משאת המלך/דברים/כב
ד[עריכה]
לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך (כב ד)
נראה דהיינו דוקא בדרך ולא בעיר, וכ"כ הרמב"ם (בפי"ג מרוצח ושמ"נ הל"א) מי שפגע בחבירו בדרך, וכ"כ שם (בהלי"ג) ולא מצא מי שיטעון עמו, ומשמע נמי דהמצוה במקום שאין מצוי מי שיטעון עמו.
וע"ש בהלי"ד אם מצאו נבהל במשאו מצוה לפרוק ולטעון עמו, ולא יניחנו נוטה למות שמא ישתהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה, והתורה הקפידה על נפשות ישראל וכו' [כפה"נ לכן קבעה הרמב"ם בהל' רוצח ושמ"נ], וזה טעם מספיק כשאירע זאת בדרך אבל לא בעיר וכמוש"כ.
כו[עריכה]
ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות (כב כו)
כתב הרמב"ם בספהמ"צ (שורש ח') שאין ראוי למנות שלילות החיוב וכו', כמו שאמרו אין לנערה חטא מות ששלל ממנה חיוב ההריגה בעבור האונס כו', ע"ש. וקשה דבעשה רצ"ד כתב הזהיר מענוש האנוס על חטאו אם עשאו אחר שהיו אנוס על המעשה והוא אמרו ולנערה לא תעשה דבר, וכבר השיגו הרמב"ן ז"ל וכבר ביארנו אנחנו שאין זה הלאו מניעה אלא שלילות לפטור הנערה האנוסה כו', ע"ש. והנה ביותר גדולה התמיהא שהרי אף הרמב"ם לעצמו כתב כן בשורש ח' נמצא דבריו סתרי אהדי, ועיין בלב שמח שביאר דב' דרשות נאמרו בזה, ע"ש.
וכיוצ"ב נראה עוד דסותר דבריו ביד החזקה, דהנה בפ"ה מהל' יסוה"ת (הל"ד) כתב, ואעפ"כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואצ"ל שאין ממיתין אותו בי"ד אפי' הרג באונס, שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו ובעדים והתראה, שנאמר בנותן מזרעו למולך ונתתי אני את פני באיש ההוא מפי השמועה למדו ההוא לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה כו', ק"ו לשאר מצות האמורות בתורה, ובעריות הוא אומר ולנערה לא תעשה דבר, אבל אם יכול למלט נפשו ולברוח מתחת יד המלך הרשע ואינו עושה, הנה הוא ככלב שב על קיאו והוא נקרא עובד עכו"ם במזיד והוא נטרד מן העולם הבא ויורד למדרגה התחתונה של גהינום, עכ"ל. והרי לן מבואר להדיא דולנערה לא תעשה דבר אינו אלא מניעה והרי היא כשוגגת וע"ד שנתמעט ממולך.
ואילו בהל' סנהדרין ברמזיו (רמז י"ז) כתב שלא לענוש אנוס, וביארו בפ"כ (הל"ב) ז"ל, כל מי שעשה דבר שחייבין עליו מיתת בי"ד באונס אין בי"ד ממיתין אותו ואפי' היה מצווה שיהרג ואל יעבור, אע"פ שחילל את השם הואיל והוא אנוס אינו נהרג, שנאמר ולנערה לא תעשה דבר זו אזהרה לבי"ד שלא יענשו את האנוס, עכ"ל. והרי שאין זה פטור לפי שאינו מזיד אלא אנוס וכפטור שוגג ע"ד שכתב בהל' יסוה"ת, שהרי כתב שיש כאן אזהרה לבי"ד שלא לענשו, ואם הוא אינו אלא פטור ל"ל לאזהרה ומה שייך אזהרה ע"ז, וכי בעי אזהרה שלא לענוש את הפטור ממיתה. [ועיין ברדב"ז שם שכתב חידוש דנראה שאם עברו בי"ד והרגוהו אין עליהם עונש הורג נפש מישראל אלא עונש לאו לבד, ומבואר נמי דאין לבא עליה מפטור אנוס ורק אזהרה לבי"ד הוא דיש כאן], והנה מלבד שיש להבין למה באמת לא יפטר מטעם אנוס, עוד תיגדל התמיה שדבריו כאן ובהל' יסוה"ת סתרי אהדי וכעין סתירת דבריו בספהמ"צ כנ"ל, וצ"ע.
ונראה בזה דלפי"מ שהוכיח החמדת שלמה דפטור אונס היינו דהוי כמאן דלא עביד, כלומר דלא הוי רק פטור מעונש אלא דיותר מזה נאמר בכאן דנחשב שאין המעשה מתיחס אליו, והיינו דפרש"י בכתובות (ג'.) גבי אונס בגיטין דלא הוי כמאן דעביד מהקרא דולנערה לא תעשה דבר. אמנם ודאי דאף יש לבא לפטור האנוס לפי שאינו מזיד וע"ד שפטור שוגג, ורק דנאמר עוד דאף חשוב האנוס כמאן דלא עביד.
