יד אפרים/אורח חיים/תקנא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים תקנא

במנ"א ס"ק ג' אין מחליפין אפילו הטלית. זה קאי על מ"ש רמ"א בהג"ה אפילו בשבת חזון אין מחליפין כו':

ס"ק ו' ולבש קט"א של שבת. עיין ספר דגול מרבבה להגאון מהר"י לנדא ז"ל דעתו דבט"ב שחל בשבת אין להתיר רק להחתן עצמו אבל לא לאביו גם בכל ע"ש חזון אין להתיר תספורת אף להחתן ע"ש:

ס"ק ז' ובסימן תקנ"ד סוף סעיף ך"ב משמע כו' כצ"ל ועיין בסימן זה סוף סעיף ז' בהג"ה:

כט"ז ס"ק א' שיש לו מעות בריוח כצ"ל:

שם בשם רש"ל עיין ביש"ש יבמות פרק ד' סימן ל"ז:

ס"ק כ' אין לך דבר העומד בפני הסכנה אפשר לומר דכיון דאין היתר מצד הסכנה רק הסתירה לבד אם כן לא שייך אין לך כו' דנהי שהוא יכול לסתור מ"מ אסור לבנות ואע"ג דבחה"מ כה"ג שרי אף לבנות משום דאם כן ממנע ולא סתר עיין סימן תקמ"ה מכל מקום י"ל דבנין של חתנות בימים אלו חמיר טפי ואסור ולכך כ' הטור ולפ"ז כו' ר"ל דלמאן דמפרש שלעולם אין איסור רק בבנין של שמחה אם כן ?בגוהה ליפול אף בכה"ג מתיר הירושלמי לסתור ולבנות וכמו בחה"מ דא"כ ממנע כו' משא"כ להי"א יש לומר שאין היתר בבנין של חתנות לבנות מטעמא דאם כן ממנע כו' אלא בחה"מ הקילו ולא בזה:

שם דאסור בכל בנין ממילא גם הוא. צ"ע דמ"ל הא דיש לומר דתלמודא דידן לא פליגא בהא וכמו דמותר להירושלמי בשל שמחה אם גוהה ליפול ויש הפסד ממון כמו כן לדידן דוקא באין הפסד אסור בכל בנין אבל בגוהה ליפול שרי. ובאמת נ"ל דהי"א שכתבו דתלמודא דידן משמע לאסור בכל בנין ס"ל דהירושלמי לא פליג אתלמודא דידן רק בכל בנין שהוא כדי להרויח של שמחה קרו לה כמ"ש ב"י בשם הר"ן ע"ש וצ"ל דס"ל לדיעה הא' כיון דדוקא של שמחה אסור אם יש הפסד אף על פי שהיא של שמחה מותר שהרי אין עושה בשביל שמחה כ"א בשביל הפסד משא"כ להי"א דאוסרים אף אם אין עשייתו לשם שמחה ממילא אין להתיר אפילו אם עושה בשביל הפסד כיון שאין סכנה בדבר:

מ"א ס"ק י"ד שמא יקדמנו אחר ברחמים. ופי' רש"י דהיינו שהאחר יתפלל שתמות היא קודם שתתארס לאחר ע"ש ולפי"ז אפשר דוקא באירוסין דלא מסיק אדעתיה שמא תתגרש ותחזור ותתארס לו מה שאין כן בשידוכין אהא לא קפיד עד שיתפלל ותמות קודם שתשתדל לאחר ומ"מ נראה לי דבשידוכין אין בהם משום שמחה כל כך וגרע מאירוסין ואפילו בלא טעמא דשמא יקדמנו אחר יש להתיר ועיין בט"ז סימן תקמ"ו לענין חה"מ דעתו כמ"ש המג"א כאן:

ט"ז ס"ק ג' וראיה מאבל דפסק כו' לכאורה אין ראיה דיש לומר דשאני ט"ב דאבילות ישנה שהרי הט"ז גופיה מוכרח לחלק בכך כמו שכתו' בסוף דבריו וצ"ל דס"ל דאל"כ הוה באירוסין שמחה גמורה ואפ"ה שרינן ליה משום שמא יקדמנו אחר אין סברא לחלק בין אבילות ישנה או חדשה רק אם נימא שאין באירוסין רק קצת שמחה אז יש לומר שפיר כיון דאבילות ישנה הוא מהני ביה הך טעמא דשלא יקדמנו אחר ועיין בב"י סימן תקמ"ו שכ' גם כן הטעם משום דבאירוסין ליכא שמחה כדאיתא ביבמות ובמ"ק איתא משום שמא יקדמנו אחר וצ"ל כמ"ש הט"ז כאן:

שם ור"ל שמחה גדולה כו' צ"ע דל"ל הא ת"ל דאפילו בקצת שמחה נמי דהא בנשואין לא שייך שמא יקדמנו. ואפשר דנ"מ היכא שאי אפשר לארס אם לא שישא תיכף אפ"ה אסור כיון דבנשואין איכא שמחה גדולה ועוד נ"ל דיש לומר דבנשואין אי לא הוה רק קצת שמחה אפשר דהוה שרי אף בלא טעמא דשמא יקדמנו אחר משום מצות פ"ו לכן קאמר דאין היתר משום דאיכא שמחה גדולה:

מ"א ס"ק י"א כמו שכתו' בהג"ה וכ"ש לצורך טבילה כצ"ל בא"ר כת' להקל אפילו בע"ש שחל בו ט"ב ונדחה למי שרגיל בכל שבת:

ס"ק י"ב דנראה כמסיח דעתו כו' נראה שר"ל דאע"ג דאבל תוך למ"ד שרי בכיבוס מכל מקום כאן אסור דה"ל כפרהסיא ויש להחמיר באבילות דרבים שנראה כמסיחי דעתם משא"כ לענין לסכר לא צריך למיהב טעמא כיון דבכל אבל תוך למ"ד אסור ועיין ביבמות דף מ"ג ובתוס' שם ויותר נראה דקאי על מ"ש אפילו אינו רוצה ללבשו עתה כו' בזה כת' הטעם דנראה כמסיח כו' ואפשר שצריך להגי' ולציין על תיבת אפילו:

ס"ק י"ד וכן לכבוד שבת כו' כצ"ל:

ס"ק ט"ו אפילו אמר ליה לכבס כו' ובא"ר דעתו להקל באמר לה לכבס אחר ט"ב ואפשר שהמג"א רצה לומר אפילו א"א לו לכבס אחר ט"ב וחסר ? אות אחת וכן צ"ל אפילו א"א לכבס והוא ר"ת כמ"ש והיינו כמו שכתו' לקמן ס"ק י"ח לחלוק על הב"ח ביוצא לדרך למרחקים:

ס"ק י"ו ועוד נ"ל כיון דרשב"ג ס"ל בגמרא דכל השבת אסור נהגו כרשב"ג ולכן אפילו חל ט"ו באב יום ואו וצ"ע לפי"ז ט"ב נדחה ובזה יש לומר דאף רשב"ג אינו אוסר כל אותו השבוע כ"א שבוע שחל בו ממש אבל לא כשנדחה כ"כ על הגליון זה שנים הרבה ומקרוב נדפס שו"ת נודע ביהודה מהדורא תנינא ומצאתי שם שהגאון מהר"י ברלין ז"ל הרגיש בזה והגאון המחבר ז"ל השיב לו דרשב"ג אף בנדחה אסור ע"ש ולפענ"ד לא משמע הכי וקצרתי:

תקנא בש"ע סעיף ג' שהרי יש מי שכת' דכיבוס שלנו קרי לשל בני בבל כו' כצ"ל:

בט"ז ס"ס ה' נראה פי' דהך ישינים כו' דבריו תמוהים בעיני מ"ש דהך והלכך אכלי פשתן קאי שאם הם מכובסין אסור לגהץ ולדבריו צ"ל דמתחלה מיירי דאסור לגוהצן בגיהוץ שלהם ואחר כך כ' דגיהוץ שלנו נמי איסור כו' וזה תימא שהרמב"ן לא הזכיר מתחלה שום דבר מזה להכריע דאסור בכה"ג בכלי פשתן שיכתו' אח"כ לשון והלכך. ועוד שהרי כת' שם אחר כך ומיהו כיבוס שלנו שרי וכל כלי פשתן בכל מקום אפילו בגיהוץ שלהם מותר כו' ואם כן מ"ש ומיהו כיבוס שלנו ע"כ אכלי צמר קאי דאז אין מותר רק בכיבוס שלנו וכלי פשתן בכל מקום ר"ל אף בכיבוס שלהם ומעיקרא לא מיירי בכלי פשתן כלל וגם דהך לישנא וכל כלי פשתן כו' דר"ל בין לבנים בין צבועים משמע דמעיקרא לא מיירי מכלי פשתן. ועיקר הפי' בזה לפענ"ד כמו שכת' הב"ח דאכלי צמר קאי. ומ"ש וכן ישינים מכובסים כו' ר"ל דלא מיבעיא ללבוש ישינים מכובסים דאסור אלא אפילו לכבס להניח אסור בכיבוס שלהם בכלי צמר: ואע"ג דאחר כך כ' דינא דללבוש אסור באפי' נפשי' היינו שבא לחדש דאף בכלי פשתן אסור ומעיקרא פשוט דינא דכלי צמר: אמנם מ"ש הב"ח בדברי הרמב"ן דכיבוס שלהם חמור מגיהוץ שלנו ומגיהוץ שלהם לענין דאסור בישנים אפילו אינם יוצאים מתחת המכבש היא תימה לענ"ד דגיורא בארעא כו' דהא משמע דגיהוץ שלהם חמור טפי. ועוד דהא בהדיא אמרו דגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם. ואם תאמר דהך מלתא דיוצא מן המכבש לא שייך רק לענין גיהוץ כל כהאי גוונא ה"ל לפרש מנין לו זה ולברר ראייתו ואדרבה נראה מדברי רמב"ן דגם לענין כיבוס שייך הך דינא שכת' בתורת האדם דף ס"א ע"ב שכ' לענין אבל וקרו' בעיני לומר שאסור כו' וכן בישינים מכובסין יוצאין מתחת המכבס כו' אלמא דשייך זה אף לענין כיבוס ולכן נראה דהרמב"ן ה"ק וכן ישינים מכובסים כולן אסורים ר"ל אפילו להניח אחר השבת וגיהוץ שלנו נמי אסור בין בחדשים בין בישינים יוצאין מתחת המכבש כו' והך יוצאין אפילו הניח אחר השבת נמי קאי ואי לא דמסתפינא הייתי אומר דאפשר ט"ס (בחדשים בין בישנים) ע"כ נראה להגיה ישינים מכובשין בשין ר"ל יוצאין מתחת המכבש אך הל' לא משמע הכי לכך נראה כמש"ל:

מ"א ס"ק י"ח לכבס לו בגדי פשתן בכמה שבתות כצ"ל:

שם חל להיות בה' לפניו כו' ולהב"ח פירשו דאסרו לכבס ולהניח ולא לכבוד שבת:

שם חל בה' לפניו אסור כו' חל להיות בע"ש כו' הו"ל למיתני בסיפא חל בה' מותר כו' אלא ע"כ דכשחל בה' אסור לכבס בד' דאפשר כו' כצ"ל:

ס"ק ך' כלים חדשים כו' תמהני שהרי דעת הרמב"ן דלענין חדשים אין חילוק בין יוצאין ממכבש או לא בטור הוא ט"ס וצ"ל בין חדשים ובין ישנים יוצאין ממכבש כמו שהוא בתה"א וקאי יוצאין ממכבש הישנים כמ"ש הב"י ולכן נ"ל שיש כאן חסרון בדברי המג"א וצ"ל נ"ל במקום שדרך לכבוש כו' ר"ל דכה"ג אף ישינים אסורים ועיין במג"א סי' תקנ"ט:

ס"ק כ' שם ומהאי טעמא נהגו איסור כו' ומ"מ אף שנהגו להחמיר מר"ח ואילך היינו בחדשים או מגוהצין ממש אבל בבגדי שבת שאין האיסור רק משום שהגיהוץ ניכר אין המנהג שלא ללבוש רק בשבת חזון או אם יש מילה בע"ש כדאיתא לקמן סי' תקנ"ט במג"א ס"ק יוד אבל אם חל ר"ח ביום ואו או בשבת שפיר לובשין בשבת זה בגדי שבת

(ס"ק ך"ג) משום דטעם איסור העשיה לא הבנתי החילוק דהא ללבוש בגדים חדשים נמי הטעם משום ששמחה היא כמ"ש הר"ן מהא דאמרינן במה משמחן בבגדי פשתן מגוהצים ותיקון בגדים נמי מההיא טעמא כמ"ש בתה"ד משום שהוא תחלת העשיה כתיקון השתי ואיכא שמחה בדבר ואם כן אם נהגו להחמיר שמחה זו מר"ח כמ"ש בסעיף ח' למה יגרע שמחה דלבישה ואף שי"ל דבתיקון השתי איכא נמי טעמא דהשתות יהרסון מ"מ בתיקון בגדים לא שייך האי טעמא כמ"ש בד"מ וצ"ל דס"ל דתיקון בגדים נמי איכא ביה משום והשתות יהרסון לפי שהוא יסוד לתחלת המלאכ' לפיכך יש להחמיר יותר מר"ח ובתה"ד לא משמע כן וצ"ע. וצ"ל דאין לדמות זה לזה דהתם כיון דאיתא בירושלמי דנהיגי שלא למישתי עמרא מדעייל אב ותיקון בגדים היא בכלל זה ולכן מחמיר בב"י מר"ח משא"כ בלבישה אע"ג דהאיסור משום שמחה מכל מקום ס"ל להב"י שאין לאסור מר"ח כיון שלא נזכר שם ר"ח סגי לאסור בשבוע שחל ט"ב:

(שם בסופו) ועיין בסעיף ח' כצ"ל ור"ל כמ"ש לעיל דדוקא למישתי עמרא כו' דאיכא טעמא דבטל אבן שתיה כו':

(בש"ע בסעיף ה') אסור לעבריות לכבס בגדי עכו"ם בשבוע זו ומקורו מתה"ד סי' קי"ב דאסר משום מראית עין כמו גבי רבית דבעינן דוקא שנעשה סנטר לעכו"ם דאז מפורסם דההמון של עכו"ם משמע דאם הי' סתם בעל חנות לרבים אסור משום מראית עין ובנ"ד נמי אם היתה כובסת לרבים למולים ולערלים אסור ולפענ"ד צ"ע דמ"ל הא שנראה אם נעשה סנטר לעכו"ם אף אם היה דרכו להלוות גם ממון שלו או של אחרים כגון שידוע שיש לו ממון של עכו"ם שמלוה אותם שרי ואין כאן מראית עין שהרואה יתלה בהיתרא וכדאמרינן הרואה יאמר מלאכה הוא דלית ליה וכה"ג בכמה דוכתא כן משמע ביו"ד סימן קס"ט וה"נ דכוות' ועוד נראה דכיון שאין האיסור על הכובס משום אבילות דהא בגדי קטנים אי לאו דשייך בהו נמי אבילות משום חינוך או עגמת נפש אף בגדי עכו"ם שניכר שהם של עכו"ם שרי. א"כ ע"כ שהאיסור אינו רק על הנותן לכבס שוב אין לנו לאסור לכובס שמכבס שהותר משום מראית עין כו' דהוא ודאי לא עביד איסורא אף לפי טעות הרואה ולא דמי לריבית ובכל מקום שאסור משום מראית עין דשם הרואה יטעה ויאמר שהוא עושה איסור אבל בנ"ד צ"ע לפענ"ד:

(סעיף ז) וה"ה דאסור לקנותם כו' לכאורה י"ל טעם דאסור לקנות משום שהחיינו וכמ"ש המג"א בס"ק ך"א דבגד מתוקן מברך בשעת הקנין אבל ז"א דמשמע דקאי גם אמנעלים שהזכיר המחבר והרי מנעלים א"צ לברו שהחיינו כמבואר סימן רך"ג ועוד דלפי"ז היה אסור מי"ז בתמוז אלא ודאי הטעם דהוי כתיקון בגדים: וצ"ע דמה ענין קנין לתיקון לפי הטעם המבואר שם וגם דאין היסח הדעת בקני' וצ"ל דס"ל דכיון דאיכא שמחה בקני' הוה כמו תחלת עשי' בבגדים שיש לו שמחה ודמי לתיקון השתי כמ"ש אח"ז ולכך אסור:

מ"א ס"ק כ"ו סי' רס"ג ורצ"א סעיף יוד ובטור סי' תי"ט ובי"ד כו' כצ"ל:

ט"ז ס"ק יו"ד כיון שעברו הטעמים כו' ר"ל שיש טעם כדי שלא ישכח רישו וצערא בעלמא הוא כמ"ש הטור או כמו שכת' הרא"ש משום שבטל קרבנות וניסוך היין א"כ אין לאסור אחר זמן החורבן אף לרשב"ג דהתם משום אבילות שפיר יש לומר דס"ל שנמשך כל אותו השבוע משא"כ בשר ויין לא תלי' באבילות כלל כן מבואר בתשובות רש"ל ועיין לקמן בט"ז ס"ק י"ז:

(בש"ע סעיף ט') כגון לחולה ע' בסימן תר"מ במג"א ס"ק י"ג שכ' דסעודה שעושין בלילה שלפני המילה אינה סעודת מצוה לענין נדר ודלא כמ"ש ונראה דה"ה כאן וע' סימן תקס"ח וע' בשו"ת מהרי"ל שלכך נראה לו לאסור ביין הבדלה משום דמשמע מאגוד' דדמי לנדר ע"ש ואם כן גם בסעודת מצוה יש להחמיר רק מה דאיתמר בפירוש להתיר דמעיקרא הכי קיבלו עלייהו:

במגן אברהם ס"ק כ"ה אם כן לעולם שרי צ"ע דמ"מ איכא למיגזר דלמא אתי למיכל בלילה או ביום למנהג כשר המבואר בסימן תקנ"ח וצ"ל דס"ל דמשום מנהג כשר לחוד לא היה לנו לגזור וכמ"ש המג"א ס"ק י"א דלילה זו קולא מר"ח אב ע"ש ובעטרת זקנים בשם הגהות מיימוני וע' בסי' תקנ"ט במג"א ס"ק י"א ובט"ז ס"ק ח':

מ"א ס"ק ך"ט להזכיר לשון אכילה כו' ר"ל ובי"ד שם איתא דאם אמר קונם בשר שאני אוכל אסור בתבשיל שיש בו טעם בשר:

ס"ק ל"א משום דמעשה שהיה בשבת כו' ע' בא"ר דמפרש דבאמת ת"ב היה חל בשבת הניח לקטנים אחר חצות שכבר חל קדושת שבת וזה עיקר דלפי מג"א שהמעשה היה בשבת פשיטא דאף לגדולים שרי כמבואר בסי' תקנ"ב וצ"ל דהמג"א מפרש דמהרא"ק ס"ל כפוסקים שהביא בטור שם דאף בשבת לא היו אוכלים בשר בסעודה המפסקת ואחר חצות דקאמר ר"ל בסעודה אחרונה שאין דעתו לאכול אחריו קבע והוא דוחק:

ס"ק ל"ג וע' ברמ"מ סי' קי"ט כצ"ל והוא ר"ת ר' משה מינץ וע' לעיל במג"א סימן רכ"ה דסעודת בר מצוה הוי סעודת מצוה ביום שנכנס שנת י"ד ואם הנער דורש הוי סעודת מצוה אף שלא באותו יום ונראה שאם אין זמנם היום אין לעשות הסעודה בימים אלו בכוונ' בשביל בשר תאוה:

ס"ק ל"ה וכ"מ בתה"ד סימן רצ"א ונראה דה"ה כאן דיש ללמוד משתה דכאן מאבל כצ"ל ע"ש בתה"ד לענין קרובים שמראים קצת אבילות דדוקא קרובים דפסולי עדות וע"ז כת' דיש ללמוד משם לכאן:

ט"ז ס"ק י"ב מיהו שבת שחל ט"ב בתוכה לא יאכלו אלא כו' במהרי"ל שם איתא לא יאכלו אלא בני מצוה ומנין רק בצמצום ונראה שצ"ל בהיפך בני מצוה רק מנין מצומצם וכן הוא במנהגים וזה מדבר מהרא"ק ומבואר שר"ל עם הבני מצוה (דהיינו הבעל ברית או הפדיון הבן) יהיה מנין מצומצם. ע"ז אמר מהרי"ל דכל השייכים לברית מותרין ור"ל אף שיש יותר ממנין אבל מ"מ לשאר קרואים שאינם שייכים לברית אין היתר רק לקרובים השייכים לסעודה ע"ז כ' דמהר"מ התיר לכל הקרואים כו':

שם ולולי דברי מהרי"ל היה כ"ל היתר כו' שאינו אלא גדר בעלמא יש להתיר ואע"ג כו' כצ"ל:

בט"ז ס"ק י"ג נראה דה"ה נטילת צפרנים ע' לעיל סי' תקנ"א במג"א ס"ק י"א:

ס"ק ט"ו מאן דכיבס בט"ב עצמו לק"מ כו' ובמק"א הגי' בט"ב עצמו לא כ"ש ואינו מובן שם דאנן מחמירין אפי' ביום עשירי כצ"ל:

ס"ק ט"ז שחל ט"ב להיות בע"ש כצ"ל ומ"ש ואנו נוהגין היתר צ"ע דלדידן א"א לחול בע"ש:

בט"ז ס"ק ט"ז יוכל לסמוך ע"ז בע"ש שחל בו ר"ח מלבד בשבת חזון כו' כצ"ל:

במגן אברהם ס"ק מ"ב דהא לא מצינו שאבל אסור כו' שמעתי בשם גדול א' שהביא ראיה מסי' רך"ג סעיף ב' במת אביו ולענ"ד י"ל דהתם שבשעת שמיעה חל עליו חיוב הברכה לא יחמיצנה וכמ"ש בס"ק שאח"ז משא"כ הכא דלא מיקרי מחמיץ הברכה כיון שנהגו להמתין עד שעת אכילה אין לו לאכול ולברך בשעת אבלו ולפיכך כ' המג"א שלא מצינו איסור בזה ר"ל אף הכא שאינו מחמיץ הברכה לא מצינו איסור בזה:

ס"ק מ"ד צ"ל שגם בשבת כו' רצה לומר מדנקט ולאכלו בין המצרים אלמא דמיירי אף שהפרי בא לפניו קודם שבוע שחל ט"ב שעדיין יש שבת לפניו ואפ"ה ס"ל שאין צריך להמתין על שבת ע"כ דמיירי בכה"ג:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.