מגן אברהם/אורח חיים/כה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שלא יניחו. צל"ע דנ"ל דאין קפידא בזה כיון דהתפילין עדיין בתוך כיסן וכ"מ סי"א:
(ב) מזומנים. וכן הוא ביבמות דף ל"ט כל שהויי מצוה לא משהינן אף על פי שיש לומר שיעשה אחר כך המצוה יותר מן המובחר וכן הוא בילקוט ויקרא סוף דף קכ"ט חביבה מצוה בשעתה עיין שם ובמנחות דף ע"ב:
(ג) אין צריך. דוקא כדי שיצא מפתח ביתו בציצית ותפילין (כ"ה בזוהר ובכוונות) ואם צריך לילך במבואות המטונפות עיין מ"ש סי' מ"ג:
כתב ר"מ מלובלין סימן ל"ז אחד נתקשר עצמו בקנס לילך לתהלים קודם אור הבקר ועתה רוצה לחזור בו מפני שאינו יכול לילך לבית הכנסת בציצית ותפילין, הרשות בידו לחזור דדמי לנדרי שגגות. עכ"ל. וכן הוא בכוונת האר"י שמהאי טעמא לא היה האר"י מי' הראשונים בבית הכנסת מפני שהם היו משכימים קודם אור הבקר והוא לא רצה לילך לבית הכנסת בלא תפילין ואין להקשות הוה ליה לצאת מבית הכנסת כשיאור היום ויניח תפילין, יש לומר דאדהכי והכי גמרו הקהל ברכות השחר ופסוקי דזמרה, לכן מוטב לבטולי הא מקמי הא. ועיין ביורה דעה סימן רל"ב סעיף י' ונראה לי דצריך התרה:
(ד) בביתו. ונראה לי דאף על פי שבא הטלית גדול לידו קודם שהניח תפילין אינו צריך להתעטף בו בביתו כיון שאין דעתו ללובשו כאן. ודומה לזה כתב סימן קס"ח סס"א:
(ה) ושם יתעטף. וכן מצאתי כתוב בשם מנהגי מהר"י ובמקום שמצויים עכו"ם ברחוב לכולי עלמא יתעטף בחצר בית הכנסת וכמו שנפסק סי' תקנ"ד סי"ז:
(ו) יכוין. כתב הב"ח בשם הגאון מהר"ר פיווש ז"ל דצריך לקרות גם ב' פרשיות אלו קדש והיה כי יביאך וכ"כ בשל"ה אבל בספרי פרשת ואתחנן איתא שמע והיה אם שמוע בשינון ואין קדש והיה כי יביאך בשינון והביאו הילקוט פי' שא"צ לאומרם ומ"מ האומרם לא הפסיד דהא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת־שמע משום דאית ביה יציאת מצרים אלא שחששו לטורח צבור כדאיתא ספ"ק דברכות והני נמי אית בהו יציאת מצרים:
(ז) ויניח וכו'. העולת־תמיד לא עיין סי' כ"ח:
(ח) תפילין. הלמ"ד בדגש (לחם חמודות):
(ט) על מצות. בפת"ח תחת הוי"ו דהא לא קאי רק על של ראש לחוד כדאי' סימן כ"ו ואפי' למ"ש הטור דקאי ג"כ על של יד מ"מ אני נוהג לומר בפת"ח דשניהם כחדא חשיבי עכ"ד ל"ח, וכנ"ל דהא פסקינן בסוכה דף מ"ו כר"י דאסור לברך על המצות על שנים כא' אלא ע"כ שניהם כא' חשיבי ועוד מצינו בקרא מצות ה' ברה וקאי על כל המצות משא"כ כשיאמר מצות בחול"ם לא אתי שפיר לאידך פירושי':
(י) בשכמל"ו. משום ספק ברכה לבטלה כמ"ש סי' ר"ו:
(יא) להעביר. כיון דכתיב בקרא דיד קודם משא"כ בס"א גבי ציצית ותפילין:
(יב) עובר. פירוש סמוך לעשייתן לפיכך מברך אחר הנחתם דקודם לכן אין ראוי לברך כמ"ש סי' קס"ז ס"ג ותרנ"א ס"ה:
(יג) קודם שמהדקן. היינו ג"כ אחר הנחה על הראש וקודם ההידוק דלא כמו שנוהגין העולם שמברכין קודם הנחה (ב"ח):
(יד) אסור להפסיק. דגורם ברכה (עסי' רט"ו) ואפי' לאותן המניחין בח"ה בלא ברכה אפי' הכי עבירה היא להסיח (ב"י מהרא"י):
(טו) להניח וגם על מצות. כתב הר"ן וממשמש בשל יד ומחזק הקשר ומברך על ש"ר שניהן וכו' עכ"ל וטעמו כיון די"א דחייב לברך כשממשמש והכא י"א דא"צ לברך להניח לכן ימשמש בש"י ועסי"ב:
(טז) אם סח לצורך. אבל לכתחלה אסור להסיח אפי' לצורך תפילין כמ"ש סי' קס"ז ס"ו מיהו היכא דלא סגי בלא"ה מותר להסיח כמ"ש סי' תקצ"ב ס"ג:
(יז) לא יפסיק. ואם פסק וענה חוזר ומברך (הרא"ש ורשב"א ואגור) ומ"מ משמע דהמניח בחה"מ בלא ברכה רשאי לענות דליכא איסורא בזה אלא משום שגורם ברכה:
(יח) אחר שקשר. ובכוונות איתא שהאר"י כרך קודם שהניח של ראש שסובר שהכריכה מצוה היא ועשאה מעומד:
(יט) לא יתקן. דכשנוטלה בידו ואינו מניחה הוי כמעביר על המצות:
(כ) לא נהגו כן. ונ"ל דההנחה תהא מיושב והברכה והקשירה תהיה מעומד כמ"ש הרב"י רסי' ח' דכל ברכות המצות בעמידה, כתב בכ"ה בכללי הפוסקים כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמ' הלך אחר הגמ' והפוסקים (רדב"ז ח"א סי' מ"ט פ' וספר יוחסין ור"י הלוי סי' מ"א וכ"כ הרב"י כאן) מיהו אם בעלי הקבלה מחמירין יש להחמיר ג"כ וכל דבר שלא הוזכר בגמרא ובפוסקים אף על פי שנזכר בקבלה אין אנו יכולים לכוף לנהוג כן (רא"ם ח"א ס"א) עכ"ל:
(כא) נשמטו. כתב של"ה הא דלא נהיגי האידנא לברך כשנשמטו ממקומם משום דבשעת תפלה מסתמ' אינו מסיח דעתו מהם והוי כחולצן ע"מ להחזירן:
(כב) וי"א שלא לברך. אבל אם חולצן ליכנס לב"ה צריך לברך לכ"ע דהא אין רשאי לילך בהם לב"ה ואידחי ליה וכמ"ש רסי' ס"ה (כ"מ בגמרא ד"מ ב"ח דל"ח) וה"ה אם לא הי' בדעתו להחזיר מיד צריך לברך כמ"ש ס"ס תרל"ט ואפשר לומר דכשב"ה אינו רחוק כמו ב"ה שלהם שהיו בשדה א"צ לברך וא"כ אין חילוק בין ב"ה למקום אחר ולכן סתם רמ"א כאן:
(כג) ובתחלת ההידוק. משמע דאם הדקן ואחר כך נפסק הקשר צריך לברך דכבר נגמר מעשה המצוה והוי ליה כנשמטו ממקומם דצריך לברך לכ"ע וכ"מ דעת רמ"א שלא הגי' כאן כלום ואף דבב"י וד"מ משמע דלהי"א דלעיל גם כאן א"צ לברך נ"ל שחזר פה בש"ע מטעם שכתבתי מיהו לפמש"ל בשם של"ה אף בנשמטו אין צריך לברך לדידן:
(כד) קודם הנחת של ראש. משמע אף על פי שכבר הדקן ול"ד לדלעיל דהתם מפסיק בעשיית הקשר משא"כ כאן:
(כה) מהדק ומברך. דה"ל כנשמטו ממקומם:
(כו) ולא על גזולין. דה"ל מצוה הבאה בעבירה עסי' תרמ"ט ס"ה דלא כע"ת:
(כז) נהגו. ויש שאין משהין עליהם יותר מן החיוב דצריכים גוף נקי (מהר"ש ומהר"מ ומהר"י) ולא נהירא (מט"מ) והכל לפי מה שהוא אדם עסי' ל"ז ס"ב:
(כח) ג' קדושות. ובשל"ה ד' קט"ז כ' דט"ס הוא ואיפכא הוא בספר המוסר ג' קדישים וד' קדושות דברכו נחשב ג"כ לקדושה ע"ש, ובכוונות איתא האר"י לא חלץ עד שאמר ע"כ נקוה לך וכו'. וכתב בהגהות־מנהגים[1] ביום שיש בו מילה אין לחלוץ עד אחר המילה:
(כט) שיחזירו ס"ת. והחולצן קודם לכן לא יחלוץ בפני ס"ת אלא יסלק לצדדין (מט"מ רש"ל) עסי' ל"ח סי"א:
(ל) קודם תפלת מוסף. אחר חזרת ספר־תורה בהיכל (כוונות וכתבים) דלא כלבוש שכתב לחלוץ קודם קריאת התורה דהא בראש חודש אינו אלא מנהג לחלצם:
(לא) וה"ה בחול המועד. ועיין סי' ל"א די"ח שלא להניחם כלל בחול המועד והזוהר מחמיר מאד בדבר לכן כתב הרמ"ע בתשובה לחלצן קודם הלל והש"צ אחר הלל וכ"כ הלבוש סימן ל"א וכן ראוי לנהוג ועי' סי' תרנ"א ס"ז בהג"ה:
ונראה לי בחול המועד של סוכות אף הש"ץ יחלוץ קודם הלל בעוד שמוכרין האתרוג:
(לב) כתר יתנו לך. כן מנהג הספרדיים ולכן אין ראוי להיות כתר של תפילין עליו:
- ↑ הובאו בש"ך בהלכות מילה (יו"ד סימן רסה ס"ק כד) ז"ל: כתוב בהגהות מנהגים שמלין קודם עלינו לשבח וכן המנהג, עוד נהגו שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה משום שהתפילין הם אות והמילה גם כן אות. עכ"ל. אבל כבר העירו שמש"כ הש"ך 'עוד נהגו' כבר אינו מדברי הגהות מנהגים. ובעיקר הדין עי' מש"כ החיד"א במראית העין (ליקוטים ב) לבאר מאי שנא משבת ויום טוב דאמרינן שמה שהם אות הוא טעם דווקא שלא להניח תפילין. ע"ש כל דבריו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |