שערי תשובה/אורח חיים/כה

שערי תשובה אורח חיים כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) יניח תפילין עבה"ט וכתב בר"י בשם האחרונים שאם אפשר שיהיה לו תפילין בשאלה מאחר ציצית קודמין ע"ש. וע' לקמן סי' ל"ח ס"ק י"ד לענין תפילין מזוזה. ונראה דהיינו אם נכון לבו בטוח שיוכל לשאול תפילין שעכ"פ לא יצטרך להחזירם כל זמן שירצ' אם לא יזדמנו לו לקנות ואם לאו אכתי איכא למיחש שמא יצטרך להחזירם טרם יזדמנו לו אחרים ונמצא בטל ממצות תפילין שהיא קודמת למצות ציצית לדברי הפוסקי' אלו שהם עיקר לדינא. וע' ביד אפרי' ובשו"ת שאגת אריה סי' ב"ח ובשו"ת שמש צרקה סי' ט"ו בט"ז ונראה דאם יש לו תפילין של רש"י ואין לו תפילין של ר"ת ואין לו ציצית הציצית קודמין כיון דרובא דאנשי אין מניחין תפילין דר"ת כלל. אבל איפכא לא ואפי' יש לו של ר"ת אם אין לו של רש"י הם קודמין לציצית שהם העיקר לענין ברכה כמ"ש בסי' ל"ד. ואף שקדושת תפילין של ר"ת גדולה מאד מ"מ לענין לצאת בו י"ח של רש"י קודמים שאדרבה מחמת זה נמנעו רוב העולם מלהניח' לפי שכל אחד הוא פעולה מיוחדת כמ"ש בזוהר חדש וכמ"ש בסי' ל"ד ולכן פשוט מי שאינו יכול לקנות שניהם יקנה של רש"י תחלה ואח"כ כשיהיה לו לקנות של ר"ת יקנה והכי נהוג עלמא וא"כ ה"ה לענין ציצית. וכתב בשלמי ציבור בשם תשובת דבר משה מי שאין ידו משגת לקנות תפילין של יד ותפילין של ראש יקנה של ראש תחלה ע"ש:

(ב) בטלית גדול. עבה"ט ובבר"י כתב בשם תשובת מהר"י מולכין כ"י מי שהיה מונח בכיסו טלית של חול ותפילין וטלית של שבת היה למעלה מכל אם יכול להעביר על של שבת וליקח של חול והביא מתוספות דיומא דף נ"ג דלא שייך אין מעבירין כו' אלא כי בעי למעבד תרוייהו ושוב דחה זאת. והבר"י כתב ללמוד מדברי המג"א אלו שהביא הבה"ט דה"ה בזה יכול להעביר על של שבת וליקח את של חול ע"ש ושם כתב שלדעת האר"י ז"ל אף שהוא לבוש ט"ק יש ללבוש גם טלית גדול קודם התפילין ע"ש:

(ג) תחלה. עבה"ט ומי שנוהג להניח של יד מיושב וש"ר מעומד כדעת האר"י ז"ל כתב בדרכי נועם שם כיון דלענין דינא נמי אין חובה לברך ברכת תפילין מעומד ולכן אינו רשאי להחמיר לברך מעומד שלדעת המקובלים הנכון להיות מיושב:

(ד) להניח. עבה"ט במג"א מייתי מקרא דמצות ה' ברה ועיין בהגהת תוספת שבת ובשער יוסף על הוריות מ"ש שם בדף כ"ו ובשו"ת חינוך ב"י סי' א' ע"ש:

(ה) שני ברכות. עבה"ט. וכתב במחזיק ברכה מי שטעה ובירך על תפילין של יד על מצות תפילין יצא. ואם הוא מבני אשכנז אם נזכר קודם ההידוק מברך להניח קודם ההידוק ג"כ ועל של ראש מברך על מצות כ"כ מהר"ש ווינטורה. ובמכתם לדוד חלק עליו וכ' שבבני אשכנז אם נזכר קודם ההידוק יברך להניח ובש"ר לא יברך כלל ואם לא נזכר יברך כשמניח של ראש להניח לבד ע"ש:

(ו) להניח בקמ"ץ. עבה"ט ומ"ש בשם הלבוש ול"ח ליתא דאדרבה גם הם הכריעו לומר בקמ"ץ וכ' כן ע"פ הע"ת וכבר השיג עליו בא"ר והא"ר ומור וקציעה הסכימו להב"י לו' בקמ"ץ וכ"כ מהר"א זכות' בהשגת כת"י על ספר מצות שמורים וכתב כי בקמ"ץ מלשון להניח ברכה אתי שפיר שפירושו שתהיה נחה שם בקיום ובקביעות ע"י הקשר לא תנוד אנה ואנה מה שאין כן בפת"ח ודגש שרשו ינח שהוא ג"כ לשון עזיבה. וגם כשהיא בלשון שימה כגון והנחתו לפני ה' אינו אלא שימה גרידא לרגע ועראי ע"ש וקצת מזה כתב ג"כ בא"ר ע"ש:

(ז) שמהדקן. עבה"ט וכתב בשלמי ציבור שצריך ליזהר שלא יהא נחפז לברך על של יד קודם הנחה בקבורת דה"ל קודם דקודם. ואחר ההידוק אע"פ שלא עשה הכריכות לא מקרי עובר לעשייתן ועיין ב"ח ובשו"ת בית יעקב בסי' פ"ח והבאתיו לעיל סי' ח' ע"ש:

(ח) עמהם. עבה"ט ובפנים מאירות ח"א סי' נ"ד דעתו שמותר לענות אמן אחר ברכת חבירו על התפילין לכתחלה אע"ג דלקדיש וקדושה לא יפסיק מ"מ אמן הוא קבלת דברים שמאמין בה' שצונו להניח תפילין לא הוי הפסק וכיון שלר"ת אף לקדיש ולקדושה פוסק יש לסמוך עליו לענין עניית אמן ע"ש. ומ"ש בשם דרכי נועם לענין להפסיק בעניית קדיש וקדושה ואמן בין תפילין של יד לשל ראש בתפילין של ר"ת כ"כ בבכור שור בסוטה דף מ"ד ע"ב ע"ש:

(ט) הרצועה עיין בבה"ט בשם האר"י ז"ל וכ"כ הרדב"ז בתשובה ח"ג סי' תרכ"ג וכ' בבר"י שכן המנהג בכל מקום. וכתב בספר מ"מ אמנם נראה שאם אחר שבירך שמע קדיש או קדושה ואם לא יכרוך יהי' לו פנאי להניח של ראש ולענות דיש לעשות כן ועדיף טפי למעבד הכי וכן נהגתי עכ"ל:

(י) מהתיק עיין בבה"ט ועיין לקמן סי' כ"ח מ"ש בשם המג"א. וכתב בבר"י בשם תשובות מהר"י מולכין מי ששכח ולבש ש"ר קודם ש"י א"צ להסיר' כיון דיצא ידי מצותה והוכיח כן מב"י סי' כ"ו ע"ש וכ"כ בשאילת יעב"ץ סי' קכ"ה וזה דלא כבעל הלכות קטנות סי' נ"ג ומ"מ גם הוא כתב שאם לבש של ראש מפני שלא היה לו של יד ואח"כ נזדמן לו ש"י א"צ להסיר ש"ר קודם הנחת ש"י ע"ש. ועיין בשלמי צבור בשם מהרח"ו שכ' מורי ז"ל הי' נזהר שלא להוציא תפילין של ראש מן הכיס עד שיניח ויקשור הש"י סביב הזרוע בקיבורת במקום הקשר ואח"כ לא היה חושש מלהוציא תש"ר אף שעדיין לא הקיף בזרוע עצמו וכפי הטעם שכתב המ"א אפשר דאף ע"י אחר אין להוציא ש"ר עד שיניח של יד ע"ש. ועיין בתשובת יעב"ץ ח"נ סי' כ"ו שהבאתי לקמן סי' מ"ם ע"ש:

(יא) מעומד. עיין בה"ט ועיין בשו"ת ח"צ סי' ל"ו שהביא מתשובת הרדב"ז דדין שאינו מוזכר ההיפך בש"ס ופוסקים יש לילך אחר דברי קבלה וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים דברי קבלה יכריע ע"ש:

(יב) לברך. עבה"ט ועיין בשל"ה דמחלק בין מי שלובש תפילין כל היום וגם מו"מ שלו בתפילין שפיר הוי היסח הדעת בנשמט ע"ש:

(יג) לברך עבה"ט ועיין לקמן סי' נ"ג בבאר היטב ס"ק ג' שהביא מגינת וורדים וכתב דממג"א סי' כ"ה משמע דא"צ לברך. וכבר כתבתי מזה בסי' וא"ו ע"ש ועיין בפרח שושן כלל א' סי' ע' מ"ש בזה על דברי גינת וורדים ובסי' י"ג יתבאר בעזהי"ת:

(יד) ההדוק. עיין בה"ט ומ"ש וכ"פ המג"א כו' ז"א דהמג"א לאו מטעמא דהט"ז אתי עלה אלא משום טעמא דכתב לעיל בנשמטו דבזה"ז שאין לבוש התפילין רק בזמן תפילין לא הוי היסח הדעת וא"כ לדעת הש"ע והא"ר שכ' לעיל ס"ק ט"ו גם בזה יש לברך וגם נ"מ במי שלובש תפילין כל היום גם של"ה מודה כמש"ל. גם דברי המג"א צ"ע מה דמדמה נפסק לנשמטו אליבא דמ"ש של"ה שנראה שלפי הטעם דשל"ה יש לחלק ביניהם. ועיין בא"ר שבצ"ץ משמע כהט"ז ויש להקל בספק ברכה. ואם נפסק הקשר ורוצה להניח תפילין אחרים י"ל דהכל מודים שיברך וכ"כ במח"ב בשם מאמר מרדכי וספר זרע אמת ע"ש:

(טו) נהגו העולם. עיין בה"ט והמקור חיים כתב שלא לחלוץ עד אמירת פסוק והיה ה' למלך כו' ובספר הכוונות המסודר ממהר"ש וויטל כ' בהגהותיו שיסיר הכריכות מהאצבע וב' או ג' כריכות מהזרוע ויסיר של ראש ואח"כ ש"י יחליץ מיושב והטלית יהיה עליו עד שיסיר התפילין ע"ש:

(טז) מוסף. עיין בה"ט וכתבו בשם האר"י ז"ל אחר קדיש של חזרת ס"ת שבהיכל והיינו כפי מנהגם להחזיר הס"ת אחר אשרי ובא לציון כמבואר בסי' תכ"ג ע"ש וכן נוהגים. ודלא כמ"ש בתשוכות מ"ע סי' ק"ח לחליץ אחר תפלת שחרית ע"ש. וכתב הפר"ח סי' תכ"ג שאם השעה דחוקה שאינו מספיק לחלוץ התפילין יזיזם ממקומם לצד אחר דחשיב כמונחים בכיסם וכו' ונראה שיש מציאת לענין זה כגון שהוא עומד לבוש בתפילין והציבור כבר התחילו קדושת כתר שאין שהות לחלוץ שכמו רגע שיאחר ישלימו לו' הקדושה. וכתב עוד מי שיצא ידי חובת חזרת מוסף וחזר להניח תפילין והלך לבה"כ שעדיין לא התפללו מוסף דעתי נוטה שיכול לומר כתר עמהם. ומח"ב כ' שנראה לו שיסלק התפילין ויאמר כתר וכתב בשלמי ציבור מדלא אמר אסור עד שיסלקם ש"מ דדוקא לכתחלה יש לו לסלקם אבל אם היה עסוק בלימודו ולאו אדעתיה וכשהתחילו הצבור הקדושה ננער ממשנתו ושמעה אזנו ואין שהות לחלוץ בהא אזיל ומודה להפר"ח דעונה כתר עמהם ע"ש. ומ"ש בבה"ט בשם הרמ"ע ע"ש בסי' ת"ח שכתב שהמניחין תפילין במנחה יניחו ג"כ במנחה ר"ח כי קדושת ר"ח עולה ויורדת אחר תפלת מוסף ולכן יכול ללובשם כל היום ובמח"ב כתב שכן נוהגים ודלא כמ"ש באור צדיקים בשם מהרח"ו שאין כן דעתו. וכן מבואר מדברי הפר"ח דלעיל דאחר מוסף יכול ללובשם. ועיין בדבר שמואל סי' קי"ב בענין שיש נוהגין שלא לחלצן בראש חודש ובחול המועד אף במוסף וכ' שם שהלבוש והרדב"ז נתנו טעם שיש לחלצם במוסף ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף