רלב"ג - ביאור המילות/דברים/כב

רלב"ג - ביאור המילות ‏ דברים כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים. כגון שראה חמור וכליו הפוכים פרה ורוצה בין הכרמים שהצורה מוכחת שהם אובדים וכן כל מה שדומה לזה ואמר לא תראה להגיד שכיון שהוא רואה אותם אפילו מרחוק הוא מחויב להטפל בהם להשיבם לאחיו:

והתעלמת מהם. רוצה לומר שאין לך רשות להתעלם מהם אך תחוייב להשיבם והוא מבואר שאינו מתעלם מהם אלא אם היה דרכו שלא להתעלם מהם אם היו שלו והיו נדחים בזה האופן כי אז הוא מתעלם מהם מפני היותם משל אחיו לא שלו ואולם אם היה זה הרואה אותם גדול המעלה עד שיקל בהם אם היו שלו ולא יטרח לחזור אחריהם הוא בעצמו או שהיתה אבידתו שיאבד בעת היותו טורח בזה יותר מערך האבדה ההיא אף על פי שהיתה שלו יעזבינה לזאת הסיבה או שהתורה תכריחהו שלא ילך שם להשיבה ואפילו היתה שלו כמו שהיה כהן והאבדה בבית הקברות הנה לא יחוייב להשיב זאת האבדה:

השב תשיבם לאחיך. כיון שהשיבם לאחיו קיים המצות ואף על פי שלא הודיעו זה:

ב

ואם לא קרוב אחיך אליך. רוצהלומר כי אף על פי שאתה יודע מי הם הבעלים אינך זקוק לטרוח להשיבה אליהם אם היה רחוק ממך:

ולא ידעתו. מגיד שאיך שהיה משי אלו הסבות הנה תאספהו אל תוך ביתך ולא תוך בית אחר:

והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשבותו לו. מגיד שאם ידרוש ולא ידרוש אותו הדבר. ר"ל שלא יתן סמנים בדרך שיתבאר שהוא אותו לא תחוייב להשיבו שלא יתן סמנים בדרך שיתבאר שהוא אותו לא תחוייב להשיבו לו אך אם יתן סמניו אז תשיבנו לו:

ג

כן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך וגו'. מגיד שאר נדחים הוצרך להזכיר שכן יהיה זה הדין בשמלה וכל אבידה שיורה צורת הנחתם שזהו היא אבידה ולא הונחה שם לדעת כמו שירה ענין היותם נדחים בשור ושה שהם אובדים:

אשר תאבד ממנו. לא שיאבדה לדעת וכן אם היתה במקום שאבודה ממנו ומכל אדם כמו שהיא נאבדת בזוטו של ים ובשלילותו של נהר שאין אני קורא בזה אשר תאבד ממנו כי לא ממנו לבד היא אובדת:

לא תוכל להתעלם. כבר בארנו מתי לא יחוייב להטפל בה ואינו קרוי התעלם וכבר נתבאר בפרשת ואלה המשפטים שזאת המצוה נוהגת גם באבידת רשעי ישראל ולפי שתזהיר על אביד' אחיו למדנו שאם מצא חמור והביאו בביתו עושה מלאכה ואוכל ואינו עומד בטל מפני השבת אבדה לבעלים וכן העניין במה שידמה לזה:

ד

לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך. ראוי שיובן זה שהם נופלים מפני המשא שאם היו נופלים בזולת המשא מפני חולשתם אין שם דרך להקימם ואולם הכונה הוא בזה שהיו רובצים תחת משאם כמו שנזכר בפרשת ואלה המשפטים וכבר צוה שם לפרוק משאם עם הבעלים ובזה המקום צוה להקים המשא עליהם עם הבעלים ולזה אמר הקם תקים עמו וכבר בארנו קודם שה מתי יקרא זה העניין התעלם ומתי לא והנה אמר בפרשת ואלה המשפטים כי תפגע ובזה המקום אמר לא תראה ולזה לא יחוייב אלא על ראייה שהיא כפגיעה וזה לפי מה ששערו חכמים ריס שהוא אחד משבעה ומחצה במיל ואם היה רחוק ממנו יותר משה השיעור אינו חייב בזאת המצוה ואמר הקם תקים עמו שאינו חייב לטעון המשא על הבהמה אם לא יעזרו לו הבעלים ואם היה זקן או חולה טוען הוא לבדו ולפי שאין אדם חייב לעשות מלאכת חבירו ולטרוח בה בחנם הוא מבואר שהטוען יקח שכר על הטעינה אך לא על הפריקה כי אינה מעצם המלאכה:

ה

לא יהיה כלי גבר על אשה. הזהיר שלא תלבש אשה בגדים מיוחדים לאיש ומה שידמה לזה שיביא לחשוב לאנשים שהיא איש כי זה ממה שיביא לזנות כי היא תלך בין האנשים לזנות עמהם ולא יורגש בזה וכן לא ילבש גבר בגדים ותכשיטין מיוחדים לנשים כי זה יביאהו להתערב עם הנשים ויזנו עמו ולזה אמר כי תועבת יי' אלהיך כל עושה אלה כי זה יביא אל שתמלא הארץ זמה והנה הרחיקה התורה שלא יהיה אפילו כלי אחד מגבר על אשה ואף על פי שהוא לבדו לא יביא לחשוב בה שהוא איש ושלא ילבש איש אפילו לבוש אחד מיוחד לנשים אף על פי שהוא לבדו לא יביא לחשוב בו שהוא אשה ולזה הוא מבואר שאיש שצובע שערו הלבן או שמלקט לבנות מתוך שחורות עובר על זאת האזהרה וכן האשה ששמה כובע האיש בראשה או מה שידמה לזה הנה זה ביאור מה שהוגבלנו באורו בזאת הפרשה:

ו

כי יקרא קן צפור. רוצה לומר עוף טהור ואמר כי יקרא שאם היה מזומן כמו אווזים ותרנגולים ומה שידמה להם אינו חייב לשלח ולזה אמר גם כן לפניך בדרך:

בכל עץ או על הארץ. הוא מבואר שדבר הכתוב בהווה אך באי זה מקום שימצא הקן נוהג בו זה הדין ואפילו היה על המים:

אפרוחים או בצים. הנה לפי הוראת הגדר יקראו אפרוחים החיים וכן הבצים שתרבץ האם עליהם הם ראוים להיות מהם אפרוח ואם לא לא ידבק בהם גדר הביצה ולא אמר אפרוחים או בצים אלא בהווה שהרי אמר קן צפור וכבר יקרא קן צפור אפילו אין בו כי אפ אפרוח אחד או ביצה אחת:

והאם רובצת על האפרוחים או על הבצים. מגיד שאם אינה רובצת עליהם מותר לקחת אותה ואם היא רובצת על דבר מבדיל בינה וביניהם והדבר ההוא נוגע בהם כמו שהיה עליהם בגד והיא רובצת על הבגד ההוא ומה שידמה לזה הרי הדבר ספק אם תקרא רובצת עליהם אם לא ומגיד שאם היה הזכר רובץ עליהם לא ינהג בו זה הדין כי אינו אם וכן אם נשחטה האם שם בקן שהרי אינה אם ואינה בת שלוח:

לא תקח האם על הבנים. זאת היא כשהיתה האם לך אם לקחת אותו אבל אם של מוקדשין או שהרגה את הנפש אתה רשאי לקחת אותה:

ז

שלח תשלח את האם. מגיד שאם לקחה ושלחה פטור ואינו פטור אם לא קיים עשה שבה הוא או שלוחו אבל אם שלחה אחר שלא מדעתו הנה לא קיים עשה שבה והתורה אמרה שלח תשלח ולזה ילקח כשהיה הדבר באון שימש ממנו חיוב מלקו':

למען ייטב לך והארכת ימים. מגיד שאלו המצות יישירו האדם אל הטובות הגופיות והנפשיות והנה התועלת בזאת המצוה היא להרחיק לקיחת הקן בזה האופן כי הרבה יהיה שלא יקח אדם תועלת באפרוחים או בבצים ויהיה זה סבה אל שיניח הקן ההוא ותשלם ההויה בו ולא יבלבל הטוב שמשפיע השם יתעלה בהמצאת אלו המינים אם לא לתועלת אשר כוון בהם ואם אמר אומ' שבלקיחת הקן בכללו עם האם תשלם זאת ההויה אמרנו לו כי דרך אלו העופות המדבריים הוא שיבריחו מיד אדם ואם ישימום במאסר יצטערו ותמנע האם מלרבץ על בניה ויאבד הקן עם שאין ראוי שיקח מהם האדם כי אם על דרך הצידה לא שישתמש לצודם ולהשחיתם בכלי בעינו אשר שם השם יתעלה בהם להתמיד הויתם והוא הדמיון ששם באם לרבץ על הבנים כדי שיצאו ממנו אפרוחים והאהבה הדמיונית ששם בה לרבץ על האפרוחים לגדלם ולהשגיח במחייתם ובזה האופן דומה זאת המצוה במה שהזכיר מלבשל גדי בחלב אמו:

ח

כי תבנה בית חדש. אחד הבונה או שנתן לו במתנה או קנאו או יורשו כי כונת התורה היא שלא ישים דמים בביתו והנה אם לא ידבק במקום ההו' שם בית כמו שלא היה בו שיעור בית אינו חייב במעקה שנאמר בית וזה אינו בית:

ועשית מעקה לגגיך. אפילו היה של שותפין כיון שהוא בית שהוא ראוי לדירה כי התורה דקדקה בזה כדי שלא יפול הנופל ממנו והנה שיעור המעקה הוא בדרך שישמור מהנפילה ושערו חכמים עשרה טפחים ולזה יחוייב גם כן שיהיה חזק שיוכל האדם להסמך בו בבואו שם ולא יפול והנה אמר לגגך למעט הבתים שאינם ראויים לדירה כמו בתי כנסיות ובתי מדרשות והנה ההיקש אחד בכל מה שיהיה בבית שיוכל ליפול הנופל ממנו כמו הבור ומה שידמה לו אמנם אם היה הבית נמוך והיה אפשר שיפול מרשות הרבים אינו חייב לעשות שם מעקה ברשות הרבים שהרי אין הסכנה ברשותו וכבר אמרה התורה כי יפול הנופל ממנו לא בתוכו והנה נמשכה זאת המצוה לקודמת לה שלא ישתמש האדם בבנין הבית שהוא מסודר מהשכל המעשי לשמירת האדם ולהיות לו למחסה ולמסתור אל הפסדתו במה שיהיה בביתו סבה לו הפך מה שכוון בו:

ט

לא תזרע כרמך כלאים. רוצה לומר שלא יזרע עם כרמו כלאים ויהיה זה כשיזרע זרעים משני מינים עם חרצן יחד שהוא אז זורע הכרם וזורע עמו כלאים ואז הוא עובר גם כן עם זה משום זורע כלאים זהרי אמרה תורה שדך לא תזרע כלאים והוא מבואר שכבר יקרא זורע הזורע בידו או מהחפה הזרעים שם בעפר:

פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם. ידוע שאין הרצון באמרו פן תקדש שיהיה קדש כי לא יהיו הדברים קדש בכמו אלו הסבות ואולם הקדושה הזאת היא שתהיה נבדל מהנאתם כי הקדש יאמר על ההבדל ולזה גם כן יאמר על הטומאה באמרו אל תגע בי כי קדשתיך ולפי שאמר כי זה יהיה סבה שהמלאה רוצה לומר מלאת הכרם תאסור הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם למדנו שלא יתחייב על זריעת הכלאים בכרם בזה האופן אם לא היתה שלמות הוית הזרעים באה עם התבואות הכרם וזה לא יהיה אלא בזרעי' שאינם עושים אלא לשלם שנים כמו החרצן וכן הקנבוס ולוף כמו שזכרו רז"ל. ומזה המקם למדנו שאף על פי שלא יזרע כרמו כלאים אך היו נזרעים בו קצת זרעים והשריש זרעם בעת בא תבואת הכרם שהם נאסרים שנאמר הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם שבעת שיזריעו זה יעשה זה תבואה ולפי שאמר לא תזרע כרמך וגו' פן תקדש למדנו כי שלו הוא אוסר ולא של חבירו ולפי שאמר כרמך להעיר על היותו כלם אחד למדנו שאם היה הענין בדרך שיהיה נבדל מכרמו כמו שהיתה שם מחיצה או הפסק יביא מהכלל בכרם ההוא אינו מקודש וראוי שתדע שלא תכלול זאת האזהרה מזריעת מיני אילנות בכרם וזה כי האילנות דרכם שינטעו לא שיזרעו שנאמר ונטעתם כל עץ מאכל ולזה לא נכללו אלא במה שאמר ולא תזרע. ולזאת הסבה היה ראוי ג"כ שיתחייב על זריעת מיני זרעי' בכרם ואף על פי שלא יזרע עמהם חרצן כי בכרם ראוי לומר נטיעה אמר מי האיש אשר נטע כרם. כרמים וזתי' אשר לא נטעת. ועוד כי לא יקרא כרם אלא כשיהיו בו גפנים ואין העניין בזה כמו הענין באמרו שדך לא תזרע כלאים וזה כי השדה יקרא שדה ואם אין בו זרעים ואין העניין כן בכרם כי הארץ לא תקרא כרם אם לא בו גפנים אלא כי מפני שאפשר שיפול קצת ספק על זה כי כבר יאמר האומר אני נוטע כרם או אני זורע כרם היה שלא יתחייב מלקות בזולת זה האופן כי לא ילקו על הספק ולפי שאמר לא תזרע אשר תזרע למדנו שאם זרעהו הרוח או אחר שלא מדעתו אינו אוסר שהרי אינו זורע. והנה לא יקרא כרם אלא מה שהיה נטוע מהגפנים בצורת כרם והמעט שיפול בו זה השם לפי הוראת הנדר הם ה' גפני' ולפי שאמר שיאסר זרע אשר תזרע:

י

לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. הנה מפני שלא אמר לא תחרוש בסוס ובחמור אבל לקח שני מיני' מן החי ההולך אחר טמא ואחר טהור למדנו שזה הדין נוהג בכל שני מיני בהמה או היה שיהיה הא' טהור והשני טמא כמו הענין בשור ובחמור ואין ראוי שנבין שלא יהיה זה נוהג אלא בשור וחמור לפי שכבר מצאנו שדקדקה התורה בכלאי' בכל שני מיני בהמה שנאמר בהמתך לא תרביע כלאים וכל ב' מיני זרעים שנאמר שדך לא תזרע כלאים הנה מפני זה ראוי שנבין מזה המקום שדקדקה התורה נשתוף שי מינים במלאכה שאחד מהם מהטהורה והשני מהטמאה ולפי שאמר יחדיו למדנו שאיך שיהיו במלאכה אחת עובר המשתף אותם במלאכה ההיא על זה הלאו והנה לקח החרישה תמורת כל מלאכה שישתתפו בה כי אין בכאן סבה תחוייב שדקדקה התורה בשור וחמור ולא בשאר המינים ושכבר דקדקה התורה בחרישה ולא בשאר המלאכות ולפי שאמר בשור ובחמור למדנו בשור ואדם או בחמור ואדם לא יאסר זה ועוד כי האדם מצד הנהגתו הב"ח במלאכתם הוא משתתף עמהם. ואם היה האדם מוזהר מלחרוש עם השור אם עם החמור היה ראוי שתצוה לא תחרוש בשור או לא תחרוש בחמור:

יא

לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו. לפי שאמר בפרשת קדושים תהיו ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך למדנו שהעליה שהיא דרך לבישה נאסרה לבד אבל מציע הוא תחתיו בגדים של כלאים ולפי שאין דרך לבישה בגדי צמר ואניצי פשתן שאינו בגד למדנו שאין אסור ללבוש אותם יחד והנה בגד כלאים שעטנז הוא לפי מה שיורה עליו הגדר שיעשה בגד צמר ופשתים יחדיו ולפי שהבגד יהיה נעשה מאלו בזולת טויה כמו הלבדים שנקראים בגד הנה אם עשה לבדין מצמר ופשתן הרי הם כלאי בגדים וכן אם ערבם בטויה שהיה קצת נימי הטיווי צמר וקצתם פשתים וכן אם ערב אותם באריגה באופן שישותפו בה עשות הבגד מהם באחד מאלו השלשה אופנים הנה הוא נקרא בגד כלאי' שעטנז ולפי שאמר צמר ופשתי' יחדיו למדנו שאיך שיהיו יחדיו בבגד בדרך שיתכן בהם שיהיו חלק בגד הנה הבגד ההו' כלאי' ולזה אם חבר חוט אחד של צמר בבגד של פשתן באופן שיהיה חבור עמו רוצה לומ' שיתאחד עם הבגד הנה הבגד ההוא כלאים ראיה לדבר שהרי סמך לזה אמרו גדילים תעשה לך שכבר נתבאר שיושם בו פתיל תכלת שהוא של צמר כאלו באר שמפני המצוה הותר זה אך הוא כלאי' לולי המצוה ומזה יתבאר שאין כלאי בגדים נוהגים אלא בצמר ופשתים והנה לא יקרא צמר אלא הבא מן הצאן וידמה שכבר היו נוהגים לעשות זה כומרי עבודה זרה וזה יתבאר במעט עיון ממה שנזכר בזה בפרשת קדושים תהיו. ולפי שאמר צמר ופשתים יחדיו והנה הם יחדיו כשיתחברו להיות בגד אחד למדנו שאף על פי שלא יתחברו זה לזה הנה מפני שהבגד ההוא נכלל בו צמר ופשתים יחדיו הנה הוא אסור ללובשו מכאן שהלובש חלוק של צמר גמלין והיה בו חוט אחד של צמר רחלים בצד זה וחוט אחד פשתן בצד השני הנה הוא עובר משום כלאי' ואפילו השק והקופה מצטרפים את הכלאים רוצה לומר אם חבר קצת בגד צמר לצד אחד מבגד שק ובגד פשתן לצד השני הנה השק יצרפם להיות כלאים וכן הענין בחתיכת קופה כמו שאמרו בספרי ובתשיעי מכלאים אמרו מצטרפין לכלאים והכל עלה לענין אחד:

יב

גדילים תעשה לך. למדנו שבמקום מצוה לבד הותר זה ולזה יתבאר שהכהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה חייבים משום כלאים וכן הנושא שני בגדים שיש בהם ציצית בכל אחד מהם בדרך שיהיה כלאים לולי המצוה ההיא לא הותר ללבוש כי אם אחד מהם כי המצוה כבר קיימה בבגד האחד מהם ולפי שסמך זאת המצוה למה שזכר מצמר ומפשתים למדנו שאין מצות ציצית נוהגת אלא בבגדים של צמר או של פשתים ולפי שאמר תעשה לך גו' למדנו שצריך לעשות הגדילים על ארבע כנפות הכסות לא שישימם שם מן העשוי ולא שישימם באמצע הבגד אבל אצל ארבעה כנפות אין עושים לה גדילים והוא ציצית הנזכר במה שקדם ולפי שאמר כסותך אשר תכסה בה למדנו שאם אינו מתכסה בה אינה חייבת בציצית רוצה לומר אם מונחת בכלי ולמדנו עוד שאם אין בכסות שיעור לכסות בה הקטן שאפשר שתנהג בו זאת המצוה אינו חייב בציצית שנאמר אשר תכסה בה רוצה לומר שתוכל לכסות בה ואחשוב שאין ראוי לאדם שילבש יחד שני בגדים שיש בהם ציצית שהרי נאמר אשר תכסה בה ולא בה ובחברתה וראיתם אות ולא אותו וחבירו עם שזה יביא להאמנת השניות בש' יתעלה ובתורה כי זאת המצוה מעידה על הפך זה כמו שביארנו במה שקדם בסוף פרשת שלח לך. ובכלל הנה כמו שיעברו על נשיאת שני תפילין בראש משום בל תוסיף מפני שיש מקום בראש ראוי להניח בו שני תפילין. כן יעברו על נישאת יותר מבגד ציצית אחד משום בל תוסיף שהרי האדם ראוי לעשות כמה בגדי ציצית כי לא הונח לו המקום מוגבל אם יהיה כבגד העליון או התחתון או האמצעי ואולם שאר הדינין אשר בציצית כבר בארנום בסוף פרשת שלח לך הנה זה ביאור מה שהגבלנו בביאור בה מזאת הפרשה:

יג

כי יקח איש אשה. רוצה לומר שקנה אותה לו לאשה באחד ממיני הקניה ואחר כך בא אלה ושנא אותה ומפני שנאתו אותה העליל אותה שלא מצאה בתולה והוציא עליה שם רע לפי שידענו שאין האשה נסקלת על פי הבעל שנאמר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת ועוד שאף על פי שנודה שיאמן הנה לא תתחייב מפני זה מיתה כי אולי נבעלה קודם שתארס הנה מזה המקום יתבאר לנו שהוצאת שם רע הזה הוא שהביא עדים שזנתה בבית אביה אחר שנתארסה לו ועל זה אמר והוציא עליה שם רע רוצה לומר על ידי עדים שהעידו שזנתה אחר שנתארסה. או יהיה הרצון באמרו ושם לה עלילות דברים על יד עדים כי מאמרם יאמן ולזה יושמו לה הדברים ההם והם אמרם שנבעלה אחר שנתארסה והוצאתו עליה שם רע הוא מה שיאמר מעצמו שלא מצא לה בתולים כי זה אינו כי אם הוצאת דבה ושם רע כי דבריו אינם נאמנים ולזה ישפטו על פיהם הדיינים ויעיד על אמתת זה הפי' מה שאמר אחר זה והנה הוא שם עלילות דברים לאמר לא מצאתי לבך בתולים רוצה לומר כי לאמת שלא מצא לבתו בתולים שם עלילות דברים בפי העדים להעיד שקר ולא אמ' שם לה כי לא הושמו לה עלילות ההן אחר שיש לה עדים שיזימו עדי הבעל ולזה הוצרך לומ' והוציא עליה שם רע:

יד

ואמר את האשה הזאת לקחתי. מגיד שאומר כל דבריו לבית דין בפני אשתו שנאמר הזאת:

ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים. מגיד שהביאה שבא עליה הוא במקום בתולים לא שלח כדרכה:

טו

ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו בתולי הנערה וגומ'. לפי שהוא מבואר שהוא אפשר להם להביא עדים שכאשר בא עליה בעלה היתה בתולה ואף על פי שיביאו השמלה מגוללה בדמים אין זה עדות שהיתה בתולה כי כבר יתכן שהיו הדמים ההם מן הדמים הבאים מן המקור או מזולתם הוא מבואר שהוצאת הבתולים הוא שיביאו עדים להזים העדים הראשונים והנה מה שאמר אל זקני העיר ידוע שצריך שיהיו ראויים לדון דיני נפשות כי על זה הדבר בא הבעל:

טז

ואמר אבי הנערה. למדנו מה שאין ראוי לאשה שתדבר בפני בית דין אך ידברו קרוביה או אוהביה בעבורה כדי שלא תתבייש:

יז

ופרשו השמלה. רוצה לומר שכבר חוקרין באלו העדיות עד שיעמדו על אמתת הדבר:

יח

ולקחו זקני העיר ההיא את האיש ויסרו אותו. רוצה לומר שילקוהו ולזה אמר שיקחו אותו כדי להלקותו:

יט

וענשו אותו מאה כסף. הם מאה שקלים של כסף צרוף:

ונתנו לאבי הנערה. מגיד שאם היתה נערה זוכה אביה בזה הקנס ואם לא היה לה אב הרי הוא לעצמה כי לא זכתה התורה בו אלא לאב לא ליורשיו והנה האשה בנעוריה ברשות אביה כמו שביארנו בפרשת ראשי המטות ונתבאר גם כן בזאת הפרשה במוציא שם רע ובאונס ומפתה ולפי שכבר דקדק בכל המקומות לזכור בה שם נערה שנאמר ולקח אבי הנערה ואמר אבי הנערה ונתנו לאבי הנעה למדנו שאם היתה נערה בעת הוצאתו שם רע לא ילקה מוציא שם רע ולא יענש בזה הכסף:

כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. למדנו שאם לא היתה בתולת ישראל הוא שתהיה הורתה ולדתה בקדושה אין זה הדין נוהג במוציא שם רע רוצה לומר ללקות ולשלם קנס וראוי שתדע שצריך שיאמר שמעת שקדש אותה באלו הקדושין אשר עליה בא עליה זנתה שנאמר את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים רוצה לומר את האשה הזאת קדשתי ושבעת קרבתי אליה ולא מצאתי לה בתולים כאלו יאמר שבעת שקדשה היו לה בתולים אך אחר זה כשקרב אליה לא היו לה בתולים לפי שכבר נבעלה בנתים ובזה האופן יהיה זה המאמר בעצם ומדרך מה שהוא כמו שהתבאר בשרשים הכוללים ולזה הוא מבואר שאם הביא עדים שבעת שהיתה מאורשת בקדושים אחרים נבעלה לא ינהג במוציא שם רע זה הדין כאלו תאמר שקדשה לו וגרשה וחזר וקדשה והביא עדים שבהיותה מקודשת לו בקדושין הראשונים נבעלה וכן אם קדשה אחיו והיתה זקוקה לו לא ינהג בה מוציא שם רע זה הדין שאינו יכול לומר את האשה הזאת לקחתי וכן אם לא אמר הבעל אלא שלא מצא לה בתולים ולא הביא עדים שזנתה תחתיו אינו נוהג בו זה הדין ממוציא שם רע שנא' ושם לה עלילות דברים מגיד שצריך שיביא הוא העדים וכן אם לא אמר שזנתה תחתיו שנאמר והוציא עליה שם רע אף על פי שבאו עדים מעצמ' והעידו שמשנתארסה זנתה והוא מבואר שכאשר יאמר שזנתה תחתיו צריך שיוציא שם רע עליה שזנתה כדרכה כי לולי זה לא יהיה רושם בדבריו לאמת שלא מצאה בתולה ומזה יתבאר שאם לא היתה בחזקת בתולה כשנתקדשה לו לא ינהג בו זה הדין כי לא יתבאר מדברי העדים שהלכו בתליה בביאה ההיא והוא המכוון בדברי הבעל ולזה היה ענשה בסקילה כמשפט נערה בתולה מאורסה והנה נדקדק בכל זה במוציא שם רע מפני שעניינו הוא חדוש ואין ראוי שנקח ממנו זולת מה שזכרה אותו התורה:

ולא תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו. עשתה התורה לו כמשפט הראוי לו כי אולי מפני שהית' בעודה שם לה עלילות דברים לתכלית שלא תשאר עמו כלל ורצתה התורה שתהיה לו לאשה כל ימיו והזהירה אותו שלא ישלחנה בגט לפיכך אם שלחה צריך להחזירה ואם היה כהן שאינו יכול להחזירה הנה כבר עבר על לא תעשה בשלחו אותה וראוי שתדע שאם לא היתה ראויה לו אלא בעברה כמו שזנתה תחתיו או שכבר נתברר שהיא אסורה לו לא יחוייב לו לקיימה כי התורה לא התחכמה בזה אלא כנגד רוע תכונתו שמפני שנאתו אותה היה רוצה שלא תשאר עמו ורצתה התורה להכניע רוע רצונו:

כ

אם אמת היה הדבר הזה וגומ'. רוצה לומר שכבר נמצאו דברי הבעל אמתיים ולא נמצאו עדים שיזימו עדי הבעל או שהביא הבעל עדים להזים את זוממי עדיו:

כא

והוציאו הנערה אל פתח אביה וסקלוה. עשתה התורה זה לבייש הוריה על שלא תקנוה מן המוכר מה שראוי. והוא מבואר שאם אין לה פתח בית אביה הנה היא נסקלת אל שער העיר ההיא כמו שביאר אחר זה במשפט הנערה בתולה מאורסה שאם ישכב איש אותה בעיר יהיו נסקלין על שער העיר למדנו מזה שאם לא היו בעיר אך בבית אביה סוקלין אותה על פתח בית אביה וראוי שתדע שאף על פי שלא היתה נערה בעת הוצאת זה השם הרע כיון שהיתה נערה בתולה מאורסה בעת שזנתה הרי היא נסקלת וכבר החמירה התורה על הנערה בתולה מאורסה יותר ממה שהחמירה בשאר המאורסות או בנשואות הבעולות בעל לפי שזה הענין הורה על הפלגת רוע תכונתה שתכף שגדלה והחלה להולד המותר הזרעי בה נטתה אל הזנות עם היותה בלתי יודעת עדיין טעם משכב האנשים ולא חששה לרוב תאותה אל הצער הקורה לה בהשחתת בתוליה ואל הבשת שיתכן שיקרה לה מזה כי העדר בתוליה יעידו על זנותה הנה זה ממה שיורה כי אחר שישלם להיות גובר המותר הזרעי בה תגדל תאותה יותר ותמלא הארץ זמה עם מה שהרגישה בהנאת משכב האנשים והיותה בטוחה אז מהצער והיות נקייה אז מהבשת שהיה ראוי שישיגנה על זה בהיותה בתולה:

כב

כי ימצא איש. רוצה לומר בעדים:

שוכב עם אשה בעולת בעל. ידענו כי שוכב יקרא אפילו שלא כדרכה שנאמ' ואת זכר לא תשכב משכבי אשה והנה אמרו בעולת בעל יכלול אפילו בא עליה ארוסה בבית אביה:

ומתו גם שניהם. מגיש שכאשר היה הענין כן ימותו שניהם. אך אם היה הוא איש והיא קטנה או היא אשה והוא קטן לא ימות כי אם הגדול מהם שהוא בן עונשים:

כג

כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש. למדנו מזה שאין קדושי קטן כלום ולזה אמר מאורשה לאיש והנה לא ינהג בה זה הדין אלא בעת היותה נערה ושתהיה בחזקת בתולה כי לא חייבה התורה שיעידו העדי שהיא בתולה אז כשנבעלה כי זה לא יתכן:

ומצאה איש בעיר ושכב עמה. אפילו שלא כדרכה כי הוא יקרא גם כן משכב כמו שביארנו והנה יעידו עדים על זה המשכב כי בזולת זה לא ימותו כמו שקדם:

כד

והוציאו את שניהם אל שער העיר ההיא. הנה דקדקה התורה בכל המקומות שתהיה ההמתה בשער שנמצאו בו כדי שיוסרו כל העם אשר נמצאת בהם זאת הרעה כי בודאי היה זה לרוע מנהג בני העיר המוכיחים והנוכחים:

את הנערה על דבר אשר לא צעקה בעיר. אמר זה כי זה מעיד שלא היתה אנוסה כ"א לא נתרצת בזה היתה יכולה לצעוק וימלטוה האנשים ממנו והוא מבואר שהתורה דברה בזה בהוה כי בעיר יהיה על צד הפתוי ובשדה יהיה על צד האונס אך ראוי שתדע שבכל מקום שהתבאר שצעקה ואין מושיע לה הרי היא פטורה כי לא חטאה בזה ובכל מקום שתעשה זה ברצון הלא היא נסקלת:

