משאת המלך/במדבר/ח
ב[עריכה]
דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת (ח ב)
וכתב רש"י, ועוד דרשו רבותינו מכאן שמעלה היתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומטיב, ע"כ. וראיתי מבארים דלכך צריך את המעלה משום שאין רשאי כה"ג להגביה ידיו למעלה מהציץ, לכן היה צריך מעלה שיוכל להדליק בלא הגבהת ידיו. מיהו אם שרי להדליק ע"י קינסא מנר לנר (יעויין שבת כ"ב.), אזי הטעם שצריך מעלה משום הציץ זהו מחמת ההטבה, דאילו מחמת ההדלקה הא יכול להדליק ע"י קינסא מבלי שיגביה ידיו. ולפי"ז מדוקדק היטב מש"כ שעליה כהן עומד ומטיב, דדוקא גלל ההטבה הוצרכו למעלה אבל לא גלל ההדלקה.
וביותר נראה גם בלא ההוא טעמא דציץ, דהנה הדלקת המנורה הרי כשרה אף בחוץ כמש"כ הרמב"ם (בפ"ט מהל' ביא"מ ה"ז), וא"כ הרי אין שייך כלל לקבוע מעלה לשם ההדלקה, דהא אין הלכה כלל להיות ההדלקה במקום הזה, משא"כ ההטבה שצריכה להיות בפנים לפיכך הוקבע מקומה ע"י מעלה שיעמוד עליה בשעת ההטבה, ובר מן דין הרי הדלקה כשרה בזרים כמש"כ הרמב"ם (שם), וא"כ ע"כ לא נאמרה פרשה זו לענין ההדלקה אלא לענין ההטבה, ופשוט. [א"ה, יעויין בפיהמ"ש להרמב"ם ספ"ג דתמיד דמשמע דהמעלה היא גם לצורך ההדלקה, וע"ע בפנים יפות כאן].
בהעלתך את הנרת (ח ב)
כתב רש"י, למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, ובמד"ר (פט"ו ו') איתא הכי שי"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב, ופי' המפרשים דשבט אפרים הוא המשלים לי"ב שבטים כשיוצא לוי, ולפ"ז נראה דמיד עם הקרבת אפרים כבר נתברר לאהרן דאין שבט לוי מקריב, דא"א דאפרים יקריב משום שבט יוסף דהוא הצעיר [ובפרט למש"כ להלן בפ' שלח דיתכן דראש שבט יוסף הוא נשיא מנשה ע"ש]. וא"כ מהקרבת אפרים כבר מוכרח שנחלק שבט יוסף לענין חנוכת המזבח לשנים לאפרים ומנשה ויצא שבט לוי, ולכן התעורר אז אהרן דא"כ לא יקריב לא הוא ולא שבטו.
ועוד נראה דבהקרבת אפרים כבר ידע אהרן דיצא שבט לוי, שהרי סדר הקרבתם היה לפי סדר מסעות וכדפרש"י לעיל (ז' י"א), ואם היה אהרן בחנוכה היה מקריב השביעי, לפי שמסע אוהל מועד הוא לאחר ב' דגלים, ומחנה לויה הרי הוא סביב למשכן כדכתיב לעיל (א' נ') וסביב למשכן יחנו, נמצא מסע מחנה לויה הוא השביעי, וביום השביעי הרי הקריב שבט אפרים וא"כ מיד ידע אהרן דיצא שבט לוי, ולפיכך קשה מש"כ המדרש שכיון שראה י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים, דהא למבואר מיד ביום השביעי היה לו להתעורר, וצ"ע.
כתב רש"י דא"ל הקב"ה חייך שלך גדול משלהם וכו', ועיין ברמב"ן שהביא מגילת סתרים שהכונה בזה לחשמונאים שהדליקו המנורה לתשועה וחנכו המזבח כו'. והנה לפי"ז נראה דכמו שכאן הוסיף משה ימים נוספים לחנוכת המזבח, שהרי מעיקר דין החנוכה אינו אלא ז' ימים כמו שעשה שלמה, והוסיף משה ימים לחלוק כבוד לנשיאים כדאיתא בהוריות (ו:), כמו"כ הוסיפו יום אחד דחנוכת חשמונאים לחלוק כבוד לשבט לוי שלא היה אז בחילוק כבוד זה לנשיאים, וניחא לפי"ז הקושי' למה חנוכה ח' ימים אע"פ שנס השמן היה רק ז', די"ל דהוסיפו יום לכבוד שבט לוי, אמנם אלו ואלו דא"ח דנכון הטעמים כמו שתי' בזה האחרונים דהיה נס בשמן ח' יום, אבל הא גופא מה שמשמים יחדו לזה נס לעוד יום אחד יתכן כמוש"כ.
טו[עריכה]
וטהרת אתם והנפת אתם תנופה (ח טו)
איתא במד"ר (פ' נשא פי"ב ט"ו) שהלוים נטמאו כולם בהריגת עובדי העגל. וקשה הרי הרגו בעובדי העגל רק כשלשת אלפים איש, ואילו הלוים היו כעשרים ושנים אלף איש ואיך נטמאו כולם, דדוחק לומר דהרבה נטמאו בהריגת אחד, וצ"ע.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א