לבושי שרד/אורח חיים/תקנא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים תקנא

מג"א סק"ג ואף שהנשים. היינו האשה הנושאת התינוק לבהכ"נ:

שם אין מחליפין. ר"ל בשבת חזון:

ט"ז סק"א כסברא הראשונה כי הטור הביא חולקים ע"ז וס"ל דכל בנין ונטיע' אסור:

שם כדברי הסברא שדחה וכו'. התוס' בהחולץ כתבו דיש לומר דגם מו"מ אינו אסור אלא בשמחה כגון צורכי חופה ואינו נראה דהא לא אסרו אלא סעודה עצמה עכ"ל:

מג"א סק"ז ובמקום שנהגו איסור בכל מו"מ וכו' ואף על גב דלכ"ע שרי מו"מ מעט הוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור דצריך התרה כמבואר בי"ד סימן רי"ד אבל הנוהגים למעט דזה לכמה פוסקים אסור לא מהני התרה:

ט"ז סק"ה בין צבועים אסורים. ר"ל אע"ג דבאבל כל שלשים יום יש חילוק בין לבנים לצבועים הכא חמור והכל אסור (עיין בי"ד סימן ש"צ ס"ה חילוק הנ"ל בין לבנים לצבועים) ומהיכן למד הרמב"ן ז"ל ד"ז הוא בב"י באורך:

מג"א סקי"א ולכבוד שבת פשיטא דשרי כו'. והט"ז דאוסר בסקי"ג בנטילת צפרנים מודה לכבוד שבת שרי ואף שחל ט"ב בשבת וגם לסרוק ראשו שרי פ"מ:

שם כמ"ש ס"ג נ"ל דצ"ל ס"ב והיינו מ"ש שם דלצורך מצוה הכל שרי ויותר נראה דצ"ל סעי' זה ור"ל מ"ש רמ"א בהגה דלכבוד שבת לובשים כלי פשתן ואע"ג דהמ"א כ' בס"ק י"ד בשם הג"א דתספורת אסור אפילו לכבוד שבת ואלו האוסרים מדמים נטילת צפרנים לתספורת לק"מ דהא כ' שם המ"א הטעם משום דבלא"ה אין רגילין לספר בכל שבוע ואלו נטילת צפרנים אדרבא נוהגין ליטול בכל שבוע:

סקי"ב דנראה. טעם זה כ' רש"י ז"ל בתענית דכ"ט אהא דאוסרין לכבס להניח אחר ט"ב שמסיח דעתו מהאבילות ועוסקין בכיבוס בגדים ע"ש ואפילו שנותן להכובסים נכרים לכבס ולהניח אחר ט"ב דמבואר ברמ"א סעיף זה דאסור צ"ל דהוי נמי מסיח דעתו מהאבילות ועוסק ליתן בגדים לכבס ואפילו אמר לה לכבס אחר ט"ב כמ"ש במ"א סק"ט:

סקט"ו אפילו. א"ר צידד בזה להקל:

ט"ז סק"ה בבגדים מכובסים. וס"ל דכשהם מכובסים כבר גרוע טפי ואסירי בגיהוץ אבל אם עכשיו אינם מכובסים ובא לגהצן מותר כל כשהם מכובסים כבר הרי דינם כחדשים:

מג"א סקי"ח תדע דהא. זה לשון רב ששת בתענית דכ"ט להוכיח דלא כר"נ דמתיר לכבס ולהניח דאם כן למה בטלו כל הכובסים שהיו בבית רב ולכן כ' המ"א לשון זה עצמו להוכיח דגם היוצא לדרך אסור לכבס:

סקי"ט דליכא שמחה וכו'. איסור הכיבוס כשאינו לובשו כ' המ"א סקי"ב דנראה כמסיח דעתו מהאבילות וזהו ג"כ כוונתו כאן בתיבת שמחה ור"ל שאין בזה היסח הדעת מהאבילות אדרבה מצטער בנפשו וק"ל:

שם סימן ש"ה סי"א. כוונתו דשם כ' דאסור להוליך הבהמה בזוג ברה"ר דמיחזי כמאן דאזיל לשוק למכור ואסור משום מראית העין ובחצר מותר משמע דלא קיימא לן כרב דאמר כל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור או כמ"ש המגן אברהם בסימן ש"א בסעיף קטן נ"ו בשם הבית יוסף דאפילו לרב דוקא במקום שיחשדוהו שעושה איסור דאורייתא אסור אף בחדרי חדרים ע"ש והכא הכל דרבנן וק"ל:

סק"כ נ"ל שדרך נ"ל שצ"ל דבמקום שדרך או דלפי שדרך וכו' וקאי אמ"ש המחבר כלים חדשים אסור בין לבנים וכו' ואהא כ' המ"א דאפילו ישנים דינא הכי לדידן שנוהגים לכבוש והוי גיהוץ וגיהוצם ניכר תמיד ודינם כחדשים וכ"ה במקור הדין בב"י בשום רמב"ן דישנים יוצאים מתחת המכבש גם אסור כמו חדשים והמ"א הוסיף דכל זמן שגיהוצם ניכר אסור אפילו נתגהצו זמן רב ולובשין כמה שבתות ולכן נהגו איסור בבגדי שבת דע"פ הרוב גיהוצן ניכר:

סקכ"ג דעת הרב"י להקל. בס"ו שאין אוסר הלבישה רק בשבת שחל ט"ב מש"ה כת' כאן המחבר ויש להחמיר בזה דייקא:

שם דלאו בגד הוא ועס"ה נראה שמתיר גם בשבת שחל ט"ב לעשות אותן קרוני"ן למכור דאע"ג דבס"ה אסרינן לכבס אפילו בגדי נכרים מ"מ הרי כ' שם המג"א דאם ניכר שהם של נכרים שרי וה"נ הרי ניכר שאינו בגד כלל דאותן קרוני"ן אינם בגד וק"ל:

בט"ז סק"ח במוצאי ט"ב. אבל האחרונים כתבו בשם האר"י ז"ל לקדש דוקא במוצאי ט"ב וכן המנהג ואם אפשר לטעום קודם שפיר דמי:

סק"ט אחר ג' ימים. שנתקלקל טעמו ונתבטל הרי דחוזר להיתרו:

מג"א סקכ"ו ועמ"ש סימן רס"ג ורצ"א ס"ב וכו'. בסימן רס"ג ס"י דכשאמר החזן ברכו הכל פורשין ממלאכה ובסי' רצ"א במ"א סק"ד דאם התפללו הקהל ערבית אסור היחיד לאכול סעודה ג' אף על פי שהוא לא התפלל ובטור סימן קי"ז כת' גם כן דיחיד בתר צבור גרור בכה"ג ע"ש וכן בי"ד לענין אבילות וע"ש:

סקכ"ז עסי' ר"ד ס"ד. דשם נתבאר דכל שנמנעין לשתותו מפני חמיצותו אין מברכין בפה"ג וא"כ אינו נקרא יין בלשון בני אדם ובי"ד סי' רי"ז מבואר דבנדרים הולכים אחד לשון בני אדם:

שם סימן תקע"ב וכו'. נ"ל שצ"ל סימן תקס"ב והיינו בס"ב דא"צ להשלים כיון שהמנהג כך הוא ועיין מדין זה בט"ז ססי' זה:

שם רסי' תקי"ח וכו'. צ"ל תי"ח לענין ר"ח דדוקא נדר חל על דבר מצוה אבל קבלת תענית אינו חל ע"ד מצוה:

סקכ"ח עסי' תקנ"ט. דשם מתיר ג"כ לשחוט אחר חצות משמע כאבודרה"ם:

שם לכן מותרים לשחוט ביום ד' וכו'. כדי שאם יהיה טריפה יהיה מוכן על יום ה' למכור:

שם ממ"ש ס"ד וכו' בסקי"ח דהב"ח התיר לכבס ביום ד' דא"א להמתין עד ע"ש ואף דהמ"א פליג שם היינו משום דאפשר לכבס בע"ש משא"כ בהא דא"א מפני הבשר טריפה:

ועססי' תצ"ז וכו'. דשם נתבאר דהתירו חכמים במידי דרבנן מה"ט דממנעי ובסימן תקנ"ד נתבאר להתיר בדבר האבוד אפי' בט"ב גופי' והא נמי מוחשב אבוד ושרי ביום ד' במכש"כ מט"ב עצמו:

שם וכן מ"כ. תיבת וכן יש ליישבו בדוחק מיהו יותר נראה שהוא מיותר:

סקכ"ט לשון אכילה וכו'. דכך מבואר בי"ד שם דאם אמר קונם בשר עלי מותר בתבשיל אבל אם אמר קונם בשר שאני אוכל אסור בתבשיל שיש בו טעם בשר:

סקל"א ועיין סימן שמ"ג. דשם נתבאר דקטן שהגיע לחינוך אביו מוזהר עליו וכיון שיודע להתאבל הוי הגיע לחינוך לענין הך מילתא ובסי' תקנ"ט בסק"ט מילה בט"ב נותנין ג"כ לתינוק גדול קצת שחייב לחנכו בברכה ע"ש ור"ל שהגיע לחינוך דברכה ולא לחינוך דאבילות ירושלים שאיו בו דעת להתאבל ובסימן תע"א מבואר קטן שאינו יודע מה שמספרים בלילה יציאת מצרים מותר להאכילו מצה בע"פ משום דלא הגיע לחינוך דהא מילתא ממילא ה"ה כאן וק"ל:

שם ליכא בזה איסורא וכו.. מבואר מדבריו דמותר ליתן בשר ויין לתינוק שאינו יודע להתאבל ואפילו לאו משום מצוה והא"ר חולק דדוקא משום מצוה שרי ועיין סי"ד. משמע לכאורה כדבריו ומשמע דאפי' בקטנים לגמרי אין ליתן להם אלא משום מצות וק"ל:

סקל"ב רפ"ב. דשם נתבאר די"א שאינה טעונה כוס אפילו בשלשה:

סקל"ג סי' תקס"ח). ע"ש במ"א סק"י מדיני סעודת מצוה:

מג"א סקל"ד דלא הוי סעודת מצוה וכו'. וצ"ל כשאינו בשעת אירוסין ע"ש מ"א סק"ט תראה דמשמע כן מדאסר לעשותה בע"ש רק די"ל דלעולם הוי סעודת מצוה ואפ"ה אסור בע"ש משום שאין זמנה קבוע בע"ש כיון דכבר אירס קודם ע"ש יכול לעשות הסעודה אחר שבת מש"ה כ' המ"א לשון קצת:

סקל"ה בת"ה סי' רצ"א דכ' שם בת"ה סי' רצ"א דכל קרובים הפסולים לעדות מראים קצת סימני אבילות אע"ג דאין חייבים להתאבל וע"ז כ' המ"א דיש לנו ללמוד משתה מאבל דגם לענין משתה לא מיקרי קרובים רק פסולי עדות:

שם או כרמ"א בקולו. הרמ"א מקיל מר"ח אב כל ההולכים משום ריעות לבד ואפילו כמה מנינים ומחמיר בשבוע שחל ט"ב שיהיה רק מנין מצומצם שהולכין משום ריעות דוקא לא לשתות והלבוש משוה מר"ח עד ט"ב אם כן יש חומרא מר"ח שלוקחין דוקא מנין מצומצם או בלבד הקרובים אבל משום ריעות אסור אבל זה המנין מצומצם הוא אפילו שהולכין לשתות ואפי' בשבוע שחל ט"ב וק"ל:

שם עמ"ש ס"ד. דשם ב' דיעות בש"ע לענין ספר ולכבס אי הוי בכה"ג כשבוע שחל ט"ב והיינו לענין לספר ולכבס דאסור מדין הש"ס משא"כ בשר ויין שהוא רק מנהג כ"ע מודו דאין לו דין שבוע שחל ט"ב ונ"מ לרמ"א דמחלק ביניהם אבל להלבוש אין נ"מ וק"ל:

סקל"ט עסי' תקל"ד. דשם נתבאר דאין מתכבסין יפה בבית כמו ע"ג הנהר לכן גם כאן מותר לכבס בנהר אע"ג דהוא פרהסיא אבל כשאינו מכבס בנהר צריך לעשות בצינעה:

במג"א סקמ"ב ועס"ד רצה לומר דשם יש ב' דיעות בכה"ג דנדחה ולא פליגי אלא לספר ולכבס שהוא מדינא דש"ס משא"כ בהא כ"ע מודו וכה"ג כ' המ"א לעיל סוף סקל"ה.

ט"ז סקי"ו בסברא זו לעשות מלאכה בצרכי גבוה מכ"ש כצ"ל:

שם לנהוג החומרא. ר"ל המניעה מבשר ויין:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.