אדרת אליהו/ויקרא/כה

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

אדרת אליהו TriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png כה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
כלי יקר
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[edit]

כי תבאו. יכול משבאו לעבר הירדן ת"ל אל הארץ ארץ המיוחדת. יכול משבאו לעמון ומואב ת"ל אשר אני נתן לכם ולא לעמון ומואב. יכול משכבשו אעפ"י שלא חלקו חלקו למשפחות ולא חלקו לבתי אבות או שחלקו לבתי אבות ואין כל א' מכיר את חלקו יכול יהיו חייבים בשמיטה ת"ל שדך כרמך שיהא כל ח' מכיר את שדהו ואת כרמו. נמצאת אתה אומר כיון שעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש. הגיע ששה עשר בניסן נתחייבו בעומר. שהו חמשים יום נתחייבו בשתי הלחם. שהו ארבעה עשר שנים נתחייבו במעשרות. התחילו מונים לשמיטה. לעשרים ואחת עשו שמיטה. לששים ושלש עשו יובל [פי' דהיינו שהתחילה שנת היובל והא דאמר לעשרים וא' עשו שמיטה דהיינו סוף שנת השמיטה וליובל קרי התחלתו משום דשמיטה משמט בסופו ויובל בתחלתו] ושבתה הארץ. יכול אף לחפור בורות שיחין ומערות ת"ל שדך לא תזרע כו' אין לי אלא זריעה וזימור. עידור ניכוש וכיסוח ושאין מזבלין כו' ושאין מקרסמין מניין תלמוד לומר שדך לא כו' כרמך לא כו' כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך יכול לא יקשקש תחת הזתים ולא ימלא את הנקעים שתחת הזתים ולא יעשה עוגיות בין אילן לאילן חבירו ת"ל שדך לא תזרע כרמך לא תזמר זריעה וזימור בכלל היתה ולמה יצאו להקיש אליה ולומר לך מה זריעה וזימור שהן עבודה בשדה וכרם אף אין לי אלא דברים שהם עבודה בשדה ובכרם [פי' וקישקוש תחת הזתים אינה עבודה אלא בכרם] יכול אף שנת היובל עולה מן המנין תלמוד לומר שש שנים תזרע שדך שנים שאתה זורע עולה מן המנין ואין שנת היובל עולה למנין שני שבוע מניין לאורז ודוחן ופרגין ולשומשמין שהשרישו לפני ר"ה שכונסין בשביעית ת"ל ואספת כו':

ד[edit]

ובשנה השביעת. יכול אעפ"י שלא השרישו ת"ל שש שנים תזרע שדך ואספת ששה זורעין וששה אוספין לא ששה זורעין ושבעה אוספין [פי' מכתוב א' שמעינן שפעמים ששבעה אוספין ומכתוב א' שמעינן שאין אוספין אלא ששה מסתברא לאוקמי הא דאוספין היינו כשהשרישו לפני ר"ה והא דאין אוספין היינו כשלא השרישו. מניין לשלשים יום שלפני ר"ה שחשובה שנה ת"ל ובשנה כו' (ר"ה ט' ע"ב) נאמר כאן ובשנה ונאמר להלן מרשית השנה מה להלן מתשרי כו':

שבת שבתון. מכאן אמרו בנות שוח שביעית שלהם שניה שהם עושין לשלש שנים (פי' דאזלינן בתר חנטה וכיון דחנטה דידהו הוי בשביעית אף שגמרו לאחר ז' אסור) שבת לה'. עיין רש"י ז"ל. שדך לא תזרע כו' כל מלאכה שבשדך וכו' כדלעיל:

ה[edit]

את ספיח קצרך לא תקצור. מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית:

ואת ענבי נזירך לא תבצר. מן השמור בארץ אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר. לא תבצר. כדרך הבוצרים (פי' אף מן המופקר שמותר לך לבצור מ"מ אסור לבצור כדרך הבוצרים] מכאן אמרו תאנה של שביעית אין קוצין אותה במוקצה אבל אתה קוצה בחרבה אין דורכין ענבים בגת אבל דורכי' בעריבה אין עושים זתים בבד כו' רש"א אף טוחן הוא בבד ומכניס לבודידה:

שנת שבתון יהיה לארץ. (משמע שאינה אסור אלא באותו שנה) לכן אמרו כיון שיצא שביעית אעפ"י שפירותי' שביעית מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן אבל פירותיו אסורים:

ו[edit]

והיתה שבת הארץ לכם. מן השבות היינו מן המופקר בארץ אתה אוכל ואין אתה אוכל מן השמור שדה שנטייבה בש"א אין אוכלים פירות שביעית בטובה ובה"א בטובה ושלא בטובה:

לכם לאכלה. ולא לאחרים כו' ולא למנחות ונסכים:

לך ולעבדך ולאמתך. יכול אין לי אלא לעניים מנין אף לעשירים ת"ל לך ולעבדך ולאמתך א"כ מה ת"ל ואכלו אביני עמך עניים אוכלים אחר הביעור אבל לא עשירים דר"י רבי יוסי אומר כו' דבר אחר ואכלו אביני עמך הראוי לאדם לאדם לבהמה לבהמה. לך ולעבדך ולאמתך. הרי אתה ועבדים ושפחות א"כ מה ת"ל ולשכירך ולתושבך אפי' גוי. הגרים עמך. לרבות את האכסניא:

ז[edit]

ולבהמתך ולחיה עיין רש"י. אשר בארצך [פסחים נ"ב ע"ב אין מוציאין פירות שביעית לח"ל. תהי'. אף לצביע'. אף להדליק את הנר. כל תבואתה. אין נאכלת אלא תבואה מכאן אמרו מאימתי אוכלין פירות כו'. לאכל. ולא למלוגמא ולא אספלנית ולא לעשות ממנה אפיקטוזין דר"י וחכ"א לא למשרה ולא לכביסה: [פלוגתא זו אינו בת"כ רק בסוכה מ"ח ע"א]:

