מעשה רקח/מעשה הקרבנות/טו
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
אע"פ שחזר בו בתוך כדי דיבור וכו'. דברי רבי יוסי בתמורה דף כ"ה ופי' רש"י בתוך כדי דיבור כדי שאלת שלום רב לתלמיד ואמרי לה תלמיד לרב ע"כ אמנם התוס' ז"ל כתבו שם דהיינו כדי שאלת תלמיד לרב שלום עליך רבי דהא קי"ל תוך כ"ד כדיבור דמי והיינו כדי שאלת רב לתלמיד ע"כ. ונראה דמחלוקתם תלויה בההיא דפרק המרובה דף ע"ג גבי עדים זוממין דפריך לר' יוסי מהא ומתרץ אמרי תרי תוך כדי דיבור הוו חד כדי שאלת תלמיד לרב וחד כדי שאלת רב לתלמיד כי לית ליה לר"י כדי שאלת תלמיד לרב כדי שאלת רב לתלמיד אית ליה ע"כ מסוגיא זו מבוארת הקושיא לרבינו שפוסק כסתם דבהקדש לא אמרינן תוך כדי דיבור כדיבור דמי וכמ"ש ספ"ב דהלכות תמורה וכן הקשה הרב ש"ך בחו"מ סי' רנ"ה ס"ק ה' גם תמה על התוס' ומרן והראב"ד והרב ברטנורה עיין עליו וראיתי להמל"מ ז"ל שתירץ דס"ל דההיא סוגיא לאו הלכתא היא עיין עליו.
ולענ"ד נראה דהוה אפשר עוד דעדיפא מינה משני ליה דאף לפי שיטתו שלא רצה לחלק בין הקדש לעדים זוממין יש לחלק בין כדי דיבור לכדי דיבור אמנם לפי האמת ודאי שיש חילוק וכמ"ש רבינו בפירוש המשנה דבששה דברים לא אמרינן תוך כדי דיבור כדיבור דמי והיינו טעמא כמ"ש התוס' מצד חומרתם עיין עליהם ובהא היא דפליגו רש"י והתוס' כנ"ל:
ב[עריכה]
הואיל ודבר שהנשמה תלויה בו וכו'. נראה שהוסיף טעם זה לאשמועינן דלאו דוקא לבה וראשה דה"ה כל אבר שעושה אותה טרפה ע"פ שיטתו בהלכות שחיטה דטרפה אינה חיה ובהכי מיתרצה קושית הרב לח"מ ז"ל על רבינו דלמה לא פסק כרב חסדא דמודה ר' יהודה בדבר שעושה אותה טרפה עיין עליו וכן נראה מפי' רש"י שם שכתב ד"ה כמ"ד טרפה אינה חיה וכו' הלכך כיון דאינה חיה הרי הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו ע"כ:
הקדיש אבר אחד מן העוף וכו'. עיין מ"ש מרן ולכן נראה לומר שרבינו מפרש וכו' בפ"ה דערכין הל' י"ד כתב באופן אחר עיי"ש שיש ליישב:
ד[עריכה]
הואיל והיא בעלי חיים אין בע"ח נדחין. הקשה הרב לח"מ ז"ל על מ"ש מרן ז"ל דמתני' דמי שהיה טמא דהמפריש נקבה לפסחו וכו' אית ליה דהוי דלא כהלכתא ע"כ דזה א"א שהרי פסק רבינו כמותה בפ"ד דקרבן פסח שכתב יביא בדמיה שלמים וכו' ע"כ וכבר מרן ז"ל נתעורר שם דבמשנה קתני יפלו דמיו לנדבה משום דס"ל (דאין) דבעלי חיים נדחין ורבינו כתב שם שיביא בדמיו פסח משום דס"ל [דאין] בע"ח נדחין ולדיוק הרב לח"מ שרבינו כתב שם שיביא בדמיה שלמים משום דבע"ח נדחין תקשה לרבינו מיניה וביה סמוך ונראה ועוד דלמה לא הזכיר הרב לח"מ ז"ל דברי מרן של שם אלא נראה דדברי מרן שרירין וקיימין ומ"ש רבינו דיביא בדמיו שלמים היינו אחר שיפול בו מום דהא בהיותו תמים א"א ליפדות אלא יקרב שלמים דמותר הפסח שלמים שוב ראיתי בס' צרור החיים ז"ל שהאריך בזה עיין עליו:
ו[עריכה]
כמו שבארנו בהלכות איסורי מזבח. הוא בפ"ג הל' י' שכתב שם המקדיש טומטום ואנדרוגינוס וטרפה וכלאים ויוצא דופן למזבח ה"ז כמקדיש עצים ואבנים וכו' ובס' מתנות כהונה ראיתי שפלפל הרבה בדין זה עיין עליו:
ז[עריכה]
האומר דמי פרה זו וכו'. עמ"ש מרן בשם רש"י ז"ל דקשיא לעולא הוא מגומגם דהרי עולא לא אמר אלא כיון שנקצצו שוב אין פודין דהוי קדושת דמים ובקדושת הגוף לא ידענו מה היא דעתו ומהא לא איריא דהוא לא נחית אלא לחלוק על בר פדא.
ובעיקר דברי מרן שהליץ בעד רבינו דרבא לא חש להך תיובתא דאביי ראיתי בשו"ת זרע אברהם ז"ל דף קכ"ט שהקשה עליו דרבינו אינו אמורא להוסיף על דברי הגמרא וכו' והוא ז"ל הביא סיוע לדברי רבינו מהירושלמי פרק האומר ודברי ר' יוחנן בגמרא דידן עיי"ש ומ"מ המעיין יראה שצדקו דברי מרן ז"ל גם בספ"ד דהלכות מעילה פסק רבינו כדברי עולא עיי"ש:
ח[עריכה]
היתה לו בהמה וכו'. מבואר הדבר דהוא הדין אם אמר אם זכר זבחי שלמים כיון דבבהמת חולין איירי ומתני' דקתני הכי משום דבבכור איירי דכיון שהוא קדוש אין לעשותו שלמים שיש בו היתר הנאה וכמ"ש רבינו ספ"ד דהלכות תמורה. ומ"ש בספרי רבינו
לצרכי עולה בנוסח אחר כתב יד לצרכי שלמים ונראה דנוסחא מוטעית היא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |