משך חכמה/במדבר/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה במדבר ח

פרשת בהעלותך

ב

דבר אל אהרן כו' בהעלותך את הנרות. הנה ביומא כ"ד אמרו הדלקה לאו עבודה וכשרה בזר, והקשו בתוס' ישנים שהרי אהרן כתיב. ונראה, משום דתנן אין מחנכין את המנורה אלא בנרות של בין הערבים, ורש"י בשם מדרש, שאהרן היה עצב שנתחנך המשכן ע"י הנשיאים כו' אמר שלך גדולה כו', וזה לחנך המנורה בפעם הראשון צוה אהרן להעלות ולהדליק, אבל לדורות כתיב יערך אותו אהרן, רק הסדור וההטבה לא הדלקה, לכן ויעש אהרן כאשר צוה ד', שבפעם ראשון שנצטוה עשה כן שהדליק אבל אם היה לדורות, הלא לא נודע שעשה כאשר צוה עד יום מותו וקיים כל ימיו ההדלקה. וז"ב.

ג

ספרי פס' ס'. והרי עבודת העלם דבר של משיח יוכיח שנאמר בה עבודה באהמ"ע ובבגדי זהב ולא עשה בה הבנים כאב. פשטיות הספרי מוכחא, דעבודתו של פר העלם דבר כשרה דוקא בכה"ג, לא בכהן הדיוט וכמו שהזכירו תוס' שיטה זו ביומא דף נ"ז ובמגילה דף ח'. עיי"ש. ואם כי הוכיחו מהתו"כ להיפוך, עיי"ש, דאין לפרש דלענין אם עבר, א"כ מאי דמיון לקטרת ונרות. ודו"ק.

ו

קח את הלוים מתוך בנ"י כו'. בפרשה זו בדברי השי"ת נאמר שלשה עשר פעמים בני ישראל, לרמז, שהיו ראוים לכליה עבור העגל, רק הלוים קנאו לשמו יתברך, ונתכפר להם בי"ג מדות של רחמים שהזכיר משה, וזה ולכפר עב"י, עיין ראב"ע, רק פעם אחד נאמר עדת בנ"י, בזה נכללו גם הנשים, שלא חטאו בעגל. התבונן.

ולקחו פר כו' תקח לחטאת ועשה האחד חטאת. פי' בצווי ע"י אהרן וכה"א ויכפר עליהם אהרן, ראב"ע. והנה דע, כי כתוב וכל חטאת כו' לכפר בקדש לא תאכל, ולמד, שכל דמים הפנימים אינן נאכלין, וזה רק באהרן, שאצלו הבדילה הפרכת בין קדש לקדשי הקדשים, וכמו שאמר והבדילה הפרכת לכם אבל למשה בכ"מ שהי' מכין לנבואה היה שם הכבוד והיה קדש קדשים, ובפרט לתרי"ש, דאמרו דשכינה היה מדבר עם משה ממזבח העולה, לכן תלתה התורה הפר במשה בין בלקיחה, בין בעשי', שדין הפרי חטאת שהיו ע"י משה כדין פרים, אשר מכפרים בקדש הן פר דמלואים, הן פר דלוים, ולכן שניהם אינן נאכלין. ודו"ק היטב.

יב

והלוים יסמכו ידיהם על ראש הפרים. הנה במנחות צ"ד מרבה כל בעלי חוברין לסמיכה, אמנם זה בקרבן יחיד, שבא בשותפות, אבל קרבן צבור, וכמו פר העלם דבר טעון סמיכה בזקנים, שהן במקום צבור, וכן שעירי עו"ג לר"ש טעונין סמיכה בזקנים. ובירושלמי הוריות מייתי מקרא דדברי הימים גבי חזקיהו דויגישו שעירי החטאת לפני המלך והקהל ויסמכו ידיהם עליהם, דשעירי עו"ג היו, וסמיכה בצבור הוא בזקנים, לכן סמך המלך והקהל, המה השרים, דכתוב בפסוק כ' ויאסוף את שרי העיר כו', וא"כ בלוים, לפי מה דמסיק בסוף פ"ק דהוריות, דלגבי העלם דבר הוי שבט לוי ככל השבטים ומקרו קהל, יעו"ש, א"כ קרבן פרים שלהם היה דין קרבן צבור להם והוי טעונים סמיכה בזקנים, ולא סמכו רק זקני וראשי הלוים. וכן מסתברא, דאיך יתכן, דכל הלוים יסמכו על הפרים. ולפי מה דאמר בירושלמי, דשעירי עזים של חזקיהו היו של עו"ג א"ש, דהיו שוחטים העולות וזורקים דמי העולות קודם החטאות כדין פר עו"ג, דקודם לשעיר דעו"ג. ודו"ק בכ"ז.

יג

והנפת אותם כו'. פשט הפסוק מורה, דהתנופה היה מכהן ובעלים, וכמו גבי מנחה ושלמים, ולכן הניף אהרן במקום כהן ומשה במקום בעלים, ומפרש כי נתונים כו' ואקח את הלוים כו' ואתנה כו' לכן אתה במקום שכינה, שהשכינה הבעלים, וז"פ.

כ

ככל אשר צוה כו' ללוים כן עשו להם בני ישראל. המה הלוים הגדולים, שנכנסו לעבוד ולמשא, שמדעתם ורצונם עשו להם בני ישראל כך. וזה שצוה להם דבני מצוה המה, כאשר צוה ד' כו' על הלוים כן עשו להם, פירוש, הקטנים מבן חודש ומעלה שפדו הבכורים, שאינם בני דעה, רק נצטוו עליהם, וכמו שאמרו, שאהרן הניף כ"ב אלף ביום אחד. ופשוט.

ויתכן לפרש עוד, דכן עשו להם בנ"י הכוונה, שגם למשה עשו כן בנ"י, שגילח כל בשרו וכבס בגדיו, כמו שמבואר בפ' חלק (סנהדרין דף ק"ח) איהו נמי קא עביד, וערש"י שם, מפני שהיה משורר. ולכן מהדר קרא משום דבויעש משה לא נכלל משה בהדייהו. ודו"ק.

והנה הראב"ע פירש כן עשו להם תמיד לבני הלוים בני אהרן, ומוזר הוא מאד, שאינו נוהג לדורות. רק דבריו יתכנו לפי מה דאמרו ריש בכורות דבג' מקומות קדשו בכורות ובכניסתן לארץ ור"ל סבר דקדשו ופסקו, א"כ הבכורים, שהוקדשו בכניסתן לארץ היו אז הלוים שבדורן מפקיעין קדושתן, והיה צריך המצוה הזאת. וזה יתכן.

כד

יכול יהיו הכהנים פסולים בשנים ומקו"ח ומה לוים שאין מום פוסל בהם כו' כהן שמום פוסל בהם א"ד שיהיו שנים פוסלין בהן ת"ל אשר ללוים ולא אשר לכהנים כו'. נראה, דלא לעבודת הקרבנות אמר, דזה אינו ביחס אחד, רק על תקיעה בחצוצרות, דמצוה בבני אהרן כהנים ולא בעלי מומים, כמפורש בספרי ובירושלמי יומא פ"ק, ע"ז אמר, דסד"א שיפסלו בשנים. ולפ"ז לא קשה מה שהקשו, דאהרן ואלעזר כהני בני שמונים שנה, דעל חצוצרות קאי. ודו"ק. ומה דיליף דבבית עולמים אינן נפסלין אלא בקול, דכתיב ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד, דשם כתוב דהלוים משוררים כו' ועמהם כהנים מחצצרים בחצוצרות קול אחד, וכמו דכהנים אינן נפסלין בשנים כן הלוים אינן נפסלין רק בקול. וברור. ויעוין רש"י שם ודו"ק.

כה

ספרי פסקא ס"ג. ר"י אומר הואיל כו' אם למדתי שהעובד כו' אינו עובד בעשרים וחמשה כו'. עיין גירסות שונות בהגר"א ובפירוש הספרדי. ולדידי נראה להגיה ולפרש כך, דהבן לוי נכנס ללמד לכ"ה שנים, ואם למד תיכף הוא עובד עבודת הלוים, וא"כ הו"א, דקרא קאמר דוקא כשהתחיל לעבוד בן חמשה ועשרים שנים, אז אינו עובד אלא עד חמשים, אבל התחיל לעבוד בן שלשים עובד עד בן חמשים וחמשה, קמ"ל קרא לא יעבוד עבודה, דמייתרא להורות בכל אופן אינו עובד למעלה מבן חמשים (והגהתי לפ"ז מובן). ועיין פירוש הרמב"ן ודו"ק.

ולא יעבוד עוד. אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר. רש"י. ומש"כ בפ' נשא עבודת עבודה זו השיר במצלתים כו' דרש"י מחלק בין שירה בפה לשיר במצלתים בכלי, וכמפורש בדברי הימים ב' כ"ג ויספרו הלוים כו' שלשים שנה כו' מהללים לד' בכלים כו', אבל שיר בפה אין שנים פוסלים בהם. ודו"ק, ויעוין רמב"ן.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.