מראי מקומות/דברים/כב

מראי מקומות דברים כב

פסוק ח

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו

הקשה החתם סופר (שו"ת ח"ח קובץ תשובות סימן יח) למה תלה דין מעקה בבית חדש, והלא כאשר ירשו מהכנענים בית גם כן היו צריכים מעקה. אלא שהכנענים ודאי היה להם מעקה מחשש נפילה, אך ישראל צדיק וחסיד הבונה בית חדש, יאמר לנפשו כי עשיית מעקה הוא חסרון אמונה בה', כיון שכל מעשיו ועליותיו וירידותיו הכל עבודת ה', לא יכשל ולא ימוטו רגליו כי רגלי חסידיו ישמור. על זה אמר לו הקב"ה אם תבנה בית חדש ועשית מעקה, כי לא אתה תפול אלא 'יפול הנופל ממנו' - היינו המחוייב ליפול כמו שכתב רש"י, 'והיה בך חטא' שהתגלגל חובתו של זה בביתך, משא"כ אם תעשה מעקה אמנם יכשל במקום אחר כי חייב הוא, אבל עכ"פ בביתך לא יארע מכשול.

פסוק ט

לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע

לשון פן תקדש, ביאר הרמב"ן שהוא מלשון שמא דלא תזרע כרמך כלאים שמא יאסר עליך הכל, כי אינן נאסרין אלא כמו ששנינו תבואה מקודשת משתשריש. ובאפיקי ים (ח"ב סימן ד ענף א) ביאר עפ"מ שהביא המנחת חינוך (מצוה רחצ) דעת הראשונים שאף שמבואר בפסחים (כה.) שאין כלאים נאסרים אלא בהשרשה מכל מקום עובר על האיסור מיד עם מעשה הזריעה. וכך אמרה תורה, לא תזרע כרמך כלאים, ובעצם מעשה הזריעה כבר עובר על הלאו, פן תדקש המלאה וגו' היינו שמא ישאר הזרעים במקומם וישרישו ואז תקדש המלאה, משא"כ אם יטול הזרעים ממקומם אחר זריעתו, אף שעבר על איסור זריעת כלאים לא נאסרה התבואה.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף