כף החיים/אורח חיים/תקנא

כף החיים ‏ אורח חיים תקנא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] משנכנס אב ממעטין בשמחה. היינו מר"ח ועד עשרה בו בכלל וכמ"ש בס' נחמד למראה בח"ב דר"ז ע"א יעו"ש. ומי שנזהר בזה שלא לשמוח בעשרת ימים אלו יזכה לעשרת דברים שעתיד הקב"ה לחדש לעת"ל כדאיתא במד"ר סדר בא פט"ו. יפ"ל ח"ב או' א' יעו"ש:

ב

ב) שם. משנכנס אב ממעטין בשמחה. פי' שאין שמחין כלל כמ"ש התו' פ"ק דמגילה דף ה' ע"ב. מ"א סק"א. א"ר או' א' שו"ג או' ב' א"א או' א' ח"א כלל קל"ג או' ט' מ"ב או' א' והמט"י כתב ממעטין בשמחה ר"ל עניני שמחה שיתבארו בסמוך סעי' ב' לענין משא ומתן ובנין ונטיעה וכיוצא והכא כללא והתם פרטא וכתב שכ"כ הר"ן בפ' בתרא דתענית יעו"ש. מיהו מדברי הריא"ז שם משמע כדברי מ"א שכתב משנכנס אב ממעטין בשמחה וממעטין העם מעסקיהם וכו' משמע דהם תרי מילי שמחה לבד ומשא ומתן של שמחה לבד ובשניהם צריך למעט אלא שדעת מ"א ושאר האחרונים שאין שמחין כלל כנז':

ג

ג) שם. ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לישתמיט וכו' כ"ה בגמ' תענית (כ"ט ע"ב) וכתוב שם לשתמיט מיניה באב דריע מזליה ע"כ. וכתבו שם התו' פי' משום דאמר לעיל מגלגלין חובה ליום החייב עכ"ל משמע דא"צ לשתמיט מיניה רק עד לאחר ט"ב שהם ימי הרעה וכ"כ ק"נ פ' בתרא דתענית או' ה' מיהו המ"א סק"ב כתב בשם רי"ו עד ר"ח אלול וכתב שכ"מ בגמ' וכ"כ א"ר או' א' א"א או' ב' מחב"ר או' א' והיפ"ל ח"ב או' ג' כתב דלא לישתמיט אלא עד ט"ו באב אבל מכאן ואילך לא לישתמיט דמזל טוב לישראל כדתנן סוף פ"ד דתענית לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכו' יעו"ש. וח"א כלל קל"ג או' ט' כתב דאם אפשר ישתמיט כל החדש ועכ"פ עד אחר ט"ב. וכ"כ קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' ז' מ"ב או' ב' והרב בן א"ח פ' דברים או' א' כתב דסברא זו עד אחר עשרה באב היא העיקר וא"צ לשתמיט עד ר"ח אלול יעו"ש. וע"כ נראה דאם לא אפשר לישתמיט יותר יש לסמוך ע"ז וכמ"ש ג"כ הח"א ודעמיה:

ד

ד) וכתב בס' עמודי חיים עמוד עבודה סי' י"א דף ק"א ע"ג לא דוקא משנכנס אב דהה"נ מי"ז תמוז יעוש"ב. יפ"ל ח"ה או' ב' מיהו מדברי הפו' הנז' לא משמע הכי והא"ר שם כתב אפשר דמשמע מש"ס דה"ה י"ז בתמוז ויו"ד בטבת:

ה

ה) שם. לישתמיט מיניה וכו' היינו מן המולד דריע מזליה אבל מ"ש בסעי' ב' ממעטין במשא ומתן של שמחה דוקא מר"ח ממש וזהו ששינה הלשון. א"א או' ב' תו' חיים על ח"א כלל קל"ג או' ך':

ו

ו) שם בהגה. נוהגים שהמוהל ובעל ברית וכו' דוקא אותו שתופס התינוק על ברכיו בשעת המילה כמ"ש ביו"ד סי' רס"ה סעי' י"א אבל המכניס ומוציא התינוק אינו בכלל זה. ואף שהנשים (היינו האשה הנושאת התינוק לביהכ"נ לב"ש) רגילות ג"כ ללבוש בגדי שבת היינו לפי שזה הוא עיקר מצותם ומכ"ש בשבת שחל ט"ב שמדינא אסור ללבוש לבנים דלא שרי אלא להתופס התינוק. מ"א סק"ג. ח"א כלל קל"ג או' כ"א. קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' ט"ו. מיהו הא"ר או' כ"ז כתב על דברי המ"א הנז' דדוחק לחלק בין אנשים לנשים ועוד הא כתב ב"י סי' תקנ"ט המוהל וסנדקיהם בעלי ברית וכ"כ שכנה"ג בסי' זה ומדנקט סנדקים ל' רבים אלמא דכולם בכלל וכמדומה שנהגו כן העולם עכ"ל והב"ד מחה"ש סק"ג. וכ"ה דעת בית מאיר דגם המכניס והמוציא נמי מכונה בשם סנדק כמו היושב ותופס התינוק יעו"ש. ועוד עיין מזה בשע"ת או' א':

ז

ז) שם בהגה. ואבי הבן. ואמו. ח"א שם. קיצור ש"ע שם. מ"ב או' ד' ואבי אבי הבן ואבי היולדת ג"כ נוהגין להקל וללבוש בגדי שבת הם ונשיהם וכדומה שנוהגין להקל גם שאר קרובים אשר דרכם אם היה בימים אחרים ללבוש בגדי שבת הם לובשים גם עתה. שע"ת שם. אלא שכתב דלשאר קרובים יש להחמיר יעו"ש ונראה דכל מה שכתב לענין ברית מילה ה"ה לענין פדיון הבן וכ"מ ממ"ש לקמן בהגה סעי' ט' דהשווה ברית מילה לפדיון הבן יעו"ש:

ח

ח) שם בהגה. לובשין בגדי שבת. אע"ג דפסק הש"ע לקמן סי' תקנ"ט סעי' ח' דבעל ברית לובש בגדים אחרים ביום ט"ב עצמו דהוי לגבי יו"ט וכ"ש מר"ח עד ט"ב מ"מ הכא קמ"ל אפי' לבנים ממש דלא אסרינן לבנים אלא ביום ט"ב. ועוד דקמ"ל דאפי' למנהג האשכנזים שמחמירין בשבת חזון שלא להחליף אלה הכתונת והוה אמינא דלא יהא יו"ט דמילה עדיף משבת ולא יחליף בגריו לפי המנהג קמ"ל דנהגו להקל במילה. מט"י. והב"ד המחב"ר או' ה' וכתב ודלא כהזר"א סי' ע"ו שכתב להפך בשם הרב הנז' יעו"ש:

ט

ט) שם בהגה. לובשים בגדי שבת. אבל אסור ללבוש בגדים חדשים. זר"א ס' ע"ו. מחב"ר או ג' זכ"ל או' ט' שע"ת או' א':

י

י) שם בהגה. לובשים בגדי שבת. ולענין תספורת לבעל ברית לא מיבעיא ביום ט"ב עצמו חלילה להתיר אלא אפי' מר"ח עד התענית אסור. בית יהודה ח"ב סי' פ"ה וכ"כ בספרו מט"י על סי' זה. וכ"כ א"ר או כ"ח אלא שכתב דקודם שבא שבוע שחל ט"ב אפשר להתיר. וכ"כ המש"ז או' י"ג וכ"כ הזר"א שם. והב"ד המחב"ר או ב' וכ"כ הנוב"י מה"ק סי' כ"ח. וכן הרב יעב"ץ בתשו' ח"ג סי' ב' ג' החליט לאסור יעו"ש. מיהו בתשו' חת"ס סי' קנ"ח השיג על דברי הנוב"י הנז' ומסיק להיתר גמור אפי' בשבוע שחל ט"ב בתוכו וכתב וכן עמא דבר יעו"ש, ובתשו' בנין ציון סי' ל"א כתב דבחל ט"ב בשבת ודאי יש לסמוך לגלח אפי' בע"ש יעו"ש. וכ"כ בשו"ת אור נעלם סי' יו"ד דט"ב שחל ביום א' והמילה ביום ה' שלפניו כיון שאין שבוע שחל ט"ב ואין איסור מדינא דגמ' יש להתיר למוהל ולבעל ברית להסתפר לכבוד המילה יעו"ש והב"ד השע"ת או' א' וכ"כ קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' ט"ו דקודם שבת חזון יש להתיר אבל אח"כ יש לאסור. ונראה כיון דרבו הדעות בזה בשבוע שחל בו ט"ב יש להחמיר כיון שהוא מדינא דגמ' אבל מי"ז בתמוז ואילך וכן ט"ב שחל ביום שבת או ביום א' דאין לו דין שבוע שחל בו ט"ב לסתם הש"ע כמ"ש לקמן סעי' ד' יש להקל אם נצרכין לכך. וכ"ז לנוהגין להחמיר בתספורת מי"ז בתמוז כמ"ש לקמן סעי' ד' בהגה או לנוהגין להחמיר מר"ח אבל לנוהגין כדברי הש"ע דאין לאסור כ"א בשבוע שחל בו ט"ב בלא"ה שרי אם אינו בשבוע שחל בו ט"ב:

יא

יא) שם בהגה. אפי' בשבת של חזון אין מחליפין וכו' אפי' הטלית אלא יתעטף בשל חול. דרשית מהרי"ל ה' ט"ב. מ"א סק"ג. א"ר או' ל"ח מ"ב או' ה':

יב

יב) שם בהגה. כי אם הכתונת לבד. וכתב בהגמ"ר במס' תענית ה' ט"ב פי' כתונת הוא מעיל ולא חלוק וכן פי' הרד"ק ומ"ש כתונת המעיל פעמים קורא שניהם כאחד עכ"ל וכתוב עו"ש בהגה אשר סביב המרדכי שנדפס בקראקא שכ"כ בס' צל"ד ובס' התניא אבל הוא כתב שראה נוהגין שאין מחליפין אלא החלוק הפנימי. כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ מ"א סי' תקנ"ט סק"י בשם מהר"ם טיקטין דמעיל אסור משום דדבר המפורסם חמור בט"ב מאבל וחלוק מותר יעו"ש, וכ"נ דעת האחרונים כמ"ש באו' שאח"ז:

יג

יג) שם בהגה. כי אם הכתונת לבד. ומותר אפי' חל ט"ב בשבת. לבוש סעי' ט"ז. והמחמיר שלא להחליפו מנהג שטות הוא שאינו לבוש רק מפני הזיעה. תשו' רש"ל סי' כ"ז. מט"מ סי' תשל"ו, מ"א סק"ד. מיהו הא"ר או' ט"ל כתב דהנוהגים שלא להחליף גם הכתונת יש להם על מה לסמוך יעו"ש. וכ"ז לדברי מור"ם ז"ל אמנם מרן ז"ל בב"י ססי' תקנ"ב אחר שהביא דברי הגמ"י והמרדכי כתב דלא נהגו כן. דכן הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תרצ"ג ערער על מנהג זה וכתב דהא דנהגו באשכנז שלא להחליף בגדים בשבת איכה אלא לובשים בגדי חול כל גלילות ישראל לא נהגו מנהג זה ויפה עשו שהוא נגד הדין ועוד האריך יעו"ש. וכן הגאון מהר"ר צבי הגם שהיה אשכנזי היה נוהג שלא לשנות מאומה משאר שבתות אף כשחל ט"ב בשבת. כ"כ בנו הרב יעב"ץ בסידור שלו דף ס"ח יעו"ש. והב"ד המחב"ר או ד' וכ"כ ח"א כלל קל"ג סוף או' כ"א דבק"ק ווילנא נוהגין ע"פ הגר"א ללבוש בגדי שבת ויש משנין בגד אחר עכ"ל. וכ"כ או' חיים על ח"א שם דבהרבה קהלות נוהגים ללבוש כל בגדי שבת ולא לשנות בו מאומה אפי' בשבת שחל בו ט"ב יעו"ש. ופשוט דמ"ש דבהרבה קהלות וכו' היינו לק"ק אשכנזים אבל קהלות הספרדים כולם נוהגים שלא לשנות שבת זה משאר שבתות וכמ"ש ב"י והרדב"ז. ומיהו כתב השו"ג או' ד' דהמנהג שלא ללבוש בגדים לבנים או חשובים כבגדי מועד. וכ"כ היפ"ל ח"ג או' ב' דמנהגם שאין לובשים לבנים כשאר שבתות הקיץ כ"א מצבעונים אחרים כדרך הלובשים בשבתות החורף עכ"ל וזהו שכתבנו לפי מנהגם אבל יש נוהגים שאין לשנות כלל ולובשים גם לבנים כמו שאר שבתות אך לא בגדי מועד. ועיין לקמן סי' תקנ"ב סעי' יו"ד:

יד

יד) מנהג א"י שלא לומר בשבת חזון שום קינה כמ"ש בסידורים וכ"ה מנהג ארץ מצרים וכרכים ועיירות גדולות שבתוגרמה דאפי' בט"ב שחל בשבת מעלה על שלחנו בשרא שמנה אפתורא דמשלם לעשות יקר ביומא דשבתא ומי שם פה לבכות ואב"ל הביא גם הוא כאשר קונ"ן ומה גם בפרהסיא קבל עם ביום שבת קודש הוא ודאי ראוי לבטל מנהג זה ולכבוד שבת. ברכ"י או' ב'. וכן בתשו' זקן אהרן סי' ל"ח האריך בזה וכתב לאסור יעו"ש. וכ"כ בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תרמ"ה. והב"ד המחב"ר או' ו' שע"ת או' ו':

טו

טו) שם בהגה. אבל פורסין פרוכת של שבת וכו' וה"ה מפות ומכסאות. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב. מ"א סק"ה. א"ר או' ל"ח. א"א או' ה' ח"א כלל קל"ג או' כ"א. קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' ט"ז. מ"ב או' ז' והיינו מפות שפורשין על השלחן בהכ"נ ובה"מ. א"א שם. ופשיטא שמותר להציע לבנים על השלחן. ח"א שם:

טז

טז) שם בהגה. מותר ללבוש בגדי שבת וכו' אבל בגדים חדשים אסור. מ"כ. מ"א סק"ו. א"ר או' מ' מ"ב או' ט':

יז

טוב) שם בהגה. מותר ללבוש בגדי שבת וכו' מהרי"ל עשה שפינהול"ץ לבנו בשבת ששה אב ולבש קטא של שבת לבד לכבוד בנו והחתן היה לבוש כל בגדי שבת. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב. ד"מ או' י"א. מ"א שם. א"ר שם. עט"ז. וכתב הדג"מ דאם חל ט"ב בשבת החתן מותר ללבוש בגדי שבת אבל לאביו אין להתיר אפי' ללבוש הקטא לבד של שבת יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' יו"ד. וכ"ז לנוהגין כדברי מור"ם ז"ל שאין מחליפין ללבוש בגדי שבת בשבת חזון אבל לנוהגין להחליף כמ"ש לעיל או' י"ג בלא"ה שרי:

יח

חי) שם בהגה. מותר ללבוש בגדי שבת וכו' אבל תספרת אסור דג"מ. פת"ע או' ו':

יט

יט) [סעיף ב'] מר"ח עד התענית וכו'. ואפשר דיש להחמיר גם בי"ז בתמוז וביו"ד בטבת כמו מר"ח עד עד התענית כמ"ש לעיל או' ד' וכ"כ מ"ב בב"ה:

כ

ך) שם. מר"ח עד התענית וכו' עיין לעיל או' ה':

כא

כא) שם. של שמחה. קאי גם אמשא ומתן כגון צרכי חופה אבל שאר משא ומתן שרי כדרכו. ב"י. ב"ח. מ"א סק"ז. ה"ב או' ד' ומיהו י"א דממעטין בכל משא ומתן אפי' שאינו של שמחה וכ"מ לקמן בהגה ססעי' ז' ובסי' תקנ"ד סעי' כ"ב אלא שלא נהגו כן כמ"ש בב"י ובביח יעו"ש. והט"ז סק"א כתב דאפי' משא ומתן של שמחה כגון צרכי חופה לא נשמע מונע ביניהם וכתב הטעם משום דיש עלינו מס מלך ושרים יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ב' אמנם ח"א כלל קל"ג או' יו"ד כתב דלצרכי חופה ובנין של שמחה צריכין למעט. וכ"כ בן א"ח פ' דברים או' ב' אלא שכתב דאפי' צרכי חופה אם רוצה לקנות דבר שלא יוכל לקנותו אחר ט"ב או דבר שאין שהות לעשותו אחר ט"ב מותר. וה"ה דבר שיוכל לקנותו אחר ט"ב אלא שעתה נמצא לו בזול שא"א לקנות בערך זה אח"כ מותר לקנות קודם ט"ב עכ"ל. ועיין לקמן סוף או' כ"ג:

כב

כב) והנוהגין איסור בכל משא ומתן אינן מותרים עד שיתירו להם כעין התרת נדרים. ב"י. לבוש. עו"ש או' א'. מ"א סק"ז. אבל במקום שנהגו למעט בכל משא ומתן לא מהני התרה דכיון דיש פו' ס"ל הכי כבר קבלו אבותיהם כדעת ההוא. מ"א שם. א"א או' ז' ועיין ביו"ד סי' רי"ד ולעיל סי' תנ"ג או' ט"ו:

כג

כג) שם. של שמחה. והסרסורים לא ישאו כלי כסף וזהב לסבב ולסרסר בעיר כימו שרגילין דשמחה הוא להם ברואים הכלים והתכשיטין. דרשות מהרי"ל ה' תשעה באב. שכנה"נ בהגה"ט או' ד' מ"א שם. והגם דבלא"ה כל מו"מ שא"צ כ"א להרוחה אסור י"ל אע"ג דהסרסור זהו פרנסתו אסור. ולענין כלי כסף הקונה לא יקנה דשמחה אסור רק מו"מ למכור לעכו"ם שרי בכה"ג והסרסור לא ישאו בפרהסיא בעיר בכך דשמחה לרואים. ויריד י"ל הוי דבר האבד ושרי לכ"ע אם מוצא בזול יותר ואף מו"מ של שמחה י"ל שרי. א"א או' ז' ועיין לעיל סוף או' כ"א:

כד

כד) שם. כגון בית חתנות וכו' וה"ה לכל בנין שא"צ דאינו נעשה אלא לנוי ולהרוחה בעלמא אסור. ב"י בשם הר"ן. ב"ח. מ"א סק"ז. א"ר או' ג' מט"י. ח"א כלל קל"ג או' יו"ד. מ"ב או' י"ב. ועי"ש במט"י שכתב שכ"ה לדעת הרמב"ם ופסק הש"ע ודלא כמחה"ש. ונ"ל שאם התחיל קודם ר"ח לבנות ואם לא יגמרנו יתקלקל שרי ע"י עכו"ם שהרי אפי' בז' ימי אבלות שרי דבר האבד ע"י אחרים כ"ש ע"י עכו"ם דשרי. והיכא שירדו גשמים מותר להטיח גגו אפי' בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכו ואפי להתחיל דאין כאן שמחה אך להטיח גגו הוא צריך. מהר"י ברונא בתשו' סי' יו"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ב':

כה

כה) ואם קצץ עם העכו"ם בקבלנות לצייר ביתו וטרם שגמר חל ר"ח אב מותר לגמור ואם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר ט"ב תע"ב. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב. שכנה"נ בהגה"ט או' ב'. מ"א שם. א"ר או' ד' ח"א שם. מ"ב שם, בן א"ח פ' דברים או' ב' ובהכ"נ הוי מצוה דרבים ושרי. מ"א שם. א"ר שם. מ"ב שם. והיינו בהכ"נ יכולין לבנות אפ' ערב ט"ב ואפי' ציור וכיור דצורך מצוה הוא. בן א"ח שם:

כו

כו) שם. או בנין של ציור וכו' והא דאסרו בציור וכיור היינו בין בציור וכיור שעושין בבנין בין מה שעושין בעצים במלאכת הנגרים. בן א"ח שם.

כז

כז) שם. או בנין של ציור וכו' היינו אפי' אם ירצה לשייר אמה על אמה דאי לא"ה לעולם אסור כמ"ש לקמן רסי' תק"ס יעו"ש:

כח

כח) שם. או בנין של ציור וכו' ואפי' ע"י פועל שאין לו מה יאכל אסור לעשות בנין של שמחה וציור וכיור מפני שאפשר שישכיר עצמו לבנין שאינו של שמחה ואף אם אינו יודע כ"א לצייר אפשר שישכיר עצמו לגוים ואף אם יארע שלא ימצא להרויח במקום אחר אין היתר דלא נתנו דבריהם לשיעורים. ב"ד סי' ש"ך. שו"ג או' ו' ועיין לקמן או' ק"ד:

כט

כט) שם. ואם היה כותלו נוטה ליפול וכו' משמע דוקא באופן שיש בו סכנה. וכ"כ הב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ב' וכ"כ המט"י והמאמ"ר או' ג' והשיגו על הט"ז סק"ב שכתב להתיר אפי' באין סכנה רק שיש לחוש להפסד ממון יעו"ש. וכ"כ להשיג עליו הנה"ש או' א' והיא"פ וכן המש"ז או' ב' הניח דברי הט"ז הנז' בצ"ע יעו"ש. ומ"מ באינו של שמחה שרי אף אם יש לחוש להפסד ממון דלא אסרו אלא בנין של הרוחה ולנוי כמ"ש לעיל או' כ"ד יעו"ש:

ל

ל) שם הגה. ולצורך מצוה הכל שרי. כגון שאין לו אשה ובנים מותר לבנות בית חתנות. ב"י בשם הר"ן. ומה שאין נוהגין לישא אשה כלל היינו משום דלא מסמני מלתא. ב"י. ולכן נהגו לעשות בגדים חדשים (וה"ה לבנות בית חתנות) לצורך נישואין שיהיו אחר התענית אבל מי שקיים פ"ו אסור. מ"א סק"ח ומחה"ש. א"ר או' ה' מ"ב או' י"ד מיהו בא"א או' ח' כתב דנוהגין לאסור אף שלא קיים פו"ר. וכן לקמן או ל"ג הבאנו פלוגתא בזה אם יש להתיר לצורך מצוה יעו"ש וע"כ יש לילך בזה אחר מנהג המקום:

לא

לא) שם הגה. ולצורך מצוה הכל שרי. והו"ל למור"ם ז"ל לכתוב הגה זו אחר הדין דאין נושאין נשים דבסמוך אלא משום דלפי המנהג לא מסמנא להו מלתא כתבה אחר דין הבנין דאם הוא אין לו בית חתנות כלל מותר לצורך מצוה אפי' לפי המנהג. מט"י. וזהו ע"פ מ"ש באו' הקודם דאם לא קיים מצות פו"ר מותר לבנות בית חתנות לצורך נישואין שיהיו אחר התענית יעו"ש:

לב

לב) שם הגה. ולצורך מצוה הכל שרי. ולעשות מצות מעקה מותר גמור לעשות אפי' בט"ב דאיכא מ"ע דועשית מעקה ומצות ל"ת דל"ת דמים. רו"ח או' ב' בן א"ח פ' דברים או' ג' ועיין ח"מ סי' תכ"ז ופ"ת שם בענין הברכה יעו"ש:

לג

לג) שם. ואין נושאין נשים. ואם לא קיים פו"ר מדינא מותר לעשות נשואין כיון שהוא מצוה אלא דנוהגין דאעפ"י כן אין נושאין דלא מסמני מלתא. ח"א כלל קל"ג או י"א. וזהו לפי מ"ש בהגה דלצורך מצוה הכל שרי ואפשר דהש"ע לא ס"ל הכי מדלא העתיק זה בש"ע וכ"מ מדברי העו"ש או' א' וכ"כ השו"ג או' ט' על דברי הגה הנז' שמסתמיות הפו' לא משמע הכי אלא כל דבר שיש בו שמחה אפי' אם הוא לצורך מצוה אסור והכי מסתבר יעו"ש. ועיין לעיל או' ל':

לד

לד) שם. ואין נושאין נשים. ואפי' בלא סעודה דבנשואין אפי' בלא סעודה איכא שמחה. טור. לבוש. מ"א סק"ט. ולהחזיר גרושתו מנשואין אפשר דשרי. א"א או' ט' מ"ב או' ט"ו. ומיהו בס' מל"ח סי' ט' או' כ"ו כתב דאין כאן ספק דאיסורא ליכא ואינו אלא משום מסמנא מלתא וא"כ אף במחזיר גרושתו יהיה חושש לזה יעו"ש. ועיין לעיל סי' תקמ"ו סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

לה

לה) שם. ואין עושין סעודת אירוסין. היינו אם יש לו אשה ובנים אבל אם אין לו אשה ובנים מותר לעשות אפי' סעודת אירוסין מיהו עכשיו נוהגין איסור אפי' אין לו אשה ובנים כלל. ב"ח, עט"ז. ועיין לעיל או' ל"ג:

לו

לו) שם. אבל לארס בלא סעודה מותר וכו' דאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה. טור. לבוש:

לז

לז) שם. שלא יקדמנו אחר. ברחמים. ואע"ג דבת קול יוצאת וכו' בת פלוני לפלוני מ"מ מהני תפלתו שתמות היא או הוא אבל אחר שמארס מתייאש האחר הימנה ואינו מבקש עוד רחמים. לבוש. והוא מגמ' מו"ק י"ח ע"ב יעו"ש. ועיין עוד מ"ש בזה בסה"ק חקי חיים דרוש א' לנשואין יעי"ש:

לח

לח) שם. שלא יקדמנו אחר. ומה"ט מותר לעשות שידוכין. ומ"מ נ"ל דאסור לעשות סעודה ואפי' בלא ריקודין ומחולות ואפי' בשבת אסור לעשות דהא בגמ' קתני מר"ח עד התענית אסור וא"א דלית בהו שבת. מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מקרי סעודה, מ"א סק"י. א"ר או' ו' י"א בהגה"ט. א"א או' יו"ד, ח"א כלל קל"ג או' י"א. מ"ב בו' ט"ז:

לט

טל) ואסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך. מ"א שם. ואפי' בלא אירוסין אסור א"ר שם. א"א שם. מ"ב שם. וישראל שפרנסתו כלי זמר אצל העכו"ם בבית המשתה נראה כדי פרנסה שרי. וי"ז בתמוז ויו"ד בטבת יש להחמיר באפשר כמו מר"ח עד התענית. א"א שם. ומשמע דאינו מתיר בכדי פרנסה רק מי"ז בתמוז עד ר"ח אבל מר"ח עד אחר התענית וכן ביום י"ז בתמוז עצמו ועשרה בטבת אסור. וכ"כ דה"ח או' א' והב"ד מ"ב בב"ה. וכ"כ קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' א' בן א"ח פ' דברים או' ה' וכתב שם בן א"ח דה"ה משום איבה מותר לנגן מי"ז בתמוז עד ר"ח יעו"ש:

מ

מ) ואם מותר להביא מנגנים לכבוד מצות מילה נראה דזה תלוי בפלוגתא שכתבנו לעיל או' ל"ג דלדעת המתירים דבר שמחה לצורך מצוה ה"ה הכא ולדעת האוסרים אסור ומיהו הא"ר או' כ"ו כתב דאפי' במילה עצמה אין נוהגין ליקח מנגנים. ומ"מ במקום שנהגו היתר יש להם על מה לסמוך אבל בלילה שלפני המילה יש למנוע במי שרוצה להביא מנגנים כמ"ש שכנה"ג בהגב"י או ל"ג יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' קל"ט וסי' תק"ס או' ל"ד:

מא

מא) ולסדר שיר חדש בשביל חתן הנושא אשה בנחמו אם הוא הלשון והמליצה אין קפידה אך הניגון באיזה מאקא"ם פשיטא דאסור והמלמדים שירות ותשבחות לתלמידיהם הנה באלו הימים לא ילמדו כ"א מהניגונים של אלו השבתות דשוברים הלב וטוב יותר שלא ילמדו כל עיקר עד שיעברו ויתמו ימי בכי על חורבן ביהמ"ק מל"ח סי' יו"ד או' י"ט:

מב

מב) שם הגה. ונוהגין להחמיר שאין נושאין מי"ז וכו' אפי' מי שלא קיים פו"ר. שבו"י ח"ב סי' ל"ה. דה"ח או' א' מ"ב או' ח"י:

מג

מג) שם הגה. ונוהגין להחמיר שאין נושאין וכו' והטעם משום דלא מסמנא מילתא כמ"ש להדיא הרב יעב"ץ בסידורו עמודי שמים ח"ב דס"ח ע"א. וכ"כ בס' מל"ח סי' ט' או' כ"ו. יפ"ל ח"ב או' ד':

מד

מד) שם בהגה. שאין נושאין מי"ז בתמוז וכו' ומנהגינו שלא לארס ולא לשדך. שכנה"ג בהגה"ט או' ה' יפ"ל ח"ה או' ג' והרב בן א"ח פ' דברים או' ד' כתב דבעיר בגדאד יע"א המנהג לעשות אירוסין אחר י"ז בתמוז אבל מר"ח עד ט"ב אין עושין אירוסין ושידוכין אלא שכתב שראוי לנהוג כשכנה"ג יעו"ש. וא"כ בזה הולכים אחר מנהג המקומות ונהרה נהרא ופשטים:

מה

מה) [סעיף ג'] שבוע שחל בו ט"ב אסורים לספר. אבל לפני אותם שבוע מותר ומ"מ מנהג הזקנים שלא להסתפר כלל לפני אותה שבוע כדי שיכנסו ליום התענית כשהם מנוולים וגוערים מאד למי שיספד. ב"י בשם הכלבו ועיין לקמן או' ע"ח:

מו

מו) שם. אסורים לספר. ואפי' לסרוק ראשו במסרק בלא חפיפה רק על שער יבש אסור. מהר"י מברונא סי' י"ג. שכנה"ג בהגב"י או' ל"א. מיהו הא"ר או' ז' הקשה על דברי מהר"י הנז' דמאי שנא מאבל תוך ז' דמותר לסרוק כמ"ש ביו"ד סי' ש"ץ סעי' ו' יעו"ש. וכן הקשה עליו הדג"מ. וכן הקשה עליו המט"י בדין ט"ז אלא שכתב ומ"מ כיון שהורה זקן יש להחמיר, והא"א או' י"א כתב להתיר דוקא לאשה וכמ"ש הש"כ שם ביו"ד לענין ז' ימי אבילות אלא שכתב לצדד להתיר גם לאיש לסרוק בצנעה יעו"ש וכ"כ בן א"ח שם או' י"ד להתיר באשה אבל באיש כתב נכון להחמיר שלא לסרוק אף בצנעה יעו"ש אמנם דעת השע"ת או' י"ב להתיר גם לאיש וכתב וכן עמא דבר. וכ"ה דעת מ"ב או' ך':

מז

מז) שם. אסורים לספר ואשה מותרת לגלח מר"ח אב עד התענית כיון דבאבל גופיה פסק הרי"פ והרמב"ם דמותרת לגלח אחר ז' נראה להקל באבילות ישנה. פמ"א ח"ב ססי' ל"ז והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"ז או' ט"ו. ופ"ת. מהו הנוב"י חי"ד סי' צ"ט כתב דבשבוע שחל ט"ב גם האשה אסורה לספר יעי"ש. וכ"כ המש"ז או' י"ג דלענין תספורת שוין איש ואשה לאסור אך לגלח צדעין אפשר דיש להקל באשה יעו"ש. ועיין ביו"ד סי' ש"ז סעי' ה' בהגה שכתב דיש אוסרים גם באשה לאחר ז' יעו"ש. וע"כ נראה דיש להחמיר כדברי המש"ז:

מח

מח) שם. אסורים לספר. ולענין תגלחת הצפרנים כתב בשכנה"ג הגב"י או' מ"א דלהנוהגים שלא להסתפר מי"ז בתמוז כמ"ש לקמן סעי' ד' בהגה ה"ה דאסור לגלח הצפרנים מי"ז בתמוז יעו"ש. אמנם הט"ז ס"ק י"ג כתב דאינו אסור רק בשבוע שחל בו ט"ב אבל קודם לזה שרי אפי' לפי מה שנהגו איסור בתספורת מי"ז בתמוז יעו"ש. וכ"ה דעת הא"ר או ז' וכן הסכים המט"י בדין י"ב. ח"א כלל קל"ג או' י"ז. קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' ה' מיהו דעת המ"א ס"ק י"א להתיר גם בשבוע שחל בו ט"ב וכ"כ המב"י חי"ד סי' צ"ט אלא שלא החליט שם המ"א להתיר רק לכבוד שבת וכ"ש לצורך טבילה יעו"ש. וכתב הלב"ש על דברי מ"א הנז' דגם הט"ז מודה דלכבוד שבת שרי ואף שחל ט"ב בשבת וכ"כ א"א או' י"א. נה"ש או' ב' וכ"כ א"ר שם דלכבוד שבת יש להקל ואפי' בשבת שחל בו ט"ב למי שרגיל בכל שבת. וכ"כ דה"ח או ד' ח"א שם. קיצור ש"ע שם. בן א"ח פ' דברים או' י"ג מ"ב או' ך':

מט

מט) ומוה מותר לתקן צפרניו בשבוע שחל ט"ב לצורך הפריעה. עיקרי הד"ט סי' כ"ז או' י"א. קיצור ש"ע שם. וה"ה לצורך טבילת מצוה כמ"ש באו' הקודם בשם מ"א. וכ"כ הא"א שם. דה"ח שם. ח"א שם. קיצור ש"ע שם. מ"ב שם:

מט) ואם הצפרנים עודפים על הבשר מותר ליטול אפי' בשבוע שחל בו ט"ב מפני שיש חיוב גדול ע"פ הסוד ליטלם וכמ"ש בע"ח שער פרצופי זו"ן פ"א וז"ל מה שעודף מן הצפורן ויצא לחוץ מכנגד הבשר זה צריך לחתוך דשם נתלים החיצונים ויונקים בתכלית לכן עונש המגדל צפרנים קשה מאד עכ"ל לכן אם הם עודפים ויוצאים לחוץ מותר לקוצצם אפי' בערב ט"ב. ועוד אמינא ולא מסתפינא דאם נזדמן לו אבילות של ל' שלא היה יכול לקוץ בערב ט"ב והגיע זמן קציצתם ביום ט"ב שמותר לו לקוץ אותם ביום ט"ב ולא ימתין עד אחר ט"ב כדי שלא יתן שליטא לחיצונים לינק יותר ובפרט יום זה שיש להם תגבורת בו. בן א"ח שם. ונראה אם אפשר יש לחתוך אותם בידיו או בשיניו משום דזה אפי' בתוך ז' אבילות מותר כמ"ש ביו"ד סי' ש"ץ סעי' ז' יעו"ש:

נ

נ) שם. ולכבס אפי' וכו' דנראה כמסיח דעתו שעוסק בכיבוס בגדים. רש"י תענית כ"ט ע"ב. ב"י. לבוש. מ"א ס"ק י"ב. ואפי' כשנותן לכובסת נכרית לכבס ולהניח אחר ט"ב דמבואר ברמ"א סעי' זה דאסור צ"ל דהוי נמי מסיח דעתו מהאבילות ועוסק ליתן בגדים לכבס ואפי' אמר לה לכבס אחר ט"ב כמ"ש במ"א ס"ק ט"ו. לב"ש. ועיין א"א או' י"ב:

נא

נא) שם. וכיבוס שלנו מותר. היינו של חו"ל מותר לפי שאין הכיבוס יפה ככיבוס א"י וע"כ מותר לכבס ולהניח עד אחר ט"ב דאלו לכבס וללבוש בכל מקום אסור ב"י. מ"ב או' כ"ב. והיינו לדיעה זו דהא כתב אח"כ ונהגו לאסור וכו' בין ללבוש בין לכבס ולהניח וכו':

נב

בנ) שם. אבל גיהוץ פי' מעבירין וכו' ובנ"י פירש בפ' אלו מגלחין דגיהוץ היינו מים ואפר או נתר ובורית ב"י. והביאו אח"כ בש"ע בשם ועוד יש מי שפירש דגיהוץ וכו':

נג

גנ) שם. וכלי פשתן אין בהם וכו' לפי שאין חוששין לגוהצן לפי שהן קרובין לבשר ומתמלאין זיעה תמיד. טור. והרמב"ן כתב דטעמא דכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ מפני שאינם מתגהצים כהוגן ואין זיעה וטינוף יוצאה מהם. והב"ד ב"י. ומשמע דהיינו נמי לפי שהן קרובין לבשר אבל אם אין קרובין לבשר יש בהם גיהוץ לכ"ע:

נד

דנ) שם. וכלי פשתן אין בהם וכו' דוקא בישנים אבל בחדשים יש בהם משום גיהוץ. טור בשם הרמב"ן. וכ"כ ב"י:

נה

הנ) שם. אין בהם משום גיהוץ. אפי' בא"י. ב"י. מ"ב או' כ"ד:

נו

ונ) שם. אבל אסור ללבשן וכו' אפי' אם היו מגוהצין או מכובסין קודם שבוע זו. ב"י בשם הרמב"ן:

נז

זנ) שם. ונהגו לאסור אפי' כלי פשתן וכו' ר"ל בכלי צמר החמירו אף להניח בכיבוס שלנו ובכלי פשתן החמירו ועשאום בכל תנאם ככלי צמר. מט"י:

נח

חנ) שם. ואין להקל בדבר כיון שנהגו. ויש נוהגין היתר ע"י נכרית במים לבד ולסברא זאת מותר לכבס במים לבד כדי להניח אפי' בערב ט"ב. מהריק"ש. והב"ד הזכ"ל ח"א או' ט' וח"ג או' נ"ה. וכתב שם בח"ג דמזה נראה דדוקא לסברא זו שרי כשהוא להניח אבל למנהג שכתב מרן אסור אפי' במים לבד ואף להניח יעו"ש:

נט

טנ) שם. שהרי יש מי שכתב דכיבוס שלנו קרי לשל בני בבל וכו' כצ"ל, וכ"כ המט"י ויא"ף. וכן בש"ע שנדפס בשנת שכ"ז ליכא תיבת גיהוץ. ור"ל דלסברא ראשונה כיבוס שלנו שנזכר בגמ' שמותר הוא בין של שאר ארצות בין של בני בבל ולסברא זו כיבוס שלנו שנזכר בגמ' שמותר הוא דוקא של בני בבל לפי שמימיהם עכורים אבל כיבוס של שאר ארצות הוא ככיבוס של א"י ואסור. וכ"כ המט"י:

ס

ס) שם הגה. ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחלת ר"ח וכו' ומי שאין לו אלא חלוק א' יש להתיר לכבס מר"ח עד השבת. א"ר או' י"ב. ח"א כלל קל"ג או' י"ב. מ"ב או' כ"ט:

סא

סא) ש בהגה. מותרת לכבס וכו' אפי' בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה. ד"מ או' ו' מ"ב או' ל':

סב

סב) שם בהגה. אבל בט"ב עצמו לא תלבש לבנים וכו' אבל במ"ב סי' ה' משמע שמותרת ללבוש לבנים. וכ"מ בב"ח ובב"י סי' תקנ"ד בשם מהרי"ק שורש ל"ה. מ"א ס"ק י"ג. מיהו דעת הא"ר או' ט' כדברי מור"ם ז"ל והא"א או' י"ג כתב דאם יש לה חלוק ישן נקי ובדוק תלבש ואם לאו תלבש לבן דלצורך מצוה לא גזור. וכ"כ מ"ב או' ל"א, ובדה"ח או' א' כתב דמותרת ליתן לכובסת עכו"ם לצורך לבישת לבנים ואפי' בט"ב עצמו יעו"ש. והב"ד מ"ב שם. ונראה דהיינו נמי אם אין לה חלוק ישן נקי ובדוק:

סג

סג) שם בהגה. אבל בט"ב עצמו לא תלבש לבנים וכו' וכתב הט"ז ביו"ד סי' שפ"א דאין לה לרחוץ ללבישת הליבון אלא תרחץ פניה של מטה ותלבש חלוק נקי לא לבן ממש וכו' כן נ"ל ברור ונכון והמחמיר בזה לדחות לבישת הליבון לגמרי הוא מן המתמיהין עכ"ל לענין אבילות, וס"ה כאן לענין ט"ב. מחה"ש ס"ק י"ג. והב"ד מ"ב בשה"צ או' ל"ה. וכבר כתבנו באו' הקודם דאם אין לה מותר ללבוש לבן:

סד

סד) שם בהגה. וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן וכו' כמו בשאר שבתות. משמע שאין לשנות במלבושים בשום דבר והא שכתב בסעי' א' שאין מחליפין כ"א הכתונת לבד התם מיירי בשבת חזון והכא מיירי בשבת שלפניו כגון כשחל ר"ח יום ששי שמותרין בשבת שלמחר ללבוש כדרכן אף למה שנוהגין להחמיר מתחלת ר"ח. מיהו ממ"ש ולובשים כלי פשתן משמע דוקא כלי פשתן לפי שאין בהם משים גיהוץ. מט"י עי"ש. והא"א או' י"ד כתב דמ"ש לובשין כלי פשתן י"ל ג"כ רק הכתונת ומפות ומכסאות יעו"ש. ואפשר שהבין דהכא מיירי ג"כ בשבת חזון אבל בשבת שלפניו גם הוא יודה למטיי ועיין לקמן או' פ"ז ולעיל או' י"ג:

סה

סה) שם בהגה. וכן לכבוד שבת וכו' משמע שגם לכבוד שבת מותר לכבס ביוס ה' אך בד"מ משמע דבכיבוס נמי נהגו איסור ומ"מ יש להקל אם אין לו כתונת לשבת וע"י עכו"ם פשיטא דשרי. מ"א ס"ק י"ד. א"א או' י"ד. ח"א כלל קל"ג או' י"ג. מ"ב או' ל"ב:

סו

סו) וכתב בהג"א דתספורת אסור אפי' לכבוד שבת. ונ"ל הטעם דבלא"ה אין רגילין לספר בכל שבוע. מ"א שם. א"א שם. ח"א שם או' י"ז. מ"ב שם. ועיין בחשו' שער הזקנים ח"ב בית המלוא דף פ"ו שכתב דאסור אפי' להאשכנזים שמספרים ב"פ בשבוע ובפרט שאין עושין לכבוד שבת אלא לנוי יעו"ש. והב"ד פ"ת ופת"ע או' י"ז. והא דאין מקילין אפי' לכבוד שבת היינו מר"ח ואילך או כשחל ט"ב בשבת ונדחה. א"א שם. ור"ל לפי המנהג שכתב בהגה בסעי' שאח"ז שנוהגין להחמיר בתספורת מי"ז בתמוז לכבוד שבת שרי עד ר"ח ומכאן ואילך אסור אפי' לכבוד שבת, מיהו המט"י בדין ד' כתב דהמחמירין בתספורת מי"ז בתמוז גם שבת בכלל החומרא יעו"ש. ונראה שגם זה לפי המנהג דאם נהגו להקל מי"ז בתמוז עד ר"ח לכבוד שבת נהגו:

סז

סז) שם בהגה. ומציעין לבנים וכו' היינו על השלחן וכן מטפחות הידים אבל להחליף סדינים נהגו איסור. ט"ז סק"ד בשם רש"ל. א"ר או' י"א. מש"ז או' ד' דה"ח או' ג' מ"ב או' ל"ג:

סח

סח) שם בהגה. ואסור ליתן כלים לכובסת עכו"ם וכו' יש להחמיר אפי' לומר לכובסת עכו"ם שהיא תקח הבגדים ותכבסם ואע"ג דאמירה לעכו"ם בשאר איסורים בדרבנן שרי מ"מ משום חומרא דט"ב נהגו לאסור אף בזה מר כי אתריה ומר כי אתריה דבזמן שנהגו איסור בתכבוסת או מר"ח או בשבוע שחל ט"ב בתוכה נהגו לאסור אף ע"י עכו"ם. ברכ"י או' ד' שע"ת או' י"ז:

סט

סט) שם בהגה. מר"ח ואילך. אפי' אמר לה לכבס אחר ט"ב. מ"א ס"ק ט"ו. ח"א כלל קל"ג או' י"ב מיהו דעת הא"ר או' ח' להקל בזה. והב"ד א"א או' ט"ו. וכ"פ דה"ח או' א' ולענין כלי פשתן ודאי דיש לסמוך ע"ז מ"ב או' ל"ד:

ע

ע) שם בהגה. אבל קודם ר"ח מותר לתת וכי' לתת לגויה בגדי פשתן ערב ר"ח אב שתשרה אותם בו ביום במים ואחר שנכנס אב תגמור ללבנם ע"י מים ואפר ובורית כמנהג והכל בבית ישראל אע"ג דמדינא יש להתיר מ"מ נכון ליזהר גם בזה להיותו בבית ישראל ואיכא משום מראית העין. זר"א סי' ע"ז. מחב"ר או' ח' שע"ת או' י"ז:

עא

עא) שם בהגה. אבל קודם ר"ח מותר לתת וכו' משא"כ בנותן לכובס ישראל אסור אם יכבס אחר כניסת החדש. מט"י:

עב

עב) שם בהגה. אעפ"י שכובסת אחר ר"ח. וה"ה אפי' אם תכבס בשבוע שחל ט"ב. כ"מ בביאורי הגר"א. וכ"כ בדמשק אליעזר. מ"ב או' ל"ה:

עג

עג) וכתב הב"ח דהיוצא בדרך מרחקים בשבוע שחל בה ט"ב מותר לכבס לו בגדי פשתן לכבוד שבת אפי' לכמה שבתות שהוא צריך דודאי א"א לו להמתין עד אחר ט"ב דאז כבר החזיק בדרך וא"א לו לכבס בהיותו הולך בדרך ומ"מ אם אפשר ע"י עכו"ם לא יכבס בעצמו יעו"ש. והב"ד הט"ז ס"ק י"ד. שכנה"ג בהגב"י או' ך' עו"ש או' ו' מיהו המ"א ס"ק י"ח חלק על דברי הב"ח הנז' וכ"כ א"ר או' ח' דמה שהתיר הב"ח אף ע"י ישראל לא נראה להקל כ"כ כמ"ש ראב"ן דף פ"ג יעו"ש. וכ"פ דה"ח או א' דרק ע"י כובסת עכו"ם מותר. וכ"פ ח"א כלל קל"ג או י"ב. עמודי השלחן על קיצור ש"ע סי' קכ"ב או ח':

עד

עד) [סעיף ד'] לאחר התענית מותר וכו'. וק"ו שמותר בבשר ויין ואותם הנוהגים איסור בבשר ויין עד שבת נחמו טעות הוא בידם וא"צ התרה. רש"ל בתשו' סי' נ"ד. אמנם הב"ח חולק וכתב דמנהגם מנהגא וצריך התרה ואותם בני אדם אסורים ג"כ לספר ולכבס עד יום ה' מפני כבוד השבת יעו"ש. וכ"ה דעת הט"ז סק"י. מ"א ס"ק ט"ז. וכתב שם המ"א ולכן אפי' חל ט"ו באב יום ו' אסורים בבשר ואם נהגו לספר ולכבס מיד אחר התענית נהגו דאין לנו לחייב יותר ממה שנהגו עכ"ל והב"ד השע"ת וכ"כ א"ר או' מ"ה. מיהו מ"ש מ"א דאפי' חל ט"ו באב ביום ו' אסור בבשר כתב עליו הא"ר שם דלא נהירא משום דמסתמא אין דעת הנוהג על ט"ו באב יעו"ש. והב"ד א"א או' ט"ז:

עה

עה) ואפי' אם חל ט"ב בשבת ונדחה לאותם הנוהגים איסור עד נחמו להב"ח אסור לשנות מנהגם בלא התרה. נוב"י מה"ת חא"ח סי' ק"ה. והב"ד היא"ף וכתב דלפי דעתו לא משמע הכי יעו"ש, ומ"מ נראה דלא יש הפסד אם יעשה התרה לחוש לדעת המחמירין אם ירצה להקל:

עו

עו) שם. מותר לספר ולכבס מיד. ועיין לקמן סי' תקנ"ח ובדברינו לשם דמצד מנהג יש להחמיר בזה גם ביום עשירי יעו"ש:

עז

עז) שם. ויש מי שאומר שנהגו לאסור וכו' היינו היכא שחל בשבת ונדחה אבל אם חל ביום א' מותר לכ"ע. מ"א ס"ק י"ז. וכ"ה בטור בשם סמ"ג. ביאורי הגר"א. מ"ב או' ל"ח. והיינו לפי פסק הש"ע בסעי' הקודם דאינו אסור אלא בשבוע שחל בו ט"ב אבל לפי מ"ש שם בהגה דנוהגין לאסור מר"ח לא נ"מ. וכ"כ א"א או' י"ז:

עח

עח) שם ויש מי שאומר שנהגו לאסור וכו' וכבר ידעת דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם. שו"ג או' כ"ז. וכ"כ בן א"ח פ' דברים או' י"ב דק"ל כסתם הש"ע מיהו לענין תספורת כתב דראוי להורות לעם כמנהג הזקנים שכתב הכלבו שלא להסתפר כלל לפני אותה שבת כדי שיכנס ליום התענית כשהוא מנוול אלא שכתב דאין אנחנו גוערין ביד המקילין בחזקה יעו"ש. והמל"ח סי' יו"ד או' כ"ה כתב היכא דחל ט"ב בשבת ונדחה או ביום א' לא יסתפר בע"ש איכה כדי שיכנס מנוול לתענית אך אם חל ט"ב בג' או בה' אין קפידה אם יסתפר בע"ש שלפניו יעו"ש. ועיין לעיל או' מ"ה וכ"ז לפסק הש"ע כמ"ש לעיל או' ע"ז. ומיהו עיין לעיל סי' י"ג או' ז' בענין היכא שסותם הש"ע ואח"כ כותב יש מי באומר לחומרא שחושש לו לכתחלה היכא דאפשר יעו"ש:

עט

עט) שם. חוץ מיום ה' וכו' לכבוד שבת. ואם חל ט"ב ביום ה' אסור לכבס ביום ה' לכבוד שבת אפי' מן המנחה ולמעלה. ב"י בשם הר"ן. ד"מ לבוש. מ"א ס"ק י"ח. ואם א"א לו לכבס בע"ש יש להתיר ע"י כובסת גויה הרב מהר"ר יעב"ץ בסידורו דף ס"ט. מחב"ר או' ט' זכ"ל ח"ג או' נ"ו. בן א"ח פ' דברים או' ז':

פ

פ) שם בהגה. אבל תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז וכ"כ מהרש"ו ז"ל בשער הכוו' בהגה דף פ"ט ע"ג על האר"י ז"ל שלא היה מסתפר מי"ז בתמוז עד אחר ט"ב אלא שכתב שהוא היה מיקל בסיפור להיות כי היא חומרא בעלמא והאבילות ישנה יעו"ש:

פא

פא) שם בהגה. מי"ז בתמוז. ולכבוד שבת יש מתירין מי"ז בתמוז עד ר"ח אב כמ"ש לעיל או' כ"ו יעו"ש:

פב

פב) שם בהגה. מי"ז בתמוז. אבל שחל יום ל' שלו בי"ח בתמוז מותר לספר כיון שאינו אלא מנהג בעלמא אין להחמיר כולי האי אבל כה"ג בשבת שחל להיות ט"ב בתוכה אסור. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ט"ו. ט"ז ס"ק י"ד. מ"א ס"ק י"ח. ומשמע דאינו אוסר רק בשבוע שחל ט"ב בתוכה אבל קודם לכן אפי' אחר ר"ח מותר זה לספר. וכ"כ א"ר או' ל"ב אלא שכתב צ"ע על דברי הב"ח הנז' והביא דעת פוסקים דאסרי מר"ח ואילך יעו"ש. וכ"פ דה"ח או' ג' וכ"נ דעת ח"א כלל קל"ג או ך' וכ"פ קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' י"ד. אבל הדג"מ הסכים כדברי הב"ח. והב"ד השע"ת או' י"ח. וכ"נ דעת הזר"א סי' ס"ז. ואפשר דבשעת הדחק כגון שיש לו צער מזה יש לסמוך על המתירין כיון שאינו אלא מנהג, ועיין לקמן סעי' ט"ו:

פג

פג) [סעיף ה'] אסור לעבריות לכבס וכו'. משום דאיכא למיחש למראית העין. ב"י בשם תה"ד סי' קנ"ב. לבוש. ט"ז סק"ו. מ"א ס"ק י"ט. ואפשר דבצנעה יש להקל וה"ה במקום שהעכו"ם יש להם מלבושים אחרים דניכר שהם של עכו"ם שרי. מ"א שם. מיהו המט"י כתב דמסתם הש"ע משמע דבכל ענין אין להתיר אפי' במפורסם שהבגדים הם של עכו"ם יעו"ש. אמנם א"ר או' י"ד פסק כדברי מ"א. וכ"פ ח"א כלל קל"ג או' י"ב. דה"ח או' ב' מ"ב או' מ"ב. בן א"ח פ' דברים או' ו' וה"ה כשכובס אינו מכבס אלא לעכו"ם ולא לישראל שרי. תה"ד שם. א"ר שם:

פד

פד) שם. אסור לעבריות לכבס וכו' ואם אין לו מה לאכול ודאי כדי חייו שרי. א"א או' י"ט. דה"ח שם. מ"ב שם. ועיין לקמן או' ק"ד ואו' קפ"ב:

פה

פה) שם. אסור לעבריות לכבס וכו' אבל המלאכות שעושות הנשים לצעיפים קודם הכביסה והוא שמוללין הקצוות מותר לעשות לארמיות בשכר ולא בצעיפי לישראליות וכן מותר לנשים שמחייתן בכך לטוות חוטין כדי לתפור בהם בגדים שאין במלאכות אלו שמחה. תה"ד שם. ב"י. לבוש. עט"ז. מאמ"ר או' ח' ומ"ש העו"ש או' ג' על דברי הלבוש הנ"ז צ"ע למעשה כתב עליו המאמ"ר שם דאין ספק שאילו ראה העו"ש שדברי הלבוש נובעים מתה"ד בלי מחלוקת גם הוא היה סומך עליו אפי' למעשה יעו"ש:

פו

פו) שם. בשבוע זה. ולאותם המחמירין בכיבוס מר"ח הה"נ אפי' לכבס לעכו"ם אסור. מט"י. דה"ח או' ב' אמנם ח"א כלל קל"ג או' י"ב כתב דמר"ח עד שבת חזון אפי' למנהגינו שמחמירין בכיבוס מר"ח מותר לכבס של נכרי דכתב שכ"מ מדלא כתב רמ"א דנוהגין מר"ח. וכ"פ קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' ט' מ"ב או' מ"ג:

פז

פז) [סעיף ו'] כלים חדשים וכו'. ובמקום שדרך לכבוש (כן הגיה הלב"ש ויא"ף) הבגדים במכבש א"כ הוי מגוהצין ואסורין מדינא ומה"ט נהגו איסור בבגדי שבת דאעפ"י שלבשן כמה שבתות עדיין גיהוצן ניכר. מ"א סק"ך מ"ב או' מ"ו. ומ"מ אף שנהגו להחמיר מר"ח ואילך היינו בחדשים או מגוהצין ממש אבל בבגדי שבת שאין האיסור רק משום שהגיהוץ ניכר אין המנהג שלא ללבוש רק בשבת חזון או אם יש מילה בט"ב כדאיתא לקמן סי' תקנ"ט במ"א סק"י אבל אם חל ר"ח ביום ו' או בשבת שפיר לובשין בשבת זה בגדי שבת יא"ף. והב"ד מ"ב בשה"צ או' מ"ו. ועיין לעיל או' ס"ד:

פח

חפ) שם. כלים חדשים וכו' הגם דבלא"ה אין אומרין שהחיינו על המלבוש מי"ז בתמוז ואילך כמ"ש לקמן סעי' י"ז וא"כ למה אצטריך למימר כלים חדשים וכו' י"ל דהתם טוב ליזהר קאמר והכא אסור קאמר ר"ל מדינא. ועוד י"ל דהכא אתא לאשמעינן דאפי' דבר שאינו חשיב לברך עליו שהחיינו כגון חלוק ומכנסיים וכדומה כמ"ש לעיל סי' רכ"ג סעי' ו' אפ"ה מצד אבילות דט"ב אסור ללבוש. ועוד עיין מ"א ס"ק כ"א וא"ר או' י"ז מ"ש עוד תירוצים לזה יעו"ש. ומיהו מ"ש עו"ש הא"ר דמיירי שקנה בגד מתוקן קודם י"ז בתמוז דמברך בשעת הקנייה ולפ"ז אסור לקנות בגד מתוקן בין המצרים יעו"ש עיין לעיל סי' רכ"ג או' ל' שכתבנו דהמנהג לברך דוקא בשעת לבישה יעו"ש ולפ"ז אפשר לומר דמותר לקנות בגד מתוקן ג"כ אחר י"ז בתמוז כיון דאין המנהג לברך שהחיינו בשעת קנייה:

פט

טפ) שם. כלים חדשים וכו' אסור ללבוש וכו' וה"ה כלים ישנים המכובסים אסור ללבוש בשבוע זו כמ"ש לעיל סעי' ג' מיהו כתונת אפי' חדשה מותר ללבוש בשבת חזון כמו לענין כיבוס שמותר ללבוש לכבוד שבת כמ"ש לעיל או' ס"ה וכ"מ בא"א או ך' והב"ד מ"ב בב"ה. והיינו לפי המנהג שכתב בהגה לעיל סעי' א' שאין מחליפין אלא הכתונת לבד אבל לפי מ"ש שם באו' י"ג שלובשין כל בגדי שבת ה"ה שמותר ללבוש שאר מלבושים חדשים בשבת כל שאינם חשובים לברך עליהם שהחיינו כמ"ש לעיל סי' רכ"ג סעי' ו' יעו"ש. וכ"מ בא"א שם. אבל אם הוא חשוב לברך עליו שהחיינו אעפ"י שכבר בירך עליו בשעת קנייה או לנוהגין לברך שהחיינו בשבת אסור. ח"א כלל מ"ג או' י"ד:

צ

צ) שם. אסור ללבוש וכו' ואם לבש אותם אפי' פעם אחת אין לנו לאסור לבישתן פעם ב' דאין שמחה לאדם בלבישת בגדים חדשים אלא בפעם א' בלבד. מט"י וא"כ ה"ה במכובסים אם לבשם פעם א' קודם שבוע זה מותר ללובשם בשבוע זה:

צא

צא) ובמקומות שיש חום הרבה בזמן זה ומזיעין הרבה ומוכרחים להחליף הכתונת ובפרט הנשים כיצד יעשה ילבש קודם שבת את הכתונת המכובסת שיש לו שיעור שעה א' ויפשיטנה ויצניענה ללובשה אחר שבת בתוך שבוע זה שחל בו ט"ב אבל אם שכח לעשות תקנה זו קודם שבת ונזכר ביום שבת לא יעשה כן ללבוש המכובסת שעה א' ויפשיטנה כדי ללבשה אחר שבת דא"כ נמצא הוא מכין משבת לצורך חול אלא כיצד יעשה יפשוט הכתונת שעליו שלבש אותה בליל שבת וילבש במקומה המכובסת ותשאר עליו ולא יפשיטנה ביום ההוא ואז אותה כתונת שפשט ביום שבת ילבשנה אחר שבת כי עדיין לא נעשה בה זיעה ולכלוך מאחר שלא לבש אותה זמן הרבה וכן יעשה באנפלאות ושאר בגדים הצריך להם בשבוע זו. בן א"ח פ' דברים או' ו':

צב

צב) שם. אסור ללבוש וכו' אחד שנפסק לו קרן טליתו ואין לו אחר וא"א לו לתקן הישן וא"א בשאלה יש להתיר בשעת תפלה ללבוש בגד חדש לקיים מצות ציצית שאלת יעב"ץ סי' פ"ב. פ"ת. פת"ע או' כ"ג:

צג

צג) [סעיף ז'] י"א שאסור לתקן בגדים חדשים וכו'. הא דנקט י"א לאו משום דאיכא מאן דפליג ומתיר אלא כלפי מ"ש ויש להחמיר מר"ח כתב י"א דאסור בשבת זה ולא מר"ח אבל בשבת זה לכ"ע אסור וכדמוכח מדברי מרן ב"י בד"ה ויש לשאול וכו' דלשני התירוצים אסור מדינא באותה שבת תיקון בגדים חדשים לכ"ע יעו"ש. מט"י בדין ו':

צד

צד) שם. י"א שאסור לתקן וכו' דגרסי' בירושלמי פ' מקום שנהגו נשי דנהיגי דלא למשתי עמרא מגו דעייל אב מנהגא. ופי' ר"ן מלשון או בשתי או בערב וכיון שהשתי אסור כ"ש תיקון בגדים חדשים. טור, ועיין לעיל או' פ"ה ולקמן או' קי"ד:

צה

צה) שם. ומנעלים חדשים וכו' וה"ה דאסור ללבשן. אגודה. הגמ"נ. מ"א ס"ק כ"ב. מ"ב או' מ"ז.

צו

צו) מנעלים של בגד חדש כיון שהוא זכר לאבילות אפשר דמותר לחנכן בט"ב וטוב הדבר לחנכן ביוה"כ והמחמיר תע"ב. הלק"ט ח"ב סי' קל"ט. י"א בהגב"י. זכ"ל או' ט' מל"ח סי' יו"ד או' ל"ז. ומה שקצת נוהגין ללבוש גוראפי"ס מכובסים בט"ב פשיטא דאיסורא עבדי דהא מפורש בש"ע דאפי' המכובסים מקודם אסור בשבוע זה והוא פשוט. ועיין להרב"ד סי' של"ג שכתב דמי שמצטער לילך יחף כשאירע קיר בט"ב והוא איש זקן דמותר לו לנעול קאלשאש מכובסות או חדשות יעו"ש. זכ"ל שם. ומ"מ אם יודע שיצטרך להם בט"ב יש ללבושם איזה שעות קודם ר"ח או שבוע שחל ט"ב להיות בתוכה:

צז

צז) שם. ומנעלים חדשים וכו' ונראה דבשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה יש להזהיר לחייטים ולעושה מנעלים שלא יתקנו מחדש וגם כל אחד וא' בביתו יזהר בזה שלא לעשות בגד חדש ומנעל חדש ואפי' הנשים העושות ביד אנפלאות שקורין ג'וראפיס נראה דאסור (עיין לקמן או' ק') ומ"מ נראה דמנעלים של בגד שלובשים בט"ב משום אבילות אין קפידה אם לעשותם לתקנם מחדש אם לנועלם ומ"ש הלק"ט והמחמיר תע"ב זהו כשיש לו ללבוש בט"ב אבל כשאין לו מנעלים ללבוש בט"ב ינעלם אפי' שהם חדשים ולא ילך במנעלים של עור או יחף. רו"ר. או' ג' וכ"כ בספרו מל"ח סי' יו"ד או' ח"י. בן א"ח פ' דברים או' ט' ועיין לקמן סי' תקנ"ד או' ע"ב:

צח

צח) שם. ויש להחמיר בזה מר"ח. ולענין לבישה דעת הרב"י להקל. מ"א ס"ק כ"ג. ור"ל כמ"ש בסעי' ו' שאין אוסר הלבישה רק בשבת שחל ט"ב ומשו"ה כתב כאן המחבר ויש להחמיר בזה דייקא. לב"ש. וכ"כ המט"י בדין ו' מחה"ש ס"ק כ"ג. א"א או' כ"ג. ומיהו דעת הרב בהגה לעיל סעי' ו' להחמיר בלבישה ג"כ מר"ח. א"א שם:

צט

צט) שם. ויש להחמיר בזה מר"ח. ונראה דלפי מנהגינו לאסור כיבוס מר"ח אפי' בישנים וכדעת הרמב"ן ולאו מדינא ה"ה נמי תיקון כלים יש לאסור מר"ח אף בישנים, ב"ח, שכנה"ג בהגב"י או יו"ד. א"ר או' ט"ז:

ק

ק) שם. ויש להחמיר בזה מר"ר. וכן אנפלאות שקורין זאקין אסור לארוג מר"ח ואילך. דה"ח או' ד' מ"ב או' מ"ו:

קא

קא) שם. ויש להחמיר וכו' ולצורך נישואין מי שאין לו אשה ובנים מותר לעשות בגדים חדשים דהא מדינא מותר לו אפי' לישא ואפי' בט"ב עצמו שרי לעשות בגדים ע"י עכו"ם לצורך נישואין. ח"א כלל קל"ג או' י"ד. מ"ב שם. ומיהו עיין לעיל או' ל' ואו' ל"ג. שהבאנו פלוגתא וכתבנו שם דלדעת הש"ע אפי' לצורך מצוה אסור יעו"ש:

קב

קב) שם הגה. וה"ה דאסור לקנותן. חומר בקנין דאף החדשים אצלו והם ישנים אם חביבים עליו אסורים וגם מטעם ברכת שהחיינו לא ש"ד אבל אם נתנו לו במתנה דברכתו הטוב והמטיב מברך מיד, ולצורך נשואין מותר לתקן כלים אף ע"י ישראל אם א"א ע"י גוי כדי שיהא מוכן לאחר ט"ב, הרב יעב"ץ בסידורו דף ס"ט. מחב"ר או' יו"ד. שע"ת. ומ"ש לצורך נשואין מותר אף ע"י ישראל כבר כתבנו ע"ז באו' הקודם אבל ע"י עכו"ם גם מהר"י מברונא סי' יו"ד כתב דע"י עכו"ם בביתו של גוי שרי אפי' לצורך חתונה יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י או יו"ד. ומ"ש לענין מתנה שמברך הטוב והמטיב עיין לעיל סי' רכ"ג או' ל"ז שגם בזה הבאנו פלוגתא יעו"ש:

קג

קג) שם הגה. וה"ה דאסור לקנותן. אפי' דעתו שלא ללובשן עד אחר ט"ב ודומיא דאסרינן לעיל לענין כיבוס אפי' במכבסן להניח. מ"ב או' מ"ט:

קד

קד) שם בהגה. וכן אומן ישראל אסור וכו' ואם אין לו מה יאכל שרי כמו באבל לאחר ג' ימים. מהר"י מברונא שם. פ"ת. מ"ב או' ן' ועיין לעיל או' פ"ד ואו' כ"ח:

קה

קה) שם בהגה. אסור לעשותן לאחרים וכו' ומשמע בתה"ד סי' קנ"ב דאפי' עושה למכור בשוק אסור. מ"א ס"ק כ"ג. ועיין לקמן או' קי"א:

קו

קו) שם בהגה. אסור לעשותם לאחרים וכו' ונראה שמותר לעשות אותם שקורין קרונין שאורגין בעצים דלאו בגד הוא. מ"א שם. א"ר או' ט"ז. ח"א כלל קל"ג או' ט"ו. מ"ב או' נ"ד. ונראה שמתיר גם בשבת שחל ט"ב לעשות אותם קרונין ולמכור דאע"ג דבסעי' זה אסרינן לכבס אפי' בגדי עכו"ם מ"מ הרי כתב שם המ"א דאם ניכר שהם של עכו"ם שרי והכא נמי הרי ניכר שאינו בגד כלל דאותן קרונין אינם בגד. לב"ש:

קז

קז) וכן דבר קרוע או בגד שהותרה תפירתו מותר לתפור בשבוע שחל ט"ב בתוכה. מל"ח סי' יו"ד או' ח"י, וה"ה דמותר לתפור טלאי על הבגד, בן א"ח פ' דברים או' יו"ד:

קח

קח) שם בהגה. ונהגו להקל בזה. משמע דאפי' לישראל נהגו להקל ומיירי שנתנן לו קודם ר"ח אבל אחר ר"ח פשיטא דאסור ליתן. מ"א ס"ק כ"ד. א"א או' כ"ד, ח"א שם או' י"ד. דה"ח או' ד' מ"ב או' נ"א. ועיין באו' שאח"ז:

קט

קט) שם. ונהגו להקל בזה. היינו דוקא על החומרא שמחמירין מר"ח דזהו דוקא מי שעושה לעצמו ולא לעושה לאחרים אבל בתוך השבוע דאסור מדינא ודאי דדין התיקון כדין הכיבוס דאסור לעבריות לכבס בגדי עכו"ם דלעיל סעי' ה' וכן במ"ש דנהגו לתת לאומנים עכו"ם לתקן וכו' אינו אלא על החומרא דמר"ח ודלא כנראה מדברי מ"א ס"ק כ"ה. מט"י. וכ"נ דעת הגר"א להחמיר בזה כמו בכיבוס. לקמן או' קי"ב:

קי

קי) שם בהגה. אבל אם ידוע ומפורסם וכו' ר"ל דמדינא אומן העושה בשביל עכו"ם בודאי אינו שמח מזה ואין לאסרו רק משום מראית העין דיסברו דהוא של ישראל ולזה קאמר אם ידוע ומפורסם וכו' מותר אפי' לקבל המלאכה אחר ר"ח ולעשותה. מ"ב או' נ"ב. ועיין לעיל או' פ"ג:

קיא

קיא) שם בהגה. של עכו"ם שרי. משמע דאם המלאכה היא של ישראל אף שהוא ידוע ומפורסם שאינו עושה לעצמו ובודאי לית ביה שמחה לאומן כגון בשביל למכור בשוק לאחר ט"ב אסור וכ"כ מ"א ס"ק כ"ג וצ"ל דטעם האיסור שיחשבו שנתן לו ישראל לתקן אחר ר"ח. מ"ב בב"ה:

קיב

קיב) שם בהגה. לתת לאומנים עכו"ם וכו' אע"ג דבכיבוס אסור כמ"ש בהגה סוף סעי' ג' היינו לפי שנז' בגמ' לאיסור משא"כ בבגדים חדשים והטעם לפי שעדיין אינן שלו ולא נקרא שמו עליו. מ"א ס"ק כ"ה. משמע דגם בשבוע שחל בו ט"ב מותר לתת לאומן עכו"ם לתקן כלים חדשים אבל דעת המט"י לעיל או' ק"ט לא שרי אלא מר"ח עד שבוע שחל בו ט"ב אבל באותו שבוע עצמו אסור יעו"ש. ודעת הגר"א להחמיר בעיקר הדין שכתב מור"ם ז"ל כמו בכיבוס דלפי המנהג שכתב מור"ם ז"ל להחמיר בכיבוס מר"ח וצריך לתת לעכו"ם מקודם ר"ח כמ"ש לעיל בהגה סוף סעי' ג' ה"ה לכאן:

קיג

קיג) שם בהגה. דלא עדיף משאר משא ומתן וכו' עיין לעיל או' כ"א:

קיד

קיד) [סעיף ח'] נשי דנהיגי דלא למשתי עמרא וכו'. כ"ה בירושלמי פ' מקום שנהגו. ויהיב טעמא התם למנהגא דלא למשתי מפני שבו פסקא אבן השתיה מהטעם כי השתות יהרסון. והב"ד ב"י ולבוש. וכתב ב"י נראה דלא שנא לו לא שנא לאחרים בין בשכר בין בחנם נהגו דלא למיעבד דהא בכל גווני שייך טעמא שפסקה בו אבן שתיה וכי השתות יהרסון עכ"ל והב"ד הט"ז סק"ז. מ"ב או' נ"ד. ועיין לעיל או' צ"ד:

קטו

קטו) שם. נשי דנהיגי דלא למשתי עמרא. וכו' בכלל זה מלאכת טוויה ואריגה ויש להחמיר גם במלאכת סתימת נקבי בגדים ע"י מחט. הרב יעב"ץ בסידורו דף ס"ט מחב"ר או' י"א:

קטז

קטז) שם. נשי דנהיגי דלא למשתי וכו' וכל תיקון בגדים הוי בכלל זה דהשתיה הוי תחילת המלאכה אבל לטוות חוטין מותר שאינו בכלל זה. מ"א ס"ק כ"ג בשם תה"ד והיינו חוטין של תפירה כמ"ש לעיל או' פ"ה בשם התה"ד. וכ"כ מ"ב או' נ"ד. ונראה דה"ה דכל מלאכת חוטין שאינה של אריגת בגדים שרי אם הוא בכדי פרנסתו אבל לעשות מלאכת הרקמה של בגדים אסור ואפי' רקמה שעושין על חתיכות בגדים כדי שאח"כ יעשה מהם בגדים ללבוש שצריכין עדיין חיתוך ותפירה אסור. כ"מ מדברי מ"א ורב יעב"ץ הנז' ועיין לעיל או' ק"ח:

קיז

קיז) שם הגה. ונוהגין שלא לקדש החודש עד אחר ט"ב לפי מ"ש מור"ם ז"ל לעיל סי' תכ"ו דאין מקדשין במוצאי ט"ב צריך לפרש האי אחר ט"ב דכתב כאן אינו ר"ל אחר סמוך אלא אחר מופלג והיינו ליל י"א ומשם ואילך ולא נתכוין כאן אלא שלא יקדשו קודם ט"ב בכל ענין מפני שהם עדיין שרויין באבילות. וכ"כ הט"ז סק"ח. ועוד י"ל דהתם לעיל דינא קאמר דמשום איבולו של יום אין לקדש במוצאי שום תענית והכא מנהגא קאמר דכך נהגו לקדש במוצאי ט"ב מיד ולאלתר וכן מנהג רוב העולם ונותנין טעם למנהג משום לידת מלך המשיח שנולד אחר חצות (כדאיתא באיכה רבת קודם פסוק פרשה ציון) דבו אנחנו שמחים ואומרים דוד מלך ישראל חי וקיים. ואיך שיהיה כוונת מור"ם ז"ל כבר נהגו בכל מקום לקדש מיד במוצאי ט"ב וכמ"ש הכנה"ג סוף סי' תכ"ו יעו"ש. וכ"כ א"ר או' מ"ו. מש"ז או' ח' שו"ג או' ל"ג. ברכ"י סי' תקנ"ט או' ח' וכבר כתבנו בזה לעיל סי' תכ"ו או' כ"ט קחנו משם:

קיח

קיח) [סעיף ט'] יש נוהגין שלא לאכול בשר וכו'. נראה פשוט דאין חילוק בין אם כל בני המקום נוהגין כך ובין אם היחידים בלבד הם שניהגין כך דדינן שוה לענין מה שיתבאר בסמוך סעי' יו"ד. מיהו לענין החומרא דסעי' י"א דנקרא פורץ גדר לא שייך כ"א לבני המקום שכולם נהגו איסור ופירש א' מהם להקל אבל אם רק נהג יחיד ורוצה לחזור בו מהני התרה ואם עבר ואכל בלא התרה אע"ג דעביד איסורא אינו נכלל בכלל עונש זה. מט"י:

קיט

קיט) שם. יש נוהגין שלא לאכול בשר וכו' וטעם הנוהגין דוקא בשבת זו לפי שכיון שמן הדין אסור לספר ולכבס בשבת זו עשו היכר עוד להתאבל בבשר וביין שאין שמחה אלא בהם ואע"ג דבאבל גמור ק"ל דאוכלין בשר ושותין יין וכ"ש אבילות ישנה הכא בעינן צערא טפי כיוון דחרבן בהמ"ק חמיר טובא וכמ"ש הטור סי' תקנ"ב. מט"י:

קכ

קך) שם. יש נוהגין שלא לאכול בשר וכו' ר"ל שהמנהג הזה מנהג הוא כי יש לו סמך כמבואר בטור אבל אין ר"ל שהכל צריכין לעשות כן. ב"ד סי' שכ"א. שו"ג או' ל"ה. ור"ל אם לא נהגו אנשי המקום ההוא מכבר אין לאסור להם אבל אם כבר נהגי אסור לפרוץ גדר כמ"ש לקמן סעי' י"א יעו"ש:

קכא

קכא) שם. ושלא לשתות יין וכו' אינו מוכרח שכל מי שנמנע מאכילת בשר ימנע מהיין דמי שרצה לשתות יין ולא נהג בו איסור אין כאן בית מיחוש וכ"נ ממ"ש הרמב"ם ז"ל כבר נהגו כל ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו ולא הזכיר יין משום דאין זה תלוי בזה. מט"י שם. והיינו במקום שלא נהגו איסור לא בבשר ולא ביין ורוצה אחד להחמיר בבשר ולא ביין או במקום שכבר נהגו להחמיר רק בבשר ולא ביין אין כאן בית מיחוש אבל במקום שנהגו להחמיר בבשר ויין לא יכול היחיד לפרוש מן הציבור ולהחמיר רק בבשר ולא ביין עיין ביו"ד סי' רי"ד:

קכב

קכב) שם. בשבת זו. ומיד שהתפללו הקהל ערבית במו"ש אעפ"י שהיחיד לא התפלל עדיין ( ר"ל ומשכה סעודתו עד הלילה) אסור בבשר ויין וה"ה בר"ח לדידן. ויש נמנעין אחר שקיעת החמה. מ"א ס"ק כ"ו, א"ר או' י"ט. והיינו תחלת שקיעה אף שעדיין ביה"ש ולא התפלל ערבית א"א או' כ"ו. ומשמע מדבריו הא אם התפלל ערבית אעפ"י שעדיין יום הוא אסור בבשר ויין. ומיהו מ"ש המ"א ומ"ד שהתפללו הקהל ערבית במו"ש אעפ"י שהיחיד לא התפלל וכו' כתב א"ר או' כ"ג דאין להחמיר בזה כיון שאינו אלא מנהגא ואומרים רצה בבה"מ שייך עוד לשבת יעו"ש וכ"נ דעת הא"א שם. וכ"פ דה"ח או' ט' דבמו"ש אף שהתפללו הקהל ערבית אם היחיד לא התפלל עדיין מותר בבשר ויין יעו"ש. והב"ב מ"ב או' נ"ו. ומ"מ אף לדברי המ"א אם רוב הקהל לא התפלל עדייין ערבית וכן בעיר שיש בה בהכ"נ הרבה אין אחת נמשכת אחר חברתה וכמ"ש לעיל סי' רס"ג או' ע"ו יעו"ש. ועיין לקמן או' קמ"ג וקמ"ד:

קכג

קכג) שם הגה. ומותר בחומץ של יין. ואף חומץ שנעשה מיין וכשנכנס שבת זו היה עדיין יין מותר כיון שעכשיו הוא חומץ ואין שמחה בשתייתו. ט"ז סק"ט. מש"ז או' ט' מ"ב או' נ"ז. וכתב שם הט"ז דאם נתערב יין בתבשיל אעפ"י שיש בו טעם יין מותר. מיהו הא"ר או' כ"ב כתב דלפי המנהג שנהגו לאסור אף בתבשיל של בשר (כמ"ש לקמן או' קמ"ב) יש להחמיר יעו"ש. וכ"כ בס' בגדי ישע. על מ"א ס"ק כ"ט:

קכד

קכד) שם הגה. ומותר בחומץ יין. ובכל חומץ מותר אע"ג דאנן השתא לא בקיאינן בחומץ לענין יין נסך מהר"י מברונא סי' י"ג. שכנה"ג בהגב"י או' ל"ה. א"ר או' כ"א וכ"כ מ"א ס"ק כ"ז אע"ג דאין אנו בקיאין איזו מקרי חומץ מ"מ הכא כיון שאינו אלא מנהג כל שבני אדם נמנעין לשתות מפני חמיצותו מקרי חומץ דאזלינן אחר לשון בני אדם. וכ"כ מ"ב שם. וכ"ש מי בוסר דמותר. שכנה"ג שם או' ל"ח. א"א שם:

קכה

קכה) שם. ויש שמוסיפין מר"ח וכו' ומשמע דר"ח עצמו הוא בכלל האסור, וכ"כ בהגה בדרשות מהרי"ל ה' ט"ב. וכ"כ בסדה"י. וכתב שם בסדה"י ועם היות שהוא ר"ח והוא יום שמחה שאני ר"ח זה שהוא גם ר"ח הפורענות וגם בו נסתלק אהרן הכהן ע"ה יעו"ש. וכ"כ בני חיי סי' תקנ"ז שמצא כתוב במחזור מהר"ח הכהן מיוסד ע"פ האר"י ז"ל דאף בר"ח אב אין לאכול בשר. וכ"ה בשער הכוו' דף פ"ח ע"ג והב"ד לקמן או' ק"ל. וכן הרב עדות ביהוסף סי' מ"א האריך להוכיח דגם בר"ח המנהג לאסור לאכול בשר ולשתות יין יעו"ש. והב"ד עיקרי הד"ט סי' ז"ך או' א' וכ"מ בח"א כלל קל"ג או' ט"ז ודה"ח או' ט' וכ"כ מ"ב או' נ"ח וכתב שם מ"ב דכ"ה המנהג במדינותינו ור"ל במדינות אשכנז וכ"ה המנהג בעיר קדשינו ירושת"ו שהאשכנזים אין אוכלין בשר ואין שותין יין אפי' בר"ח עצמו אבל הספרדים אעפ"י שנוהגין שלא לאכול בשר מר"ח ואילך ביום ר"ח עצמו נוהגין לאכול בשר ולשתות יין כמ"ש באו' שאח"ז:

קכו

קכו) וכתב שם בסדה"י אבל אם פירש קבלתו או הנהיג עצמו באיסור שאר הימים חוץ מר"ח הכל לפי מעשיו עכ"ל וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' כ"ו דמנהג פשוט בקושט' לאכול בשר ולשתות יין בר"ח אעפ"י שנמנעים מר"ח ואילך יעו"ש. וכ"כ החיד"א בספרו מו"ב או' רל"ג וז"ל בר"ח אב נהגנו לאכול בשר לכבוד ר"ח עכ"ל. וכ"כ בן א"ח פ' דברים או' ט"ו. וכ"כ קול אליהו סי' מ"ה דבעה"ק ירושת"ו המנהג לאכול בשר בר"ח ובשבת יעו"ש וכ"כ פה"א ח"ד דף ח' ע"ד בשם שולחן מלכים. והיינו מנהג הספרדים אבל מנהג האשכנזים שלא לאכול כמ"ש באו' הקודם. וכן מ"ש עו"ש פה"א דביין נהגו לשתות בירושת"ו מר"ח ואילך דלא קבלו אלא בשר יעו"ש עתה נתרבו האכלוסים וכל אחד עושה כמנהג מקומו וליכא בזה משום לא תתגודדו כמ"ש לעיל סי' תש"ח או' ס"ה יעו"ש:

קכז

קכז) שם. ויש שמוסיפין מי"ז בתמוז. מפני שבו בטל התמיד וגם ניסוך היין. כלבו בשם הר' אשר. ב"י, לבוש. ויש מביאין סמך מדניאל שכתוב בו לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין וכו' עד מלאת שלשה שבועים ימים. סדה"י, יפ"ל ח"ב או' ה' ועיין עוד בט"ז ס"ק י"ז:

קכח

קכח) שם. ויש שמוסיפין מי"ז בתמוז. ויש פרושים שמתענין מי"ז בתמוז ואילך, טור והב"ד הש"ע לקמן סעי' ט"ז. ואותם שמתענים צריכין להשלים, כמ"ש לקמן סי' תקס"ב סעי' ב' בהגה יעו"ש. וכ"כ ב"ח בשם מהרי"ש. ט"ז ס"ק ט"ו. ועיין לקמן סוף או קל"ב ואו' קצ"א:

קכט

קכט) שם. מי"ז בתמוז. ודע שהש"ע שהזכיר מנהגים אלו ללמדנו דהוי מנהג כשר אף לאותם שמוסיפין מי"ז בתמוז ולא הוי כיוהרא והדיוטות וגם אם ירצה לחזור בו אינו רשאי אחר שנהג כן ג"פ, מט"י, ומיהו מ"ש אינו רשאי לחזור בו היינו בלא התרה אבל ע"י התרה יכול לחזור בו אם אין כן מנהג מקומו רק הוא הנהיג על עצמו חומרא זו כמ"ש לעיל או' קי"ח וביו"ד סי' רי"ד יעו"ש:

קל

קל) שם. מי"ז בתמוז, ומנהג אשכנז היחידים נמנעים מבשר ויין מי"ז בתמוז ואילך ומר"ח ואילך נמנעים כולם מבשר ויין זולת שבת שאוכלין ושותין כדרך כל השנה כולה. טור. וכ"כ בסדה"י ראוי לכל ת"ח לנהוג כך מי"ז בתמוז אם בידו לעשות שאינו חלוש כ"כ כיון שהם ימי הרעה וכו' יעו"ש, וכ"כ מהרש"ו ז"ל בשעת הכוו' דף פ"ט ע"ג ראיתי למוז"ל שלא היה אוכל בשר ולא שותה יין מי"ז בתמוז עד מוצאי ט"ב ומוצאי ט"ב בכלל אם לא שאם היה דחוי שאז היה אוכל מוצאי ט"ב ודבר זה היה נוהג בחול אפי' ביום ר"ח אב אבל לא בשבתות עכ"ל ומ"ש ומוצאי ט"ב בכלל וכו' עיין הטעם לקמן סי' תקנ"ח. ועיין עוד לקמן או' קצ"א:

קלא

קלא) שם. מי"ז בתמוז. ואף מי שנהג להחמיר בבשר ויין מי"ז בתמוז מ"מ ברחיצה שרי. רש"ל בתשו' סי' צ"ב. ב"ח. א"ר או' ך' ועיין לקמן סעי' ט"ז:

קלב

קלב) וכתב הב"ח מי שקיבל עליו בפי' שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז ועד ט"ב אסור גם בשבת וצריך התרה יעו"ש. והב"ד המ"א ס"ק כ"ז וכתב ומ"מ נראה דכל שלא הוציא בלשון נדר (ר"ל שלא אמר הרי עלי) אלא בלשון קבלה בעלמא מותר בשבת ובסעודת מצוה ג"כ מותר יעו"ש. והט"ז ס"ק י"ז כתב דהנודר מבשר ויין בג' שבועות אלו אף שלא התנה בפי' להיתר בשבת מ"מ אין השבת בכלל דכיון דבשבת אין נוהגין חומרא זו ודאי דדעתו כמו שנוהגין יעו"ש והב"ד א"ר או' ך' ומשמע דגם אם הוציאו בלשון נדר אין השבת בכלל ומ"מ נראה דיש לשאול אותו אם אמר דלא היה דעתו על השבת א"צ התרה ואם הוא כמסתפק יעשה התרה דאין הפסד בזה. והנודר בפי' לצום מי"ז בתמוז עד ט"ב ודאי דעתו שאין שבת בכלל. מש"ז או' י"ז. ועיין לעיל או' קכ"ח:

קלג

קלג) שם הגה. ומצניעין מר"ח ואילך הסכין וכו' ומי שיש לו תישים שזמנם הגיע לשוחטן ולמכור העורות מר"ח ואילך ורוצה ליתן לקצב גוי לנוחרן נראה דכיון דישראל אסור לנוחרן אסור לומר לעכו"ם לעשות בשלו וכ"ש הכא דסופו להנות ממנה. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' כ"ה. עי"ש או' ד' ומ"ש הט"ז ביו"ד סי' קי"ז סק"ד להתיר לנחור ע"י ישראל כתב עליו שם הש"כ בנה"כ דאילו היה רואה דברי הב"ח שבכאן לא היה כותב כן יעו"ש וכ"כ שם בס' זבחי צדק או' ל"ז בשם כמה פו' לאסור דלא כט"ז יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן דאסור לעשות ע"י עכו"ם. ומיהו עיין שע"ת או' כ"ח שהביא דעת הפו' החולקים על דברי הב"ח הנז' יעו"ש. וע"כ נראה היכא דאיכא הפסד אם לא ינחור באלו הימים יש לסמוך על המתירין ולנחור ע"י עכו"ם:

קלד

קלד) ומי שחכר מהשר להאכיל בשר לנכרים ואם לא ישחוט יפסיד אזי יתן מכל בהמה לעני חולה איזה חתיכה וא"א לכזית בשר בלא שחיטה. ואם א"א אזי לא יברך על השחיטה כיון שאין ישראל אוכל ממנה. ח"א כלל קל"ג או' ט"ז. מ"ב או' ס"א. וה"ה אם יש לו בהמה מסוכנת וירא שמא תמות ויפסיד מותר לשחוט ואם אפשר יתן ממנא חתיכה לחולה ואם לא אפשר לא יברך על השחיטה כנז' ובזה מותר לנוחרה ג"כ אם לא אפשר בשחיטה כמ"ש הפ"ת ביו"ד סי' קי"ז או' ו' משם שו"ת פני אריה סי' ס"ה:

קלה

קלה) שם הגה. ומצניעין מר"ח ואילך הסכין וכו' ואין שוחטין עד עשרה באב. ב"ח סי' תקנ"ח. מ"א ס"ק כ"ח. והיינו לנוהגין שלא לאכול בשר במוצאי ט"ב כמ"ש לקמן סי' תקנ"ח אבל לנוהגין לאכול בשר במוצאי ט"ב מותר לשחוט ביום ט"ב כמ"ש לקמן סי' תקנ"ט סעי' יו"ד יעו"ש. אכן כשחל ט"ב ביום ה' יש להקל (ר"ל אף לנוהגין שלא לשחוט בט"ב) ולשחוט אחר חצות לכבוד שבת. ב"ח שם. מ"א שם. אבל באבודרהם כתב הטעם דמר"ח עד התענית גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה אבל ביום התטנית לא שייך למיגזר וא"כ לעולם שרי. ונראה דבמדינתינו שהעכו"ם אין אוכלים בשר ביום ו' וז' וא"כ לא ימצא קונים לבשר טרפה לכן מותרים לשחוט ביום ד' (כדי שאם יהיה טריפה יהיה מוכן עד יום ה' למכור. לב"ש) דאם לא כן ממנעי ולא שחטי. מ"א שם. א"ר או' כ"ט. מ"ב או' ס':

קלו

קלו) שם בהגה. כגון לחולה. מי שהיה חסר דעת ונתרפא מיום אל יום מותר לאכול בשר ולשתות יין כל השבוע וגם לא להתענות בט"ב. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב. שכנה"ג בהגב"י או' כ"ט. מ"א סי' תקנ"ד סק"ח. א"ר בסי' זה או' כ"ב. בגדי ישע. מ"ב סי' תקנ"ד או' יו"ד:

קלז

קלז) מינקת שהתינוק שלה חולה עד שמיגרע לו כשאמו אינה אוכלת בשר יש להקל. א"ר שם. בגדי ישע שם. שע"ת על סעי' ט"ו. כר"ש:

קלח

קלח) שם הגה. כגון לחולה. אעפ"י שאין בו סכנה. ח"א כלל קל"ג או' ט"ז. ואפי' חולה קצת. מ"ב או' ס"א. ומשמע מסתמיות דברי הפו' דא"צ התרה לחולה שאוכל בשר בימים הללו משום דמתחלה שנהגו כך לא גזרו על חולה ולא על דבר מצוה וכמ"ש לעיל סי' תק"ן או' ב' יעו"ש והא דאיתא ביו"ד סי' רי"ד דצריך התרה התם מיירי שרוצה לחזור בו לגמרי משא"כ אם בדעתו כשיהיה בריא חוזר למנהגו דא"צ התרה. מט"י. ועיין עוד לקמן או' קנ"ט:

קלט

קלט) שם בהגה. או מילה. והיינו דוקא ביום המילה ולא בלילה שלפני המילה. מהר"י מברונא סי' קנ"ב שכנה"ג בהגב"י או' ל"ג. וכ"כ מ"א סי' תר"מ ס"ק י"ג דסעודה שעושין בלילה שלפני המילה אינה סעודת מצוה לענין נדר ודלא כנ"ש יעו"ש והביאו היא"פ על סעי' זה וכתב דה"ה לכאן לענין אכילת בשר בלילה שלפני המילה דלא מקרי סעודת מצוה. וכ"כ באר יעקב דף ל"ה ע"ג. הב"ד מחב"ר או' י"ב. שע"ת או' ל"ג וכ"כ קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' ח' מ"ב או' ס"ב. ועיין לעיל או' מ':

קמ

קמ) שם בהגה. וכיוצא בו. כגון סעודת פדיון הבן וסיום מסכת כמ"ש לקמן סעי' יו"ד בהגה יעו"ש:

קמא

קמא) [סעיף י'] יש מי שאומר וכו'. הא דכתב זה בשם יש מי שאומר הגם דבב"י לא הביא פלוגתא בזה י"ל כי כן דרכו של הב"י דלפעמים סברא יחידית שלא מצאה כ"א בפוסק אחד כותב אותה בשם יש מי שאומר כנודע וזה כתב אותה בב"י רק בשם הכלבו. ועוד י"ל לפי שביו"ד סי רט"ז סעי' ט' לענין נדרים יש חילוק דאם אמר קונם בשר ויין עלי מותר בתבשיל שיש בו בשר ויין אבל אם אמר קונם בשר ויין שאני טועם אסור בתבשיל יעו"ש. וא"כ הכא יש להסתפק אם דומה לאמר קונם עלי או לאמר שאני טועם וע"כ כתב זה בשם יש מי שאומר:

קמב

קמב) שם. מותרים בתבשיל וכו' דלצעורי נפשיה קמכוון והא אצטער ועוד דדמי לנודר מן הבשר דשרי בתבשיל כמ"ש ביו"ד סי' רט"ז סעי' ט' ב"י בשם הכלבו. מ"א ס"ק כ"ט. ונראה דשומן של בשר דינו כבשר עצמו ואסור לאכול תבשיל שיש בו שומן. והאידנא נהיגי עלמא לאסור אף בתבשיל של בשר ואסור לשנות המנהג. מ"א שם. מט"י א"ר או' כ"ב. ח"א כלל קל"ג או' ט"ז. דה"ח או' ט' מ"ב או' ס"ג. ומיהו דוקא בתבשיל שנתבשל עם בשר ממש אבל כשנתבשל בקדרה של בשר פשיטא דמותר. א"ר שם. בגדי ישע על מ"א ס"ק כ"ט. ואף שנתבשל בקדירה של בשר בת יומה שרי. ונראה כל שנפל בשר בתבשיל ויש ס' פשיטא דשרי, א"א או' כ"ט. מ"ב שם. ומי שיש לו איזה מיחוש שמזיק לו שתיית שכר ואין רשאי לשתות רק יין או יין מעורב עם מים באופן שנתבטל כח היין רשאי לשתות מר"ח אב עד התענית ואף שאין במים ששה חלקים נגד היין ויש בו קצת טעם יין כל שנתערב יותר מכדי מזיגה עד שאין ראוי לברך עליו בפה"ג מותר וגם יי"ש העשוי משמרי יין כיון שיצא מגדר יין ומברכין עליו שהכל מותר. שע"ת על ש"ע סעי' ט' בשם אור נעלם וכתב דגם דלפי המנהג שכתב מ"א לאסור בתבשיל שיש בו טעם בשר במקום מיחוש אין להחמיר יעו"ש:

קמג

קמג) שם. מותרים בתבשיל וכו' ומי שנשאר לו בשר ממה שקנה לצורך ר"ח או שבת אי שרי לאכול במוצאי ר"ח או שבת. עיין קול אליהו סי' מ"ה שכתב שמוהר"א יצחקי ז"ל היה אוכל משיורי שבת ור"ח באומרו שיורי מצוה נינהו וכן נהגו אחריו. וכתב עוד להביא ראיה ממה דאיבעיא לן פ"ק דחולין (י"ז ע"א) איברי בשר נחירה שהיה להם לישראל בכניסתן לארץ מהו אי אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וכתב שם הרא"ש דנ"מ לדידן יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' ו' וכתב ואף שיש לדחות ראיה זו לפי מה שמחלקין רבנן בתראי מ"מ אין למחות במקילין יעו"ש. וכ"כ בס' מזבח אדמה שהעידו שגדול א' היה עושה כן אך הוא צדד בזה יעו"ש. והב"ד המחב"ר בקו"א או' א' ובס' נחפה בכסף חא"ח סי' ג' האריך בענינים אלו ולפי מ"ש בדף י"ב ע"ב תורה יוצאה דמה שנשאר לו משבת אסור אחר שבת ומה שנשאר מר"ח שרי לאחר ר"ח יעו"ש והב"ד קול אליהו שם וכתב כי זה מחזי כחוכא ואטלולא ואין טעם לדבר זה. ובס' שמן המאור כתב דאין להקל כלל דהא הכא לצעורי נפשיה קמכוון כמ"ש הב"י בשם הכלבו וא"כ אי אמרינן שמותר לאכול בשר שנשתייר מסעודת שבת אין כאן צער כלל יעו"ש. והב"ד הכר"ש. וכ"מ ממ"ש לעיל או' קכ"ב יעו"ש. וכ"כ השע"ת בסוף סעי' ט' דבמדינתינו לא שמעתי מי שמיקל בזה ומי שמיקל בזה הוא בכלל פורץ גדר אך אפי' במקום שמקילין בזה אין להקל אם לא שההכנה היה לצורך שבת ובדרך מקרה וסיבה נשאר לחול יעו"ש:

קמד

קמד) וכתב בס' חיים ביד סי' קכ"ה או' ס"ו דאפי' המחמיר שלא לאכול משיורי שבת מ"מ בסעודת רביעית מותר ומצוה איכא דהרי עד ד' שעות הוא זמנה ועדיין איכא הארת שבת יעו"ש. וכ"כ בספרו מל"ח סי' יו"ד או' ך' דבסעודה ד' יש להקל לאכול משיורי שבת ולא עוד והשאר יתנו לתינוקות אך בזאת לא יקנה יותר מהרגלו כדי שישאר לסעודה ד' יעו"ש וכ"כ ארחות יושר פי"ד דאם עשה תבשיל לשבת וניתר מותר לאוכלו במו"ש כיון שנעשה לצורך שבת והיא סעודת דוד הע"ה ואיכא נמי משום בל תשחית אבל אם עשהו בערמה אסור וכן נותר ליום א' אסור לאוכלו ביום א' יעו"ש. והב"ד היפ"ל ח"ב או' ו':

קמה

קמה) שם. ואסורים בבשר עוף. שגם העוף נקרא בשר כמ"ש בפ' בשלח ופ' בהעלותך גבי שליו שקראו הכתוב בשר והוא מין עוף כנודע:

קמו

קמו) שם. ואסורים בבשר עוף. ומי שא"א לו לאכול מאכלי חלב יאכל בשר עוף שלא היו מקריבין ממנו קרבן וגם אין שמחה (כמ"ש במס' חגיגה דף ח') אלא בבשר בהמה. ב"ח סי' תקנ"ב. מ"א ס"ק כ"ח. א"ר או' כ"ב, דה"ח או' י"א. ח"א כלל קל"ג או' ט"ז. מ"ב או' ס"ד. ומכ"ש שיאכל תבשיל של בשר ואם צריך לאכול בשר בהמה יראה שיהא מלוח ב' ימים ולילה א' שבזה אין איסור מדינא אם לא שרע לו בשר מלוח. א"ר שם. בגדי ישע על מ"א ס"ק כ"ח:

קמז

קמז) אשה נדה שבאה לשאול אם מותרת לאכול בשר בשבוע זו עיין שבו"י ח"א סי' כ"ז שכתב כל שבאה לשאול ודאי מרגשת בעצמה שאינה יכולה לסבול מאכלי חלב מחמת מיחוש בגופה ומה"ט התרתי כמה פעמים למינקת שמותרת לאכול מאכל בשר בימים אלו אבע"א משום תקנתא דידה דסתם מינקת חולה אבע"א משום תקנת הולד ומה"ט מקילין בהרבה דברים במעוברת ומניקה אפי' לענין ד' צומות וכל הבא לשאול בימים אלו שאינו יכול לסבול לאכול מאכלי חלב משום איזה מיחוש וחולי קצת אני מורה לו להיתר כי חמירא סכנתא מאיסורא וה"ד לאכול בשר עוף כמ"ש האחרונים אכן מי שיודע בעצמו שיוכל לאכול מאכל חלב שלא יזיק לו כלום רק שרוצה לילך אחר תאות לבו הוא בכלל פורץ גדר וכו' עכ"ל והב"ד השע"ת או' כ"ח וכתב דהכל לפי ראות עיני המורה שאם העם פרוצים לזלזל בעבירות כזה יש להחמיר טפי ועכ"פ אין להתיר שניהם בשר ויין רק אחד לבד. גם יש לו להמורה להודיעו שאם אינו קשה לו הרבה יש למנוע מז' באב ואילך כמ"ש המ"א סי' תקנ"ד סק"ט שנוהגין קצת יולדות למנוע מבשר ויין משם ואילך יעו"ש:

קמח

קמח) ואם יש חולה שמזיק לו בשר עוף והרופא אומר כי צריך בשר בהמה ויש חשש שיכביד חוליו יש להתיר כי במקום חולה לא גזרו רבנן וזה ברור. ולענין שאומרים הרופאים לאכול בשר בשבוע שחל ט"ב בתוכה אם יהיה החולה שקם מחולי הקולורה שמזיק לו עוף יש מקום להתיר כדי שלא יסתכנו אמנם לאכול הבריאים בשר מחמת שיש חולי קולורה בעיר לא ניתן להאמר דכיון שהוא בריא יכול לאכול מאכלים אחרים ולפחות עוף לא בשר בהמה כלל ועל הכל נראה לומר כי הרופא שהוא יהודי ולא יהיה מועד לעבור על ד"ת ולחלל שבת כי אז אין להאמין בו במה שמיקל והה"נ שאומר לא יתענו כי ק"ל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ויהיה הגוי גמור יותר נאמן בזה. רו"ח או' ד':

קמט

קמט) שם. ובשר מלוח. אע"ג דלענין בן סורר ומורה לא חשיב בשר. מ"א סק"ל. ואפי' מלוח מזמן מרובה. לבוש:

קנ

קנ) שם. ויין תוסס. דהיינו תוך ג' ימים לדריכתו. מפני שיש בהן קצת שמחה ופיקוח צערא. לבוש:

קנא

קנא) שם. ומותר לשתות יין הבדלה וכו' דבכה"ג לא קבלו עלייהו כמו לענין שאר סעודת מצוה. ביאורי הגר"א. מ"ב או ס"ז:

קנב

קנב) שם. ומותר לשתות יין הבדלה וכו', הנה בהבדלה נוהגין בני ספרד כמרן אבל בבהמ"ז נוהגין להחמיר כמור"ם וכמ"ש הבאה"ט ס"ק ל"א. יפ"ל או' ז'. ומ"ש וכמ"ש באה"ט וכו' ר"ל מ"ש באה"ט בשם מהרי"ל דבהמ"ז יברך בלא כוס וכמ"ש לקמן או' זק"ן יעו"ש. וה"ד בבהמ"ז דחול אבל בבהמ"ז דמצוה עיין לקמן או' קנ"ד דמותר לשתות אף לדעת המחמירין יעו"ש:

קנג

קנג) שם הגה. ונוהגין להחמיר וכו' כיון דאפשר למטעמיה לתינוק משא"כ בסעודת מצוה. ביאורי הגר"א. מ"ב או ס"ח:

קנד

קנד) שם בהגה. שלא לשתות יין בבהמ"ז. ופשוט דכ"ז מיירי בבהמ"ז דחול אבל בבהמ"ז דשבת של ג' סעודות פשיטא דשרי. מ"ב או' ס"ט. וה"ה בבהמ"ז דסעודת מילה ופדיון הבן וכו' י"ל נמי דשרי לשתות אף לדיעה זו וכ"כ א"א או' ל"ב. מחה"ש ס"ק ל"ג. ואם נמשכה הסעודה עד הלילה עיין לעיל או' קכ"ב וע"כ יש ליזהר לסיים קודם שתשקע החמה:

קנה

קנה) שם בהגה. אלא נותנין לתינוק. משמע דמותר ליתן לתינוק בשר ויין בשבת זו דמעיקרא לא נהגו איסור להחמיר בתינוק ודוקא בתינוק שאינו יודע להתאבל על ירושלים. מ"א ס"ק ל"א. ח"א כלל קל"ג או' ט"ז. מיהו הדג"מ כתב דגם לקטנים אסור לאכול בשר דלא כמ"א וכוס הבדלה שאני משום מצוה יעו"ש. והב"ד השע"ת או' ל' וכ"כ א"ר או' כ"ד. וכ"פ מ"ב או' ע' ובע"ש אחר חצות מותר ליתן לקטנים כיון שיש קצת קדושת שבת אחר חצות. א"ר שם:

קנו

קנו) שם בהגה. אלא נותנין לתינוק. שהגיע לחינוך וישתה רוב הכוס. א"א או' ל"א. דה"ח או' יו"ד. מ"ב שם. ומ"ש בתינוק שאינו יודע להתאבל. מחה"ש ס"ק ל"א. מ"ב שם:

קנז

זקנ) שם בהגה. מותר בעצמו לשתות הבדלה. אבל בהמ"ז יברך בלא כוס. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב. מ"א ס"ק ל"ב. דה"ח שם. מ"ב או' ע"א. והטעם כיון דיש פו' דאף ג' שאכלו א"צ כוס (כמ"ש לעיל רסי' קפ"ב) עכ"פ בכה"ג יש לסמוך עלייהו, מ"ב שם. ואפשר אף שאירע שלקח כוס לבהמ"ז יניח ולא ישתה ממנו אם אין תינוק. א"א או' ל"ב ונראה דה"ד ביחיד אבל אם היו ג' וכבר לקח הכוס לברך עליו ולא היה שם תינוק דמותר לשתות דכיון דלדעת הזוה"ק והאר"י ז"ל דבג' צריך כוס כמ"ש לעיל רס"י קפ"ב וגם לפסק הש"ע מותר לשתות של בהמ"ז בכה"ג שכבר לקח אותו אינו מן הראוי להניחו ולא לשתות ממנו אף לדיעה זו:

קנח

קנח) שם בהגה. ובסעודת מצוה וכו' ועיין לעיל במ"א סי' רכ"ה (ובדברינו לשם או' י"א) דסעודת בר מצוה הוי סעודת מצוה ביום שנכנס שנת י"ד ואם הנער דורש הוי סעודת מצוה אף שלא באותו היום יעו"ש ונראה שאם אין זמנה היום אין לעשות הסעודה בימים אלו בכוונה בשביל בשר תאוה. יא"פ:

קנט

קנט) שם בהגה. כגון מילה ופדיון הבן וכו' משמע דאפי' התרה א"צ וכ"ה בפי' בהגה לקמן סי' תקס"ח סעי' ב' יעו"ש. ומשום דכך נהגו והו"ל כאלו התנו בפי' בתחלה דאדעתא דמנהגא נחתי. מט"י. ועיין לעיל סי' תק"ן אות ב.

קס

קס) שם בהגה. כגון מילה ופדיון הבן וכו' ומי ששולחין לו לביתו אסור לו לאכול כמ"ש לקמן סי' תקס"ח סעי' ב' בהגה. מ"א ס"ק ל"ה. א"ר או' כ"ו. ח"א כלל קל"ג סוף או' ט"ז. מ"ב או ע"ה. ועיין בשו"ת אור נעלם סי' ט' שכתב דדוקא סעודת מילה בזמנה דוחה האבילות של בשר ויין אבל לא סעודת מילה שלא בזמנה יעו"ש אבל השע"ת או' ל"ב חלק עליו וכתב כיון דהסעודה היא משום המצוה לא יש הפרש יעו"ש:

קסא

קסא) שם בהגה. וסיום מסכת. ואף מי שלא למד עמהם יכול לאכול עמהם משום קורבה או ריעות דהא אמר אביי (שבת קי"ח סוף ע"ב) תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא עבידנא יומא טבא לכולהו רבנן, מ"א שם. ואם לא נזדמן בלימודו הסיום לא ימהר או לאחר משום כך. ואם לא היה עושה סעודה בשאר ימים אפשר שלא יעשנה נמי עתה אבל כשנזדמן כראוי מותרין לאכול אף אותן שלא למדו עמהם אם היו הולכין נמי בזמן אחרת. א"ר שם. ח"א שם. מ"ב או' ע"ג, ועיין בסידור של ר"י עמדין שדעתו דהיינו המחזיקין בידי הלומדים בממונם וגם הגבאים המשגיחין עליהם ומשרתיהם כל אלו מותרים אפי' יהיו רבים אך לזמן אחרים מלבד אלה מפני הכבוד והאהבה או לאיזה תועלת שהוא הוא איסור גמור. ומ"מ פשוט דאם אותם הבאים מסייעין לעשות הסעודה בודאי מותר דהוא בכלל מה שאמר הגמ' תיתי לי דכי הוי מסיימי רבנן מסכתא עבידנא יומא טבא לרבנן וכמ"ש המ"א. מ"ב בב"ה. ויש להביא ראיה דמותר לשייר הסוף מס' כדי לעשות הסיום בזמן מאוחר רק שלא ילך בטל עבור זה ויעסוק בענין אחר תמורתו מהא דמו"ק ט' ע"א איבעי ליה לשיורי פורתא יעו"ש. פת"ע או' מ"ה. ונראה דה"ה דמותר להקדים אם אינו משנה סדר לימודו בהבנה ובעיון ורק שמרחיב הזמן דהיינו שהיה לומד ב' שעות ביום ועתה ג' כדי לסיים מקודם:

קסב

קסב) שם בהגה. וסעודת אירוסין. והא דאיתא לעיל סעי' ב' דאין עושין סעודת אירוסין נלע"ד לחלק דהכא מיירי באירוסין של מצוה כגון שאין לו אשה ובנים כמ"ש הר"ן בשם רב האי והביאו ב"י בסי' זה, באה"ג, וכ"כ לעיל או' ל"ה יעו"ש. והמ"א ס"ק ל"ד כתב אפשר דהכא מיירי שלא בשעת אירוסין או שלא בבית אריסתו דאז ליכא שמחה כ"כ כמ"ש סי' תקמ"ו ואפ"ה הוי סעודת מצוה יעו"ש. והא"ר או' כ"ה כתב דקאי אדלעיל דקודם ר"ח מותר בסעודת אירוסין וא"כ שפיר כתב הכא דמותרים לאכול בשר דהיינו לנוהגין שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז, וכ"כ המט"י. א"א או' ל"ד. נה"ש או' ה':

קסג

קסג) שם. בהגה. כל השייכים לסעודה וכו'. ודוקא קרובים מחמת קורבה א"נ ריעות אבל ההולכים שם רק לשתות ובלא"ה לא היו הולכים הו"ל מצוה הבאה בעבירה דרשות מהרי"ל הלכות ט"ב. ט"ז ס"ק י"ב. מ"א ס"ק ל"ה. ודוקא פסולי עדות מקרי קרובים. מ"א שם. מיהו הא"ר או' כ"ו כתב דמדברי מהרי"ל משמע דאפילו לאו פסולי עדות מותרים כל שהוא מזמן להם בזמן אחר יעו"ש. ועיין לקמן או' קס"ה:

קסד

קסד) שם. כל השייכים לסעודה וכו', ונשים השייכות לסעודה מותרים ג"כ בבשר ויין ודוקא במקום שמזמנים נשים לסעודה זו. מ"א שם. והיינו דוקא אותם נשים שדרכן להיות שם אף כשהיה מילה בזמן אחר. א"ר שם דה"ח או' י"ב. ונראה דאשת בעל הסעודה מותרת אף בסיום מסכת וכן בניו. ח"א כלל קל"ג או' ט"ז. מ"ב או' ע"ה:

קסה

קסה) שם בהגה. אבל יש לצמצם שלא להוסיף וכו' ובלבוש כתב דמר"ח עד התענית ואפי' בערב ט"ב מותר לקבץ שם עשרה מצומצמים עם בני המצוה ויש שלוקחין עשרה מלבד הקרובים השייכים לבעל הסעודה. והב"ד מ"א שם וכתב דאין לנהוג קולות שניהם אלא או כרמ"א בקולו ובחומרו או כלבוש עכ"ל. ור"ל כי כל אחד פוסק קולא וחומרא רמ"א מתיר הכל כל השייכים כל מי שהולך בלא"ה נקרא שייכים וזה רק מיירי קודם השבוע שחל ט"ב להיות בתוכה אבל באותה שבוע שחל ט"ב אינו רשאי ליקח רק מנין מצומצם ממש וזה חומרא והלבוש כתב קולא שאין לחלק אלא אפי' שבוע שחל ט"ב בתוכה מותר ליקח כל השייכים היינו פסולי עדות ועשרה מצומצם יותר מכל השייכים וע"ז כתב שאין לנהוג במקום אחד כלבוש וכרמ"א היינו קולא דמר ליקח אפי' בשבוע ט"ב כל השייכים היינו אפי' אינן פסולי עדות מחמת קורבא רק מה שהולכין מחמת ריעות ואהבה וגם מנין יותר שזה הוי תרי קולא דמר ודמר וזה אסור. בגדי ישע על מ"א ס"ק ל"ה. אמנם שכנה"ג בהגב"י או' ל"ב כתב שהורה הלכה למעשה כדברי הלבוש. והב"ד א"ר או' כ"ו וכתב וכ"מ דעת האחרונים. וכ"כ ח"א כלל קל"ג או' ט"ז דמלבד הקרובים הפסולים לעדות ומלבד הבעלי מצוה מותר להוסיף עוד עשרה משום ריעות דהיינו אלו שדרך בעל אותה סעודה להזמין אותם שאר פעמים משום ריעות אבל אלו שאין מזמין אותם בשום פעם אלא שהולכים רק לשתות עבירה היא בידם וכ"ז אפי' בערב ט"ב מותר ובלבד שיעשנו קודם חצות עכ"ל. וכ"פ קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' ח' ומיהו יש מקומות שנהגו שלא לאכול בשר ולשתות יין בימים הללו בסעודת מצוה רק באכילת דגים ושתיית שאר משקים כדי שלא יצטרכו לדקדק בזה וכל הבא ברוך הבא ורק בהמ"ז מברכין על היין ושותה אותו המברך בהמ"ז. ועיין לעיל או' קנ"ד:

קסו

קסו) שם בהגה. ובשבוע שחל ט"ב בתוכה וכו' וט"ב שחל בשבת ונדחה אין לו דין שבת שחל ט"ב לענין זה ובזה כ"ע מודים. מ"א סק"ה. ור"ל דלעיל סעי' ד' לענין לספר ולכבס איכא פלוגתא אבל לענין זה כ"ע מודים דאין לו דין שבוע שחל ט"ב. ונ"מ לרמ"א דמחלק ביניהם אבל להלבוש אין נ"מ. לבוש:

קסז

קסז) שם בהגה. רק מנין מצומצם. והשאר אוכלים מאכלי חלב. מ"א ס"ק ל"ו. ואם מצטרפין לזמון עיין לעיל סי' קצ"ו או' י"ב. ומיהו מ"ש והשאר אוכלין מאכלי חלב לאו דוקא דה"ה שאר מאכלין ושותין שאר משקין:

קסח

קסח) שם בהגה. וזה אפי' בערב ט"ב שרי. ועכ"פ יעשנה קודם חצות דבזה ודאי לא מהני מה שאוכלין אח"כ סעודת עראי על הארץ כמ"ש סי' תקנ"ב סעי' ט' דכיון שאוכלין בשר יש להחמיר יותר. מ"א ס"ק ל"ז:

קסט

קסט) [סעיף יב'] תספורת שבוע זה וכו'. כבר כתבנו בענין זה לעיל מאו' מ"ה עד או' ן' קחנו משם:

קע

קע) [סעיף יג'] ובזקן כל שמעכב וכו'. ואע"ג דביו"ד סי' ש"ץ סעי' א' פסק גבי אבל תוך ז' אסור מסתיין דנדמה שבוע שחל ט"ב בתוכה לדין אבל תוך ל' ולא לדין אבל תוך ז' שכנה"ג בהגב"י או' י"ג יעו"ש. מט"י. מאמ"ר או' י"ב. ועיין הט"ז:

קעא

קעא) שם. ובזקן כל שמעכב וכו' ובט"ב עצמו אסור לספר אפי' מה שמעכב האכילה. עו"ש או' ו' והב"ד המאמ"ר או' י"ג וכתב דמילתא דפשיטא היא כיון דאסור לו לאכול ואם בשביל אכילת הלילה יספר בלילה וכתב ומיהו איכא לאוקמי בחולה שאוכל בט"ב יעו"ש ור"ל דבא להשמיענו דגם החולה האוכל בט"ב אסור לספר באותו יום מה שמעכב האכילה:

קעב

קעב) שם. כל שמעכב האכילה וכו' וכן מוהל שרי לגלח במקום שמעכב המציצה. עיקרי הד"ט סי' נ"ז או' י"א:

קעג

קעג) [סעיף יד'] אסור לגדולים לספר לקטנים וכו'. דקטנים נמי שייך בהו חינוך אי משום אבילות אי משום עגמת נפש. תה"ד ס' קנ"ב, והא דביו"ד סי' שפ"ד פסק דאין אבילות לקטן י"ל דבאבילות דרבים מחמירין טפי, מ"א ס"ק ל"ח. וקטנים היינו אפי' לא הגיעו לחינוך. ח"א כלל קל"ג או' ח"י, וכ"מ מדברי הלבוש כמ"ש באו' שאח"ז. וכ"כ בן א"ח פ' דברים או' ו':

קעד

קעד) שם. ולכבס כסותם. ודוקא כסות של קטנים כגון בני ג' או' ד' שנים. לבוש. ומשמע הא פחות מזה יש להקל וכמ"ש לקמן או' קע"ט יעו"ש:

קעה

קעה) שם. בשבת שחל ט"ב וכו' והנה מדהשמיט הלבוש מ"ש בש"ע בשבוע שחל ט"ב משמע דס"ל דדין קטנים כדין גדולים דאסור לספר מי"ז בתמוז וכיבוס מר"ח, א"ר או' ל"א. והיינו לנוהגין להחמיר בכיבוס מר"ח ובתספורת מי"ז בתמוז כמ"ש לעיל סעי' ד' בהגה יעו"ש. אמנם ח"א כלל קל"ג או' ח"י פסק דאף לנוהגין להחמיר בקטנים אין לאסור רק בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה בין בכיבוס בין בתספורת יעו"ש. והב"ד מ"ב או' פ"ב:

קעו

קעו) שם הגה. מיהו בגדים שמלפפין בהם וכו' ומ"מ לא יכבסו הרבה ביחד. מט"מ והגמ"נ. ונראה דיכבסו בצנעה אם אין מכבסין ע"ג הנהר. מ"א ס"ק ט"ל. א"ר או' ל"א. א"א או' ט"ל. ח"א שם. מ"ב או' פ"ג. בן א"ח פ' דברים או' ו':

קעז

קעז) שם בהגה. מיהו בגדים שמלפפים בהם וכו' ודרכן לכבסן במים לבד ומותר לכבס אפי' הרבה ביחד כדלעיל סי' תקל"ד סעי' א' בהגה. שו"ג או' כ"ד. והב"ד הזכ"ל או' ט' יעו"ש. ומיהו מ"ש אפי' הרבה ביחד היינו ארבעה וחמשה בפעם אחד כמ"ש לעיל סי' תקל"ד סעי' א' בהגה לענין חו"ה יעו"ש. אבל דעת האחרונים שכתבנו באו' הקודם דאין לכבס הרבה ביחד משמע דס"ל דבט"ב יש להחמיר יותר ואין לכבס רק כל אחד ואחד לבדו וכמ"ש במט"מ סי' תש"ב יעו"ש. וע"כ היכא דאפשר יש להחמיר:

קעח

קעח) שם בהגה. הני ודאי משרא שרי. שאין בכיבוס זה משום שמחה. לבוש. ועוד י"ל משום דלא אפשר דזה נצרך להם הרבה ובמלתא דלא אפשר לא גזרו רבנן ובשו"ת מהר"י מברונא סי' י"א כתב דאם א"א ע"י גויה מכבסין בעצמן דאין כאן חשדא דטינופן מוכיח עלייהו יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י או ז' פ"ת:

קעט

קעט) שם בהגה. ואפי' בגדי שאר קטנים נוהגין להקל, והיינו בני ב' וג' שנים. ח"א שם. וכ"מ מדברי הלבוש שכתבנו לעיל או' קע"ד. וכ"כ בן א"ח שם ויש נוהגין היתר בכיבוס בגדי קטנים בני שלש שנים ואין למחות בהם עכ"ל. ומ"מ בזה אין להתיר לכבס כ"א בגד א' וכמ"ש לעיל סי' תקל"ד או' ט' יעו"ש:

קפ

קפ) שם בהגה. נוהגין להקל, ואם אפשר ע"י עכו"ם נכון יותר. שלחן שלמה. תו' חיים על ח"א סי' קל"ג או' ל"ג. וכ"כ לעיל או' קע"ח:

קפא

קפא) שם בהגה. ב"י. והוא ממ"ש ב"י ד"ה ומ"ש והא דשרי וכו' וכתב בתה"ד (סי' קנ"ב) שמהר"מ אסר לכבס בגדי קטנים וכו' אבל מתוך דברי התה"ד נראה שלא נהגו כן וכו' והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' ו' יעו"ש. והוצרכתי לבאר לפי שראיתי בכ"י של חכם א' שכתב שלא ראה זה בב"י והוצרך להגיה ולא עיין יפה:

קפב

קפב) עובדא בא לפני במכבסת שקים של מלח על מכירה למלח והם של פשתן ובמים לבד בלא נתר ובורית ומזה היתה פרנסתה ואמרתי דיש להקל מר"ח עד השבוע שחל ט"ב או בט"ב שחל בשבת ונדחה די"א דאין לו דין שבוע שחל ט"ב רק שתכבס בצנעה כמ"ש המ"א בבגדי קטנים אבל בשבוע שחל ט"ב קשה להקל מיהו באין לה מה לאכול יש להתיר. פ"ת. פת"ע או' נ"ד. ועיין לעיל או' ק"ד:

קפג

קפג) [סעיף טו'] מי שתכפוהו אבילות של מת ושל שבת זו ר"ל דשלמו יום ל' של אבילות בתוך שבוע שחל ט"ב להיות בתוכה:

קפד

קפד) שם. מקול בתער וכו' שאין זה דרך קישוט ויפוי אלא דרך בזיון. לבוש:

קפה

קפה) שם. אבל לא במספרים. וזהו דוקא בשבוע שחל בו ט"ב אבל קודם לזה מותר לספר ולכבס כדרכו דהא אפי' שאר אדם מותר לספר ולכבס קודם שבוע שחל בו ט"ב כמ"ש לעיל סעי' ג' יעו"ש. ולדעת המחמירים לספר מי"ז בתמוז ושלמו לו ל' באותם הימים עיין לעיל או' פ"ב:

קפו

קפו) [סעיף טז'] יש נוהגין שלא לרחוץ מר"ח. כ"כ הטור בשם אבי העזרי. וכתב בתה"ד סי' ק"ן משמע אפי' בצונן אסור אלא שסיים כמדומה שראיתי בימי חורפי רוחצים בנהרות מר"ח ואילך ולא מיחו בידם והמחמיר תע"ב יעו"ש. והב"ד ב"י. וכ"מ ממ"ש ב"י בשם מוהר"י מולן דאפי' בצונן כל גופו אסור מר"ח ואילך יעו"ש. וכ"כ בהגה לקמן בסעי' זה דנוהגין שלא לרחוץ אפי' בצונן מר"ח ואילך. וכ"כ הלבוש ושאר אחרונים רבני האשכנזים. אבל הרמב"ם פ"ה דתעניות דין ו' כתב דנהגו ישראל שלא יכנסו למרחץ בשבוע זו עד שיעבור התענית. וכ"כ הטור בשם הרמב"ן. והר"ן כתב דדוקא כיבוס אסור אבל רחיצת גופו מותר אפי' בחמין אלא שהצנועין נוהגין איסור בעצמם כל אותה שבוע יעו"ש. והב"ד השו"ג או' י"ג. נמצא דלדעת הרמב"ם והרמב"ן והצנועים שכתב הר"ן אינו אסור ברחיצה רק כל גופו בחמין ובשבוע שחל בו ט"ב אבל בצונן מותר אפי' כל גופו ואפי' בשבוע שחל בו ט"ב. וכ"כ השו"ג או' מ"ח וכתב דכן נוהגין בשאלוניקי שהולכים לשוט ע"פ המים בים הגדול אפי' בערב ט"ב יעו"ש. וא"כ דבר זה תלוי במנהג המקומות ונהרא נהרא ופשטיה:

קפז

קפז) שם. שלא לרחוץ מר"ח. ויולדת שצריכה לרחוץ מותר כמ"ש ביו"ד סי' שפ"א סעי' ג' מ"א סק"מ. א"ר או' ל"ה. ח"א כלל קל"ג או' י"ט. דה"ח או' ז' קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' י"ב. אבל בט"ב אין להקל. א"ר שם. דה"ח שם:

קפח

קפח) ומי שחלש וצוה לו הרופא לרחוץ בכל יום לרפואה מותר לו לרחוץ אפי' בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה. וכן מעוברת שהגיעה לפרקה החדש הט' מותרת ג"כ לרחוץ בחמין דכל לרפואה שרי. מהר"י מברונא סי' י"ב, שכנה"ג בהגב"י או' כ"ג ואו' כ"ד. א"ר שם. ח"א שם. דה"ח שם. שע"ת או' ל"ז. קיצור ש"ע שם. בן א"ח פ' דברים או' ט"ז. ומיהו בט"ב עצמו אין להקל כמ"ש באו' הקודם. וכ"כ דה"ח שם:

קפט

קפט) שם. שלא לרחוץ מר"ח. ואם חל ר"ח בע"ש יש נוהגין לרחוץ בר"ח לכבוד שבת ויש נזהרין להקדים לרחוץ ביום ה' שלפניו. לבוש. מיהו הב"ח כתב ע"ז שנזהרים להקדים וכו' דלא נראה כלל להורדת להחמיר שהרי מצוה לרחוץ בע"ש ועוד דביום ה' לא היו יקרא דשבתא אלא א"כ א"א לו לרחוץ בע"ש ועוד שאף בשבת של חזון הוא חומרא יתירא והבו דלא לוסף עלה אבל בע"ש שהוא ר"ח שאינו שבת של חזן לא ראיתי לאסור כלל ובפרט הרגיל לרחוץ בכל ע"ש כשאפשר לו ונמנע עתה עין יש בידו יעו"ש, והב"ד ט"ז ס"ק ט"ז. מ"א סק"מ. א"ר או' ל"ו. וכ"כ דה"ח או' ח' דאם חל ר"ח אב בע"ש מותר לרחוץ בחמין כל מי שרוחץ תמיד בע"ש לכבוד שבת. וכ"כ קיצור ש"ע שם או י"ג, מ"ב או' פ"ט. וכ"ז לדיעה ראשונה שכתבנו לעיל או' קפ"ו אבל לדיעה שניה בלא"ה שרי יעו"ש. ועוד עיין לקמן או' ר"ב:

קצ

קצ) שם. שלא לרחוץ מר"ח. והאנשים הרגילים לילך למקום לצורך טבילת קרי מותר לילך בין ר"ח לט"ב אף בחול, ישי"ע. ואפי' בערב ט"ב. בן א"ח פ' דברים או' ט"ז. ודוקא בצונן. תו' חיים על ח"א שם או' ל"ד, ונראה דאם קשה לו לטבול בצונן או שאין שם כ"א מים חמין דמותר לטבול במים חמין כיון דיש תועלת גדולה בטבילה זו כמ"ש לעיל ס' ע"ו או' כ"א יעו"ש. ועוד כיון דאינו מכוון לשם תענוג רק להעביר רוח הטומאה מעליו. ועיין לקמן או' קצ"ג, ומי שדרכו לטבול אחר תשמיש המטה הר"ז טובל כדרכו וכן הסנדק מותר לטבול. בן א"ח שם:

קצא

קצא) שם. ויש מתענין מי"ז בתמוז וכו' ות"ח לא ינהיג בחומרא זו שממעט במלאכת שמים וא"א שלא יתבטל מלימודו איזה שעות מפני התענית וצריך לשקול במאזני צדק ענינים אלו. מהר"ר שמואל שער אריה בחי' כ"י. ברכ"י או' ז' שע"ת. מ"ב או ץ'. ועי"ש בשע"ת שכתב דגם לענין אכילת בשר ושתיית יין המבואר לעיל סעי' ט' דיש מוסיפין מי"ז בתמוז וכו' שאין לת"ח שעוסק בתורה תדיר לתפוס חומרא זו אך מר"ח עד התענית אין להקל יעו"ש:

קצב

קצב) שם. ויש מתענין מי"ז בתמוז וכו' דאותם שמתענים צריכים להשלים את התענית כמ"ש לעיל או' קכ"ח יעו"ש:

קצג

קצג) שם הגה. ולצורך מצוה שרי ולכן רוחצת וטובלת. אפי' בחמין. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב. דה"ח או' ז' וכ"מ מדברי ח"א כלל קל"ג או י"ט וקיצור ש"ע סי' קכ"ב או י"ב שכתבו נדה רוחצת וטובלת כדרכה ור"ל כדרכה בכל השנה דאם היה המנהג לרחוץ ולטבול בחמין גם באלו הימים כן:

קצד

קצד) שם בהגה. מותר לה לרחוץ בערב ט"ב וכו' כדרכה בחמין. דה"ח שם. מ"ב או' צ"ב:

קצה

קצה) שם בהגה. אם א"א לה לרחוץ ליל עשירי. הרמ"א לשיטתו ביו"ד סי' קצ"ט סעי' ד' בהגה שכתב שהוא רק מנהג יפה יעו"ש ולכן פסק כאן שאם א"א וכו' דמשמע שאם אפשר לרחוץ ליל יו"ד לא תרחוץ בערב ט"ב אבל לדעת הש"כ שם סק"ו וסק"ט מעיקר הדין תרחוץ מערב ט"ב אפי' אפשר לה לרחוץ בלילה. דג"מ, והב"ד מ"ב בב"ה אכן שאר האחרונים פסקו כדברי מור"ם הנז' דאם אפשר יש לרחוץ ולטבול בליל יו"ד כדי שלא להרחיק הרחיצה מהטבילה. בית הילל ביו"ד שם. א"ר ס' תקנ"ד או' ט' ח"א שם. דה"ח שם. קיצור ש"ע שם. ולכן הנכון לעשות כמ"ש מ"א סי' תקנ"ד סק"י בשם ב"י ותו' דתרחוץ ותחוף ערב ט"ב ובמוצאי ט"ב חופפת מעט דבעינן סמוך לחפיפה (ר"ל רחיצה) טבילה עכ"ל. וכ"כ לקמן סי' תקנ"ד או' מ"ב יעו"ש:

קצו

קצו) שם בהגה. ונראה דה"ה באשה הלובשת לבנים וכו' עיין לעיל או' ס"ג:

קצז

קצז) שם בהגה. הואיל ואינה עושה לתענוג וכו' וכן קטנים שיש להם חטטין בראשן נוהגין לרחצן בראשן. לבוש. מ"ב או' צ"ז:

קצח

קצח) שם בהגה. וגוהגין שלא לרחוץ אפי' בצונן מר"ח וכו' עיין לעיל או' קפ"ו.

קצט

קצט) שם בהגה. אפי' בצונן מר"ח ואילך. היינו כל גופו אבל ראשו פניו ידיו ורגליו מותר לרחוץ בצונן. דה"ח או ז' עה"ש על קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' י"א, מ"ב או' צ"ד:

ר

ר) שם בהגה. ויש מקילין בחפיפת הרא"ש בחמין וכו' אבל אסור לרחוץ בבורית ומים ואפר שקורין לו"ג. לבוש. מ"א ס"ק מ"א. ח"א כלל קל"ג או' י"ט. קיצור ש"ע שם או' י"ג. מ"ב או' צ"ו:

רא

רא) שם בהגה. ויש מקילין בחפיפת הראש בחמין וכו' וה"ה ברחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין למי שרגיל בכל ע"ש. ח"א שם. מ"ב או' צ"ז:

רב

רב) שם בהגה. בחפיפת הראש בחמין וכו' אבל לרחוץ כל גופו כל אדם נוהגין בו איסור. ד"מ או' ז' מ"א שם. א"ר או' ל"ז. ומי שנוהג בעצמו טבילה בכל ע"ש לכבוד שבת אזי לא יבטל טבילה זו אף בע"ש דחזון רק לא ירחץ ביותר כ"א כפי שיעור טבילה שטובל בכל ע"ש. של"ה דף ר' ע"א. מ"א שם. א"ר שם. ח"א שם. דה"ח שם. קיצור ש"ע שם. מ"ב או צ"ה, והיינו רק בצונן. דה"ח שם. קיצור ש"ע שם. ופשוט דאם קשה לו לטבול בצונן או שאין שם רק מים חמין מותר לטבול במים חמין אם אינו מבטלה בשום פעם. תו' חיים על ח"א שם או' ל"ז. עה"ש על קיצור הש"ע שם או' י"ג. מיהו מי שמבטלה לפעמים מפני שטרוד בעסקיו או מפני הצינה גם עכשיו אסור לטבול, מ"א שם. ח"א שם. דה"ח שם. קיצור ש"ע שם. מ"ב שם. והיינו מי שמבטלה לפעמים אף בצונן אסור. א"א או' מ"א. וכ"ז לנוהגין כסברא ראשונה שכתבנו לעיל או' קפ"ו אבל לנוהגין כסברא שניה בלא"ה בכל גוונא שרי כיון שעדיין לא נכנס שבוע שחל בו ט"ב יעו"ש. ונראה דה"ה דמי שדרכו לטבול בכל יום שבת בבקר כמ"ש לעיל סי' ר"ס או' ו' דמותר לטבול גם בשבת חזון ואפי' לנוהגין כסברא הראשונה הנז' משום דלא גרע מבשר ויין דשרי:

רג

רג) נהגתי למנוע עצמי מתשמיש המטה בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה. כנה"ג בהגב"י. עט"ז. ופשוט דה"ד לאנשים גדולים שאין יצרם תוקפם אבל לבחורים שעדיין בתוקפם אין לנהוג בזה כיון לפום דינא מותר וה"ה אם נזדמן לו ליל טבילה ודאי שאין למנוע משום חומרא זו והוא פשוט:

רד

רד) [סעיף יז'] טוב ליזהר מלומר שהחיינו וכו', כ"כ ב"י בשם תשו' אשכנזית והיא תשו' מהרי"ל סי' ל"א והוא מדברי האגודה במס' ברכות בשם הכלבו כמ"ש בדרשות מהרי"ל ה' ט"ב, וכ"כ בנימין זאב סי' קס"ג והב"ד כנה"ג בהגב"י. וכ"כ בס"ח סי' תת"מ יש חסידים מחסידים הראשונים שלא היו אוכלים שום פרי חדש בין י"ז בתמוז לט"ב כי אמרו איך נברך שהחיינו וגו' לזמן הזה עכ"ל. וכ"כ מ"א ס"ק מ"ב דטעם האיסור כיון דהזמן ההוא זמן פרענות אין לברך שהחיינו לזמן הזה אבל אין הטעם משום אבילות דהא לא מצינו שאבל אסור לברך שהחיינו עכ"ל. והב"ד האחרונים. וכן הסכים מהרש"פ בס' בית הרואה דף נ"ט ע"ב וע"ג. והב"ד הברכ"י או ט"ו. וכתב ודלא כמשמעות דברי בנימין זאב סי' קס"ג יעו"ש:

רה

רה) וכתב שם בס"ח דיש מברכין על פרי חדש כשנזדמנו להם בשבתות שבין י"ז בתמוז לט"ב יעו"ש. והב"ד מט"מ סי' תרצ"ז. כנה"ג בהגב"י. וכ"כ הלבוש. א"ר או' מ"ב. ח"א כלל קל"ג או' ח' דה"ח או ה' קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' ב' מ"ב או' צ"ח. ור"ח דינו כשבת. בית יהודה דף ק"ט ע"ב. וה"ד פרי אבל במלבוש איכא שמחה טפי ואסור אפי' בשבת. א"ר או' י"ז. ח"א שם או' י"ד. דה"ח או' ו' קיצור ש"ע שם. אמנם בשער הכוו' דף פ"ט ע"ג כתב דאפי' פרי חדש אין לאכול בשבתות של בין המצרים יעו"ש. והב"ד מ"א ס"ק מ"ב. מט"י, וכ"כ הרב ב"ד סי' שכ"ה דמדברי הרב"י שסתם נראה דאסור. וכ"כ מהר"ח כהן בס' טור ברקת והב"ד הברכ"י או' יו"ד. וכ"פ בספרו חיים שאל ח"א סי' כ"ד יעו"ש:

רו

רו) וכתב שם המ"א דאם חל י"ז בתמוז בשבת ונדחה מותר לכ"ע, והב"ד א"ר או' מ"ב, וכ"כ מהר"מ זכות בתשו' כ"י. אבל הכנה"ג בתשו' א"ח ח"ב סי' ט' כתב דלנוהגין שלא לומר שהחיינו בשבת אסור גם בי"ז שחל להיות בשבת יעו"ש, והב"ד הברכ"י או' י"א, וכן הסכים בספרו חיים שאל שם וכתב שכן הסכים המו"ק היפך מ"א. ומ"ש שם בברכ"י ודעתי הקצרה כהמתירין כתב שם בחיים שאל שהוא ט"ס וצ"ל ודעתי הקצרה כמוהו ור"ל כמ"ש הכנה"ג דאוסר יעו"ש, וכ"כ בס' בגדי ישע על מ"א ס"ק מ"ב דלהאוסרים בשבת אין לחלק ואפי' י"ז שחל בשבת ונדחה אסור יעו"ש:

רז

רז) וכתב שם בחיים שאל דגם בליל י"ז בתמוז אין לומר שהחיינו ודלא כמטה אפרים בסופו שהתיר. וכתב שכ"ה המנהג בארץ הצבי שאין לומר שהחיינו מליל י"ז בתמוז יעו"ש. ומ"ש בס' באר מים חיים בא"ח סי' ז' דמ"ש מרן שלא לומר שהחיינו בין המצרים עיקר הקפידה היא על הברכה דאלו לאכול הפרי בלתי שהחיינו אין שום קפידא ויוכל לאכלו ושכך הוא נוהג יעו"ש. וכ"כ בס' כתונת יוסף סי' י"א יעו"ש. כבר השיג ע"ז המאמ"ר או' י"ד והזנ"ל או' ט' יעוש"ב. וכן השיג ע"ז החיד"א בס' יוסף אומן סי' נ"ו יעו"ש. וכ"כ בספרו מראית העין בליקו' סי' טו"ב על מ"ש הרב באר מים חיים דהוא נוהג לאכול כל פר"ח בין המצרים בלתי שהחיינו שהוא רשות, כתב עליו עם האדון הסליחה שזלזל במנהג כל ישראל, ובדבר שנתפשט המנהג מי יקל ראשו עכ"ל והב"ד הזכ"ל ח"ג או' ל"א יעו"ש. וכ"מ מדברי ס"ח שכתבנו לעיל או' ר"ד דאין לאכול פר"ח בלתי שהחיינו יעו"ש. ועוד עיין לקמן או' רי"ד:

רח

רח) וכתב שם בס' יסף אומץ דגם בליל ויום עשירי אין נכון לומר שהחיינו דכיון דבכל יום עשירי היה שריפת ההיכל איך נאמר שהחיינו והגיענו לזמן הזה והיה יום מר מאד בעצמו וגמר החרבן יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר סי' תקנ"ח או' ג' והב"ח השע"ת שם או' ב'. ואם ט"ב דחוי נראה דשרי כמו דשרי גילוח ואכילת בשר ויין. זכ"ל או' ט':

רט

רט) שם. טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים וכו' ומשמע דבצום גדליה או עשרה בטבת למי שאין מתענה כבסי' תק"ן אומר שהחיינו. א"א או' מ"ב. וה"ה למתענה דבליל התענית יוכל לומר שהחיינו כיון דלא יש חומרא זו כ"א בין המצרים.

רי

רי) שם. מלומר שהחיינו בין המצרים וכו' ולפ"ז ג"כ אין לקנות אז כלים חדשים או ללבוש כל חדש מאחר שא"א לו לברך שהחיינו כל בין המצרים. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' מ"ב. ועיין לעיל או' ח"פ:

ריא

ריא) שם. מלומר שהחיינו בין המצרים וכו' יש מי שכתב דלאשה מעיברת זה יתנו פרי חדש ותאכל בלי ברכת שהחיינו כיון דכמה פו' ס"ל דברכת שהחיינו רשות אף בעושה או אוכל דבר דמברכין שהחיינו והכא יש לחוש שמא תתאוה ויגרום נזק לה ולולד. ברכ"י או' ח' זנ"ל או' ט' שע"ת או' ל"א. מ"ב או' צ"ט. מיהו ממ"ש לקמן או' רי"ד ורט"ו משמע כיון דהותר לאכול פר"ח יש לברך שהחיינו ג"כ. יעו"ש:

ריב

ריב) יש מי שאומר דקטן דיש לו ידיעה קצת אבל לא ידע להבחין בין ימים אלו לשאר ימות השנה ומתאוה לפר"יח שרי לתת לו ויברך שהחיינו כדי שלא יטעה ולא יברך שהחיינו בשאר הימים. ברכ"י או' ט'. זכ"ל שם. שע"ת שם.

ריג

ריג) חולה מותר אפי' בחול שהפירות פותחין לו תאותו לאכול דברים טובים ובמקום חולי לא גזרו רבנן. הרב מהר"י צמח בהגהו' לא"ח כ"י. וכ"כ בספרו נגיד ומצוה דף ע' ע"ב. והובא בס' פע"ח שער כ"ג פ"א. והב"ד הברכ"י או' י"ג. זכ"ל שם. שע"ת שם. מ"ב שם:

ריד

ריד) אם לקח בין המצרים פר"ח ובירך עליו ברכת הפרי יברך ברכת שהחיינו. מהר"י ן' נעים הובא בתשו' הכנה"ג ח"ב א"ח סי' ל"ד והסכים עמו הכנה"ג שם סי' ל"ה יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' י"ב וכתב דכן יש לדקדק מלשון מהרח"ו ז"ל בשער הכוו' שכתב גם צריך להזהר למנע מלאכול בימים ההם שום פר"ח ושלא ללבוש שום מלבוש חדש כדי שלא יצטרך לברך עליו ברכת שהחיינו וכו' משמע דהזהירות הוא מלאכול אבל אם הוא נצרך לאכול כנדון זה דכבר בירך ברכת הפרי יברך שהחיינו יעו"ש. ומ"ש מהר"י צמח בהגה בפע"ח שם דספר לו בנו של הרח"ו ז"ל כי זוכר שפעם א' היו חכמי הדור אוכלין על שלחן אביו והפצירו בו לאכול פר"ח ואכל אותו בלי ברכת שהחיינו עכ"ל כבר הקשה ע"ז הברכ"י שם וכתב דזה משמע הפך ממ"ש הוא עצמו בשער הכוו' יעו"ש. וכן הקשה ע"ז בספרו יוסף אומץ סי' נ"ו ולא תירץ ע"ז אלא שכתב שלא ידענו גופא דעובדא היכי הוה והרב מהר"י צמח קיצר את הרחב יעו"ש. ואפשר לומר דהפרי הזה היה ספק אם לברך עליו שהחיינו כמ"ש לעיל סי' רכ"ה או' ל"ד וכדומה והיה צריך לפוטרו עם פרי אחר שודאי יש לברך עליו שהחיינו אלא שהיה סעודת מצוה או שבת וע"כ אכלו לכבוד מצוה ע"מ לפוטרו אחר בין המצרים עם פרי שודאי צריך עליו שהחיינו והקילו בזה כיון דבלא"ה אין מברכין עליו כ"א לפוטרו עם אחר וא"כ יאכלו לפי שעה לכבוד מצוה ואח"כ פוטרין אותו אבל מהרח"ו ז"ל מיאן בזה שלא רצה לאכול עד שיפטור אותו בפרי אחר אחר בין המצרים עד שהפצירו בו לעשית כמותם. ועיין באו' שאח"ז ודוק:

רטו

רטו) מי שאכל פרי בין המצרים ולא בירך שהחיינו שחשב דאסור לברך, אחר בין המצרים יאכל פרי אחר חדש ויברך עליו ויכוין לפטור גם אותו פרי. הרב מהר"י ן' נעים והרב כנה"ג בתשר הנז'. ברכ"י או' י"ד. זכ"ל שם. שע"ת שם. ועיין לעיל סי' רכ"ה או' מ':

רטז

רטז) שם. אבל על פדיון הבן וכו' וה"ה לדידן דנהגינן לברוכי שהחיינו על המילה כדאיתא ביו"ד ולא נקט מרן ז"ל מילה לפי שאינו מנהג בכל המקומות כמו בפדיון הבן. מאמ"ר או' ט"ז. ועיין ביו"ד סי' רס"ה סעי' ז:

ריז

ריז) שם. ולא יחמץ המצוה. או הברכה. תשו' מהרי"ל סי' ל"א. ואע"ג דכשרואה פר"ח מחמיץ הברכה מ"מ כיון שנהגו להמתין עד שעת אכילה לא מקרי מחמיץ הברכה. מ"א ס"ק מ"ג. ועיין לעיל סי' רכ"ה סעי' ג':

ריח

ריח) שם הגה, וכן בפרי שלא ימצא וכו' וה"ה אם אח"כ יפסד טעמי. הרב מזבח אדמה. מחב"ר בק"א או' ב':

ריט

ריט) שם הגה. וכן בפרי שלא ימצא וכו' ולדעת המתירין בשבת צ"ל שגם בשבת אינו בנמצא ואם יקחהו בחול וישמרהו לשבת יתקקל כגון גודגדניות קטנות. מ"א ס"ק מ"ד:

רכ

רך) שם בהגה. וכן בפרי שלא ימצא וכו' ונראה דמטעם זה יש להתיר בכל יום שבין המצרים דשמא ימות האדם קודם שקיים מצוה זו. ט"ז ס"ק י"ז יעו"ש, ונראה דכל הפו' הנז' דלא חיישי לזה משום דס"ל כמ"ש במס' יומא דף י"ב ע"א דמיתה לא שכיחא. וכ"כ מ"א לקמן סי' תקס"ח ס"ק י"ג דלזמן מועט לא חיישינן שמא ימות יעו"ש ובש"ע שם סעי' ג ועוד דהא כמה פו' ס"ל דברכת שהחיינו רשות כמ"ש לעיל סי רכ"ה או' כ"ב יעו"ש וכ"כ החיד"א בס' יוסף אומץ סי' נ"ו בשם כמה פו' דברכת שהחיינו אינה אלא רשות אלא רק כשאוכל חובה לברך יעו"ש. וע"כ לא חיישי הפו' הנז"ל לשמא ימות קודם שקיים מצוה זו כיון דאינה אלא רשות. ומיתה לא שכיחה:

רכא

רכא) [סעיף חי'] צריך ליזהר מי"ז בתמוז וכו'. מנהג טוב וכשר הוא מאד לכל בעל נפש לשבת באבילות אחר חצי היום בכל אלו הימים ולבכות בכיה ממש על חרבן הבית וטעם היות זה אחר חצות היום הוא כי אז הוא התעיררות הדינים בסוד כי ינטו צללי ערב אשר לסבה זו נשרף ההיכל אחר חצי היום ודבר זה נעשית תועלת בנפש האדם וענין חצות הלילה א"צ להזכירו כי אפי' בכל שאר הלילות צריך להתאבל על החורבן ומכ"ש בלילות בין המצרים שצריך להוסף בבכיה ועליו נאמר שמחו את ירושלים וכו' שער הכוו' דף פ"ט ע"ג, פע"ח שער כ"ג פ"א. מ"א ס"ק מ"ה. א"ר סי' תקמ"ט או' ד' וכן נהגו בקהלות קדושות בכ"מ. דיראה אחר חצי היום נטיית השמש לא זמניות. מש"ז סי' תקמ"ט, וכ"כ בא"א סי' ז"ה או' מ"ה דאחר חצי היום היינו מיד אחר נטיית השמש בחצי היום. וכבר כתבנו לעיל סי' א' או' ז' אימת זמן חצות מכמה פו' יעו"ש:

רכב

רכב) וכתב החיד"א בס' יוסף אומץ סי' כ"א שנהגו לומר בין המצרים אחר חצי היום תיקון רחל שאומרים אחר חצות לילה שפסוקים אלו מיוסדים על בכיה והספד על חרבן הבית וכדי שיהיה דבר השוה לכל נפש מסודר. וכ"כ בספרו מו"ב או' ר"ל וז"ל טוב לומר סדר תיקון רחל בכל יום חול מבין המצרים אחר חצות וכן נהגו בא"י תוב"ב ע"פ כתבי רבינו האר"י ז"ל והוא מנהג ותיקין עכ"ל. וסדר תיקון רחל כבר כתבנו לעיל סי' א' קחנו משם:

רכג

רכג) ובר"ח אב אין נוהגין בא"י לומר תיקון חצות לילה ולא שום קינה וכן בכל יום שאין אומרים תחנון אין אומרים שום דבר ולא הוידוי, אגרות הרמ"ז ססי' י"ז, וכ"כ א"א או' מ"ה דבע"ש אחר חצות אין עושין חצות וכ"ש בר"ח אב אלא דמ"ש שם דבערב ט"ב נמי אין עושין אחר חצות כתב עליו בס' יוסף אומץ שם דעמו הסליחה דשאני ר"ח וע"ש אחר חצות שאסור לבכות ולהתאבל משא"כ בערב ט"ב יעו"ש, והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"ח או' כ"ג, וכ"כ הרו"ח או' ו' על דברי הא"א הנז' דאינו נראה וכמ"ש בס' יוסף אומץ יעו"ש. וכ"ה המנהג לומר בערב ט"ב אחר חצות תיקון רחל כמו שאר הימים של בין המצרים. אמנם ביום ט"ב עצמו אחר חצות כתב ביוסף אומץ שם דא"צ לומר תיקון רחל וכתב וכן בעה"ק שנוהגים בהתאסף ראשי עם ומרבית העם בכל יום בימי בין המצרים לומר תיקון רחל לא נהגו לומר כן ביום ט"ב וכתב הטעם דתסגי במה שכבר בכו והתאבלו בקינות ואיכה וכיוצא כמה שעות וגם אחר חצות המון העם מכינים לסעודה ובוטחים להתנחם בנחמו וכו' וצריך לקבוע בלבם לצפות לגאולה יעו"ש. ומ"ש עיקרי הד"ט שם שדעתו נוטה שיאמרו תיקון חצות בט"ב כתב עליו שם הרויח דיש להשיב על דבריו וכתב להכריח כדברי יוסץ אומץ הנז' יעו"ש. וכ"פ בן א"ח פ' דברים או' כ"ה:

רכד

רכד) ומשמע מדברי האר"י ז"ל שכתבנו לעיל או' רכ"א דטעם אמירת התיקון אחר חצות היום בין מצרים משום כי אז הוא התעוררות הדינים וכו' כי גם בשנת השמטה שאין אומרים תיקון רחל בא"י כמ"ש לעיל סי' א' בין המצרים אחר חצות היום יש לאומרו כי שם הטעם תיקון חצות של הלילה משום בחי' המלכות היורדת אל עולם הבריאה כמ"ש בשער הכוו' דף נ"ד ובשנת השמטה יש עלייה לבחי' המלכות כמ"ש בשה"מ פ' בהר יעו"ש אבל הכא משום בחי' המלכות כ"א משום התעוררות הדינים והתאבלות על החרבן וכמו שנוהג כל דיני התאבלות על החרבן בשנת השמטה גם זה נוהג:

רכה

רכה) שם. צריך ליזהר מי"ז בתמוז וכו' ובפסחים קי"א ע"ב איתא מחד בתמוז עד שיתסר ביה ודאי שכיחי מכאן ואילך ספק יעו"ש. ועיין לקמן או' רכ"ח:

רכו

רכו) שם. שלא ילך יחידי וכו' ובזוהר פ' וישלח דף קס"ט סוף ע"ב כתב וז"ל בג"כ בכל זמנא לא יהך ב"נ יחידאי בארחא במתא אלא באתר דבני נשא אזלין ותבין ומשתכחין תמן ועל דא לא יהך ב"נ יחידאי בליליא הואיל ובני נשא לא משתכחי יעו"ש. והב"ד היפ"ל ח"ה או' ו' יעו"ש:

רכז

רכז) וכתב במ"צ יזהרו בימים אלו שלא לילך בין חמה לצל יעו"ש. א"ר או' מ"ג. מ"ב או ק"ב, והוא מאיכה רבתי כמ"ש באו' שאח"ז. אל תשב בצל החמה בימי תמוז ואב וכ"ש שלא תישן. שבט מוסר פט"ז:

רכח

רכח) שם. מד' שעות עד ט' שעות, והכי איתא באיכה רבתי על פסוק כל רודפיה השיגיה וכו' ר"א אמר מרישהון דשית עד סופיהון דתשע ור"ל אמר מסופייהו דארבע עד רישהון דתשע. ואינו מהלך (ר"ל קטב מרירי) לא בחמה ולא בצל אלא בצל הסמוך לחמה יעו"ש. והב"ד א"ר או' מ"ד וכתב ולכן ראוי ליזהר מסוף ארבע עד סוף ט' ומ"ש המ"א ס"ק מ"ה דבנשא רבתי איתא מראש ד' עד סוף ט' כתב עליו א"ר שם דליתא דהגירסא מראש שית יעו"ש. ומ"ש ואינו מהלך לא בחמה וכו' היינו במקום שיש חמה וצל אבל במקום שלא יש הוא מהלך בין בחמה בין בצל וע"כ סתמו הפו' דבריהם:

רכט

רכט) שם הגה. משום שבהם קטב מרירי וכו' ר"י אומר כולו מלא עינים קליפות קליפות ושערות שערות. ורשב"ל אמר עין אחת נתונה על לבו. וכל מי שרואה אותו נופל ומת ב"מ. איכה רבתי שם. שו"ג או' נ"ג:

רל

רל) שם. ולא יכו התלמידים וכו' אפי' בנו. לבוש:

רלא

רלא) שם. ולא יכו התלמידים וכו' אפי' ברצועה. איכה רבתי שם. לבוש. ט"ז ס"ק ח"י. מאמ"ר או' י"ז:

רלב

רלב) שם. ולא יכו התלמידים וכו' אפי' כל דהו. מש"ז או' ח"י:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---