משאת המלך/במדבר/ט
ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו (ט ב)
במשך חכמה כתב דהגם דפסח זה נשחט בשבת, מ"מ א"א לפשוט מהכא דפסח דוחה שבת, די"ל דלא נסתפקו בדבר אלא בזמן שאין היובל נוהג שבידו להפקיר קרקעו ולהפטר מעשית הפסח, משא"כ בזמן שהיובל נוהג א"א לו להפטר בהפקר, דאין ההפקר אלא מקנין פירות, ע"ש. ודבריו נשגבו ממני להבינם ל"ל לכ"ז, ולמה לא כתב בפשטות לפי דרכו דבמדבר ע"כ היה דין מיוחד להקריב פסח אף אם אין להם קרקע, ולכן אין ראיה ממדבר, דהתם לא היו יכולין לפטור את עצמן מעשית הפסח.
ז[עריכה | עריכת קוד מקור]
למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במעדו (ט ז)
וכתב רש"י, וראויה היתה פרשה זו להאמר ע"י משה רבינו כשאר כל התורה כולה, אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהן, שמגלגלין זכות ע"י זכאי. ומבואר דהגם שבודאי אף פרשה זו נמסרה ע"י משה ככל התורה שנמסרה על ידו, ואין הנידון כאן אלא מהי הסיבה לנתינת זו הפרשה, וזהו המכוון שהיתה פרשה זו ראויה להאמר ע"י משה, כלומר שמשה היה צריך להיות הסיבה לנתינת פרשה זו, וזכו אלו שהם היו הסיבה, ואכן יש להבין זה הנידון הרי פרשה זו תורה היא והרי היא אחת מפרשיות התורה, וא"כ מחוייבת היא להמסר וא"צ כלל עוד סיבה למסירת פרשה זו בכלל התורה.
אמנם הדבר יתבאר ע"פ מש"כ התוס' (יבמות ס"ב. ד"ה דכתיב) דהקשו ולמה כעסו עליו מאחר שהסכים לו המקום [למשה לפרוש מן האשה], ותי' משום דאמרינן בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וסייעוהו בבא לטהר, וחידשו התוס' דאע"פ שזו הלכה ותורה היא שצריך לפרוש כשמדברים עם ה' פנים בפנים, מ"מ אלמלא היה משה רוצה בכך לא היה ניתן דין זה, ואע"פ שהוא תמוה מ"מ מתבאר מכאן שלכל פרשיות התורה היה גם הרצון של משה לקבלם הסיבה לאמירת הפרשה, ואף כאן בפרשת טמאים ראויה היתה להמסר ע"י משה פירושו ע"י שיבוא רצון ממשה לקבל זו הפרשה, וזכו הם שעל ידם היתה סיבה לנתינת הפרשה.
טו[עריכה | עריכת קוד מקור]
וביום הקים את המשכן (ט טו)
איתא בשבועות (ט"ו:) אמר אביי מנין שאין בנין ביהמ"ק בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן ביום מקימו בלילה אין מקימו. והנה בירושלמי יומא (פ"א הל"א) איתא דהקמת המשכן במלואים היתה אף בלילה, דהיו שם בז' ימי המלואים י"ד עמידות וי"ג פירוקים אחת ביום ואחת בלילה, ואמרו שם זאת אומרת שהקמת הלילה פסולה לעבודת היום, ולכן היה צריך לחזור ולפרקו ולהעמידו ביום אחר שהעמידו בלילה. ובמקדש דוד (ס"א סק"א) הוכיח מהירושלמי דהא דאין בונים ביהמ"ק בלילה אין זה רק דין לכתחילה, אלא אף פסול דיעבד דלכך פירקו את העמדת לילה וחזרו והעמידו, ודלא כמש"כ המנ"ח (מצוה צ"ה) דאין זה רק דין לכתחילה דאסור לבנות בלילה אבל אין נפסל בשביל כך, ע"ש.
עוד יעויין במקדש דוד (שם) שהביא לפרש"י (ר"ה ל'.) על הא דאמרו דאיבני בלילה, והק' רש"י והא אין בונים בהמ"ק בלילה ותירץ הני מילי בנין בידי אדם, אבל בנין העתיד לבא בידי שמים הוא וכ"כ התוס' בשבועות (שם), והקשה המקדש דוד הא תינח אי הוי בנין בהמ"ק בלילה איסור דלכתחילה אז עולה ישובם היטב, דבידי שמים אין כאן על מי שיהא זה האיסור, אבל למבואר בירושלמי דהוי פסול א"כ אף בידי שמים יפסל, ע"ש.
ונראה דאף לרש"י והתוס' אה"נ בנין בלילה הוי פסול, אלא דס"ל דאימתי שייך פסול כשיש לפנינו עשיה ובנין, דאז שייך לומר שיש בזה דין כיצד ובאיזה זמן היא עשיתו, אבל בנין העתיד כיון שממילא הוא אין שייך בו כלל דינים באיזה זמן יהא שהרי אין כאן עשיה ובנין כלל, וזהו כונתם דאין לפסול אם אירע שנבנה בלילה שהרי אין שייך בבנין בידי שמים דינים בעשייתו.
מיהו יישוב זה קשה בממנ"פ, דאם כמש"כ דהפסול הוא במעשה הבנין, א"כ נמצא דהפסול הוא בעיקר בנין הבית שלא הוכשר בית כזה שהוקם בלילה, ולפי"ז לא היה מקום לחילוק הירושלמי להכשירו עכ"פ לעבודת לילה בלבד, דהרי אינם ב' ביהמ"ק אחד לעבודת לילה ואחד לעבודת יום, וא"כ אם פסול זה הבהמ"ק הוא פסול לתרוייהו ואי כשר הוא כשר לתרוייהו, אע"כ מוכרח דאין זה פסול כלל בעצם שם הבית אלא שהוא דין מסויים לענין העבודה שכשהוקם בלילה פסול לעבודת יום, וא"כ כך לי אם הוקם בידי אדם או בידי שמים, דלעולם לא יוכשר לעבודת יום כשהוקם בלילה, וא"כ אכתי יקשה מש"כ רש"י ותוס' ליישב דשאני בנין דלעתיד לבוא שהוא בידי שמים.
לכן נראה לומר דהקמת המשכן בימי המילואים לא היה לזה דין בנין המשכן כלל דהרי לא הוקבע, וכל בנינו היה לשעה ע"מ לפרקו דאכתי לא הגיע זמן הקמתו עד יום השמיני. וכן מוכח מהר"י מאורליינש (הובא בתוס' ע"ז ל"ד.) דכל ז' ימי המלואים שהיה משה מעמיד המשכן ומפרק היה נחשב זה כבמה בלבד, ע"ש. [ועפ"י הר"י יתפרש היטב הא דאמרו ביומא (ג:) דיום שמיני למלואים חשיב עבודה תחילה במקום, והק' רש"י והלא כבר כל ז' הימים שמש משה, ע"ש דנדחק קצת ליישב. אמנם להר"י א"ש דכל ז' היה המזבח בדין במה, והיום תחילה ה"ה מזבח דמשכן, וגם כמש"כ דכל שלא הוקבע המשכן א"כ ביום השמיני פנים חדשות באו לכאן וה"ז עבודה תחילה במקום].
והשתא ניחא דאה"נ בדין הקמת המשכן לעולם כמוש"כ דאי פסול הקמת לילה אזי יפסל הן לעבודת יום והן לעבודת לילה, לפי שהוא פסול בעצם הבנין כל שדין בנין והקמה בידי אדם עליה, ולא חילק הירושלמי אלא במילואים דלא היה אז מתורת הקמת ובנין המשכן, אלא כל עיקר הקמתו היה לצורך העבודה, וכל עיקרו בז' ימי המלואים רק דין מכשירי קרבן הוא דהיה לו, ולכן בא החילוק האמור בירושלמי דהקמת לילה כשירה רק לעבודת לילה ולא לעבודת יום, דמאחר דכל דין הקמתו היה לצורך עבודה, לכן תליא בהא שהקמת לילה כשרה רק לעבודת לילה ולא לעבודת יום.
ולפי"ז נמצא דאין שייכות הירושלמי להדין דאין מקימין ביהמ"ק בלילה, ובבנין בהמ"ק י"ל דאי הוא פסול בהקמת לילה אמנם יפסל אף לעבודת לילה, וכן י"ל בבנין בהמ"ק כמוש"כ בתחילה בביאור רש"י והתוס' דהוא דוקא היכא שאמרו דין בנין אבל בנין העתיד שהוא בידי שמים ליתא לדין בנין, וממילא ליתא נמי לזמן בנין וכשר אם הוקם אף בלילה, וכמו"כ יתכן בבנין בהמ"ק לאידך גיסא וכמוש"כ המנ"ח דאין זה פסול אלא לכתחילה וליכא ראית המקדש דוד מהירושלמי וכש"נ.
וכדברי המנ"ח נראה מהתו"כ מכילתא דמילואים (ל"ו) דעיין שם בהגהות הגר"א כ"י דגריס ריב"י אומר אף בשמיני שחרית העמידו ופירקו, ערבית העמידוהו ולא פירקו, ע"כ. והרי דדיעבד כשר אף אם העמידו בלילה, ואדרבה מבואר כמוש"כ דלכאורה יקשה דמ"ש יום שמיני שהוכשר הקמת לילה משאר ימי המילואים, אולם למבואר ניחא דביום השמיני בהקמה אחרונה שהיה כבר דין בנין הבית לכך אין נפסל בהקמת לילה כמוש"כ המנ"ח, ולא פסול הקמת לילה לעבודת היום אלא בשאר ימי המילואים, דהתם לאו מדין בנין הבית אתינן עלה אלא מדין מכשיר לעבודה, ובזה הוא דנאמר הך דינא דהנעשה לצורך עבודת לילה לא הוכשר לעבודת היום.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א