ח[edit]

וספרת לך. בב"ד. שבע שבתת. יכול ימים ת"ל שנים עיין רש"י ז"ל:

שבע שבתת כו'. מלמד שצריך לספור שבועות מנין שצריך לספור שנים ת"ל תשע וארבעים שנה מנין שיעשו שביעית אעפ"י שלא עשו יובל ת"ל והיו לך ימי שבע כו' תשע וארבעים שנה וכן יובל אעפ"י שלא עשו שביעית וחכ"א אם אין שביעית אין יובל כו'. והעברת שופר. מכאן שבשופר:

ט[edit]

והעברת. תקיעה לפניה:

והעברת. (ר"ה כ"ז ע"ב) דרך העברתו:

ביום. ולא בלילה. הכפרים. אפי' בשבת עיין רש"י ז"ל. בכל ארצכם. שכל יחיד ויחיד חייב ביוה"כ. בכל ארצכם. שדוחה שבת בגבולין:

י[edit]

וקדשתם את שנת הנ'. לפי שנא' בעשור לחדש יכול בעשור לחדש לבד ת"ל שנת הנ' מלמד שמקודשת מתחלתה מכאן אריב"ב כו'. יכול כשם שהיא מתקדשת מתחלתה כך מתקדשת בסופה [ר"ה ח' ע"ב] ת"ל יובל הוא:

וקראת' דרור. עיין רש"י ז"ל. ישביה. בזמן שיושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן. ישביה. בזמן שיושביה כתקנן ולא בזמן שהן מעורבבין. יובל אעפ"י שלא שמטו ולא תקעו יכול אעפ"י שלא שלחו ת"ל הוא (שם ט' ע"ב) וחכ"א כלם מעכבים א"כ מה ת"ל יובל אף בח"ל ומה ת"ל בארץ בזמן שהיובל נוהג בארץ נוהג בח"ל כו':

ושבתם איש. במה הכתוב מדבר אם במכור לשש הרי אמור הא אין הכתוב מדבר אלא בנרצע לפי שנא' לעול' יכול לעול' ממש ת"ל ושבתם [אינו בת"כ רק בקדושין ט"ו ע"א] א"כ מה ת"ל לעולם אעפ"י שאין שש עד היובל מכל מקום יוצא ביובל:

תשבו. לרבות למה שהוחזקה משפחתו הוא שב דר"מ ר' יהודה אומר לאחוזתו ולמשפחתו הוא שב ואינו שב לשררה שהיה בה. וכן בגולה (פי' נמי פליגי ר"מ ור"י כששב רוצח לאחר מות כה"ג מערי מקלט אם הוא שב לשררה שהיה בה אם לאו) תשבו. לרבות את האשה (פי' דגם אמה העברי' יוצאת ביובל) יובל הוא כו'. שיכול כשם שמתקדשת בתחלתה (פי' אף שאין תוקעין אלא ביוה"כ מ"מ מוסיפין מחול על הקדש ומקדשין בר"ה לענין שלא ישתעבדו עוד לאדוניהם) כך מתקדשת בסופה [פי' ביציאתה תהיה מושכת והולכת עד יוה"כ לענין שיהא אסור במלאכה עד יו"כ] שכן מוסיפין מחול על הקדש [פי' והיינו אותן י' ימים ששנות חמה יתירה על שנות לבנה] ת"ל שנת החמשים שנה תהיה לכם אין קדושתה אלא עד ר"ה [פי' אין לכם להיות קדש אלא מה שנקרא שנת החמשים אבל אחר ר"ה אינו נקרא שנת חמשים] ר"א אומר (אינו בת"כ רק בר"ה כ"ד ע"א ובסנהדרין יו"ד ע"ב) שנת החמשים שנה. שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים:

יא[edit]

לא תזרעו ולא תקצרו ולא תבצרו. כשם שנאמ' בשביעית כך נאמר ביובל:

יב[edit]

כי יובל היא קדש. מה קדש תופס את דמיו אף שביעת תופסת את דמיה. אי מה קדש תופס את דמיו ויוצא לחולין יכול אף שביעית כן ת"ל היא הרי היא בקדושתה ונתפס דמה נמצאת אתה אומר האחרון אחרון נתפס בשביעית ופרי עצמו אסור כיצד לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערים בשביעית לקח בבשר דגים יצא בשר ונכנסו דגים. בדגים שמן יצאו דגים ונתפס שמן. האחרון אחרון נתפס ופרי עצמו אסור:

מן השדה תאכלו את תבואתה. כל זמן שאתה אוכל מן השדה אתה אוכל מן הבית כלה מן השדה כלה מן הבית. וממין שאתה אוכל מן השדה אתה אוכל מן הבית [אבל אם כלה אותו מין אפילו יש מינים אחרים עדיין בשדה אין אוכלים אותו המין שכלה] מכאן אמרו הכובש שלשה כבשים בחבית אחת כו' (עיין פסחים נ"ב א' פירושו בתוס'):

יג[edit]

בשנת היובל הזאת. יובל מוציאה עבדים ואין שביעית מוציאה עבדים שיכול והלא דין הוא ומה יובל שאינו משמט כספים מוציא עבדים שביעית שמשמטת כספים אינו דין שתוציא עבדים ת"ל בשנת היובל הזאת זאת מוציאה עבדים ואין השביעית מוציאה עבדים. תשבו איש אל אחזתו עיין רש"י ז"ל וכי ממכרו ממכר. עיין רש"י ז"ל. אין לי אלא קרקעות שבהם דיבר הכתוב מניין לרבות דבר המיטלטל ת"ל ממכר לרבות דבר המיטלטל ומניין שאין אונאה לקרקעות ת"ל או קנה מיד כו' אל תונו. המטלטלין יש להם אונאה ואין אונאה לקרקעות ומניין שאין אונאה לעבדים ת"ל והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה מה אחוזה אין לה אונאה אף עבדים אין להם אונאה. מניין שאין אונאה להקדשות ת"ל את אחיו ולא הקדש. מניין שאין אונאה לשטרות ת"ל ממכר מה זה מיוחד שגופו מכר וגופו לקח יצאו שטרות שלא גופם מכר ולא גופם לקח ולא מכר אלא הראיות שיש בהם לפיכך המוכר שטרותיו לבשם (ר"ל לצור בהם בשמים שהוא קונה גוף הנייר) יש להם אונאה אל תונו. זו אונאת ממון יכול זו אונאת דברים כשהוא אומר למטה ולא תונו כו' הרי זו אונאת ממון:

יד[edit]

וכי תמכרו אל תונו. אין לי אלא ללוקח למוכר מנין ת"ל או קנה אל תונו. (אינו בת"כ רק בב"מ מ"ז ע"ב) לעמיתך. פרט לנכרי שאין לו אונאה. עמיתך. פרט להקדש. (בכורות י"ג ע"ב) ד"א לעמיתך בכסף אבל לנכרי במשיכה ולר"ל להיפך:

אל תונו איש את אחיו. אין לי אלא איש אשה מניין ת"ל איש את אחיו מ"מ. אין לי אלא תגר לתגר תגר להדיוט הדיוט לתגר מניין ת"ל את אחיו מ"מ:

טו[edit]

במספר שנים כו' ימכר לך. למדך שלא ימכור פחות מב' שנים. ומניין אף ללוקח שאינו מותר לגאול פחות מב' שנים ת"ל שנים תקנה מאת עמיתך:

אחר היובל סמוך ליובל. מופלג מניין [פי' דהיינו אם לא גאל בב' שנים שיגאל אח"כ או שאם הקדיש שנה או שתים אחר היובל שמותר לגאול] ת"ל לפי רוב השנים [פי' דמשמע פעמים שהוא רב פעמים שהוא מעט] במספר שני תבואת. לרבות שאם מכר אילנות שאין נגאלין פחות מב' שנים (אינו בת"כ רק בעירכין י"ד ע"ב) ולענין חזרה לבעלים ביובל. מכר אילנות אין חוזרין לבעלים ביובל שנא' ושב לאחוזתו ולא אילנות. מכר חרמין חוזרין לבעלים ביובל שהיא נמי אחוזה:

שני תבואות. לא שנת שדפון לא שנת ירקון ולא שביעית עולה לו מן המנין. נרה או הובירה עולה לו מן המנין:

במספר שני תבואת ימכר לך. פעמים שאתה אוכל ממנה שלש תבואות לשתי שנים:

יח[edit]

ועשיתם את חקתי כו'. ליתן שמירה ועשיה לחקים ושמירה ועשיה למשפטים:

וישבתם על הארץ. ולא מפוזרים ולא גולים. לבטח. ולא מפוחדים:

יט[edit]

ינתנה הארץ פריה. עיין רש"י ז"ל:

ואכלתם לשבע. שיהא אוכל קמעא ומתברך במעיו. ד"א ואכלתם לשבע שלא יהא דבר חסר משולחנו שלא יהא עולה:

לבטח עליה. ולא בח"ל:

כ[edit]

וכי תאמרו. עתידים אתם לומר מה נאכל בשנה השביעת:

הן לא נזרע ולא נאסף. אם אין זורעים מה אוספין אר"ע מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורין בשביעית וחכ"א אין ספיחין אסורים בשביעית מדברי תורה אלא מדברי סופרים א"כ למה נאמר הן לא נזרע כו' אמרת לנו לא תזרעו ומה שאנו אוספים ומכניסים אמרת לנו בערוהו ומה אנו אוכלים מהביעור ואילך:

כא[edit]

וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית. א"ל אלא בששית בה' בד' בג' בב' מניין ת"ל בשנה. ועשת את התבואה לשלש השנים. לששית ולשביעית ולמוצאי שביעית [פי' חצי שנה הששית וחצי שנה של מוצאי שביעית ושביעית עצמו] ד"א לשלש השנים לשביעית וליובל ולמוצאי יובל [פי' חצי שנה של מוצאי יובל. והחצי שנה של ששית נחשב לשנה א' ושביעית ויובל הרי שלש]: ד"א (ר"ה י"ג ע"ב) אל תקרי לשלש אלא לשליש:

כב[edit]

וזרעתם את השמינית. זו שמינית שלאחר שמיטה. כשה"א השנה זו תשיעית שלאחר היובל שלאחר השמיטה [כשהוא אומר כו' את השנה השמינית היינו תשיעית שלאחר היובל שלאחר השמיטה פי' בא לרבות דאף בשעת היובל שאינו זורע אלא בתשיעית יהיה לכם די התבואה] ואכלתם מן התבוא' ישן. לא סלמנטון (עיין בב"ב צ"א ע"ב) [פי' תיכף כשקוצרין אותו לא תצטרך לאכול אלא עד זמן האסיף דהיינו חג הסוכות של תשיעית] עד התשיעית. זו תשיעית שלאחר השמינית שלאחר השמיטה כשהוא אומר השנה זו עשירית שאחר התשיעית שאחר היובל שאחר השמיטה:

עד בוא תבואתה [פי' שיהא לכם ברכה כ"כ שתאכלו מפירות של ששית עד בוא פירות של שנה התשיעית לאוצר דהיינו זמן האסיף של שנה ט' שהוא חג הסוכות לשנה העשירית כמו בשאר שנים שיהי' לכם ישן כ"כ עד שתצטרכו להוציא אותו מפני חדש דהיינו שיהיו הגרנות מלאות חדש והאוצרות מלאות ישן ואתם מוציאים את הישן מפני החדש כדכתיב וישן מפני חדש תוציאו כן גבי שביעית תצטרכו להוציא הישן כשיבא החדש של תשיעית דהיינו חג הסוכות של עשירית אז תוציאו הישן של ששית ותאכלו עד בוא תבואת' של תשיעו' לאוצר אז תפסוק מלאכול הישן ולפי זה תאכל ממנו שנה ששית ושביעית ושמינית ותשיעית של אחר היובל' תאכלו ישן. זו עשירית שאחר היובל שלאחר השמיטה:

כג[edit]

והארץ לא תמכר לצמתת. עיין רש"י ז"ל:

כי לי הארץ. עיין רש"י ז"ל:

כי גרים ותושבים אתם. אל תעשו עצמכם עיקר וכן דוד ע"ה אמר כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי. אתם עמדי. דיו לעבד להיות כרבו כשתהיו שלי הרי היא שלכם (פי' כשתעשו מצותי ותפרשו שנה א' בשבילי אז היא שלכם):

כד[edit]

ובכל גאלה תתנו [פי' אי לא הוי כתיב ארץ אחזתכם יכול בעבדי' ובשטרות ובמטלטלי' ת"ל ארץ אחזתכם] א"כ למה נאמר ובכל גאלה תתנו לרבות בתים ועבד עברי. לקובעו חובה מניין (קידושין כ"א ע"ב) שיכול וגאל את ממכר רשות ת"ל ובכל כו':

כה[edit]

כי ימוך אחיך וכו'. עיין רש"י ז"ל אראב"ע ומה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהו' אדם חס על נכסיו:

ובא גאלו הקרב. מלמד שהקרוב קרוב קודם:

וגאל. רא"א חובה (קידושין כ"א ע"א):

את ממכר אחיו. לרבו' את הנותן מתנה:

כו[edit]

ואיש כי לא יהיה לו גאל. עיין רש"י ז"ל:

והשיגה ידו. יד עצמו שלא ילוה ויגאל:

ומצא. שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב ברע ויגאל ביפה (פי' דומצא משמע שלא היה מאתמול אצלו אבל עכשיו מצא ולמכור ברחוק ולגאול בקרוב היה יכול ג"כ מאתמו') ולא ילוה ויגאול:

כדי גאלתו. ולא יגאל חצאים:

כז[edit]

וחשב את שני ממכרו. שנים הוא מחשב ואינו מחשב חדשים דהיינו אם לקח ט' שנים ומחצה לפני יובל אין אנו מחשבים אלא ט' שנים בלבד ולטובת הלוקח הוא דהיינו שאם רצה ליגאול צריך להוסיף לו על כל שנה כאלו מכר לו בסך זה על ט' שנים) ומניין שאם רצה לעשות חדשים שנה יעשה (דהיינו אם רוצה לגאול בד' שנים ומחצה שמחשב לו החדשים שנשתיירו ונותן לו לפי ערך שנה) ת"ל והשיב את העדף (ולא כתיב התם שנה כלל ומשמע כל העדף):

לאיש אשר מכר לו. מניין שאם מכרה לראשון במנה ומכר הראשון לשני במאתים שאינו מחשב אלא עם הראשון ת"ל אשר מכר לו. מניין שאם מכרה לראשון במאתים ומכר הראשון לשני במנה מניין שאינו מחשב אלא עם האחרון ת"ל לאיש. לאיש אשר בתוכה ר' דוסתאי בן יהודה אומר מכרה לו במנה והשביחה והרי היא יפה מאתים מניין שאינו מחשב אלא מנה ת"ל את העדף העודף שבידו [פי' מה שלקח בשבילה ולא מה ששוה עכשיו] (ערכין ל' ע"א) מכרה לו במאתים והכסיפה ועמדה על מנה מניין שאינו מחשב אלא מנה ת"ל והשיב העדף. העודף הנשאר בקרקע [פי' מתחילה מדייק מאת העדף דמשמע העודף הידוע דהיינו ממה שלקח והשתא מדייק מהעודף בלא תוב' את דמשמע העודף שהיא שוה מהיום עד היובל]. יכול אף מוכר ראשון יגאל משני ת"ל ושב לאחזתו בבעל אחוזה הכתוב מדבר ולא במוכר למוכר:

כח[edit]

ואם לא מצאה ידו. מה ת"ל אם אינו ענין לבעל שדה תנהו עניין לגואל שלא יגאל אלא כסדר הזה אם לא מצאה ידו שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב ברע ויגאל ביפה. ידו. ידי עצמו שלא ילוה ויגאל. די השיב לו. ואינו גואל לחצאין:

והיה ממכרו ביד הקנה אתו. ולא בהקדש [פי' קאי אמה דאמר לעיל שאם לא יהיה לו אותן התנאים והיה ממכרו וכו' ומדקאמר ביד הקנה אתו משמע דוקא ביד הקנה אתו ולא בהקדש כדמפרש טעמא משום דבהקדש א"צ אותן התנאים אלא מוכר ברחוק וגואל בקרוב ברע וגואל ביפה ולוה וגואל וגואל לחצאין] אמר רבי שמעון מה טעם לפי שבהדיוט אם הגיע יובל ולא נגאלה חוזרת היא. ובהקדש אם הגיע יובל ולא נגאלה חלוטה היא:

עד שנת היובל. שלא יכנס בה כלום נ"א שדות וכספים משמיטים כ"א. יובל מוציא בתחלתו [פי' בתחלת השנה כדאמרינן שלא יכנס בה כלום] והשביעית משמטת בסופה:

ויצא ביבל. אף מן הגואל (בת"כ שלנו הגי' אף מן ההקדש אבל באמת מן ההקדש אינו יוצאה לבעלים רק לכהנים אבל לדברי הגאון מן הגואל יוצאה לבעלים ומדוייק לשון הפסוק ושב לאחזתו כנלע"ד ובוודאי הדין דין אמת שיוצאה ביובל מיד הגואל לבעלים). ושב לאחזתו. לרבות אף האשה (פי' אף קרקעות האשה חוזרות ביובל:

כט[edit]

ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה. שהוקפה ולבסוף ישבה ולא שישבה ולבסוף הוקפה (ערכין ל"ג ע"ב) יכול אפי' הקיפוה ישראל. נאמר כאן חומה ונאמר להלן גבי ערי סיחון ועוג חומה גבהה דלתים כו' מה להלן נכרים אף כאן נכרים יכול אף אם הקיפוה מכאן ולהבא נאמר כאן חומה ונאמר להלן חומה מה להלן מוקפת חומה מימות יהושע ב"נ אף כו' ולא שהקיפוה מכאן ולהבא:

והיתה גאלתו. מיד:

עד תם שנת ממכרו. ולא שנת מנין עולם:

ימים תהי' גאלתו. ר"א אומר אני ימים אין פחות משני ימים [פי' דשני ימים הראשונים אינו רשאי לגאול] וחכמים מתירין (ערכין ל"א ע"א) א"כ מה ת"ל ימים מעת לעת (שם ע"ב) לפי שנאמר עד תם שנת ממכרו יכול עד תחלת יום אחרון ת"ל ימים מעת לעת. גאלתו גאלתו. לרבות יורש של מוכר ושל לוקח:

ל[edit]

ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה. לו מה ת"ל שאם מכר לראשון והראשון לשני לא הייתי יודע אם שנה לראשון או שנה לשני כשהוא אומר עד מלאת לו שנה תמימה הוי אומר שנה לראשון ולא שנה לאחרון. תמימה. שס"ה ימים כמנין ימות החמה ד"ר וחכ"א שנה תמימה לרבות עיבורה (אינו בת"כ רק בערכין ל"א ע"א). וקם הבית. אין לי אלא בית מניין לרבות בתי בדים בורות שיחין ומערות והמרחצאו' והשובכות והמגדלות ת"ל אשר בעיר יכול שאני מרבה אף את השדות ת"ל בית מה בית מיוחד בית דירה יצאו שדות שאינן בית דירה דברי ר"י רמ"א וקם הבית אין לי אלא בית מניין לרבות בתי בדים בורות שיחין והשדות וכו' ת"ל אשר בעיר [ומפורש הוא בערכין ל"ב ע"א בש"ס דהאי שדות שאינה ראויה לזריעה אבל אם ראויה לזריעה ודאי ממעטינן מבית אף לר"מ] אשר לא חמה. פרט לבית הבנוי בחומה דר"י רש"א כותל החיצון כו' ר"א בר' יוסי אומר אשר לא חומה אעפ"י שאין לו עכשיו עיין רש"י ז"ל:

לצמיתת. לחלוטין. לצמיתת. לרבות את הנותן מתנה:

לקנה אתו. יכול לו לבדו ת"ל לדרתיו אי לדרתיו יכול לדרתיו ולא לו ת"ל לקנה אתו לכן צריך שניהן ואם לאו לא שמענו. לצמיתת לקנה אתו כו' לא יצא ביבל. יצא הקדש שאין לו דורות [פי' ולכך אינה לצמיתות אלא אם ירצה לגאול יגאל] לא יצא ביבל [ערכין ל"א ע"ב. אפי' תוך שנתו. ביבל. שאין בתי ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (שם כ"ט ע"א):

לא[edit]

ובתי החצרים אשר אין להם חמה. ממשמע שנאמר ובתי החצרים איני יודע שאין להם חומה ומה ת"ל אשר אין להם חמה אלא אעפ"י שיש להם כאלו אין להם [ופירש הפסוק כך הוא או בתי החצרים או אשר אין להם חומה] וכמה הם בתי החצרים [פי' שלא מהני להו חומה] בתי ב' החצרים ב' שני חצירות של שני בתים אז לא מהני להם חומה היו שלש של שני שני בתים הרי אלו כבתי ערי חומה:

אשר אין להם חמה (מגילה ה' ע"ב ערכין ל"ב ע"ב) פרט לשור איגר. סביב. פרט לטבריא שימה חומתה:

על שדה הארץ יחשב. הרי הן כשדה הארץ עיין רש"י ז"ל מה שדה הארץ יוצאה ביובל ובגרעון אף זה כן אי מה שדה הארץ אינו מותר לגאול פחות משתי שנים יכול אף זה כן ת"ל גאלה תהיה לו מיד:

וביבל יצא. אף בתוך שנה שניה היינו אם הקדיש וגאל אחר וכו' (ערכין נ"ג ע"א) וערי הלוים כו' מה ת"ל לפי שנאמר גאלת עולם תהיה כו' יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלים ת"ל וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם כו':

לב[edit]

גאלת עולם כו' מה ת"ל [פי' מהי תיתי נימא שלא יכול לגאול לעולם] לפי שנאמ' במספר שנים תקנה מאת עמיתך היינו שלא יגאול פחות מב' שנים יכול אף בלוים כן ת"ל גאלת עולם תהיה ללוים מיד. ולפי שנא' ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה (דהיינו שאינו רשאי לגאול אחר שנה) יכול אף בלוים כן ת"ל גאלת עולם תהיה ללוים. ולפי שנא' ואם לא יגאל את השד' ואם מכר את השדה לאיש אחר [דאז הדין שאינו יוצא ביובל אלא לכהני'] כדכתי' והיה השד' בצאתו קדש לה' כו' יכול אף זה כן ת"ל גאלת עולם תהיה ללוים:

לג[edit]