כה

והחזיק בה האיש. ר"ל שלקחה בחזקה ובאונס:

כו

ולנערה לא תעשה דבר. למדנו מזה שהאנוס פטור מכלום:

כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. המשיל זה הענין לרוצח לפי שנתבאר היותה אנוסה על זה ראוי שנשפוט כי הדבר קשה לה כאלו בא להרגה מרוב הזנות שיש בזה הענין אצל הנערה הבתולה המאורשה לסבות שזכרנו במה שקדם עם שכל הנשים הטובות והראויות זר בעיניהם ענין הזנות עד שיבחרו המות על הזנות:

כז

צעקה נערה המאורשה ואן מושיע לה. למדנו מזה שראוי לרואים שיושיעוה מיד מאנסה וההושעה תהיה בשימלטוה מזה הפועל בצד שיוכלו עליו ולזה אם לא יוכל הרואה לאסרו בדרך שלא יוכל על זה הנה יש לו רשות להכותו או לחבול בו בדרך שתשלם לה ההצלה ממנו ואפילו בנפשו של רודף אחריה אם לא יוכל להצילה בצד אחר ולפי שכבר הקיש לזה הקם על רעהו ורצחו נפש למדנו שהרודף אחר חבירו להרגו יש רשות לרואים להושיעו ואפילו בנפשו של רודף ולזה אמרה התורה לא תעמוד על דם רעך ואינו דוקא דבר שיש מן הסכנה המגיע מנרדף ליד דם כי אפילו ממה שיגיע לו מן הפגם והבושת ואפילו אין בו היזק מן הממון כמו זה הענין המגיע בנאנסת זאת כי כלנו חייבים בכבוד האחד על חבירו:

כח

כי ימצא איש נערה בתלה אשר לא אורשה וגו'. רוצה לומר שאנס אותה והיא נערה בחזקת בתולה:

ושכב עמה ונמצאו. רוצה לומר שיהיו שם עדים וכבר יתבאר במה שקדם שהנבעלת בעיר סתמה שהיא מפותה עד שיתברר האונס והנבעלת שדה סתמה שהיא אנוסה ולא יצטרך התראה באונס ומפתה כמו שהאוכל משל חבירו משלם ואינו צריך התראה ולפי שדקדקה התורה שתהיה התולה ולזה הסכימ' שיתן לאביה כסף במוהר הבתולות כמו שנזכר בפרשת ואלה המשפטים וזכר בזה המקום שזה הכסף הוא חמשים סלעים של כסף למדנו שלא ינהג זה הדין אלא כשבא עליה כדרכה מהמקום שהיא בתולה כי אין בכאן עונש לה שנוכל לומר שבעבורו דקדקה התורה שתהיה בתולה ולזה גם כן הסכימה התורה שיתן זה הכסף מפני מוהר הבתולות הראוי להם מצד בתוליהן:

כט

ולו תהיה לאשה. זו היא מצות עשה ולפי שרצה זה האונס לקחת אותה שלא לשם אישות כי אולי לא יתרצה בזה מצד מעלתו או מצד פחיתותה עמדה התורה כנגד מחשבתו והכריחה אותו שתהיה לו לאשה תחת אשר ענה אותה ונהנה משכיבתה וחשב לקחת זה ממנה בזולת חק שיהיה לו עליה רצתה התורה שיהיה מה שאכל מבשרו ולזה הוא מבואר שאם לא היתה מותרת לו לא יחוייב לו ללקחה ולפי שזה הכסף יתן מפני הנאת בתוליה ונתבאר בחובל בחבירו שהוא משלם ה' דברים כמו שביארנו בפרש' ואלה המשפטים הנה הוא מבואר שהוא ישלם עוד בושת ונזק וצער והוא מבואר גם כן שישלם גם כן שבת ורפוי אם קרה שיצטרך לה זה מפני צער השכיבה ואולם במפותה אינו צער שהרי נתרצתה והוא מבואר שאם אין לנערה האנוסה אב שהקנס הוא לעצמה לא ליורשי האב כי לא זכתה התורה בו אלא לאב:

לא יוכל לשלחה כל ימיו. רוצה לומר מפני בחירתו אמנם התורה תכריחהו על זה הנה לא יחוייב לשלח כי התורה לא עמדה בה אלא כנגד בחירתו כמו שנתבאר מדברינו ואם שלחה יחוייב שיחזירנה או עבר על לא תעשה ולזה אם יכול לקיים העשה אחר זה הנה כבר עבר על לא תעשה והוא מבואר שאם לא רצתה להנשא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.