הר המוריה/מעשה הקרבנות/יד

הר המוריה ‏ מעשה הקרבנות יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

עולה

ושלמים וכו'. עיין לעיל פ"א ה"ו.

מחמשת

מיני וכו'. עיין לעיל פי"ב ה"ה.

ממנחת

נסכים וכו'. זבחים פ"ד א' מנחות ק"ד ב' ק"ו א' ועיי"ש ק"ז א' דמשמע כן מסוגיית הש"ס. והבן.

כמו

שביארנו. בפ"ב ה"ד.

יין

בפ"ע וכו'. מנחות ק"ד ב' וזהו אליבא דכו"ע ועיי"ש ע"א ועיין זבחים צ"א ב' ובתוספתא מנחות פי"ב ועיין תו"כ ויקרא פ"ט פרשה ח' ועיין ספרי פרשת שלח לך פיסקא ק"ז.

לבונה

בפ"ע וכו'. עיין מנחות ק"ו ב' ושם בתו"כ.

שמן

בפ"ע וכו'. עיין זבחים צ"א א' ב' ומנחות ק"ד ב' ותו"כ שם ועיין מרן ולח"מ מש"כ בזה יעו"ש היטיב ועוד י"ל מהא דאיתא שם ק"ז א' יעו"ש והבן.

מפני

שהן וכו'. עיין תו"כ שם ובמנחות כ' ב' ק"ו ב' ועיין בתענית כ"ח א' ובחי' שם ועיין בירושלמי פסחים רפ"ד ובשקלים וביומא ועוד בדוכתי טובי ועיין לעיל פ"ו מהל' כלי המקדש ובמל"מ שם ושם בפ"ח הט"ז יעו"ש.

ב

אפילו

פרידה וכו'. עיין לעיל פ"ג ה"א יעו"ש.

המנחה

אינה וכו'. עיין בכל המקומות שציינתי שם ס"ק א'.

ג

הרי

אלו וכו'. זבחים ה' ב'. ועיין לח"מ מש"כ בזה והעלה דהא דמיכפרי מקופיא מיחשבי כשותפים לענין תמורה אבל כיון דמקיבעא לא מיכפרי לכן המנחה קריבה יעו"ש היטיב ונ"ל פשוט שדעת רש"י ג"כ כך. ועיין צאן קדשים בזבחים ה' ב' על תוס' ד"ה ולא קניא וכו' שתירץ בענין אחר דלעולם קני להו ובמנחה שאני דלא ממעטינן רק שלא יתנדבו שתים אבל כל שאחד התנדב שפיר דמי יעו"ש היטיב.

ד

הרי

עלי וכו'. ר"ה ו' א' מגילה ח' א' חולין קל"ט א' קינין פ"א מ"א ועיין ערכין כ' ב'.

בהמה

זו וכו'. עיין לקמן ס"ק ט"ז.

ה

שהנודר

אם וכו'. עיין מגילה ח' א' ובכל המקומות שציינתי בס"ק י"ב.

עד

שיקריב וכו'. הא כל זמן שלא הקריב ה"ז חייב באחריותו ועיין זבחים ב' ב' ועיין במעילה י"ט א' לר"ש דס"ל כיון שבא לעזרה ה"ז נפטר מאחריותו יעו"ש היטיב אבל ר' יהודה ס"ל עד שיזרוק הדם יעו"ש היטיב ובספרי פרשת ראה פיסקא ע"ז איתא וז"ל תשא ובאת שחייב לטפול בהבאתו עד שיביאם לבית הבחירה ר' יהודה אומר עד שיביאם עד באר הגולה חייב באחריותם מבאר הגולה ואילך אין חייב באחריותם עכ"ל ולכאורה יקשה מר"י על ר"י וע"ע בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פי"ט פרשה י"א יעו"ש ועי' בתוס' חולין כ"ב ב' בד"ה והביא וכו' יעו"ש היטיב וע"ע בש"ך חו"מ סי' קכ"ח ס"ק ג' שדעתו כן ועיי"ש בתומים ובקצה"ח שהתומים הקשה עליו דהא אם נפסל חייב באחריותו ולפי דברי התוס' הנ"ל אתי שפיר. ועיין במל"מ כאן שתמה על התוס' והתימה שנעלם מהם לכאורה דברי הספרי הנ"ל וע"ע ברש"י חולין קל"ט א' ד"ה דמיחסר הקרבה וכו' יעו"ש היטיב.

