אליה רבה/אורח חיים/תקנא

אליה רבה ‏ אורח חיים תקנא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] ממעטין וכו'. פירוש שאין שמחין כלל כמו שכתבו תוס' במגילה ד"ה לישמוט מיניה עד ראש חודש אלול (רי"ו מגן אברהם), (ואפשר דמשמע לש"ס דהוא הדין י"ז בתמוז ועשרה בטבת כדפירש רש"י שם דאם לא כן (בספר דעת תורה כתב שזה מיותר):

ב

[ב] ממעטין במשא ומתן וכו'. ועכשיו נהגו להקל שלא למעט משום שיש עלינו מיסים למלך ושרים (ורש"ל וב"ח), ואפילו משא ומתן דשמחה כגון דצרכי חופה אין מונעין (ט"ז), וכן משמע במעגלי צדק דלא כמגן אברהם:

ג

[ג] ובבנין של וכו'. והוא הדין כל בנין שהוא לנוי ולהרווחא ואם שכר לכותים קודם ראש חודש בקבלנות מותר בכל אפילו בתשעה באב עצמו מותר ב"ח:

ד

[ד] ציור וכו'. לא נכון לצייר כל בין המצרים והואיל דקץ עמו והתחיל יגמור ואם יכול לפתותו בדבר מועט עד אחר תשעה באב תבוא עליו ברכה (מהרי"ל), ובית הכנסת מותר דהוי מצוה דרבים (מגן אברהם):

ה

[ה] לצורכי מצוה וכו'. רצה לומר שאין לו בית חתנות כלל וקשה הא כתב בסמוך ואין נושאין נשים אפילו מי שאין לו בנים ואשה (מלבושי יום טוב), ולא קשה מידי דטעמא דנישואין משום דלא מסמני מילתא כמו שכתב בית יוסף אבל בית חתנות דמיירי שישא אחר תשעה באב מותר למי שלא קיים פריה ורביה וכן נהגו לעשות בגדים חדשים לצורך נישואין וכן משמע במגן אברהם:

ו

[ו] שלא יקדמנו וכו'. ואף דכתב קודם הטעם שאין שמחה בלא סעודה צריך לומר דמכל מקום בתשעה באב היה אסור, והט"ז פירש דמכל מקום שמחה איכא אלא שאינה גדולה לכך הוצרך לטעם שיקדמנו ומטעם זה דיקדמנו לחוד לא הותר אי היה שמחה גדולה. כתב מגן אברהם מותר לעשות שידוכין אבל סעודה אפילו בלא ריקוד ומחולות אסור ואפילו בשבת מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת תנאים לא מיקרי סעודה, עד כאן, ועיין סימן תקמ"ו. וריקוד ומחולות ונוהגין לאסור בין המצרים בכל ענין אפילו בלא אירוסין:

ז

[ז] [לבוש] בתספורת וכו'. אבל נטילת צפורנים כתבתי באליהו זוטא דאין לאסור רק בשבוע שחל תשעה באב וכן כתב הט"ז, ודעת מגן אברהם נראה להתיר אפילו בשבוע זו דאבילות דצינעה קיל תשעה באב מאבל, ובאליהו זוטא כתבתי דגם באבל פלוגתא במועד קטן דף י"ח וכיון שלא הוזכר בש"ס ופוסקים מתשעה באב אין לנו לבדות מלבנו שהרי כתב הרא"ש סוף תענית שאין ללמוד תשעה באב מאבל מסברא, לכן יש להקל על כל פנים לכבוד שבת ואפילו בשבת שחל תשעה באב בו למי שרגיל בכל שבת. כתב שלטי גיבורים בשם מהר"י ברונא דאסור לסרוק ראשו בשבוע שחל תשעה באב, עד כאן, וצריך עיון מאי שנא מאבל תוך שבעה דמותר ביו"ד סוף סימן ש"ץ:

ח

[ח] מראש חודש ואילך וכו'. אפילו אמר לו לכבס אחר תשעה באב (מגן אברהם), ולעניות דעתי להקל אפשר בזה ודמי לסוף סימן תקמ"ג בחול המועד דנותן לכותי שיעשנו אחר המועד ועיין סעיף ח' ואין בזה מסיח דעתו מאבילות כל כך, ועוד הא כתב הב"ח דעיקר דין כיבוס על ידי כותי אינו אלא מנהג. ואם אין לו אלא כתונת לשבת פשיטא דמותר ליתן אפילו בשבוע שחל תשעה באב, וגדולה מזו התיר הב"ח למי שיצא למרחקים לכבס לו על ידי כותי על כמה שבתות אף בשבוע שחל תשעה באב ואף שב"ח מתיר אף על ידי ישראל מכל מקום לא נראה לי להקל כל כך כמו שכתב ראב"ן דף פ"ג, ועיין בלחם משנה פרק ה' ד"ה תענית ותראה דאישתמיטתיה דברי ראב"ן הנזכר לעיל. אך מה שהקשה מגן אברהם בס"ק י"ט מדבטל קצרי דבי רבי נראה לי דלא קשה מידי דלא שכיח שיוצא למרחק וכהאי גוונא כתב להדיא בתרומת הדשן סימן קנ"ב:

ט

[ט] [לבוש] אבל בתשיעי עצמה וכו'. הנה בתשובת (מ"מ) [משאת בנימין] סימן ה' תמה מה ראה לפסוק כהגהות שערי דורא נגד אור זרוע שמתיר בלבנים ממש, ועוד תמה דרמ"א גופיה ביו"ד סימן שפ"א פסק כאור זרוע דמותרת בלבנים ממש תוך שבעה עד כאן דבריו, ונמשכו כל אחרונים אחריו. והנה קושיא שניה נראה לי דלא קשה מידי דרמ"א מיירי שם להדיא אחר שבעה אבל תוך שבעה נראה דסבירא ליה כמו הכא דלובשת חלוק בדוק ולא לבן ובקושיא ראשונה תמיהני עליהם שלא עיינו בדרכי משה שם שכתב דראה באור זרוע גופיה שלא התיר אלא לאחר שבעה ואם כן פסק ממש כאור זרוע, ובזה ניחא נמי שאוסר רמ"א שם לרחוץ לליבון תוך שבעה כי סבירא ליה דגם אור זרוע סבירא ליה הכי וכן באמת משמעות תשובת מהרי"ל סימן ט"ו ודלא כט"ז שם, ומה שהקשה משאת בנימין הא אינה לתענוג אלא לצורך מצוה יש לומר דרמ"א לטעמיה בסימן קצ"ו דאין הרחיצה בליבונה אלא מנהגא, ודי אם בדקה והיא טהורה:

י

[י] [לבוש] חוץ מלכבוד שבת וכו'. והוא הדין דמותר לכבס אפילו הישראל (ב"ח ומגן אברהם):

יא

[יא] [לבוש] ולהציע לבנים וכו'. פירוש בשולחן וכן מטפחת ידים אבל סדינין נוהגין איסור:

יב

[יב] [לבוש] בשבוע. משמע דקודם השבוע מותר כשאין לו אלא חלוק אחד ואפילו לא לכבוד שבת:

יג

[יג] [לבוש] ישנים מכובסים וכו'. והוא הדין כשיוצאים מתוך המכבש ועיין יו"ד סימן שצ"ט סעיף ג':

יד

[יד] [לבוש] משום מראית עין וכו'. ואפשר דבצינעה יש להקל עיין סימן ש"ה סעיף י"א וסעיף ה' במקום שיש לכותים מלבושים דניכר שהם של כותים שרי (מגן אברהם), והוא הדין כשכובס אינו מכבס אלא לכותי ולא לישראל (תרומת הדשן סימן קנ"ב):

טו

[טו] [לבוש] מותר לעשות וכו'. דאפילו בצעיפי ישראלית אינה אלא חומרא יתירה, תרומת הדשן, ומשמע דאין חילוק בין בחינם בין בשכר:

טז

[טז] [לבוש] וכל שכן שאר תיקון וכו'. והב"ח החמיר לתקן אף כלים ישנים. כתב מגן אברהם מותר לעשות אותן שקורין קרו"נין שאורגין בעצים דלאו בגד הוא:

יז

[יז] [לבוש] אבל ללבוש וכו' מראש חודש וכו'. קשה הא אף מי"ז בתמוז אסור בשהחיינו, ותירץ מגן אברהם דמיירי ללבוש בשבת דמותר בשהחיינו כמו שכתב בסעיף י"ז אבל באליהו זוטא שלי כתבתי בשם מלבושי יום טוב דבמלבוש איכא שמחה טפי ואסור אף בשבת לכן נראה לי דקא משמע לן הכא אף במנעלים ובגד פשתן כגון כתונת שאין מברכין שהחיינו כמו שכתב בסוף סימן רכ"ג, עוד יש לומר דמיירי שקנה בגד מתוקן קודם י"ז בתמוז דמברך בשעת קניה, לפי זה אסור לקנות בגד מתוקן בין המצרים, אבל מי שקנה בגד שאינו מתוקן ונותן לאומן אין מברך אלא בשעה שלובש אותו:

יח

[יח] [לבוש] אבל נהגו לתת וכו'. דמשמע דלישראל אסור ולעיל דכתב ונהגו להקל מיירי שנתן קודם:

יט

[יט] מראש חודש וכו'. אחר שהתפללו הקהל ערבית דראש חודש ויש נמנעין אחר שקיעת החמה (מגן אברהם):

כ

[כ] ויש מוספין וכו'. ומכל מקום מותר ברחיצה ושאר דברים (רש"ל). מי שקיבל בפירוש שלא לאכול בשר או פירות בין המצרים צריך התרה שיאכל לשבת (ב"ח), ומגן אברהם כתב דכל שלא הוציאו בלשון נדר או בלשון קבלה בעלמא מותר בשבת ובסעודת מצוה, עד כאן, וצריך עיון מה שכתב מגן אברהם בסוף סימן תקע"ב דמשמע דאסור ואפשר לחלק בין שאר ימים ובין שלושה שבועות אלו דבין המצרים דאמרינן מסתמא אין דעתו אלא בחול כמו שנהגו קצת ומהאי טעמא התיר הט"ז בסוף סימן זה אף בנודר ממש, ועיין מה שכתבתי סוף סימן תק"פ ועיין ריש סימן תק"ע, ולדינא אפשר להקל בבשר אבל לא בפירות:

כא

[כא] [לבוש] חומץ וכו'. ובכל חומץ מותר אף דלא בקיאין לענין יין נסך (מהרי"ב שיירי כנסת הגדולה) וכל שכן מי בוסר דמותר:

כב

[כב] שנתבשלו וכו'. האידנא נוהגין לאיסור אף בתבשיל של בשר ואין לשנות המנהג (מגן אברהם), מיהו דוקא בתבשיל שנתבשל עם בשר ממש אבל כשנתבשל בקדירה של בשר פשיטא דמותר, והט"ז מתיר ביין שנתערב בתבשיל אף שיש בו טעם יין ולמנהג הנזכר לעיל יש להחמיר. כתב הב"ח מי שאי אפשר לו לאכול מאכלי חלב יאכל בשר עוף, עד כאן, ומכל שכן שיאכל תבשיל של בשר, ונראה לי שאם צריך לאכול בשר בהמה יראה שיהא מלוח שלושה ימים ולילה אחד שבזה אין איסור מדינא אם לא שרע לו בשר מלוח. מי שהיה חסר דעת ונתרפא מיום אל יום הורה מהרי"ל לאכול בשר ולשתות יין כל השבוע ולא להתענות בתשעה באב. כתב מגן אברהם סימן תקנ"ד נוהגות קצת יולדות למנוע מבשר ויין מז' באב ואילך שבאותו יום נכנסו כותים להיכל. מניקות שתינוק שלה חולה עד שרע לו כשאמו אינו אוכלת בשר יש להקל:

כג

[כג] [לבוש] אין נוהגין וכו'. משמע אף שיש תינוק אין מברך על הכוס וכן פסק מהרי"ל ודלא כמשמעות רמ"א דאם יש תינוק מברך ופשוט דכל דין יין ברכת המזון מיירי בחול דבשעת שלוש סעודות פשיטא דמותר. כתב מגן אברהם מיד אחר שהתפללו הקהל ערבית במוצאי שבת אף שהיחיד לא התפלל עדיין אסור בבשר ויין, עד כאן, ואין דעתי להחמיר בזה כיון שאינה אלא מנהגא ואומרים רצה בברכת המזון שייך עוד לשבת (ספרי קדושה), ונראה דמותר לברך ברכת המזון על היין, ומכל מקום אם יש תינוק ליתן לתינוק כוס יין שמברכין בברכת המזון ואחר המילה נוהגין ליתן לתינוקות ועיין סימן ק"צ וסימן רע"א סעיף י"ג דכל דבר שצריך כוס צריך שישתה מלא לוגמיו והוא הדין בהבדלה צריכין התינוקות לשתות, עד כאן:

כד

[כד] לתינוקות וכו'. משמע דמותר ליתן לתינוק בשר ויין בשבת זו דמעיקרא לא נהגו איסור להחמיר בתינוק שאינו יודע להתאבל על ירושלים, ואין לומר דדוקא משום מצוה מותר דהא בסימן רס"ט משמע דאף משום מצוה לא ספינן לתינוק איסורא אלא על כרחך ליכא בהו איסורא (מגן אברהם), ולא נהירא דהא בסימן שמ"ג מסיק דספינן משום מצוה ומסימן רס"ט לא משמע כלל דקידוש בבית הכנסת לא חשיב להגהות מימוני מצוה, ועוד דבשר ויין ליכא איסורא אלא מנהגא הוא ודאי מספינן משום מצוה, ועוד קשה הא בלאו הכי מותר בכוס הבדלה וברכת המזון כיון דלשולחן ערוך אף גדול מותר, והא גופיה כתב בעל הלכות גדולות בסימן רס"ט עיין שם, לכן נראה לי דאסור ליתן לתינוקות הבריאים בשר ויין גם דמי להאי דאסור לספר להם בסעיף י"ד. כתב מגן אברהם וזה לשונו, ובהגהות מיימוני כתב מהרא"ק הניח לבניו קטנים לאכול בשר בערב תשעה באב שחל בשבת אחר חצות עד כאן לשונו, משמע דסבירא ליה דלגדולים אסור ולקטנים מותר והא דכתב בשבת משום דמעשה היה בשבת שנשאר להם מסעודת שחרית עד כאן דברי מגן אברהם, משמע שהבין דמעשה היה בשבת חל בערב תשעה באב והוא דחוק דיהא אסור לגדולים נגד מנהגינו בסימן תקנ"ב סעיף ו', ועוד קשה דבהגהות מיימוני כתב נמי בשם מהר"ש ולקמן יתבאר דמהר"ש מתיר אף לגדולים גם בלאו הכי פירושו דחוק. אלא נראה לי פירוש הגהות מיימוני בשבת שחל בתשעה באב והתיר בערב תשעה באב בערב שבת לקטנים אחר חצות כיון שיש קצת קדושת שבת אחר חצות:

כה

[כה] כגון סעודת וכו'. או סעודת אירוסין (רמ"א), והלבוש שהשמיטו נראה דקשה ליה הא כתב רמ"א בריש סימן זה דאין עושין סעודת אירוסין ואפילו אין לו אשה ובנים כמו שכתב ב"ח וכן כל אחרונים תמהו על רמ"א, ולעניות דעתי דעת רמ"א דקאי לעיל דקודם ראש חודש מותר בסעודת אירוסין ואם כן שפיר כתב הכא דמותרין לאכול בשר והיינו להנוהגין שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז:

כו

[כו] [לבוש] ויש לוקחין וכו'. משמע אפילו בשבוע שחל תשעה באב וכן פסק בשיירי כנסת הגדולה הלכה למעשה דלא כרמ"א וכן משמע דעת אחרונים, ונראה דגם מראש חודש אין ליקח יותר וכן הדין בערב תשעה באב קודם חצות דחובה שלא לאכול בשר כמו שכתב מהרי"ל, נראה דלא יקח יותר ממנין ודעת מגן אברהם שלא יעשנה כלל אחר חצות והנראה לעניות דעתי כתבתי. כתב מגן אברהם דנשים השייכים לסעודה מותרין בבשר ויין, עד כאן, והיינו אותן נשים שדרכן להיות שם אף כשהיה מילה בזמן אחר הקרובים וכו' דוקא פסולי עדות מיקרי קרובים (מגן אברהם), ומהרי"ל כתב דוקא קרובים מחמת קורבה אי נמי רעותא, אבל ההולכים שם רק לשתות ובלאו הכי לא היו הולכים הוה ליה מצוה בא בעבירה, עד כאן, משמע דאפילו לאו פסולי עדות מותרין כל שהיה מזמן להם בזמן אחר, ומזה יש ללמוד נמי לסיום מסכתא שאם לא נזדמן בלימודו הסיום לא ימהר או לאחר משום כך ואם לא היה עושה סעודה בשאר ימים אפשר שלא יעשנה נמי עתה אבל כשנזדמן כראוי מותרין לאכול אף אותן שלא למדו עמהם אם היו הולכין נמי בזמן אחרת ופשוט דאם הנותרין אין אוכלין בשר ושותין יין מותר לזמן. מי ששולחין לביתו ממילה ומסיום מסכתא פשיטא דאסור לאכול כמו שירצה בין במילה בין בסיום, ועיין סימן תקס"ח ס"ק ט"ו דיני סיום. כתב בשיירי כנסת הגדולה בלילה לפני המילה אין לאכול בשר ואין ליקח מנגנים, עד כאן, ואפילו במילה עצמה אין נוהגין ליקח מנגנין אך יש לעיין שכתב בנחלת שבעה סימן י"ב. לילה שלפני מילה מזמנין המוהל והסנדק ושאר קרובים ואוהבים הוי סעודת מצוה ומי שאינו אוכל בשר בחול או בשני וחמישי כי אם בסעודת מצוה או שלא לילך לסעודת מריעות מותר לילך ולאכול בשר בסעודה זו, עד כאן. אם כן יהא מותר לאכול בשר בסעודה זו מיהו במגן אברהם סימן תר"מ כתב שיש להחמיר לענין נדר ובהגהות מיימוני פרק א' מהלכות ברכות כתב בלילה שלפני המילה רגילין לקבוע עצמן על היין ועל הפירות, עד כאן, משמע קצת דלאו מצוה הוא, ובשר ודאי אין לאכול דהא אין קובעים על בשר:

כז

[כז] [לבוש] והבעל ברית וכו'. לכאורה דוקא אותו שתופס התינוק על ברכיו אבל המכניס ומוציא התינוק אינו בכלל זה ואף שנשים רגילות גם כן ללבוש בגדי שבת היינו לפי שזה עיקר מצותן (מגן אברהם), ולעניות דעתי דחוק לחלק בין אנשים ונשים, ועוד הא כתב בית יוסף סימן תקנ"ט המוהל וסנדק הם בעלי ברית וכן כתב בשיירי כנסת הגדולה בסימן זה ומדנקט סנדקים לשון רבים אלמא דכולן בכלל כמדומה שנהגו כולי עלמא:

כח

[כח] [לבוש] ללבוש וכו'. נראה לי מדלא כתבו נמי דמותרין גילוח משמע דאסור אף דבסימן תצ"ג בספירה מותרין התם עיקר איסור גלוח אינו מדינא אלא מנהגא מיהו קודם שבאה שבוע שחל תשעה באב דנמי אינה אלא מנהגא אפשר להתירה, ותשעה באב שחל בשבת ונדחה עיין בשולחן ערוך סעיף ד' ועיקר כפוסקים שאין לו דין שבת שחל תשעה באב וכן פסק רבינו ירוחם, וכן נראה לי במילה בימי אבלו ואף שכתב רמ"א ביו"ד סימן תצ"ג ואם אין מוהל אחר בעיר מותר לו לתקן הצפרנים ולגלחן לצורך המילה עד כאן לשונו, האי לגלחן קאי על צפרנים, וכן מבואר בלבוש אבל תספורת דאסור כיון דמדינא הוא אין להתיר משום כבוד מילה דאכתי מצות מילה מתקנות וכן בדרכי משה לא התיר בצפרנים אלא כדי שלא ידחה מצות מילה, וגדולה מזו זכורני כשהייתי שלושים מאבילות של בני אבנר ז"ל והייתי מוהל ושאלתי לזקיני הגאון מהר"ש ז"ל אם אתקן את צפרני למול הואיל דאיכא מוהלים אחרים והשיב לי בפשיטות דמותר דלא כתב רמ"א דאם יש מוהל אחר אסור אלא תוך שבעה, והקשיתי לו הואיל דזה איסורא מדינא דגמרא כל שלושים אין חילוק בין תוך שבעה לתוך שלושים, גם הבאתי ראיה מט"ז ליו"ד סוף סימן שפ"א דמהר"מ היה בעל ברית ורחץ תוך שלושים משום דחומרא בעלמא נהגו ברחיצה, עד כאן, אלמא דמאי דאסור מדינא אין להקל להתיר כל שלושים ונשא ונתן הרבה עם הלומדים בזה עד שהודה בפירוש לדברי דאסור:

כט

[כט] [לבוש] ונוהגין לבטל וכו'. שאין שוחטין כי אם לצורך מצוה או שבת או מילה וכיוצא בו (מגן אברהם), ובמדינות שכותים אין אוכלין בשר ביום ששי ושבת ואם כן לא ימצא קונים לבשר טריפה מותר לשחוט ביום רביעי לכבוד שבת, דאם לא כן מימנעי ולא ישחטו (מגן אברהם), ומשמע אף כשחל תשעה באב ביום חמישי, ועיין סימן תקנ"ט סעיף י'. כתב הב"ח מי שיש לו תיישים שזמנן הגיע לשוחטן ולמכור עורות מראש חודש ואילך אסור ליתן לקצב כותים לנוחרן כיון שהוא אסור לעשות כדפירש רש"י פרק קמא דעבודה זרה דף י"א דאסור לגרום טריפות בידים, עד כאן, אבל בט"ז ליו"ד סימן קי"ז מתיר אפילו לישראל עצמו ולא הזכיר מדברי הב"ח הנזכר לעיל, ובספרי ליו"ד כתבתי דנכון כט"ז ודחיתי ראיות הב"ח דטעמא דרש"י משום בעל תשחית כמו שכתבו תוס' שם וכן בספר תורת חיים, וכבר נודע דבדבר שיש לו הנאה אין איסור משום בל תשחית ורש"י על כרחך מיירי בדבר שאין לו הנאה, ותדע כי יהיה רש"י נגד הש"ס חולין דף כ"ח דמתיר לעקור בשביל לצבוע וכן פסק בדרישה ליו"ד סימן כ"ח ותשובת משאת בנימין סימן כ"ה, מיהו מה שהשיג הט"ז על משאת בנימין דפסק דוקא שישליך הבשר לכלבים והט"ז מתיר אף למוכרו לכותים בררתי שם דאסור כפסק משאת בנימין וכן משמע מב"ח כאן:

ל

[ל] [לבוש] כל שמערב וכו'. צריך טעם דבאבל ביו"ד סימן ש"ץ אסור תוך שבעה ובקטנים קיימא לן באבל דמותרין לספר וכמו שכתב שם וסימן שפ"ט בבית הלל והכא אסור כמו שכתב בסעיף שאחר זה ובספרי ליו"ד יתבאר בס"ד:

לא

[לא] [לבוש] אבל בגדי וכו'. ומכל מקום לא יכבסו הרבה ביחד (מטה משה), ונראה לי דמכבסו בצינעה אם אין מכבסין על גבי הנהר עיין סימן תקל"ד (מגן אברהם), וצריך עיון מתרומת הדשן סימן קנ"ב. והנה מדהשמיט הלבוש מה שכתב בשולחן ערוך בשבוע שחל תשעה באב משמע דסבירא ליה דדין קטנים כדין גדולים דאסור לספר מי"ז בתמוז וכיבוס מראש חודש, והשולחן ערוך לטעמיה דאף לגדולים אין איסור אלא בשבוע שחל תשעה באב בתוכו וצריך עיון:

לב

[לב] אבל לא במספרים וכו'. נשאלתי באבל שאירע לו שלושים בי"ח בתמוז והשבתי דמותר בתספורת אף על גב דכתוב דבתכפוה אבילות וכו' הכא שאינה אלא מנהג שרי, אבל בשבת שחל תשעה באב אסור בין בתספורת בין בכיבוס, עד כאן, מבואר דאף אחר ראש חודש כל שהוא קודם שבת שחל תשעה באב בתוכו מותר שאינו מדינא אלא בשבוע של תשעה באב וכן משמע בט"ז, ומשמע דרחיצה מותר אפילו באותו שבוע שהרי אינה מדינא אלא מתשעה באב עצמה, אך צריך עיון הא בשבלי הלקט דף ל"ט אם יזדמן לאבל שישלימו לו שלושים סוף דבר לאחר ראש חודש אסור לאלתר לרחוץ ודמיא דתכפוה אבילות דמכבס במים אלמא דבחמין אסור, עד כאן, הרי דמראש חודש אסור אפילו לרחוץ וכל שכן גילוח וכן מבואר ברוקח סימן שי"ח וספר תניא סימן נ"ט ותימא גדולה על הב"ח שלא ראוהו ולא זכר מהם:

לג

[לג] [לבוש] יש אומרים וכו'. כן כתבו התוס' תענית דף כ"ט, ומה שכתב ואין לסמוך וכו' כן כתב בית יוסף דהקשה מדתני חל להיות בחמישי לפניו אסור לאחריו מותר ואם איתא לאשמעינן דבו ביום עצמו מותר ותו הא לייט אביי כשחל בערב שבת וכל שכן כשחל בחמישי, עד כאן, והנה גם הר"ן ראיתי שדחה זו מקושיא שניה לכן נראה לי לתרץ קושיא ראשונה דרבותא נקט לאחריו מותר אפילו שלא לכבוד שבת מה שאין כן בו ביום דוקא לכבוד שבת מותר, עוד יש לומר דלאחריו מותר מילתא פסיקא הוא כל היום אבל בו ביום היה צריך לחלק בין קודם חצות ולאחר חצות, ועוד איידי דחל בשני בשלישי ברביעי נקט נמי בחמישי, ומה שתירץ הט"ז בזה דחוק ודחוי, ועל קושיא שניה תירץ דוקא כשחל בערב שבת הוא דלייט אביי כיון שאפשר בחמישי מה שאין כן כשחל בחמישי מתיר אחר חצות, אך מצאתי בראב"ן דף פ"ג דלייט אביי נמי על מכבס בחמישי אף כשחל בערב שבת גם לא ראה הט"ז שר"ן דחה מקושיא זו גם קשיא לי על תוס' דאם כן מאי פריך רב המנונא ממתניתין דבחמישי מותרין מפני כבוד השבת אבל כל השבוע אסור להניח אלמא מיירי מתניתין דחל תשעה באב בחמישי וקא משמע לן רבותא דאפילו בתשעה באב עצמו מותר אבל בשאר ימי השבוע אסור בתשעה באב עצמו אף להניח, ואין לומר דנלמד דאם כן הוה ליה למיפרך מסיפא דברייתא דתנא בהדיא לה חל להיות בערב שבת וכו', ואפשר דדייק מדקתני סתם מותרין ולא קאמר אחר חצות משמע כל היום, עוד יש לומר דהכי פירושו דכיון דבכל השבוע מותר להניח אם כן אפשר לכבס קודם תשעה באב עדיף וצריך לומר דקאמר בדיעבד אם לא כיבס קודם אם כן אמאי נקט מותרין דמשמע דלכתחילה ימתין ודחוק, וכן רש"י פירש במתניתין דמיירי שחל תשעה באב בערב שבת, משמע כשחל בחמישי אסור גם מדפירש רש"י אחר כך וכשחל תשעה באב ברביעי לא איצטריך וכו' ולא מפרש נמי כשחל בחמישי אלא על כרחך דאסור. והנה הב"ח פירש דברי תוס' כשחל תשעה באב בחמישי מותר ברביעי אחר חצות ולא קשה מהא דתני חל ביום חמישי לפניו אסור דשם מיירי שלא לצורך שבת, עד כאן, וכתב הט"ז ולא דק דבהדיא זכר שם בברייתא במקום שמותר לכבס היינו מפני כבוד שבת ואם כן במקום האיסור אסור אפילו לכבוד עד כאן דברי ט"ז, ולעניות דעתי הוא דלא דק דסיפא דלפניו אסור תנא לאחריו מותר וזה ודאי אפילו שלא לצורך שבת מותר אחר תשעה באב דהא כשחל ביום ראשון מותר ביום שני וכן מבואר בש"ס וכל הפוסקים דמותר לאחריו בכל ענין, והנה מגן אברהם תמה על הב"ח מהא דתניא חל להיות בערב שבת מותר לכבס בחמישי ואם איתא למה קתני חל בחמישי לפניו אסור הוה ליה למיתניה חל בחמישי מותר לכבס ברביעי מפני כבוד השבת, ונילוף מקל וחומר דכשחל להיות בערב שבת דמותר בחמישי, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דהוצרך למיתניה חל להיות בערב שבת משום סיפא דאם לא כיבס בחמישי מותר לכבס בערב שבת, ועוד יש לומר כשחל בערב שבת מותר בחמישי כל היום מה שאין כן כשחל ברביעי, ומכל מקום לדינא אין להתיר כשחל בחמישי הן בחמישי גופיה או ביום רביעי אפילו לכבוד שבת, וכמו שכתב ראב"ן שם מיהו על ידי כותים נראה לי לסמוך ולהתיר, ונראה דרחיצה לכולי עלמא אסור דאין כל כך כבוד שבת ברחיצה יום חמישי וכל שכן ברביעי עיין תס"ב:

לד

[לד] רוחצות מעט וכו'. נראה לי דהיינו מראש חודש עד תשעה באב אבל תשעה באב עצמו דינו כבר נתבאר סימן תקנ"ד בסעיף ז' דלתשעה באב עצמו או אבל תוך שבעה לא אמרינן שהוא לצורך מצוה:

לה

[לה] [לבוש] וכן קטנים וכו'. הר"א חלש והרופא צוה לו לרחוץ בכל יום והתירו לו לרחוץ בשבוע שחל תשעה באב בתוכו. למעוברת שהגיע לפירקה התירו לרחוץ בחמין דכל לרפואה שרי (שיירי כנסת הגדולה). כתב מגן אברהם יולדת מותרת לרחוץ אבל בתשעה באב אין להקל:

לו

[לו] [לבוש] יש נוהגין לרחוץ וכו'. וכן הסכים הב"ח למעשה ומי שרגיל לרחוץ ונמנע עתה עוון יש בידו:

לז

[לז] ויש מקילין וכו'. וכן הסכימו מטה משה וב"ח והכי נהוג אבל לרחוץ כל גופו אסור וכתב בשל"ה דף ר' דמי שנוהג טבילה בכל ערב שבת לא יבטלו רק לא ירחץ ביותר רק כשיעור טבילה שטובל בכל ערב שבת:

לח

[לח] [לבוש] אין מחליפין וכו'. אפילו טלית של שבת (מהרי"ל). פרוכות וכו'. והוא הדין מפות ומכסאות (מגן אברהם בשם מהרי"ל). שבת שחל בו תשעה באב לא אמרינן שנקרא שבת הקודם שבת של חזון אלא אותו שבת:

לט

[לט] [לבוש] אפילו בשבת של חזון וכו'. והמחמיר שלא להחליפו מנהג שטות הוא (רש"ל בתשובת סימן כ"ז ומטה משה ומגן אברהם), וכן כתב הב"ח (ס"ק) [סימן] תקנ"ב זה לשונו רוב אשכנזים נוהגין שלא לשנות החלוק ועושין שלא כדין, עד כאן, ואני אומר דיש להם על מי שיסמכו שמצאתי בשבלי הלקט וספר תניא דטוב ליזהר מלהחליף חלוק כשחל תשעה באב בשבת מפני שהוא דבר צינעה אף למאן דאמר דמותר בתשמיש המטה עיין שם אם כן למה דנוהגין לאסור בתשמיש המטה אין להחליף וכן נראה מרוקח סימן שי"ג ועיין יו"ד ריש סימן שפ"ט וכן מבואר בסימן תקנ"ט בשיירי כנסת הגדולה בשם מהר"י ברונא, והנה רש"ל הביא ראיה מטור שכתב תשעה באב בשבת דמותר לספר ולכבס ביום חמישי דהא אפילו כשחל בערב שבת מותר ביום חמישי כל שכן בשבת הרי דמתיר אפילו לכבס כדי ללבוש בשבת שחל תשעה באב, עד כאן, ולעניות דעתי תמוה דבלאו הכי קשה על הטור מאי קל וחומר הוא זה דילמא כשחל תשעה באב בשבת גרע דאין לו לעשות לכבוד שבת זה הוא תשעה באב אלא על כרחך צריך לומר דאזיל לטעמיה בטור סימן תקנ"ד דבשבת שחל תשעה באב אין אבילות כלל אפילו דברים שבצינעה והוא ממש בכל הדברים כמו בשאר שבתות, ואם כן אין ראיה כלל לדידן דנוהגין בו קצת אבילות, לכן נראה לי דאין למחות לנוהגין איסור אבל הנוהגין היתר מותר אפילו לכבס על שבת ויעשה על ידי כותים עיין ס"ק ח', ונראה לי דאף הנוהגין היתר דדוקא כתונת כמו שכתב טעמא שאינה אלא לזיעה אבל לא להציע לבנים:

מ

[מ] [לבוש] וחתן וכו'. אבי החתן ילבש בגד עליון של שבת חזון וחתן כל הבגדים (דרכי משה), אבל בגדים חדשים אסור (מצאתי כתוב):

מא

[מא] שיש ליזהר וכו'. הטעם הנראה לי כיון דהזמן ההוא זמן פורענות אין לברך שהחיינו לזמן הזה אבל אין הטעם משום אבילות והא לא מצינו שאבל אסור בשהחיינו (מגן אברהם), וזה לשון תשובת בנימין זאב סימן קס"ג שאין לומר בזמן אבל וצער שהחיינו לזמן הזה, עד כאן, ועיין ס"ק י"ז מה שכתבתי בשם מלבושי יום טוב ועיין סעיף י' בבשר דנמי לאבל מותר, ובמהרי"ל כתב אין אומרים שהחיינו כדי למעט השמחה:

מב

[מב] [לבוש] ונראה לי דבשבתות וכו'. וכן פסק מטה משה ואחרונים, וכתב מגן אברהם דאם חל שבעה עשר בתמוז בשבת ונדחה מותר לכולי עלמא:

מג

[מג] [לבוש] הרמז לא ידעתי וכו'. תמיא לי דלא ראה מדרש איכה דמבואר שם דלא נלמד מקרא דכל רודפיה וגו' אלא דקטב מרירי שולט בין המצרים אבל רמז ששולט בשעות אלו למד מקטב ישוד צהרים וכן משמע ברוקח סימן ש"ט. כתב מעגלי צדק יזהרו בימים אלו שלא לילך בין חמה לצל עיין שם:

מד

[מד] [לבוש] מתחילת ארבע וכו'. צריך עיון דברוקח כתב מארבע עד תשע וכן בשוחר טוב סימן צ"א אבל בהגהות מיימוני ובמטה משה כתבו משבע ועד תשע, והנה ברבה שם זה לשונו, ר' אבא אמר מראשיהון דשית עד סופיהון דתשע ר' לוי אמר מסופיהן דארבע עד רשיהון דתשע רבי שמואל הוי מפקיד לספריא ומתניניא דיהווין מפטירין התינוקות בארבע שעין פירוש דבין לר' אבא ובין לר' לוי הוא ארבע שעות וזה נראה לי כוונת רוקח דהיינו מסוף ארבע עד תחילת תשע ואתיא כר' לוי ועוד נראה לי דסבירא ליה להחמיר מספיקא כר' אבא וכר' לוי ולכן ראוי ליזהר מסוף ארבע עד סוף תשע ודלא כמתנת כהונה פרשת נשא פרשתא י"ב שהבין דברי שוחר טוב מתחילת ארבע, מיהו אפשר לכוין גם דברי מתנת כהונה על דרכים שפירשתי עיין שם ודו"ק, וכל זה נמי דלא כלבוש אף שכתב מגן אברהם בנשא רבתי איתא מראש ארבע עד סוף תשע על כרחך ליתא דהגירסא מראש שית כמו שכתב מתנות כהונה שם וכן מוכח שם בכמה הוכחות, גם תמיהני על הגהות מיימוני ומטה משה שכתבו משבע עד תשע שהוא דלא כמאן ואולי יש טעות סופר בדבריהם:

מה

[מה] [לבוש] ולאחר התענית וכו'. והנוהגין איסור בבשר ויין עד שבת נחמו טעות הוא בידם ואין צריך התרה (רש"ל), והב"ח חולק דרשות בידו לנהוג חומרא וצריך התרה ואפילו לספר ולכבס אסור עד יום חמישי אם לא שנהגו היתר בסיפור וכיבוס וכן פסקו הט"ז ומגן אברהם, מיהו מה שכתב מגן אברהם דאפילו חל ט"ו באב יום ששי אסור בבשר לא נהירא דכיון דמאן דנהג כן אינו אלא מצד חומרא ולפנים משורת הדין וכמו שכתב הט"ז להדיא ולרש"ל הוא אפילו טעות מסתמא אין הדעת הנוהג על ט"ו באב ועיין סוף סימן תק"פ מזה:

מו

[מו] [לבוש] שלא לקדש וכו'. עיין סימן תכ"ו דנתבאר לנהוג לקדש במוצאי תשעה באב וכן כתב מהר"י לוריא, כי בתשעה באב נולד בן דוד ומבשרים לבנה לישראל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.