ואשר יגאל מן הלוים. מת"ל [פי' מהיכי תיתי נימא דלא] שיכול אין לי אלא לוי מישראל יגאל כסדר הזה שהרי הורע כח ישראל בשלו. אבל לוי מלוי לא ת"ל ואשר יגאל מן הלוים אף לוי מלוי גואל:

מן הלוים. ולא כל הלוים פרט לבן לוי נתין ולבן לוי ממזר:

ויצא ממכר. יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלים ת"ל בית ועיר ואחוזה וא"כ מה ת"ל ממכר ממכרו יוצא ביובל ואין הקדשו יוצא ביובל אלא בפדיון [פי' הא דאמרינן דבלוים אף אם מכר הגזבר ללוי חוזרת ללוי ביובל היינו דוקא כשמכר אבל כל זמן שלא מכר אינו יוצא ביובל אלא בפדיון] בתי ערי הלוים היא אחזתם. מניין אתה אומר ישראל שירש את אבי אמו לוי יכול יגאל כסדר הזה ת"ל ואשר יגאל מן הלוים. אי אשר יגאל מן הלוים יכול לוי שירש את אבי אמו ישראל יגאל כסדר הזה ת"ל כי בתי ערי הלוים עד שיהא לוי ובערי הלוים ד"ר וחכ"א אין דברים אמורים אלא בערי הלוים. הוא אחזתם. להגיד מה גרם:

לד[edit]

ושדה מגרש עריהם לא ימכר. ר"א אומר מניין שאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה לא עיר מגרש ולא מגרש עיר ת"ל ושדה מגרש עריהם לא ימכר מאי לא ימכר לא ישנה:

לא ימכר. מכר גזבר יוצא ביובל בחנם. כי אחזת עולם הוא להם. להגיד מה גרם:

לה[edit]

והחזקת בו. אפי' ד' וה' פעמים. יכול אפי' מפסידו לתרבות רעה [פי' אם יהיה לו מעות יוצא הוא לתרבות רעה ה"א שחייב ליתן לו] ת"ל עמך בעושה מעש' עמך כו':

גר. זה גר צדק. תושב. זה גר אוכל נבילות:

לו[edit]

אל תקח מאתו. ממנו אי אתה לוקח אבל אתה נעשה לו ערב נגד הגוי. מאתו. מישראל [אינו בת"כ רק בב"מ ע"א ע"א] אבל אתה לוקח מגר תושב:

נשך ותרבית. איזהו נשך המלוה סלע בה' דינרין סאתים חיטים בשלש אסור מפני שהוא נשך איזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער. עמדו חטים בשלשים דינריה אומר לו תן לי חטים שאני מוכרם ולוקח אני בהן יין א"ל הרי חיטך נתונים עלי בשלשים דינרים והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו. הא אם יש לו חייב ליתן לו:

ויראת מאלהיך. עיין רש"י ז"ל:

וחי אחיך עמך. צריך להחזיר לו הריבית כדי שיחי' עמך מכאן לריבית קצוצה שיוצאה בדיינים [ב"מ ס"א ע"ב]. וחי אחיך עמך. חייך קודמין לחייו (שם ס"ב ע"א) דרש בן פטירא שנים שהיו הולכין במדבר ואין ביד א' אלא קיתון של מים אם שותיהו אחד מגיע לישוב ואם שותיהו שנים שניהם ימותו דרש בן פטירא ישתו שניהם וימותו שנא' וחי אחיך עמך א"ל ר"ע וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך:

לז[edit]

את כספך. כספך ולא של אחרים:

אכלך. ולא של אחרים או כספך ולא כסף מעשר אכלך ולא אוכל בהמה ת"ל נשך כסף לרבות כסף מעשר נשך אוכל לרבות אוכל בהמה:

ובמרבית לא תתן כו'. [ב"מ ע"ה ע"ב] מכאן אמרו המלוה עובר בה' ל"ת. לא תהי' כו'. לא תשימון כו'. אל תקח כו'. לא תתן כו'. ולפני עור כו'. לוה עובר משום ג׳ ל״ת לא תשיך לא תשיך ולפני עור. ועדים וערוב וסופר משום לא תשימון׃ אני ה', על תנאי כך הוצאתי אתכם שתקבלו את מצות רבית שכל הכופר במצות רבית כאלו כופר בי״מ׃ אני ה'. מכאן אמרו המקבל עליו עול ריבית מקבל עליו עול מלכות שמים וכל הפורק ממנו עול ריבית פורק ממנו עול מלכות שמים:

לח[edit]

לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים. מכאן אמרו כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים וכל היוצא לח"ל כאלו עובד ע״א וכן בדוד הוא אומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי עלה על דעתינו שדוד המלך עובד ע״ז אלא שהי' דורש ואומר כל היושב בא״י מקבל כו'׃ וכי ימוך אחיך ונמכר. מלמד שאין אדם רשאי למכור את עצמו אלא א׳׳כ העני. מניין כשיהא נמכר אינו נמכר אלא לך ת״ל ונמכר לך. ומניין שאם ב״ד מוכרים אותו לא יהיו מוכרים אלא לך שנא׳ כי ימכר לך׃ אחיך. שתנהוג בו באחוה, יכול. אף הוא ינהוג בעצמו באחוה. ת״ל עבד יכול אף אתה תתנהג בו כעבד ת״ל אחיך הא כיצד אתה נוהג בו באחוה והוא נוהג בעצמו בעבדות׃ לא תעבד בו עבד' עבד. עיין רש״י ז״ל. ד״א לא תעבד בו עבדת עבד. בו אין אתה עובד עבוד׳ עבד אבל אתה עובד בבן חורין עבודת עבד׃ כשכיר. מה שכיר ביומו תתן שכרו אף זה כן׃ כתושב. מה תושב בטוב לו לא תוננו אף זה כן׃ יהיה עמך (כ״ה נכון ולא מן כי טוב לו עמך שהוא רק סיפור דברים ועיין בתוספות קידושין ט׳׳ו ע״א ובערכין למ״ד ע״ב) עמך במאכל עמך במשתה עמך בכסות שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא חדש אתה שוכב על מוכין והוא על תבן׃ עד שנת היבל. שלא יכנס בשנת היובל מאומה:

מ[edit]

יעבד עמך. שלא תמסור לו אומנותו לאחר [פי׳ שאם היה האדון בלן לרבים ספר לרבי׳ לא תמסור אומנתך לו משום דיכול לומר לך מכרתי ולא לאחרים]. ר' יוסי אומ' אם הוה אומנתו לפנים מיכן מותר אבל רבו לא ילמדנו בתחל'. אבל אמרו חכמי' מספר לו את שערו ומכבס לו את כסותו ואופה לו את עיסתו. ויצא מעמך, שלא תהיה אתה בכרך והוא בכפר או להיפך׃ הוא ובניו עמו מכאן שרבו חייב במזונו׳ בניו עיין רש״י ז״ל ומניין למזונות אשתו ת״ל הוא ובניו עמו (עיין בק״א) יכול אף נשא אשה שלא מדע' רבו ת״ל הוא מה הוא מדע' רבו אף אשתו ובניו מדע׳ רבו:

מא[edit]

ושב אל משפחתו. אר״א ב״י במי הוא מדב׳ אי בנרצע הרי אמו' אי במוכ' עצמו הרי אמור הא אינו מדב' אלא במכרוהו ב״ד שנה או שנתי׳ לפני היובל שיהא היובל מוציאו [פי׳ הא דדחיק לאוקמי הכא במכרוהו ב׳׳ד היינו משו׳ דבכלהו כתיב איש משמ׳ שאינו נוהג אלא באיש והכא כתיב סתם משמ' שנוהג אף באשה אע״ג דמכירת ב״ד לא שייך באשה מ״מ מכירת אחרי' שייך באש׳ דהיינו שמכר׳ אביה בקטנות׳ אבל נרצע ומוכר עצמו לא שייך באשה כלל] ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב. ואינו שב לאות׳ שררה עיין רש״י ז"ל:

ישוב. לרבות את הרוצח:

מב[edit]

כי עבדי הם. שטרי קוד' (ב״מ יו״ד ע״א) מכאן שפועל חוזר בחצי היום אשר הוצאתי אתם מארץ מצרי'. על תנאי כך שלא ימכרו ממכר׳ עבד׃ לא ימכרו ממכר׳ עבד. שלא יעמידנו בסמט' ולא יעמידנו על אבן הלקח:

מג[edit]

לא תרדה בו בפרך. עיין רש״י ז״ל בו בפרך (הוא נלמד מת״כ דלעיל על פסוק לא תעבוד בו עבדת עבד וע״ש וכ״ה לקמן בהדיא סוף הפרשה) אבל בבן חורין מותר:

מד[edit]

ועבדך ואמתך. מה ת״ל שלא תאמר הואיל ואמרה תורה את כל אלה במי אשתמש תלמוד לומר ועבדך ואמתך׃ אשר יהיו לך. מה תלמוד לומר מכאן אתה אומר ישראל שבא על שפחתו וילדה ממנו בן שמותר אתה לשעבדו כעבד׃ מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו. ולא מן הכנענים שבארץ׃ מהם תקנו עבד ואמה. הקיש עבד לאמה מה אמה אין לה קדושין אף עבד אין לו קדושין׃ וגם כו' עיין רש״י ז״ל׃ מבני התושבי' כו'. אין לי אלא בניהם ובנותיהם הן עצמן מניין ת״ל מהם תקנו. מניין אתה אומר א׳ מכל משפחות האדמה שבא על א' מן הכנענית וילדה ממנו בן מותר אתה לקנותו לעבד ת״ל וממשפחתם אשר עמכם [פי׳ דממשפחת׳ היינו משפחות אשר סביבותיהם. אשר עמכם. היינו אשר יהיה עמכ׳ דמסתמ' הולך אצל הנקבה והנקבה היא עמכ׳ מהם תקנו] אשר הולידו בארצכם. מה ת״ל ללמד לא׳ מן הכנענים שבא על א' מן האומות וילדה ממנו בן אסור אתה לקנותו לעבד שנאמ' אשר הולידו בארצכם [פי' דהולידו קאי אזכר והוא בארצכם אבל הלידה לא היה בארצכם כי הנקב׳ היא מאשר סבבותיכם אפ״ה אסור לקנו׳ מהם] מהם תקנו. אתם קונים מן האומות (אינו בת״כ רק בגיטין ל״ח ע״א) ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה׃ והיו לכם לאחזה. הרי הם כאחוזה מה אחוזה נקני' בכסף בשט׳ ובחזקה אף עבדי׳ נקנים בכסף ובשטר ובחזקה׃ והתנחלתם אתם לבניכם. ולא בנותיכם לבניכם מלמד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו (אינו בת״כ רק בקידושין ט״ז ע"א) לפי שנא' ואם אחרת הרי היא כאחרת בשטר יכול אף בחזקה ת״ל אתם ׃ אחריכם. מה ת"ל לרבות לכל המוחזק אחריו שהוא בנו [פי׳ דסמכינן אחזקה והוא יורשו] לפי שנא׳ והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה [פי' דמשמע אפי׳ אינו ידוע שהוא בניכם אלא מכח אחריכם דהיינו שמוחזק שהוא בנו אפ״ה והתנחלת'] והתנחלת' לרשת אחוזה. מה אחזה אין לה אונאה אף עבדי' אין להם אונאה ׃ לעלם בהם תעבדו. לעבדה נתתיו ולא לבושה (נד׳ מ״ז ע״א) לעולם בהם תעבדו. אין לך בהם אלא עבודה בלבד (אינו בת״כ רק בב״מ ע״ג ע״ב) ובאחיכם. שאם אין נוהג כשורה אתה נוהג לעבוד בו כעבד׃ איש באחיו, א״ל אלא איש אשה מניין ת״ל באחיו מ״מ. ד"א להביא המלך במשרתיו׃ בו בפרך. אבל אתה רודה בב״ח בפרך:

מז[edit]

וכי תשיג (קידושין כ' ע״א סוכה מ' ע״ב ערכין ל׳ ע״ב) בא וראה כמה קשה אבק שביעית בתחלה וכי תמכרו ממכר לסוף וכי תשיג יד גר כו'׃ עמך ומך אחיך עמו עיין רש״י ז״ל׃ גר. זה גר צדק. תושב. זה גר אוכל נבילות:

מח[edit]

אחרי נמכר. מה ת״ל שיכול בא ואמר הרי אני נמכר יכול היזקק לו ת״ל אחרי נמכר הא אין אתה נזקק לו אלא משימכר יכול ידחה אבן אחר הנופל (קידושין כ׳ ע״ב) ת"ל אחרי נמכר גאלה תהיה לו מיד אל תניחהו שיטמע. מניין שאחיו מאביו קודם לאחיו מאמו ת"ל אחד מאחיו׃ או דדו. זה אחי אביו׃ בן דדו. זה בן אחי אביו׃ או משאר בשרו ממשפחתו. מלמד שקרוב קרוב קודם (פי׳ מדכתיב כסדר הזה מתחלה אחד מאחיו ואח״כ אחי אביו) או השיגה ידו. יד עצמו׃ ונגאל. ביד כל אדם. (קידושין שם) ד״א ונגאל כלו ולא חציו. ומה ת"ל יגאלנו ג׳ פעמים לרבות כל הגאולות שיהיו כסדר הזה׃ מנין שגזל גוי אסור ת״ל גאלה תהיה לו, יכול יבוא עליו בעקיפין ת״ל וחשב עם קנהו שמדקדק עמו. (ב״ק קי״ג ע״ב) עם קנהו ולא עם היורשין שלו מכאן אמרו העובד את הנכרי אינו עובד לא את הבן ולא את הבת (קידושין י״ז ע״ב) ומכאן שגוי יורש את אביו מדברי תורה׃ משנת המכרו לו עד שנת היבל. ואינו יוצא בשש׃ והיה כסף ממכרו. (אינו בת"כ רק בקידושין ח׳ ע״א) בכסף הוא נגאל ואין נגאל לא בתבואה ולא בכלים בפחות משוה פרוטה. או יכול דוקא בכסף ת״ל ישיב אפי׳ שוה כסף׃ מכסף מקנתו (אינו בת״כ רק בקידושין י״ד ע״ב) מלמד שנקנה בכסף. הנמכר לישראל מניין ת״ל והפדה ומקיש עברי לעבריה. מניין אתה אומר. נמכר לו במנה והשביח והרי הוא יפה מאתים מניין שאינו מחשב אלא במנה ת״ל אם עוד רבות כו' מכסף מקנתו. ומניין שאם נמכר במאתים ועמד במנה שאין מחשב אלא מנה ת״ל ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו׃ [פי׳ דדריש הכי אם עוד רבות בשנים דהיינו שנתרבה ונעשה מאתים. לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו פי׳ א"צ לחשב אלא מכסף מקנתו ופסוק השני אם נתמעט בשנים שאינו שוה עכשיו אלא מנה כפי שניו ישיב את גאלתו פי' א״צ לחזור אלא לפי השנים שהוא שוה עכשיו ולא כפי מה שנתן תחלה ודייק זה מדכתיב גבי רבות מכסף מקנתו וגבי מעט כפי שניו אלמא דאיירי ביוקרא וזולא]. א״ל אלא נמכר לנכרי שידו על העליונ' נמכר לישראל מניין ת״ל שכיר שכיר לג״ש מה שכיר האמור לעכו״ם כשהוא נגאל ידו על העליונה אף שכיר האמור לישראל כשהוא נגאל ידו על העליונה:

נג[edit]

כשכיר שנה בשנה. שכירות של שנה זו בשנה שניה מלמד ששכירות אינה משתלמת אלא בסוף (אינו בת״כ רק בב״מ ס״ה ע״א) יהיה עמו. מה שהוא אוכל הוא אוכל מה שהוא שותה הוא שותה׃ לא ירדנו בפרך. יכול יכנס לביתו לידע מה הוא עושה ת״ל לעיניך אין אתה מצווה אלא מה שלעיניך:

נד[edit]

ואם לא יגאל באלה. ריה"ג אומר באלה לשחרור בשאר כל אדם לשעבוד. ר"ע אומר באלה לשעבוד ובשאר כל אדם לשחרור (אינו בת"כ רק בקידושין ט"ו ע"ב) וחכ"א הכל לשחרור ומה ת"ל באלה באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש:

ויצא בשנת היבל. רש"א מניין שגזל העכו"ם גזל ת"ל אחרי נמכר גאולה תהי' לו יכול ימשכנו ויצא [פי' בע"כ דהוי גזל ת"ל גאלה תהי' לו יכול יגלום עליו פי' יטעה אותו] ת"ל וחשב עם קנהו ידקדק עמו. או אינו מדבר אלא בעכו"ם שאינו תחת ידך [אז אסור להטעות אותו] וכי מה אתה יכול לעשות לו כשה"א ויצא בשנת היובל הוא ובניו עמו הא בעכו"ם שתחת ידך הכתוב מדבר אם כך דברה תורה בעכו"ם שתחת ידך עאכ"ו בעכו"ם שאינו תחת ידך א"כ החמיר' תורה על גזלו של עכו"ם ק"ו על גזלו של ישראל:

נה[edit]

כי לי בני ישראל עבדי' עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. על תנאי שלא תשתעבדו בהם:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.