אבות דרבי נתן/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבות דרבי נתן TriangleArrow-Left.png א

א[עריכה]

משה נתקדש בענן וקבל תורה מסיני שנא' (שמות כד) וישכון כבוד ה' על הר סיני למשה לטהרו זה היה אחר עשרת הדברות דברי רבי יוסי הגלילי (משום) רבי עקיבה אומר (שם) ויכסהו הענן ששת ימים למשה (הדא הוא דכתיב[1]) (שם) ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן לחלוק לו כבוד למשה. א"ר נתן מפני מה נתעכב משה כל ששת ימים ולא שרה עליו דבור. בשביל שימרק מכל אכילה ושתיה שהיה במעיו עד שעה שנתקדש ויהא כמלאכי השרת. א"ל רבי מתיא בן חרש ר' לא אמרו אלא לאיים עליו כדי שיקבל עליו דברי תורה באימה ביראה ברתת ובזיע שנאמר (תהלים ב) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. מעשה שאירע בר' יאשיה ובר' מתיא בן חרש שהיו שניהם יושבים ועוסקין בדברי תורה פירש ר' יאשיה לדרך ארץ א"ל ר' מתיא בן חרש רבי מה לך לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ (ואע"פ שאתה רבי ואני תלמידך אין טוב לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ) ואמרו כל זמן שיושבין ועוסקין בתורה היו עושין מקנאין[2] זה לזה וכשנפטרין דומין כשהן אוהבים מנעוריהם:

ב[עריכה]

ע"י משה נתנה תורה בסיני שנאמר (דברים ה) ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי ולהלן הוא אומר (ויקרא כו) אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. תורה שנתן הקב"ה לישראל לא נתנה אלא ע"י משה שנא' ביני ובין בני ישראל זכה משה להיות שליח בין בני ישראל למקום. משה (עשה את איל המלואים ואת[3]) שמן המשחה ומשח בו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים ואלעזר שרף פרת החטאת שממנו טמאים מטהרים לדורות. א"ר אליעזר גדולה מדה זו שהיא נוהגת לדורות שאהרן ובניו נתקדשו בשמן המשחה שנא' (שמות ל) ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אותם לכהן:

ג[עריכה]

יהושע קבל ממשה שנא' (במדבר כז) ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל. זקנים קבלו מיהושע שנאמר (שופטים ב) ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע אשר ראו את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה לישראל. שופטים קבלו מיהושע שנאמר (רות א) ויהי בימי שפוט השופטים. נביאים קבלו משופטים שנאמר (ירמיה ז) ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלוח. חגי זכריה ומלאכי קבלו מנביאים. אנשי כנסת הגדולה קבלו מחגי זכריה ומלאכי. והם אמרו שלשה דברים הוו מתונין בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה:

ד[עריכה]

הוו מתונין בדין כיצד מלמד שיהא אדם ממתין בדין שכל הממתין בדין מיושב בדין. שנאמר (משלי כה) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה. ולא שהעתיקו אלא שהמתינו. אבא שאול אומר לא שהמתינו אלא שפירשו. בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים ועמדו וגנזו אותם עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם שנאמר (משלי ז)) וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב [וגו'] והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארוב והחזיקה בו ונשקה לו העיזה פניה ותאמר לו זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים נפתי משכבי מור אהלים וקנמון לכה נרוה דודים עד הבקר נתעלסה באהבים כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו. וכתיב בשיר השירים (ז) לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן [פתח הסמדר] הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך וכתיב בקהלת (יא) שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט וכתיב בשיר השירים (ז) אני לדודי ועלי תשוקתו הוי לא שהמתינו אלא שפירשו ד"א הוו מתונים בדין כיצד מלמד שיהא אדם ממתין בדבריו ואל יהי מקפיד על דבריו שכל המקפיד על דבריו משכח את דבריו (והיכן) [שכן] מצינו במשה רבינו ששכח את דבריו שנא' (במדבר לא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה אשר צוה ה' את משה משה צוה ולא אותי (צוה את משה אחי אבא צוה ואותי לא צוה). והיכן מצינו במשה שהקפיד על דבריו הרי הוא אומר בפקודי החיל (שם) ויקצוף משה על פקודי החיל ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה. א"כ מה ת"ל כל נקבה. אלא זו עצה שיעץ בלעם הרשע על ישראל דכתיב (שם כד) ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים אמר לו עם זו שאתה שונא רעב הוא לאכילה וצמא הוא לשתיה ואין להם שיאכלו ושישתו אלא מן בלבד לך ותקן להם קובות והנח להם מאכל ומשתה והושב בהן נשים יפות בנות מלכים כדי שיזנו העם לבעל פעור ויפלו ביד המקום. מיד הלך ועשה בלק כל מה שאמר לו בלעם הרשע ראה מה גרם לו בלעם הרשע לישראל שנפלו מהן עשרים וארבעה אלף שנאמר (שם כה) ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף. והלא דברים ק"ו ומה משה רבנו חכם גדול שבגדולים אב לנביאים בשעה שהקפיד על דבריו שכח את דבריו אנו על אחת כמה וכמה מלמד שיהא אדם ממתין בדבריו ולא יהיה מקפיד על דבריו. בן עזאי אומר הוי זהיר בדבריך מבטלה:

ה[עריכה]

ועשו סייג לתורה. ועשה סייג לדבריך כדרך שעשה הקב"ה סייג לדבריו ואדם הראשון עשה סייג לדבריו. תורה עשתה סייג לדבריה. משה עשה סייג לדבריו ואף איוב ואף נביאים וחכמים כולם עשו סייג לדבריהם. איזהו סייג שעשה הקב"ה לדבריו הרי הוא אומר (דברים כט) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת מלמד שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין הדורות כך לומר על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת לפיכך א"ל הקב"ה למשה משה כתוב והנח לדורות הבאים ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' [וגו'] וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם. הא למדת (שעשה הקב"ה סייג לדבריו וכתיב בתריה מה שהיו עתידין לומר עדיין) שהוציא הקב"ה שכר בריותיו בשלום. איזהו סייג שעשה אדם הראשון לדבריו הרי הוא אומר (בראשית ב) ויצו ה' אלהים על האדם [לאמר] מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות לא רצה אדם הראשון לומר לחוה כדרך שא"ל הקב"ה אלא כך אמר לה ועשה סייג לדבריו יותר ממה שאמר לו הקב"ה ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון שרצה לשמור את עצמו ואת חוה מן העץ אפילו בנגיעה. באותה שעה היה נחש הרשע נטל עצה בלבו אמר הואיל ואיני יכול להכשיל את האדם אלך ואכשיל את חוה. הלך וישב אצלה והרבה שיחה עמה אמר לה אם לנגיעה את אומרת צוה עלינו הקב"ה הריני נוגע בו ואיני מת אף את אם תגעי בו אי את מתה. מה עשה הנחש הרשע באותה שעה עמד ונגע באילן בידיו וברגליו והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ (ויש אומרים לא נגע בו כל עיקר אלא[4]) כיון שראהו אותו אילן היה צווח עליו ואמר לו רשע רשע אל תגע בי שנאמר (תהלים לו) אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני:

ו[עריכה]

ד"א אל תבואני רגל גאוה זה טיטוס הרשע שנשחקו עצמותיו שהיה מורה בידו והיה מכה על גבי המזבח ואומר לקוס לקוס את מלך ואני מלך בוא ועשי עמי מלחמה כמה שוורים נשחטו עליך כמה עופות נמלקו עליך כמה יינות נסכו עליך כמה בשמים קטרו עליך אתה הוא שמחריב את כל העולם שנא' (ישעיה כט) הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד ספו שנה על שנה חגים ינקפו. ושוב אמר לה אם לאכילה את אומר צוה עלינו הקדוש ברוך הוא הריני (אומר) אוכל ממנו ואינו מת ואף את תאכלי ואי את מתה. מה אמרה חוה בדעתה (אמרה חוה בדעתה) כל הדברים שפקדני רבי מתחלה שקר הם לפי שאין חוה קורא לאדם הראשון מתחלה אלא רבי. מיד נטלה ואכלה ונתנה לאדם ואכל. שנאמר (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים [וגו']:

ז[עריכה]

עשר קללות נתקללה חוה באותה שעה. שנאמר (שם) אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך. אלו שתי רביעיות (נ"א רביות) דם אחת דם צער נדה ואחת דם צער בתולים. [עצבונך זה צער גידול בנים] והרונך זה צער העבור. בעצב תלדי בנים כמשמעו. ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך. והוא ימשל בך שהאיש תובע בפה והאשה תובעת בלב. עטופה כאבל וחבושה מכל אדם בבית האסורין ומנודה מכל אדם. מי גרם לנגיעה זו סייג שסג אדם הראשון שעשה לדבריו. מכאן אמרו אם סג אדם לדבריו אין יכול לעמוד בדבריו. מכאן אמרו אל יוסיף אדם על דברים ששומע. ר' יוסי אומר טוב עשרה טפחים ועומד ממאה אמה ונופל. מה חשב נחש (הראשון) [הרשע] באותה שעה. אלך ואהרוג את אדם ואשא את אשתו ואהיה מלך על כל העולם כולו ואלך בקומה זקופה ואוכל כל מעדני עולם א"ל הקב"ה אתה אמרת אהרוג את אדם ואשא את חוה לפיכך איבה אשית. אתה אמרת אהיה מלך על כל העולם לפיכך ארור אתה מכל הבהמה. אתה אמרת אלך בקומה זקופה לפיכך על גחונך תלך. אתה אמרת אוכל כל מעדני עולם לפיכך עפר תאכל כל ימי חייך. ר"ש בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם. שאלמלא (לא) נתקלל הנחש היה לו לכל אחד ואחד מישראל (היו לו) ב' נחשים בתוך ביתו. אחד משגרו למערב ואחד משגרו למזרח ומביאים להם סנדלכים טובים אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמד טוב שבעולם ואין כל בריה יכולה להחזיק אותן ולא עוד אלא שהיו מכניסין אותן תחת גמל תחת חמור תחת פרד ומוציאין זבלים לגנות ולפרדסות:

ח[עריכה]

ר' יהודה בן בתירה אומר אדם הראשון היה מיסב בג"ע ומלאכי השרת עומדין בגן עדן לקראתו וצולין לו בשר ומצננין לו יין. בא נחש וראה אותו והציץ בכבודו ונתקנא בו. כיצד נברא אדם הראשון. שעה ראשונה הוצבר עפרו. שניה נברא צורתו. שלישית נעשה גולם. רביעית נתקשרו אבריו. חמישית נתפתחו נקביו. ששית נתנה בו נשמה. שביעית עמד על רגליו. שמינית נזדווגה לו חוה. תשיעית הכניסו לגן עדן. עשירית צוהו. אחד עשר סרח. שתים עשר נטרד והלך לו. לקיים מה שנאמר (תהלים מט) ואדם ביקר בל ילין. יום ראשון מהו אומר (שם כד) לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה כי הוא קנה ויקנה והוא ידין את העולם. ביום שני מהו אומר (שם מח) גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו חילק את כל מעשיו ונעשה כולו על עולמו בשלישי מהו אומר (שם פב) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט ברא את הים ואת היבשה ונכפלת ארץ למקומה ונעשה מקום לעדתו. ברביעי מהו אומר (שם צד) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע ברא את החמה ואת הלבנה והכוכבים והמזלות שהן מאירין בעולם ועתיד ליפרע מעובדיהם. בחמישי מהו אומר (שם פא) הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב ברא עופות ודגים ואת התנינים שהם מרננים בעולם בשישי מהו אומר (שם צג) ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט גמר את כל מעשיו ונתעלה וישב במרומיו של עולם. בשביעי מהו אומר (שם צב) מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ומתן אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונזונין מזיו שכינה שנא' (שמות כד) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו כמלאכי השרת (כל כך למה כדי שיכנס לסעודת שבת מיד). רשב"א אומר אמשול [לך משל] למה הדבר דומה (אדם הראשון דומה) לאדם אחד שנשא את הגיורת היה יושב מפקדה אמר לה בתי אל תאכלי פת בשעה שידך טמאות ואל תאכלי פירות שאינן מעושרין אל תחללי שבתות ואל תפרצי בנדרים ואל תלכי עם איש אחר הא אם עברת על אחת מהן הרי את מתה. (מה עשה האיש ההוא עמד) ואכל פת בפניה בשעה שידיו טמאות ואכל פירות שאינן מעושרין וחלל שבתות ופרץ בנדרים [והוציא לה] מה אמרה גיורת ההיא בלבה כל הדברים שפקדני בעלי מתחילה שקר הם מיד עמדה ועברה על כולם. רשב"י אומר אמשול לך משל למה (הדבר דומה) אדם הראשון דומה לאחד שהיה לו אשה בתוך ביתו מה עשה אותו האיש הלך והביא את החבית והניח בו תאנים במנין ואגוזים במנין וצד את העקרב ונתנו על פי החבית והקיפה בצמיד פתיל והניחה בקרן זוית אמר לה בתי כל שיש לי בבית הזה מסור בידך חוץ מחבית זו שלא תגעי בה כל עיקר. מה עשתה האישה ההיא כיון שיצא בעלה לשוק עמדה ופתחה את החבית והושיטה ידה לתוכה ועקצתה עקרב הלכה לה ונפלה על המטה. כיון שבא בעלה מן השוק אמר לה מה זה אמרה לו ידי הושטתי על החבית ועקצתני עקרב והריני מתה אמר לה לא כך אמרתי לך מתחלה כל מה שיש לי בבית זה מסור בידך חוץ מחבית זו שלא תגעי בה כל עיקר מיד כעס עליה והוציאה כך אדם הראשון (דומה) בשעה שאמר לו הקב"ה מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות כיון שאכל ממנו נטרד לקיים מה שנאמר ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. (בו ביום נוצר) בו ביום נברא בו ביום נוצרה צורתו בו ביום נעשה גולם בו ביום נתקשרו אבריו ונתפתחו נקביו בו ביום נתנה נשמה בו. בו ביום עמד על רגליו בו ביום נזדווגה לו חוה בו ביום קרא שמות בו ביום הכניסו לג"ע בו ביום צוהו בו ביום סרח בו ביום נטרד לקיים מה שנאמר ואדם ביקר בל ילין. (בו ביום עלו למטה שנים וירדו [ארבעה ר' יהודה בן בתירה אומר בו ביום עלו למטה שנים וירדו] ו') בו ביום נגזרו על אדם ג' גזרות שנא' ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו' ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה. כיון ששמע אדה"ר שאמר לו הקב"ה ואכלת את עשב השדה מיד נזדעזעו אבריו אמר לפניו רבונו של עולם אני ובהמתי נאכל באבוס אחד אמר לו הקב"ה הואיל ונזדעזעו אבריך בזיעת אפיך תאכל לחם. וכשם שנגזרו על אדם הראשון ג' גזרות כך נגזרו על חוה ג' גזרות שנאמר אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים בזמן שהאשה רואה דם נדתה בתחלת וסתה קשה לה. (הרבה ארבה) בזמן שהאשה נבעלת בתחלת בעילתה קשה לה. עצבונך בזמן שהאשה מתעברת פני' מכוערות ומוריקות כל ג' חדשים הראשונים כיון שבא (אדה"ר) לעת ערב ראה אדם הראשון את העולם כלפי מערב שמחשיך ובא אמר אוי לי כי בשביל שסרחתי הקב"ה מחשיך עלי את העולם והוא אינו יודע שכן דרך העולם. לשחרית כיון שראה העולם שמאיר ובא למזרח שמח שמחה גדולה עמד ובנה מזבחות והביא שור שקרניו קודמות לפרסותיו והעלהו עולה שנאמר (תהלים סט) ותיטב לה' משור פר מקרן מפריס. שור שהעלה אדם הראשון ופר שהעלה נח ואיל שהעלה אברהם אבינו תחת בנו על גבי המזבח (כולם קרנותיהן קודמות לפרסותיהן) שנאמר (בראשית כב) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז. באותה שעה ירדו שלש כתות של מלאכי השרת ובידיהם כנורות ונבלים וכל כלי שיר היו אומרים שירה עמו שנאמר (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו' להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות להגיד בבקר חסדך זה העולם הבא שנמשל כבקרים שנאמר (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך. ואמונתך בלילות זה העולם הזה שנמשל כלילות שנאמר (ישעיה כא) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל באותה שעה אמר הקב"ה אם איני דן את הנחש נמצאתי מחריב את כל העולם כולו ואמר זה שהמלכתי ועשיתיו מלך על כל העולם כולו היאך נשתבש ואכל פירות האילן מיד נפנה אליו וקללו שנאמר ויאמר ה' אלהים אל הנחש וגו'. ר' יוסי אומר אלמלא (לא) נכתב [קללתו] בסופן כבר החריב את כל העולם: כשבראו הקב"ה לאדם הראשון צר אותו פנים ואחור שנאמר (תהלים קלט) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך. וירדו מלאכי השרת (לשרתו) ונטלו הקב"ה ונתנו תחת כנפיו שנא' ותשת עלי כפיך. דבר אחר ותשת עלי כפיך (כיון שסרח נטל לו הקב"ה אחד מהן). מכאן לאדם ולמקדש כשנבראו בשתי ידיו נבראו. מניין לאדם שנברא בשתי ידיו שנא' (שם קיט) ידיך עשוני ויכוננוני מניין למקדש שנברא בשתי ידיו שנאמר (שמות טו) מקדש אדני כוננו ידיך (ואומר (תהלים עח) ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו. ואומר (שמות טו) ה' ימלוך לעולם ועד):



שולי הגליון


  1. הגר"א מוחק זאת. גליון ש"ס וילנא
  2. נוסחת הגר"א: דומין למקנאין.
  3. הגר"א מוחק תיבות אלה ובמקומן: משה שמש את שבעת ימי המלואים ועשה שמן המשחה.
  4. הגר"א מוחק זאת. גליון ש"ס וילנא
·
מעבר לתחילת הדף