הרחב דבר/במדבר/ט

הרחב דבר במדבר ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מיהו לר׳ יצחק דס״ל שהיה בשביעי שלהם וא״כ היו יכולים לאכול בעצמם בערב וא״כ מה נצרכו לומר בתוך ב״י היינו שיאכלו אחרים. ונראה משום דקרבן יחיד אע״ג שאין דוחה טומאה מכ״מ משלח קרבנו כשהוא טמא. וא״כ אע״ג דפסח אכילתו מעכבת. אמאי בשביעי של ט״מ אינו מביא פסח. איברא למש״כ הרמב״ם בהל׳ ביאת המקדש פ״ב דטמא מת שאני שאין יחיד משלח קרבנו עד שיטהר. ופי׳ מרן הכ״מ דאפי׳ כשהוא טבו״י אינו משלח קרבנו. ולפי זה מיושב הא שאינו יכול להביא פסחו. מש״ה טענו טענה שני׳ בתוך בני ישראל שפסח אינו דומה לשאר שלמי יחיד שאינו בא בשיתוף משא״כ פסח שיהא קרב בשבילם ולערב יאכלו גם המה:

והנה רש״י ורמב״ם נחלקו טובא בפי׳ משנה בפסחים דצ״א אפי׳ חבורה של מאה שאינן יכולין לאכול כזית אין שוחטין עליהן. ופרש״י שאין יכולין לאכול כזית בין כולם. והכי פי׳ עוד שם בברייתא עשרה ואין יכולין לאוכלו אין שוחטין עליהן ופרש״י ואין יכולין לאוכלו כזית ממנו. מבואר הא אם יכולין לאכול כזית בין כולם שוחטין אפי׳ יהא נותר הרבה. והא דתנן שם על כולם אין שוחטין עליהם בפ״ע שמא יביאו את הפסח לידי פיסול. היינו חולה וזקן שמא לא יוכלו לאכול כזית. אבל אם יש מינוין שאוכלין כזית אפשר למנות אפי׳ מי שאינו יכול לאכול אלא כ״ש. שהרי אפי׳ בין כולם יהא נאכל כזית בשר. והא דאי׳ שם ד׳ ע״ח ב׳ דלמ״ד אכילת פסחים מעכבא בעינן שיהא כזית לכל אחד כפרש״י בד״ה יוצאין. היינו בבריאים שיכולין לאכול הרבה. משא״כ זקן וחולה. וכיב״ז חילק רש״י יומא דל״ט א׳ בין פחות מכזית משביע או לא. אבל הרמב״ם בה״פ פ״ב ה״ג כ׳ חבורה של מאה שאין כל א׳ מהן יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהן. ומפרש עוד הברייתא אחד ויכול לאוכלו היינו כולו כמבואר שם ה״ב. ופי׳ עשרה ואין יכולין לאוכלו אין שוחטין עליהן. היינו שאין יכולין לאכול את כולו. ויהי׳ נותר. וכן הא דתנן שאין עושין חבורה של חולאים וזקנים. היינו אע״ג שכולן כל אחד יכול לאכול כזית. מכ״מ שמא ישאירו הפסח ויביאוהו לידי פיסול פי׳ מקצתו יהי׳ נפסל. אבל מי שאין יכול לאכול כזית ה״ז שלא לאוכליו כמבואר שם הלכה ה׳. ולפי דברינו בדיוק המקרא ולא תותירו מבואר כדעת הרמב״ם שאסור לשחוט באופן שיהי׳ נותר ממילא:

והרמב״ם שם ה״ב מפרש בפ״ר דאפי׳ לר׳ יוסי דס״ל שיכולין לשחוט על יחיד. מכ״מ מהדרינן שיהיו יותר. ונראה שאין מקרא יוצא מ״פ דמיירי בפ״ש. דאע״ג שאין בו אזהרה שלא להותיר אלא שלא להשאיר. וא״כ רשאין לשחוט אפי׳ אין עליו אוכלין את כולו. ויבא לידי נותר בע״כ. מכ״מ אם יש הרבה עושין פ״ש מצוה להדורי על מנוים רבים. ומכש״כ בפ״ר דאפי׳ יחיד ויכול לאוכלו כולו. מצוה יותר לאהדורי על רבים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.