והנה לדעתי העניה יש לחלק דאם נדר עולה או שלמים כיון דהביא קרבנו לכהן נפטר בזה מידי חובת נדרו אף דהקרבן לא הורצה ולא עשה פעולתו הראויה לו לעשות מ"מ מידי נדרו נפטר ואין מחוייב להביא ולקיים נדרו כי בזה שהביא לעזרה נפטר והוי כאילו לא נדר כלל שהפעולה שהקרבן עושה לא נעשה על ידו ומ"מ פטור מלהביא והיינו דווקא בנדר אבל בחטאת ואשם כל שלא נעשית פעולתו מחוייב על פי דין להביא אחר והנה שם במעילה מדברים שחייב על פי דין להביא כמו חטאות ואשמות וקיני זבים וזבות ויולדות הלכה כר"י דאינו נפטר כי אם משיזרק הדם בהכשר וכר"י דהלכה כוותיה לגבי דר"ש אמנם בספרי שם דמיירי בדבר הנדור א"כ תיכף כשהביא לעזרה יצא ידי נדרו ועכשו אתי שפיר דברי התוס' דחולין והא דאם נשחט שלא לשמן דלא עלו לבעלים היינו דלא נעשית הפעולה שהיה רוצה שתעשה והוי כאילו לא הקריב ואם רוצה שתיעשה הפעולה יביא קרבן אחר ודו"ק היטיב כי לדעתי נכון הוא. וי"ל דמש"כ רבינו עד שיקריב כמו שנדר היינו נמי שיקריב לעזרה כמו שפירש"י בחולין שם קל"ט א' ודו"ק היטיב כי לדעתי נכון זה בסברא בעזר ה'.

ובזה יבואר שפיר מאי דכתב רש"י בב"ק ה' א' מפגל היינו ששחט חטאת לשם שלמים יעו"ש דבדבר הנדור אה"נ דפטור מלהביא קרבן אחר. ולפ"ז דברי הש"ך תמוהים שם וכבר דברתי שם בשילהי חי' ב"ק מזה (וארשום כאן בקצרה מש"כ שם לפרש דמאי דאיתא בירושלמי בשלא נכנס לידיו וכא בשלא נכנס בידיו כלום. דר"ל וכי מיירי התם שלא נכנס לידיו של כהן הא איכא למימר דמיירי בשבא ליד כהן ולכן פטור בעה"ב אבל כאן בפורע לבע"ח הרי לא נכנס לידו כלום מהחייב ולכן ההנהו שפיר וחייב יעו"ש ובאמת לא ידעתי הא בירושלמי פסחים פ"ח ה"ג איתא נמי זה הלשון והתם פירושו דלכן לא הוי אתנן משום שלא נתן לה כלום אף דפוטרה מחוב שלה מ"מ לא הוי כשלה יעו"ש היטיב וה"נ דכוותיה דכל שלא הגיע לידו לא מיקרי זה הנאה וכן פסק הרשב"א בחי' לנדרים (ל"ג ב') ורמזו התומים שם וכן פי' המאירי בס' בית הבחירה שלו יעו"ש היטיב וכן פי' הפני משה. ואעתיק לפניך לשון הירושלמי בפי"ג דכתובות ה"ב (והוא הוא הירושלמי דהובא ג"כ בנדרים שהביאו הש"ך רק לפי שבכתובות הוא בשלימות יותר לכן העתקתיה) וז"ל עד כדון בבע"ח שאינו דוחק ואפילו בבע"ח שהוא דוחק שמעינן מן הדא ושוקל את שקלו ולא שקל אין ממשכנין אותו הדא אמרה ואפילו בבע"ח שהוא דוחק תדע לך שהוא כן דתנינין ומקריב עליה קיני זבין וקיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות לא בשלא נתן לתוך ידו כלום וכא בשלא נכנס לתוך ידיו כלום עכ"ל וכתב הפני משה שהאי תדע לך וכו' הוא עוד ראיה יעו"ש ולפי"ז הלשון דחוק מאד. לכן נ"ל לפרש דמתחלה מייתי ראיה מהא דשוקל את שקלו אבל ידע דיש לפרוך ע"ז דילמא מיירי באבוד וגבוי לכן מייתי ראיה דע"כ סיפא מגלה ארישא דלא מיירי באבוד וגבוי דהא מקריב עליה קיני וכו' והתם חייב באחריותו ואע"ג דגם מקינים אין ראיה די"ל כמש"כ הקצה"ח דעל המספק היה מוטל לספק הפסולות והאובדות לכן עיקר ראייתו מהא דמקריב עליה חטאות ואשמות וכו' והתם על כרחך חייב באחריותו ומ"מ מקריב עליה ודו"ק היטיב).

ו

חייב

לשלם וכו'. כ"ה בערכין כ' ב' אבל באומר שור זה עלי עולה ומת פטור יעו"ש היטיב.

אינו

חייב וכו'. מנחות ק"ט א'.

ז

כבר

בארנו וכו'. עיין לעיל פ"ט מהל' ביאת מקדש הי"ד יעו"ש.

שאקריבנה

במקדש וכו'. לא ידעתי למה כתב שאקריבנה במקדש הא כן הדין נמי באומר סתם הרי עלי עולה כמו שמבואר במנחות ק"ט א' וצ"ע.

וענוש

כרת וכו'. כרב המנונא דס"ל הכי ודלא כרבא משום דר' יוחנן ס"ל ג"כ כרב המנונא ותניא כוותיה ג"כ יעו"ש היטיב.

שנדר

לצער וכו'. בזה הכל מודים דאל"כ נזיר כל כמה דלא מייתי קרבנותיו לא מתכשר יעו"ש היטיב.

ח

ואינן

באין וכו'. עיין זבחים ב' א' ושם ה' א' י' א' וחולין מ"א ב' ועיין יומא ל"ו ב'. והוא כמה פעמים בש"ס עצמו לספר ועיין תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פי"ט ופרשת צו פי"ח.

לא

אמר וכו'. ואפילו שהיה חייב לא אמר כלום כמבואר בחולין מ"א ב' ובנדרים ו' א' ועיין רש"י בנדרים שם שפי' דאם אמר הרי זה עלי חטאת אע"ג דלא היה מחוייב הואיל ואמר עלי דבריו קיימין יעו"ש ואין כן דעת רבינו וצ"ע על רש"י דהוא בעצמו כתב שם בנדרים ד' א' בד"ה והא חטאת חלב וכו' וז"ל דאי אמר הרי עלי חטאת לא אמר כלום עכ"ל וכ"כ שם התוס' ומאי דאיתא שם י"ג א' מרבה אני חטאת ואשם שהוא מתפיס בנדר כתב שם רש"י דהיינו שאומר ה"ז לחטאתי ולאשמי יעו"ש ועיי"ש בר"ן וברא"ש ובתוס' דשם הכוונה דצריך להקדישו בפי' יעו"ש היטיב אבל דברי רש"י דכאן צ"ע. שוב ראיתי במפרש לתוספתא פ"ג דתמורה שהרגיש בזה בשם ס' תוספת בכורים יעו"ש שוב ראיתי בס' שער המלך שיישב זה יעו"ש.

ה"ז

לחטאתי וכו'. וכן הוא בתוספתא שם ועיין ביו"ד סי' ה' ובאחרונים שם וזה דלא כט"ז שם ועיי"ש בש"ך שהביא בשם הב"ח דבאומר ה"ז חטאתי בלא למ"ד לא אמר כלום יעו"ש וזה שלא כמש"כ המל"מ בשם הב"ח להיפך וע"ע שם באחרונים. ואין כאן מקומו לדבר מזה בארוכה.

ט

מביא

הנודר וכו'. ומיירי שגם הנודר היה עני אבל אם היה עשיר אע"פ שהמצורע או היולדת היו עניים מחוייב הנודר להביא קרבן עשיר כמבואר בערכין י"ז א' ועיין בתו"כ מצורע פ"ג פרשה ד' יעו"ש היטיב.

י

שהרי

רצה וכו'. וכשמואל בערכין כ"א ב' והטעם עיי"ש בתוס' ד"ה מאי בשעת וכו' אבל אם היה בהיפך שרצה בשעת כפרה ולא בשעת הפרשה אינו כלום יעו"ש היטיב.

יא

נזיר

וקרבן וכו'. עיין נדרים ט' א' ושם איתא אמר שמואל באומר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו. הריני בנזירות עלי בקרבן. הימנו בשבועה. יעו"ש היטיב ופירש"י דמיירי בהיה מונח ככר לפניו ואמר עליו כנדרי רשעים הריני עלי והימנו ואכלו חייב בקרבן ובנזירות ובשבועה וכגון שהיה נזיר עובר לפניו יעו"ש היטיב (וכן משמע מפי' המאירי בס' בית הבחירה יעו"ש) אמנם הר"ן פי' שם דמילי מילי קתני וה"ק אם היה נזיר עובר לפניו ואמר כנדרי רשעים הריני הרי נדר בנזיר ואם היתה בהמה מונחת לפניו ואמר כנדרי רשעים עלי ה"ז נדר בקרבן ואם היה ככר מונח לפניו ואמר כנדרי רשעים הימנו שלא אוכל ה"ז שבועה יעו"ש היטיב וכן פי' הרא"ש שם וכן פי' הנמוקי והריטב"א שם יעו"ש (וכן הוא פי' הרשב"א בחי' לנדרים) והנה רבינו בפ"א מהל' נדרים הכ"ה כתב וז"ל האומר לחבירו הרי עלי כנדרי רשעים אם אוכל לך שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה ואכל חייב בכולן עכ"ל ושם בהכ"ו כתב וז"ל אמר כנדרי רשעים הריני והיה נזיר עובר לפניו חייב בנזירות. כנדרי רשעים עלי חייב קרבן. כנדרי רשעים שלא אוכל הימנו חייב בשבועה עכ"ל ועיי"ש במרן שכתב (אחר שהביא דברי הר"ן) וז"ל והשתא מש"כ רבינו אמר כנדרי רשעים הריני והיה נזיר עובר לפניו וכו' עד חייב בשבועה מבואר בגמרא שכתב בסמוך ומש"כ כנדרי רשעים עלי חייב בקרבן היה ראוי להעמידה כשהבהמה עומדת לפניו דומיא דנזיר וכמו שהעמידה הר"ן ודברי רבינו סתומים ומש"כ כנדרי רשעים אם אוכל לך שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה וכן מש"כ כנדבת כשרים שמנדבותם נזיר וקרבן כלומר שפי' כן וזה הצעה למה שיכתוב אח"כ עכ"ל והנה לכאורה גם דברי מרן צריך ביאור ואולי כוונתו שמה שכתוב בהכ"ה הוא הצעה למה שיפרש אח"כ בהכ"ו וזה דוחק וע"ע שם בלח"מ מש"כ מזה וגם הוא דחוק ודברי מרן דכאן נוטים לדברי הלח"מ אבל העיקר נ"ל כי בירושלמי דנדרים איתא פלוגתא דשמואל וזעירי דשמואל ס"ל דאו או קתני וזעירי ס"ל דכולה חדא יעו"ש (והובא ג"כ בחי' הרשב"א) וא"כ בש"ס דידן נקט שמואל לטעמיה דאו או קתני וזעירי י"ל דלא פליגי עליה בדינא יעו"ש היטיב. שוב ראיתי במראה הפנים שם בירושלמי שהרגיש בזה וכתב כמש"כ וע"ע בס' בית דוד על משניות מש"כ בזה יעו"ש היטיב וגם דבריו נראים קצת יעו"ש היטיב וע"ע בטור ושו"ע יו"ד סי' ר"ו סעיף ד' יעו"ש.

לא

נתחייב וכו'. עיי"ש בר"ן מבואר הדבר היטיב.

בנזיר

ובקרבן וכו'. אבל לא בשבועה עיי"ש ברש"י ור"ן ורא"ש יעו"ש היטיב.

בקרבן. עיי"ש נדרים י' א' יעו"ש היטיב.

יב

פיו

ולבו וכו'. עיין פסחים ס"ג א' ועיין פ"ג דתרומות ועיין נזיר כ"ו א' יעו"ש וכמש"כ מרן יעו"ש.

בעולה

ואמר וכו'. מרן לא הערה מקור דין זה ועיין שבועות כ"ו ב' דאם נתכוין לומר פת חטים ואמר פת סתם דבריו קיימים דפי' לא סתר את מה שבלבו יעו"ש היטיב ולכאורה נראה דמיירי הכא בחרמי גבוה דאילו חרמי כהנים א"כ אינם הקדש אבל י"ל דגם חרמי כהנים כל זמן שהם ביד בעלים הקדש הם כדאיתא בבכורות ל"ב א' ועיין תוס' ר"ה ה' ב' ד"ה ערכין וכו' יעו"ש.

אינו

צריך וכו'. עיין שבועות כ"ו ב' והא דלעיל מיירי בשהיה פיו סותר כוונתו וקמ"ל דאם מה שהוציא בשפתיו לא היה סותר ממש את מה שבלבו כגון שאמר קרבן ובלבו היה עולה או שאמר הקדש ובלבו היה חרם ג"כ מהני דזה מיקרי אין פיו סותר את לבו וכ"ש אם לא הוציא בשפתיו כלל וגמר בלבו לבד וודאי דמהני. ופשוט.

כל

נדיב וכו'. בשבועות שם איתא וז"ל גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב שאני התם דכתיב כל נדיב לב וניגמר מינה משום דהוי תרומה וקדשים שני כתובין הבאין כאחד יעו"ש ולכאורה משמע קצת מרש"י ז"ל דהאי כל נדיב לב דמייתי הש"ס הוא קרא דוכל נדיב לב עולות דמיירי בקדשים וקאמר כיון דכתיב נמי אצל תרומת מלאכת המשכן כל נדיב לב א"כ הו"ל תרי קראי דגמר בלבו א"צ להוציא בשפתיו א"נ י"ל דהאי כל נדיב לב דמייתי הש"ס כוונתו על הנך תרי קראי על הך קרא דמיירי בקרבנות והך קרא דמיירי בתרומת מלאכת המשכן והנך תרי קראי כללינהו הש"ס במאי דקאמר ת"ל כל נדיב לב וכוונתו אהנך תרי קראי והנה רש"י ז"ל כתב קרא דתרומת מלאכת המשכן היינו פסוק כל נדיב לב הביאו וגו' והוא בשמות ל"ה כ"ב וכ"ה ברש"י חגיגה י' א' (ומתוס' שבועות ד"ה שאני וכו' משמע דגרסי בחגיגה פסוק וכל נדיב לב וגו' ומשמע דהוא קרא וכל נדיב לב עולות וגו' דגבי קרבנות) והנה רבינו מייתי הכא פסוק כל נדיב לב יביאה והוא שם בשמות פסוק ה' ושם כתיב כל נדיב לבו יביאה יעו"ש ועל כרחך ט"ס הוא ברבינו וכצ"ל כל נדיב לב הביאו או כל נדיב לבו יביאה והנה מרבינו שהביא כאן האי קרא דמיירי בתרומת מלאכת המשכן משמע דס"ל דהש"ס לא מיירי כלל מפסוק דוכל נדיב לב עולות דהוא פסוק בד"ה רק הש"ס כוונתו אקרא דמיירי בתרומת מלאכת המשכן דלכן מייתי הש"ס קרא דכל נדיב לב ולא וכל נדיב לב ואף דהפסוק דכל נדיב לב מיירי בתרומת נדבת המשכן מ"מ ה"ה גבי קרבנות וזה שסיים רבינו וכן כל כיוצא בזה מנדרי קדשים ונדבותן ור"ל דזה לא גרע מתרומת מלאכת המשכן והא דקאמר הש"ס דהוו תרומה וקדשים שני כתובין הבאין כ"א היינו תרומת דגן ממש וכמש"כ התוס' שם ובגיטין ל"א א' ד"ה ובמחשבה וכו' יעו"ש.

יג

ברגל

שפגע וכו'. כ"ה בר"ה מ' ו' א' ועיין בתמורה י"ח ב' וז"ל ולרבא דאמר קדשים כיון שעבר עליהם רגל אחד כל יום ויום עובר עליהם בבל תאחר עכ"ל וודאי דט"ס הוא לענ"ד כיון דבר"ה במקומו מבואר דאינו כן וכן מבואר שם ברש"י ד"ה בכל יום ויום עובר בעשה וכו' יעו"ש (שוב ראיתי בש"ס החדשים דפוס זיטאמיר העיר שם על הגליון מזה) ויש לעיין על רבינו למה לא כתב כאן דבכל יום ויום עובר עליהן בעשה וכמש"כ לקמן בהלכה ט"ו לענין בל תאחר ואולי שלא היה כן בגי' בתמורה רק שהיה גורס ולרבא דאמר קדשים כיון שעבר עליהם רגל אחד עובר בעשה וכ"ה בר"ה שם. וע"ע ספרי ראה פיסקא ס"ג (ועיין בביצה י"ט ב' רש"י בד"ה כי פליגי וכו' דמבואר שם דאף לכתחלה א"צ להביא וצ"ע ועי' בטורי אבן באבני שהם סוף ר"ה ובתשובות חכם צבי ח"צ סי' י"ב יעו"ש היטיב). וכתב המל"מ וז"ל לא מצאתי מקום דין זה שיהיה באלו עשה ופשטיה דקרא לא מיירי אלא במידי דהקרבה ומאי דכתיב ותרומת ידכם היינו בכורים וכמו שפירש"י עכ"ל והנה בספרי שם משמע כן יעו"ש היטיב אולם הרמב"ן שם בפירושו על התורה כתב שם דעל דרך הפשט הזכיר שיביא שם המעשר והתרומה שיתן אותם לכהנים וללוים משרתי המקדש וישמחו גם הם עמהם ועם בתיהם כענין שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי וכו' וכן יסדו בבית שני בתרומה ובתרומת המעשר שיביאום למקדש יעו"ש היטיב ועיין בתוס' ר"ה ד' א' ד"ה הצדקות וכו' וע"ע שם בחי' רשב"א ובחי' ריטב"א יעו"ש היטיב שכתבו כולם כדברי רבינו ותוס' דברגל אחד מיהת עובר בעשה יעו"ש היטיב.

והנה כאן סתם רבינו ודימה מתנות עניים לקרבנות בכל מילי לענין עשה ולענין לעבור בבל תאחר ועיין לעיל פ"ח מהל' מתנות עניים ה"א שכתב לענין צדקה דחייב ליתנה מיד ואם עבר ה"ז עבר בבל תאחר יעו"ש ולכאורה הייתי אומר דהכא מיירי בדלא קיימי עניים ולכן עד שלש רגלים לא מחוייב לאהדורי עלייהו משא"כ לאחר שלש רגלים כמש"כ התוס' שם בד"ה צדקות וכו' וס"ל להתוס' דלקט שכחה ופאה דמי לצדקה וכמש"כ התוס' שם ע"ב ד"ה לקט וכו' יעו"ש אבל יותר נראה לומר דרבינו מחלק בין צדקה דאי קיימי עניים תיכף עובר עלייהו בבל תאחר ובין לקט שכחה ופאה אף דקיימי עניים מ"מ אין עובר עלייהו בבל תאחר רק דינם כשאר קרבנות וכמש"כ הריטב"א בטעמא דמילתא דיש חילוק בין צדקה דעל פי דבורו נתחייב בה ובין מתנות עניים דממילא נתחייב בזה יעו"ש היטיב. כתב עוד המל"מ וז"ל דע דעובר נמי משום לא יחל דברו עי' לעיל פ"א מהל' ערכין עכ"ל ולענ"ד הך לא יחל אינו עובר כי אם כשעובר ואינו מקיימו כלל ומזה לא מיירי רבינו כאן רק שם בערכין כ' דלא נפיק מכלל נדרים ואם עבר ולא שילם ה"ז עובר בבל יחל. ולענ"ד זה פשוט. (ועיין לאוין סי' קנ"ז מבואר כדעת המל"מ ועי' עשין סי' צ"ה ברמב"ן ובמגילת אסתר יעו"ש היטיב).

כתב עוד המל"מ וז"ל ומש"כ והחרמים פירש"י חרמי גבוה אך התוס' כתבו בין חרמי גבוה בין חרמי כהנים עכ"ל. ועיין תוס' ד' א' ד"ה והחרמין וכו' וע"ע שם ה' ב' ברש"י ותוס' דאזלי לשיטתייהו. והנה הריטב"א כתב בחי' וז"ל לה' אלהיך אלו הדמים והחרמין והערכין ומדקא מרבי להו הכא משמע דס"ל סתם חרמים לגבוה א"נ בשפי' כן שיהיו לגבוה עכ"ל והיינו כרש"י. והנה התוס' מייתו ראיה למילתייהו מבכורות ל"ב א' וערכין כ"ט א' יעו"ש. והנה לפי מש"כ התוס' בתמורה ל"ב ב' דחרמי כהנים לא שייך רק באומר זה החפץ הוי חרם לכהנים אבל באומר הרי עלי להביא חרמי כהנים אינו כלום יעו"ש והובא במל"מ פ"ו מהל' ערכין וחרמין ה"ד יעו"ש והנה לפי מאי דמסיק הש"ס בר"ה ו' א' חד דאפריש ולא אקריב וחד דאמר ולא אפריש יעו"ש וכמו דהובא לקמן בהלכה ט"ז יעו"ש א"כ הוכרח לפרש רש"י ז"ל דמיירי הכא בחרמי גבוה דחרמי כהנים לא שייך בהו אמר ולא אפריש. אמנם התוס' לשיטתייהו דפי' שם בד"ה והמעשרות וכו' דמעשרות נמי לא משכחת רק בחד גוונא באפריש ולא אקריב יעו"ש. אבל רש"י מיאן בזה וס"ל כאינך תירוצי דתוס' יעו"ש היטיב וכן מוכח מהריטב"א שם שכתב וז"ל וא"ת דהא מעשרות בשנה שלישית תלינהו רחמנא בהדיא כדכתיב כי תכלה וכו' מכלל דעד ההוא שעתא לא מחייב וי"ל דההיא היכא דמטיא שנת שלישית מקמי רגלים כגון שלא היה ממורח ברגלים ועבר בין הרגלים בלא שלישית או שלישית בלי רגלים ופעמים שעובר בשתיהן עכ"ל והנה נמצא שלא כתב לתירוץ הזה דמיירי הכא בהפריש ולא הקריב וק"ל עוד י"ל דאף לדברי חכמים דס"ל בערכין כ"ח ב' דסתם חרמין לכהנים מ"מ דרשי הך קרא דכל חרם קדש קדשים לה' קאי על חרמי גבוה דאילו חרמי כהנים אינו חל אקדשים כמש"כ התוס' בתמורה ל"ב א' ד"ה כל חרם וכו' יעו"ש היטיב לר"ה שם ועולא דס"ל דחל חרמי כהנים אקדשים היינו מדרבנן וכמש"כ שם רש"י ע"ב יעו"ש היטיב. אך יש לעיין דהא מ"מ לענין מעילה איתרבי חרמי כהנים כמו דאיתא שם בתמורה ושם בערכין ובבכורות א"כ חזינן דהאי לה' קאי נמי אחרמי כהנים וצ"ע לשיטת רש"י לפ"ז לכן נ"ל העיקר כמש"כ מתחלה דבאמת לדינא מודה רש"י רק כיון דלא אפשר להיות באמר ולא אפריש. וצ"ע בזה. ושוב ראיתי בטורי אבן בר"ה שם שהאריך בזה. ודע דמש"כ שם בשם רבינו דס"ל סתם חרמים לבדק הבית יעו"ש היטיב תמוה דאמאי לא הביא דברי רבינו עצמו שכתב בפ"ו מהל' ערכין וחרמין ה"א דסתם חרמין לכהנים יעו"ש היטיב וזה שלא כדברי הטורי אבן. ותמוה איך נעלם ממנו זה. גם מש"כ דהך ברייתא דבכורות אתי כמ"ד דסתם חרמים לכהנים ולית הלכתא כוותיה יעו"ש צ"ע איך יביא רבא ראיה מברייתא דלית הלכתא כוותה יעו"ש היטיב וצ"ע בזה ולא רציתי להאריך עוד בזה.

שלש

רגלים וכו'. משמע דכל שעברו עליו שלשה רגלים אף שלא כסדרן מ"מ עבר בבל תאחר ועי' במרן מש"כ בזה ובריטב"א מפורש דהלכה כר"ש וכ"מ ברי"ף וברא"ש סי' א' עיי"ש בקיצור פסקי הרא"ש ובס' המצות לרבינו לאוין סי' קנ"ה כ' דבעינן שלשה רגלים כסדרן יעו"ש והיינו כר"ש.

קרבנותיו

שנדר וכו'. כן מבואר שם בר"ה ה' ב' ו' א' ובספרי תצא פיסקא רס"ד רס"ה וצ"ע על רש"י שכתב בנדרים ט' ב' ד"ה דילמא אתי וכו' דבנדבה ליכא בל תאחר משום דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתא יעו"ש וכן משמע שם מלשון הרא"ש יעו"ש היטיב אבל הר"ן כתב שם שפיר דחיישינן דאתי לידי בל תאחר ולכן נ"ל דגם רש"י והרא"ש מודו דבל תאחר ישנו ג"כ בנדבה ורק דכוונתם דלא חיישינן שיבא לידי כך דבשלמא בנדר דאמר ולא אפריש שפיר חיישינן דאתי לאחורי לאפרושי כי היכי דלא ליתסר בגיזה ועבודה אבל בנדבה כל זמן שלא הפרישו לא נתחייב בה וכי אפרשיה ואמר הרי זו כבר חל קדושה עליו ואסור בגיזה ועבודה לכן לא אתי לשהויה כיון דלא מתהני ולא מידי דבלא"ה אסור בגיזה ועבודה מעידן דאפרשיה כנ"ל ברור ונכון. עוד י"ל על פי מש"כ בשיירי קרבן בירושלמי פ"ק דר"ה ה"א ד"ה אם באומר וכו' דבנדר שאומר הרי עלי ה"ז עובר בבל תאחר מיד והא דבעי שלשה רגלים היינו דווקא באומר הרי עלי שלא אתחיב באחריותה יעו"ש היטיב א"כ שפיר י"ל דנפק"מ בין נדר ונדבה למיעבר בבל תאחר מיד והבן.

רגלי

השנה וכו'. עיין מל"מ מה שהביא בשם תוס' דבעינן כל הרגל ואם הקדיש באמצע הרגל אינו עובר עד שיעברו עליו שלשה רגלים אחרים וסוף רגל אחד מצטרף עם תחלת רגל שלישית ועובר יעו"ש היטיב אבל לענין לעבור עליו בעשה ברגל אחד נ"ל דגם מקצת הרגל סגי ומנא אמינא לה מהא דאיתא בספרי ראה פיסקא ס"ג ושם בפינחס פיסקא קנ"ב דקרבנות שמקדיש ברגל יביא ברגל ועי' בירושלמי ר"ה פ"א ה"א יעו"ש היטיב.

ואין

לוקין וכו'. כן מבואר בתוספתא פ"ד דמכות יעו"ש ועי' תוס' ר"ה ד' א' ד"ה והמעשרות וכו' שתירצו דנפק"מ לעבור בשני לאוין יעו"ש וא"כ כיון שאין לוקין על לאו זה א"כ אין שייך לעבור עליו בשני לאוין עיין תוס' ב"מ ס"א א' ד"ה לעבור וכו' יעו"ש היטיב וצ"ע.

יד

ועברו

עליו וכו'. ר"ה ה' ב' ועיי"ש ירושלמי פ"ק ה"א יעו"ש היטיב.

עובר

בבל תאחר וכו'. עי' ר"ה ו' ב' וכר"ז יעו"ש היטיב. ובמרן נפל ט"ס וכמש"כ הלח"מ ועי' מש"כ הלח"מ בזה ואני מוסיף על דבריו דהכי משמע בקדושין ל"ה א' דקאמר שם דהוי מצה שמחה והקהל שלשה כתובים הבאים כאחד יעו"ש ומבואר מזה דאשה מחוייבת בשמחה כפשוטה ודלא כאביי ועיי"ש בתוס' יעו"ש היטיב ובמ"א אי"ה יבואר עוד מזה. ולענ"ד נראה דדווקא בקרבנות ובדבר התלוי במקדש נחלקו בו אבל בד"א כגון בצדקה דעבר עלה לאלתר כדאיתא שם אה"נ דלכו"ע אשה עברה וכן בלקט שכחה ופאה ועיין ספרי מטות פיסקא קנ"ג יעו"ש ושוב מצאתי כדברי בשאגת אריה סי' ס"ו יעו"ש היטיב וכן משמע מרש"י שם יעו"ש היטיב והבן וע"ע בס' נר תמיד על כריתות כ"ו יעו"ש היטיב. (ועיין רמב"ן סי' צ"ה עשין שם משמע דלא כדברינו.

אינו

עובר וכו'. שם בר"ה מדתני ר' חייא מעמך פרט ליורש יעו"ש היטיב.

טו

לא

נפסלו וכו'. עיין ר"ה ה' ב' וזבחים כ"ט א' תמורה כ"א ב' ועיין ספרי תצא פיסקא רס"ד ועיין ירושלמי שם.

הוא

עובר וכו'. עיין ר"ה ו' ב' ובירושלמי שם ב' א' לא משמע כן רק דעובר על כל רגל ורגל יעו"ש.

ברגל

שפגע וכו'. עיין תוס' ר"ה ו' א' ד"ה יקריב וכו' שמבואר התם הא דאזהרה לבי"ד היינו לאחר שעבר עליו שלשה רגלים ועבר בבל תאחר אבל כל זמן שלא עבר על בל תאחר חייבי שלמים ועולות ממשכנין אותם אם רואין שמוציאין מעות ויש לחוש שלא ישאר בידו וחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין יעו"ש היטיב ועיי"ש בריטב"א שכתב ליישב קושיית התוס' דבאמת מן הדין ממשכנין בכל דבר כדאמרן כאן ומאי דאמר חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין היינו דבי"ד א"צ למשכנן כי מסתמא יביאו מעצמן אבל אי פשעו ולא הביאו בי"ד ממשכנין אותן יעו"ש ולפ"ז י"ל שפיר דגם ברגל הראשון ממשכנין אותן וכמש"כ רבינו. ועוד י"ל טעם רבינו כמש"כ תוס' עצמן שם דה"ה על כל מ"ע דכופין ונקט הכא דסד"א מכיון דכתיב לרצונו ס"ד דאין כופין קמ"ל יעו"ש וא"כ כיון שיש מ"ע ברגל ראשון לכן כופין ג"כ אעשה זו וע"ע במל"מ הלכה י"ז.

טז

כופין

אותו וכו'. עיין ר"ה שם יבמות ק"ו א' קדושין נ' א' ב"ב מ"ח א' ערכין כ"א א' תו"כ ויקרא ספ"ג.

יז

ממשכנין

אותם וכו'. ב"ק מ' א' ערכין כ"א א' ומשמע אפי' עולת מצורע ועי' מרן מש"כ בזה ועי' לקמן פט"ו מהל' שגגות ה"ה יעו"ש היטיב ועי' פ"י מהל' נזירות ה"ח.

אין

ממשכנין וכו'. עי' מל"מ שהביא בשם תוס' דכריתות (י"ב א') ד"ה או דילמא וכו' דהיינו דווקא דיודע דחייב בקרבן ואומר דלא ניחא ליה בכפרה אבל באינו יודע דחייב כפרה אה"נ דממשכנין וכ"כ בפ' האשה רבה וכו' יעו"ש היטיב ודע דלשון התוס' ביבמות שם (פ"ז ב') לכאורה מוקשה דכתבו וז"ל ר"מ מחייב וממשכנין אותו אם אומר שלא להביא ולא דמי לשאר חייבי חטאות דניחא להו בכפרה ולא בעי משכוני עכ"ל ואילו בכריתות כתבו שם וז"ל וי"ל דהתם מיירי כשאמר דלא ניחא ליה בכפרה אבל האי ניחא ליה בכפרה אלא שהוא סבור להיות פטור ממשכנין אותם עכ"ל נמצא דהכא דאין ממשכנין מיירי בלא ניחא ליה בכפרה. שוב ראיתי כי הגאון ר"י ברלין הרגיש בזה שם על הגליון יעו"ש היטיב. ונ"ל כי התוס' ה"ק ביבמות דאנן סהדי דניחא ליה בכפרה ולכן אע"פ שאומר דלא ניחא ליה בכפרה מ"מ וודאי יביא כפרתו אח"כ משא"כ כאן שאינו יודע שחייב להביא לכן ממשכנין אותן. ופשוט לדעתי. שוב ראיתי בס' נר תמיד שהגיה בכריתות יעו"ש היטיב. ועוד כתב המל"מ בשם הלח"מ פ"י דנזיר ה"ח דאשם נזיר טמא ואשם מצורע אין מעכבין וע"ע לקמן בפ"א מהל' מחוסרי כפרה ה"ה יעו"ש ובמל"מ.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.