נחל קדומים/במדבר/ח

נחל קדומים במדבר ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

בהעלותך את הנרות. במדרש בהעלותך את הנרות זה שאמר הכתוב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר עכ"ל וצריך ביאור. ואפשר בהקדים מ"ש הרב יערות דבש ח"ב (דף מ"ה) דו' נרות המנורה רמז לחכמות חיצוניות ונר מערבי רמז לתורה הקדושה ונר מערבי תמיד היה דולק דנותן בה שמן כמדת חברותיה ודולקת תמיד כי היא העיקר והכל וכל החכמות צריכות לה ובה היה מתחיל ובה היה מסיים כי התורה היא מקור חכמה. וכל שאר חכמות לפי שהם בחקירה יש בהם טעות והאחרונים מתחכמים על הראשונים ומכירים בטעותם. אבל תורתנו הקדושה לא תשתנה כי היא על פי מרע"ה בכל ביתו נאמן כביכול והראשונים שהי"ל רוח הקדש היו יודעים התורה לאמיתה משא"כ האחרונים דרבינא ורב אשי סוף הוראה והתורה הקדושה צריכה דבקות בו יתברך ובזמן הזה הן בעון חוללנ"ו נעשו חולי חולין והוא האריך מאד. והשתא אהך קרא דכתב בהעלותך וכו' אל מול פני המנורה וכו' דרומז לנר המערבי דבה היה מתחיל ובה היה מסיים והוא כנגד התורה הקדושה על כן בא דבר המדרש זש"ה ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה להראות במופת כי היא עיקר הכל ודולקת תמיד ואין חכמה נחשבת כי אם חכמת התורה מקור ועיקר הכל ויאדיר ויחזיק ללומדיה ויתן להם כח כפי חשקם ונתן הכס"ף וקם שבעתים אל חיקם ובמקומות שונים פירשתי בעניותי באופנים אחרים בס"ד ורבינו אפרים בפי' כ"י רמז דבמדרש ותנחומא סיימו כי לא לאורה הוא צריך אלא לזכות ישראל. וכן בהעלותך גימטריא לזכות כן והוא ג"כ עם האותיות גימטריא להצדי"ק רוצ"ה וזהו ה' חפץ למען צדקו וכו' ודו"ק:

אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. אפשר לפי מ"ש רבינו האר"י דהמנורה וכל עניניה רמז לתורה ואמרו דז' הנרות רמז לז' ספרים. אפשר דמנורה רומזת לתורה שבע"פ ומנורה גימטריא אש וכן התורה נקראת אש. וידוע דתורה שבכתב צריכה לתורה שבע"פ ובלתי תורה שבע"פ אינה מובנת תורה שבכתב וז"ש אל מול פני המנורה תורה שבע"פ יאירו שבעת הנרות הם הז' ספרים:

ג

ויעש כן אהרן. להגיד שבחו שלא שינה. כן אמרו בספרי והביאו רש"י. ומקשים מהיכא תיתי שישנה. ועוד מאי איריא הכא דמזכיר שבחו שלא שינה. והקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל כתב בפרישתו הרצון בזה שאע"פ שההעלאה והדלקה כשר בהדיוט כמ"ש יערוך אותו אהרן ובניו בפ' תצוה וכאן אמר בהעלותך ולא אמר בעלותך שהורה על ידי ציווי אעפ"כ קיים המצוה הוא בעצמו. ועוד שכאן לא באה אזהרה לעלות את הנרות רק שבעת העלות את הנרות ציוהו שיאירו ז' הנרות אל מול פני המנורה יחד כאמרם שתהא שלהבת עולה מאליה עכ"ז היה רץ לדבר מצוה ועשה הוא בעצמו ההעלאה עכ"ד. ועם שהענין נכון הלשון אינו מכוון במ"ש שלא שינה כמבואר. ורבינו האר"י זצ"ל פירש על פי הפשט דהוצרך לומר שלא שינה לפי דהיינו טועים לומר ששינה כי הנה אמר לו משה רבינו בדבר ה' אל מול פני המנורה יאירו ז' הנרות והכוונה בתחילת הדלקתן ממש באותו רגע יהיו פונים לנר האמצעי וז"ש רש"י בהעלותך ע"ש שהלהב עולה וכו' כלומר אע"ג דקפיד קרא יאירו דהיינו בתחלת ההדלקה נקט בהעלותך ע"ש שהלהב. והשתא דכתיב דאהרן העלה נרותיה הוה ס"ד דשינה וברגע ההדלקה לא נזהר שיהיו פונים לנר האמצעי לז"א ויעש כן אהרן לומר שלא שינה ועשה כמצותו דברגע ההדלקה היו פונים ומאי דקאמר העלה נרותיה היינו שהוסיף לישב שם עד ששלהבת עולה ונזהר שיהיו פונים ג"כ שלא ישתנו מעט כשהשלהבת עולה ומשו"ה הוצרך ויעש כן שלא שינה ודוק:

ד

וזה מעשה המנורה מקשה זהב. כלומר תורה שבע"פ זהו שקשה להבין דבר מתוך דבר ומדות שהתורה נדרשת ופלפול וז"ש מקשה זהב הוא רמז לתורה שבע"פ כנודע עד ירכה דבר גדול עד פרחה דבר קטן מקשה היא וצריך מתון מתון וע"י היגיעה יוציא לאור השייך לחלקי נשמתו והכל אמר למשה רבינו ע"ה וז"ש כמראה אשר הראה ה' את משה דאפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה רבינו ע"ה:

כן עשה. כן גימטריא שבעים רמז לעשרה מנורות שעשה שלמה ז' נרות כל אחד הם ע' עשה גימטריא שלמה. רבינו אפרים ז"ל:

י

וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים. מדברי המפרשים ובכלל רבינו בחיי והרב כלי יקר מוכח דהיתה סמיכה בידים ממש. והרב חזקוני כתב דהבכורות שהם מישראל הם הסומכים ובפסיקתא כתוב דלא היה סמיכה ביד אלא בפה כדרך הסמיכה דמסמך סבי שאמרו בסנהדרין (דף י"ג) דסגי בקריאת שם רבי לחוד וה"נ לקדש הלוים בפה. ולא ריוו צמאונינו. דהמפרשים דסברי כפשוטו לא ביארו הדברים מה זו סמיכה אם היו הנשיאים וכיוצא בעד כל ישראל או באיזה אופן והרב חזקוני חדשות הוא מגיד דקרא כתיב וסמכו בני ישראל ומה זו שתיקה לרש"י והראב"ע והרמב"ן ודעמיהו לפרש דהם הבכורות. ורש"י כתב ישראל סמכו את ידיהם. והפסיקתא אם קבלה נקבל ואם הגאון רבינו טוביהו מחבר הפסיקתא מסברתו קאמר ויליף לה ממסמך סבי הדבר קשה דהכא קרא בהדיא כתיב וסמכו בני ישראל את ידיהם ואין הפ"ה יכולה לדבר שהרי בסמיכת משה ליהושע הכל מודים דהיה ביד ממש כדכתיב וכמפורש בש"ס ומדרשים. אלא דסמיכה לדורות לא הוי ביד כי אם בקריאה בעלמא ומפורש בהרמב"ם:

יט

ואתנה את הלוים וגו' מתוך בני ישראל וגו'. אמרו רז"ל והביאו רש"י חמשה פעמים נאמרו בני ישראל במקרא זה להודיע חבתן שכפל אזכרותיהן במקרא אחד כמנין חמשה חומשי תורה עכ"ל והדבר פשוט דאמרו רז"ל דהשונא אינו יכול להזכיר שמו של שונאו. ונודע דלפי חבתו הולך ומזכיר שמו. ואפשר שזה כוונת הפסוק הבן יקיר לי אפרים וגו' כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד הכוונה דכשהוא מדבר עמו א"צ להזכיר שמו כלל ועכ"ז הבן יקיר לי חביב לי עד לאחת כי מידי דברי בו זכור אזכרנו אני מזכיר שמו כמה פעמים וכן הקדוש ברוך הוא הודיע חיבתו להזכיר כמה פעמים בני ישראל. ול"ו יזכר שם ישראל קראם בשמו כביכול בסוד מה שמו ומה שם בנו והגם שיש כמה רזין בהאי קרא הפשט של הסוד ישראל שכביכול נקרא ישראל כנודע. וה' פעמים כנגד ה' אותיות ישראל שהם כנגד ה' חומשי תורה ולכן ישראל שרומז להקב"ה יש בו ה' אותיות נגד השכינה שהיא ה' תתאה ולכן תורה שבכתב שהוא בסוד ו' כלול ה' חמשה חומשים ומשנה שהיא נגד ה' כולל ו' סדרי משנה ודורשי רשומות אמרו כי ישראל כולל האבות והאמהות י' רמז ליצחק יעקב ש' שרה ר' רבקה רחל א"ל אברהם לאה ובהא א"ש לפי הרמז שמתוך חיבתן נקראו ישראל ה' פעמים נגד אבותם ואמם הרמוזות בה' אותיות ישראל. אחו"ר ראיתי שכן כתב בתשב"ץ לתלמיד מהר"ם (סי' תקמ"ה) וכתוב שם שלכך נקרא יעקב אע"ה ישראל שהיה סוף האבות וכולל כל האבות ואמהות ישראל יצחק שרה וכו' ע"ש:

כ

ויעש משה ואהרן וכל עדת בני ישראל ללוים וגו'. יש לעיין מה השבח הזה מהעושין והנעשין יותר משאר דברים שעשו וי"ל כי אין ספק כי בסמיכת ישראל ידיהם על הלוים היו מודין שחטאו בע"ז והיו מודים שנטלה מהם בכורה מן הדין ונתנה לשבט לוי והיו לוקחים הלוים לכפר עליהם וסמכו ישראל את ידיהם על הלוים כאלו הם קרבן בעדם לתשועת נפשם ולזה לא היה דבר זר אם היו ישראל מעכבין על זה אם שלא להודות שפשעו בע"ז כי באמת תחילת המחשבה לא היתה כך ואם באחרונה תעו קצת מעטים היו. אם בחרות אפם כי נטלה בכורה מהם לא היה פלא אם לא היו עושים כל זה ברצון גמור לכן העיד בשבח העושים שאחד מהם לא עכב. ושבח הנעשים והם הלוים הוא שלא התרעמו שפדיון רע"ג בכורות היה ראוי להם שהם כופר נפשם והיה לאהרן וזה שבח ללוים שהכל ברצון. הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל:

כו

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.