קרית ספר/מעשה הקרבנות/יד

קרית ספר ‏ מעשה הקרבנות יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מתנדב אדם או נודר עולה או שלמים או מה' מיני מנחות הבאים בנדר ונדבה דכתיב אדם כי יקריב מכם קרבן וגו' בקרבנות נדבה דבר הענין וכתיב בתריה מיני עולות כדכתיב אם עולה קרבנו וגו' ומיני מנחות כדכתיב ונפש כי תקריב קרבן מנחה וגו' ומיני שלמים כדכתיב ואם זבח שלמים קרבנו וגו' וה"ה נדר וכתיב נמי גבי לא תאחר כאשר נדרת וגו' ובעניינא דקרבנות משתעי קרא כדכתיב ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וגו' ומתנדב או נודר מנחה ממנחת נסכים לבדה מאיזה מין משלשה מיני מנחות נסכים כבש או איל או פר דכתיב גבי נסכים כל האזרח ככה יעשה את אלה וקרא יתירא הוא דהא לעיל כתיבי כל דיני נסכים מלמד שמתנדבים נסכים בלא קרבן ומתנדב או נודר יין בפני עצמו או לבונה בפני עצמה או שמן בפני עצמו דאזרח אכולהו קאי כל חד באנפי נפשיה מצי למידר דלא קפיד אלא שלא יפחות כדכתיב ככה אבל אם לא נדר אלא יין אינו פוחת כיון שהביא יין הראוי לכבש ולבונה נמי באה בנדר ונדבה דהא כתיבא גבי קרבן מנחות ועצים למערכה נמי באים בנדר ונדבה דכתיב ונפש כי תקריב קרבן מלמד שמתנדבין עצים דאיקרו נמי קרבן כדכתיב ולקרבן העצים.

ב

שנים מתנדבים או נודרים קרבן אחד או עולה או שלמים אפילו פרידה אחת מביאין בשותפות אבל מנחה אינה באה בשותפות דכתיב לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' הכל באים בשותפות כדמשמע קרא לא סילק הכתוב אלא מנחה דכתיב בה נפש כי תקריב וגו' סלת יהיה קרבנו ודרשינן נפש ולא צבור קרבנו ולא שותפין ורישא דקרא אייתי בכל מקום. הניח מנחה לשני בניו ומת הרי אלו מביאין אותה דאין בו משום שותפות דלא קניא להו.

ד

האומר הרי עלי הרי זה נדר הרי זו נדבה והנדר חייב באחריותו עד שיקריבנו והנדבה אינו חייב באחריותה דכתיב בקרא נדר כאשר נדרת וכתיב נדבה ומשמעותיה דקרא דבנדר הוי חייב טפי מבנדבה דכתיב כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה ודרשינן אם כאשר נדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה וחייב באחריות ילפינן מדכתיב גבי עולה ונרצה לו לכפר עליו ודרשינן את שעליו חייב באחריותו ואת שאינו עליו אינו חייב באחריותו והכי מדריש קרא ונרצה לו נדרו לשיתכפר בו אבל מקמי כפרה לא נרצה ובאי זו קרבן אמרתי לך באותו שעליו והיינו עליו דקרא ומאי משמע דעליו קבלת אחריות הוי דכיון דאמר עלי כמאן דטעון אכתפיה דמי.

ו

דמי שור או בית זה עלי קרבן ומת השור ונפל הבית חייב לשלם דעלי אאחריות קאי והאי דקאמר זה ה"ק שור זה יהא קדוש עד שאמכרנו ואביא דמיו. אמר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותה אינו חייב דאף על גב דאמר עלי כיון דבתוך כדי דיבור פירש שלא יתחייב אינו חייב דהא בדידיה תלה רחמנא אם מתחייב באחריות או לא.

ז

הרי עלי עולה יקריבנה במקדש דכיון דאמר הרי עלי עולה איחייב בה כדאמר' ואם הקריבה בבית חוניו לא יצא כדאמר שאקריבנה בבית זה והקריבה במקדש יצא דכיון דאמר הרי עלי עולה איחייב בה ואם הקריבה בבית זה יצא דהוי כמ"ד הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותה ויצא ידי נדרו אלא שחייב כרת משום שחוטי חוץ וכן נזיר שנדר לגלח בבית זה לא חל עליו נזירות אם גלח שם דלצעורי' נפשיה קמכוין והא נצטער ואינה נזירות כדאמרן.

ח

חטאת ואשם אינם באים אלא על חטא ולא בנדר ונדבה ולהכי אם נדר או התנדב מהם לא אמר כלום דקרא דמוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת וגו' לא קאי אלא אקרבנות הבאים בנדר ונדבה כגון עולה או שלמים אבל חטאות ואשמות אינם באים אלא על חטא כדכתיב נפש כי תחטא והביא וגו' ואם היה מחויב חטאת ואמר הרי זו לחטאתי דבריו קיימים דכיון דהיה מחויב לאו נדר ונדבה הוי וכן אשם.

ט

האומר קרבן מצורע זה או יולדת זו עלי אם היו עניים מביא הנודר קרבן עני ואם היו עשירים מביא קרבן עשירים דלאו בנודר תליא השג יד בקרבנות דכתיב ואם דל הוא ואי נודר דל והוא עשיר לאו דל הוא ועליה דידיה חס רחמנא דאי דל הוא מייתי קרבן עני אבל לא אנודר דכתיב הוא למעוטי נודר דהא דאיתרבי נודר מואין ידו משגת דחס רחמנא עליה היינו כי הוי איהו עני ומצורע עני אבל מצורע עשיר והנודר עני לא איתרבי דכתיב הוא מיעוטא לומר כשהוא עני ומביא קרבן עני דחס רחמנא עליה הכי נמי חס על הנודר אבל כשהוא עשיר דלא בעי דליחוס רחמנא עליה לא חס נמי אנודר והיינו מיעוטא לאפוקי נודר כשהוא עני ומצורע עשיר דמביא קרבן עשיר כדאמר.

י

האומר חטאתו ואשמו ועולתו ושלמיו של פלוני עלי אם רצה אותו פלוני מניחו להקריבן על ידו ומתכפר לו ובעולה ובשלמים נתרצה בשעת הפרשה אף על פי שאינו רוצה עתה מתכפר לו בהן דאף על גב דלא ניחא ליה לאיניש להתכפר במילתא דלאו דידיה הא הוי מדעתיה בשעת הפרשה אבל בשעת כפרה אינו צריך דמשום סמיכה אינו צריך לדעתו כיון דאינם באים לכפר על חטא אבל חטאת ואשם שהם באים על חטאת וצריכין להתודות ולסמוך בעינן דעתו ורצונו מתחלה ועד סוף.

יא

האומר הרי עלי כנדרי רשעים שנדריהן נזיר וקרבן ושבועה חייב בכולן כיון דפי' נדרי רשעים שהם נזיר וקרבן ושבועה דאגב ריתחייהו נדרי בהני ואפילו לא פי' אלא שאמר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו חייב בכולן דהריני הוי נזירות דמאן דנזר הכי קאמר הריני נזיר וכגון שהיה נזיר עובר לפניו והא דאמר עלי משמע דאמר הרי עלי קרבן והימנו שלא אוכל משמע שבועה דכיון דאמר בתחלה כנדרי רשעים משתמעי כל הני כדאמר כנדרי כשרים לא נתחייב בכלום דאין דרכן של כשרים לנדור כדכתיב טוב אשר לא תדור וגו' הרי עלי כנדבות כשרים הרי זה נדר בנזיר וקרבן דכשרים עבידי דמתנדבין בנזירות וקרבן אבל בשבועה אין נשבעין כלל וכל כינויי קרבן כקרבן דכיון דקרו לקרבן קונח הוי כאומר קרבן.

יב

אין הנודר ולא המתנדב חייב עד שיהו פיו ולבו שוים דכתיב מוצא שפתיך וכתיב לבטא בשפתים וכתיב כל נדיב לב משמע דבעינן גומר בלבו ומוציא בשפתיו מה שגומר בלבו הילכך אם נתכוון לומר עולה ואמר שלמים או איפכא לא אמר כלום אבל נתכוון לומר עולה ואמר קרבן דבריו קיימין דעולה נמי קרבן הויא והוו פיו ולבו שוים וכן כל כיוצא בזה ודוקא כששפתיו מכחישין את לבו הוא דלא אזלינן בתר גמר לבו אבל אין שפתיו מכחישין את לבו שלא הוציא בשפתיו אלא שגמר בלבו שזו עולה או שיביא עולה הרי זה חייב להביא דכתיב כל נדיב לב יביאה בנדיבות לב שגמר בלבו חייב להביא וכן כיוצא בו מנדרי קדשים ונדבותן דגבי תרומת המשכן וגבי קדשים הוא דכתיב נדיבות לב:

יג

מצות קכו להביא נדרים ונדבות וערכים ודמים ומעשרות ומתנות עניים ברגל שפגע בו ראשון דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה דמשמע כשתבא שמה דהיינו רגל ראשון שפגע בך תביא כדכתיב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם זבחים של חובה ואת מעשרותיכם מעשר בהמה ומעשר שני לאכול לפנים מן החומה ואת תרומת ידכם אלו הבכורים דכתיב בהו ולקח הכהן הטנא מידך ונדריכם ונדבותיכם הוי כל חוב שעליו לשם ובכורות בקרכם וצאנכם לתתם לכהנים ויקריבום שם הגיע הרגל ולא הביא הרי זה בטל מצות עשה זו דברגל ראשון קאמר רחמנא כדאמר':
אזהרת רמב שלא יאחר נדרו ונדבתו ושאר דברים שהוא חייב בהן דכתיב לא תאחר לשלמו וגו' עברו עליו ג' רגלים ולא הביא קרבנותיו שנדר או התנדב או לא נתן הערכין והחרמין והדמים הרי זה עבר בל"ת דכתיב כי תדור נדר אין לי אלא נדר נדבה מנין נאמר כאן נדר ונאמר להלן אם נדר או נדבה מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו לה' אלהיך אלו הדמין והערכין והקדשות וחרמין שכולן לה' ואין לכהנים בהם כלום והן קדשי בדק הבית ובכולהו כתיב לה' בערכין כתיב בערכך נפשות לה' ובחרמין כתיב קדש קדשים הוא לה' ובהקדשות כתיב איש כי יקדיש את ביתו קדש לה' וגו' לא תאחר לשלמו הוא ולא חלופיו דאם עברו ב' רגלים על בהמה שהקדיש ולא הביאה ונפל בה מום ופדאה על גב אחרת אינו עובר בלא תעשה על זו עד שיעבור עליה שלשה רגלים דלא תימא הואיל ומכח קמא קאתי מצטרף רגל אחד לב' רגלים דקמייתא קמ"ל דבעיא לזו ג' רגלים וה"ק קרא אם על האחד עבר זמן האיחור חייב ולא שיצטרפו הוא וחלופיו לג' רגלים והיינו דדרשינן הוא ולא חלופיו כלומר דלא מצטרפי הוא וחלופיו לג' רגלים כדאמר' כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות שהם נדרשים ממך שהרי חובה הם מוטלים עליך ועולות ושלמים כגון עולות ראיה ושלמים חגיגה שהם חובה דאלו נדר ונדבה ברישיה דקרא כתיבי וה"ה נמי לבכור ומעשר ופסח שהן חובה ה' אלהיך אלו צדקות ומעשרות דהא קרא יתירא הוא דה"ל למיכתב כי דרש ידרשנו וכבר ה' כתובים למעלה במקרא נדרוש ביה צדקות ומעשרות שכתוב בהם שם זה ולך תהיה צדקה לפני ה' ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר וגו' מעמך זה לקט שכחה ופאה שהם חלקו של עני דכתיב ביה את העני עמך. אינו עובר בבל תאחר עד שיעברו עליה רגלי השנה כולה כסדרן דכתיב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות למה לי למהדר למכתבינהו הא כתבונהו למעלה שמור את חדש האביב וכתיב שבעה שבועות וכתיב חג הסוכות ש"מ לבל תאחר דהכי קאמר היו נראין לפניו לשלם נדריכם ולא תבואו ריקם ואין לוקין על לאו זה שאין בו מעשה וכתיב אם לא תשמור לעשות משמע דבעינן מעשה למלקות כדכתיב והפלא ה' אלהיך את מכותך וגו'. ואחד האיש ואחד האשה עובר בבל תאחר כיון דמיחייבא למיסק משום שמחה דאין שמחה אלא בבשר שלמים כדכתיב וזבחת שלמים ואכלת וגו' אבל היורש אינו עובר בבל תאחר דכתיב מעמך וקרי ביה עמך ומעמך ודרוש ביה תרתי דעמך משמע ליה חלקו של עני כדאמרינן לעיל ומ"ם יתירא למעוטי יורש.

טו

כל הקרבנות שעברו עליהן שלשה רגלים לא נפסלו אלא מקריבן וכשרים דכתיב גבי פגול לא ירצה המקריב אותו לא יחשב אותו מה ת"ל לפי שנאמר לא תאחר לשלמו שומע אני אף מאחר נדרו בלא ירצה ת"ל אותו אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה ובכל יום ויום אחר השלש רגלים הוא עובר בבל תאחר דכיון דבכל יומא מצי מייתי ליה דהא כשר הוא כדאמר עבר בכל יום דלא מייתי ליה וב"ד מצווין לעשותו מיד עד שיקריב קרבנותיו ברגל שפגע בו תחלה דכתיב מוצא שפתיך תשמור ועשית על כרחך מכאן אזהרה לב"ד לכוף והיינו באמר ולא אפריש ואפריש ולא אקריב ילפינן מדכתיב יקריב אותו לרצונו יקריב אותו יתירא הוא דהא כתיב ברישא יקריבנו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו תלמוד לומר לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וצריכי תרוייהו כדאיתא בגמרא.

יז

כל חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם אף על פי שאינו מתכפר לו עד שירצה כדכתיב לרצונו ונראה דאף על גב דכופין מדאוריתא כדאמר לא ממשכנין אלא מדרבנן משום דלא חשיב לה כפרה ואתי לאשהויי וכן חטאת נזיר אתי לשהויי כיון דאין מעכבתו מלשתות יין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף