תורה תמימה/במדבר/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

תורה תמימהTriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png ח

ב[עריכה]

אל מול פני המנורה. מלמד שמצדד כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה [א]. (מגילה כ"א ב').

ד[עריכה]

וזה מעשה המנורה. תנא דבי ר' ישמעאל, מעשה המנורה היה קשה לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, דכתיב וזה מעשה המנורה [ב]. (מנחות כ"ט ב׳).

ז[עריכה]

והעבירו תער. תניא, הלוים מגלחין ותגלחתן מצוה, דכתיב והעבירו תער על כל בשרם [ג]. (נזיר מ' א').

על כל בשרם. פרט לבית הסתרים [ד] [פסיקתא רבתי]

ח[עריכה]

ופר שני וגו׳. מה ת"ל שני, אם בא ללמד שהם שנים, הרי כבר נאמר (פ׳ י"ב) ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה, אלא שיכול יהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה, ת"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת, אי פר שני יכול תהא עולה קודמת לכל מעשיה ת"ל ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה, הא כיצד, דם חטאת קודמת לדם עולה מפני שמרצה, אברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהם כליל לאישים, מכאן שכל המקודש מחבירו קודם לחבירו [ה]. (זבחים פ"ט ב׳).

ופר שני וגו׳. תניא, ר׳ שמעון אומר, מה ת"ל שני, אם ללמד שהם שנים והלא כבר נאמר (פ׳ י"ב) ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה, אלא שיכול תהא חטאת נאכלת ללוים, ת"ל ופר שני – שני לעולה, מה עולה לא נאכלת אף חטאת אינה נאכלת [ו]. (הוריות ה׳ ב׳).

יז[עריכה]

כי לי כל בכור. מכאן אתה אומר שקדשו ישראל בכורות במדבר [ז]. (בכורות ד׳ ב׳).

כי לי כל בכור וגו'. וכתיב (פ׳ בא) והכיתי כל בכור בארץ מצרים ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, מכאן שקודם שהוקם המשכן היתה עבודה בבכורים [ח]. (ירושלמי מגילה פ"א הי"א).

יט[עריכה]

ואתנה את הלוים וגו׳. תניא, ר׳ שמעון בן אלעזר אומר, כהנים ולוים וישראלים מעכבים את הקרבן [ט], רבי תנחומא שמע לה מן הדא, ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל – אלו הלוים, לעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד – אלו הכהנים [י], ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש – אלו ישראל [י"א]. (ירושלמי פסחים פ"ד ה"א).

ולכפר על בני ישראל. תניא, ר' אלעזר אומר, מניין שהשירה ביום, דכתיב ואתנה את הלוים לאהרן וגו׳, ולכפר על בני ישראל, מה כפרה ביום אף שירה ביום [י"ב]. (ערכין י"א א׳).

ולכפר על בני ישראל. תניא, מניין שהשיר קרוי כפרה, דכתיב ולכפר על בני ישראל. – זה השיר [י"ג]. (ירושלמי פסחים פ"ד ה"א).

כד[עריכה]

זאת אשר ללוים. תניא, יכול כשם שהלוים פסולין בשנים כך יהיו פסולין במומים, ת"ל זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וגו', זאת ללוים ואין אחרת ללוים [י"ד]. (חולין כ"ד א׳).

זאת אשר ללוים. תניא, יכול כשם שהשנים פוסלין בלוים כך יהיו פוסלין בכהנים, ת"ל זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וגו', זאת ללוים – ולא לכהנים [ט"ו]. (שם שם).

מבן חמש ועשרים שנה. יכול אף בשילה ובבית עולמים כן, ת"ל (פ׳ במדבר) לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא, לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף [ט"ז]. (שם שם).

מבן חמש ועשרים שנה. הובא לעיל פ׳ במדבר (י׳, ג׳) בפסוק מבן שלשים שנה.

כה[עריכה]

ומבן חמשים שנה ישוב. תניא, א"ר אבא בשם ר׳ לוי, חנה ע"י שהרבתה בתפלה קצרה ימיו של שמואל, שאמרה [ש"א א׳] וישב שם עד עולם, והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה, דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה, הוא שהכתוב אומר (משלי י״ד:כ״ג) בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור [י"ז]. (ירושלמי ברכות פ"ד ה"א).

כו[עריכה]

ושרת את אחיו. תניא, יכול הואיל דכתיב ישוב מצבא העבודה – כל עבודה במשמע, ת"ל ושרת את אחיו באהל מועד, מלמד שחוזר הוא לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון [י"ח] [ספרי].


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.


ביאורי תורה תמימה

  1. ר"ל למול פני נר שבגוף המנורה שהוא אמצעי היה מצדד פני ששה הנרות, ובספרי איתא, למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה, שומע אני יהיו כל הנרות דולקים על כל המנורה, ת"ל אל מול פני המנורה יאירו שיהיו נרות מקבילים את המנורה ומנורה את הנרות, הא כיצד, שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחד באמצע כולם מקבילים את האמצעי, מכאן היה ר' נתן אומר האמצעי מכובד, ע"כ. ומבואר מכאן דס"ל דמזרח ומערב היו מונחים, ומ"מ היו פונים כולם לאמצעי, והגר"א הגיה שלשה כלפי דרום ושלשה כלפי צפון, והוא משום דקשה לו שלמ"ד מזרח ומערב היו מונחים הלא לדידיה הנר השני שבמזרח נקרא לפני ה', ובס' התוה"מ כתב דאין צורך להג"ה זו שלדברי הכל צריך שיפנו אל האמצעי שהוא קרוי בשם מנורה, יעו"ש. אכן יש להביא סמך ראיה להגהת הגר"א, כי במנחות צ"ח ב' ס"ל לר' אליעזר ב"ר שמעון דשלשה כלפי דרום ושלשה כלפי צפון, ובעלמא הולך ר"א בר"ש בשיטת אביו ר"ש, וידוע דסתם ספרי ר"ש, א"כ יש סברא קרובה לומר דהגירסא בספרי צ"ל כמו בגמרא בדברי ראבר"ש.
  2. סיבת הקושי היה מפני רבוי פרטיה וצעצועי' של מנורה כמבואר בפ' תרומה, וסמיך על כמה דרשות אגדיות שהמלה זה מורה על ההוראה באצבע, כמו בסוף תענית ל"א א' על הפ' הנה אלהינו זה מלמד שמראים באצבע, ובירושלמי סוטה פ"א ה"י עה"פ אבל כבד זה למצרים דרשו מלמד שהראו באצבע על ארונו של יעקב, וכן נתבאר לפנינו בפ' בא בפסוק בעבור זה עשה ה' לי, וכן דרשו כיוצא בזה בסוגיא כאן בפסוק דפ' בא החודש הזה לכם ובפסוק דפ' שמיני וזה לכם הטמא, יעו"ש לפנינו. ומה שיש עוד לדרוש בפסוק שלפנינו הובא לפנינו בפ' תרומה בענין מעשה המנורה, כי שם מקומו, יעו"ש.
  3. והיא רק מצוה לשעה, דהיינו בשעה שנבחרו לשירות במדבר ואינה נוהגת לדורות.
  4. הוא שער בית השחי ובית הערוה, וי"ל בטעם הדרשה ע"פ מ"ש בקדושין כ"ה א' הכל מודים בלשון לענין טבילה דכטמון דמי, מאי טעמא ורחץ בשרו במים אמר רחמנא מה בשרו מאבראי אף כל מאבראי, ואף הכא מדכתיב על כל בשרם משמע ליה על בשרו שבגלוי פרט לשער שבבית הסתרים, כמבואר.
  5. ובסוגיא כאן צ"א ב' חקרה הגמרא אם היו לפניו מנחת נדבה ומנחת סוטה איזה קודם ולא איפשטא ולכן פסק הרמב"ם בפ"ט ה"י מתמידין שיקדים איזה מהן שירצה, ותמיהני שהרי במנחות מ"ט ב' אמרו בפשיטות תדיר ומקודש עדיף, והלא בודאי מנחת נדבה תדירה ממנחת סוטה והיא גם מקודשה [וראוי להעיר, כי בגמ' שם הלשון תדיר עדיף והוגה כן ע"י בעל ברכת הזבח, והוא טעות]. ועיין בכ"מ שם הלכה ו' כתב בשם הר"י קורקוס דהא דאברי עולה קודמין לאימורי חטאת היינו רק אם נשחטו שניהם, החטאת והעולה, ואימורי שניהם לפנינו, אבל קודם שנשחטו שניהם מקריבין החטאת לגמרי הדם והאברים ואח"כ מקריבין העולה, עיי"ש. וטעמו נראה ע"פ מ"ד בסוגיא דזבחים כאן דגזה"כ הוא (פ' ויקרא) והקריב את אשר לחטאת ראשונה, ומשמע הקרבה שלמה בכל הפרטים.
