הכתב והקבלה/בראשית/יד

הכתב והקבלה בראשית יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

את רפאים. ספור המלחמה שעשו ארבעה מלכים את החמשה ושארבעה הכו את רפאים והזוזים והאימים והחורי, נראים דברי מותר, אחר שלא הי' בענין זה פעולה נמשכת לאברהם, והי' הספיק לומר ויצא מלך סדום ומלך וגו' ויערכו מלחמה בעמק השדים את כדרלעומר וגו', וכל שאר הספור אין בו צורך כלל, ואמר הרא"ש שבא להודיע שאלו המלכים נצחו במלחמתם את רפאים הזוזים והאימים והחורי, ואלו הם אשר ניתנו לבני לוט ולבני עשו (כנראה בפ' דברים), והורה לנו שבדין ירושה באו בני לוט ובני עשו אל המקומות האלה, אחר שאברם נצחם הרי כל מה שכבשו באותה מלחמה זכה בה אברם, ועשו ולוט ירשו אותם מאברהם, לזה בא הספור מלכידת אותן העיירות.

ט

את כדרלעמר. אין מלת את כאן לסימן הפעול כי אמר אחריו ארבעה מלכים את החמשה, גם אין טעמו כטעם עם, אמנם הוא לסימן הפועל כמו ובא הארי ואת הדוב (שמואל א י״ז:ל״ד) ואת מלכינו שרינו (נחמיה ט׳:ל״ד) וכ"נ מן המסורת (רוו"ה):

י

וינסו. לשון ניסה נופל על סור האדם מן המקום מפני היזק הווה או מפני רודף, ובזה הוא נבדל מלשון בריחה שזה נופל על סור האדם מאיזה מקום ואין רודף וזה מדאגת היזק עתיד:

ויפלו שם. מרצונם נפלו להחבא שם, כענין על פני כל אחיו נפל, וכן כל ויפל על פניו, שהרי הבארות הנזכרים לא היו מלאים טיט אלא על שם שמוציאים מהם אדמה לעשות טיט (הנ"ל):

יב

בן אחי אברם. כבר ידענו מי הוא לוט, ולא בא הכתוב כאן רק להודיענו שלא לקחו את לוט ורכושו מסבת היותו נכלל תוך שאר יושבי העיר ההיא רק לסבה פרטית שבו, כי רכוש כל שאר התושבים לקחו משנאתם אותם לסבת מרדם בהם ולהלחם עמהם. אבל את לוט לקחו לסבת היותו בן אחי אברם, ואברם להיותו חולק עליהם באמונת אלהות ופרסם ברבים אמונה הכוזבת אשר עמהם לכן שנאוהו כל האומות, כמו שאמר מלכי צדק, אשר מגן צריך בידך, ובפרט אמרפל מלך שנער, שהוא נמרוד לרבותינו, והוא אשר חרץ משפט מות על אברם להפילו בכבשן האש באור כשדים על ששיבר האלילים, ואין שנאה כשנאת הדת, לכן כאשר מצאו את לוט שבו אותו ואת רכושו למען הכעס את אברם. ויתכן שבכונה לא המיתו את לוט רק השאירוהו בחיים, פן ישתדל אברם לפדותו מהם, עי"ז יבוא גם הוא לידם וימצאו מקום להנקם גם בו, ובמכדרשב"י (פ"ו ב') כל ההוא קרבא בגיני' דאברהם הוה מאי טעמא בגין דהוה אברם אפיק בני עלמא מפולחנא נוכראה ואעיל לין בפולחנא דקב"ה:

יג

לאברם העברי. בשאר מקומות לא הוזכר רק שם אברם לבדו וכאן צירף גם שם יחוסו שהוא עברי, כי רק מבחינה זו התעורר הפליט להגיד הדבר אליו, להיותו עברי, שהתעורר להחזיק באמונת אחדות אלהות הפך דעת אמרפל שהוא נמרוד, מן המנצחים במלחמה זו, ואשר מסבתו הוכרח אברם לעזוב ארץ מולדתו, וזה יהי' סבה גדולה לעורר את אברם שונאו לעמוד נגדו וליקח את נקמתו ממנו:

לאברם העברי. בב"ר איתא שלשה דעות בטעם שם עברי, הא' שהוא שם משפחה להיותו מבני בניו של עבר, הב' שהוא שם מקומי להיותו מעבר הנהר ושהוא מדבר בלשון עברי (כי שאר האומות שינו את לשון העברי המוקדם בלשונות אחרות לדעת רבותינו וקבעו להם כל אחד לשון לעצמו ככתוב נפרדו איי הגוים בארצותם איש ללשונו אמנם אברהם החזיק בלשון זה), ודעה שלישית כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד. כי שם עבר ישמש גם על שני הפכים המתעצמים בדבר שלישי, כגון שני בעלי דינין המתעצמים בדין, הנה נושא המשפט שביניהם הוא דבר ממוצע אשר עליו תערובות טענותיהם, והם עצמם יקראו עבר אחד מזה ועבר אחד שכנגדו, או צדדים צד אחד מזה וצד א' שכנגדו, כבשמואל (א' י"ד) אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן לעבר אחד, ואברהם להיותו חולק עם אנשי דורו אודות האמונה האמתית, וזה היה דבר הממוצע בין שני הצדדים, ואברם היה הצד שכנגד בכל דורו החולקים, על שם זה נקרא עברי (דער געגענזייטיגע), כי עבר ישמש ג"כ כמו מול ונגד, כביהושע (כ"ב י"א) על עבר בנ"י (ובמת"כ לא פי' כן). ואין ספק שדעה זו האחרונה להיותו כשם תואר לאברהם לעמוד יחידי בעולם בצד מתנגדת לכל אנשי דורו מכחישי אל, הוא יותר עיקרי אליו, משנאמר שהוא שם משפחה או מקומי לבד, גם לא יתכן לומר שעיקר טעם הנחת שם עברי יהי' לבד לשם משפחה, כי מדרך הכתובים לייחס את הבלתי נודע באיש המפורסם ממנו ביותר, כמו קיש אבי שאול, מייחס קיש הבלתי נודע בשאול המפורסם מאד, אמנם אברם להיותו המפורסם לנו בכתובים במעשיו הנכבדים יותר מעבר, אשר רק מצד הקבלה ידענוהו לנביא, איך ייחס אברם הנודע בעבר הבלתי נודע, וכן לא יתכן לומר שטעם העיקרי יהי' מצד מקומו, הלא גם שאר אומות רבות הי' תושבי עבר הנהר (כבמלכים א' ה') מלכי עבר הנהר, וזה לעד כי לא באו רבותינו רק להודיע כי גם מצד המשפחה והמקומי מוסכם הנחת שם עברי לאברם, אבל עיקר הנחתו עליו הוא מצד תארו הנכבד:

יד

עד דן. יקרא כן בימי השופטים כדכתיב ויקרא ללשם דן (יהושע י״ט:מ״ז), ומשה כתב כן בנבואה, וכמוהו מול הגלגל (דברים י"ב) כ"כ הראב"ע, ויותר מסתבר מה שתרגם הירושלמי ורדף עד דן דקיסריון, והוא ידוע לבעלי המסעות, ואיננו דן אשר בסוף תחום ארץ ישראל לצפונה, שזה הוא דן יען ככתוב (שמואל ב כ״ד:ו׳) ויבואו דנה יען ותרגומו ואתו לדן יען (רוו"ה):

יט

קנה שמים וארץ. כמו עושה שמים וארץ ע"י עשייתן קנאן להיות שלו (רש"י), ואלה שני פנים הם, כי יבוא לשון קנין בענין העשי', וכן כי אתה קנית כליותי, שיכפול תסכיני בבטן אמי, וכן הלא הוא אביך קניך הוא עשך ויכוננך, כי הלשון יאמר קנין בעשי', וההפך אשר עשו בחרן, ול"נ מלת קנה הוא לשון תיקון סדור הישרה והכנה, מענין מעוות לא יכול לתקן, תקן משלים הרבה (אָרדנען, איינריכטען) וכשם תקנה ברבותינו (פעראָרדנונג) להכנה וגדר שלא יבא לידי קלקול, וגם בלא תי"ו אמרו (גטין וי"ו) שמע קן קולמסא קן מגילתא, והוא תיקון וחתוך הקולמס, תיקון החלקת הקלף להיות ראוים לכתיבה (ע"ש רש"י), וכן הלא הוא אביך קנך פירש"י תקנך בכל מיני תקון ובלשון ערבי יקרא להכנה קין, ואפשר שלזה יקרא מדור העוף קן צפור, להיותו מסודר ומוכן לשמירת האפרוחים והביצים בל יפלו לארץ ויתקלקלו, והוא ג"כ לשון תקנה וגם לרבותינו מלת קנה ענין תקון, כי אמרו (ב"ר פמ"ג) קנה שמים וארץ מוסב על אברהם שהוא תיקן את העולם מקלקול מעשיהם ומשבושי דעותיהם בהכירו לבני אדם מציאותו ית' והשגחתו עליהם (ע"ש ובמתנת כהונה וידי משה). וע"ד הפשט נסוב את המאמר על הש"י, ויהי' טעם קנה שמים וארץ מקיים אותם על תיקונם הראוי, מאורות השמים וכל צבאם מתוקנים ועומדים בסדר הראוי ולא ישנו תקופת מהלכתם, וכן צאצאי הארץ וכל הברואים עומדים בתקונם ומכונם הראוי, (ובמכדרשב"י פ"ז) קנה שמים וארץ מלך העולם כי שם מלך הוא המוליך והמנהיג והמתקן ענין ארצי להישירם על מכונם וסדרם הראוי:

כ

מגן צריך. כי בתוך המלכים האלה הי' אמרפל שהוא נמרוד, והוא הוא המפורסם היותו צורר לאברם על אשר התעיב לעיני כל את האלילים, ובפרקי דר"א איתא, אמרפל וחבריו אמרו נתחיל ראשון בבן אחי אברם ואח"כ נתחיל בו, ובאגדה אמרו, חרב פתחו רשעים (אמרפל וחבריו) להפיל עני ואביון (זה לוט) לטבוח ישרי דרך (זה אברם):

כב

הרימתי ידי. רש"י פי' לשון שבועה מרים אני את ידי אם אעכב לעצמי מן השבי, ולא הבינותי וכי הרכוש דבר יקר כ"כ בעיני אברם עד שהוצרך שבועה לזרוזי נפשו לבלי קחתו, וכי לא יהי' זה בערך אדם גדול כאברם כשבועת שוא וחנם, ובמד"ר אמרי רבנן הרימותי עשאן שירה הד"א זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו, לדעתם הרימותי ענינו רוממות השיר והשבח, וכן ידי כמו תודתי כענין רום ידיהו נשא (חבקוק) שפירושו העליונים ישאו קול תודה (עמ"ש בירים משה ידו, ובפ' ותרומת ידיך), וטעם המקרא יהי' הרימותי ידי וגו' ארומם את אלהי השמים בקול שיר ותודה שלא אצטרך ליקח מכל אשר לך (האָהען דאנק דאסס איך ניכט צו נעהמען דארף), כי ברכת ה' היא העשרתני ולא אצטרך לידי מתנת ב"ו, ואם אקח פי' שלא אצטרך לקחת, כמו אם יראו את הארץ שפירושו שלא יראו. ולולי דבריהם הייתי אומר לשון הרימותי ידי אל ה' מענין הרים יד במלך (במלכים א י״א:כ״ז) שהוא לשון מרידה, וטעם המקרא מרידה גדולה במלכו של עולם היתה חשובה בעיני אם אקח ממך מאומה (איך ווירדע מיך דער עמפאֶרונג פערשולדען זאללטע איך נעהמען), כי בזה היה נראה כאלו משים אני בטחוני באדם ולא במי שהעושר ממנו לבד [ומלת אל להוראת ההתנגדיות כמו הנני אליכם (יחזקאל י״ג:ח׳) דתרגומו הא אנא שלח רוגזא עליכון], וכן לשונם ומעלליהם אל השם (ישעי' ג' ח') פירש"י לנגדו ולהכעיסו וכן ויקם קין אל הבל אחיו כלומר נגדו. ולזה סיים, ולא תאמר אני העשרתי, שלא תאמר, הוי"ו במלת ולא במקום שי"ן כמו דבר אל בנ"י ויסעו שיסעו, ולפירוש זה מלת אם כפשוטו וא"צ לפרשו לשלילה, ואין הרימותי עבר תמורת בינוני מרים אני כלרש"י, כי באמת הוא פעל עבר תלוי (קאָניונקטיפום דוביטאטיפום) בראיית ח"פ שבה"א, כמ"ש הרוו"ה כי כל פעל עבר וודאי (פרעטעריטום אינדיקאטיפום) לעולם ניקוד הה"א שלו בחטף סגו"ל למדבר בעדו או לנכח, כמו השיבונו אליך (לקמן מ"ד) הכינונו (דה"א כ"ט) הכינותי לו שם (ט"ו י"ב), כל אלה בספרים מדוייקים הה"א בחט"ס, וכולם עוברים וודאי בלא ספק ובלא תנאי, אבל פעל עבר תלוי ניקוד הה"א שלו בחטף פת"ח לעולם, כמו אם לא הבאותיו אליך (לקמן מ"ג), עד אשר אם הביאנם (במדבר ל"ב), אם הניפותי (איוב ל"א), כולם בחטף פת"ח ואין אחד מהם שפעולתם עברם וודאי כי כולם תלוים הם בראיית מלת אם שאצלם שהיא מלת התנאי:

כג

מחוט ועד שרוך. חוט הוא תכשיט של ראש (כבשבת חוטין שבראשי הבנות, והן חוטין של משי שקושרין בהם שערותיהן, שרוך נעל ת"א ערקת מסאנא רצועות המנעל, ובא ע"ד מכף רגל ועד ראש, ונעל לשון נעילה ונרתק הוא, וברוב הוא מקושר עם רגל והוא נרתק הרגל (שוה) ומצאנוהו על נרתק היד (האנדשוה) ושלף נעלו (רות ד׳:ח׳) מתורגם נרתק ידו (רוו"ה):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.