מנחת חינוך/צה
מנחת חינוך 
צה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לבנות ב"ה כו'. דינים אלו מבוארין באריכות בר"מ הלכות בית הבחירה ואכתוב קצת דינים בקיצור. הנה מ"ע זו כולל המשכן שעשה מרע"ה במדבר וכולל ג"כ בהמ"ק בירושלים וקודם ירושלים כגון שילה ונוב וגבעון. והנה הרבה שינויים בין המשכן במדבר ובין המקדש בשילה ובין המקדש בירושלים וגם בין בית ראשון שבנה שהע"ה ובין ב"ש שבנו עולי גולה מעין דברים המפורשים ביחזקאל ובה הבנין העתיד ב"ב שיש הרבה דברים סתומים ביחזקאל ואליהו עתיד לדורשם עיין שבועות ט"ו ילפינן מפסוק וכן תעשו לדורות וכפירש"י בפי' החומש. והרמב"ן הקשה ע"ז דהיה כמה שינויי' בין המשכן ובין בתי מקדשות. וערא"מ ובאוה"ח כתב כי הכל היה עפ"י נביא כש"א דהמע"ה הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל והנביאים היה להם הל"מ ודרשו מקראי על פי רוה"ק והכל מן התורה ע"ש וינעם לך. והנה במקדש צ"ל קודש קדשים והיה מחיצה וקודם היה היכל וקודם ההיכל היה אולם ועזרה ונקראת עזרת ישראל והיה נבנה על הר המוריה הכל על פי נביא וירושלים נקרא נחלה שלא יבנה הבית בשום מקום לעולם רק במקום הזה המקודש לעולמי עד. והנה קודש הקדשים והקודש והאולם נקראי' היכל (ויבואר אי"ה במק"א אי קדושת היכל ואולם שוה) והעזרה היא נקראת עזרת ישראל עד שער נקנור וקודם לעזרת ישראל היה עזרת נשים וחיל וסורג. והנה ק"ק והיכל ואולם וע"י היא מחנה שכינה והיא העיקר במקדש והעזרה שקודמת דהיינו עזרת נשים עד פתח הר הבית היה מחנה לויה ומכל מקום היה מעלות זע"ז באותן מחיצות מהם קדושת הר הבית ויבואר כ"א במקומו. והבנין הזה הנקרא מחנה שכינה לא היה בונין רק באבנים ואם לא מצאו אבנים בונים בלבנים אבל לא בעץ כלל ואין עושין עץ בולט בכל הבנין הזה אבל בע"נ ובכל הר הבית אין איסור כ"ה בראב"ד מה' בה"מ ועיין כ"מ ומ"ל שהר"מ הסכים לזה. ובנין עראי דעת הראב"ד ג"כ שמותר ועפ"ז מהלכות עכו"ם ובראב"ד וכ"מ שם ועמש"ל פרשת שופטים במצות לא תטע. ואבנים או קורות של עץ שבונים בהר הבית דמותר כמה שכתבתי צריך שיהיה נחצב מתחלה לשם גבוה ואבנים וקורות שחצבן מתחלה לבה"כ ומכ"ש להדיוט אין בונים אותן בהר הבית כ"ה בר"מ כאן. ונרא' מלשונו דכל הר הבית נקרא לשם גבוה ואבנים שחצבן לשם ה"ה מותרים לקובעם בבנין המקדש היינו אפילו במחנה שכינה דכל ה"ה נקרא לשם גבוה. ואין בונין בהמ"ק בלילה שנאמר וביום הקים כו' ובונים מעה"ש עד צה"כ. ונ"פ דהיינו לכתחלה אבל אם בנו בלילה ודאי אינו נפסל המקדש בשביל זה ואין בנין בהמ"ק דוחה י"ט וכ"ש שבת. וע' רש"י שבועות ט"ו מביא ברייתא דיבמות יכול יהא בנין בית המקדש ד"ש וכו' ת"ל את שבתותי תשמורו וי"ט בכלל שבתות הם ועיין ביבמות. והנה לפי המסקנא בלאו הכי א"ד י"ט דבנין ב"ה עשה וי"ט עול"ת כדקי"ל בכ"ד אך דסתם הש"ס קאמר לה מביא רש"י הפסוק דלאו כ"ע סוברים די"ט עשה ולא תעשה ע' שבת פ' ב"מ ושאר מקומות. אך להלכה דקיימא לן כר"א שם די"ט ה"ל עשה ולא תעשה א"ד מה"ט. ונ"מ אם עבר ובנה דמחמת שא"ד העול"ת לשיטת ריב"א בפסחים פא"ע וע' תוס' חולין קמ"א אינו לוקה בכה"ג דהלאו נדחה אך מטעם דגזרת הכתוב אם כן לוקין משום י"ט.
והאבנים והלבנים מפצלים אותם חוץ לה"ה בכלי ברזל ומכניסין אותן לבנין אבל בהר הבית אין מפצלין בכלי ברזל שנאמר ומקבות כו' וכלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו כ"ה בר"מ כאן והוא פלוגתא בש"ס ר"י סובר דצריך דוקא שמיר אבל לא היו מתקני' אפילו מבחוץ ור"נ סובר דהיו מתקנים מבחוץ ומכניסים בפנים ור"א דנראין דר"י באבני מקדש ומכל מקום פוסק הר"מ כר"נ ועיין כסף משנה ומ"ל פלפלו באריכות. וכן היו צריכים האבנים של היכל ועזרה שיהיו שלמים ואפילו חגירת הצפורן פוסל עמו אבני מזבח כ"ה בר"מ כאן הכ"ד. ונ"ל דזה טעם הר"מ לעיל שפסק כר"נ לעיל ולא כר"י דאין מתקנים אפילו בחוץ בכלי ברזל רק ע"י שמיר דהיה ק"ל קושית התוס' סוכה מ"ט ד"ה שכל כו' וחולין י"ח וזבחים נ"ט וש"מ דהוכיחו שם דשמיר א"י לעשות חלק כל פגימה וא"כ היאך בנו בהמ"ק לר"י על ידי שמיר הא צריך אבני' שלימות והניחו בקושיא. ע"כ דחה הר"מ דר"י ופוסק כר"נ דהיה משוה אותם בכלי ברזל מבחוץ עיין שם ותבין. ונוכל לומר דהר"מ סובר דבחורבן בית ראשון בטל השמיר ואיך היה בונים בית שני ע"כ פוסק כר"נ וכל עיקר הוכחה שכתבו התוס' שהיה שמיר בב"ש מקדושין מדמא ב"נ שביקשו חכמים אבני' לאפוד ואבני אפוד צריכים שמיר אליבא דהלכתא לכ"ע כמבואר בסוטה דכתיב במלואותם. ובאמת הר"מ לא הביא ד"ז כלל אף באבני חושן ואפוד ועפ"ט מה' כלי המקדש דהמ"ל הרגיש בזה דהר"מ השמיט ד"ז דאין מסרטין כו' רק בשמיר והניח בצ"ע ויבואר במקומו אי"ה. על כל פנים ודאי מצא הר"מ ד"ז באיזה מקום דאין זה מעכב אם כן לדידיה אפשר לא היה שמיר בבית שני כלל וקשה לר"י ע"כ פסק כר"נ. וגם לד' הרמב"ן מובא שם במשנה למלך דסובר דוקא אבני החושן צריכין שמיר דכתיב במלואותם אבל אבני האפוד מסרטין אותם דלא כתיב בהו במלואותם ומה שמבואר בש"ס דאיכא שמיר דאייתי משה לאבני האפוד החושן נקרא אפוד בדרך העברה ע' שם. גם כן אין ראיה מדמא ב"נ דאבני האפוד בודאי נקראו אפוד אם כן אפשר היו צריכים האבנים לאבני האפוד ממש דבהם אין צריך שמיר אם כן לא הי' שמיר בב"ש כלל לדעתם. ועיין כסף משנה ד"ה כל אבן מביא דהתו"ס חולין שהקשו אהא דמבואר דאבנים ששיקצו מלכי יון כו' לעבדינהו ע"י שמיר כו' ונכתב שם הג"ה בצדו לא ירדתי לסוף קושיא זו דהרי תשובתה בצדה שלא הי' שמיר בבית שני. ולא ידעתי ממי יצאה הג"ה זו ואשתמיטתיה כל הנך דיבורי התוספות סוכה וזבחים דהוכיחו שם קודם דהיה שמיר בב"ש ואח"ז הקשו קושיא זו ובחולין כתבו בקיצור וד"ת עניים במקום כו' אבל דעת התוס' בכל הנך דוכתי דהי' שמיר בב"ש עיין שם. ומרצפין כל העזרה באבנים יקרות ובכ"מ כתב דהכי משמע בכ"ד ובזבחים פ"ב דכ"ד נראה דאינו מעכב דדוד קידש עד ארעית תהום רק בנעקר אבן אחד אבעיא שם עיין שם אבל הרצפה אינו מעכב ע' שם.
והרב המחבר כת' כאן בתחלת המצוה ז"ל וזאת המצוה כוללת עמה הכלים הצריכים לעבודה בבית המקדש כגון המנורה ושאר הכלים נראה מדבריו דהמנורה וכל הכלים הם דיני המצוה של עשיית מקדש ובר"מ כאן אינו מבואר בלשון הזה רק מצות עשה לעשות בית כו' אח"ז בה"ו כתב דינים דעושים כלים כו' אבל אין זה דיני המצות של מצות עשה זו. ואפשר דעשיית המנורה הוא דיני המצות של הדלקת נרות דהדלקה יהי' על תואר כך וכך במנורה וכן השלחן הוא דיני המצוה מעריכת לחם הפנים. וכיור דיני המצוה מרחיצת ידים ורגלים ובודאי הכלים הללו אין מעכבין אם אין מנורה או שלחן מכל מקום מקריבין קרבנות דלא שמענו שהכלים הללו יעכבו. אך באמת יש הרבה דיני המצוה שאין מעכבין אם כן אפשר שהוא מדיני מצוה זו ומכל מקום א"מ. אך הסברא נותנת דהכלים הללו לאו מדיני מצות של עשיית מקדש הם רק כמ"ש. דמנורה הוא ממצות הדלקה. ושלחן מלחה"פ. וכיור מרחיצת ידים ורגלים. ומזבח הזהב ממצות עשה של קטורת. וכמדומה לי שכבר התעורר בזה הרמב"ן ז"ל בס' המצות ואינו ת"י כעת. והנה כלים הללו אין מעכבין בעבודה וכן מבואר בתורה עשיית ארון בתוך כלי המקדש ואינו מעכב ובבית שני לא היה הארון כידוע ומבואר כאן בר"מ וכן כל הכלים הללו א"מ למצוה זו ואפשר דמזבח החיצון שהוא עיקר דכל הקרבנות מקריבים עליו אם כן בלא זה אינו קרוי בית המקדש כי עיקר המקדש להקריב קרבנו' אבל המנורה או מזבח הפנימי או כדומה דכל אחד מהכלים הללו יש להם עבוד' מיוחדת אפשר שא"מ בלא העבודה זו ע"כ אינו מעכב מצוה כ"נ. וגם ודאי הכלים הצריכים לעבודה כגון מזרקים וכדומה דא"א לעבוד בלא הם בודאי מעכבין והם מדיני מצוה וז"פ. והנה מזבח הזהב והשלחן והמנורה והכיור ציורן ומקום הנחתן במקדש אבאר כ"א במקומו בעזה"י אך הארון ומזבח החיצון שהם דיני מצוה זו יתבארו כאן תוארם ומקומם בעזה"י.
והנה מכלי המקדש לעשות ארון וכפורת כמפורש בתורה אך עיקר עשיית הארון כדי שיהיו הלוחות מונחי' בתוכו כמבואר בפ' תרומה ונתת אל הארון כו' את העדות ובפסוק מלכים אין בארון רק שני לוחות העדות ובב"ב פ"ק יש פלוגתא ר"מ סובר דגם ס"ת הי' מונח בארון ושברי לוחות הי' מונח לכ"ע בארון וגם עמודים ע' שם מכל מקום עיקר עבור הלוחות אשר הדברות היה עליהם ובבית ראשון שנגנז ארון עם העדות בימי יאשיה המע"ה לא עשו עוד ארון ובבית שני לא הי' הארון כי למה צריך הארון כיון שנגנזו הלוחות גם כן אין מצוה לעשות ארון והארון אינו מעכב אף שהוא מדיני המצוה להר"מ מכל מקום יש הרבה דיני המצות שא"מ בדיעבד כמבואר בח"ז כ"פ ואנקוט חדא כגון מצות חליצה שמבואר בתורה דיני המצו' כגון חולצת וקוראה ורוקקה והרקיקה א"מ עי' ביבמות. והנה הר"מ כאן פ"ג כותב צורת המנורה באר היטב וגם צורת השולחן וצורת מזבח הזהב מקצר קצת וגם כותב קצת צורת הכיור ע"ש וצורת הארון וכלים לא כתב ופשוט דכל אלו הכלים היה כל פעם אחרים בב"ש לא היה מכלים של בית ראשון ובימי חשמונאי' נאבדו הכלים שהיו כמו שמבואר דעשאו בתחלה מנורה של ברזל העשירו כו' אם כן צריכים לידע הדינים וגם היום אפשר שאם יתנו המלכיות רשות לבנות בית המקדש מצוה לבנות כמבואר במדרש בימי ריב"ח דנתנו רשות והתחילו לבנות. ועיין בס' כפות תמרים שהרבינו נתנאל בעל התוספות רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים אם כן ה"ה לבנות בית המקדש (אף שלדעת הר"מ אינו כן ויבואר במק"א) אבל הארון תיכף כיון דנגנזו העדות ולא יתראו עוד עבה"ג בב"א ולא עשו מעולם ארון אחר חוץ מה שעשה משה במדבר וכשיבא הגואל ב"ב יתגלו הלוחו' והארון אם כן אין צריך לכתוב הדינים של הארון. ומכל מקום צ"ע כי ידוע שתוה"ק לא תסמוך המצות והדינים על ניסים עיין במפרשי התורה ובראשם הרמב"ן אם כן ודאי מצוה זו לדורות כמו שחשב הר"מ מצוה זו להנשא על הכתף וגם לאו דהסרת הבדים אף דלא יהיה הדברים עבה"ג כי עתה אין ארון בעוה"ר וכותב מה שהיה בזמן המקדש ויהיה בזמן המשיח אם כן דיני הארון גם כן היה נוהג בימי בית ראשון כגון אם נשבר הארון (אף שהיה מעשי אלקים מכל מקום התורה לא תסמוך דינים על ניסים) וגם לע"ל אפשר אם ישבור הארון ודאי מצוה לעשות ארון בשביל העדות ובאמת אירע זה בימי עלי שנשבה הארון לשרי פלשתים והיה שם זיי"ן חדשים ע' בשמואל. ומבואר באגדה דשאול חטף הלוחות מיד גלית הפלשתי אם כן ודאי היה צריך אז לעשות ארון לצורך הלוחות ובימי המלך המשיח מהרה יגלה אפשר להיות איזה קלקול בארון אף שלא יהיה מכל מקום צריכין אנחנו לידע ויתר מזה הר"מ בהלכות כלי המקדש פ"א מביא היאך משרע"ה עשה שמן המשחה במדבר אף שמעולם לא נעשה שמן המשחה אחר חוץ משל מרע"ה ע"ש ובר"מ וכולו יהיה קיים לע"ל כמבואר בש"ס שנאמר שמן כו' ומכל מקום כתב תואר עשייתם מכל שכן כאן שלא מצינו הבטחה דארון יהיה קיים תמיד ויהיו מונחים הלוחות בארון זה והראי' בימי עלי כמ"ש אם כן צריכים אנחנו לידע ג"כ הצורה של הארון כמו כל הכלים ומה מעכב ומה אינו מעכב וצע"ק על הר"מ (וא"ל דשמן המשחה נ"מ דאסור לעשות כמתכונתו הא גם ארון אסור לעשות כמו היכל דוגמת היכל ואפשר דארון הוא עם כרובים כלי א' ואם כן כרובים בלאו הכי אסור לעשות כמבואר במצות לא תעשון אתי וארון בלא כרובים אין איסור ואפשר דמותר וצ"ע) ואכתוב תמונת הכלים בקיצור כדרכי בעזה"י ועיין רש"י תרומה וכן תעשו פי' שאם יאבד וכו' כתבנית אלו וע"ס אוה"ח והבאתי לעיל.
והנה צורת הארון מפורש בתורה שהי' של עצי שיטים מצופה זהב טהור מבית ומחוץ וזר זהב סביב אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי קומתה ואמה וחצי רחבה ויש פלוגתא בש"ס אם האמות הללו היו בת חמשה טפחים או בת ששה ר"מ סובר דאמה של בנין בת ששה וגם אמת הכלים בת ו' ור"י סובר דאמת כלים בת ה' והר"מ כאן פ"ג פוסק כר"מ דאמת כלים גם כן בת ו' ועיין כסף משנה הטעם דפוסק הר"מ כר"מ ולא כר"י וכן בפ"ה מהל' תו"מ פוסק כר"מ ולא כר"י וע' צל"ח פסחים ק"י ע"ב מבואר שם דשלחן של מקדש של פרקים הוי דאל"ה אמתא באמתא היכי יתיב אם היו רוצים להטבילו ע"ש ואי אמה של כלים בת חמשה ואמה של בנין של המקוה בת ו' אין קושיא ע"כ דקיימא לן דגם אמה של כלים בת ו' ושם ר' אשי אמר זה חזינן דהוא סובר כר"מ ובתרא הוא על כן פוסק הר"מ כר"מ. והנה במנורה ושלחן ומזבח הזהב כתיב שיצפו זהב ומכל מקום פסקינן דל"ד זהב אלא כל מיני מתכות כשרים ועיין ר"מ כאן פ"א הח"י כ' דמנורה ושלחן כשרים ממתכות ועיין ר"מ פ"ג כאן ואפ"ל דגם הארון כשר מכ"מ מתכות ככל כ"ש עיין מנחות כ"ח וסוכה פרק החליל או אפשר דהכל ילפינן ממנורה ע"ש וקדושת הארון חמורה יותר אפשר אין למדין וצריך דוקא ציפוי זהב ופסול ממתכות אחר וצ"ע. והנה ודאי אמות הללו היו שוחקות עיין בעירובין ומובא כ"פ בח"ז והיא יתירה על עוצבת חצי אצבע לאמה כמ"ש כ"פ והאמות הללו הי' בעצי שיטים והי' צ"ל האורך והרוחב והקומה במדות הנ"ל חוץ הציפוי של זהב שהי' בפ"ע עודף על המדות הללו כמבואר בתורה ועשו ארון עצי שטים אמתים וכו' ואח"ז כתיב וצפית אותו כו' מבואר דבלא הציפוי הי' אמות הללו וכ"ה בש"ס כאשר יבואר אם ירצה השם.
ומבואר בש"ס יומא דע"ב ע"ב אמר רחבא אר"י שלשה ארונות עשה בצלאל אמצעי של עץ תשעה טפחים (כמ"ש בתורה ואמה וחצי קומתו וקאי על העץ לחוד) ופנימי שמונה והי' נותן פנימי של זהב לתוך האמצעי של עץ והי' מכסה אותו מבפנים והי' די בשמונה טפחים כי שולי הארון האמצעי הי' עביו טפח והחיצון הי' גם כן של זהב והי' י' טפחים ומשהו היינו המשהו הי' של שוליו ועשרה טפחים הי' נגד הארון שהוא ט' ועוד טפח יותר להניח הכפורת על האמצעי ועובי הכפורת הי' טפח והי' שוה הכפורת עם החיצון כך סובר האי תנא ואני כתבתי לשיטת פירש"י ורש"י כתב דר"י לא מיירי מזר כלל ע"ש ובודאי הי' זר ככתוב בתורה מפורש רק האי תנא לא מיירי עתה מהזר אבל על כל פנים היה צריך להיות החיצון עשרה ושני משהויין עשרה ומשהו להיות שוה עם הכפורת ועוד משהו לזר. ומביא שם בש"ס ברייתא דהי' החיצון גבוה י"א טפחים ומשהו ומבואר שם דהברייתא סוברת דגם של החיצון הי' צ"ל שוליה טפח והי' צ"ל י"א טפחים שוה עם הכפורת ומשהו יותר לזר ע"ש כי היא פלוגתא ובזה פליגי ר"י והברייתא ואינו מבואר הלכה כמאן ועפ"י כללי הש"ס אין לפסוק כמבואר במהרי"ק דבדברים שאינם נוהגים לא נאמרו הכללים. והנה בסוכה דף ד' ע"ב מבואר שם ושאינה גבוה י' טפחים מנלן אתמר רב ור"ח ור"י ור"ח כו' ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן יו"ד וכתיב ונועדתי לך כו' ותניא מעולם לא ירדה שכינה כו' ומוכח דמעשרה ולמעלה הוא רשות אחר אם כן חזינן דכולהו אמוראי ובינייהו רב ור"י או רבי יונתן סוברים דהארון והכפורת הם עשרה טפחים ולהברייתא ביומא הוי י"א טפחים אם כן בי"א הוי רשות אחר והיאך מוכח בסוכה עשרה על כרחך סוברים כל הנהו כר"י ביומא דהי' עשרה ומשהו אם כן מוכח שפיר ובתנאים הללו איכא רב דתנא הוא ופליג אם כן כיון דכל הנהו כר"י ביומא דהי' עשרה ומשהו לא כהברייתא ודאי הלכה כוותיה וגם בסוף הסוגיא דמסקא סתם הגמרא דילפינן מבית עולמים כו' דבמשכן היו הכרובים עומדים עשרים טפחים בגובה ובראשי הכרובים עד הכפורת הי' עשרה טפחים כי ארון תשעה וכפורת טפח ומקשה הש"ס הניחא לר"מ דכל האמות היו בינוניות אלא לר"י דאמות של כלים היו בת ה' טפחים אם כן ה"ל ארון וכפורת תמניא ופלגא אם כן מכנפי הכרובים עד הכפורת הוי חד סר ופלגא אימא סוכה עד דה"ל חד סר ופלגא וכו' אלא לר"י הלכתא גמירי לה ואי כהברייתא דיומא אם כן יוכל הש"ס להקשות אפילו לר"מ דכל האמות היו בינוניות לא הי' אלא תשעה מכנפי הכרובים עד הכפורת וגם לר"י דהי' תמניא ופלגא אי כהברייתא הו"ל ט' ופלגא כי לר"י הי' הארון והכפורת ט' ופלגא עם עובי השולים על כל פנים חזינן דכל הנהו וסתם גמרא סוברים דארון וכפורת לא הי' אלא י' טפחים ולא י"א אם כן בודאי הלכתא כוותי' אך זה צ"ע דזה לכ"ע אפילו לר"י הי' על כל פנים הארון והכפורת גבוה עשרה ומשהו כמבואר החשבון בש"ס אם כן היאך מוכח דסוכה פחותה מי' פסולה וגבוה י' כשרה אפילו בגבוה י' תהי' פסולה עד שתהא גבוה י' ומשהו ולחומרא ל"א דפורתא לא דק אם כן מילפותא זו הי' הסוכה צריכה להיות גבוה י' ומשהו וגם להמסקנא דילפינן דגדפי' עלי ראשי' קיימי ומהראש יש עשרה טפחים ובאמת הוא פחות משהו ועם עובי הכנפיים יש עשרה אם כן לא מוכח דחללה עשרה לבד מסככה ע"ש בש"ס וצריך עיון גדול והמפרשים לא הרגישו בזה:
ונראה דזה טעם הר"מ שפוסק כר"מ דכל האמות אפילו של כלים הי' בני ששה טפחים כר"מ ולא כר"י כיון דהנהו זוגי רב ור"י ור"ח סוברים מפורש דארון ט' וכפורת [טפח] אם כן סוברים הני בתראי כר"מ ולא כר"י ע"כ פוסק הר"מ כוותי' כר"מ כנ"ב. ומבואר דאמות הללו הי' על ארון של עץ חוץ הציפוי החיצון והראי' דהי' בהחיצון עוד משהו בשוליים או להברייתא עוד טפח וכן מפורש בתורה. והנה כתבנו ארכו ורחבו וקומתו וכמה הי' עובי הכתלים של הארון עיין בב"ב דף י"ד ר"מ סובר דהי' אורך של ארון ט"ו טפחים כדכתיב והי' הלוחות אוכלות בארון י"ב טפחים ונשארו שלשה טפחים צא מהם טפח לעובי הכתלים מחצה לכותל זה ומחצה לכותל זה ובב' טפחים הי' הס"ת מונח ור"י סובר דלא הי' אורך הארון רק י"ב טפחים ומחצה דאמה של כלים בת ה' והי' הלוחות אוכלים י"ב טפחים נשתייר חצי טפח אצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה דכל כותל הי' עובי' אצבע כו'. והנה לפמ"ש דדעת הר"מ כר"מ מכל מקום בפלוגתא דר"מ ור"י אי ס"ת היה מונח בארון או לא אפשר דהלכה כר"י דלא הי' מונח בארון והי' באמת מקום פנוי ע"ש וגם בעובי הכותל אפשר דהלכה כר"י אף דלפי שיטתו מוכרח ר"י לומר דלא הי' עובי' כ"א אצבע אבל אם הי' הארון ארוך יותר י"ל שהיו יותר בעובי דלר"מ הי' חצי טפח עובי הכותל מכל מקום אפשר דר"י סבירא ליה כן ואפילו לדידן מכל מקום ל"ה עובי הכותל [ח"ט] והי' יותר מקום פנוי. אך בש"ס נראה דלכ"ע ל"ה מקום פנוי ע"ש אם כן הלכה כר"מ לגמרי. אך על כל פנים מחשבון הש"ס מוכח דחשבינן האמות דהוא ט"ו טפחים עם עובי הכתלים והיינו עד סוף הכותל של עץ והנה לר"מ דהי' הכותל חצי טפח בעבי' היינו חוץ הציפוי החיצון ואפשר עובי הזהב הפנימי היה שוה עם של עץ אם כן הי' כל ארגז בעובי אצבע ולר"י הי' כל ארגז חצי אצבע אבל הכל חוץ מארגז החיצון עיין היטב בסוגי' אשר הבאתי כי הדברים פשוטים וברורים. ואם נאמר דעשו העובי של הארגז החיצון גם כן בשוה עם האמצעי והפנימי בעובי היה לר"י גם כן הציפוי בעובי חצי אצבע ולר"מ הי' (שני שלישי) אצבע. אך אפשר דהזהב הן מפנימי או מחיצון הי' דק ביותר רק כל העובי הי' באמצעי וזה לא נתברר אצלינו. וראיתי בס' כו"פ יו"ד סי' מ"ג שרצה לברר כמה שיעור עובי דינר זהב המוזכר בש"ס. והביא הש"ס דחגיגה דציפוי של מזבח הזהב עובי דינר זהב וכל הציפוים שוים הן בארון ושלחן אם כן הי' בארון גם כן הציפוי ד"ז. ובש"ס דב"ב מבואר דלר"י הי' עובי הכותל אצבע ומסתמא הי' כל הג' ארונות שוים בעובים היה הארון החיצון שליש אצבע והי' כדינר זהב אם כן ד"ז שליש אצבע אגודל עיין שם. ובמחכת"ה מגודל עומק עיונו לא יי"ח עיונו בזה דברור הוא כמ"ש דחושב האמות היינו של עץ אם כן עובי הכותל חוץ מארגז החיצון הי' אצבע לר"י ואם נאמר דגם החיצון הי' שוה בעובי הי' חצי אצבע כי באצבע הנחשב לעובי לא נחשב החיצון כלל אך אפשר לא הי' שוה כלל אך אפילו אם נאמר שהיו שוים אם כן החשבון של עובי הכותל אצבע היינו פנימי וחיצון וכ"א הי' חצי אצבע. ואם נאמר דגם החיצון היה שוה כדבריו הוא חצי אצבע ואם תעיין בסוגיות שהבאתי תראה כי דברי כנים וברורים בעזרת הש"י:
ונראה כיון דכבר כתבנו דפסקינן דארון וכפורת עשרה והיינו כמ"ד דהגובה הי' עשרה ומשהו להשוליים של החיצון אם כן חזינן הציפוי בהשוליים לא הי' רק משהו אם כן למה נאמר דבכתלים למעלה הי' עובי ביותר ודאי כל הציפוי היינו עובי הארון החיצון לא היה רק משהו ולמ"ד דעובי השוליים הי' טפח אפשר דכל הציפוי הוי כן. אך כבר כתבתי דודאי הלכה כר"י אם כן כל הציפוי הי' עביו משהו כנ"ב. ומבואר בתורה ויצקת לו ארבע טבעות זהב כו' על ארבע פעמותיו ושתי טבעות על צלעו וכו' ועשית בדי וכו' והבאת את הבדים בטבעות לשאת כו' פירש"י פעמותיו כתרגומו זוויתי' ובזויות העליונות סמוך לכפורת היו נתונים והבדים נתונים בהם כו' ושתי טבעות כו' פירש"י הן הן ד' טבעות הכתובים בתחלת המקרא ופי' לך היכן היו ע"ש. מבואר דעת רש"י שלא הי' בארון יותר מד' טבעות והטבעות היו בזויות סמוך לכפורת והיו הבדים בהם והיו נושאין בהם את הארון אם כן הי' הבדים על כתפות הנושאים והארון הי' למטה מכתפות מגיע סמוך לארץ כי בצד העליון הי' נושאים אותו. והרמב"ן עה"ת השיג עליו וכתב שאין זה דרך כבוד שהארון יהי' למטה ומביא בשם הראב"ע שלא מצינו במקרא פעמי ל' זויות ע"כ כתב הרמב"ן דפעמותיו היינו זויות התחתונות ופעמי לשון רגל כמו מה יפו פעמיך וכו' והי' הטבעות על זויות התחתונות ושם הי' הבדים ונשאו אותו והיה כל הארון למעלה מכתפותיהם וכו' ע"ש. ובאמת ד' הרמב"ן תמוהים מאד דמבואר להדיא בשבת דצ"ב המוציא משא למעלה מעשרה טפחים חייב שכן משא בני קהת מנלן ומסיק דילפינן מארון דאמר מר ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן י' וגמירי דכל טונא דמידלי במוטות תלתא מלעיל וב' תלתא מתחת אשתכח דלמעלה מעשרה הוי קאי וע' רש"י שם מבואר דתרי תלתא הי' מלמט' מכתפותיהם והיינו ששה טפחים וב' שלישי טפחים ע"ש. מבואר להדיא דרוב הארון הי' תלוי למטה מהכתפות לא כהרמב"ן. וראיתי קושיא זו זה כמה בפי' על התורה להגאון הפלאה ואינו ת"י כעת. שוב מצאתי לפי' הטור על התורה שהביא קושיא זו על הרמב"ן בשם אביו הרא"ש וד' הרמב"ן תמוהים. אך גם דברי רש"י צריכין תיקון דרש"י פי' בזויות העליונים סמוך לכפורת אין הפשט דהי' ממש סמוך לכפורת דלפי הש"ס היו מרוחקים הטבעות מהכפורת ב' טפחים ושליש טפח ועם הכפורת הי' ג' טפחים ושליש ע"כ וכצ"ל ברש"י. אך מכל מקום קרוי זויות בצד העליון בארון דהיו מקרבי לצד מעלה ולצד התחתון היו מרוחקי' הרבה. ובזה משוה דעת הרמב"ן עם רש"י שלא הי' אלא ארבע טבעות והי' בהם הבדים והיו נושאים אותם על ידי הבדים הללו ודעת תוספות יומא ע"ב ע"א ד"ה כתיב דעתם דהי' ח' טבעות ד' טבעות דכתיב ברישא דקרא ויצקת וכו' ושתי טבעות על צלעו וכו' הי' טבעות אחרים למעלה או למטה מאותם טבעות ובד' טבעות הי' שני בדים קבועים בהם דעליהם הלאו לא יסורו ממנו כמש"א אם ירצה השם לקמן ובארבע טבעות אחרות היו נותנים בהם שני בדים בשעה שהיו נושאים את הארון ובאותם בדים נושאים הארון והיו מסירין הבדים בשעת החניי' ובבדים שהיו קבועים בארון לא היו נושאים אותו רק בבדים אחרים שהיו בטבעות אחרים וע"ז נאמר בפ' במדבר בשעת סילוק המסעות ובא אהרן וכו' וכיסו את הארון וכו' ושמו בדיו דאז בשעה שהיו צריכים לשאת את הארון היו משימים בו בדים לשאת אותו ולא היו נושאים בבדים הקבועים שם ע"ש באריכות וברמב"ן שם מביא דעת הראב"ע ג"כ שהיה שמונה טבעות ואין דבריו נראים בעיני הרמב"ן ולא כתב הטעם ובס' אוה"ח דחה ג"כ דעת תוס' הנ"ל וכתב דרך אחר שהיה בתוך הטבעות הקבועים עוד טבעות נעים ונדים וצ"ע עד יבא ויורה צדק בב"א. ושיעור גודל חלל הטבעות ועובי הבדים אינו מבואר בכתוב ואין קפידא בזה והבדים הי' של עצי שיטים מצופים זהב. וכבר כתבתי דאפשר דכל מתכות כשרים לארון ומכ"ש לבדים עי' לעיל. והטבעות והבדים היו נתונים לרחבו של ארון והי' בד מצד רוחב א' והשני מצד רוחב האחר וכל אורך הארון הי' מפסיק בין הבדים היינו ב' אמות וחצי והיו מהלכים שני אנשים מצד זה וב' אנשים מצד זה ובפחות מזה דהיינו ברוחב לא היו יכולים לילך ב' אנשים ע"כ היה כל האורך מפסיק ונישא בד' אנשים ב' מצד זה וב' מצד זה כ"ה במנחות צ"ח ע"ב.
ומבואר בתורה דהיו עושין כפורת והי' זהב טהור והי' אורך אמתים וחצי כאורך הארון ואמה וחצי רחבו כרוחב הארון כדי לכסות כל הארון ועובי הכפורת אין מפורש שיעור בתורה ולמדו חכמינו זכרונם לברכה בסוכה דהי' עובי' טפח אם כן הי' הארון והכפורת גובה עשרה טפחים ומשהו היינו עם שולי החיצון של זהב כמש"ל ומשהו הי' יוצא עודף על הכפורת מארגז החיצון והיא היא הזר כמ"ש בש"ס והיו עושין ב' כרובים מקשה היינו מן הכפורת עצמה ומבואר בסוכה דפני הכרוב היה טפח והי' צורתם צורת אדם והיו גבוהים עשרה טפחים והארון עם הכרובים היו עומדים בשליש גובה המשכן היינו עשרים טפחים ולפי מה שכתבתי למעלה היו גבוהים עשרים ומשהו. ובסופה מבואר דהי' עשרה מראשי הכרובים עד הכפורת ועמש"ל. והכנפים הי' קצת למעלה מראשי הכרובים והי' החלל מן הכנפים עד הכפורת י' טפחים חוץ מעובי הכנפיים ועמש"ל שתמהתי ע"ז דבאמת הי' חלל פחות משהו וא"צ לכפול והי' מונח בבהמ"ק ארכו לרחבו של בית דהיינו צד א' לדרום והשני לצפון כ"ה בש"ס ור"מ כאן פ"ג הי"ב. ומבואר בר"מ כאן פ"ד אבן היתה בקדשי קדשים במערבו שעליה הי' הארון מונח ולפניו כו' ואפשר דאותו אבן הי' אבן שתיה כמבואר במשנה יומא י"ג ע"ב משניטל הארון אבן היתה שם ושתיה היתה נקראת ומסתמא על האבן הזה היה מונח הארון בב"ר ולמה לנו לומר שהאבן הזה היה אבן אחר כ"נ. ועכ"פ דעת הר"מ שהארון הי' מונח בצד מערב של ק"ק