עמר נקא/ויקרא/כה

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

עמר נקא TriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png כה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך



רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
כלי יקר
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

בהר סיני מה ענין שמיטה להר סיני וכו' אלא מה שמטה נאמרו וכו' עד וחזרו ונשנו בערבות מואב נ"ל שלמדנו ששאר הדברות נאמרו בסיני באם אינו ענין ודרשינן הכי דאם אינו עניין לשמיטה לומר שנאמרו כללותיה ודקדוקיה בסיני שהרי מדחזינן דלא נשנית בערבות מואב ש"מ שנאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני שהרי כל המצות נאמרו או בהר סיני או בערבות מואב. תנהו ענין לשאר המצות שאעפ"י שמצינו שנשנו בערבות מואב בסיני נאמר כללותיהו ודקדוקיהן. ואי קשיא לך א"כ למה נשנו בשביל דברים שנתחדשו בהם. עוד נוכל לומר שכל המצות נאמרו כללותיהן ודקדוקיהו מסיני מדינא שכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד יצא ולא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא והכי קאמר שמטת קרקעות בכלל היתה כשכלל בסוף הספר אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני. ולמה יצא מן הכלל ופרט לה עליה בפני עצמה וכתב בה בהר סיני ללמד שנאמרו כללותיה ופרטותיה בסיני ולא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל שכל שאר המצות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן מסיני ואין להקשות שהרי נשנית דכתיב בפרשת ראה מקץ שבע שנים תעשה שמיטה משום דסבירא לן כרבנן שחולקים על ר' בפרק השולח דסבירא דבשמטות כספים בלבד דבר הכתוב ולא כר' דסבר דבשתי שמיטות הכתוב מדבר חדא שמיטת קרקע וחדא שמיטת כספים:

ב[edit]

שבת לה' לשם ה' שנא' בשבת בראשית וכו'. קשה מאי קאמר הא קא חזינן ששניהם שוין בלשון. י"ל דסבירא ליה לרש"י שהשמיטה זכר למעשה בראשית כמו השבת והיינו דקאמר כשם שנא' בשבת בראשית כלו' מדחזינן שהשוה הכתוב שניהם בלשון אחד ש"מ חד טעמא הוא:

ז[edit]

ולבהמתך ולחיה אם חיה אוכלת בהמה לא כ"ש וכו' ד"א בהמה אוכלת בלא מעשר וכו'. קשה דמעיקרא קשה ליה מבהמה וקא מתרץ בחיה. וי"ל דהכי קאמר דאצטריך לבהמתך לייתורי חיה למילף מינה הקישא דאי לא הוה כתיב בהמה הייתי אומר דאצטריך חיה דלא תימא דוקא בני אדם אוכלין אבל לא בהמות וחיות אבל השתא דכתיב בהמה אייתר ליה חיה לאשמועינן היקשא דכל זמן שחיה אוכלת האכל גם לבהמה אבל אם כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית. וקשה מאי ד"א. וי"ל דלפי פי' הראשון דאתא להקיש בהמה לחיה קשה דהוה ליה לאקדומי חיה שהרי בהמה אוכלת דומייא דחיה. וקשה עוד הא כבר שמעינן דאוכל בלא מעשר מקרא דיתרם תאכל חית השדה בפ' המשפטים. וי"ל דאי מהתם הוה אמינא דוקא אביונים בלא מעשר אבל לא הבעלים ובהמתם קמ"ל. מהר"ר:

ח[edit]

שבתות שנים שמיטות שנים יכול יעשה ז' שנים רצופים וכו' ת"ל שבע שנים שבע פעמים. וקשה לפי שיטה זו לכתוב שבע שנים שבע פעמים ולשתוק משבתות שנים. וי"ל דבא להשמיענו שמצוה למנות השמיטות ג"כ וכדאמר אביי בספירת העומר מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי להכי כת' שבתות שנים:

ט[edit]

ביום הכפורים ממשמע שנא' ביום הכפורים איני יודע שהוא בעשור וכו'. שאל השואל דהוה ליה לרש"י לשאול בהפך ממשמע שנא' בעשור לחדש איני יודע שהוא יום הכפורים שהרי כתוב בעשור לחדש תחלה וכן דרכו בשאר מקומות. י"ל דקרא דיום הכפורים איצטריך דאי לא כתב אלא בחדש השביעי בעשור לחדש הוה אמינא דבניסן משתעי קרא שהוא שביעי לתשרי שהוא ר"ה לשמטין וליובלות הואיל וביובל מדבר להכי איצטריך קרא דביום הכפורים ואייתר ליה קרא דבעשור לחדש לומר לך דתקיעה בעשור דוחה שבת. מהר"ר:

יא[edit]

יובל היא שנת החמשים לפי שנא' וקדשתם וכו'. פי' במסכת ר"ה דריש ליה לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמשים וקראתם דרור יכול לא היו עבדים לא יהיה יובל ת"ל יובל היא מכל מקום ובת"כ דריש לפי שנא' וקדשתם את שנת החמשים שיכול בכניסתה תהא מתקדשת מר"ה וביצאתה תהא מושכת והולכת עד יום הכפורים שכן מוסיפין מחול על קדש ת"ל יובל היא שנת החמשים אין קדושתה מושכת אלא עד ר"ה הכי איתמר התם:

יב[edit]

יובל היא קדש תופסת דמיה כהקדש וכו'. פי' שדמי הפירות נתפשין והפירות עצמן קדש ואינן יוצאין לחולין כדאיתא בת"כ בלשון זה מה קדש תופש את דמיו אף שביעית תופסת את דמיה אי מה קדש יוצא לחולין ודמיו נתפשין יכול אף שביעית כן ת"ל היא הרי היא בקדושתה נמצאת אומר אחרון אחרון נתפס בשביעית ופרי עצמו אסור כיצד לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו כשביעית לקח בבשר דגים יצא בשר ונכנסו הדגים לקח בדגים שמן יצאו דגים ונתפס השמן אחרון אחרון נתפס ופרי עצמו אסיר:

יד[edit]

אל תונו אונאת ממון במספר שנים לפי פשוטו בא להזהיר על האונאה כשתמכור או תקנה קרקע וכו'. קשה דהא תנן אלו דברים שאין להם אונאה הקרקעות וכו' ואיך אמר שבא להזהיר על אונאת קרקע. י"ל דלפי פשט הכתוב זאת האונאה ר"ל בטול מקח וסבר ליה כדעת ר"ת דביותר מהחצי יש להו בטול מקח ועוד נ"ל בדוחק שאע"פ שאינם בתורת אונאה שיהא צריך להחזירם דמי האונאה בשתות או שיהיה בהם בטול המקח ביותר משתות מ"מ המאנה מדעתו בקרקעות עובר בלאו דאל תונו איש את אחיו. מהר"ר:

יט[edit]

וישבתם לבטח עליה שלא תיראו משנת בצורת ואכלתם לשובע וכו'. יקשה למה סרס המקרא שפי' וישבתם לבטח קודם שיפרש ואכלתם לשובע הקודם לו בפסוק. וי"ל דעשה זה כדי לסמוך וישבתם לבטח עליה לאידך וישבתם על הארץ לבטח דכתיב בפסוק דלעיל משום דקשה לו תרי וישבתם לבטח למה לי לכך פי' את שניהם סמוכין זה לזה דחד שלא תגלו וחד שלא תדאגו משנת בצורת:

כ[edit]

ולא נאסוף את תבואתינו כגון יין ופירות וספיחין וכו' פי' דנקיט הני שהן דברים גדלים מאליהן בלי זריעה דמאחר שאמר לא נזרע פשיטא שלא נאסוף לכך אמר אפי' דברים שדרכן להאסף בלא זריעה אין אנו רשאין לאוספן לעצמנו. וקשה אלישנא קמא דכתיב מה נאכל בשנה השביעית דהל"ל בשנה השמינית שהרי בשביעית יאכלו מה שאספו בששית כדרך שאר שנים. וי"ל דהכי פי' מה נאכל אחרי שבשנה השביעית לא נזרע ולא נאסף ואין פירושו מה נאכל בשנה השביעית אלא בשנה השביעית הן לא נזרע וכו':

לג[edit]

ואשר יגאל מן הלוים אם יקנה איש בית וכו' ד"א לפי שנאמר גאולת עולם וכו' עד אף לוי גואל גאולת עולם. קשה מאי ד"א י"ל שפי' הראשון מוציא מלת יגאל ממשמעה ומפרש אותה לשון מכירה אבל הפי' השני מפרשה כמשמעה לשון גאולה עוד י"ל דלפי' הראשון מקרא יתר הוא דהא כתיב גאולת עולם תהיה ללוים לכך פי' ד"א דבא לאשמועינן שאף לוי שקנה מלוי גואל לעולם:

לו[edit]

ויראת מאלהיך לפי שדעתו של אדם וכו' או התולה מעותיו בגוי להלוותם לישראל ברבית וכו'. פי' ראובן אמר לו לשמעון קח משכון זה לוה לי עליו מעות מגוי פלוני הרגיל אצלך והלך שמעון ולקחם משלו והטעה את ראובן לומר מהגוי לקחתים כך פירש סמ"ג:

לח[edit]

אשר הוצאתיך והבחנתי וכו' אף אני אפרע מהמלוה מעות לישראל ברבית ואומר של גוי הם. קשה אמאי איצטריך מקרא זה להוכיח אסיר דבר זה הא קי"ל דכל היכא שהרבית בא מישראל לישראל אסור אע"פ שהמעות של גוי. וי"ל דהכי פירושו ראובן לוה מעות מן הגוי ברבית וביקש להחזירם לו מצאו שמעון ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לגוי דבכי האי גוונא אם נטל הגוי מעותיו מיד זה ונתנן ליד האחר מותר ואם לא נטלן אלא שאמר להן רוצה אני והלך ראובן ופייס הגוי בדברים ולוקח הרבית מיד שמעון כסבור שיתננו לגוי והוא לוקח לעצמו אע"פ שברור הוא שהמעות של גוי הואיל והרבית נכנס בכיסו של ישראל נאמר בו אני עתיד ליפרע וכו'. ד"א על מנת שתקבלו עליכם מצותי. קשה מאי ד"א י"ל דלפי פי' הראשון קשה מעט שהפסיק באמצע פסוק ובמרבית לא תתן אכלך דנראה דלא קאי הוצאת מצרים אדלעיל וחי אחיך עמך דרשינן ביה אהדר ליה רבית כי היכי דוחי עמך לכך פי' ד"א דקאי אשאר המצוות ולא ארבית בלחודיה:

מד[edit]

מהם תקנו אותם תקנו פי' דלא תטעה לפרש מהם תקנו כפשוטו דהואיל שהם בני כנענית כדפי' רש"י לעיל יקשה לך לומר שיוכלו לקנות מהם ממש לכך פירש"י אותם תקנו שהבן הולך אחר האב ואינם בכלל לא תחיה כדפי' לעיל:

מז[edit]

או לעקר זו ע"ז עצמה. קשה מנא לו י"ל דמפרש עקר דבר שאתה צריך לעקור אותה מן העולם והיינו ע"ז דכתיב בה אבד תאבדון וכו' ופירושו עד שישמע עד שישתקע ויאבד שתרגום ירושלמי בפסוק ובא השמש תרגומו ושמעת שמשא:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.