מעשה רקח/מעשה הקרבנות/יד
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
את עולה. בדפוס מגדל עוז כתוב אחד עולה וכו':
ג[עריכה]
הניח מנחה וכו'. עיין מ"ש הרב לח"מ ז"ל ועיין מ"ש בפ"ה דהל' תמורה הל' ה':
ו[עריכה]
האומר דמי שור זה וכו'. בערכין סוף פרק האומר לא שנו אלא דאמר דמי שור זה עלי עולה אבל אמר שור זה עלי עולה כיון דאמר זה ומת אינו חייב באחריותו עלי להביאו קאמר ע"כ ורבינו השמיט חלוקה זו אולי דנפיק מדין דמי שהזכיר שאם לא אמר דמי לא מחייב ודוחק. ומ"ש
אמר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה אינו חייב באחריותה קשה קצת דכיון שהתורה חייבתו באחריותה והוא מתנה עליה הו"ל מתנה על מ"ש בתורה וי"ל דכיון שהוא לא נתחייב בדבר זה מעולם ומנדבת לבו אמר כן לא מקרי מתנה על מ"ש בתורה ואפשר שזו היא כוונת התוס' פ"ק דר"ה דף ו' שכתבו דאין זה מתנה על מ"ש בתורה:
ח[עריכה]
חטאת ואשם וכו'. מרן ז"ל הזכיר התוספתא פ"ג דתמורה דקתני ה"ז חטאת וה"ז אשם אף על פי שחייב לא אמר כלום ורבינו לא הזכיר חלוקה זו אולי דמכיון שהקפיד דבעי שיאמר לחטאתי ולאשמי דהוו ידים מוכיחות מינה דחטאת ואשם סתם לא מהני ולא אמר כלום. ומכאן יש לתמוה על רש"י ז"ל פ"ק דנדרים דף ו' שכתב שאם אמר ה"ז עלי חטאת אע"ג דלא הוה מחייב הואיל ואמר עלי דבריו קיימין ע"כ דהרי ידוע ומוסכם דאין חטאת באה בנדבה ואפי' אמר עלי שהוא לשון נדר אינה באה. ומהר"י אירגאס ז"ל תירץ דהך כללא דאין חטאת באה בנדר ונדבה אינה אלא לענין הקרבה אבל לענין שתחול קדושה על הבהמה פשיטא שהיא חלה ותמות והביא ראיה מההיא דתמורה דף כ"ו תניא אידך וכו' עיי"ש והרואה יראה שאין די בא'ר ודברי רש"י צריך תלמוד:
יב[עריכה]
אלא אם (אמר) [גמר] בלבו ולא הוציא בשפתיו כלום חייב. בדפוס מגדל עוז נמחק כל זה ומבואר הדבר שנראה שפת יתר וכן נראה שהיתה גירסת מרן ז"ל:
יג[עריכה]
אחד נדרים ונדבות עם שאר הדברים וכו'. ראיתי להמל"מ ז"ל שכתב וז"ל לא מצאתי מקום דין זה שיהא באלו עשה ופשטיה דקרא לא מיירי אלא במידי דהקרבה וכו' ע"כ. ואני אומר אין לא ראיתי ראיה וגמרא ערוכה היא שם פ"ק דר"ה דף ו' דאמר מר מוצא שפתיך זו מצות עשה וכתבו התוס' ז"ל מדכתיב היוצא מפיכם תעשו ופריך הגמ' למה לי מובאת שמה והבאתם שמה נפקא ומשני חד דאמר ולא אפריש וחד דאפריש ולא אקריב וכו' ע"כ ולעיל מינה דריש מהאי קרא לנדרים ונדבות חטאות ואשמות ועולות ושלמים וצדקה וכו' גם בברייתא שם דף ד' ודף ה' דריש לכולהו מהך קרא גופיה עיי"ש:
ומתנות עניים וכו'. בס' קול בן לוי ז"ל ראיתי שהקשה על רבינו דמאי שנא מתנות עניים מצדקה דבצדקה פסק רפ"ח דמתנות עניים דחייב ליתנה לעניים מיד ואם איחר עובר בבל תאחר שהרי בידו ליתן מיד דעניים מצויין הם וכו' ומה שייכות יש למת"ע במקדש ובההיא דובאת שמה עד שיהא דינם כדיני הקדש וכו' וצריך טעם למה רבינו לא השוה מידתו ע"כ. והמדקדק בדברי רבינו יראה שגם הוא חילק בדבר שהרי הטיל המצות עשה על כולם משא"כ בבל תאחר ביאר כולם חוץ ממת"ע דבכללם הצדקה ודאי מפני שהמת"ע אם עניים מצויים חל עליו אבל תאחר תכף ומיד כדברי רבא שם דף ז' וכמ"ש רבינו רפ"ח דמתנות עניים משא"כ העשה דבכולם אינו חל אלא ברגל הראשון שפוגע בו תחילה ולכך לא הזכיר העשה בפ"ח דמת"ע. ומה שהקשה דמה שייכות יש לצדקה במקדש וכו' תקשה ליה גם בברייתא התם דדרש ליה הכי להדיא מובאת שמה והבאתם שמה ובאידך ברייתא בעי לבל תאחר וצ"ל דכיון שהשי"ת הקפיד לשמח עניים ברגל ואם אין לו חייב לשמחם בשלמי חגיגה מעתה הושוו לכל דבר הנוגע למקדש ודו"ק:
יד[עריכה]
ואחד האיש ואחד האשה עובר בבל תאחר. בעיא דר' זירא ואפשיטא בר"ה דף ו' ומ"ש מרן ואע"ג דמשמע דאביי פליג וכו' גבי יורש טעות סופר הוא וצ"ל גבי אשה ובעיקר דינו של רבינו דפסק דאשה היא בבל תאחר כ"כ פ"א דחגיגה והראב"ד ז"ל השיג עליו שם דבעלה משמחה ומרן ז"ל כתב שם דרבינו לא חש להאריך דמשמע דס"ל דבעלה משמחה וזה אינו דא"כ איך כתב כאן דהרי היא בב"ת וגם הראב"ד למה לא השיגו כאן וכבר עמד על זה הרב לח"מ ז"ל והרב חיים אבועלפיה ז"ל בלשונות דף ד' כתב ג' תירוצין לזה עיין עליו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |