת לקשר כל הדברים למעלה בלי פירוד:

והזהיר לאהרן שלא יבא בכל עת אל הקדש. לפי שזה העת יש בה כמה עתים מהם לטובה ומהם לרעה. כאומרו כי עת רעה היא. ולפי שבני אהרן נכנסו בעת רעה מתו. ולפי שאהרן קדוש ה' ידע זה הסוד בחכמתו ובשכלו ובתבונתו. כשגלה לו משה הדבר ואמר הוא אשר דבר ה'. קבל הדבר בשמחה ושתק. וזהו וידום אהרן. ועליו נאמר לכן המשכיל בעת ההיא ידום כדכתיב וידום אהרן. מה טעם כי עת רעה היא ולא עת טובה. ולכן נאמר לו ואל יבא בכל עת אל הקדש. אבל בעת טובה יבא. ולפי שבזה העת יש עתים לטובה ועתים לרעה. עתים לשלום ועתים למלחמה. עתים לאהבה עתים לשנאה. לפי שהיא להט החרב המתהפכת. אמר שלמה בקהלת לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. לרמוז שיש עת של חפץ. ויש עת שאינו של חפץ. ולכן התחיל עת ללדת ועת למות. לפי שהיו תחלת ההויה. וחתם עת מלחמה ועת שלום. שהיא תכלית ושלימות כל הדברים. ולפי שבאלו העתים יתראה כח ה' וידו החזקה. מהם לטובה מהם לרעה מהם למלחמה מהם לשלום. הזכיר שלמה י"ד עתים לטובה הנמשכות מימין ה'. והזכיר י"ד עתים לרעה הנמשכות משמאל היא ידו החזקה. ולפי שיש עת ויש עת. הזהיר לאהרן ואמר ואל יבא בכל עת אל הקדש. לפי שאין כל הזמנים שוים. ואין כל הימים שוים. ואין כל העתים שוים. ואין כל הרגעים שוים. הזהיר לו פן יבא בכל עת אל הקדש. אלא בזאת יבא אהרן אל הקדש. בעת טובה. בענין שיהיה כח בידו להבריח בזה היום כל מיני מדות הדין שלא יקטרגו על ישראל. ולזה צריך הכהן לחבר עצמו כמאמרם ז"ל לזכות התורה שנקראת זאת התורה. ולזכות המעשרות דכתיב בהו ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים לטובה ולא לרעה. ולזכות השבטים דכתיב בהו וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. לטובה ולא לרעה. וכן בזכות הקרבנות דכתיב זאת חנוכת המזבח לכפר על ישראל ולא להזכיר עונם. וכל זה תלוי בקישור זה העת למעלה ענן הקטרת:

ולזה רמזו ז"ל חבילות חבילות של מצות היו נכנסים עם הכהן ביוה"כ. כי לשון חבילה הוא לשון קישור ואגודה. וכן ראוי לעשות הכהן ולקשר החבילות של המצות אלו באלו ביוה"כ. ולקשר הכהן עם הלוי והלוי עם ישראל. בענין שלא נאמר אין שם כהן נתפרדה החבילה. וזהו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. כלומר אעפ"י שנראה שעם ישראל חלק ה' יעקב שהוא קדוש ה'. קשר החלק בכל. והכל בחלק. בענין שיהיו לאחדים בידו. לפי שהוא משולש בזכיות ובחבילות של מצוה. וזהו חבל נחלתו שזה רמז לחבילה ולחבל הנעשית מחלקים שונים. ולפי שיעקב קשר כל הדברים בסולם ארצה וראשו מגיע השמימה. אמרו שהייחוד הוא בפסוק שמע ישראל. לפי שהוא המקשר כל העולמות. ולכן ביוה"כ היא השמחה בעולמות כולם. וזהו יוה"כ למעלה ולמטה. לפי שהכהן היה מיחד הכל בקרבנותיו ובהזאותיו ובמנייניו. ולכן אמר וכך היה מונה אחת. אחת ואחת. לקשר כל הספירות עד העשירית שהיא השביעית קדש לה'. ולכן אמר אחת. אחת ואחת. כנגד כת"ר חכמה ובינ"ה. ואחת עם כולם שמיחד הכל. וזהו אחת ושתים. אחת ושלש. כנגד גדול"ה גבור"ה. וכן כולם עד אחת ושבע. שהיא השביעית שהיא שער השמים כנסת ישראל שהיא עת לטובה. וכל זה רמוז באומרו ואל יבא בכל עת כי אם בזאת יבא אהרן אל הקדש:

ד

ואמר כתונת בד קדש ילבש. שהם בגדי לבן ללבן עונותיהם של ישראל. ולא בשל זהב שהם רמז לחטא האדום. וכן רמז בכאן כתונת בד לכפר על כתנות עור של אדם הראשון. ומכנסי בד לכסות בשר ערוה של אדם הראשון שאמר שהיה מושך בערלתו. ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף. לכפר על רישא דדהבא הוא הראש אשר השתחוו שם. ואמרו שהזכיר כאן ד' פעמים בד. ד' תחת ד'. כתנת בד ולא בחשן ואפוד ומעיל וציץ. וז"ש כתונת בד ולא בחשן בד ולא באפוד בד ולא מעיל בד ולא ציץ. יכול יכנס בכל אחד מאלו לפני לפנים. ת"ל בד ד' פעמים. ועל היות ארבע פעמים סמוכים בד. אמרו בד ראשון שיהא של בוץ. בד שני שיהיו חדשים. בד שלישי שיהיו זהורין. בד רביעי שלא ילבש של חול עמהם. וכל זה לרמוז שהכהן היה מחובר ומלובש בבגדי מלכות שהם ד' מחנות שכינה. ובהם היה נכנס אל היכל המלך פנימה:

ה

ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים. לפי שפר ואיל הראשונים היו לכפר על אהרן ועל הכהנים. ולקח את שני השעירים הנזכרים למעלה. וכן שני השעירים הנזכרים בענין רבקה. שאמרה ליעקב וקח לי משם שני גדיי עזים טובים לטובתם של ישראל. הם שני שעירים הנזכרים כאן לכפר על עונות בני ישראל. ואמר כאן ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. ושם ביארתי טעם נכון בו. וענין זה השעיר כבר דברו בו. לפי שנראה דבר זר נגד תורתינו הקדושה. ועוד כתב הקדוש ראיתם עבד שמשליך גורלות עם המלך ועל זה האריכו הרבה. ובספרי ספר צרור הכסף בהלכות יוה"כ הארכתי בזה. ואמרתי כי כל זה היה לטובתם של ישראל לתת להם עצה על נפשותם להציל עצמם מן הצר הצורר. ולפי שהש"י ברא עולמו במדת הדין. רצה שכל דרכיו יהיו במשפט. ולפי שכשאדם חוטא באה מדת הדין לשאול דין עליו. כאומרו קץ כל בשר בא לפני. והש"י נותן עצה לעמו להנצל מן הדין בייסורין ובתשובה. ולפי שלפעמים השוטה כשעומד בהיכל המלך מדבר לפני המלך דברים מעבדי המלך שעושים רושם במלך. כל אחד משרי המלך מפשיט לבושו ונותנו לו בענין שידבר טוב אל המלך. כן רצה השי"ת שנשלח זה השעיר לעזאזל. הוא שטן הוא יצר הרע הוא נחש הוא סמאל שהוא סם המות סמאל. ועליו נאמר והאלהים עשה שייראו מלפניו. בענין שידבר טוב אל המלך. וז"ש בפרקי רבי אליעזר ראה סמאל שאין חטא בישראל ואמר יש לך עם כמלאכי השרת וכו'. וכל זה מכח הלעטת השעיר שנותנין לו. כמו שנתן יעקב לעשו נזיד עדשים. וזה השעיר שאנו נותנין לו משלו הוא. כי הוא איש שעיר ושעירים ירקדו שם. ויעקב איש חלק חלק ה' עמו ולא אחר. וידוע שהקב"ה מחלק פרס לע' שרים של מעלה. והם יחלקו לעבדיהם שהם אותם האומות שתחת ממשלתם. ושמתי משל שם כי זה דומה למלך ב"ו שמצוה על מלכותו שיתנהגו במשפט ובדתי המלך. ושם פקידים ושופטים על הארץ. וצוה לאיש צר ואויב אכזר ובעל חמה שיהיה קצין וראש. להביא כל משפטי המלוכה לפניו. ולהלשין עבד אל אדוניו אם רצח וירש או נאף וגזל וכיוצא בזה. והוא יסדר הטענות כנגדם לחייבם ולהרשיעם. ולזה יש יום מיוחד בשנה לשפוט ולגזור כל הדברים על מלכותו. וכן בזה היום מחלק פרס לכל עבדיו. והנה למלך היה אוהב א' שאוהב לו כנפשו והיה רוצה לזכותו בדין. וזה האהוב הכה נפש ורצח וגנב. והמלך לרוב אהבתו אליו צוה לו קודם שיבא יום הדין. שיתן לעושי המלאכה עשרת אלפים ככר כסף למרק חטאתו. ויהי היום הוא יוה"כ שמחלק פרס לעבדיו. שלח לכל עבדיו מנת המלך הראויה לכל אחד. ולזה האיש צר ואויב איש הדמים ואיש הבליעל לא שלח ידו ומנתו ונתאחר הדבר עשרה ימים. ואז שלח לו פרס המלך הראויה לו בכל שנה ביד זה האהוב שרצח או גזל. בענין שיראה זה הצר שזה אהובו של מלך. ושהמלך שלח לו מנתו על ידו וישא לו פנים. וכשראה זה הצר המשטין רצה לעורר מדנים וכעס על אהובו של מלך. מצא שכבר פרע קצת חובו בכסף שנתן לעושי המלאכה. וכן ראה שהמלך אוהב לו כנפשו וחייו היו תלוין מנגד. עד שזה האהוב הביא הפרס המזומן למלך. וכשהגיע לעת הדין נסתתמו טענותיו ונהפך לאוהב. המלך זה הקב"ה שחילק הארץ לע' שרים. והוא ישפוט תבל בצדק ואיש הדמים הקצין הוא סמאל שרוצה לעוות אדם בריבו. והוא חוקר אחר חטאת האדם להזכירם ביום הדין הוא יום ר"ה. כי בו נזכרים כל האומות לחיים ולמות. אבל ישראל לא נחתם גזר דינם עד יוה"כ. ואהובו של מלך הוא ישראל. ולפי שהש"י ידע שישראל חטאו בכל השנה. מביא עליהם יסורין וחלאים למרק עונותיהן ולסתום פי השטן. רצה הקב"ה ביום ר"ה לחלק פרס בכל ע' שרים. ולסמאל שר הדמים לא רצה לתת לו מנתו הראויה לו בכל שנה ושנה. ורצה לאחר אותם עד יוה"כ ורצה הש"י לשלוח לו ביד ישראל האהוב לו כדי שידע שהוא אהובו של מלך. ולכן נתן הש"י לישראל שעיר עזאזל לשלח אותו המדברה מקום אשר שעירים ירקדו שם. וכשראה סמאל שישראל כבר קבלו עונשם בכסף שנתנו לעושי המלאכה ובייסורים שקבלו ושהם אהובם של מלך. ונושא להם פנים ואומר ביוה"כ יש לך עם כמלה"ש. והש"י שומע עדותם של מקטרגים ומכפר עונותם. וסמאל הולך אצל שעירו כדכתיב וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה. ולכי היו קושרים לשון של זהורית על השעיר. שהוא רמז לעונות בני ישראל האדומים כשנים. ונשא השעיר עליו את כל עונותם שפירושו עונות איש תם. ומיד כשהיו משליכין אותו אל ארץ גזירה. היה מתלבן לשון של זהורית והיו יודעין שעונותם של ישראל היו מתכפרים. וכל זה בסבת שעיר עזאזל. כי סמאל עצמו נשא פנים לישראל והקטיגור נעשה סניגור. ולכן צוה שיסמוך ידיו עליו להתודות עליו אשמת קהלה. ושלח ביד איש עתי המדברה. אשר פירשו בו בזוהר שהוא איש ראוי להוליך המנחה לסמאל. לפי שסמאל נקרא איש רע עין. ואמרו שם שהיו מבקשים בכל ישראל איש מוכן רע עין עינו אחת גדולה מחבירתה. וידוע כי בלעם בעין הרע היה רוצה לקלל את ישראל כאומרו נאם הגבר שתום העין. עד שאמרו שם כי אדם אחד רע עין היה בטבריא שכל הרואה אותו היה מטמין עצמו. לפי שכל אדם שרואה בעיניו היה ממיתו. ועל זה נאמר ביד איש עתי. איש ראוי ומוכן להוליך זאת המנחה לסמאל איש רע עין לקיים מה שנאמר כעבד כאדוניו:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.