יד אפרים/אורח חיים/כה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יד אפריםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png כה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
גליוני תשובה מאהבה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


בש"ע ס"א שמעלין בקודש. נראה שלא בא לתת טעם על איחור תפילין מציצית דלא שייך מעלין בקודש אלא לענין אותה מצוה עצמה וכגון מתפילין ש"ר אין עושין ש"י וכיוצא בו וכן לענין נר חנוכה שמוסיף והולך משום מעלין בקודש היינו באותה מצוה עצמו יש לו לעלות בקודש אבל בשאר מצות לענין קדימה אדרבא אמרינן בזבחים המקודש מחבירו קודם לחבירו. אלא עיקר טעם קדימת ציצית לתפילין הוא משום שזו תדירה ועוד טעם אחר שהביא בב"י שם ע"ש וכאן לא בא אלא לומר דלא תימא דדינא להקדים משום דמקודש מציצית ובפרק כל התדיר איבעיא הוא תדיר ומקודש איזה קודם לזה אמר דאיכא נמי קצת סברא דמעלין בקודש ולא דמי לההיא דזבחים גבי תדיר ומקודש דהכא כיון שהוא מצוה שבגוף יש לו לעלות בקודש וכיון דלגבי מלתא דכל המקודש קודם איכא קצת סברא דמעלין בקודש שוב אזלינן בתר תדיר ומקדימין הציצית ובלקוטי שבסוף שו"ת מהרי"ו כתוב לשון הכתוב בש"ע כאן ונראה שמשם העתיק המחבר וכתבו לסניף בעלמא וכמ"ש ומצאתי בשו"ת שאגת אריה שהשיג על הש"ע בזה ע"ש:

(בש"ע סעיף ב') ויניח תפילין כאן צריך לציין הס"ק ג' שבמ"א ולמחוק מה שמציין לסעיף א' וס"ק ד' צריך לציין על תיבת ושם יתעטף. וס"ק ה' צריך לציין על והעולם נהגו להתעטף:

(בט"ז סק"ב) אין קושיא מההיא דהנימוקי יוסף שזכרנו כצ"ל:

ט"ז סק"ו ומהר"א מפראג כצ"ל:

(שם) כיון שעיקרן אחד הוא אלא כ"א משניהם בא להורות על ב' ענינים הנזכרים ולכן כצ"ל:

(שם) דהא הני ס"ל כר"ת כצ"ל:

(שם) בשם ר"י גבי שח מברך כצ"ל:

ס"ק ז' כ"ש שנאמר כאן הנח' לצורך הקשירה ולענ"ד לק"מ דהתם הבדיקה עצמה מצוה הוא ואף אם לא מצא חמץ בבדיקה לבערו אין ברכתו לבטלה שדעתו עם הברכה לבער אם ימצא כמ"ש סוף סימן רל"ב וא"כ שפיר צריך לברך קודם הבדיקה שהיא בעצמה מצוה משא"כ כאן דאע"ג דהנחה צורך הקשיר' מ"מ הנחה בעצמה אינה מצוה שאם הניח ולא קשר אינה כלום וברכתו לבטלה א"כ צריך לברך על העשיה העיקרית דהיינו קודם הקשירה ואפשר דהט"ז לטעמיה סוף סי' תל"ב שכת' שם שהברכה קאי על מה שיבער למחר בודאי ע"ש ומ"מ נראה דגם הוא מודה שאם לא מצא לבער כלל דלא הוי ברכה לבטלה דהבדיקה בעצמה ודאי הוי מצוה שתיקנו חז"ל שלא יעבור בבל יראה או דילמא אתי למיכל מיניה ולכך מברכינן עלה קודם העשיה ומ"ש הט"ז לתרץ דגם התם ראוי לברך קודם הביעור כו' שמתוך עסקיו יעבור הזמן כו' צ"ע דהא ע"כ יצטרך לבער קודם זמן האיסור דמהאי טעמא פריך ונבטליה בשית שהוא זמן מסוים לביעור בזמן התלמוד כמ"ש הט"ז סימן תל"ד סק"ה וא"כ ה"ה לענין ברכה ועיין בט"ז סימן תל"ב סק"ב הביא בשם הרא"ש ומפרש דבריו דקשיא ליה שיברך בשעת הביעור ומשני דגם שעת הביעור הוא דרבנן ממילא טוב לברך על ההתחלה ע"ש וכאן צ"ל כמ"ש דאע"ג דהנחה צורך המצוה מ"מ אין בעצמה קיום המצוה משא"כ שם שבהתחלה עצמה דהיינו הבדיקה מקיים מצוה דרבנן כנלע"ד:

במגן אברהם ס"ק כ"ג בד"ה וצריך לברך לכ"ע אף להי"א דלעיל בהזיזו א"צ לברך מ"מ בזה הוי כנשמטו לכאורה צ"ע דמה ענין זה להזיזו דשאני התם שהזיז אותם בכוונה ע"מ להחזירו וזה עיקר החילוק בין הזיזו לנפסק דיש הפסק בעשיית הקשר ולפמ"ש המג"א לעיל ס"ק ב' דכשב"ה אינו רחוק כו' א"צ לברך א"כ גם התם יש הפסק ואפ"ה א"צ לברך וא"כ י"ל דה"ה בנפסק הקשר אבל מ"מ קשה כמ"ש דאיך ס"ד לדמות זה להזיז וכדמשמע מב"י וד"מ כמ"ש מג"א לקמן בשמם הא הזיז שאני שהוא בכוונה להחזירם וזה עיקר החילוק בין הזיז לנשמטו וצ"ל דלכך ס"ד לדמות להזיז כיון דמיירי בלא הסיח דעתו בעשיית הקשר ובשעת הנחה היה דעתו שיהי' מונחים עליו שהרי עתה בא להניח אותם הלכך אף שנפסק שלא בכוונה מ"מ דמי למ"ש של"ה דנשמטו אליבא דידן דעיקרן על שעת התפלה שאינו מסיח דעתו הוי כחולץ ע"מ להחזיר וה"נ דהפסק קשר זה כיון שעתה הוא עוסק בהנחת התפילין ולכן כ' המג"א דזה דמי לנשמטו וצ"ל טעמו דאף דלא הסיח דעתו בשעת עשיית הקשר וגם בשעה שנפסקו היה עסוק בהנחתן מ"מ כיון שנפסק שלא בכוונה ואחר כך היה הפסק ע"י עשיית הקשר לא מהני מה שלא הסיח דעתו דכבר גמר מצותו ועשה הפסק גדול בין הנחה ראשונה לשניה אך זה דוקא לדידהו שלא היו להם קבע בהנחת תפילין בשעת תפלה. ולכן אף על פי שלא הסיח דעתו חשבינן ליה היסח הדעת על ידי ההפסק' בעשיית הקשר משא"כ אליבא דידן למ"ש של"ה דא"צ לברך דהנחה זו שמניח הוי כמניח בהדיא על כל שעת התפלה ואף שנשמטו מעצמן הוי כחולץ להחזירן א"כ אף בזה הדין כן ובשביל ההפסקה בעשיית הקשר לחוד לא איכפת לך כיון דבאמת לא הסיח דעתו כנלע"ד:


מעבר לתחילת הדף
·
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.