ונראה דנפק"מ בין הני תרתי באם היה כמו בגוונא שכתב הרמב"ם שיכול למלט נפשו ולברוח מתחת יד המלך הרשע ואינו עושה, ובהא אי אייתינן לה מפטור דאונס ע"ד פטור שוגג, הנה בזה הלא יש רצון וכמזיד חשוב וכמש"כ הרמב"ם (שם) דנחשב כעובד עכו"ם במזיד, וכ"ש בגוונא שהיה אונס ורצון כחדא שרוצה שיבוא עליו האונס דיחשב כמזיד, משא"כ אם מהחידוש דמעשה הנעשה באונס אין חשוב מעשה שלו ואינו ענין לדיני עונשין כלל, א"כ אף בכאן כיון דהוא כפוי על המעשה ובלא כפיה אינו עושה, נמצא דה"ז נמי מעשה הנעשה באונס ואין זה חשוב מעשה דידיה.
ומהשתא נראה דלהרמב"ם שי' אחרת בדבר, דאמנם ג"כ ס"ל דמקרא דולנערה לא תעשה דבר ילפינן לחידוש זה דמעשה הנעשה באונס אין זה חשוב מעשה דידיה, אבל ס"ל דחידוש זה לא נאמר אלא בתורת אזהרה לבי"ד שלא יענשוהו על מעשה כזה שאין מתיחס כ"כ אליו, אבל לענין חיוב וכן לשאר דיני התורה נתמעט בכאן רק דיש לפוטרו כשלא היה ברצונו, אבל לא משום דאין המעשה נחשב כמו דלא עשהו.
ולפי"ז עולים כל דברי הרמב"ם היטב, דאמנם בקרא דולנערה לא תעשה דבר נאמרו בזה ב' הלכות וכמו שהבאנו לעיל, א. לפטור האנוס לפי שאין רוצה בעבירה וה"ז כשוגג וע"ד שנתמעט במולך ובזה אין כאן אזהרה אלא מניעה בלבד, ב. שלא לענוש האונס, היינו אזהרה לבי"ד שלא לענוש על מעשה כפוי וכמובן באופן שהיה מזיד והביא עצמו לכך אלא שהוא אנוס לבסוף, אזי יתכן לקיים אזהרה זו על בי"ד שהרי אין כאן מחמת עצמו פטור אונס, ומובן לפי"ז מש"כ במצוה רצ"ד ובהל' סנהדרין שיש כאן אזהרה לבי"ד לא לענוש האונס, והוא כמוש"כ באופן שהיה כאן רצון ורק המעשה הוא כפוי [וזהו באמת המקור לדבריו בהל' יסוה"ת דחשיב כעובד ע"ז במזיד], וגם ניחא מש"כ בשורש שמיני שזו מניעה, דהתם מיירי בענין שהיה אנוס לגמרי שבזה ודאי שנתמעט ממולך לפי שהוא שוגג, [וניחא נמי מש"כ הרדב"ז דאמנם אם הענישוהו אינם כשופכי דמים ורק עברו על האזהרה].
ויעויין בתרגום יונתן כאן דכתב ולעולימתא לא תעבדון מדעם ביש לית לעולימתא דין קטול, אלהן גברא יפטרינה מיניה בגיטא. וכבר תמהו עליו והרי אונס באשת ישראל שריא, ושמעתי ממו"ר הגרי"ש כהנמן זצ"ל דיתכן דאיירי באונס ורצון כאחד, וס"ל להתרגום יונתן דהגם דפטורה ממיתה מ"מ די בזה להיאסר לבעלה, ולמש"כ לעיל א"ש היטב דנתבאר דכל דהיה רצון לבוא לידי אונס אי"ז פטור אונס ואי"ז רק אזהרה לב"ד שלא להמית כה"ג, דאע"ג דאי"ז אונס מ"מ די בזה לב"ד להחשיבו שלא עשה זה המעשה, וא"כ אי"ז אלא לענין מיתת ב"ד אבל לענין שריותא לבעלה ליכא הכא אונס.
כז[עריכה]
ואין מושיע לה (כב כז)
מהכא ילפינן בסנהדרין (ע"ג.) דניתן להצילה בנפשו של הרודף אחריה לאונסה, והקשו בגמ' שם (ע"ב) א"כ איך יש קנס בבא על אחותו והרי ניתן להצילה בנפשו והו"ל קלב"מ, ותי' באפשר להצילה באחד מאבריו דאז לא ניתן להורגו.
ותמוה דהרי דין קלב"מ אמור אף כשאין כאן בפועל מי שיהרגנו לרודף דמ"מ הותר דמו, וא"כ מאי מהני דיש כאן אחד שיכול להצילה באחד מאבריו, והרי נראה פשוט כשהיה אחד יכול להצילה באחד מאבריו ונמנע ולא הציל דשרי לאחר שלא יכול להציל להרגו, וא"כ לעולם ביכול להצילה באחד מאבריו הרי יש אפשרות שיהא הצלתה רק בנפשו, ואע"פ שאין כאן בפועל מי שעומד להצילה, מ"מ עכ"פ אפשרות זו תפטרו מממון מדין קלב"מ, וצע"ג.
שוב התבוננתי למש"כ התוס' בכתובות (ל"א.) דלכן חשיב רודף חייב מיתה לכל לפוטרו אף מממון אחרים לפי שכאו"א יכול להרגו, ולפי"ז על ממון של היכול להצילו באחד מאבריו לא יפטר, וא"כ י"ל דכונת הגמ' שהנערה היא עצמה יכולה להצילו באחד מאבריו ולכך אין קלב"מ על קנסה.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א