משאת המלך/שמות/ז
א[עריכה]
ראה נתתיך אלקים לפרעה (ז א)
פרש"י שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין. ונראה דלפי"ז כשהקב"ה הכה את פרעה ועבדיו ע"י משה, הרי הפס"ד לכך היה פס"ד של משה מדין שופט, [ועיין בחי' הגרי"ז כאן], ואי"ז כבעלמא שהקב"ה פוסק הדין ורק מודיע זאת ע"י עבדיו הנביאים.
והנה בירמיהו (א' י') נאמר ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע, ופי' הרד"ק שמתיך פקיד וממונה עליהם לטוב ולרע כי כאשר תתנבא עליהם כן יבא עליהם. אמנם התרגום יונתן תרגם חזי דמניתך וכו' ולא תלה הדבר בכפי אשר תתנבא עליהם, ומשמע יותר דאכן יש כאן מינוי ושררה על הגוים והממלכות לנתוש וכו'.
ונראה לבאר זאת ע"פ הילקוט ריש ירמיהו (רמז רנ"ו) רבי יודן בר' סימון פתח נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך וכו', אתה מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה, זה נתנבא מ' שנה וזה נתנבא מ' שנה וכו', זה בא בדברי תוכחות וזה בא בדברי תוכחות, ע"ש. ומעתה י"ל נמי דירמיהו הופקד ונתמנה לשופט על הגוים והממלכות לנתוש וכו' ככל אשר יפסוק עליהם הדין, והרי הוא בזה נמי כיוצ"ב דמשה דהיה שופט לפרעה וכנ"ל.
גם יהיה מובן לפ"ז טענת ישראל על נבואות ירמיהו (שם כ"ו), דלכאורה יש להבין טענתם הרי הוא אינו אלא שלוחו של מקום בנבואה ומה יש להם להתרעם עליו, אולם למבואר דאכן היה בתקפו לגזור טוב ורע לפיכך טענו כנגדו על גזירתו עליהם.
י[עריכה]
ויבא משה ואהרן אל פרעה (ז י)
איתא בילקוט (רמז קפ"א) טעם מפני מה לא כבד משה לאהרן שהיה גדול ממנו ג' שנים להכנס ראשון, ע"ש. וקושית הילקוט זהו כפי מסקנת הגמ' בברכות (מז.) דאין מכבדין אלא בפתח הראוי למזוזה, דלפיכך מכבדין בפתח בהכ"נ ובהמ"ד הגם דליכא מזוזה מ"מ ראויין הם למזוזה, וכמו"כ פתח בית פרעה ראוי למזוזה ולכך צריך טעם מפני מה נכנס משה תחילה.
אמנם יעויין באו"ש (הל' ברכות פ"ז הי"ב) דפי' מסקנת הגמ' דבעינן פתח דמתקיים בו מצוה כמו מזוזה או כניסה לבהכ"נ דיש בזה מצוה ע"ש, ומ"מ גם לדבריו שפיר הקשה הילקוט דהא גם בכניסה לבית פרעה איכא מצוה, דהא נצטוו ע"י הקב"ה להכנס שם.
טו[עריכה]
והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך וגו' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאר ונהפכו לדם והדגה אשר ביאר תמות ובאש היאר (ז טו)
הנה הא דצוהו הקב"ה למשה שיקח המטה בידו באזהרתו לפרעה, זהו לפי שכך היתה האזהרה הנה אנכי מכה במטה אשר בידי וגו', מיהו הא גופא יש להבין מפני מה הוצרך באזהרתו גם לפרש לו כיצד יכה את היאור, והרי להלן במכת צפרדעים שג"כ הייתה ע"י המטה, כמוש"נ נטה את ידך במטך על הנהרות וגו' והעל את הצפרדעים, ומ"מ באזהרתו לפרעה על הצפרדעים לא פירש לו דיהיה זה ע"י המטה, ומ"ש הכא דפירש לו זה.
ונראה ע"פ מה שראיתי בספר פנים יפות עה"ת לבאר הכתוב ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת, ופרש"י לזאת למופת המטה שנהפך לתנין ולא לזה של דם, וצ"ב מה ראה להזכיר עתה שוב דלא שת לבו למופת המטה שנהפך לתנין, והביא בשם הר"י הורביץ דמשמע בזוהר דנס כזה שמטה יבלע את מטותם א"א לעשותו בלהט ובכישוף, דרק בבעלי חיים יתכן ע"י כשוף שיבלע תנין משה את תניניהם, אבל במטה שהוא דומם לא יתכן זאת וע"כ הוא נס, וא"כ יקשה למה לא אמרו כבר אז במופת הבליעה אצבע אלקים הוא, וכמו שאמרו על מכת כינים אצבע אלוקים היא, לפי שאין השד שולט על בריה פחות מכשעורה כדפרש"י שם.
ותירץ דהם יכולים לטעון ולומר שאין זה מטה מעיקרא, אלא דמשה לפני שבא אל פרעה הפך בכשוף תנין למטה ונמצא שתנין הוא זה שבלע את מטותם, וזה כבר יתכן ע"י כישוף. אולם השתא במכת דם שהכה במטה את היאור, והרי מבואר בגמ' דכישוף שבא אצל המים בטל הכישוף, וא"כ אם היה זה כטענתם תנין שהפכו משה למטה, א"כ היה צריך עתה לשוב כדמעיקרא לתנין.
נמצא שעתה בעת שהכה את היאור הוברר שלעולם מעיקרא נמי מטה היה, והשתא הוא דהוחזק האות של המטה והוברר שהיה זה ע"פ נס ולא ע"י כישוף, והיה צריך פרעה עתה לשית לבו אף למופת של המטה, ולכך נאמר כאן ולא שת לבו גם לזאת, שלא שת לבו לא למופת של המטה ולא למופת של מכת דם, ואחיו ר' סנדר הוסיף וביאר לפי"ז דלכך נאמר ואת המטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, דבפשטא קשה למה כינהו בכאן למטה שנהפך לנחש, אולם למבואר א"ש דהרי ע"י מכת דם גם נשלם האות והמופת של הפיכת המטה לנחש וכמבואר, ע"ש.
ולפי"ז הרי מובן אף מה דהקשינו תחילה מפני מה פירש לפרעה האיך יכה את היאור, וזהו משום דהודיעו דע"י הכאת היאור במטה ישלים בזה גם את האות והמופת דהמטה שנהפך לנחש, וישית לבו גם לזאת.
עיין בעה"ט שכתב וכן במכת היאור נראה הדם במים, וק"ק דהרי הכתוב אומר שהמים אשר ביאור נהפכו לדם ולא דרק נראה הדם במים, ושמא אכן בהכאה נהפכו המים לדם, אבל אחר ההכאה המים דנוספו ליאור הם כבר לא נהפכו לדם, ועליהם כתב הבעה"ט דנראה הדם במים. [ושמא כשישראל שותה מזדמנים לו מן המים הנוספים וכשמצרי שותה מזדמן לו הדם אשר במים, וצ"ע].
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א