אליה רבה/אורח חיים/תרע

אליה רבה ‏ אורח חיים תרע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] שמונת ימים וכו'. כתב בשלטי גיבורים שסביב הגמרא לפי שאז חנכו הבית מעבודה שביטלו היוונים, ובעל העתים כתב לפי שביטלו המילה שהיא לשמונה ימים, עד כאן. והקשה כנסת הגדולה הא טעם בש"ס משום נס דנרות אלא צריך לומר דרוצים לתרץ הקושיא הא נס דנרות אינו רק שבעה ולא ידעתי איך מתרץ קושיא זו לטעם ראשון, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דבספר המכבי ובפיוט דשבת שני דחנוכה, ובמגילת תענית איתא להדיא שחנכוה באלו שמונת ימים שהיונים שקצו וסתרו המזבח ובנאוה מחדש וחנכוהו:

ב

[ב] ותענית וכו'. מסקנת הב"ח בסימן תרפ"ו דיום שלפני חנוכה אסור להתענות ולאחריו שרי, וסיים עלה בשיירי כנסת הגדולה זה לשונו, והם דברי הראב"ח שכתבתי בכנסת הגדולה, עד כאן לשונו. ותימא דבכנסת הגדולה כתב זה לשונו לגזור תענית בכ"ד בכסלו אסור הראב"ח ופשוט, והוא הדין ביום שלאחר חנוכה עד כאן לשונו, הרי דסותר עצמו, ואי נאמר דבכנסת הגדולה דוקא לגזור תענית על הציבור קאמר דאסור אחר חנוכה אבל תענית יחיד מותר, אם כן יש לומר דכן כוונתו בכ"ד בכסלו, ואיך כתב השיירי כנסת הגדולה שהם דברי הראב"ח וכו' הא לא זכר מתענית יחיד בכ"ג. לכן נראה לי דחזר בשיירי כנסת הגדולה ממה שכתב בכנסת הגדולה. ומגן אברהם בסימן תרפ"ו לא ראה השיירי כנסת הגדולה. כתב מגן אברהם יש נוהגים להתענות לפני חנוכה תמורת ערב ראש חודש ואין לשנות מנהגא, אבל לכתחילה לא ינהוג כן ובציבור פשיטא דלא ועיין בתשובת שער אפרים סימן מ"ז:

ג

[ג] [לבוש] ותקרובות וכו'. לא דק יפה, דר' יהודה בן בתירא אית ליה הכי בחולין דף י"ג ורבנן פליגי וכוותיה פסק הרמב"ם פרק ז' מהלכות שאר אבות הטומאה ובית עבודה זרה מטמא לנכנס, כשכתב שם אבל בהיכל אי אפשר לומר כן דאין כח ליונים לעשותן בית עבודה זרה מפני שהכניסו לו עבודה זרה (מלהושי יום טוב). ולעניות דעתי סבירא ליה ללבוש כתוס' שם דאף לרבנן מכל מקום מטמא מדרבנן ואף דהדלקת נרות דאורייתא מכל מקום הא יש כח לחכמים לעקור בשב ואל תעשה, והשתא ניחא דתיקשי לרבנן היכי מתרצים. אך קשה למה ללבוש טעם זה הא לשון כפשוטו דהחשש שיגעו בכל השמנים וטמאוהו, וראיתי בחידושי רא"ם לסמ"ג שכתב דאחזוקי ריעותא לא מחזיקינן וצריך עיון:

ד

[ד] [לבוש] פך אחד וכו'. צריך לומר דמיד שהצניע הפך אחד באו הכותים ולא היה יכול להצניע יותר או תפילתו של כהן גדול הוא שעור עיניהם באותו שעה שהיה מצניע (ראש יוסף):

ה

[ה] [לבוש] באופן שהכירו וכו'. או שהיה מונח בתוך שידה קבוע בכותל והיה פתחה סגור וחתום והב"ח תירץ שהיה פיה צר דאז אינה מטמא בהיסט כיון שאי אפשר בנגיעה:

ו

[ו] [לבוש] מפני שהיה וכו'. אף שהדלקת נרות דוחה טומאה מכל מקום עשיית שמן שהוא ממכשירי הדלקה אינו דוחה:

ז

[ז] [לבוש] שאפילו ביום ראשון וכו'. היינו קשיא הא ליום ראשון היה שמן ומה היה הנס בראשון, ושיירי כנסת הגדולה תירץ דראשון קבעו על שמצאו פך טהור:

ח

[ח] [לבוש] שהרי הלילה יתרה וכו'. סובר שנותנין כדי להדליק לילה ויום וליתא דשיערו חצי לוג ללילי טבת הארוכין כדפירש רש"י פרשת תצוה:

ט

[ט] [לבוש] כבר אמרו חז"ל וכו'. ובאמת שכן כתב רא"מ וב"ח, אבל הוא תמוה דאם כן תיקשי למאן דאמר בראש השנה דף כ"ד דמנורה של עץ פסול. ויותר תימא שכן פסק הרמב"ם פרק א' מהלכות בית הבחירה וכן כתב הלבוש וב"ח גופייהו ביו"ד סימן קמ"א, לכן נראה לי עיקר כמו שתירץ מהרש"א דקצתם נשארו טהורים אלא ששמן לא היו יכולין לעשות וכן משמע מב"ח, ומלבושי יום טוב כתב נראה לי דלא גמרום שחסר לשוף כדאיתא ברמב"ם ריש פרק ח' מהלכות כלים, עד כאן. וקצת קשה דעשיית המנורה נראה דצריך גמר. גרסינן במגילת תענית מה ראו להדליק את הנרות אלא שנכנסו חשמונאי להיכל שבעה שפודים של ברזל בידם וחיפום בעץ והדליקו בהם הנרות, עד כאן. וכתב מהרא"ה דצריכין לדחוק שאין מקשה כפשטו על תקנת חכמים דהא כבר אמר משום נס שנעשה בשמן אלא פריך מה ראו באותו זמן הא מטמאין את השמן כשהדליקו, ומשני דכיון שהן מחופין בעץ אם כן הם פשוטי כלי עץ ואינו מטמאין ובהם הדליקו הנרות, עד כאן. ולא דק דהבין בעץ הוא לשון עץ וליתא דהא בהדיא פירש רש"י בראש השנה דף כ"ד ובעבודה זרה דף מ"ב דבעץ הוא בדיל וגם לדבריו קשיא דתשמיש מתכת אף עץ מקבל טומאה, גם למה להם של ברזל היה להם ליטול עץ ממש להדליק בו כמו שכתב הלבוש גם לא דק בהבנה דבשפודין היה מדליק וליתא דבש"ס שם מבואר ועל מנורה עצמה קאמר, וגם מה שפירש מה ראו באותו זמן וכו' העיד בעצמו שהוא דחוק ובאמת משמע דקאי על התקנה לדידן. ונראה לי דפריך למה מדליקין בליל ראשון ומתרץ דבליל ראשון מדליקין לזכר הנס כי נתבטלה הדלקה בימיהון וזכו להחזיר ולהדליק בעניותם עד שהוצרכו לעשות מנורה של ברזל ומחופה בבדיל:

י

[י] [לבוש] וקראום חנוכה וכו'. עוד יש לומר נוטריקון שמונה נרות והלכה כבית הלל (ר' דוד אבודרהם) בפרשת מקץ וטבוח טבח והכן ח' מטבח והכן הם אותיות חנוכה וסמך לסעודות שעושין בחנוכה ואותיות וטבח טבח בגימטריא ארבעים וארבע כמו הנרות של חנוכה (שלטי גיבורים קע"ז):

יא

[יא] נוהגות הנשים וכו'. משום שנעשה הנס על ידי אשה (מטה משה), אבל במהרי"ל משמע קצת שגם לאנשים יש למנוע וכן משמע בב"ח:

יב

[יב] [לבוש] שלא ישתמשו וכו'. טעם זה לא אתיא כמו שכתב מגן אברהם בשם מעגלי צדק דכל זמן שנרות בית הכנסת דוקא היינו עד בחצות לא יעשה מלאכה, גם לטעם שכתב בשלטי גיבורים שמא יכבה נר שמשתמש בו ויכשל להשתמש אצל נר חנוכה, מבואר נמי בעוד הנרות דולקות בביתו קאמר והיינו עד חצי שעה כמו שכתב סימן תרע"ב:

יג

[יג] [לבוש] בכל היום וכו'. ושלטי גיבורים כתב טוב לבטל המנהג, כי הבטלה מביאה לידי שיעמום. ויש נשים מבטלות יום ראשון ויום שמיני כדין תורה בפסח וסוכות:

יד

[יד] [לבוש] שלא גזר וכו'. אין זה נכון דהא פירש רש"י פרשת כי תצא דגדול המחטיאו יותר מהורגו (ט"ז). ולעניות דעתי לא קשה מידי דשם מחטיאו ברצון הוי מה שאין כן הכא דהוי על ידי אונס, ועוד קיימא לן ביו"ד בסימן קנ"ז כל מקום שנאמר יהרג אל יעבור אם עבר ולא נהרג אף על פי שחלל השם מכל מקום נקרא אונס ופטור, ואם כן לא שייך באונס טעם דמחטיא קשה שמוציאו מעולם הזה ועולם הבא:

טו

[טו] [לבוש] אבל בימי המן וכו'. והט"ז חולק דבימי המן הנס מפורסם להצלת נפשות לכך יש שמחה בעולם הזה מה שאין כן בחנוכה, אף שהישועה היתה במלחמה מכל מקום לא היה מפורסם על צד הנס רק בנרות, והב"ח חילק דבפורים הגזירה היתה על שנהנו מסעודת רשע, ובחנוכה גזירה היתה על שהתרשלו בעבודה:

טז

[טז] ויש אומרים וכו'. וכן פסקו רש"ל וב"ח ואחרונים, וסיים בשיירי כנסת הגדולה דהעושה סעודה בכל יום של חנוכה הרי זה משובח, ועיין לקמן במנהגים סימן ל"ד יתבאר דיני סעודת מצוה:

יז

[יז] דבאותן ימים וכו'. דברי תימא הן דבמדבר היה בניסן ככתוב בפרשת נשא, ורמ"א לא כתב לתיבת שבמדבר, ויש לומר בחנוכה שבימי חשמונאין (מלבושי יום טוב) ובאמת שכבר כתבתי בס"ק א' כן, מכל מקום נראה לי כוונת הלבוש כדאיתא במדרש דמלאכת המשכן נגמר בכ"ה בכסליו, אלא שהמתין בהקמה עד ניסן שנולד בו יצחק ואמר הקב"ה עלי לשלם לו לכסליו, ושילם לו חנוכת בית חשמונאי, עד כאן. ואם כן דין ימים אלו כאילו היה חנוכת המזבח שבמדבר:

יח

[יח] גבינה וכו'. לשון הכלבו תבשיל של גבינה, וכן כתב בשלטי גיבורים שם:

יט

[יט] צדוק הדין וכו'. כבר נתבאר בסימן ת"ך ס"ק ב'. אונן נראה דאין להדליק נר חנוכה, ולא דמי למגילה בסימן תרצ"ו סעיף ז' דפורים דברי קבלה, מה שאין כן חנוכה ולכך לכולי עלמא נוהג אבילות בחנוכה ופורים אינן נוהגין ואף דבסימן תקמ"ח נתבאר דבליל יום טוב שני חייב בכל המצוות, נראה דשאני יום טוב שני, ומכל מקום אפשר שיניח לאשתו או לאחר להדליק ויענה אמן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.