  6. נראה דר"ש אינו פליג על הדרשה הקודמת אלא ס"ל דאפשר גם לדייק דרשה זו שדורש כאן מיתור לשון שני כמו שמבאר, כי המספר שני הוא מספר סדורי, ומספר כזה יבא על הרוב לדברים הדומים במעשיהם, וכאן הוא בא להורות שגם חטאת זה היה נשרף, דהו"א שתהיה נאכלת לכהנים כיון שהיתה חטאת חיצונה, ולכן אמר שני – שני לעולה, מפני שיש לה השתוות מצד זה שאינה נאכלת, הגם שאינו שוה לגמרי, כי אינה כליל על המזבח רק בחוץ. הרי הכתוב אומר על זה הכל עולה ויצדק לפי"ז המספר שני, ומ"ש נאכלת ללוים אין לזה באור, שהרי הלוים אינם אוכלים כלל חטאת, וע' מהרש"א, ואמנם בתו"כ פ' ויקרא ליתא כלל מלת ללוים, וכן צריך לגרוס הכא.
  7. משמע ליה הלשון כי לי כל בכור בארץ מצרים, עודם בארץ מצרים הם בקדושתם, ובא לאשמעינן אע"פ דכתיב בפ' בא והיה כי יביאך ה' אל הארץ והעברת כל פטר רחם משמע דמקודם לא נצטוו על מצוה זו, קמ"ל דגם במדבר קדשו, ומה דכתיב והיה כי יביאך והדר והעברת באה לדרשה אחרת, עשה מצוה זו כדי שתכנס לארץ, כמבואר לפנינו בפ' בא, יעו"ש.
  8. ר"ל דכשנבחרו הלוים תחת כל בכור בבני ישראל כתיב למעלה כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי, וכתיב בענין מכת בכורות שאמר הקב"ה ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה', למדנו שביום שהוכה כל בכור נתקדשו בכורי ישראל, ועדיין אין אנו יודעין לאיזה דבר נתקדשו, אלא מפני שבאותו זמן עצמו היתה ג"כ ביטול ע"ז שלהם כדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וידעו כי אני ה', ולי לבד ראוי לעבוד עבודה ולא לאלהים אחרים, למדנו ג"כ שקדושת הבכורים לעבודה לשמים היתה, ומכאן נתאמת הדבר הזה שתהא עבודה בבכורות. ויש להוסיף באור, כי היה המנהג אצלם להקריב הבן הבכור לע"ז, כמש"כ (מלכים ב ג׳:כ״ז) ויקח את בנו הבכור ויעלהו עולה, ואולי אל זה כיון הנביא (מיכה ו׳:ז׳) האתן בכורי פשעי, וכנגד זה הקדיש הקב"ה את הבכורים לעבודתו יתברך. –
  9. ישראלים הם הבעלים של הקרבן, ואם אין מעמד מכולם אין הקרבן עולה לרצון, דבעינן שיהיו הבעלים עומדים על קרבנם כפי שיתבאר לפנינו בר"פ פינחס בר"פ תמידין.
  10. ר"ל בני ישראל דכתיבי הכא קאי על הכהנים, ור"ל שיעבדו הלוים את עבודת הכהנים, ובכהנים כתיב ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות.
  11. העומדים על הקרבן כמש"כ באות ט', ועוד דריש כאן בירושלמי ולכפר על בני ישראל זה השיר, כלומר דהשיר שעל הקרבן מעכב את הקרבן, ודריש כן מפני שאין ללוים עבודה אחרת אבל לא קיי"ל כן כמו שנבאר בסמוך, ולכן השמטנו זה.
  12. ר"ל מה הקרבת קרבנות שהם מכפרין אינן אלא ביום כמבואר לפנינו בס"פ צו בפ' ביום צותו, אף שירה שהיא עבודת הלוים אינה אלא ביום, וצ"ע ל"ל כל דרשה זו, תיפק ליה דכיון דאין אומרים שירה אלא על נסכים הבאים עם הקרבן וקרבן אינו נקרב רק ביום, כמבואר, א"כ ממילא אין שירה אלא ביום, ויתכן לומר דמפני זה השמיט הרמב"ם כל דין זה דשירה ביום, אשר לכאורה הוא דבר פלא, ודברי ר' אלעזר יש ליישב לפי מה דקיי"ל דשיר אינו מעכב את הנסכים, וא"כ הו"א שאם נסכו בלא שיר אז ימלאו את עבודת השיר בלילה, קמ"ל, ולפי"ז השמטת דין זה ברמב"ם עדיין צ"ע.
  13. והיא עבודת הלוים, וע"כ זהו השיר, שהרי אין להם עבודה אחרת, ובסוגיא כאן איתא עוד דרשה שהשיר מעכב, וכבר כתבנו באות י"א דלא קיי"ל כן.
  14. ר"ל אין דבר אחר מעכב בלוים, ופשוט דמדייק יתור המלות האלה, דהו"ל להשמיט המלות זאת אשר ללוים ולהתחיל מן מבן חמש ועשרים שנה והוי ידעינן דקאי אלוים, אחרי דכל הפרשה בלוים איירי.
  15. כמש"כ באות הקודם.
  16. פסוק זה כתיב בפ' במדבר בענין פסול הלוים בשנים, ולכן דרשינן דרק בעבודת הכתף הם פסולים בשנים, והיינו רק בזמן שהיו הלוים נושאים את המקדש ממקום למקום, וזה היה רק בזמן היותם במדבר, משא"כ בשילה ובית עולמים, ר"ל בביהמ"ק ונקרא בית עולמים ע"ש הכתוב (מלכים א ח׳:י״ג) מכון לשבתך עולמים היינו לדורות, היתה כל עבודת הלוים רק שוערים ומשוררים, שאז אין נפסלים בשנים רק בקול שיתקלקל קולו מרוב הזקנה. – והנה לא נתבאר מפורש מאימתי הלוים כשרים לעבודה לדורות שאז אינם פסולים בשנים. ורמב"ם פ"ג ה"ז מכלי המקדש כתב, ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש, שנאמר (ס"פ במדבר) איש איש על עבודתו, עכ"ל. והנה לא מצינו בשום מקום דרשה זו בסמיכות על זה הפסוק, ורק הרמב"ם בעצמו הביא לסמך פסוק זה כדרכו בחבורו. והנה לפי הנודע דבן י"ג שנה ויום אחד נקרא איש א"כ כשר כל לוי בן י"ג שנה ויום אחד לעבודה, ומ"ד במשנה י"ג ב' אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה, צ"ל לדבריו דהיינו פחות מבן י"ג שנה, אבל לא נתבאר לפי זה מה דאיתא בדה"י א' כ"ג שמנה דוד מספר הלוים לעבודת בית ה' מבן עשרים שנה ומעלה, יעו"ש, וצ"ע בזה.
  17. ושמואל לוי היה, וקשה לי דרשה זו בכלל, דהלא מצוה זו דאחר חמשים שנה ישוב אינה מצוה לדורות ורק לשעתה במדבר היתה, ולדורות אינו פסול רק אם נחלש מרוב זקנה כמבואר בדרשות בפ' הקודם, וצ"ל דאסמכתא בעלמא היא ואין משיבין על האגדה, ובכלל הענין מריבוי תפילה בארנו במקום אחר, ועיין ס"פ זו בפסוק אל נא רפא נא לה.
  18. עבודת בני גרשון הוא טעינת עגלות, ומדייק זה משינוי הלשון ושרת כלפי הלשון הקודם צבא העבודה, ומשמע ליה דלשון שירות היא עבודה שאינה חשובה לעצמה, אלא רק שירות וסיוע לעבודות גמורות של אחיו הכהנים.




שולי הגליון