כמפורש בדבריו ובתוס' ב"ב כ"ה ד"ה וצבא כו' כתבו דהארון היה מונח בצד מזרח של קה"ק ע"ש. והתיו"ט ביומא שם תמה דמפורש בהדיא בברייתא מגילה ד"י ע"ב וב"ב צ"ח דארון הי' לו י' אמות לכל רוח בקה"ק מבואר להדיא דהיה עומד באמצע בית קה"ק ולא לצד אחד מן הצדדים ע"ש וגם במשנה פ"ב דב"ב. והנה באמת במגילה פירש"י כן דהי' עומד באמצע אבל הרשב"ם ב"ב צ"ט ד"ה ארון שעשה משה כו' דעשר אמות לכל רוח לימינו ולשמאלו היינו דרום וצפון הרי כ' בלא ארון ולפניו כ' עד הדביר ע"ש מפורש יוצא מדבריו דהי' הארון מונח במערב דהיה כ' אמות עד הדביר ובנס הי' עומד כי הי' לצפון ולדרום עשרה לכל רוח עכצ"ל דמקום ארון אינו מן המדה ע"ש מבואר להדיא דעת רשב"ם כדעת הר"מ וגם הר"מ מפרש כן ובודאי מצאו באיזה מקום ואין הברייתא סותרת דבריהם וגם דעת התוס' שהי' במזרח הברייתא אינה סותרת דבריהם דהיו"ד אמות הי' לצד ימינו ושמאלו. ובמחכת"ה של הרב תוי"ט אשתמיט מיני' ד' הרשב"ם והוא לא הביא רק הש"ס דמגילה ושם פירש"י כן ולא הביא כלל הש"ס דב"ב דמבואר להדיא ברשב"ם כהר"מ וע' תוס' מנחות צ"ח ע"ב ד"ה דוחקין מבואר בדבריהם דבאמצע קה"ק הי' עומד ונראה קצת טעם לד' הר"מ ורשב"ם דהי' מונח במערב דסברתם כיון דאין הברייתא סותרת אם כן מצד הסברא כיון דמערב עיקר השראת שכינה דקה"ק הי' במערב עבב"ב שם אם כן ארון דהי' עיקר השראת שכינה בודאי היו מקרבין לצד מערב וסברת הריצב"א דהי' במזרח דידוע דנכנסין לבית קה"ק אם הי' צריך תיקון ע' כאן בר"מ פ"ז וב"ב י"ד תוס' ד"ה שלא דכתבו דיכולים לכנוס לקה"ק לתקן ס"ת שבארנו כדי שלא יתעפש ויתקלקל וידוע שאין סומכין על הנס והס"ת והארון והעמודים צריכין לפעמים תיקון אם כן למה ירחקו אותם מפתח קדשי הקדשים דאם יצטרכו תיקון ילכו בכל קדשי הקדשים עד המערב או עד האמצע וליפוש בהליכה כל כך על כן סברתו דהיו מקרבין אותו למזרח דהיינו סמוך לפתח וכשהי' צריך תיקון לא הי' הולכין בקדשי הקדשים רק מעט כנ"פ. וקצת ראיה נראה להר"מ מברכות למ"ד הי' עומד בח"ל יכוין לבו נגד א"י כו' הי' עומד במקדש כו' הי' עומד בקדשי הקדשים יכוין לבו נגד הכפורת (כ"ה הנוסחא ברא"ש ובש"ס דילן הגי' כנגד בית הכפורת וט"ס דקה"ק נקרא בית הכפורת שהכפורת עומד שם והוא עומד בקה"ק היינו בבית הכפורת ומה הלשון שיכוין לבו נגד בהכ"פ אע"כ כגי' הרא"ש והיינו למקום הארון והכפורת) הי' עומד אחורי בית הכפורת יראה עצמו כו' ופירש"י אחורי בהכ"פ היינו בי"א אמה שיש אחורי קה"ק עד הכותל מערבי ע"ש ואם הארון הי' עומד באמצע או קרוב למזרח ה"ל לצייר כמו באמרו הי' בקה"ק יכוין נגד הכפורת וה"ל לומר הי' עומד אחורי הכפורת יראה עצמו כו' היינו יחזיר פניו למזרח ע"ש ברש"י. אך אם נאמר כהר"מ דהיה במערב אם כן הי' סמוך לכותל מערב ולא הי' מקום שם לאדם לעמוד ע"כ נקיט הי' עומד אחורי בית הכפורת היינו מבחוץ לכותל בה"כ. אך על רש"י עצמו קשה לפ"ז למה לא נקט הברייתא אחורי הכפורת דהוא ס"ל דהי' עומד באמצע וער"מ הלכות תפלה פ"ה אינו מביא ד"ז כלל וע"ש בלחם משנה דלא הי' בגי'. ומבואר כאן בר"מ דלפני הארון הי' מונח צנצנת המן ומטה אהרן כו' ובש"ס מבואר ע"ש בב"ב דגם הארגז ששלחו פלשתים דורן היה גם כן מונח בצדו וג"כ כל הדברים האלו ונגנזו עם הארון והר"מ מביא אלו השנים מן ומטה אהרן דהוא מצוה מפורשת בתורה בפ' בשלח גבי צנצנת המן ובפרשת קרח מבואר מטה אהרן דהקב"ה צוה שיניחם לפני העדות היינו לפני הארון ובודאי בזמן מהזמני' בב"ר או בבית העתיד שיתגלו הדברים הנגנזים ויניחום במקומם בודאי מצוה שיהיו מונחים כך ואם א' לוקח דר"מ צנצנת המן או מטה אהרן ממקומם מלפני הארון בודאי עובר בעשה דמפורש בתורה דשם מקום הנחתם. וקצ"ע למה לא מנו מוני המצות למ"ע דהוא דבר הנוהג לדורות עיין כלל המצות. אך אפ"ל דהמצות הללו לא נצטוו ישראל כמובן מתוך הפסוק בשלח ויאמר משה אל אהרן דנראה דלאהרן לבד הי' הצווי וגם בפ' קרח נאמר ויאמר ה' אל משה השב וכו' נראה דלמרע"ה לו בעצמו הי' הציווי ומכל מקום קצ"ע.
והנה יעדתי לבאר לך קצת צורת המזבח החיצון שהיו מקריבין עליו כל הקרבנות בבית עולמים צריכין דוקא מזבח אבנים וביתרו כתיב ואם מזבח אבנים אם זה הוא חובה מפי השמועה למדו זה וזה שנאמר בתורה מזבח אדמה שיהי' מחובר באדמה שלא יבנוהו לא על גבי כיפין ולא ע"ג מחילות כ"ה כאן בר"מ פ"א מהמכילתא וש"ס דילן. ובמ"ל הקשה ממשנה דפרה ומבואר בר"מ ג"כ דהה"ב ועזרות הי' בנוי על גבי כיפין ותחתיהם חלל מפני קבר התהום אם כן העזרה הי' תחתיה חלל והמזבח היה עומד שם וע"ש שכ' דמוכרח לומר דוקא עזרה אבל המזבח עצמו לא הי' חלל תחתי' ומביא גם כן ראיה מירושלמי ע"ש. וע"ש עוד שכתב דשיעור חלל שתחת המזבח הוא טפח ואם יש תחתיו חלל טפח לא הוי כמחובר באדמה ופסול המזבח ע"ש שמביא זה בשם התוספתא וע"ש עוד שנסתפק אם הכבש של המזבח ישנו גם כן בדין זה דלא יבנוהו על גבי כיפין כו' כי בדין אבנים שלמות והנפת ברזל משוה הר"מ דין כבש למזבח ולא מצא טעם נכון לחלק בין ד"ז להדינים הנ"ל ואמאי לא יהיה כאן שוה הכבש למזבח ובזבחים ס"א ע"ב מבואר דעולי גולה הוסיפו על המזבח ומפרש שם דשיתין הוסיפו ועיין רש"י דבתחלה היה הבור כרוי אצל המזבח לירד שם הנסכים ועולי הגולה הכניסו הבור הזה לתוך המזבח דדרשי שתי' כאכילה ובתוס' הקשו הא אסור להיות מחילה תחת המזבח והיאך הי' הבור הזה תחת המזבח ותירצו כיון דהוא צורך המזבח שרי ע"ש. וצריך שיהי' במזבח אבנים שלמות ואבן שנפגמה כדי חגירת צפורן פסולה שנאמר אבנים שלמות כו' והבונה אבן פגום במזבח עובר בעשה ואבן שנפגם אחר שנבנה המזבח פסול האבן ושאר האבנים כשרים ומהיכן מביאים אבנים שלימות למזבח מבואר במשנה ור"מ מבתולת קרקע או מן הים וכן אבן שנגע בה ברזל פסול. וכבר ביארנו לעיל ובמצוה סוף יתרו. ובדין של שלימות והנפת ברזל שוה דין הכבש למזבח עיין ר"מ ובמשנה. ודוקא באבנים פוסל פגימה כ"ש אבל בסיד פלוגתא בש"ס אי בטפח או בכזית ופוסק הר"מ כמ"ד טפח וע' כ"מ הטעם אף דראב"י סובר בכזית ומשנת ראב"י קב ונקי לא נאמר כלל זה אלא במשנה לא בברייתא ע"ש במ"ל ובשו"ת ח"צ פלפל בזה וכתב הטעם שלא פסק הר"מ כראב"י. והנה צורת המזבח בכל התנאים מבואר כאן בר"מ פ"ב ועיין כסף משנה ולחם משנה ולבאר כאן בארוכה אין זה מכוונת החיבור אך בקיצור מה שמעכב במזבח הם ד' דברים קרן מעכב וכן אם נפגם הקרן ה"ל כמאן דליתא עיין בסוכה מ"ט ויסוד גם כן מעכב והיסוד לא הי' מקיף את ד' רוחות המזבח אלא הי' כנגד כל רוח צפון ומערב ואוכל בדרום ובמזרח אמה וקרן דרומית מזרחית לא הי' לו יסוד וכבש גם כי מעכב אם אין לו כבש פסול והרבוע מעכב דהיה צ"ל מרובע. וזה הטעם דפגימה פוסלת בסיד טפח או כזית דלא הוי רבוע בשיעור זה למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' עיין חולין י"ח ובסוכה שם תוס' ד"ה שכל כו' דריבוע הקרנות ילפינן מריבוע המזבח ודברים הללו מעכבין. ומדות ארכו ורחבו וקומתו אינו מעכב והוא שלא יפחות אמה על אמה ברום ג' אמות וכל המזבח הי' אטום בלא חלל רק הקרנות חלולים היו. ואיך היו בונין אותו עש"ס ור"מ ובכ"מ ואין להאריך. ומבואר בר"מ דמזבח שבנו עולי גולה וכן העתיד לבנות מדות ארכו ורחבו ל"ב אמות על ל"ב אמות ובזבחים ס"ב מבואר דעד ששים אמה יכולים לעשות המזבח אלא שעולי הגולה לא הוצרכו לעשות יותר אם כן אפשר בבית הג' שיבנה בב"א יעשו יותר אם יצטרכו וקצ"ע לשון הר"מ פ"ב כאן ה"ג שכתב מדות המזבח מכוונת הרבה כו' ומזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו ואין להוסיף על מדתו ואין לגרוע ממנה ואח"ז כ' דהמזבח וכן העתיד לבנות ל"ב אמה כו' ובאמת מבואר דעד ס' אמה יכולים לבנות ואיך כ' דאין להוסיף על מדתו ואין לגרוע וגם סוף הפרק כתב דמדות ארכו ורחבו וקומתו אין מעכבין והיאך כתב כאן דאין מוסיפין ואין מגרעין ובפרט דעד ס' אמה מבואר להדיא בש"ס שהבאתי דיכולין להוסיף וצ"ע. וע' רש"י שפי' על המזבח היינו ס' אמה והר"מ כתב על מדות המזבח עיין בהלכה ד' על כל פנים זה מבואר להדיא דעד ס' אמות יכולין להאריכו ולהרחיבו וד' הר"מ צ"ע:
ב[עריכה]
שכל כלי וכו' שאין עניות כו'. עיין ר"מ הלכות כלי המקדש פ"א ובזבחים פירש"י נפגמו דתיקון השחזתם ניכר נראה דוקא היכי שניכר התיקון שייך ט"ז דאין עניות כו' ואם אינו ניכר ל"ש ט"ז ובמ"ל כתב דוקא אם אין עושין מעין מלאכתן אין מתקנים אבל בעושין מעין מלאכתן מתקנין אותם וראיה מש"ס דערכין דמכתשת שעשה משה דנפגמה והביאו אומנים לתקן אע"כ כיון דהיה עושה מעין מלאכתם כמבואר שם דנטלו את תקונה והיתה מפטמת כבראשונה וע"ש שמביא קושיא בשם התוס' ותי' תי' אחרים ומדבריהם נראה שאין מתקנים כ"ש בשום אופן אפילו עושין מעין מלאכתן ובתוס' שם בשבועות תי' דמכתשת לא הי' כ"ש. והנה מבואר כאן דסכינים ג"כ אין מתקנין ובגמרא סכין מטרפת הי' כו' אך באמת סכין לשחיטה צריך גם כן כ"ש וד"ז אי סכין כ"ש ע' חולין ג' ע"א תוס' ד"ה כגון ותוס' זבחים איזהו מקומן ואי נימא כסברת ר"א שם דא"צ כ"ש הי' מותר לתקן הסכינים ולכאורה מוכח דסכין הוי כ"ש אך יש לדחות וע' תוס' שם. ומ"ש הרהמ"ח בשרשי המצוה באמצע דבריו וז"ל וזהו שארז"ל בזמן שישראל מרוצים לא הי' מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים כו' לא מצאתי זה שיהי' זה דוקא בשעה שישראל מרוצים דגבי השני שהי' מלבין מצינו זה ולא שהשעיר נעשה אברים ואפשר הוא באיזה מקום. שוב מצאתי כן באגדת ירושלמי ביומא מבואר כן וצ"ע. ומצוה זו מוטלת על כל ישראל ואפילו נשים עיין ר"מ פ"א חוץ מחרש שוטה וקטן שאינם בעלי מצות ואין מבטלין תשב"ר לבנין בהמ"ק ער"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |