כף החיים/אורח חיים/כה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png כה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
גליוני תשובה מאהבה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] אחר שלבש טלית מצוייצין יניח חפילין שמעלין בקודש, ובנימוק"י הלכות ציצית כתב וז"ל דמצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות ראוי להקדים, ועוד שהיא תדירה יותר שנוהגת בין בחול בין בשבת ויו"ט ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם עכ"ל, והביאו ב"י ולבוש יעו"ש, והאר"י ז"ל נתן טעם בסוד שצריך ללבוש הטלית דוקא קודם התפילין בין טלית קטן בין טלית גדול והטלית קטן ילבש קודם טלית גדול, וז"ל בשער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ב' ולהיות כי הציצית הם ממוחין דקטנות אשר קדמו אל המוחין דגדלות לכן צריך להקדים ולהניח הציצית קודם התפילין ואפילו הטלית הגדול של העיטוף לסיבת הנז' היפך סברת קצת המקובלים המניחין התפילין קודם הציצית הגדול אחר שהניחו ציצית הקטן ומכ"ש שאין לעשות כדברי האחרים האומרים שהתפילין קודמין לכל בחינת הציצית ומי שיעיין בס' הזוהר ימצא האמת כדברינו עכ"ל. וכ"כ בדרוש ה' דציצית ובדרוש ג' דתפילת השחר ויעו"ש סודם של הדברים, וכ"כ בפע"ח שער הציצית פ"ג ובשער התפלה פ"ז ד"ה סדר עליות התפלות בחול וכו' יעו"ש. וכ"כ נגיד ומצוה בסוף דרושי ציצית, וכ"כ עו"ת אות א', ברכ"י אות ד' ובספרו קשר גודל סי' ג' אות א' ש"ץ דף ל"ז ע"ב, סידור בית עובד בדיני מקום הנחת תפילין אות א', חס"ל אות א' בן איש חי פ' וירא אות ג', ועיין עוד לקמן אות י"ב:

ב[עריכה]

ב) שם אחר שלבש טלית מצוייצין יניח תפילין, וסי' ע"ז מחוט ועד שרוך נעל, עוד סי' לעטיפת טלית קודם הנחת תפילין, והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב, פירוש בתחלה יהיה העיטוף בטלית לבן ואחר כך והקשורים של תפילין יהיו ליעקב ר"ל לבסוף, עט"ז אות א' והכי איתא בכנה"ג בהגב"י. כף החיים להרח"פ סי' יו"ד אות א', בן א"ח שם:

ג[עריכה]

ג) שם אחר שלבש טלית מצוייצין יניח תפילין, כתב הכנה"ג בהגה"ט, מי שאין ידו משגת לקנות שניהם יקנה טלית, וכ"כ בשכנה"ג בהגה"ט אות א', אבל הבני חיי והעו"ת אות א' והלק"ט ח"א סי' נ"ד חלקו עליו וכתבו דתפילין קודם, וכ"כ היד אהרן בהגה"ט וכ"כ א"ר אות א'. מאמ"ר אות ב' בי"ד סי' יו"ד, בית הלל ביו"ד סי' רפ"ה. ער"ה אות ב' דברי מנחם בהגה"ט אות א' בשם מהר"ח נחום. והגם דבשו"ת שמש צדקה חא"ח סי' ט"ו וט"ז הליץ בעד הכנה"ג. כתב הברכ"י אות א' דדברי האחרונים עיקר דתפילין קודמין. וכ"כ בספרו מחב"ר אות ב'. וכ"כ המגיה בש"ץ דף כ"ו ע"ב. סידור בי"ע בדיני חיוב מצית תפילין אות ג'. זכ"ל אות צ'. שתילי זיתים אות א' יפה ללב אות א'. אך אם מוצא תפילין בשאלה יקנה ציצית. ברכ"י שם בשם האחרונים ש"ץ שם. בי"ע שם. זכ"ל שם. שע"ת אות א'. יפה ללב שם. ונראה דהיינו דוקא אם לבו בטוח דיוכל לשאול תפילין בכל יום ולא יבטל ממצית תפילין בשום זמן דאל"כ נמצא בטל ממצות תפילין שהיא קודמת למצות ציצית לדברי הפוסקים הנ"ל שהם עיקר לדינא. ואפילו אינו יכול לקנות כ"א תפלה. אחת של יד או של ראש קודמין לציצית, בי"ע שם אות ד' ועיין לקמן אות ה':

ד[עריכה]

ד) ואם יש לו תפילין של רש"י אלא שרוצה להניח תפילין של ר"ת ואין לו ציצית. הציצית קודמין. כיון דרובא דאינשי אין מניחין תפילין דר"ת כלל. אבל איפכא לא, ואפילו יש לו של ר"ת אם אין לו של רש"י הם קודמין לציצית שהם העיקר לענין ברכה כמ"ש בסי' ל"ד, ואף שקדושת תפילין דר"ת גדולה מאד מ"מ לענין לצאת בו י"ח של רש"י קודמין שאדרבה מחמת זה נמנעו רוב העולם מלהניחם לפי שכל אחד הוא פעולה מיוחדת כמ"ש בזוהר חדש וכמ"ש בסי' ל"ד, ולכן פשוט מי שאינו יכול לקנות שניהם יקנה של רש"י תחלה ואח"כ כשיהיה לו לקנות של ר"ת יקנה, והכי נהוג עלמא וא"כ ה"ה לציצית. שע"ת שם, וכן יראה מדברי האר"י ז"ל בשער הכוונות מדרושי תפילין דרוש ו' והבאתי לשונו בסה"ק קול יעקב סי' ל"ד אות ד' שכתב סדר הנחת תפילין דרש"י קודם לשל ר"ת וכתב הטעם לפי שתחלה קודמין ליכנס המוחין דאימא שהם בחי' תפילין דרש"י ואח"כ נכנסין מוחין דאבא שהם תפילין דר"ת יעו"ש, וא"כ כיון שהם נכנסים קודם צריך להקדימם בהנחה. וה"ה במי שאין לו לקנות שניהם ראוי להקדים לקנות של רש"י ואח"כ לכשיהיה לו יקנה דר"ת. וכן נראה ממה שאנחנו עושין בתפילת העמידה לחש וחזרה דהלחש הוא המשכת מוחין דבינה והחזרה הוא המשכת מוחין דחכמה וכשא"א לעשות שניהם אז מתפללין לחש לבד שהם בחי' מוחין דבינה. וא"כ ה"ה נמי הכא כשא"א לקנות שניהם יקנה דרש"י תחלה. ואע"ג דבחי' ציצית נמי קודמת לבחי' תפילין כמש"ל אות א'. וכתבנו דאם אין לו לקנות שניהם ציצית ותפילין תפילין קודם. התם שאני מחמת ביטול המצוה דבטול מצות תפילין חמירא טפי כמ"ש ריש סי' ל"ז. לא כן אם ביטל מצות ציצית שאין לו בגד בת ד' כנפות כמ"ש ריש סי' כ"ד. אבל אם ביטל מצות תפילין דרש"י ור"ת רש"י חמיר כמ"ש ריש סי' ל"ד שכן נהגו העולם כרש"י. מיהו מ"ש השע"ת דציצית קודמין לתפילין דר"ת עיין להרב יפה ללב אות ב' דשדא ביה נרגא וכתב דתפילין דר"ת נמי קודם לציצית יעו"ש ולפי דברי האר"י ז"ל יש לצדד לכאן ולכאן ע"כ יקנה תפילין דר"ת וציצית יקח בשאלה או בהפך כאשר יעלה בידו ולא יבטל אחת מהם כמ"ש באות שאח"ז:

ה[עריכה]

ה) ומי שאין ידו משגת לקנות תפילין של ראש ושל יד יקנה של ראש תחילה. דבר משה ח"ג סי' א' יעו"ש. ש"ץ דף ל"ו ע"א שע"ת סוף אות א', מיהו הרב יפה ללב בסי' כ"ו אות א כתב דיקנה ש"י תחלה יעו"ש. ואם אין ידו משגת לקנות לו תפילין ולא ציצית אינו מחוייב לחזור על הפתחים כדי לקנות תפילין וציצית. עולת תמיד אות א' בשם ירושלמי דפאה. אליה רבה אות א'. שתילי זיתים סוף אות א'. ומ"מ ישתדל ליקח ציצית ותפילין בשאלה כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בציצית ותפילין וכן מש"ל מי שאין לו ציצית ותפילין ואין ידו משגת לקנות שניהם שיקנה תפילין תחלה ישתדל ליקח ציצית בשאלה וכן מי שאין לו אלא תפלה אחת ישתדל ליקח ציצית ותפלה השנית בשאלה כדי שלא יהפך התיקון והסדר שכתב האר"י ז"ל שצריך ללבוש ציצית ואח"כ תפילין ואח"כ יתפלל כמש"ל באות א' וישתדל לפחות ללבוש הציצית והתפילין קודם שיאמר פרשת התמיד כי כן הוא הסדר על פי דברי האר"י ז"ל ועיין לקמן אות כ"ז:

ו[עריכה]

ו) שם והמניחין כים התפילין והטלית לתוך כיס אחד צריכין ליזהר שלא יניחו כיס התפילין למעלה וכו' כתב מ"א סק"א וז"ל נ"ל דאין קפידא בזה כיון דהתפילין עדיין בתוך כיסן וכ"מ סעי' י"א עכ"ל. והנה מה שהביא ראיה המ"א מסעי' י"א אינה ראיה דדין זה של סעי' י"א הביאו מרן ז"ל מתשו' הר"י גיקטליא ז"ל על פי הקבלה שאין להוציא תפילה ש"ר מהתיק עד שיניח תפילה של יד כמבואר בב"י. וכ"כ בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין. דהאר"י ז"ל היה נזהר שלא להוציא תפילה ש"ר מכיסן עד עד שיניח תפילה ש"י ויקשרנו למעלה על הקבורת וכו' עכ"ל ואין טעם זה האיסור משום שאין מעבירין על המצות אלא כך הוה ע"פ הקבלה ונפקא מינה דאפי' אדם אחר אם בא להוציא לו תפילה ש"ר קודם שיניח תפילה ש"י ויקשור אסור ולא כמ"ש מחה"ש דהיה יכול ליתן טעם משום דאין מעבירין ע"ה והא דלא נתן טעם זה משום דכיון שעדיין קשורים אין בהם אסור משום דאין מעבירין ע"ה, אלא הא דלא נתן טעם זה דאין מעבירין ע"ה משום הנפקא מינה דאפי' אדם אחר אסור להוציא לו תש"ר קודם שיקשור תש"י ואם היה הטעם משים דאין מעבירין ע"ה אדם אחר היה מותר להוציא וכאשר נבאר עוד בזה בסעי' י"א בס"ד. וכ"כ המאמ"ר אות ג' על דברי המ"א הנ"ל דאין ראיה מסעי' י"א לדהכא כל עיקר ואפי' על צד הדוחק. וכ"כ נה"ש אות א' דאין ראיה מסעי' י"א יעו"ש. וכ"כ נשמת אדם כלל י"ג אות ב' וכ"כ הלבוש דאפי' אם התפילין מונחים בכיס יש בהם משום דאין מעבירין על המצות. וכ"כ הט"ז סק"י א"ר אות ד'. ח"א כלל י"ג אות א' ועיין שם בנשמת אדם אות ב' שהביא ראיות לדבר ובפרט שכן הוא דעת מרן ז"ל. וכ"כ האחרונים. ש"ץ דף ל"ז ע"א. סידור בי"ע בדיני מקים הנחת תפילין אות א'. חס"ל אות א'. קיצור שלחן ערוך סי' יו"ד אות ב' ודלא כר"ז אות ג'. ועיין באות שאח"ז:

ז[עריכה]

ז) שם ויצטרך להניחם קודם הטלית כדי שלא יעבור על המצות. ואע"ג דגבי תפילין אם פגע בשל ראש תחלה יסלקנה ויניח של יד תחלה כמ"ש סעי' ו' שאני התם דכתיב והיה לאות על ידכה והדר ולטוטפות בן עיניך ודרשינן נמי מקרא דכל זמן שבין עיניך יהיו שתים ומשו"ה מוטב שיעביר על המצוה משיעבור אמאי דכתיב באורייתא. אבל הכא דאין לנו דמצות ציצית קידמת אלא מאסמכתא בטלמא מוטב שתדחה מאסמכתא זו משיעבור על המצוה. ב"י. לבוש. ט"ז סק"א. וכל זה לפי הפשט אבל לפי דברי האר"י ז"ל שנתן טעם בסוד שצריך ללבוש ציצית קודם התפילין ותפילה של יד קודם תפילה של ראש. (עיין מש"ל אות א' ובצייונים שציינו שם על דברי האר"י ז"ל וגם בציונים שציינו באות הקודם על דברי האר"י ז"ל) אין חילוק וכמו שאם פגע בתפילין של ראש תחילה יסלקנה ויניח של יד תחילה ה"ה אם אירע ופגע בתפילין תחלה יסלקנה ויניח ציצית תחילה ואע"פ דאין מעבירין על המצות ילפינן מקרא דכתיב ושמרתם את המצות אם באה מצוה לידך אל תחמצנה וכמ"ש הלבוש זה נאמר על שאר מצות שאין להם סדר אבל מצות שיש להם סדר על פי הסוד מעבירין כמו בתפילין. אח"כ ראיתי שכן כתב ג"כ סו"ב אות א'. יפה ללב אות ו' ובן א"ח פ' וירא אות ד':

ח[עריכה]

ח) שם כדי שלא יעבור על המצות. אם הטלית של שבת היה מונח בכיס שנותן בו טלית של חול והתפילין וטלית של שבת היה למעלה מן הכל יכול להניח טלית של שבת וליקח טלית של חול ואין בזה משום אין מעבירין על המצות כיון דאין דעתו ללובשו עתה בחיל אלא ביום שבת. ברכ"י אות ג'. ועי"ש שהביא ראיה מדברי המ"א סק"ד יעו"ש סידור בי"ע בדיני מקום הנחת תפילין אות ב'. ש"ץ דף ל"ז ע"א. זכ"ל אות ט'. שע"ת אות ב'. חס"ל אות ב':

ט[עריכה]

ט) שם כדי שלא יעבור על המצות. הא דאין מעבירין על המצות הוא מדרבנן. רדב"ז ח"ב סי' תקפ"ט יד מלאכי ח"ג סי' ג'. ולא זכר שהתוספות פליגי עליה. עין זוכר מערכת הא' סי' טוב וה"ד פתחי עולם אות ג' ועיין תוספות מגילה דף ו' ע"ב ד"ה מסתבר:

י[עריכה]

י) שם הגהה, מיהו אם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית א"ץ להמתין וכו'. ולפי' מש"ל בשם האר"י ז"ל שהסדר והתיקון הוא דוקא שצריך ללבוש ציצית קודם התפילין וכ"כ הש"ץ דף ל"ז ע"ב דמדברי הזוהר פ' במדבר דף ק"ך ע"ב נראה דאיסור גדול להניח תפילין קודם הטלית יעו"ש א"כ אם מובטח לו שיביאו לו ציצית קודם שיעבור זמן ק"ש ותפלה צריך להמתין עד שיביאו לו ציצית ויתעטף בציצית ואח"כ יניח תפילין ויתפלל. וע' ער"ה אות ד':

יא[עריכה]

יא) שם בהגהה. אלא מניח תפילין וכשמביאין טלית מעטפו. עיין בדברינו לקמן סי' כ"ו אות א' מה שנכתוב בזה בס"ד:

יב[עריכה]

יב) [סעיף ב'] מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפילין וכו'. זהו לפי סברת מקובלי ספרד שמביא ב"י שאמרו שמי שאין לו טלית קטן ודאי יניח טלית ואח"כ תפילין אבל מי שלבש טלית קטן יניח תפילין תחלה ואח"כ יתעטף בטלית גדול. וטעמם כיון שלבשו טלית קטן ואח"כ הניחו תפילין הרי כבר קיימו דברי הזוהר. אבל האר"י ז"ל דחם סברא זו וכתב לא כן משמעות הזוהר אלא בין טלית קטן בין טלית גדול צריך ללבוש קודם הנחת תפילין כמש"ל אות א'. וכ"כ מהר"י צמח ז"ל על שם הזוהר והביאו הברכ"י אות ד'. וכ"כ בהגהות הזוהר על פ' במדבר דף ק"ך ע"ב אות ג' בשם הרמ"ז ואי"ן יעו"ש. וכ"כ לעיל אות א' בשם האחרונים יעו"ש:

יג[עריכה]

יג) שם ויניח תפילין בביתו דוקא בביתו כדי שיצא מפתח ביתו בציצית ותפילין. מ"א סק"ג בשם הזוהר והכוונות. וכ"כ הלבוש. וכ"כ החיד"א בס' מורה באצבע סי' ג' אות ס"ה שתילי זיתים אות ד' וז"ל הזוהר פ' ואתחנן דף רס"ה ע"א א"ר שמעון בשעתא דבר נש אקדים בפלגות לילא וקם ואשתדל באורייתא עד דנהיר צפרא. בצפרא אנח תפילין ברישיה ותפילין ברשימא קדישא בדרועיה (עיין מ"ש באות הקודם בשם מהר"י צמח והרמ"ז ואי"ן שישבו לשון זה של הזוהר שהקדים תפילין תחלה) ואתעטף בעיטיפא דמצוה ואתי לנפקא מתרעא דביתיה אערע במזוזה רשימא דשמא קדישא בתרעא דביתיה. ארבע מלאכין קדישין מזדווגן עמיה ונפקין עמיה מתרעא דביתיה ואוזפי ליה לביה כנישתא ומכרזי קמיה הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא הבו יקרא לבריה דמלכא לפרצופא יקרא דמלכא רוחא קדישא שרייא עליה אכריז ואמר ישראל אשר בך אתפאר. כדין ההוא רוחא קדישא סלקא לעילא ואסהיד עליה קמיה מלכא קדישא כדין פקיד מלכא עילאה למכתב קמיה כל אינון בני היכליה כל אינון דאשתמודען קמיה הה"ד ויכתב ספר זכרון לפניו וכו' ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה ומכריז עליה בכולהו עלמין חמו מה בריה עבדית בעולמי. ומאן דיעיל קמיה לבי כנישתא כד נפיק מתרעיה ולא תפילין ברישיה וציצית בלבושיה ואומר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך קב"ה אמר אן הוא מוראי הא סהיד סהדותא דשקרא עכ"ל. והביאו א"ר אות ו' וחס"ל או' ב' בקיצור. ועיין לקמן אות ך':

יד[עריכה]

יד) כשהאדם מתעטף בציצית ויוצא מפתח ביתו הקב"ה שמח ומלאך המשחית זז משם וניצול האדם מכל נזק ומכל משחית. א"ר נהוראי אסהדנא עלי מאן דנפיק מתרע ביתיה בציצית ותפילין ברישא אזדמנת שם שכינתא ותרין מלאכין ומלוין יתיה לבי כנישתא ומברכין ליה וחד מקטרגא אזיל אבתריה ועל כרחיה עני אמן. ילקיט הראובני פ' שלח לך בשם הזוהר והביאו מרו"ם בד"מ אות ב' וקיצור של"ה בדיני תפילין דף מ"א ע"ב והרב חיד"א בס' דבש לפי מע' הצ' אות כ"ח והרח"פ בס' כף החיים סי' יו"ד אות כ"ד:

טו[עריכה]

טו) במקום שנמצאים שם עכו"ם הולכים ברחובות וחושש שילעיגו עליו אם ילבוש ציצית ותפילין בביתו והולך לבה"כ ראיתי חכמים מתחכמים שלובשים טלית גדול ותפילין דרש"י ודר"ת בביתם ואח"כ כשהולכים לביה"כ מכסים התפילין תחת הכובע שבראשם והטלית מניחים אותו על כתפיהם תחת הגלימא ואח"כ כשבאים לביה"כ מוציאים הטלית מתחת הגלימא ומניחים אותו על ראשיהם ועל גופם והתפילין מתחת הכובע כדי לכסותו בטלית אמנם פה עיר עז לנו ירושת"ו לא יש לא יוהרא ולא הלעגה מן העכו"ם שהולכים האשכנזים וגם יש מן הספרדים מתעטפים בציצית ומתעטרים בתפילין בשוקים וברחובות נגד העכו"ם ללכת אל כותל מערבי ואין פוצה פה ומצפצף. תהלי"ת:

טז[עריכה]

טז) ואם גם את זאת אינו יכול לעשות לפחות ילבש ציצית ותפילין בחצר ביהכ"נ קודם כניסת פתח ביה"כנ עו"ת או' ג' מ"א סק"ד. מורה באצבע סי' ג' אות ס"ו. חס"ל אות ב'. שתילי זיתים אות ה'. פתחי עולם אות ח'. או יעשה כמ"ש מוהרח"ו ז"ל בהקדמת ע"ח אות ב' שילך לביהכ"נ קודם עלות השחר קודם חיוב טלית ותפילין ויהיה מי' ראשונים:

יז[עריכה]

יז) אם הטלית והתפילין הניחם בביה"כנ ואין לו מי שיוציאם יכנס ויטלם ויצא לחוץ ויניחם. ואז יאמר ואני ברוב חסדך וכו' חס"ל שם:

יח[עריכה]

חי) שם וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לביה"כ. מצוה זו קודמת למצות להיות מי' ראשונים בביה"כ כמ"ש בשער הכוונות דרוש ביה"כ דף ג' ע"ג. ובפע"ח שער הקרבנות פ"ב. וכ"כ המ"א סק"ג. סו"ב. ש"ץ דף כ"ו ע"א. קשל"ה סוף דיני נטילת ידים שחרית דף נ"א ע"ג. חס"ל שם. שתילי זיתים שם. בן א"ח פ' וירא אות ה'. ודלא כיש חולקים עיין א"ר אות ו' בי"ע בדינים מחודשים אות ב'. וכף החיים להרח"פ סי' יו"ד אות כ"ה, ומצוה להיות מי' ראשינים ישתדל לקיים אותה במנחה ומעריב, וכמ"ש בש"ץ דף כ"ג ע"ד שמי שא"א לו לקיימה בשחרית ישתדל לקיים אותה במנחה ומעריב יעו"ש, והא דאמרינן מצוה על האדם להיות מי' ראשונים בביה"כ צריך שאחר שיבא לביה"כ אחד מי' ראשינים לא יצא משם עד שישלים תפלתו שם שאם הולך להתפלל בביה"כ אחר אשר לא היה שם מי' ראשונים לא תחשב למצוה כלל, שער הכוונות דף ג' ע"ב, פע"ח שם:

יט[עריכה]

יט) בימי הסליחות שמשכימים לילך לביה"כנ או שיש לו חבורה ללמוד עמהם אחר חצות אם יש לו פנאי יצא מביה"כ והולך לביתו ויתעטף בציצית ויניח תפילין ויחזור לבא לביה"כ מעוטף בטלית ומוכתר בתפילין כדי לקבל הברכה והשבח הנאמר בספר הזוהר עיין לעיל אות י"ג ואות י"ד:

כ[עריכה]

ך) בשבתות וימים טיבים וחוה"מ א"צ לילך מעוטף בטלית לביה"כנ כיון שלא יש מצות תפילין, וגם לא הוי כסהיד סהדותא דשקרא, דהכל הוא בשביל תפילין, הבו יקרא לדיוקנא דמלכא בשביל התפילין שנקראו יקר כמ"ש רז"ל ויקר אלו תפילין, אכריז ואמר ישראל אשר בך אתפאר בשביל התפילין שנקראו פאר שנאמר פארך חבוש עליך ואני ברוב חסדך וכו' ביראתך, אלו תפילין שנאמר בהם יראה כמש"ה וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך, ואמרו במסכת ברכות דף ו' ע"א אלו תפילין שבראש וא"כ כל אלו הטעמים לא שייכי בטלית ע"כ א"צ לילך מעוטף בטלית לביה"כ בשבתות ובימים טובים ובחוה"מ, וכ"כ הרח"פ בס' כף החיים סי' יו"ד אות כ"ה דבשבתות וימים טובים וחוה"מ לא נהגו לילך מעוטפים בטלית לביה"כ:

כא[עריכה]

כא) כשילך מביתו לביה"כנ מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין אם יש מקומות מטינפיה צריך לכסות התפילין, הרדב"ז ח"א סי' ל"ז והביאו הכנה"ג בהגה"ט וכ"כ הרמ"ע מפאנו סי' נ"ט והביאו הכנה"ג בהגה"ט סי' מ"ג, והמ"א שם ס"ק י"א, וכ"כ א"ר אות ו' קשל"ה בהל' תפילין דף מ"א ע"ב. עט"ז, ר"ז אות ח' שתילי זיתים אות ה', ויכסם בטלית או בסודר. חס"ל סי' מ' אות ד', וטוב ליזהר תמיד לכסות התפילין כשהולך מביתו לביה"כ כי יש לחוש שמא יש מקומות מטונפים ולאו אדעתיה, וגם יזהר שלא יסיח דעתו מהתפילין כשהילך בדרך לילך לביה"כ, ועיין לקמן סי' מ"ג אות כ"ב:

כב[עריכה]

כב) כשיוצא מביתו מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין לילך לביה"כנ ינשק המזוזה ויכוין בשם שדי ואחוריו שם כה"ת להכניע יצה"ר ויכוין כי יצ"ר במילוי יו"ד צד"י רי"ש ס"ת שדי ואמצע תיבות יו"ד לבטל מחשבות רעות, הרב חיד"א בס' צפורן שמיר סי' ב' אות יו"ד וכ"כ סו"ב בעניני התפילין שקודם לסי' כ"ה, שתילי זיתים שם, וכתב עו"ש בצפורן שמיר וז"ל ואני נהגתי לומר שדי יצילני מיצה"ר ומכל חטא ומכל לשה"ר ומכל צרה יחלץ (יחל"ץ ר"ת י'צר ח'טא ל'שה"ר צ'רה) עני בעניו כדכתיב והיה שדי בצריך ויכוין בו הוי"ה מבפנים ושדי מבחוץ דהוא פנים דשם כה"ת, ויש מי שכתב שיאמר פסוק שמע ישראל במזוזה, ומועיל מאד עכ"ל, והביאו כף החיים סי' יו"ד אות כ"ד, וכתב וז"ל אך לא הביא סיום היש מי שכתב דבשבת יאמר פסוק זכור את יום השבת לקדשו ובס' זוטא עתרת חיים סי' ב' תמצא עוד פסוקים לאומרם במזוזה עי"ש עכ"ל, וכ"כ סידור בי"ע אחר דינים השייכים לט"ק דבשבת אין לומר רק פסוק זכור את יום השבת לקדשו יעו"ש, ועיין קשל"ה בהלכות מזוזה דף מ"ב ע"ב. ובי"ע שם מ"ש עוד פסוקים לומר בזה ולפי שאין מנהגינו לאומרם לא כתבנים רק מנהגינו לומר זה הסדר בתחילה יאמר פסוק שמע ישראל וכו' וגם ברוך שם וכו' (ועי' קשל"ה ובי"ע שכתבו לומר כל הפרשה עד ובשעריך) ואח"כ יאמר שדי (ויכוון שאחריו שם כה"ת). יצילני וכי' שר"ת יחל"ץ עני בעניו וכו' וביום שבת יאמר פ' שמע וכו' ואח"כ יאמר זכור את יום השבת לקדשי. ואין לומר שדי יצילני וכו' כי כל זה הוא מצד הקלי' וביום השבת הם דחויים ותש כוחם דסוכת שלום פרושה מן הלילה. וכמ"ש בזוהר ויקהל דף ר"ה ע"א דלא בעי לצלאה על נטורא יעו"ש. ועוד מטעם דאל ישאל אדם צרכיו בשבת. עיין זכ"ל ח"ג אות ש'. ועוד עי"ש מ"ש בשם יוסף אומץ סי' מ"ד בענין תפלת ויהא רעוא וכו' יעו"ש:

כג[עריכה]

כג) קודם שיכנס לביה"כ ישים על לבו לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך ואח"כ יכנס. כמ"ש מהרח"ו ז"ל בהקדמתו לע"ח בציווי ועשה טוב אות ג' וכ"כ נגיד ומצוה בדרוש ביה"כ:

כד[עריכה]

כד) הנכנס לביה"כ צריך ליזהר מאד להתעכב מעט בפתח קודם שיכנס להראות עצמו ירא וחרד ומזדעזע לכנס בהיכל מלכו של עולם וענין זה מועיל מאוד אל השלימות של האדם וההשגה וז"ס הפסוק ומקדשי תיראו. שער הכוונות בדרוש ביה"כ דף ג' ע"ג. פע"ח שער הקרבנות פ"א. נגיד ומצוה שם. מורה באצבע סי' ג' אות ס"ו:

כה[עריכה]

כה) קודם שנכנס לביה"כנ עודנו בפתח ביה"כנ יאמר פסוק ואני ברוב חסדך אבא ביתך וכו' ואח"כ יכנס. ובאמרו ואני ברוב חסדך יכוין בשם אבגית"ץ כי הוא חסד העליון. ובכל יום יכוין אל אות אחת משם זה בפרטות כי הוא הגובר דהיינו ביום א' יכוין אל אות א' של שם אבגית"ץ וביום השני אל אות ב' וביום שלישי אל אות ג' וביום ד' אל אות יו"ד וכו' וזה אמירת ואני ברוב חסדך וכו' והכוונה תהיה בכל זמן שנכנס לביה"כ בג' תפלות שחרית מנחה ערבית. ובשבת כשנכנס לביה"כ ואומר ואני ברוב חסדך וכו' בליל שבת יכיון ש"ק של שם שקוצי"ת וביום שבת בבקר ו"צ של שם שקוצי"ת ובמנחת שבת י"ת של שם שקוצי"ת. שער הכוונות שם. פע"ח שם ובשער השבת פי"א. נגיד ומצוה שם:

כה) באמירת פסוק ואני ברוב חסדך וכו' יכוין כי בפסוק זה נרמזו ג' אבות כנז' בזוה"ק והובא שם בשער הכוונות והוא כי ואני ברוב חסדך רמז אל אברהם שהוא מדת החסד. אשתחוה אל היכל קדשך רמז אל יצחק שנתקדש בהר המוריה, ביראתך אל יעקב ע"ש שנאמר בו ויירא ויאמר מה נורא וכו' וכמ"ש החיד"א בס' מורה באצבע סי' ג' אות ס"ז. קשל"ה בהלכות תפלה דף נ"א ע"ג ולא יאמר בפי' ואני ברוב חסדך אבא ביתך בזכות אברהם וכו' כמ"ש בסידור בי"ע בדיני הנהגת הבקר אלא בכוונה בלבד שפסוק זה רמוזים בו ג' אבות כי יש טעם וסוד ג"כ בדבר:

כה) אחר שנכנס לביה"כנ יאמר בבית אלהים נהלך ברגש. קשל"ה בהלכות תפלה דף נ"א ע"ג. ואע"ג דבשער הכוונות ובפע"ח שם לא נזכר בהדיא לאמרו רק לכוין בו מ"מ טוב לאמרו: וכ"כ נגיד ומצוה לאמרו וכ"כ שע"ת סי' מ"ו אות א' בשם משנת חסידים לאומרו. אמנם מ"ש שם השע"ת לאומרו קודם ואני ברוב חסדך וכי' לא כן אנכי עמדי אלא כמ"ש קשל"ה לאומרו אחר שאמר ואני וכי' ונכנס לביה"כנ וכ"מ מדברי שע' הכוונות למעיין ומבין בדברי הרב ז"ל:

כה) אחר שנכנס לביה"כנ ישתחוה כנגד ההיכל ואח"כ יאמר מזמור אלהים יחננו ויברכנו אשר יש בי ז' פסוקים וכנגדם יקיף ז' הקפות סביב התיבה שבאמצע ביה"כ וטוב הוא שיכוין לגמור פסוק אחד בכל הקפה מהז' עד שיגמור הז' הקפות בז' פסוקים. וביום השבת א"צ להקיף רק הקפה א' בלבד. שער הכוונות שם. פע"ח שם. נגיד ומצוה שם. ולא כמ"ש מהר"י צמ"ח שם בהגהה בפע"ח ובנגוד ומצוה שאמרו לו החברים שמהרח"ו ז"ל היה עושה הקפה א' בכל יום וביום השבת ז' כי אין לסמוך אלא על ע"ח ומבו"ש ושמנה שערים שסדר מהרש"ו ז"ל שהם מכתיב' יד אביו מוהרח"ו ז"ל ולא על שאר החברים כמ"ש הרש"ש ז"ל בספרו הטהור נה"ש הנד"מ דף כ"ה ע"א ודף כ"ו ע"ב וע"ג יעו"ש. והוא לא זכר מזה כלום וודאי שהוא יודע יותר באביו מהרח"ו ז"ל משאר החברים ואם היה עושה היפך מזה היה אומר וכן הרש"ש ז"ל בסידור סידר לעשות ז' הקפות בכל יום ועשה כוונות לכל אחד ואחד וביום השבת הקפה אחד בלבד. וכן נוהגים חסידי בית אל יכב"ץ. מיהו מי שמתאחר לבא לביה"כ וחושש ליוהרא א"צ לעשות הקפות וכמ"ש מוהרח"ו ז"ל בש' הכוונות שם על האר"י ז"ל:

כו[עריכה]

כו) [סעיף ג'] הרא"ש היה מסדר הברכות עד עוטר ישראל בתפארה ואז היה מניח תפילין וכו'. מיהו האר"י ז"ל היה מסדר כל הברכות של שחר עד פרשת העקידה. ואח"כ היה מתעטף בטלית ומניח תפילין ואח"כ היה מתחיל תפלתו מן פרשת העקידה ואילך. כמ"ש בשער הכוונות דף א' ע"ג וכן סידר הרש"ש ז"ל בס' נה"ש הנד"מ דף י"ז ע"ב ודף י"ט ע"ב. לומר הח"י ברכות מן הנותן לשכוי בינה עד סוף ברכת התורה ואח"כ להתעטף בטלית ולהניח תפילין ויעו"ש סודם של דברים:

כז[עריכה]

כז) [סעיף ד'] צריך שיהיו תפילין עליו בשעת קריאת שמע ותפלה. במסכת ברכות דף י"ד ע"ב איתא הכי אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמי. ופי' רש"י לישנא מעליא. וכתב מעדני יום טוב אות ט' דכוונת רש"י לומר דהול"ל בהקב"ה שאלו העיד אמת באמרו שהוא אנהים ה' אחד היה מקיים מצותיו. והתוספות בד"ה ומניח תפילין כתבו. בעצמו פי' באדון שצוה. שקורא והיו לטוטפות ולאות על ידך ואין עכ"ל, וכ"כ תלמידי רבינו יונה דעולא ס"ל דכיון שהוא קורא וקשרתם וכו' ואינו מניחם נמצא שמעיד עדות שקר על עצמו שמה שאומר אינו אמת וכו' עכ"ל. וה"ד מיו"ט שם אות יו"ד וב"י. וכ"כ הר"ן על מסכת ברכות שם. מיהו הב"ח פי' דברי רש"י הנ"ל דר"ל דכשקורא ואהבת את ה' וכו' והיו הדברים האלה וכו' שהוא ליחד את שמו בכל לבבו והוא במה שתקשרם לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך שהוא מורה על יחודו שהוא יחיד בעולמו וכו' נמשך מזה כשאינו מניח תפילין נראה כמעיד עדות עליו ית' שאינו יחיד שע"כ אינו מניחן להורות על יחודו וזהו עדות שקר שמעיד עליו ית' עכ"ל. וכעין זה פי' הלבוש סעי' א' יעו"ש ונ"מ בין הטעמים הנ"ל לדידן דנוהגים לומר פסוק שמע ישראל וכו' וברוך שם וכו' בלבד קודם פרשת התמיד כמ"ש בשער הכוונות דרוש ג' דק"ש, אם קרא ק"ש זו בלא ציצית ותפילין לדברי התוספות ותר"י והר"ן ליכא בזה משום מעיד עדות שקר בעצמו כיון שאינו אומר והיו לטוטפות ולאות על ידך. ולפי דברי מעדני יו"ט לדברי רש"י יש ג"כ בזה משום מעיד עדות שקר בעצמו. ולפי דברי הב"ח והלבוש גם לרש"י לא יש בזה משום מעיד וכו' וא"כ לכתחילה יש ליזהר ללבוש הציצית והתפילין קודם שיאמר ק"ש דקרבנות כדי לצאת אליבא דכ"ע וכמו שהיה עושה האר"י ז"ל שהיה לובשם קודם שאומר פרשת העקידה כמש"ל באות הקודם. ואם יש איזה סיבה יכול להניח אח"כ אבל עכ"פ צריך להניחם קודם פ' התמיד כי כן הוא הסדר והתיקון לפי דברי האר"י ז"ל שצריך לתקן תחלה החיצוניות דארבעה עולמות אבי"ע ואח"כ הפנימיות שלהם כי על ידי המעשה שאנו עושים בכל יום יטול ידיו ויפנה וברכותיהם ועטיפת טלית והנחת תפילין וברכותיהם נתקנים ד' עולמות אבי"ע בחיצוניות שלהם ואח"כ ע"י הדיבור בד' חלקי התפילה מפרש' התמיד עד אחר העמידה נתקן הפנימיות שלהם. כמבואר בשער הכו' בדרושי תפלת השחר דרוש ב' ודרוש ג' ופע"ח שער התפלה פ"ד ופ"ה ופ"ז ד"ה סדר עליית העולמות בחול וטו"ת דף ז' הנד"מ בירושת"ו יעו"ש באורך ;

כז) בשעת קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בפ' קדש והיה כי יביאך א"צ להיות עליו ולא הוי כעדות שקר כיון שאומר רק דרך קריאה. תשו' בנין עולם סי' ל' והביאו פתחי עולם אות יו"ד:

כח[עריכה]

כח) שם צריך שיהיו תפילין עליו בשעת ק"ש ותפלה. ואם אין לו תפילין מוטב שיתעכב אחר תפלת ציבור ולשאול תפילין מחבירו כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין דזה עדיף מתפילה עם הציבור. מ"א סי' ס"ו ס"ק י"ב. ר"ז שם אות י"א, ש"ץ דף ל"ו ע"ב. חס"ל אות ט"ו. שתילי זיתים שם אות כ"א. קיצור ש"ע סי' יו"ד אות כ"ב סו"ב שם אות ו'. רק אם חושש שיעבור זמן ק"ש ותפלה אם ימתין אז יקרא ק"ש ויתפלל בלא תפילין וכשיזדמנו לו אח"כ ילבשם ויקרא בהם ק"ש כמ"ש הפו' הנ"ל, אבל אם יש זמן צריך להמתין וילבש ציצית ותפילין קודם פר' התמיד כדי שלא יהפך הסדר כמ"ש באות הקודם ובאות ה' יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' נ"ח אות י"א:

כט[עריכה]

כט) [סעיף ה'] יכוין בהנחתם שצינו הקב"ה וכו'. ויש להכניס זה בקיצור בנוסח הלשם יחוד כדי שירגיל בה ולא ישכח דהיינו שיאמר לשם יחוד קבה"ו בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הריני בא לקיים מ"ע להניח תפילין בידי ובראשי כמ"ש וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. ולזכור יציאת מצרים ולשעבד הנשמה שבמוח והלב לעבודתו ית' ויהי נועם וכו':

ל[עריכה]

ל) שם להניח ד' פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו וכו' בספרי פ' ואתחנן איתא שמע והיה אם שמוע בשינון ואין קדש והיה כי יביאך בשינון והביאו הילקיט ומ"א סק"ו ופי' המ"א שר"ל שא"צ לאומרה. אבל הב"ח בסי' ל"ח כתב בשם החסיד מהר"ר ווייש ז"ל שהיה קורא בכל יום בבקר כשהיו תפילין בראשו פ' קדש ופ' והיה כי יביאך ואמר כיון שד' פרשיות אלו כתובין בתפילין ראוי לקרות כל הד' בכל יום בשעה שהתפילין בראשו עכ"ל, וכ"כ השל"ה הביאו מ"א שם. וכ"כ המחב"ר בקי"א סי' צ"ד אות ג' בשם ס' צדיקים למהר"ם פאפירש ז"ל דף י"ד ע"ב שמצא כתוב בשם הרמב"ן ומהרח"ו שחייב כל אדם לומר ד' פרשיות של תפילין כל יום בעודם עליו והב' פר' שמע והיה אם שמע כבר אומרם בק"ש וב' פרשיות קדש והיה כי יביאך צ"ל קודם ברוך שאמר שהם קודמות לשמע והיה אם שמע עכ"ל והביאו ש"ץ דף מ"א ע"ב, חס"ל אות י"ד. רו"ח אות א'. בן איש חי פ' וירא או' כ"ה:

ל) ואם א"א לאומרם קודם ברוך שאמר לפחות יאמרם אחר עלינו לשבח קודם שיסיר התפילין, מחב"ר שם. ש"ץ שם. חס"ל שם. רו"ח שם. בן א"ח שם, ודע הא דקאמר קודם ברוך שאמר לאפוקי אחר ברוך שאמר שאין יכול להפסיק ולאומרה אבל הוא טוב יותר לאומרה תכף אחר שלבש תפילין קודם פ' העקידה. והוא פשוט:

לא[עריכה]

לא) שם ויניח של יד תחלה. אם התפילין שלו בתוך הכיס לא ינערם חוץ אלא יתפשם בידו ויוציאם. ספר חסידים סי' רע"ג. כנה"ג בהגה"ט בשם הנז' א"ר אות ב' כסא אליהו בשם הנז' מ"א סוף סי' כ"ח. ר"ז שם אות ט'. ש"ץ דף מ"ב ע"א. זכ"ל ח"ג אות ת'. חס"ל אות א'. קיצור ש"ע סי' יו"ד אות ד'. שתילי זיתים סוף סי' כ"ה:

לב[עריכה]

לב) שם ויניח של יד תחלה וכו' וצריך לכסות זרועו בטלית בשעת הנחה תפילין כדי שתהא הנחת תפילין בהצנע. שער הכוונות בדרוש ה' דתפילין ד"ה סדר הנחת התפילין. פע"ח שער התפילין פ"י. עו"ת דף ל"ד ע"ב הנד"מ בירושת"ו. א"ר אות ה'. ברכ"י סי' ז"ך אות ה'. ש"ץ דף ע"ל ע"ד. זכ"ל ח"א אות ת'. בי"ע בדיני הנחת תפילין אות כ"ח. כס"א אות ב'. שע"ת סוף סי' כ"ז. חס"ל אות י"ב, כף החיים להרח"פ סי' יו"ד אות י"ח, בן א"ח פ' וירא אות ט"ו ובס' בנימין זאב נתן סי' לדבר כי יד על כס יה והביאו ש"ץ שם ומהריק"ש. ז"ל טעמא טעים משום שנאמר והיה לך לאות על ידך ולא לאחרים יעו"ש. והביאו כף החיים שם. ובן א"ח שם, ואפי' יושב לבדו או בבית אפל ג"כ צריך לכסות כמ"מ מסתמיות דברי הרב ז"ל וכ"כ בן א"ח שם וכן בהנחת תפילין ש"ר צריך לכסות ראשו בטלית בשעת הנחה כדי שתהא בהצנע כ"מ מדברי הצמ"ח בפע"ח שם שכתב וז"ל ואם זה נאמר בתפילה ש"י וכו' עלמא דאתגליא וצריך לכסותן אפי' בהנחתן מכ"ש בתפילה ש"ר שהם מכלל הבחינות המכוסים עכ"ל. וכ"כ הברכ"י סי' ז"ך אות ה' בשם מר זקנו ז"ל. והביאו ש"ץ דף ט"ל ע"ד:

לג[עריכה]

לג) שם ויניח של יד תחלה וכו' הנה בענין הנחת תפילין ש"י וברכתה אם צ"ל מיושב או מעומד רבו הדעות בזה, דמהר"י וייל סי' קצ"א ורש"ל בת' סי' צ"ח כתבו דההנחה והברכה צ"ל מעומד וה"ד הכנה"ג בהגה"ט והיד אהרן בהגב"י סי' ח' ומחה"ש סק"ך. ועיין בהגהה סוף סעי' י"א שכתב בשם האגור והזוהר שצריך להניח תש"י מיושב וכו' והמ"א סק"ך עשה פשרה בדבר דהנחה תהיה מיושב והברכה והקשירה מעומד יעו"ש. וכן סברת הרמ"ע מפאנו סי' ק"ב בשאלה הז'. וכ"כ הבני חיי סי' ח', ר"ז אות כ"ז והא"ר אות ח"י והפרמ"ג בא"א אות ך' מיאנו בזה ופסקו כרש"ל דהנחה והברכה תהיה מעומד יעו"ש. ובתשו' דרכי נועם סי' ג' כתב דאין חובה לעמוד על ברכת תפילין יעו"ש. והלק"ט ח"ב סי' רט"ו כתב דאין לעמוד על ברכת תפילין. וכנה"ג שם כתב דאין מנהגינו לעמוד על ברכת תפילין. וכ"כ כסא אליהו אות ג' דרוב העולם לברך מיושב יעו"ש. אמנם הרב בשער הכוונות שם כתב דהנחת תפילין ש"י תהיה מיושב ולא מעומד. וכ"כ בפע"ח שם. אבל בענין הברכה לא נתבאר בהדיא בדברי הרב ז"ל שצ"ל מיושב רק מסתמיות דבריו נראה דגם הברכה תהיה מיושב. וכ"כ הרב מצת שמורים בהדיא דף ס"ג ע"א וב' דצריך להניחם בישיבה בסוד ועתיק יומין יתיב כמ"ש הרב ז"ל בשער הארוך ח"ב פ"ח בתיקון הז' וכו' כדי להמשיך השפע מע' לנו"ק וכל בחי' נו"ק תיקונה הוא בישיבה דוקא ולכן א"צ לקום בשעת הברכה ואח"כ לקשור בישיבה אלא הברכה והקשירה הכל בישיבה וכו' וכל מי שעומד בשעת הברכה טעות הוא בידו ואינו עושה התיקיון של תש"י כתיקונה וכו' עכ"ל. ומ"ש הב"ד סי' י"א בשם הרמ"ע דלדילן דנהגינן לפטור שניהם בברכה אחת מאי חזית וכו' ואח"כ הביא דברי מצ"ש הנ"ל וכתב ואולי כל מ"ש מצ"ש הוא ע"פ הנוהגים לברך על ש"ר בפ"ע יעו"ש אין נראה כן מדברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ג' דתפלת השחר שכתב שם ע"י תש"י נתקנים ג' תחתונות דבריאה וע"י הברכה נתקן אור מקיף שלהם וכו' אח"כ ע"י תש"ר נתקנים ג' אחרונות דאצי' וכו' אלא שהוא בסוד או"פ שלהם בלבד ואין התש"ר צריכה לברך עליה לפי שאור מקיף שלהם נעשה מאליו ואינו נעשה על ידינו וכו עכ"ל. וא"כ כיון שע"י הברכה לא עשינו כ"א אור מקיף לג' תחתונות דבריאה דוקא הנתקנים ע"י תפילין ש"י אבל לג' תחתונות דאצי' הנתקנים ע"י תש"ר לא נעשה ע"י ברכותנו אור מקיף אלא נעשה מאליו א"צ לקום בעת הברכה מפני תפילין ש"ר כיון שנעשה מאליו ולא ע"י ברכתינו ומה שאנחנו מכונים בברכה על שניהם היא לפי דברי הפשט. ולפ"ז אזלא לה טעמא דמאי חזית וכו'. אח"כ ראיתי שכ"כ פתח הדביר בשה מוהר"ר חיים משה מידעי ויעו"ש מ"ש בענין זה באורך וברוחב. וכ"כ הש"ץ דף ח' ע"ב דלהזוהר והאר"י ז"ל צ"ל ההנחה והברכה מיושב. וכ"כ בדף ט"ל ע"ד. וכ"כ סו"ב. וכ"כ מנחת אהרן כלל ח' אות ו' והביאו דברי מנחם בהגה"ט סוף אות ב'. וכ"כ החס"ל אות ד' ונתן סי' ע"ז כי יד על כס יה. וכן מנהג חסידי בית אל יכב"ץ שבעיר קודשינו ירושת"ו ההולכים ע"פ תורת האר"י ז"ל. וכן עיקר. וכ"כ בן א"ח פ' וירא או' ח' ודלא כמ"ש סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות כ"ז:

לג) שם ויברך להניח וכו'. אם בירך על ש"י בלבו לא יחזור ויברך אלא בשל ראש יברך על מצות תפילין וה"ה לבני אשכנז. משפט כתוב סי' מ"ז. כף החיים סי' יו"ד אות ע':

לד[עריכה]

לד) שם להניח תפילין, הלמד דתפילין ידגיש שהרי פירש פירש הר"אש ז"ל בסי' ב' דתפילין לשון פלילה שהוא אות והוכחה לכל רואינו ששכינה שרוייה עלינו כדאמר וראו כל עמי הארץ וכו' אלו תפילין שבראש וכיון ששורשו פלל צריך דגש בלמ"ד להורות על הכפל. דברי חמודות סוף אות נ"ד והביאו המ"א סק"ח ומחה"ש. א"ר אות ט'. פרמ"ג בא"א אות ח'. ר"ז אות ט"ו. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין וברכתן אות ל"ח. קיצור ש"ע סי' יו"ד אות ד':

לה[עריכה]

לה) שם ואח"כ יניח של ראש, קודם שיניח תפילין של ראש יסתכל בשני השינין כמ"ש בזוה"ק פ' עקב דף רע"ד ע"א וז"ל כל מאן דבעי לאנחא תפילין דרישא מבעי ליה לאסתכלא באינון תרי שינין דאינון רמיזין לאינון שבעה זינין דאית בהון רמז' רזין סתימין רזין עמוקין עכ"ל, והביאוהו האחרונים יד אהרן במ"ב אות ה' חס"ל סוף סי' ל"ז. כף החיים להרח"פ סי' יו"ד אות י"ז, בן איש חי פ' וירא אות ח"י:

לה) ויש להסתכל בשין של ד' ראשים תחלה ואח"כ בשין של ג' ראשים שכן משמע בשער ההקדמות דף נ"א ע"א שכתב דשין של ד' ראשים כנגד בחי' ד' אורות קודם הכנסם תוך נה"י דאמא ושין של ג' ראשים אחר הכנסם תוך נה"י דאי' יעו"ש. וכ"כ בע"ח שער הכללים סוף פ"ה וא"כ כיון ששין של ד' ראשים היא כנגד ד' אורות קודם שיכנסו תוך נה"י דאי' צריך להסתכל בה קודם כדי שיהיה כוונת ההסתכלות על הסדר. ועיין שער הכוו' דרוש ד' דתפילין:

לו[עריכה]

לו) שם ולא יברך כ"א ברכה אחת לשתיהם. הגהה וי"א לברך על ש"ר וכו' בקונטרס כ"י משאלות שהיה שואל חד מרבוותא קמאי רבינו יעקב ממרוי"ש מן השמים. והביאו מדבריו במרדכי ושבלי הלקט וזולתם. כתב שנשאל אם הלכה כהגאון רבינו יצחק אלפסי דסבר ברכה אחת או כהגאונים דסברי ברכה אחת ליד וברכה א' לראש והשיבו לו מן השמים ואת בריתי אקים את יצחק וכו' מחב"ר אות ג'. וכן נראה דעת האר"י זלה"ה בשער הכוו' שאין לברך כ"א ברכה אחת לשתיהם, דאע"ג דבפרק ב' מתפלת השחר הביא בסתם ב' הסברות בפ"ג דתפלת השחר ד"ה והנה עתה וכו' פסיק ותני דאין תפילין ש"ר צריכה לברך עליה לפי שאור מקיף שלהם נעשה מאליו ואינו נעשה על ידינו. וכ"כ אח"כ והשלשה תחתונות דאצי' בבחי' חיצוניות לבד ובסוד אור פנימי לבד. אבל אור מקיף שלהם וכו' נעשה מאליו וא"צ לתקנו עכ"ד. וכ"מ בפע"ח שער התפלה פ"ה ופ"ז ד"ה סדר עליות התפלות בחול. וכ"מ בעו"ת דף ח' ע"א בהנד"מ בירושת"ו:

לז[עריכה]

לז) שם בהגהה. וי"א לברך על ש"ר על מצות תפילין. הנכון לומר בפתח הוא"ו שהוא דבוק וכ"ש לרש"י דלא קיימא ברכה כלל אלא על של ראש בלבד בודאי דא"א לומר בחולם וכו' ואני רגיל לומר בפתח דלרש"י ודאי הנכון לומר כן ואף למאי דנימא דקיימא נמי אשל יד מ"מ שפיר קאמרינן בפתח שהרי יכולין אנחנו לכלול שתי התפילין במצוה אחת על שם ששתיהם תפילין הם וכחדא חשיבין וכו' עכ"ל דברי חמודות אות נ"ה. וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט אות ב' דמנהג העולם לברך בפתח תחת הוא"ו וכן הסכים המ"א סק"ט והביא ראיה מן המקרא מצות ה' ברה וקאי על כל המצות יעו"ש. מיהו הרב תוספת שבת בהגהותיו הביא משם לוית חן דאין מזה ראיה דמצית קאי על כל התורה אבל הראיה מדכתיב בירמיה סי' ל"ה יען אשר שמעתם מצות יהונדב אביכם ותשמרו את כל מצותיו משמע להדיא דמצות משמע נמי הרבה צוויים עכ"ל והביאו המחב"ר אות ה'. וכ"כ ר"ז אות מ"ז לומר בפתח תחת הוא"ו, קיצור ש"ע סי' יו"ד אות ד', אמנם הט"ז סק"ו כתב בשם אחיו מוהר"ר יצחק הלוי ז"ל לברך בחולם תחת הוא"ו והפרמ"ג במש"ז אות ו' כתב דהבוחר יבחר או כהט"ז או כהמ"א יעו"ש. ובמעשה רוקח כתב בשם תשובת חב"י סי' א' שהביא בשם כמה גדולים שי"ל בפתח הוא"ו ואלו הוה שמיע ליה למוהר"ר יצחק הלוי דברי הגאונים הנ"ל היה מבטל דעתו עכ"ד. והביאו פתחי עולם אות י"ד. וכל זה לסברת מור"ם ז"ל דמברכין שני ברכות אבל לנוהגים כדברי מרן ז"ל דאין מברכין רק ברכה אחת לשניהה ואירע שסח מברך בפתח לכ"ע. א"ר אות יו"ד ואות י"ב. ח"א כלל י"ג אות י"א. פרמ"ג שם. פתחי עולם שם, שתילי זיתים אות י"ח:

לח[עריכה]

לח) מי שטעה ובירך על תפילין של יד על מצות תפילין יצא. ואם הוא מבני אשכנז אם נזכר קודם ההדוק מברך להניח ועל של ראש על מצות. מהר"ש וינטורה הובאו דבריו בשו"ת מכתם לדוד להרב המפורסם מופלא הסמו"ך כמהר"ר דוד פארדו בא"ח סי' י"א. והרב המחבר חלק עליו בדין בני אשכנז ומסיק דאם נזכר קודם ההדוק יברך להניח ובשל ראש לא יברך ואם לא נזכר יברך כשמניח של ראש להניח לבד. מחב"ר אות ז'. ובספרו קשר גודל סי' ג' אות ע"ז. זכ"ל ח"א בהלכת ברכות אות ת' סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין וברכתן אות ל'. שע"ת אות ה' וכ"כ הפרמ"ג שם דאם טעה ואמר על של יד על מצות ובשל ראש להניח יצא. והביאו פתחי עולם סוף אות ט"ו. וא"כ ה"ה לנוהגין כס' מרן ז"ל אם טעה ובירך תחלה על ש"ר להניח ולבשו קודם של יד אם נתכוון לפטור שניהם יצא וא"צ לברך עוד על ש"י, ועיין לקמן ריש סי' כ"ו מה שנכתוב בזה בס"ד:

לט[עריכה]

טל) אם בירך על של יד על מצית ותוך כדי דיבור אמר להניח יברך על ש"ר על מצות. מסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' יו"ד אות ג' ולי נראה דלא נאמרו דברים הללו דתוך כדי דיבור חשיבא ברכה אחת אלא במי שצריך ברכה אחת וטעה בדיבורו ואמר נוסח ברכה אחרת וחזר תוך כדי דיבור ואמר נוסח הברכה שצריכה לו לזה אמרינן דחשיבא ברכה וא"צ לחזור ולברך כמבואר בסי' ר"ט סעי' ב' אבל בכה"ג שצריך לשתי ברכות והתפילין מונחין לפניו שניהם של יד וש"ר ואמר בסיום הברכה נוסח הצריך לשניהם י"ל דיצא חובת שני הברכות וא"צ לברך עוד. וכמ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' של"א סעי' ע"ח בענין תרומות ומעשרות דאם מפריש הכל זה אחר זה מיד ולא סח ביניהם כוללם בברכה אחת יעו"ש, ואע"ג דהתם לכתחלה כוללם בברכה אחת והכא שתי הברכות היינו משום דהתקנה היתה כך מתחלה לברך שתי ברכות לדעת הסוברים כן כמ"ש בב"י אבל בכה"ג אם כבר הזכיר מעין שתי הברכות בברכה אחת והן מונחין לפניו ודעתו ללובשן נראה דלא יברך עוד ובפרט בדין זה דבלאו הכי בפלוגתא שניא ומור"ם ג"כ חש לה ואמר דטיב לומר אחר ברכה שניה בשכמל"ו:

מ[עריכה]

מ) שם בהגהה, וטוב לומר תמיד אחר הברכה השניה ברוך שם וכו' ויאמר הברוך שם וכו' אחר שהניח ש"ר דאם לא כן הוי הפסק, פרמ"ג בא"א אות יו"ד, קיצור ש"ע סי' יו"ד אות ד', פתחי עולם אות ט"ז ויש להסתפק אם יענה אמן אחר על מצות בשומע מחברו בסי' רט"ו אין עונין אמן אחר ברכה לבטלה וזה ספק הוא, פרמ"ג שם, פתחי עולם שם. וע"כ יש לברך ברכה זו בלחש, קיצור ש"ע שם. ואם ברך בקול רם ושמע חבירו יש לענות אמן בלבו:

מא[עריכה]

מא) [סעיף ו'] אם פגע בשל ראש תחלה צריך להעביר וכו' דכתיב והיה לאות על ידכה והדר ולטוטפות בין עיניך ודרשינן נמי בגמרא כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ומשום הכי מוטב שיעבור על המצוה מיעבור על מ"ש בתורה משא"כ לענין ציצית ותפילין כמ"ש בסי' זה סעי' א'. ט"ז סק"ה. מ"א ס"ק י"א. ועיין מ"ש על זה לעיל אות ז' יעו"ש:

מב[עריכה]

מב) שם צריך להעביר על אותה מצוה וכו', כתב החס"ל אות ה' דהיותר טוב שיניח של ראש מן הצד שלא במקום הנחתם ואחר שיניח ש"י יזיזם ויניחם במקומם עכ"ל, וזהו שכתב כדי לחיש לסברת הנ"י שהביא ב"י סי' כ"ח דס"ל דאם פגע בש"ר תחלה יניח של ראש משום דאין מעבירון ע"ה. אמנם לפי דברי האר"י ז"ל יש לפקפק גם בזה ע"כ אין לזוז מדברי מרן ז"ל שצריך להעביר על אותה מציה ולהניח ש"י תחלה ואח"כ ש"ר:

מג[עריכה]

מג) שם צריך להעביר על אותה מצוה וכו'. ואם הניח של ראש תחלה עיין לקמן ריש סי' כ"ו או' א'.

מד[עריכה]

מד) [סעיף ז'] יברך להניח בקמץ תחת הה"א. ר"ל שירחיב מעט קריאת הה"א ולא כמו שטועים קצת ע"ה שקורין כמו שני ההין לההניח. חס"ל או' ו':

מה[עריכה]

מה) שם בקמץ תחת הה"א וכו'. וכ"כ האחרונים. מחב"ר אות ו'. ר"ז אות ט"ו. סידור בית עובד בדיני ברכת תפילין אות ל"ח. חס"ל שם. קיצור ש"ע סי' יו"ד אות ד'. ודלא כמ"ש באה"ט סק"ו. עיין שע"ת או' ו':

מו[עריכה]

מו) שם יברך להניח בקמץ וכו'. אעפ"י שכתוב בתורה וקשרתם. תקנו לומר להניח תפילין מפני דעיקר המצוה הוא שיהיו מונחים עליו כל היום ואם היה מברך לקשור תפילין הוה משמע דבמה שקושר תפילין על ידו ועל ראשו רגע אחד יוצא י"ח לכך תיקנו להניח דמשמע שיהיו מונחים עליו לפחות שעה אחת עכ"פ. ב"ח. א"ר אות ט'. וכ"כ מהרי"ט בתשו' א"ח סי' כ"ה והביאו ש"ץ דף מ"א ע"א, עט"ז, שתילי זיתים אות ט'. פתחי עולם אות י"ג. ועיין מ"ש המחב"ר בקו"א אות ב':

מז[עריכה]

מז) [סעיף ח'] כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן וכו'. פי' סמוך לעשייתן לפיכך מברך אחר ההנחה אבל לא יברך קודם הנחה משום דהו"ל קודם דקודם. ב"י. ב"ח עו"ת אות יו"ד. ט"ז סק"ז. מ"א ס"ק י"ב. וכ"כ האחרונים. ודלא כפי' ב' שכתב ב"י. ואחר הידוק הרצועות בקיבורת לא הוי עובר לעשייתן. ש"ץ דף ל"ז ע"ג. שע"ת אות ז' וכן הוא בלבוש:

מח[עריכה]

מח) שם קודם קשירתם. היינו הידוק הרצועה המונחת על הזרוע. ט"ז שם. והאחרונים:

מט[עריכה]

מט) שם קודם קשירתם וכו', ואם לא בירך אחר הנחה יברך אח"כ דמצוה שיש לה משך זמן הוא. פרמ"ג א"א אות י"ב. פתחי עולם אות כ"א. וכ"כ אנן בעניותין לעיל סעי' ח' אות מ' בשם הרמב"ם יעו"ש. ועיין שם אות מ"ב ולקמן סי' ס"ו סעי' ב' בהגהה וב"י שם:

נ[עריכה]

נ) שם בהגהה. וכך בשל ראש קודם שמהדקן בראשי. והיינו ג"כ אחר הנחה על הראש דקודם ההדוק. ב"ח. מ"א ס"ק י"ג. סו"ב אות ג', א"ר אות י"ג. ר"ז אות י"ז: ח"א כלל י"ג אות ד'. קיצור ש"ע סי' יוד אות ד'. ויכהה ראשו בטלית ולא בגילוי הראש, פרמ"ג שם. פתחי עולם שם. ונפקה מינה לדידן ג"כ דאם הפסיק בדיבור בין תפילה ש"י לתפילה ש"ר דמברך על מצות תפילין על ש"ר כמ"ש בסעי' שאח"ז שצריך לכסות ראשו בטלית ולהניח התפילין על ראשו ולברך על מצות תפילין ואחר כך מהדקו בראשו. ועיין מש"ל סוף אות ל"ב בשם מהר"י צמח ז"ל יעו"ש.

נא[עריכה]

נא) [סעיף ט'] אסור להפסיק בדיבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש. ואפילו אם חוזר ומברך על של ראש אסור להפסיק, ב"י בשם הפוסקים ודלא כהתוספות:

נב[עריכה]

נב) וכן המניחים תפילין בח"ה בלא ברכה אסור לדבר ולהסיח בין תפלה לתפלה, דהא דאמרינן סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו אין הטעם דוקא משום דמביא עצמו לברכה שא"צ לו אלא בלא זה יש עבירה להסיח, ב"י בשם מהר"ר ישראל בפסקים וכתבים סי' ק"ז ועי"ש שהביא ראיות לדבר, וכ"כ הלבוש. מ"א ס"ק י"ד ומחה"ש, א"ר אות י"ד, פרמ"ג בא"א אות י"ד, ר"ז אות כ"ב, שתילי זיתים אות י"ז, פתחי עולם אות כ"ב, וה"ה להמניחין תפילין של ר"ת אחר שחלצו תפילין של רש"י אסור להפסיק בדיבור בין תפלה לתפלה. ר"ז שם וכ"כ הברכ"י סי' ל"א אות ד', ובמחב"ר סי' ל"ד אות ה' והבאתי דבריו בסה"ק קול יעקוב סי' ל"ד אות י"א, וכ"כ הש"ץ דף מ' ע"ב, זכ"ל ח"א אות ת' סידור בי"ע אות ט"ל, חס"ל אות ח', קיצור ש"ע סי' יו"ד אות ח', פתחי עולם שם, ומ"מ המניח תפילין בח"ה או דר"ת כיון דליכא ברכה מותר לענות קדיש וקדושה ואמן וברכו. מ"א ס"ק י"ז ומחה"ש, וכ"כ הברכ"י שם, מיהו מדברי הלבוש סעי' ט' משמע דגם בזמן דליכא ברכה אין להפסיק אפי' לענות אמן או יהש"ר יעו"ש, וכ"כ א"ר אות י"ד. ועיין בנשמת אדם כלל י"ג אות ג' שכתב וכ"כ הר"ן בסוף ר"ה אלא שהוא ז"ל הקשה על דברי הלבוש והר"ן מרש"י ותו' דמשמע בהדיא הטעם משום ברכה ובח"ה כיון דליכא ברכה מותר ועי"ש עוד שכתב דגם מהרא"ש שהביא בשם הלכתא עתיקתא משמע דמותר לענות יעו"ש אלא מ"ש שם הנ"א דלא זכיתי להבין דברי מהרא"י בפסקיו כתב עליו הפתה"ד בהשמטות לסי' ל"א דגם למהרא"י מותר יעו"ש. וכ"כ המחה"ש ולבו"ש על דברי המ"א ס"ק י"ז יעו"ש, ועיין פרמ"ג א"א אות י"ז שכתב דלרז"ה י"ל דאסור אבל הש"ע יראה דאין סובר כן דא"כ מכוין ושומע נמי אסור יעו"ש, ובזה נסתלקה קושיית הפתה"ד שם על הברכ"י דלמה לא זכר סברת החולקים על מהרא"י ומ"א דכיון דלדעת מרן מותר לא חש להו, ועוד דכיון דיש אומרים דאפילו כשמברך על התפילין צריך להפסיק ולענות קדיש וקדושה כמ"ש בדברינו לקמן אות ס"ג לפיכך בכה"ג בזמן דליכא ברכה כתב להתיר ולא חש לדברי החולקים, וכ"כ האחרונים דמותר לענות קדיש וקדושה ואמן וברכו בזמן דליכא ברכה, ש"ץ שם, זכ"ל שם. ר"ז שם, חס"ל שם, קיצור ש"ע שם. ועיין בסה"ק קול יעקב שם שכתבתי בשם הברכ"י דדוקא בקדיש וקדושה שהוא חייב לענות יש מקום להתיר אבל ללמוד אין נראה להתיר דאיבעי ליה לכוין בהנחתן ולא להסיח דעתו בלימוד יעו"ש:

נג[עריכה]

גנ) שם אסור להפסיק בדיבור וכו'. טועים העולם שסוברים דיכול לדבר בלשון הקודש וליתא. שכנה"ג בהגה"ט סי' כ"ו בשם באר שבע, עו"ת או' י"ג. שתילי זיתים אות ט"ז, וכ"מ מדברי התו' ברכות דף י"ג ע"א ד"ה ובאמצע וכו' יעו"ש ועיין לקמן סי' נ"א אות ו', וכן אפילו להשיב שלום לרבו אסור, הרמב"ם פ"ד מהלכות תפילין דין ו' והביאו פתחי עולם אות כ"ב, ואפי' בשתיקה אסור להפסיק יותר מהצורך. פרמ"ג במש"ז או' ד' והביאו פתחי עולם שם. ועיין לקמן סי' ר"ו סעי' ג' ומ"א שם סק"ד:

נד[עריכה]

דנ) שם אסור להפסיק בדיבור וכו' מי שהוא מכוין לצאת בברכת חבירו וגם חבירו מכוין להוציאו עכ"ז אסור להפסיק בין תפלה ש"י לתפלה ש"ר כאלו בירך לעצמו. א"ר אות י"ד, חס"ל אות ו', ודלא כמ"ש העו"ת או' י"ב. ועיין לקמן אות ס"ה:

נה[עריכה]

הנ) מי שרצה לפטור עצמו בברכתו של חבירו בתפילין וסח המברך בין תפלה לתפלה נסתפק הרב מהר"י חזן ז"ל בספר חק"ל י"ד ח"א בקונטריס כונן לחקר שבסופו סס"י נ"ג דשי"ג ע"ג אי השומע א"צ לברך על ש"ר על מצות תפילין או דלמא לא עדיף השומע מגברא דאתי מחמתיה, וכתב דצד זה נראה לו יותר יעו"ש, והביאו סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין וברכתן אות מ' וכתב עליו וז"ל דכיון דמה שהשומע יוצא בברכת חבירו הוא מטעם דעונה אמן והוה כבריך איהו גופיה ואף אם לא ענה יוצא מטעם דשומע כעונה ועונה כמברך וכבירך לעצמו חשיב א"כ גם שהפסיק המשמיע ואע"ג דהוא נעצמו צריך לחזור ולברך על מצות תפילין מ"מ השומע כיון דאיהו לא הפסיק א"צ לחזור ולברך על ש"ר על מצות תפילין עכ"ל, ומ"ש דיוצא אפי' לא ענה אמן כן מבואר בדברי מרן ז"ל סי' רי"ג סעי' ב' ועיין מאמ"ר סי' קס"ז אות ט' שכתב דליכא לספוקי בהא דיוצא והוא מוסכם מכל הפוסקים יעו"ש, ומ"ש דהשומע כיון דאיהו לא הפסיק א"צ לחזור ולברך וכו' כעין זה כתב הפרמ"ג במש"ז סי' קה"ז אות ח' יעו"ש:

נו[עריכה]

נו) שם אסור להפסיק בדיבור וכו' לדידן בני הספרדים דאזלינן בתר מ"ד דאין לברך על תש"ר ברכה בפ"ע אם טעה ובא לברך על תש"ר וכיון שהתחיל לומר ברוך אתה ה' נזכר לא יסיים למדני חוקיך כדי שנראה כקורא פסוק דא"כ הו"ל הפסיק בדיבור בין תש"י לתש"ר אלא יסיים הברכה לברך על מצות תפילין כמ"ד דמברכין על תש"ר בפ"ע, הרב בן איש חי פרשת וירא אות ז':

נז[עריכה]

זנ) שם אסור להפסיק בדיבור וכו' רומז בעיניו קורץ באצבעותיו הוי הפסק בין תפילין ש"י לתש"ר, הלק"ט ח"א סי' נ"ז, והביאו יד אהרן בהגה"ט, ש"ץ דף מ' ע"ב, כף החיים להרח"פ סי' יו"ד אות י"ד, שתילי זיתים אות י"ח, וזהו בדברים של חול כיעו"ש. כף החיים שם, ועיין מאמ"ר אות ח' שכתב על הלק"ט הנ"ל דצ"ע למעשה יעו"ש ונראה דכן דעת ר"ז אות ך' והחס"ל אות ח' וקיצור הש"ע סי' יו"ד אות ח' ובן א"ח פ' וירא אות יו"ד דלא חיישי לס' הלק"ט אלא לכתחלה אבל בדיעבד אין לברך יעו"ש. וכ"כ בהדיא יפה ללב אות כ"א דאין לחוש לסברת הלק"ט רק לכתחילה אבל בדיעבד אין לברך יעו"ש:

נח[עריכה]

חנ) שם לא יפסיק בדיבור וכו' ואם הניח תש"י וכשבא להניח ש"ר קודם שתגיע הקציצה בבשר אחר שהגיע לאויר הראש הפסיק בדיבור צריך לברך. הלק"ט ח"ב סי' מ"ב. והביאו היד אהרן שם. שתילי זיתים שם. וכ"כ תפלה לדוד דף י"ז והביאו פתחי עולם אות כ"ב:

נט[עריכה]

נט) שם לא יפסיק בדיבור וכו' לא דוקא דיבור אלא אפי' הניח תפילין ש"י בבית א' והלך להניח ש"ר בבית אחר אעפ"י שבשעת הברכה היה דעתו בכך צריך לחזור ולברך. ברכת אברהם ח"ד סי' קע"ב והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות ג'. מיהו העו"ת אות י"ג כתב דצ"ע למעשה יעו"ש. והביאו א"ר אות י"ד ועיין מש"ל סי' ח' אות ן' דכן ס"ל לברכת אברהם נמי גבי ציצית דשינוי מקום חשיב הפסק אבל יש כמה פלוגתא בזה כאשר יעו"ש בדברינו, וא"כ לכתחילה צריך ליזהר בשעת ברכה שיהיה גם תש"ר מונח לפניו במקום שמברך ובדיעבד אם אירע כזאת לא יחזור לברך משום סב"ל.

ס[עריכה]

ס) שם לא יפסיק בדיבור וכו' אם הניח תש"י וכרך על הקבורת ולא בירך וסח בנתיים מברך שתים. הלק"ט ח"ב סי' קי"ט. והביאו היד אהרן שם. ש"ץ דף מ' ע"ב. שתילי זיתים אות י"ח מיהו באה"ח כתב דאינו נכון דהא אם לבש ט"ק ולא בירך ואח"כ לבש ט"ג יכול לברך ברכה אחת על שניהם כמ"ש בש"ע סי' ח' סעי' יו"ד וה"ה בזה א"צ לברך רק ברכה אחת וחוזרת גם על ש"י הקודמת להש"ע כדאית ליה ולרמ"א כדאית ליה עכ"ל, והביאו פתחי עולם סוף אות כ"ב. אח"כ ראיתי שכ"כ ג"כ מאמ"ר אות ח':

ס) שם הגהה. ולדידן דנוהגים וכו'. עיין לקמן סי' כ"ו או' ז':

סא[עריכה]

סא) [סעיף יוד'] אם סח לצורך תפילין וכו'. אבל לכתחלה אסור להסיח אפי' לצורך תפילין כמ"ש סי' קס"ז העי' ו' בהגהה. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר אות ט"ו. א"א אות ט"ז. ר"ז אות ך'. ח"א כלל י"ג אות ה' שתילי זיתים אות י"ט. בן איש חי פ' וירא אות יו"ד, מיהו היכא דלא סגי בלא"ה מותר להסיח. מ"א שם ובסי' תקצ"ב סק"ג. ר"ז שם. ח"א שם שתילי זיתים שם. ועיין שם בפרמ"ג שכתב דבחה"מ שרי להפסיק לכתחלה לצורך תפילין כל שהוא שאין שיחה בטילה יעו"ש. אמנם לפי מש"ל אות נ"א בשם הברכ"י דדוקא בקדיש וקדושה שהוא חייב לעשות יש מקום להתיר וכו' יעו"ש. א"כ ה"ה דיש ליזהר לכתחלה שלא להפסיק אפי' לצורך תפילין:

סב[עריכה]

סב) שם אינו חוזר ומברך. ואפי' אם סח לצורך תפילין בין ברכה להדוק קודם שקשר תפלין של יד אינו חוזר ומברך כמ"ש סי' קס"ז סעי' ג' וכ"כ פתחי עולם אות כ"ד בשם אה"ח:

סג[עריכה]

סג) שם אם שמע קדיש או קדושה וכו' לא יפסיק לענות עמהם וכו'. דבר זה מחלוקת בין הפוס' דלהרא"ש והרשב"א לא יפסיק ואם הפסיק חוזר ומברך ולהמרדכי בשם ר"ת צריך להפסיק לענות קדיש וקדושה ואינו חוזר ומברך ומ"ש בב"י, ומרן ז"ל כאן בש"ע כתב לא יפסיק אבל לא גילה דעתו אם פסק וענה קדיש או קדושה אם חוזר ומברך או אינו חוזר ומברך, אמנם מסתמיות דבריו משמע דנקיט הא והא לחומרא דלכתחלה לא יפסיק כס' הרא"ש והרשב"א ואם פסק לא יחזור לברך כדי לחוש לס' המרדכי בשם ר"ת משום סב"ל, וכ"כ הט"ז סק"ח דמשמע מכאן דאם עבר וענה אין לברך שנית יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר אות ט' נה"ש אות ה', ועיין פרמ"ג במש"ז אות ח' ובא"א אות י"ז, וכ"כ החס"ל אות ח' דאינו חוזר ומברך. שתילי זיתים אות ך', בן א"ח פ' וירא אות יו"ד, וכ"כ עמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' יו"ד או' ח' בשם המלבי"ם דאין לברך משום סב"ל יעו"ש. ודלא כא"ר אות י"ד. ומ"ש פתחי עולם אות כ"ה בשם אה"ח דבמקום שנוהגים שלא לברך על התפילין אלא ברכה א' יחזור ויברך דיש ס"ס וכו' יעו"ש זה אינו שכבר כתבנו בסי' ח"י אות ז' דאפילו במקום דאיכא ס"ס במילי דברכות יש בו מחלוקת הפוסקים דיש אומרים שלא יברך וק"ל סב"ל יעו"ש, וא"כ הכא נמי אע"ג דאיכא ס"ס ספק אם כהרא"ש והרשב"א דאם ענה מברך ואת"ל כהמרדכי דאינו מברך אם ענה שמא הלכה כמ"ד מברכין על תש"ר בפ"ע אפי' אם לא ענה לא יברך ובפרט שכן פסקו האחרונים וגם דברי מרן ז"ל יש לפרש כן. ועיין באות שאח"ז:

סד[עריכה]

סד) שם לא יפסיק לענות עמהם וכו' ואפי' לענות אמן על ברכת תפילין שבירך אחר לעצמו אסור, דבר שמואל סי' קמ"ב, והביאו יד אהרן בהגה"ט, ש"ץ דף מ' ע"ב, ודלא כמ"ש שע"ת אות י"א בשם הרב פניס מאירות ח"א סי' נ"ט שמותר לענות אמן אחר ברכת חבירו על התפילין לכתחלה וכו' יעו"ש. דכיון שהוא מחלוקת הפוסקים שב וא"ת עדיף, ואם בדיעבד ענה אמן אין לחזור ולברך. דב"ש שם, י"א שם, מורה באצבע בקש"ג סי' ג' אות ט"ו, סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות ט"ל:

סה[עריכה]

סה) שם לא יפסוק לענות עמהה וכו' ואפי' מי שאינו מברך על התפילין אלא יוצא בברכת חבירו וחבירו מכוין להוציאו אין לו להפסיק ולענות. דאע"פי שנפטר בברכת חבירו מ"מ הרי הוא כאלו מברך לעצמו וכי היכי שאינו יכול להפסיק כשמברך לעצמו ה"נ כשנפטר בברכת חבירו וכמ"ש בסי' קס"ז סעי' ו' לענין המוציא ובסי' תקצ"ב סעי' ג' בענין השופר ובכמה דוכתי וה"נ לא שנא, ודלא כמ"ש באה"ט ס"ק י"א, מאמ"ר אות ט' יעו"ש. ועיין מש"ל אות ד"ן:

סו[עריכה]

סו) שם אלא שותק ושומע ומכוין למה שאומרים. דשותק ושומע הוי כעונה לענין לצאת י"ח ענייה אבל לענין שיחשב הפסק לא הוי כעונה. כ"כ מרן ז"ל בב"י וכ"פ בסי' ק"ד סעי' ז' גבי תפילה דלא כיש חולקים שהביא בב"י דס"ל אם שומע הוי כעונה חשיב הפסק יעו"ש בב"י כאן ובסי' ק"ד. וכ"כ הלבוש. ט"ז הק"ח. שתילי זיתים אות ך'. קיצור ש"ע סי' יו"ד אות ח'. וכ"כ האחרונים:

סז[עריכה]

סז) [סעיף יא'] אחר שקשר ש"י על הזרוע וכו'. כתבו משם הרב המקובל מהר"ר יעקב צמח שהרב מהר"ר שמואל ויטאל העיד שאביו מהרח"ו זצ"ל כשהיה עובר הרצועה בזרועו היה מהדק היטב וקושר היו"ד עם התפילה וממשיך הרצועה אצל הזרוע לעשות הכריכות אבל בקבורת לא עשה שום כריכה כלל ואמר מהרח"ו שכך נהג רבינו האר"י זצ"ל. ומהר"י צמח הוכיח כן מדברי הפוסקי' ומדברי קבלה, וכן נהגנו, ברכ"י אות ט', ומחב"ר אות ח', ובספרו קשר גודל סי' ג' אות ז'. ועיין בש"ץ דף ל"ח שהביא כל דברי מהר"י צמח באורך וברוחב יעו"ש, וכ"מ משער הכוונות דרוש ה' דתפילין ד"ה סדר הנחת תפילין שכתב וז"ל בתחילה יקשור תש"י בזרועו השמאלי על הקבורת ויכסה זרועו בטלית כדי שתהא הנחת תפילין בהצנע. ואח"כ יכרוך הרצועה סביב זרועו ז' כריכות כנגד ז' נערות הראויות לתת לה עכ"ל משמע שאין לעשות שום כריכה על הקבורת רק ז' כריכות על הזרוע, וכמ"ש הש"ץ שם בשם מהר"י צמח שראה להרב בחלום ואמר לו שזו מ"ש בכוו' ראיה ברורה נכונה וחזקה היא וכ"מ עוד בשער הכוונות דרוש ו' דתפילין בענין הנחת תפילין רש"י ור"ת שלא כתב כ"א קשר על הקבורת וז' כריכות על הזרוע יעו"ש. וכן בס' מ"ח פ"ב מהנחת תפילין אות ד' ופ"ג אות ב' לא כתב כי אם קשירה על הקבורת וז' כריכות על הזרוע יעו"ש, ודלא כמ"ש בפע"ח שער התפילין פ"י ובעו"ת דף ל"ד ע"ב ובמ"ש דיעשה על הקבורת ג' כריכות כעין שין דליתא אלא מ"ש בשער הכוונות הוא העיקר וכמו שהוכיח מהר"י צמח וכ"כ האחרונים. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות כ"ט. שע"ת סי' כ"ז אות ט"ו. חס"ל אות יו"ד. קיצור שלחן ערוך סי' יו"ד אות ד'. בן איש חי פ' וירא אות ט"ו. ועיין לקמן סי' כ"ז אות י"ג ואו' ל"ה:

סח[עריכה]

סח) אחר שהניח תש"ר כשכורך הרצועה סביב האצבע האמצעי יהיה מעומד. פע"ח שם, נגיד ומצוה שם. קשל"ה דף מ' ע"ג ש"ץ שם. זכ"ל ח"ג אות ת', חס"ל שם, יפה ללב סי' כ"ז אות ד'. וכתב בס' מצת שמורים דף מ"ב דכנגד ג' כריכות אלו כתוב בפסוק ג"פ וארשתיך ע"כ כשעושים אלו הג' כריכות סביב האצבע ראוי לומר הפסוקים אלו. וארשתיך לי לעולם. וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה', והביאו קשל"ה דף מ' ע"ד. סו"ב בעינייני תפילין שקודם לסי' כ"ה, סידור בי"ע אצל ברכת תפילין. בן א"ח פ' וירא אות ט"ז, ויזהרו הנוהגים כן לומר הברכות של שחר וברכות התורה מקודם. צפורן שמיר סי' ב' אות ו'. ובקשר גודל סי' ה' אות ל"א, והב"ד לעיל סי' ח' אות ו' ועוד ע' לקמן סי' מ"ו או' ז"ן:

סט[עריכה]

סט) אחר שכרך ג' כריכות סביב האצבע האמצעי וגמר הכריכה שעל כף היד אז יכניס סופי הרצועות של תש"ר בתוך אבנטו, כ"מ בס' פרע"ח שם. ובעו"ת שם ובס' מצת שמורים. וכן הוא בהדיא בס' משנת חסידים פ"ג מהנחת תפילין אות ט' יעו"ש, ורצועת השמאל יכניס אותה בקצה העליון של האבנט ויכניס אותה כולה בתוך האבנט כדי שלא תהיה משולשלת למטה מן החזה ורצועת הימין יכניס אותה בקצה התחתון של האבנט כדי שתהא עד הטיבור ולא יותר. כמ"ש בזוה"ק פ' פנחס בר"מ דף רכ"ח ע"ב ושיעור רצועתהון אינון עד לבא לשמאלא ועד טיבורא לימינא וכתב הרב בע"ח ש' כ"ט פ"ט דעל המניח קאמר יעו"ש. ועיין בהגהות השמ"ש שם מ"ש על זה ובספרו הטהור נה"ש דף כ"ו ע"ב הנד"מ יעו"ש. וא"כ כיון שיש סוד בדבר ראוי הוא שלא יהיו משולשלין יותר מזה השיעור. ואע"ג דהרב בשער הכוונות ובפרע"ח שם לא כתב כ"א כדי שלא יגעו בארץ עיין במצ"ש ובע"ח שם שכתבו טעם בסוד ג"כ יעו"ש. ועיין בעו"ת דף כ"ט ע"א וב' הנד"מ בירושת"ו. וכ"כ סו"ב סי' כ"ז אות ו'. בן איש חי פ' וירא אות י"ז. ויעשה זה מעומד, כנז' במ"ח שם. וכ"כ בן א"ח שם. ועיין עוד לקמן סי' כ"ז אות נ"ב:

ע[עריכה]

ע) שם קודם שיכרוך הרצועה סביב הזרוע. והטעם כתב ב"י בשם הרא"ש מפני שברכת תפילין של יד שייכא גם על התפילה של ראש וכריכת הרצועות סביב הזרוע אינה ממצות הנחת תפילין יעו"ש. וכ"כ הלבוש. ט"ז סק"ט ועי"ש שהשוה דברי הטור לדברי הרא"ש. מאמ"ר אות י"א. ר"ז אות כ"ד. אמנם בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין ד"ה סדר הנחת תפילין כתב דצריך לכרוך הז' כריכות סביב הזרוע ואח"כ יניח תפילין של ראש ואחר שהניח תפילין של ראש יכרוך ג' כריכות סביב האצבע האמצעי הנקרא אמה וכריכה העליונה תהיה בפרק האמצעי של האצבע הזה. וב' כריכות תחתונות בפרק התחתון המחובר אל כף היד עכ"ד. וכן הוא בפע"ח שער התפילין פ"י. עו"ת דף ל"ד ע"ב הנד"מ. נגיד ומצוה. וכ"כ ט"ז שם ומ"א ס"ק י"ח בשם האר"י ז"ל. וכ"כ א"ר אות ט"ז. ר"ז שם. ברכ"י אות יוד וכתב שכן נתפשט המנהג בארץ ישראל. מאמ"ר שם וכתב דכן המנהג במדינות אלו. פרמ"ג א"א אות י"ח וכתב וכן נוהגים העולם ואין זה הפסק. ש"ץ דף מ' ע"א. חס"ל אות י"א. יפה ללב אות כ"ב. קיצור ש"ע סי' יוד אות ד'. בן איש חי פ' וירא אות ט"ו:

ע) אמנם אם אחר שבירך שמע קדיש או קדושה וכיוצא בזה ואם לא יכרוך יהיה לו פנאי להניח ש"ר ולענות יש לו לעשות כן וש"ד לסמוך על הרא"ש והשלחן ערוך ז"ל. מאמ"ר שם. וכתב שכן נהג הוא ז"ל והביאו ש"ץ שם. שע"ת אות י"ב. וכ"כ עמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' יוד או' ח' בשם הש"ש:

עא[עריכה]

עא) שם ויש מי שאומר שאסור להוציא תפלה ש"ר וכו'. וכ"כ מהרח"ו ז"ל בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין ד"ה סדר הנחת תפילין על האר"י ז"ל שהיה נזהר שלא להוציא תש"ר מכיסן עד שיניח תש"י ויקשרנו למעלה במקום הקבורת ואח"כ לא היה חושש מלהוציאם אעפ"י שלא כרך עדיין הז' כריכות סביב זרועו אבל ודאי שצריך לכרוך הז' כריכות האלו קודם שיניח תפילין של ראש בראשו עכ"ד. וכן הוא בנגיד ומצוה ומ"ח פ"ג מהנחת תפילין אות א"ב ואע"ג דפע"ח שם ועו"ת שם ומצ"ש כתבו דאין להוציא תש"ר עד שיכרוך ג' כריכות על הקבורת כבר כתבנו למעלה דאין לעשות כן וא"כ מכיון שקשר לבד על הקבורת יכול להוציא התפילין של ראש ואין בכך כלום כמ"ש בשער הכוונות:

עב[עריכה]

עב) שם שאסור להוציא חש"ר מהתיק וכו'. ואפי' אם אדם אחר מוציא לו התש"ר קודם שיקשור תש"י על הקבורת אסור. טיין הטעם במ"ח פ"ג אות א' וכן הוא משמעות דברי מרן ז"ל בב"י וש"ע כמ"ש המאמ"ר או' י"ג. וכ"כ נה"ש או' א'. פרמ"ג א"א או' י"ט. שע"ת או' י"ג. יפה ללב אות כ"ג. ודלא כמ"ש כנה"ג בהגב"י דבאדם אחר ליכא קפידא. וכן כתב בן איש חי פ' וירא אות י"ט דבני אדם הנכבדים שהשמש מכין להם במקומם בביהכ"נ הציצית והתפילין שיוציאם מהכיס קודם שיבואו צריך למחות בידם רק אם השמש מוציא לו התפילין של ראש מן הכיס אחר שקשר תפילין של יד על הקבורת קודם שיכרוך הז' כריכות על הזרוע לית לן בה:

עג[עריכה]

עג) שם הגהה. ואף אם שניהם לפניו חוץ לתיק לא יתקן לפתוח תש"ר עד אחר הנחת ש"י. מלבד הטעם שכתב ב"י והאחרונים דאין מעבירין על המצות יש טעם אחר גם כן על פי הסוד דכמו שאין מוציאין התפילין של ראש מן הכיס קודם הנחת תפילין של יד על הקבורת כך אם היו שניהם לפניו חוץ לתיק אין לתקן ולפתוח תש"ר עד אחר הנחת וקשירת תפילין של יד על הקבורת. עיין במ"ח שם. וכ"כ הלבוש. ונ"מ דאפילו איש אחר לא יתקן לו קודם שיקשור על הקבורת:

עד[עריכה]

עד) שם בהגהה. יש מי שכתב להניח תפילין של יד מיושב וכו' עיין מש"ל אות ל"ג:

עה[עריכה]

עה) כתב הכנה"ג בכללי הפוסקים אות א' וז"ל כל דבר שלא הוזכר לא בגמרא בבלי ולא בגמ' ירושלמי ולא דברו בהם הפוסקים אשר מפיהם אנחנו חיים ועליהם אנו סומכים בכל דבר אעפ"י שבעלי הקבלה דברו בו אין אנו יכולים להכריח בו למי שאינם נוהגים כדברי הקבלה, הרא"ם ז"ל ח"א, והרדב"ז ז"ל בתשובה ח"א סי' ח' ול"ו ומ"ט ופ' כתב כל מקום שתמצא הקבלה חולקת עם הגמרא הלך אחר הגמרא והפוסקים ואם אין נזכר בגמר' ובפוסקים הלך אחר הקבלה. וכ"כ בס' יוחסין. וכן כתב הר"י הלוי ז"ל בתשובה סי' מ"א בשם הר"ש הלוי ז"ל דכל שהזוהר אינו חולק עם הגמרא נקטינן כוותיה. ולא פליגי על הרא"ם ז"ל דהנך רבוותא מדברים בהנהגה שינהג האדם בעצמו והרא"ם ז"ל מדבר במי שאינו רוצה לנהוג כדברי הקבלה שאין מכריחין אותו עכ"ל. והב"ד מ"א ז"ל סק"ך וש"ץ דף ז' ע"ג ועוד מן האחרונים מיהו מרן ז"ל ב"י סי' קמ"א בדין העולה לס"ת אם צריך לקרות כתב וז"ל מאחר שלא נזכר זה בתלמוד בהדיא לא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים יעו"ש, וכ"כ בב"י סוף סי' ל"א יעו"ש. וכ"כ הרב משאת בנימן ז"ל סי' ס"ב דף ז"ן ע"א וז"ל הדרך השני לילך אחר רוב בנין ומנין הרי לפניך ס' הזוהר שהוא שקיל יותר מכל המחברים שאחר חתימת התלמוד ואם יהיו כל המחברים בכף מאזניים אחד וס' הזוהר לבדו יעלה בכף שניה מכריע הוא את כולם והרי עדיף מרוב בנין וכמ"ש ב"י דאזלינן בתר הזוהר נגד שאר המחברים עכ"ל, והב"ד הרב החסיד מוהר"ע ריקי ז"ל בס' אדרת אליהו בקונטרס תפילין דמארי עלמא דט"ו ע"ב, וכן הרב בית דינו של שלמה ז"ל בא"ח סי' י"ב עמד בכלל זה והביא דברי מר"ן ז"ל ב"י הנז' וגם דברי הרב משאת בנימין הנז' ותמה על מרן החביב ז"ל בכלליו שלא הזכיר דברי מרן ז"ל ב"י הללו שנראין מתנגדין לדברי הרא"ם והרדב"ז ז"ל וכתב דגם מדברי מהר"ש הלוי וס' יוחסין משמע דהכי ס"ל כדברי הרב ב"י ז"ל ואיך כתב דלא פליגי יעו"ש, אמנם הרב בדרכי משה שם בסי' קמ"א אות ב' חלק על מרן ז"ל וכתב וז"ל ואין לזוז מדברי הפוסקים ואף אם היו דברי הזוהר חולקים עליהם דלא כב"י וכו' עכ"ל, והב"ד הדרישה ומשמע דהכי ס"ל יעו"ש, ועיין פתה"ד אות ה' שהביא כל דברי הפוסקים הנ"ל יעו"ש, ועיין דברי מנחם אות ט' בהגב"י שכתב בשם ח"ץ דבמקום שיש פלוגתא בין הפו' דברי קבלה יכריע עי"ש, נמצא לפ"ז דהרדב"ז והרא"מ ומור"ם ז"ל ס"ל דנקטינן כהפוסקים נגד הזוהר, אבל מרן ומהר"ש הלוי וס' יוחסין והרב משאת בנימין ז"ל ס"ל דנקטינן כדברי הזוהר והמקובלים נגד הפוסקים בכל דבר שלא נתבאר בהדיא בתלמוד, ומשמע דאפילו בדבר שיש בו ספק ברכות כל שלא נזכר בהדיא בתלמוד נקטינן כדברי המקובלים נגד דברי הפוסקים ולא אמרינן סב"ל. וכ"כ הברכ"י סי' מ"ו אות י"א בענין ברכת הנותן ליעף כח שלא נזכרה בתלמוד כמבואר שם בב"י. וכתב הברכ"י ז"ל וז"ל עתה נתפשט המנהג בגלילותינו לברך זאת הברכה עפ"י כתבי האר"י ז"ל כי אף דקבלנו הוראות מרן ז"ל קים לן דאלמלא מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר"י ז"ל גם הוא יודה לברכה עכ"ל. הא לך בהדיא דברי הברכ"י לדעת מרן ז"ל דאע"ג דבב"י כתב דלדעת הרמב"ם והסמ"ג והרוקח אין לברכה אילו היה רואה דברי האר"י ז"ל היה מברכה ולא חייש לסב"ל נגד האר"י ז"ל. וכ"כ הרב בן איש חי פ' בראשית אות יו"ד ופ' וישב אות ה' דכנגד סברת רבינו האר"י ז"ל אין לומר ספק ברכות להקל. וכן נהגו העולם שלא לחוש לספק ברכות נגד דברי האר"י ז"ל דבענין ברכות של שחרית אם לא נתחייב בהם יש פלוגתא בזה אם יברך כמבואר בסי' מ"ו סעי' ח' ונהגו העולם לברך כדברי האר"י ז"ל בשער הכוו' דף א' ע"ג שכתב שכולם חייב אדם לברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב בהם יעו"ש. ויתבאר עוד לקמן סי' מ"ו בס"ד:

עו[עריכה]

עו) [סעיף יב'] אם מניח תפילין כמה פעמים ביום צריך לברך וכו'. ואם כשחלץ אותם היה דעתו לחזור וללובשן אין צריך לחזור ולברך כמי שיתבאר לקמן אות ע"ח:

עז[עריכה]

עז) נשמטו ממקומן וכו'. כתב של"ה הא דלא נהיגי האידנא לברך כשנשמטו ממקימן משום דבשעת תפלה מסתמא אינו מסיח דעתו מהם והוי כחולצן על מנת להחזירן. מ"א ס"ק כ"א, סולת בלולה אות ז'. ר"ז אות ל"ב. בן איש חי פ' וירא אות י"ג. ודלא כמ"ש א"ר אות י"ט וח"א כלל י"ג אות ז' דסב"ל כאשר יבואר באות שאח"ז, ועוד נ"ל טעם אחר כי כיון שעכשיו אין לובשין כי אם בשעת תפלה בלבד ודעתו ללובשו כל זמן התפלה הויא ברכתו על כל משך הזמן ההוא וא"כ אין לו לברך אם נשמטו ממקומם, וטעם זה יאמר גם על מי שנפל לו טלית מעל ראשו שלא במתכוין בשעת התפלה שא"צ לברך כיון שבשעת ברכתו היתה כוונתו ללובשו כל זמן התפלה. ועיין מש"ל סי' ח' אות ח"ן, וכתב הפרמ"ג בא"א אות כ"ה אותם שהולכים לפעמים עד חצות בתפילין ומסיחין מהם עפ"י הרוב אם נשמטו ראוי לברך אלא דלמעט בברכות עדיף עכ"ל, ועיין מחה"ש ס"ק כ"א ועוד עיין לקמן סי' כ"ח אות ד':

עח[עריכה]

עח) שם הזיזם ממקומם אדעתא להחזירם למקומם צריך לברך, הגהה, ויש אומרים שלא לברך. וכ"כ בעל תה"ד בפסקים וכתבים סי' ק"ך דא"צ לברך, ודקדק כן מדברי הרא"ש ז"ל והביאו כנה"ג בהגב"י סי' ח' ובזה הסי' ובשכנה"ג סי' ח' או' נ"ד, וכ"כ הב"ח בסי' ח' ובזה הסי' וכ"כ הט"ז ס"ק י"א, וכ"כ מאמ"ר בסי' ח' או' ט"ו ובזה הסי' או' ט"ו דהאחרונים דחו ראיית מרן ז"ל יעו"ש, וכ"כ כס"א בסי' ח' אות ז', ר"ז אות כ"ט ואות ל"א, ש"ץ דף מ' ע"ג, חס"ל אות ט', בן א"ח שם, ואע"ג דאנן אתכא דמרן סמכינן ודעתו ז"ל לברך כבר כתבנו לעיל סי' ח"י אות ז' ובכ"מ דסב"ל אפילו כנגד מרן ואפילו כנגד הרוב יעו"ש, וכ"כ לעיל סי' ח' אות נ"ב יעו"ש, ודע דאין חילוק בזה בין הזיזם ממקומם אדעתא להחזירם למקומם בין אם חלץ תפיליו ודעתו לחזור וללובשן מיד דבכל זה אינו חוזר ומברך כמבואר בדברי הפו' הנ"ל, אבל אם חלץ אותם כדי ליכנס לבית הכסא כתבו הפו' הנ"ל דצריך לחזור ולברך. וכ"כ העו"ת אות י"ח. אמנם המ"א ס"ק כ"ב לחלק יצא דאם הבה"כ אינו רחוק כמו בה"כ שלהם שהיו בשדה א"צ לברך יעו"ש. וכתב הפרמ"ג בא"א אות כ"ב ובמש"ז אות י"א דכן נוהגים שלא לברך אם אין בה"כ רחוק ודלא כהט"ז יעו"ש. ואע"ג דהרב ח"א כלל י"ג אות ו'. ובקיצור ש"ע סי' יו"ד אות ט"ו כתבו דאפילו בכה"ג יש לברך כבר אמרנו דסב"ל אפילו כנגד הרוב וד"ל. ועיין ביד אהרן סי' ח' בהגב"י מ"ש משם מהר"ב מטיולי בשם רש"י. וט"ז שם ס"ק י"ב ודו"ק. וכן פסק בן איש חי שה דאין לברך משום סב"ל. אלא יברך בלא שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות במחשבה:

עט[עריכה]

עט) שם בהגהה. וי"א שלא לברך. ואם מניח תפילין אחרים בכל גוונא צריך לחזור ולברך. זר"א ח"א סי' ה'. וכ"כ הער"ה בהשמטות ע"ז הסי' אות ב' יעו"ש. חס"ל שם, וכ"כ לעיל סי' ח' אות נ"ה בענין הציצית יעו"ש. ועיין לקמן אות פ"א ובסי' ר"ו סעי' ו':

פ[עריכה]

פ) שם מי שמניח תפילין של יד ובירך ובתחלת ההדוק נפסק וכו'. משמע דאם הדחן ואח"כ נפסק הקשר דצריך לברך דכבר נגמרה המצוה. וכ"כ ב"י. וכתב דברי חמודות אות נ"ט זהו לפי שיטתו של הב"י דבחולץ ע"מ להחזיר צריך לברך וכו' אבל לרמ"א שפסק כהטור דאין חוזר ומברך בחולץ ע"מ להחזיר אפילו בכה"ג נמי א"צ לברך וקשיא על רמ"א שלא הגיה בש"ע על מה שדקדק לכתוב בתחלת ההדוק עכ"ד. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות יו"ד, אמנם המ"א ס"ק כ"ג כתב וז"ל דזה הו"ל כנשמטו ממקומם דצריך לברך לכ"ע וכ"מ דעת רמ"א שלא הגיה כאן כלום ואף דבב"י וד"מ משמע דלהיש אומרים דלעיל גם כאן א"צ לברך נראה לי שחזר פה בש"ע מטעם שכתבתי מיהו לפי מש"ל בשם של"ה אף בנשמטו א"צ לברך לדידן עכ"ל. אבל הט"ז ס"ק י"ב וי"ג כתב דאף לסברת הש"ע לא יברך אפילו בנפסק אחר ההדוק דהא ברכת להניח קאי גם על של ראש וא"כ כ"ז שלא הניח תש"ר עדיין עסוק במצוה השייך לאותה ברכה ומה שעשה קשר לתש"י הוא ג"כ מתיקון המצוה והוי כמ"ש אח"כ בש"ע דאם הותר של יד קודם הנחת של ראש מהדקן וא"צ לחזור ולברך וחד טעמא הוא אלא דבב"י היה מסתפק אם יש חילוק בין הותר לנפסק וסמך על המעיין. אבל בש"ע לא כתב אלא דבר הברור דהיינו בנפסק בתחלת ההדוק א"צ לברך ואילו אחר ההידוק לא כתב כלום אלא העתיק הדברים של הראב"ד שמהם יש ללמוד דה"ה לנפסק שא"צ לברך אפי' אחר ההדוק כ"ז שלא הניח ש"ר יעו"ש. וא"כ נמצא בנפסק הקשר אחר ההדוק לדעת הט"ז אפי' לדעת מרן ז"ל א"צ לברך ולדעת הדברי חמודות הוא לדעת הטור ודעמיה. ולדעת המ"א היא דוקא לדעת השל"ה. ונ"מ בין הטעמים הנז' דלדברי חמודות ומ"א אין חילוק בין נפסק קודם הנחת תש"ר או אח"כ אבל לדברי הט"ז הוא דוקא קודם הנחת תש"ר אבל אם נפסק אחר הנחת תש"ר כיון שנגמרה עסק המצוה צריך לברך. ועל כן משום דספק ברכות להקל אין לברך בכל גוונא בין אם נפסק קודם הנחת תש"ר או אח"כ. ודע דכל זה כגון אם הוא יודע לעשות הקשר או שיש אחד אצלו שיודע לעשות אבל אם אינו יודע לעשות וצריך לילך לחזור אחר אומן שיעשה לו אין לך הפסק והסח הדעת גדול מזה וצריך לחזור ולברך:

פא[עריכה]

פא) שם ובתחלת ההדוק נפסק הקשר וכו'. ואם אין שם מי שיודע לעשות הקשר באופן שאינו יכול להניח אותם התפילין אעפ"י שיש תפילין אחרים מוכנים לפניו ולא הפסיק ולא הסיח דעתו אפ"ה צריך לחזור ולברך עליהם. מאמ"ר אות ט"ז. וכ"כ המחב"ר אות ט', וכתב דגם הרבנים שהביא המאמ"ר של י"ל דיודו בזה וכ"כ הזר"א, והביאו זכ"ל ח"א אות ת', סידור בי"ע בדיני ברכת תפילין אות ל"ז. שע"ת אות י"ז. ועיין לעיל אות ע"ט, ואם נפסקה רצועה של ראש אחר שהניח תפילין של יד והוצרך להניח תפילין של ראש אחר יברך על מצות, עיין נה"ש סי' ק"מ:

פב[עריכה]

פב) ואם הניח תש"י וכשבא להניח תש"ר נפסקה הרציעה והוצרך להביא רצועה אחרת אין צריך לברך שנית. שהקציצה היא העיקר ומשום דבטלה הטפילה לא בטל העיקר, הלק"ט ח"ב סי' ק"ב, שתילי זיתים אות ל"א:

פג[עריכה]

פג) שם והוצרך לעשות קשר אחר אמנם לא הסיח דעתו א"צ לחזור ולברך, מזה יש ללמוד במי שיש תפילין בידו בלא קשר ומברך ועושה קשר ומניח דשפיר עולה לו הברכה שעשה תחלה דעשיית הקשר אינו הפסק אלא תיקון המצוה ודומה להביאו מלח שבין ברכת המוציא לאכילה לקמן סי' קס"ז ס"ו, ט"ז ס"ק י"ב, ודוקא בדיעבד אם עשה כן אמרינן דעלתה לו הברכה אבל לכתחלה לא יעשה כן דהו"ל קודם דקודם כמש"ל אות מ"ז ואות ז'. וכ"מ מדברי הט"ז עצמו שהביא ראיה מסי' קס"ו ושם מיירי בדיעבד כמ"ש מור"ה שם בהגהה. וכ"כ הפרמ"ג במש"ז אות י"ב:

פד[עריכה]

פד) שם אבל אם הניח של ראש ואחר כך הותר של יד מהדק ומברך. כתב מ"א ס"ק כ"ה דהו"ל כנשמטו ממקומם עכ"ל. וא"כ לפי דברי השל"ה שהבאנו לעיל אות ע"ז שכתב דלא נהיגו האידנא לברך בנשמטו ממקומם יעו"ש גם כאן לא יברך. וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות כ"ו ומחה"ש אות כ"ה. לב"ש על מ"א ס"ק כ"ה. פתחי עולם אות ל"ז:

פה[עריכה]

פה) שם מותר לברך על תפילין שאולין. בשואל מדעת חבירו איירי אבל בשואל שלא מדעת חבירו לא נתבאר מה דינו. וראיתי בס' בנימין זאב סי' קצ"ט נשאל על זה והשיב דשפיר דמי ויצא י"ח דניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בין בגיפיה בין בממוניה אלא שאם מצאם מקופלות וכרוכות יחזור ויכרוך אותם כמו שמצאם והוא נלמד מדין הטלית וכן עמא דבר. כנה"ג בהגב"י. עו"ת אות כ"א. א"ר אות כ"ג. שתילי זיתים אות ל"ב. סידור בי"ע בדיני ברכת תפילין אות ל"ה. ועיין בדברינו לעיל סי' י"ד אות כ"ז:

פו[עריכה]

פו) שם ולא על גזולין. דבוצע בירך נאץ ה' עד שיהא בהם יאוש ושינוי רשות. כ"ב ב"י בשם א"ח ובעל העיטור. ומדלא כתב זה בש"ע אלא כתב סתמא משמע דס"ל דבכל גוונא אין לברך עליהם אפי' אחר יאוש ושינוי רשות. וכ"כ הט"ז ס"ק י"ד. סידור בי"ע שם. וכתב וכן עיקר. אמנם הר"ז אות ל"ו כתב דאם מכר הגזלן את התפילין לאדם אחר וכבר נתיאשו הבעלים ממני מותר לברך עליו כיון שכבר קנה אותם הלוקח ע"י יאוש ושינוי רשות והרי הן כשלו ממש לכל דבר כמ"ש בח"מ סי' נ"ג סעי' ג' עכ"ל ודבריו אלו לקוחין ממ"א סי' י"א ס"ק יו"ד וסי' תרמ"ט ס"ק ב' וג' יעו"ש. אבל מדברי הלבוש סי' תרמ"ט סעיף ב' משמע דאפי' אחר יאוש ושנוי אין לברך לכתחלה יעו"ש. וכ"כ הפרמ"ג שם בא"א או' ג' דביום א' שהוא מדאורייתא אפי' אחר יאוש ושינוי מעשה ואפ' לאחרים אין לברך יעו"ש. וההוא דאונכרי שאני דהו"ל יאוש וגידול ושינוי רשות לכך מברכים עליהם אפי' ביום א' כמ"ש הלבוש שם. או י"ל מפני שהוא ספק ואע"ג דבח"מ פסק דיאוש ושינוי רשות או יאוש ושינוי מעשה קנה כאשר יעו"ש בסי' שנ"ג ובסי' ש"ס י"ל לענין ברכה שאני כמ"ש שם התוספות בסוכה דף ל' ע"א ד"ה הא קנייה ביאוש והב"ד ב"י סי' תרמ"ט יעו"ש. ועוד עיין שם בגמרא וברש"י ד"ה אף גזול ובתוספות ד"ה משום דהו"ל מצוה הבאת בעבירה יעו"ש. ועיין ברכ"י סי' תרמ"ט אות א', על כן אין לברך על שום מצוה דאורייתא הבאה מן הגזל אע"ג דאיכא יאוש ושנוי מעשה או יאוש ושינוי רשות אלא א"כ יש ספק עם היאוש ושינוי דאולי אינה גזולה וכההוא דאונכרי, ועיין שם בח"מ ריש סי' שנ"ו שכתב דאסור לקנית דבר מיד הגנב שהרי הוא מחזיק ביד עוברי עבירה יעו"ש:

פז[עריכה]

פז) [סעיף יג'] נהגו העולם שלא לחליץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון. הגהה. ויש מי שכתב על צד הקבלה שלא לחלוץ עד שאומר בהם ג' קדושות וכו' ובס' מטה משה עמוד העבודה סי' ז' כתר בשם מהר"י ורבותיו שהיו נוהגים לחלוץ התפילין מיד אחר הקדושה משום דצריכין גוף נקי ואין להשהותם יותר מן החיוב ובדיני ציצית ותפילין כתב שאין זה מנהג נכון ולא יסירם עד שיאמר קדיש תתקבל ודלא כס' המפה עכ"ד, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ב', מ"א ס"ק כ"ו, וכתב שם המ"א והכל לפי מה שהוא אדם עיין סי' ל"ז סעי' ב' עכ"ל, ור"ל מי שאין לו גוף נקי ומתיירא שמא יפיח בהה יכול לחלוץ אותם קודם קדיש יתום שהוא אחר עלינו לשבח והכל לפי יכולתו או אחר קדושת החזרה של העמידה או אחר קדושת ובא לציון או אחר קדיש תתקבל שהוא אחר ובא לציון. וכמ"ש בסי' ל"ז שעשו קולא גם אנחנו נעשה קולא למי שאין לו גוף נקי ומתיירא וכו' ועיין פרמ"ג בא"א אות כ"ח:

פח[עריכה]

פח) שם בהגהה. ויש מי שכתב על צד הקבלה וכו' כתב בשער הכוונות סוף דרוש ה' מתפילין שצריך להתפלל כל התפילה אחר שהניח תפילין ואין לחולצו כ"א אחר על כן נקוה לך. וכן הוא בשער הכוונות דף א' ע"ג ודרוש ו' דציצית והביאו מ"א ס"ק כ"ח. א"ר אות כ"ד סולת בלולה אות יו"ד מחב"ר אות יו"ד. נו"ש אות ד'. בסי' כ"ו. ר"ז אות ל"ז. ש"ץ דמ"א ע"ג. זכ"ל אות ת'. קשל"ה דמ"א ע"א. כס"א אות ו'. חס"ל אות י"ג. כף החיים להרח"פ סי' יו"ד אות מ"ג. שתילי זיתים אות ל"ה. בן איש חי פ' חיי שרה אות יוד:

פט[עריכה]

פט) כתב בס' אור צדיקים דף יו"ד ע"ד. אין לחלוץ התפילין עד שילמוד בהן תחלה אחד המרבה ואחד הממעיט כי לא יזכה האדם לקנות ג' חלקי הנשמה נר"ן אא"כ ילמוד בתפילין כמ"ש בר"ח שער הקדושה וביותר אם לומד בתפילין דר"ת עכ"ל. מחב"ר אות י"ז. ובספרו צפורן שמיר סי' ב' אות ח'. ש"ץ דף מ"א ע"ב. חס"ל שם. כף החיים שם. בן א"ח שם או' י"א. וע' לקמן סי' ל"ח אות ל"ב:

צ[עריכה]

צ) כתב בית יעקב סי' קכ"ז בשם רבינו האר"י ז"ל דכל ההשפעה היורדת מלמעלה ע"י תפלת צבור הנה כל מה שעוסק אדם בתורה אחר התפלה קודם שיצא מבה"כ היא נכללת תוך אותה ההשפעה ועולה עמי את"ד. והביאו כף החיים שם;

צא[עריכה]

צא) כתב החיד"א בס' מורה באצבע אות ה'. כשילמוד בטלית ותפילין יכוין ליחד השם המיוחד באופן זה. יעורר היראה ליראה מה' מאות י' והאהבה לה' מאות ה' ראשונה והתורה מאות ו' והמצוה של תפילין מאות ה' אחרונה וייחד השם המיוחד ביחודא שלים עכ"ל. והוא משער הכוונות סוף דרוש הלילה שהביאו מהרש"ו ז"ל משער רוה"ק יעו"ש. והביאו החס"ל אות י"ג. כף החיים שם:

צב[עריכה]

צב) כתב בהגמ"נ ביום שיש בו מילה אין לחלוץ עד אחר המילה. כיון דהמילה היא אות וגם התפילין הם אות ראוי להיות עלינו אות תפילין בשעה שמקיימין את המילה יעו"ש. והביאו מ"א ס"ק כ"ח ומחה"ש. ש"ך ביו"ד סוף סי' רס"ה. סו"ב אות יו"ד. קשר גודל סי' ד' אות ב' סידור בי"ע בדין סדר המילה אות ה'. ר"ז אות ל"ח. חס"ל שם. קיצור ש"ע סי' יו"ד אות י"ט. ופשוט דהיינו אם נעשית בבה"כ או שמתפלל בבית שנעשית המילה שם, מחב"ר אות י"א זכ"ל ח"א אות ת'. ומנהג ותיקין להיות הסנדק והמוהל ואבי הבן בתפילין ודלא כס' בית נאמן שערער על מנהג זה שאין ערעורו כלום. הרב חיד"א בס' מראית העין בליקוטיו סי' ב'. בי"ע שם. ועיין לקמן אות צ"ו:

צג[עריכה]

צג) שם וביום שיש בו ס"ת נוהגים שלא לחולצן עד שיחזירו ס"ת וכו' והחולצן קודם לכן לא יחלוץ בפני ס"ת אלא יסלק לצדדין. שכנה"ג סי' ל"ח אות י"ב ומ"א ס"ק כ"ט בשם מ"מ ורש"ל. וכתב המ"א עיין סי' ל"ח סעי' י"א, ור"ל דהוי כחולץ תפילין בפני רבו דאסור, וכתב הט"ז שם סק"ד טעם א' בשם רש"י דזלזול הוא שמגלה ראשו בפניו. וא"כ ה"ה די"ל כן בס"ת. עיין פרמ"ג בא"א אות ל' ומחה"ש. וכתב שם הפרמ"ג ולפ"ז של יד דליכא גילוי או בש"ר תחת בל"ג שרי עכ"ל, ונ"ל דה"ה אם מאפיל בטליתו על ראשו ועל מצחו בענין שלא יראה בגילוי הראש שרי. ועיין ברכ"י סי' ל"ח אות ח'. ודברי המ"א הנז' הביאם הש"ץ דף מ"ב ע"א. ר"ז אות מ"ב. חס"ל סוף אות י"ג:

צג) שם בהגה. מיד לאחר הקריאה. וכ"כ בשער הכוו' כמ"ש לקמן סי' קל"ה א' ב' ויעו"ש טעם בסוד יעו"ש:

צד[עריכה]

צד) שם וביום ר"ח חולצים אותם קודם תפלת מוסף. בשער הכוונות דרוש ר"ח כתב דיש להסיר התפילין קודם תפלת מוסף אחר קדיש שאומרים אחר חזרת ס"ת להיכל ולא קודם לכן. יעו"ש טעם בסוד. פע"ח שער ר"ח וחו"פ פ"ג. מ"ח בדרוש ר"ח פ"ג אות ב'. נגיד ומצוה בענין ר"ח. מ"א סק"ל וכתב דלא כלבוש (עיין מחה"ש) שכתב לחלוץ קודם קריאת התורה. (אמנם מ"ש המ"א שם בר"ח אינו אלא מנהג לחלצם וכן מ"ש מור"ם בהגהה ודוקא במקום שאומרים במוסף קדושת כתר לפי דברי האר"י ז"ל אינו כן אלא מכיון שהתחילו להתפלל תפלת מוסף לא יש עוד בחי' תפילין בזמן ההוא כאשר יעו"ש בדברי האר"י ז"ל ועיין עוד לקמן אות צ"ו וב"ח ססי' כ"ו) מחב"ר אות ט"ו וכתב וכך נהגנו ודלא כמ"ש הרמ"ע בת' סי' ק"ח דצריך לסלקן בר"ח אחר תפלת שחרית וכו' ובודאי אי שמיע ליה למר מנהג האר"י זצ"ל גם הוא היה נוהג כן עכ"ל. וכ"כ בספרו קשר גודל סי' ג' אות ל'. ש"ץ דף מ"א סוף ע"ג. זכ"ל ח"ג אות ת'. סידור בי"ע אות א' אחר סדר פ' ר"ח. חס"ל אות י"ג שע"ת אות כ"ב. בן איש חי פרשת ויקרא אות י"ז:

צה[עריכה]

צה) שם קודם תפלת מוסף. כתב הרב החסיד מהר"א אזולאי זצ"ל בהגהותיו כ"י כפי דרך האר"י זלה"ה יש סוד נשגב בזה וצריך שלא יחלוץ אותם אלא אחר קדיש תתקבל ובחול אין לסלקם עד אחר עלינו לשבח וטעמו נסתר ונגלה לבעליו וכן ראוי לנהוג גם מי שאינו יודע הטעם כי מצוות האלהיות פועלות בסגולה ועושות רושם למעלה אף שנעשות בלתי הכוונה הפרטית רק שצריך לכוין הכוונה הכללית שיכוין המניח והעושה המצוה שעושה המעשה הזה לקיים מצות אלהיו עכ"ל. ומכאן אזהרה לדקדק בכל מעשה המצות שיהיו כסדרן וכמשפטן אף כי אין אתנו יודע רמזיהם וסודותיהם. ברכ"י אות י"א. נו"ש סי' כ"ד אות ד'. ועי"ש שם במחב"ר שהקשה על מר זקינו שבכאן כתב לחלוץ אותם אחר קדיש תתקבל ובס' כנף רננים אשר לו כתב דמנהג האר"י ז"ל שלא היה מסיר התפילין עד אחר קדיש של חזרת ס"ת להיכל כמ"ש בשער הכוונות ותירץ שבהגהותיו לעיכובא קאמר דלא סגי בל"ה אבל ודאי שטוב לנהוג כמנהג האר"י זצ"ל וסמך על מ"ש בס' כנף רננים עכ"ד. והביאו ש"ץ דף מ"א ע"ג וע"ד יעו"ש. וכ"כ החס"ל שם בשם הפוסקים דיש לדקדק בכל מעשה המצות שיהיו כסדרן וכמשפטן אף כי אין אתנו יודע רמזיהן וסודותיהן. וכתב וז"ל ומאחר שהודיע אלהים אותנו את כל זאת דהני מילי דחסידותא ודקדוקי המצות סודם נשגב וראשם מגיע השמימה ועושות רושם למעלה וכבוד שמים מתרבה ע"י הנה כי כן מאן דסמי בידיה לקיימן ומזלזל בהן באומרו די לנו לקיים הדברים המעכבים מעיקר הדין הרי זה נמצא שלא חש על כבוד קונו בהיות לאל ידו להרבות כבוד שמים ובודאי שעל הכל יביא האלהים במשפט לפי מה שהוא אדם ולפי כוחו ולפי ידיעתו והשגתו ובפרט בעלותו במעלות אחר מותו הקב"ה מדקדק ומעניש על דקדוקים דקים כחוט השערה עכ"ל. ועיין לקמן בדברינו לסי' כ"ח אות ב':

צו[עריכה]

צו) שם וביום ר"ח חולצים אותם וכו'. ואין להניח אותם עוד כל היום מפני הרשימו דמוחין דמוסף שנשאר כל היום אך בתפילת המנחה יניח אותם. כ"כ רבינו הרש"ש ז"ל בס' נה"ש הנד"מ דף י"ד סוף ע"א ודף ט"ו ריש ע"א יעו"ש טעם בסוד. והגם דהרב חיד"א במחב"ר אות י"ג כתב דאחר מוסף יכול להניחם וכ"כ במורה באצבע סי' ו' אות קפ"א דאם רוצה ללמוד בהם יכול להניחם אחר תפלה מוסף י"ל דאלו היה רואה דברי הרש"ש הללו לא כותב כן. וכ"כ בן איש חי פ' ויקרא אות י"ח. וע"כ ביום המילה שנוהגים ללבוש אבי הבן והסנדק והמוהל ציצית והתפילין בשעת המילה אם אירע בר"ח לא יחזרו להניח תפילין אחר תפלת מוסף רק ילבשו ציצית לבדו, ועיין לעיל אות צ"ב:

צז[עריכה]

צז) במנחת יום ר"ח כשמתפללין בציצית ותפילין אין חילוק כל אחד לובש תפילין כמו שיש לו אם תפילין דר"ת אם תפילין דשמושא רבא כן משמע לפי דברי הרש"ש הנז' ודלא כמ"ש בהגהות א"מ בפע"ח שער ר"ח חו"פ ס"ג דמנהג מוהרח"ו ז"ל שלא להניח תפילין דר"ת עד שחרית של יום שני יעו"ש חדא דא"כ היה כותב מהרש"ו ז"ל מנהג אביו דמי יודע מנהג אביו יותר ממנו, ועוד הא לפי דברי הרש"ש ז"ל לא יש חילוק כיון דבתפלת מנחה אנו מתקנים בחי' אחרת כיעו"ש ועיין שם במחב"ר. וכן מנהג בית אל יכב"ץ דבתפילת מנחת ר"ח כל אחד לובש תפילין כדרכו בשאר הימים אם דר"ת אם דשמושא רבא, ועיין בסה"ק קול יעקב סי' ל"ד אות ד':

צח[עריכה]

צח) שם וביום ר"ח חולצים אותם קודם תפלת מוסף, ואם שכח ולא חלץ אותם עד שהתפלל מוסף אין צריך לחזור ולהתפלל מוסף רק שעשה שלא כהוגן. עיין ט"ז ס"ק ט"ז ובדבר שמואל סי' קי"ב והביאו שע"ת אות כ"ב. וב"ח סוסי' כ"ו מ"ש בשם הזוהר ובדברינו לעיל או' צ"ו:

צט[עריכה]

צט) אם נזדמן שהוא עדיין בתפלת שחרית ולובש התפילין ושמע קדושת כתר מכת אחרת שמתפללין מוסף יסלק התפילין מעליו עד שיענה עמהם קדושת כתר ויניחם אח"כ ואם פתאום שמע מן החזן שאומר קדושת כתר ואין לו שהות לחולצם ככה יעשה בשל ראש יזיזם ממקומם ולצד אחר ושל יד יכניס ראש הטלית או הכתונת בין הקציצה ובין בשרו ויענה קדושה. כן העלה בס' תורה לשמה. והביאו בן א"ח פ' ויקרא אות י"ז:

ק[עריכה]

ק) כתב הרב ח"י בפ"ד דשבת דגם במנחה של ערב שבת יתפלל בציצת ותפילין יעו"ש. וכ"כ מ"ח במסכת תוספת שבח פ"א אות א'. ונגיד ומצוה במנהגי ע"ש יעו"ש. אמנם בס' אור צדיקים להרמ"פ בדיני תפלת המנחה דף כ"ד ע"א כתב וז"ל קבלתי ממורי ז"ל שלא להניח תפילין בע"ש כי כבר נתנוצץ קדושת שבת עכ"ל. וכ"כ הר' מהר"י ארגאז בסוף ס' שומר אמונים בשו"ת סי' ז' עי"ש. מחב"ר אות ט"ז ובסי' רס"ז אות א'. ובספרו קש"ג סי' ג' אות כ"ח. וחיים שאל ח"א סי' א'. ומראית העין בליקו' סי' ך' אות ב'. וכ"כ יד אהרן במ"ב סי' ל"א. נו"ש סי' כ"ו אות ה' עיקרי הד"ט סי' י"א או' ב' וכ"כ הרב המקובל מוהר"י קאפיל ז"ל בסי' תפלתו קול יעקב דקכ"ט ע"ב משם מוהרמ"ק ז"ל והב"ד הפתה"ד סי" כ"ט אות ב' וכתב וכן עיקר. ועיין שע"ת בסי' ל"ז אות ג' שכתב דע"ש לאו דוקא דה"ה ערב יו"ט יעו"ש. וכן מנהג בית אל יכב"ץ שבעיר קדשינו ירושת"י שאין לובשין תפילין בתפלת מנחה של ערב ש"ק וכן בכל תפלת מנחה של ערב יו"ט רק טלית לבד. ועיין עוד לקמן סי' כ"ט אות ב':

קא[עריכה]

קא) כתב הסו"ב אות ט' בשם מ"כ וז"ל יש נוהגים כשחולצין תפילין של ראש מניחים על הסידור בסוברם שקדושת תפילין חמור מקדושת הסידור והוא אינו נכון שהרי לענין שבועת נקיטת חפץ לכתחלה צריך לישבע בס"ת או שאר ספרים שישבהם שמות ובדיעבד סגי בתפילין. וכתב הסמ"ע סי' פ"ז מוכח מזה דקדושת ספר שיש בו שמות הקדושים חמור מתפילין עכ"ל. הנה מ"ש בשם הסמ"ע הוא בח"מ סי' פ"ז סעי' ט"ו על דברי מור"ם בהגהה והביאו באה"ט שם ס"ק ט"ל יעו"ש. ומ"ש הסו"ב לשון זה בשה מ"כ כתב המחב"ר אות י"ב שהוא לשון הרב המקובל מהר"ם פאפירס ז"ל בס' אור צדיקים דף יו"ד ע"ד. והביא דברים אלו הרב מהר"ש פלורינטין בס' בית הרואה דף ב' והקשה עליו המחב"ר שם וז"ל דאיך לא ראה שהש"ך שם בח"מ סי' פ"ז חלק על מהרי"ו ומור"ם דאין משביעין בשאר ספרים דקדושת תפילין חמורה משאר ספרים ואין משביעין בהם לכתחלה, ועוד נעלם ממנו מ"ש שם הט"ז שחלק על הסמ"ע דקדושת תפילין חמורה שנתקדש' השמות שבהם וכו' ועוד נעלם ממנו שהסו"ב עצמו חזר בו שכתב בסי' סי' מ"ה דף י"א ע"א וז"ל מ"ש סי' כ"ה בשם הסמ"ע דקדושת ספר שיש בו שמות קדושים חמור מתפילין. אחר זאת ראיתי בט"ז וז"ל טפי יש קדושה בתפילין ממה שיש בסידורי התפילות דהא בתפילין נתקדשו השמות שבהם משא"כ בחומשין כ"ש באותן שנדפסו דאין להם דמיון קדושת תפילין. ואף דהסמ"ע כתב דשאר ספרים עדיפי מתפילין לא נהירא כלל עכ"ל. גם המגיה הביא שם המנהג בכל ערי תוגרמה עי"ש. וגם הש"ד שם תמה על הש"ע (ר"ל על מור"ם) בזה עי"ש ופוק חזי מאי עמא דבר עכ"ל הרב סולת בלולה עצמו עכ"ל. ועי"ש עוד במחב"ר שכתב דבהגהותיו לח"מ הסכים עם הש"ך וכ"כ הריטב"א בחידושיו לשבועות יעו"ש. וכ"כ בספרו צפורן שמיר סי' ב' אות ט' ובקשר גודל סי' ד' אות ז' דיכול להניח תפילין על גבי סידור תפלה, וכן נתב הש"ץ דף מ"ב ע"ב. ועיין עוד לקמן בדברינו לסי' כ"ח סעי' ב' תשלום דיני חליצת תפילין וציצית יעו"ש:

קב[עריכה]

קב) שם בהגהה וה"ה בחול המועד. עיין לקמן סי' ל"א סעי' ב':


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון