ערך/חנוכה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי חנוכה

הקדמה

בגמרא במסכת שבת (כא:) איתא: מאי חנוכה, דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

שם החג

בחז"ל בכמה מקומות (במשנה ובגמרא) מוזכר שם החג 'חנוכה'.

טעם השם

חנו כ"ה

בטעם השם חנוכה מצאנו כמה ביאורים. הר"ן (על הרי"ף על סוגיית הגמרא שבת כא:) הביא מי שכתב שלפיכך קבעו שם החג "חנוכה", כלומר חנו כ"ה. והוזכר טעם זה גם בשבלי הלקט (סימן קפט), כל בו (סימן מד) ובאבודרהם (סדר תפילות חנוכה).

ודנו האחרונים אם כוונת הראשונים לחנייה מהמלחמה או שנחו ממלאכה וקבעו הימים לשביתה ממלאכה. ואכן המהרש"א (ח"א שבת כא:) אחר הביאו ביאור זה מהר"ן הקשה מה שייך חניה כיון שהותר בהן מלאכה ולא נתנו ליום טוב אלא להלל ולהודות, ומשמע שביאר דעה זו כחניה ממלאכה. וכ"כ הב"ח בביאור דברי מהרי"ל שאין לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים, וכתב ע"כ הב"ח שנראה קצת ראיה לזה משם החג חנוכה, ואם אין איסור כלל במלאכה מה חנייה שייך כאן.

והוסיף הר"ן שדוחק לומר שרצה לומר 'חנו כה' ממלחמתם. אמנם כך ביאר הלבוש שחנו מנסיעתם למלחמה, ולכן מותרים הם במלאכה. וכן תמה הברכי יוסף על דברי הב"ח שהרי חנוכה מלשון חנייה ממלחמה ואין זה דוחק כלל, ואדרבה איסור מלאכה אינו אלא מנהג בנשים ולא באנשים ולא מסתבר שיקבעו לפי זה שם החג

חנוכת המזבח

המהרש"א (ח"א שם) פירש שנקרא חנוכה על שם חנוכת המזבח, וכמבואר בגמרא בעבודה זרה (נב:) שבני חשמונאי גנזו אבני מזבח ששקצום אנשיו עבודת גלולים לעבודה זרה והוצרכו לבנות מזבח חדש. וכ"כ האור זרוע (ח"ב אות שכא).

בשו"ת כנף רננה (סימנים עז-עט) עמד על טעם זה ודקדק שמאחר וקדושה ראשונה קדשה גם לעתיד לבא, אם כן גם כשנחרב המזבח אינו יותר מנפגם המזבח כיון שמקום המזבח אכתי עומד בקדושתו. ובכה"ג אין צריך לחנך את המזבח, כשם שבנפגם אין צריך לחנכו.

ובמועדים בהלכה (עמ' קסב) העיר שלאחר אריכות דבריו עדיין אין ראיה שמזבח חדש הרי הוא כמזבח שנפגם. וביותר, שאף מזבח שנפגם יש מקום להסתפק שצריך חינוך מחדש.

חנוכת כל כלי שרת

בספר אבי הנחל (דרוש יב) הוסיף שלא המזבח לבדו התחנך באותה שעה אלא כל כלי השרת. וכמבואר בגמרא בעבודה זרה (נב:) וברש"י, שכיון שנכנסו נכרים להיכל יצאו כליו לחולין כו'. ונחלקו הראשונים שם אם היינו מזבח לבדו או אף שאר כלי הקדש.

חנוכת הבית

כעין זה כתב בשבלי הלקט (סימן קעד) שנקראת חנוכה על שם שנתחנך הבית והוכשר לעבודה, שהרי היוונים טמאו את ההיכל והעזרות והמקדש וכל כליו, וכשגברו חשמונים טהרו את הכל ועשו חנוכה.

חנוכת הבית בזמן חגי

בספר מור וקציעה (סימן תרע) כתב היעב"ץ שכונה החג כן על שם חינוך ההיכל שהיה בזמן הזה בימי חגי הנביא שהיה בכ"ד כסלו ולמחרתו בכ"ה כסלו חנכוהו בהקרבה ובהדלקה מבערב, שאין מחנכים את המנורה אלא בין הערבים. ועל שם חנוכת הבית נקראים ימי נס הנרות שאירעו באותו הזמן 'חנוכה'. ועוד הוסיף שאפשר וסגולת היום הזה שחנכו בו את המקדש בימי חגי, הוא שגרם שיהיה מוכן יום זה לנס נוסף לאחר זמן בחנוכת בית חשמונאי.

נס פך השמן

ערך מורחב – נס פך השמן

סעודות

אם חשובה סעודת מצוה

ראה רמ"א (או"ח סימן תרע) שאינם סעודת מצוה שלא נתקנו אלא להודות ולהלל ולא למשתה ושמחה. וים של שלמה (ב"ק פ"ז סימן לז) שכתב שהם סעודות מצוה וכדברי הרמב"ם (חנוכה פ"ג ה"ג) שהן ימי שמחה והלל. וכן כתב בשם מרדכי ארוך (חדושי אנשי שם פסחים פ"ד אות א').

עשיית מלאכה

כתב השו"ע (או"ח סימן תרע) ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות ויש מי שאומר שאין להקל להם.

ובטעם הדבר כתב הט"ז שהוא משום שנעשה הנס על ידי אשה. והגר"א והלבוש כתב שהטעם הוא משום היכר לכך שאסור להשתמש לאורה.

ונפק"מ שבדברי הט"ז והמג"א משמע שיש מקומות שנהגו לא לעשות מלאכה כל היום ואין להתיר להם אף באופן זה ועכ"פ ביום ראשון ושמיני, ואילו לטעם שהוא משום איסור להשתמש לאורה אינו שייך אלא בזמן שהנרות דולקות, והמג"א נקט דהיינו עד חצות כל זמן שדולקות נרות בבית הכנסת ואילו האליה רבה כתב שאין איסור אלא בחצי שעה שהוא שיעור חיוב הדלקת נרות וכ"פ המשנה ברורה.

קביעת חנוכה על נס פך השמן או על המלחמה

המשך חכמה (בראשית לז כד) כתב שעיקר הנס היה לנצחון מלכות אנטיוכוס ושקיבלו ישראל מלוכה מאתים שנה ולזכרון צריך להאיר נרות ולזה סגי בחזותא בעלמא, אך להורות על נס פך השמן צריך דוקא דיהא שלטא ביה עינא תוך עשרים אמה, ורמז לזה שהיה מאיר מתוך ההיכל ופתחו של היכל היה גבוה כ' אמה (עירובין ב.).

ובמקום אחר (שמות יב טו) כתב שכל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום הנצחון יום מפלת אויביהם לחג הנצחון, לא כן בישראל המה לא ישמח על מפלת אויביהם ולא יחוגו בשמחה ע"ז כו' ולכך על נס חנוכה אין היום מורה רק על הדלקת שמן זית וחינוך בית ה' וטהרתו והשגחת אלקים על עמו בית ישראל בזמן שלא היה נביא וחוזה בישראל, ולכן נעשה ההדלקה על ענין בלתי מפורסם, ההדלקה שמונה ימים בהיכל, משום שהמנהיגים והשרי צבאות היו הכהנים הגדולים החשמונאים והיה חוששת ההשגחה שמא יאמרו כחם ועוצם ידם ובתחבולות מלחמה נצחו הראתה להן ההשגחה אות ומופת בהיכל אשר אינו ידוע רק לכהנים למען ידעו כי יד אלקי עשה זאת והם מושגחים דרך נסיי למעלה מן הטבע, עכ"ל.

יום תשיעי בחו"ל

האבודרהם (הל' חנוכה) הקשה בשם בעל העתים מדוע לא עושים בחו"ל תשעה ימים חנוכה מספק כביום טוב.

וכתב שם שאין לומר שהוא משום ספ"ד לקולא, שהרי מטעם זה היה מקום לפטור גם ביום הראשון וגם ביום התשיעי מספק, וכיון שלפטור בשניהם אי אפשר שהרי ממ"נ אחד מהם הוא חנוכה, הוה ליה איקבע איסורא ועבדינן לחומרא.

ויישב בעל העתים, וכ"כ הפרי חדש (סימן תרע) שכיון שחנוכה אינו אלא מדרבנן לא הטריחו חכמים לעשות ט' ימים.

ובעטרת זקנים הביא דברי הרא"ם בפירשו על הסמ"ג שהוכיח מדברי המרדכי במגילה שביאר הא דלא תקנו לקרות מגילה בי"ד וט"ו כיון דאם י"ד הוא היום העיקרי הרי עוברים משום ולא יעבור. ומבואר שאף שמגילה מדרבנן מ"מ מעיקר הדין היה מקום לתקנת חכמים ואם כן הוא הדין לענין חנוכה. והניח בקושיה.

ובפרי מגדים (סימן תרע) רצה ליישב עפ"ז קושיית הבית יוסף שבאמת הנס היה רק ז' ימים והיום הח' הוא משום ספיקא דיומא. אלא שדחה שאם כן היה צריך למנות שמונה ימים מכ"ו כסלו ואילך שהרי ביום כ"ה לא התחיל עדיין הנס. ובאופן אחר דחה בנפש יהונתן (פ' מקץ) שאם כן היה צריך לברך שהחיינו אף ביום השני כביום טוב. ובערבי נחל (דרוש לחנוכה) הקשה שאם היום השמיני אינו אלא משום ספיקא דיומא אם כן לא היה צריך להדליק ח' נרות ביום השמיני. והחתם סופר (שבת כא:) הקשה שאם כן מדוע נתקן כן בארץ ישראל דלא חיישינן בה לספיקא דיומא.

סעודות חנוכה

בהגהות מרדכי (פסחים תתקיט) כתב שסעודות שעושים בחנוכה הרי הם סעודות מצוה, כיון שנוהגים לומר בהם שירות ותשבחות. ועוד, שהרי אסור להתענות בימי החנוכה.

בשו"ת חות יאיר לרבי יאיר חיים בכרך (סימן ע), כתב על טעם זה שהוא טעם קלוש, והביא מקור אחר לכך שיש שם 'סעודת מצוה' על סעודות חנוכה. שכן בגמרא בראש השנה (יח: בהו"א) מבואר שאף אחר חורבן הבית ימי חנוכה אסורים בהספד ותענית כיון שיש בהם מצוה, ומקשה על כך הגמרא שיתבטלו הם ותתבטל מצוותם. וכיון שבודאי אין הכוונה שתתבטל מצוות הדלקת נר חנוכה, על כרחך שכוונת הגמרא למצות הסעודה, שעליה מקשה הגמרא שאם תתבטל שמחת חנוכה לענין הספד ותענית ה"ה שתתבטל מצות הסעודה.

השלטי גבורים (הגהות מרדכי פ"ב אות ג) הביא סמך נוסף לסעודת חנוכה, מהכתוב (בראשית מג טז) "וטבוח טבח והכן כי איתי יאכלו האנשים בצהריים". האות חי"ת החותמת את תיבת 'טבח' ותיבת 'והכן - אותיות חנוכ"ה. גם התיבות 'וטבוח טבח' עולות למנין מ"ד - מנין נרות חנוכה. מכאן שעושים סעודה בימי החנוכה.

ערכים קשורים

*נס פך השמן. *קושיית הבית יוסף. *הדלקת נר חנוכה. *עד שתכלה רגל מן השוק. *איסור הנאה מנרות חנוכה

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף