ביאור הגר"א/אורח חיים/תקנא

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תקנא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א מילה שהוא כו'. ע"ל סימן תקנ"ט ס"ח שאף בט"ב עצמו מותר וכמ"ש מפני שי"ט שלנו והותר להם לאכול בט"ב שנדחה כ"ש בשבת שחל ט' באב בתוכה וכמו שהתירו בחמישי מפני כבוד השבת אף ללובשן כמ"ש בגמ' כגון מי שאין לו כו' וה"ה כאן ועמש"ש:

אבל בלא"ה כו'. לא מיבעיא בשבת שחל ט"ב בתוכה דמדינא אסור דהא אף במכובסין אסור כ"ש בחדשים דהא שלשים מותר בכיבוס כמ"ש בפ' החולץ ובפ"ק דמ"ק אבל אסור בתכבוסת כל שבעה ואין שלשים אלא לגיהוץ ואסור לת"ק ולרבי בחדשים כמ"ש בפ"ג דמ"ק כ"ש במקום שאסור בכיבוס אלא אפילו מר"ח כיון שנהגו לאסור בכיבוס כמ"ש בס"ג בהג"ה:

אפילו כו'. זהו חומרא בעלמא אף אם היה אסור בכיבוס מר"ח הא התירו לכבס משום כבוד השבת ולחד מ"ד אפילו בט"ב עצמו ולא יהא חמור מט"ב שחל בשבת שאף אכילה דחמיר אמרו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת כו' וז"ש ומי שיש לו נשואין כו':

אם לא כו'. משום בצע אמרתו ולחומרא בעלמא:

ב

ס"ב מר"ח כו'. יבמות כי תניא ההיא קודם דקודם ופי' מר"ח כמש"ש מר"ח ועד התענית כו':

של שמחה. תוס' שם ובירושלמי בפ' בתרא דתענית הלכה ט' אמר ריב"ל הדא דאת אמר בבנין של שמחה אבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו וכן אמר שם בפ"א דתענית הלכה ח' ובגמ' שם תנא בבנין בנין של שמחה כו' איזהו בנין וכו' איזהו נטיעה כו' וה"ה כאן וזהו שכ' כגון כו' ובנטיעה כו' כגון כו':

או בנין כו' או מיני הדס כו'. כ"כ הרמב"ם ופי' דמ"ש בית חתנות לאו משום חתנות אלא שדרך לצייר אותו וכן אבורנקי משום שנוטעין אותו של הדס ומיני אהלים וכ' הר"ן מדקאמר בירושלמי אבל אם היה כותלו כו' משמע דל"ד של שמחה אלא כל שלנוי אסור. והטור פי' דכותלו גוהה ר"ל אף בשל שמחה וכן פירש הרא"ש בספ"א דתענית וז"ש ואם הוה כו' אף על פי כו':

ולצורך כו'. כ"כ הגאון מדכיילינהו בהדי משא ומתן ומה משא ומתן של רשות אף כו':

ואפילו בט"ב כו'. ירוש' דתענית וכתובות ושאר מקומות:

ג

ס"ג שבוע כו'. אפילו. מסקנא דגמ' שם:

ואפילו אין כו'. שם לעולם כו'. וכשאין לו כו':

וכן המכובסים כו'. שם אבל אסור ללובשן ומ' אפילו בכה"ג:

בין כו'. ר"ל דל"ת דאין אסור אלא הנראה דהא אמרינן במ"ש לענין גיהוץ ומותר בפנדא ובפסקיא ובאנפליא ובכובע של ראש כו' משום דאלו אין בהם רשום גיהוץ הא לאו הכי אסור אף על גב דפנדא דבוקה בבשרו ואמרינן דבטלי קצרי דבי רב ש"מ דהכל אסור:

ואפילו מטפחות כו'. ר"ל אע"ג דבחש"מ מותר כאן אסור כמו באבל דאסור בתכבוסת ותניא בתוספתא רפ"ב דמ"ק כל אלו שאמרו מגלחין במועד מותר לספר בתוך שלשים יום של אבל כו' כל אלו שאמרו מכבסין במועד מותר לכבס וכי היכי דתספורת אוקמינן בפרק ג' דמועד קטן לתכפוהו אבליו דוקא ה"ה בתכבוסת ועי"ד סימן שפ"ט ס"א :

וכיבוס שלנו מותר. ממ"ש וגיהוץ שלנו כו' ואין נ"מ מזה אלא לכיבוס שלנו וערש"י שם וכן פי' בתה"א בשם הגאונים:

אבל כו' וכלי כו'. שם:

אבל אסור כו'. אף כיבוס שלנו דכלי פשתן כיון דכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ ואינו אלא כיבוס ואפ"ה אסור ללבשן ואם כן אף כיבוס אסור ואין לחלק בכיבוס בין כיבוס חזק לקל וכ"כ הרמב"ן להדיא וטור וב"י ע"ש:

ונהגו כו'. וכל החומרא אינו אלא להניח כנ"ל אבל ללבוש אסור מדינא ודברי הש"ע תמוהין שכ' ונמצא שכל כו' ללבשן מיהא הא ללבשן לד"ה אסור אלא דלדעתם אסור בשאר מינים להניח מדינא וכ"כ הר"ן:

שאינה אר, כו'. כמ"ש בפט"ו דשבת וספ"א דיבמות ועתוס' שם ושאר מקומות:

ועוד יש כו'. כ"כ נ"י בפ"ג דמ"ק אבל עיקר הפי' הוא גיהוץ הוא חומרתא כמ"ש בכתובות י"א גיהוץ שלנו כו' מעבר לים חומרתא וכ"כ הגאון:

ואנו נוהגין כו'. עמ"ש בס"ז:

אם לא כו'. כמו שהתירו לכבס מפני כבוד השבת כנ"ל:

אבל בט"ב כו'. כמש"ש לייט עלה אביי כו' וכן מה שאמרו י"ט שלנו כו' דוקא בט"ב שנדחה וע"ל סימן תקנ"ט:

וכן לכבוד כו'. כנ"ל:

ואסור ליתן כו'. מדאמר לא שנו אלא לכבס וללבוש ובזה אפילו על ידי א"י אסור משום לבישה שמ"ש להניח גם כן ע"י א"י אסור:

אבל קודם כו'. כמ"ש ברפ"ב דמ"ק בחוש"מ ש

ד

ס"ד ואם חל כו'. גמ' שם כיצד חל להיות באחד בשבת כו':

או בשבת כו'. ירושלמי שם ט"ב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות:

יש מי כו'. עמ"א ס"ק י"ז וכ"ה בסמ"ג ובטור:

חוץ מיום כו'. כמ"ש ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת וה"ה בע"ש כמש"ש. ואם לא כיבס כו' ואע"ג דלייט אביי היינו כשחל ט"ב בע"ש וכאן אף לכתחילה מותר והא דאמר בחמישי דע"ש אי אפשר למצוא אלא כשחל בע"ש ואז אסור ואפילו לתנא דבריי' לכתחלה אסור:

ונוהגין לההמיר כו'. עמ"ש בס"ט והא דלא נהגו גם כן בכיבוס משום דאין גוזרין כו' כמ"ש בספ"ג דב"ב ובפ"ב דע"א:

ה

ס"ה אסור כו'. ירוש' שם הדין קצרא אסיר ליה למעבד עבידתא ומשמע דלכל אסור אף לא"י. ב"י:

ו

ס"ו כלים חדשים כו'. מדפליגי בגיהוץ ש"מ דבכיבוס אף ראב"ש מודה דאין חילוק בין לבנים לצבועים ואמרינן שם זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת ור"ל אף בתכבוסת מים אף שאין בה משום גיהוץ וכ"ה בחדשים דלת"ק ור' הוא גיהוץ אף בישנים. ובירושלמי איזהו גיהוץ כלי צמר חדשים וכלי פשתן מגוהצים לבנים ר"ל דכלי פשתן דוקא חדשים לבנים וכלי צמר חדשים אף צבועים ואנן לא קי"ל כירושלמי בהא דאף של שאר מינים אין אסור אלא בלבנים דקי"ל כר"א בר"ש דרבא ס"ל כוותיה מכל מקום למדין מירושלמי דבחדשים לבנים אין חילוק בין פשתן לשאר מינין ואמרינן במה משמחן בא"י בכלי פשתן המגוהצים אלמא אית בהון גיהוץ ומ"ש כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ היינו בישנים לפי שזיעה אינה יוצאת מהם וכל החילוקים שם בישנים אבל בחדשים הכל אסור וע"ל ס"ג דאף כלי פשתן וכיבוס שלנו אסור מדינא:

ואנו. כמ"ש בס"ג דאף כיבוס נוהגין איסור כ"ש בחדשים דאסור במקום שמותר כיבוס:

ז

ס"ז י"א כו'. כ"ש מכיבוס דאסור אפילו להניחן:

ויש להחמיר כו'. ר"ל אף ע"ג דבכיבוס אינו אסור אלא בשבת זו ואפילו מנהג ליתא לדעת הש"ע כאן יש לאסור כמ"ש בירושל' פ"ד דפסחים הלכה א' פ"ד דתענית הלכה ו' אר"ז נשייא דנהגין דלא למשתייא מן דאב עליל מנהגא שבו פסקה אבן שתיה מ"ט כי השתות יהרסון כו' ע"ש ופי' ר' ניסים גאון מלשון או בשתי או בערב וכיון שהשתי אסור כ"ש תיקון בגדים. טור. וסברא הראשונה ס"ל דהירושלמי אזיל לשיטתיה דאמר שם בפ' בתרא הל' ט' צפוראי נהגין חדשה טבריאי נהגין שבתה חזרין רבנן דטבריא למנהג כרבנן דצפורי אבל אנן קי"ל בגמ' כמ"ד שבתה ולס' האחרונה יש לומר דאף על גב דמדינא מותר כיון דנהגו אסור כמש"ש ושם נשייא דנהגין כו' א"ר חנינא כל הדברים מנהג כו' ועמ"ש בסי"א ומזה נתפשט המנהג מ"ש בהג"ה לאסור מר"ח הכיבוס ושאר דברים:

וה"ה כו'. כמ"ש בכיבוס דאפילו להניחן אסור:

וכן אומן כו'. כמש"ל בס"ה:

ונהגו כו' אבל כו' וכן כו'. שבת"ה התיר לעבריות לכבס בגדי א"י שאסור הוא משום שמחה משא"כ בשל א"י רק משום מראית העין אסור אם אינו מפורסם שהוא של א"י כמ"ש בתוספתא דב"מ פ"ה לענין ריבית וא"י שאמר לישראל הלך שכרך והלוה מעותי בריבית מותר אבל אסור מפני מראית העין כו' ישראל שנעשה לו לא"י אפוטרופוס או סנטר מותר ללות הימנו בריבית ר"ל מן הישראל מפני שהוא מפורסם וחלק עליו בב"י ע"פ הירושלמי כמ"ש בס"ה ובד"מ ס"ק ג' כ' ולפי טעם הירושלמי מנ"ל ללמוד תיקון בגדים חדשים דילמא דוקא שתי אסור משום אבן שתיה אבל שאר תיקונים שרי ועפ"ז כ' כאן לסמוך בתיקון בגדים על דברי התו"ה וגם נהגו להקל בלא"ה וכן כו' אלא משום מו"מ ואין זה כדאי לדחות דברי הגאון והטור שלמד ק"ו משתי ועוד שאסור מטעם כיבוס כמש"ל וכן במרדכי כ' כל הג' טעמים וז"ל אף על פי שאמרו כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ אסור כו' ורשב"ט כ' ופסק דה"ה כלים חדשים דאסור ללובשן ואסור לתקן ולהניח. בירושלמי פרק מקום שנהגו הני נשי דנהיגי כו' וכיון דהשתי אסור כ"ש תיקון בגדים וראוי להחמיר בזה אפילו מר"ח דבפ' החולץ תניא קודם הזמן הזה כו' והיינו מר"ח אב וה"ה לתיקון בגדים חדשים דהוא נמי בכלל מיעוט שמחה. וז"ש בין בשכר בין בחנם של"ת משום משא ומתן ואם כן בחנם מותר אלא משום טעם דירושלמי ואפילו בחנם אסור וכ' ונהגו להקל כנ"ל דאין ללמוד משם אבל לטעם הכיבוס אין להקל כמש"ל:

ח

ס"ח ונוהגין. כמש"ל בסימן תכ"ו ס"ב:

ט

ס"ט יש נוהגין כו'. ויש שמוסיפין כו'. שי"ג בירושלמי הנ"ל דלא למשתי חמרא ולמיכל בשרא וע' בה"ג וכ"ה הגי' בילקוט סימן תרנ"ג ותלוי בפלוגתא הנ"ל דס"ז אבל הגי' ראשונה היא עיקרית וכמ"ש הגאון ולכן אמר הני נשי שהיא מלאכתן כמ"ש בכתובות וכל השמעתא דירושלמי שם הכל במלאכה ע"ש אבל עיקר הטעם הוא כמ"ש בספ"ג דב"ב תניא אר"י בן אלישע מיום שחרב בה"מ דין הוא שנגזור כו' אלא אין כו' ונהגו בימים אלו שאפשר לעמוד בזמן מועט ומתני' אסר בסעודת עט"ב והוסיפו על עצמן:

ומותר. דאין אסור אלא משום נדר כמ"ש בפ"ד דפסחים א"ל כבר קיבלו כו' וכן בירושלמי שם ופ"ד דפסחים אעין דשטין הוו במגדל צבעים אתון ושאלון לר"ח חבריהון דרבנן מהו מיעבד בהון עבודה א"ל מכיון שנהגו אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש כו' בני מיישא כו' אתון שאלון לרבי א"ל אבותינו נהגו שלא לפרוש בים הגדול אנו מה אנו א"ל מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש וכן כל זה אסור לנו משום נדר. והנודר מן היין מותר בחומץ כמ"ש בנדרים בי"ד סרי"ו סי"א:

ויש כו'. כמש"ל בסט"ז:

ומצניעים כו'. כמו בכיבוס דבטלי כו':

י

ס"י יש מי כו'. כמ"ש בנדרים נ"ב א':

ואסורין כו'. אע"ג דכל אלו מותר אף במקום שאסור מדינא כמו בעט"ב מכל מקום קבלו אבותינו לאסור כל מיני בשר ועסי' תקנ"ב ס"ב:

ומותר כו'. דבכה"ג לא קיבלו כמ"ש בהג"מ בפ"א מהלכות תענית לענין תענית בה"ב שאירע בהן ברית מילה ע"ש:

ונוהגין כו'. כיון דאפשר למטעמיה לתינוק משא"כ בסעודת מצוה:

ובלבד כו'. דאז מדינא אסור כמ"ש בגמ'.

יא

סי"א כל מי כו'. כמש"ל בס"ט וכמ"ש בסוף נדרים פ"א ב' דתניא דברים כו' ופורץ גדר כו' כמ"ש בפי"ד דשבת ובפ"ב דע"א:

ומותר כו'. דטעם האיסור כמ"ש בספ"ג דב"ב משום ניסוך היין ואף על פי שדחאם ר"י דחוייא בעלמא ועיקר הטעם משום שאין גוזרין כו' כמ"ש תניא אר"י כו' כנ"ל:

יב

סי"ב תספורת כו'. כמו באבל דמשום אבילות אסרו כמ"ש בפ"ד דיבמות בין אבילות ישנה כו' ובמ"ש פ"ז תניא לתספורת כיצד אסור בנטילת שער אחד ראשו וא' זקנו וא' שפמו וא' כל שער שבו:

יג

סי"ג ובזקן כו'. כמ"ש בפ"ג דמ"ק שפה מזוית לזוית הנחה כל שמעכבת ר"ע אמר ובשפה נמי כל שמעכבת והלכה כר' אמי ועבתה"א וברא"ש ועבי"ד סימן ש"ץ ס"א:

יד

סי"ד אסור כו'. עתוס' בפ"ד דיבמות מ"ג א' ד"ה במקום כו'. אבל גי' כל הספרים הראשונים גם לספר ופי' הר"מ דבשבת שחל ט"ב אסור אפילו לגדולים לכבס ולספר לקטנים תדע דהא בטלי קצרי דבי רב ואמרי' נמי דתינוקות של בית רבן בטילין בט"ב מקום שמותר כו' דבאבילות מותר לגדולים לספר ולכבס לקטנים כמ"ש בפ"ג דמ"ק ומקרעין לקטן מפני כו' הלא"ה לא ושם י"ד ב' ואי אמדת כו' וע' י"ד סימן שפ"ט ס"ב וכן במועד אמרו בירושלמי בגדי קטנים נמי כו' משא"כ כאן דאף מי שאין לו אלא כו':

מיהו כו'. משום דהוא רביתייהו ואף ביה"כ מותר לגדולים לעשות להם כל שהוא רביתייהו כמ"ש בפ' בתרא דיומא.

טז

סט"ז יש נוהגים כו'. כמו באבל וכמו שאסרו מלספר ולכבס וכל זה מצד הקבלה אבל מדינא אף בעט"ב מותר כמ"ש בסוף תענית כל שהוא משום כו':

ויש כו'. עבה"ג וכ"כ הפוסקים ובירושלמי פ"ד דתענית הלכה ח' אמר ר' אבינא סימנא מקל שקד אני רואה מה הלוז הזה משעה שהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ"א יום כך כו' ולכן נהגו להחמיר בכמה דברים:

ולצורך כו' ונראה כו'. דבכה"ג לא קבלו עלייהו ואף במקום שאסור מדינא אמרו ובחמישי מותר מפני כבוד השבת ועוד דבכל רחיצה שאינה של תענוג רק למצוה מותר אף בת"ב כמ"ש כל חייבי טבילות כו' וע"ל סימן תקנ"ד:

ונוהגין שלא כו'. כמ"ש בפ"א דתענית כל שהוא משום אבל כגון ט"ב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן והנך ימים נמי נהגו משום אבל כמ"ש בפ"ד דיבמות שאני אבילות כו':

ואפילו כו' כ"א כו'. כמו באבל כמ"ש בתענית שם והלכתא אבל אסור כו' אבל פניו ידיו ורגליו כו':

ויש מקילין כו'. כנ"ל דכל רחיצה שהוא למצוה מותר.

יז

סי"ז טוב כו'. חומרא יתירא היא דאינן חמורים מאבל יום המיתה ואמרינן בפ' הרואה א"ל מת אביו כו' ודוקא בדאיכא אחר בהדיה הלא"ה מברך שהחיינו אף שהמ"א דחק עצמו אינו כלום וע"ל סרכ"ג ס' ב':

אבל על פדיון כו'. כמ"ש במכילתא פ' בא והביאו רש"י במגילה ו' ב':

וכן בפרי כו'. כמו שכת' בירושלמי עתיד ליתן את הדין כו' ר' אליעזר הוה כו' ופי' בפרי חדש לענין שהחיינו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.