מזרחי/בראשית/יד

מזרחי בראשית יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שאמר לאברהם פול. בב"ר ויהי שם אמרפל מורכב מאמר ומפול והוא תואר השם כי שם העצם שלו נמרוד כדכתיב ותהי ראשית ממלכתו בבל בארץ שנער וכתיב ויהי בימי אמרפל מלך שנער משמע שאמרפל הוא נמרוד ועל כרחך לומר שאלה השמות הא' שם העצם והאחר שם התואר אמרפל שאמר נמרוד לאברהם כשקבל אותו אביו לפניו פול בכבשן האש ואע"פ שיש דרש ג"כ על נמרוד למה נקרא שמו נמרוד מפני שהביא מרד בעולם רש"י ז"ל אינו מביא בפירושו אלא האגדה הקרובה לפשוטו של מקרא שהוא המדרש שדרשו באמרפל שהוא שם שני ומורכב לא מה שדרשו בנמרוד שהוא שם ראשון ופשוט כי ע"פ הפשט השם הראשון שם עצם ואין טעם בשמו':

מקום יש ששמו גוים. כי יגיד עליו ריעו דומיא דשנער ועילם שהם מקומות:

ב

שנאב שונא אביו שבשמים ושמאבר שם אבר לעוף למרוד בהב"ה. שאלה ג"כ שמות מורכבים הם שנאב שונא אב ושמאבר שם אבר ומה שדרשו אותם בס"ין והם בשי"ן הוא הפך מה שדרשו גבי ושם דרך אראנו אל תיקרי ושם אלא ושם שצריך לשום דרכיו שהוא בס"ין מענין שימה ודרשו אותו בש"ין מענין שומא אף כאן אל תיקרי שם אבר אלא שם אבר בס"ין ואל תיקרי שנאב אלא שנאב בסי"ן:

בלע שם העיר. פ' שם העצם בלע אבל צוער הוא תואר מענין מצער כי כן כתו' ע"כ קרא שם העיר צוער ואעפ"י שדרשו בב"ר בלע על שם שנתבלעו דיוריה הפשט ימאן זה מפני שאחריו היא צוער ואם בלע מורה על שם המקרה איך יודיע שם המקרה עם שם המקרה:

ג

עמק השדים כך שמו על שם שהיו בו שדות הרבה. כי שידים כמו שדות ואע"פ ששדים מפעלי הכפל ושדות מנחי הלמ"ד הם שני שרשי' מענין אחד ופי' כך שמו על שם שהיו בו כו' הוא שמה שנקרא שמו כך על שם שהיו בו שדות הרבה לא שבא להודיענו שכך הוא שמו דומיא דעצי גופר כך שמו כי שם העמק ידוע הוא ואין צורך לפרש רק בעבור סמיכות העמק לשדי ואז צריך לפרש למה נקרא שם העמק הזה עמק של שדים ומה פי' שדים אם הוא כמו שדות אע"פ שאינו משרשו או יש לו פי' אחר ואמר שנקרא שמו כך על שם שהיו בו שדות הרבה שכן תרגם אותו אנקלוס למשר חקלייא לא שיאמר כך הוא שמו:

לאחר זמן נמשך הים לתוכו. כי לא יתכן שיהיה עמק וים בזמן אחד:

שנתבקעו הצורים שסביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו. פי' ונעשה מהם ים כי מלת הוא מורה שהוא עצמו שב ים לא שנמשך הים לתוכו דאם כן בו ים מיבעי ליה:

ד

חמשה מלכים הללו. שהרי הד' מלכים מחברת כדרלעומר היו:

ובארבע עשרה שנה למרדן. שהם כ"ו לשעבודן שא"ת הכל י"ד ובשלש עשרה שנה מיבעי ליה דומיא דובארבע עשרה שנה והאומרים שהוא בחסרון בי"ת כמו ששת ימים עשה יבטל דעתם מדעת בעל סדר עולם ומב"ר:

ה

זוזים הם זמזומים. שאחר שהרפאים נקראים בג' שמות רפאים ואימים וזמזומים והוזכרו פה הרפאים והאימי' יהיו הזוזים הם הזמזומים בהכרח:

ו

בהררם בהר שלהם. כי שורש הר הרר והמ"ם מ"ם הכינוי ואיננו פועל כמו בדברם שפירש בעלותם אל ההר כי לא מצאנו פועל נגזר מזה השם ואין לגזור פועל משם העצם אלא אם כן נמצא כמו עוין מן עין והאזינו מן אוזן ותשלג מן שלג וכיוצא בהם והם מועטים אבל לא ידעתי איך תבא מלת שעיר אחר בהר שלהם כי היה ראוי לומר בהר שעיר שלהם לא בהר שלהם שעיר: ואומר אני שאין איל לשון מישור אלא מישור של פארן איל שמו עד וכלן מתורגמין מישור וכל אחד שמו עליו. שהמתרגם רודף אחר המכוון לא אחר המלה ברוב המקומות ומפני שהמכוון מכל אלה השמות אינו רק המישור לא השמות תרגמם כלם מישור והרמב"ן ז"ל טען ואמר שאלו היה כן היה אונקלוס מתרגם אותם כשמם אילא דפארן אילוני דממרא כמנהגו בשמות פי' בשמות העצם ומי הגיד לו במקומות הרבים ההם המישור המה כלם או הרים הגבוהים פי' אם איל ואילוני וככר וכן כלם הם שמות עצם כל אחד למקומו וממרא שם האיש אחי ענר ואשכול בעלי ברית אברם והמקום ההוא שלו כמו שאמר אילוני ממרא האמורי כאשר פרשתי פירושו ולא יסמך שם העצם הפרטי אבל איל פארן מקו' אילי' כי יבושו מאלי' אשר חמדתם ואילוני מקו' אלונים כאלה וכאלון אלונים מבשן פי' והם שמות תואר לא שמות עצם ומנהגו בהם לתרגם בם הענין והנהוג בה' להיות' נטועי' במישור לפני המדינות להיות לעיר כמו מגרש פירוש ומזה ידע המתרגם שהם מישור וכן תרגם אלון בכות מישר בכותא ושם איננו שם העצם למקו' רק הוא שם לאלון הנטוע שם כמו שמפורש תחת האלון אלא שהוא רודף העניין לא המלות והתרגום הירו' אמר באיל פארן ואילוני ממרא משרא כדברי אנקלוס ואמר באלון בכות בלוט בכותא כי אלון בכות אצלו שם לאילן לא למקום ואונקלס סובר שהוא שם למקום שהיו בו אלונים רבים כמו אלוני ממרא ולכן אמר תחת האלון והנה כלם שמות תואר פי' ושם יתרגם העניין לא המלה אבל ככר הירדן לשון מישור ממש הוא כי כן יקרא בלשון הקדש המקו' שהנהרות מתפשטין בהם במרוצת המים הנגרים השוטפים שם ולכן אמר ואל תעמוד בכל הככר ההרה המלט וכן כר נרחב לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר פעמי' יכפילו המלה ופעם יחסרו הכפל כמו בית עין וזולתם רבים ויקראו גם כן השלוחי' המהירים בזה השם לכרי ולרצים שרי המאות ואת הכרי וכן בכרכרות שם לגמלים המריצין שהזכירום בגמרא גמלא פרחא וממנו מכרכר כפולים ואבל השטים וכן אבל מתולה שתרגמו אותם מישר הוא המקום הנחרב אין בו נטע ולא בנין כי הלשון אצלם לשון חרבה ושממה כמו ויאבל חל וחומה אבל תירוש אומללה גפן עד כאן דבריו. ולא הבינותי דבריו בזה כי מה שטען שאלו היה כן היה אנקלוס מתרגם אות' בשמן אילא דפארן אילוני דממרא כמנהגו בשמו' אינה טענה כי השמו' שמתרגם אותם בשמם הם השמו' שהמכוון בם הוא השמו' ההם בעצמ' כשם מורה וממרא וירדן ובכות ושטים ולכן תרגמם בשמם ואמר משר מור' משר ממרא משר ירדנא משר בכותא משר שטין וכן שמות המקומו' ושמות האנשי' מתרגם אותם תמידבשמם לזאת הסבה בעצמה מפני שאין בה שום ענין אחר זולתם ולכן תרגם בלע מלך סדום בלע מלכא דסדום וברשע מלך עמורה ברשע מלכא דעמורה ושנאב מלך אדמה שנאב מלכא דאדמה ושמאבר מלך צבויים שמאבר מלכא דצבויים מפני שכל אלה אין בם ענין אחר זולת השמות ההם בעצמם אבל שם איל ואילוני וככר ואבל ובעל ואילון שאין הבונה בם בעבור השמות ההם בעצמם רק בעבור המישור הנקרא באותם השמות תרגם אותם כלם בשם המישור ולא בשמותם וכן תרגם על דבר קרח על פלוגתא דקרח ובדב' בלעם בעצת בלע' ועל דבר שרי על עיסק שרי מפני שאין הבונה בם בשם הדבר במה הוא דבר רק במה הוא פלוגת' ובמה הוא עצה ובמה הוא עסק כל א' כפי מקומו והמתרג' רודף אחר הענין ולא אחר המלות כמו שכתב הוא בעצמו ומן התימה ממנו איך לא תפול קושיתו זאת גם לפירושו שפי' אל מאילים ואילוני מאלונים ואבל מן ויאבל חיל וחומה אם מפני שכשהם שמות התואר דרכו לתרג' אותם לפי הענין הנה יהי רקיע בתוך המי' שתרגם אותו במצעות מיא מענין אמצע ולא בגו מיא שהוא תרגום המלה ואיננו שם התואר וכן על דבר קרח תרג' אותו על פלוגתא דקרח ובמקו' אחר תרגם על דבר שרה על עסק שרה ובמקו' אחר תרגם בדבר בלע' בעצת בלע' ואיננו שם תואר וכמוהו רבים. ומה שטען עוד מי הגיד לו במקומות הרבים ההם המישור המה כלם או הרי' הגבוהים אינה טענה דאם כן רבי שמואל בר אמי שפירש גומר ומגוג אפריקא וגורמניאה ויון ותובל ומשך מצידוניאה ויתיניאה וישיניאה ובתירס פליגי בה רבי סימון ורבנן חד אמר זו פרס וחד אמר זו ותרקי ואמר רבי אבא בר כהנא פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין הטליסין אלו גונבים נשותיהם של אלו ואלו של אלו מה יצאו מהם פלשתים כפתורי' פלשתי' גבורים ננסקי מאין להם כל אלו אם לא על פי הקבלה ואנקלוס הגר שקיבל מר"א ור' יהושע איך לא יהיו דבריו דברי קבלה ותרגם כפתורי' קפוטקאי ובין קדש ובין ברד בין רקם ובין חגרא ואין ספק שכל אלה אינם אלא ע"פ הקבלה שקבל מרבותיו ורבותיו מרבותיהם ועוד שזאת הטענה עליו להשיבה כי אף לפי דעתו שפי' איל פארן מקו' אלים ואלוני מקום אלוני' מי הגיד לו שהמקומות ההם הם מקו' מישור אם מפני שהמנהג בהם להיות נטועי' במישור לפני המדינות להיות לעיר כמו מגרש מי יודיענו שאיל פארן ואילוני ממרא הם מזה המין ולא יהיו הרים גבנוני' מיער צומח עצים מה' אילי' ומה' אלוני' והר האילי' מתיחס לפארן והר האלונים לממרא והרי התרגו' ירושלמי חולק בפי' אלון בכות עם אנקלוס הגר שהירושלמי תרגמו בלוט בכות ואנקלוס תרגמו מישר בכות ונראה שהם חולקי' בזה שהאחד סובר שהוא אילן מתייחס לבכו' והאחר סובר שהוא מישור שהיה בו אלון נטוע ומתיחס לבכות או שהמישור ההוא שמו אלון וכן באילוני ממרא פליגי ביה ר' יהודה ורבי נחמיא חד אמר במשרי ממרא וחד אמר בפלטין דממרא ונראה שהם חלוקי הקבלה דאם לא כן מי הגיד להם כל זה. ומה שטען עוד מאילוני ממרא שממרא שם האיש אתי ענר ואשכל בעלי ברית אברם המקום ההוא שלו כמו שאמר אילוני ממרא האמורי וחיי' מזה שלא יתכן להיות אילוני שם עצ' כי שם העצ' הפרטי לא יסמך אינה טענה כי כבר נמצא כמוהו צוען מצרי' גם בית לחם יהודה:

ז

עין משפט על שם העתיד שעתידין משה ואהרן להשפט שם על עסק אותו העץ. הרמב"ן ז"ל כתב זה לשון רש"י מדברי אגדה ולא הבינותי זה כי קדש זו היא קדש ברנע כי היא באיל פארן אשר על המדבר וממנו נשתלחו המרגלים בשנה השנית שנאמ' אל מדבר פארן קדשה וכתיב ונבא עד קדש ברנע ותאמרו נשלחה אנשי' לפנינו ושם ישבו ישראל ימים רבי' אבל קדש ששם משפט הצדיקי' היא במדבר צין שבאו שם בשנת הארבעים שנאמר ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחדש הראשון וישב העם בקדש והוצרך לישב המדרש ואמר אולי המדרש על השם בלבד הוא רמז הכתוב כאלו אמר שהעיר הנקרא בזה השם שהיא עיר קדש שם יהיה משפט משה ואהרן עכ"ד: ואני תמה מאד איך נעלם ממנו מה שאמרו בסדר עולם והביאו רש"י בפרשת אלה הדברי' ותשבו בקדש ימים רבי' תשעה עשר שנה עשו בקדש שנא' כימים אשר ישבת' בשאר המסעות והם היו ל"ח שנה י"ט מהם עשו בקדש וי"ט מהם חוזרין ומטורפין וחזרו לקדש שנאמר ויניעם במדבר שנרא' מזה שהם סוברי' שקדש ברנע שבאו שם בשנה השנית היא קדש מדבר צין שבאו שם בשנת המ' שבשנת המ' חזרו ובאו שם דאם לא כן מאין להם לומר שחזרו ובאו בשנת המ' לקדש ברנע שהיו שם בשנה השנית. ומה שטען ר' אברה' ן' עזרא שקדש של מדבר צין היא עיר ככתוב והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך ואיננו קדש ברנע כי אותו הוא מדבר כי כן כתוב יחיל ה' מדבר קדש אינה טענה כי הנה גם בקדש של מי מריבה כתוב ויחנו במדבר צין היא קדש ובמקום אחר קדש מדב' צין גם הטוען שמדבר צין היא דרומי' מזרחית וקדש ברנע היא דרומית מערבית אינה טענ' כי אע"פ שתחל' מדב' צין היא מזרחית לקדש ברנע סוף מדב' צין נמשכת והולכת לפאת הרוח הדרומי עד קדש ברנע כי כן כתו' ועבר צינה והיו תוצאותיו מננב לקדש ברנע ויחויב שתהיה קדש ברנע דבק' עם סוף מדב' צין ואם כן אינו רחוק שתקרא קדש ברנע בשם מדבר צין ואע"פ שקדש ברנע היא במדב' פארן כדכ' וישלח אותם משה ממדבר פארן וכתי' ונבא עד קדש ברנע וגו' ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשי' לפנינו י"ל שמדבר פארן ומדבר צין דבקות זו לזו ועוד אפילו את"ל שקדש מדבר צין וקדש ברנע הן שני מקומות עדיין לא היה לו לגזור שקדש זו היא קדש ברנע כי מאחר שתוצאות צין מגיעות עד קדש ברנע כמו שנרא' מגבולי הארץ אפשר שהיתה מדבר פארן בין קדש מדבר צין ובין קדש ברנע ונקראת כל אחת משתיהן בשמה ועוד מי גלה לו שקדש זו היא קדש ברנע אם מפני שכתוב עד איל פארן אשר על המדבר וכתיב בתריה וישובו ויבאו עד עין משפט היא קדש הרי כתוב בו וישובו ויבאו ומלת וישובו מורה ששבו אחורנית ממקום רדיפתם אל מקומם הראשון שהוא ים המלח הקרובה אל מדבר צין שהיא במקצוע דרומית מזרחית ועוד אדרבה מכח המקראות אשר בפרשה הזאת יש להוכיח שקדש זו היא קדש מדבר צין אם ממה שכתוב כל אלה חברו אל עמק השדים הוא ים המלח וים מלח ומדבר צין קרובי' זה לזה ששתיהן יחד הן במקצוע דרומית מזרחית כנראה מגבולי הארץ ואם ממה שכתוב ויבאו אל עין משפט היא קדש ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמורי היושב בחצצון תמר וחצצון תמר הוא בין גבול עמון ומואב שהן במקצוע דרומי' מזרחית שהיו בשפת הירדן ובין א"י ככתוב בדברי הימים ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון כו' והנם בחצצון תמר והנה מדבר צין גם כן במקצוע דרומית מזרחית היא ואם ממה שכתו' ויכו את רפאי' בעשתרו' קרני' ואת הזוזים בהם ואת האימי' בשוה קריתי' והם הרפאי' והזמזומי' והאימי' שהיו בגבול בני עמון ומואב הקרובי' למדבר צין ואם ממה שכתוב ויצא מלך סדום ומלך עמורה ששם היה יושב לוט כדכתיב ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום והוא מקום עמון ומואב בעצמו ככתו' אל תצר את מואב כי לבני לוט נתתי וגומ' וכתיב כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירושה כי לבני לוט נתתי' וגו' ועמון ומואב שוכנים על שפת הירדן במקצוע מזרחית דרומית ששם מדבר צין ואם ממה שכתוב ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן וככר הירדן הוא סמוך למדבר צין ששניה' יחד הם במקצוע דרומית מזרחית ומן התימה ממנו איך עלה על דעתו לומ' שקדש זו שהיא סמוכה לככר הירדן שהיה מלך סדום יושב שם כנראה מויבאו אל עין משפט היא קדש ויכו את כל שדה העמלקי ויצא מלך סדו' היושב בככר הירדן וגם לים המלח שהיתה שם המלחמ' שהם במזרחה של א"י סמוכות למדבר צין שתהיה זו קדש ברנע שהיא בנגב א"י:

ואנקלוס תרגמו כפשוטו. למשר פלוג דינא שפירושו עומק הדין מלשון פלגו של ים בלשון חכמי' ששם היה מישור מזומן ומעותד למלכי' שמה ישבו לשפוט כל הגוי' בארצות ההן כמו שפי' הרמב"ן ז"ל לא על שם העתיד כדברי האגדה:

ועדיין לא נולד עמלק. שהרי עמלק בן בנו של עשו הוא:

ונקרא על שם העתיד. הרמב"ן ז"ל כתב ולא ידעתי אם רצונו לומ' כי משה רבינו קרא המקו' בשם שנקרא בימיו וא"כ אין בכאן דבר עתיד אומה העתיד' הזאת שיתנבאו העובדי כוכבים לקרא המקו' כן ולשון ב"ר עדיין לא נולד עמלק ואת אמרת את כל שדה העמלקי אלא מגיד מראשית אחרית וזה דרך הדרש להם במקומות רבי' גם בנהרות גן עדן אמרו בלשון הזה וכונתם לומר כי מעת צאת הנהרות נאמר כי הנהר הולך קדמת ארץ העתידה להיות לאשור עכ"ד. ואיני מבין דבריו כלל כי מה הבדל יש בין קריאת המקו' בשם העתיד להקרא קודם ימי משה ובין קריא' המקו' בשם העתיד להקרא אחר ימי משה הרי שניהם על שם העתיד הם ואין הבדל ביניהם אלא שהאחד נכתב בדרך נבואה והאחר שלא בנבואה אבל בענין העתיד שוים הם מאחר שבאותו זמן שמספר בו הכתוב עדיין לא נקרא שמו בזה השם אלא שנכתב כן על שם העתיד ולשון הב"ר שאמרו מגיד מראשית אחרית איננו דרך דרש כאשר חשב והראיה מההיא דפ"ק דכתובות דאמר רב הונא אלמנה על שם מנה דעתידי רבנן דמתקני לה מנה ומי כתי' קרא לעתיד אין דכתי' ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמ' אשור ותני רב יוסף אשור זו סילק ומי הואי אלא דעתידה הכא נמי דעתידה ופירש"י ומי הואי בנויה בבריאת עולם דכתיב ההולך קדמת אשור ש"מ אין הבדל בין שם האלמנ' שנקרא בשם העתיד להקרא אחר ימי משה ובין שם אשור שנקרא בשם העתיד להקר' בימיו דתרויהו מיקרו על שם העתיד ומה שהקשו התוס' דאף על גב דלא הוה אשור בבריאת העולם כיון דהוה בימי משה שפיר הוה ליה למכתביה אבל אלמנה לא היה לו לכתוב כן כיון שעדיין לא היה בדורו מנה אינו אלא מפני שהעתיד של שם אלמנה אינו דומ' לעתיד של שם אשור ואין להביא ראיה מזה לזה אבל לא מפני ששם האלמנה נופל עליו על שם העתיד ושם אשור אינו נופל עליו על שם העתיד. ומה שכתב עוד ומה העתידה הזאת שיתנבאו עובדי כוכבים לקרא המקו' כן אתמהא מי יעלה על דעתו לומר שהעובדי כוכבים קראוהו כן מתחלה על שם העתיד עד שיאמר מה העתידה הזאת שיתנבאו העובדי כוכבים כי העובדי כוכבי' לא קראוהו כן אלא אחר שהיה השדה לעמלקי והתור' כתבה אותו כן קודם שיקראו אותו על שם העתיד שזהו הפי' בכל מקו' שאמרו על שם העתיד:

י

בארות הרבה היו שם. הוסיף מלת שם כי בזולת זה יהיה פירושו העמק עצמו היה בארות בארות אם כן יחסר בי"ת ממלת עמק כאלו אמר ובעמק השדים בארות בארות חמר ומכפל מלת בארות שפירושו בארות ועוד בארות כמו ביום השבת ביום השבת שפירושו ביום השבת ועוד ביום השבת דהיינו בכל שבת ושבת למדנו שבארות הרבה היו שם:

שנוטלין משם אדמה לטיט של בנין. ופירוש בארות חמר שנתהוו על ידי נטילת החמר לא בארות שבתוכן חמר שאם כן האי ויפלו שמה ויטבעו שמה מיבעי ליה כמו ויטבע ירמיהו בטיט גם לא יהיה יוצא משם מלך סדום לקראתו:

ומדרש אגדה שהיה הטיט בהם. ופי' בארות חמר כמשמעו שבתוכן חמר ומה שיצא מלך סדום משם לקראתו היה על פי הנס ומה שאמר ויפלו ולא ויטבעו הוא מפני שאף על פי שלגבי טיט נופל לשון טביעה לגבי בארות נופל לשון נפילה:

וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע. בב"ר והרמב"ן ז"ל כתב ואני תמה במדרש הזה כי האומות שלא היו מאמינים שעשה הקב"ה נס לאברהם בראותם נסו של מלך סדום לא יוסיפו אמונה בשם ית' כי מלך סדום עובד כוכבים היה והנה נסו אז יחזיק עובדי כוכבים או שיאמינו בכל הנסים שיהיו בכשפים או מקרה באפשרות רחוקה ונסו נותן ספק בלב המאמינים בנסו של אברהם ואולי יפרשו ויצא מלך סדום לקראתו שיצא מן הבור כשעבר אברהם עליו כי נעשה לו נס לכבוד אברהם שיצא לקראתו לברכו ולכבדו ואפשר כי אברהם בשובו הביט בבור ההוא כי חפץ להציל המלכים ולהשיב להם רכושם ונעשה הנס על ידו ואם נעשה למלך סדום נס לכבוד אברהם כל שכן שיש להאמין שנעשה נס לאברהם להציל ממות נפשו עכ"ד אבל אין דעתי נוחה בפירושו זה שאם לא היה הנס רק בעת שעבר אברהם לפניו או בעת שהביט בבור שהיה טבוע בו למה לא הזכיר זה רבי עזריא במדרשו כשדרש שבשעה שירד אברהם אבינו ע"ה לכבשן האש ונוצל יש מקומות שהיו מאמינים ויש מקומות שלא היו מאמינים וכיון שירד מלך סדום לחמר ונוצל התחילו מאמינים באברהם למפרע הל"ל וכיון שירד מלך סדום לחמר ונוצל בשעה שעבר אברהם אבינו מלפניו או בשע' שהביט בבור להצילו התחילו מאמינים באברהם למפרע שהרי אין זה מהדברי' שמקצרים בהם רז"ל במדרשותיהן לפי שכל השורש והעיקר לאמונת העם בנסו של אברהם אבינו אינו אלא מפני שנסו של מלך סדום היה על ידי אברהם אבינו ע"ה ואיך יתכן שיקצר בו אבל פי' המדרש הזה לפי דעתי היא מפני שבאותם הזמנים לא נתפרסם עדיין בעולם מציאות נסים שהן חוץ מטבעו של עולם כהצלת איש מתוך כבשן האש או מתוך החמר מפני שכל מיני עבודות כוכבים שבעולם לא היו פועלים רק ממין הפעולות שהן מטבעו של עולם אבל שום עבודות כוכבים שיפעל פועל שיהיה חוץ מטבעו של עולם לא נשמע ולא נהיה בעולם ולכן כששמע יתרו כל אותן הנסים והנפלאות שנעשו על ידי משה רבי' ע"ה שהיו כלן חוץ מטבעו של עולם אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים וכן פרעה מלך מצרים שהיתה מלאה עצבים מכל מיני עצבים שבעולם לא האמין בשם ית' רק על ידי המכות שהיו חוץ מטבעו של עולם ואלו היו נס פעולות העבודת כוכבים וכל אותן העצבים שהיתה ארץ מצרים מלאה מהם חוץ מטבעו של עולם לא היה מאמין באלוה ית' על ידן שהרי בשתי המכות הראשונות שעשו גם החרטומים בלהטיהן כמותן לא האמין באלוה ית' וזאת ראיה גדולה שלא נשמע להם כלל מכל אותן הפעולות שנעשו ע"י העבודת כוכבים שלהם שום פועל שיהיה חוץ מטבעו של עולם ולכן כששמעו האומות שנוצל אברהם אבינו ע"ה מתוך כבשן האש שהוא חוץ ממנהגו של עולם לא היו מאמינים בו וכשראו שמלך סדום נוצל מן החמר שהוא חוץ ממנהגו של עולם התחילו להאמין גם בנסו של אברהם אפילו אותן האומות שהיו מכחישים ואומרים שלא נוצל אברהם ולא שום איש מתוך כבשן האש מעולם מפני שזהו חוץ מטבעו של עולם אם כן כשראו נסו של מלך סדום שהיה חוץ מטבעו של עולם האמינו גם במציאות נסו של אברהם והודו בו לא שמפני שראו נסו של מלך סדום האמינו בנסו של אברהם שהיה מהאלוה ית' כמו שחשב הרמב"ן ז"ל והביאו זה להקשות ולומר אדרבה בראותם נסו של מלך סדום לא יוסיפו אמונה בהש"י כי מלך סדום עובד עבודת כוכבים היה והנה נסו יחזיק עובדי עבודת כוכבים אבל מה שנתאמת להם מנסו של מלך סדום הוא מציאות נסו של אברהם בלבד לא מציאותו מהאלוה ית' אבל מה שאמת להם שמציאות נסו של אברהם היה מהאלוה ית' הוא ממה שקבל תרח על אברהם בנו לפני נמרוד על שכתת גילוליו והשליכו לכבשן האש ונוצל שזה הנס אמת להם שהמציל אותו הוא האלוה ית' שהיה הוא המאמין בו והם היו הכופרים בו ושבעבור זה השליכוהו בכבשן האש והשם הצילו הפך כונת' ומה שטען מנסו של מלך סדום שהיה מעובדי עבודת כוכבים שהוא מחזיק עובדי עבודת כוכבים אינה טענה כי מאחר שכל הפעולות שבאו ע"י כל מיני עבודת כוכבים שבעולם לא היו אלא על פי טבעו של עולם ולא נשמע מעולם שיפעל שום עבודת כוכבים פועל יוצא מטבעו של עולם הוכרחו להודות בעל כרחם שנסו של מלך סדום שהיה חוץ מטבעו של עולם אינו מפעולות עבודת כוכבים אלא שנעשה לו לסבה מן הסבות ולו נתכנו עלילות:

יב

מי גרס לו זאת ישיבתו בסדום. דאם לא כן והוא יושב בסדום למה לי:

יג

לפי פשוטו זה עוג שפלט מהמלחמה. לא שפלט מדור המבול דמוישאר אך נח ואשר אתו בתיבה משמע לא זולתם.

ומדרש בראשית רבה זה עוג מלך הבשן שפלט מדור המבול. ופירוש וישאר אך נח שהיה גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות כו' כדכתב רש"י בשם מדרש אגדה ופי' ואשר אתו בתיבה מטורח הבהמות ואשר אתו בתיבה וכמוהו ותשב תמר ושוממה שפירושו עצובה ושוממה:

מתכוין שיהרג אברהם וישא את שרה. ב"ר זהו לפי מדרש הפליט שנפלט מדור המבול דאם לא כן מה לו לבא מעשתרות קרנים שהוא מקומו עד אלוני ממרא שהיא בחברון להגיד לו שביית אחיו אבל לפי פשוטו שפלט מהמלחמה י"ל מפני שהיה מכת המוכים מאנשי המלחמה בא להגיד לאברהם את שביית אחיו כדי שירדוף אחריהם ויקח נקמתו מלוחמיו:

שבא מעבר הנהר. בבראשית רבה כרבנן כי פירוש לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כל הבאים מעבר הנהר ולא כר' נחמיה דאמר שהיה מבני בניו של עבר:

כרתו עמו ברית. לא שהשתדלו בברית מילתו שענר ואשכול מן המונעים היו ולא מן המשתדלים כדאיתא בבראשית רבה:

יד

אזדיין בחרבי עליכ' וכן אריק חרבי. אבל בפרשת בשלח כתב שאין לדחוק ולפרש אריק חרבי מלשון וירק את חניכיו אזדיין בחרבי ונראה לי משום דהכא דקאי בקרא דוירק את חניכיו אינו נופל בו אלא לשון זיון פירש גם אריק חרבי לשון זיון כדי שיפרש כלם מענין אחד אבל התם דקאי בקרא דאריק חרבי שנופל בו לשון הרקה יותר מלשון זיון מפני שבלשון זיון צריך להוסיף בי"ת על מלת חרבי פירש אותו מענין הרחקה וכן משמע נמי מלשון ואין לדחוק ולפרש דקאמר דמשמע שהוא דוחק לפרש אריק חרבי מלשון וירק את חניכיו ואע"פ שההרקה אינה נאמרת אלא על הכלי המקבל לא על היוצא ממנו הנה מצאנו אותה גם על היוצא ממנו שמן תורק שמך ולא הורק מכלי אל כלי:

שם תשש כחו. בפר' חלק דאם לא כן וירדוף עד דן למה לי אם להודיע מקום מפלתן הרי כבר אמור ויכם וירדפ' עד חובה שהוא דן כדלקמיה אלא לומר לך ששם תשש כחו ולא היה לו יכולת לרדוף מדן והלאה מפני עון העגל שהעמיד שם ירבעם:

טו

סרס המקרא. כדי שיהיה החלוק לו ולעבדיו כדרך הרודפי' שמתפלגי' אבל בלתי הסרוס יהיה החלוק ללילה ושוב אין טעם להוא ועבדיו הבא אחריו:

כלומר אחר שחשכה לא נמנעו מלרדפם. פי' הא דאיצטריך קרא למכתב לילה לא בעבור החלוק הוא שבא לאשמועינן שנחלקו בלילה דמאי נפקא מינ' אלא בעבור הרדיפ' הוא שבא לאשמועינן שאף על פי שחשכה לא נמנעו מלרדפן דאם לא כן בלילה למה לי אבל במדרש אגדה דרשו המקרא בלא סרוס כדי שיהיה החלוק ללילה שנחלק הלילה לשני חצאין חציו הראשון נעשה לו זה הנס וחציו השני נשמר לחצות לילה של מצרים ויהיה פי' הוא ועבדיו שבחציו הראשון הוא ועבדיו הכום וירדפום עד חובה ואינו מתישב בעיני דאם כן הוא ועבדיו למה לי:

יח

כך עושין ליגיעי מלחמה. שאם תאמר כדי להאכילו כדרך האורחים ויביאהו ויאכל וישת מיבעי ליה מת"ל לחם ויין אלא לומ' לך שהם הצריכים ליגיעי מלחמה א"נ לא היה צריך להזכיר אלא הלחם שכן דרך בכל מקו' ואקחה פת לחם ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם מת"ל ויין אלא שהם צריכי' ליגיעי מלחמה אבל לא מפני שלא הוציא בשר ועופות ודגים וכיוצא בהם כדרך המלכים דאיכא למימר שלחם ויין כוללים כל מיני המאכלות והמשקים כמאמר רז"ל חוץ מברכת הלחם וברכת היין שכל מיני ההנאות נכללים בם:

והראה שאין בלבו עליו על שהרג את בניו. דכתי' אחרי הכותו את כדרלעומר וכדרלעומר הוא מלך עילם ועילם הוא מבני שם ומסתמ' גם הוא ועמו מבני שם היו:

רמז לו על הנסכי' ועל המנחות. לחם לנסכים ויין למנחות:

כ

ויתן לו אברם. אע"פ שכל הפעולות הקודמות זה אחר זה הן של מלכי צדק הפועל של ויתן הוא של אברהם מפני שמלכי צדק הוא הכהן כדאיתא בנדרים ובהכרח שאברה' יהיה הניתן המעשר למלכי צדק לא ההפך:

מכל אשר לו. הוסיף אשר לו אחר מלת מכל מפני שמלת מכל לבדה אין מובן לה אלא כשיחובר עמה הדבר הנופל בו הכל כמו מכל הבית או מכל השדה או מכל אשר לו וכיוצא בהם:

כא

תן לי הנפש מן השבי הזה שהצלת החזר לי הגופי' לבדם. הודיענו בלשונו זה שהנפש פה מורה על הגוף ושהוא שם המין המורה על גופים רבי' ושהגופי' האלה הן מאותן שהציל מהשבי ושהן הגופי' שנשבו משלו ושפי' תן החזר שהרי שלו היו מתחלה ושפירוש קח ישאר בידך וזה מה שהורה במלת לבדם:

כב

לשון שבועה. ואע"פ שאין כאן זכר שבועה כמו גבי כי אשא אל שמי' ידי דכתיב בתריה ואמרתי חי אנכי לעולם וגבי וירם ימינו ושמאלו אל השמי' דכתיב בתריה וישבע בחי העולם קצר הכתוב פה וסמך על המבין וכמוהו אל הארץ אשר נשאתי את ידי כי יד על כס יה וכאלו אמר הרמותי ידי לאל עליון ונשבעתי בחי העולם:

מרים אני את ידי לאל עליון. לשון הווה לא לשון עבר כמשמעו כי עדיין לא הרים עד שאמר לו מלך סדום והרכוש קח לך:

כג

אם מחוט ועד שרוך נעל אעכב לעצמי מן השבי. כי בזולת התוספת הזה יהיה דבור חסר אין מובן לו וליכא למימר שהוא דבק עם ואם אקח הבא אחריו דא"כ אם אקח מיבעי ליה:

ואם אקח מכל אשר לך וא"ת לתת לי שכר מבית גנזיך. ויהיה פי' המקר' נשבעתי שלא אעכב לעצמי מכל השבי הזה מחוט ועד שרוך נעל וגם לא אקבל מכל מה שתתן לי לשכר אפי' מבית גנזיך שאינו מן השבי הזה כדי שלא תאמ' אני הוא שהעשרתי את אברם ולא הקדוש ברוך הוא שהבטיחני להעשירני שזהו הרמוז במלת אני כלומר אני ולא הקדוש ברוך הוא דאם לא כן מאי אני ולא תאמר העשרתי את אברם מיבעי ליה:

כד

הנערים עבדי אשר הלכו אתי. כדכתיב הוא ועבדיו לא חניכיו ילידי ביתו דחניכיו הם האנשים אשר הלכו אתו ואין לומר שהאנשים אשר הלכו אתו הם ענר אשכול וממרא הכתוב אחריו דאם כן הם יקחו חלקם למה לי הרי כבר כתוב וחלק האנשים אלא עכ"ל שהנערים הם עבדיו והאנשי' אשר הלכו אתו הם חניכיו ילידי ביתו וענר אשכול וממרא הם חוץ מאלו וזהו שפרש"י ועוד ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם ומה שכתב רש"י עבדי אשר הלכו אתי הוא לשונו של רש"י שרצה לפרש שמה שאמר אברה' רק אשר אכלו עבדי הוא בעבור עבדיו שהלכו אתו לא סתם עבדיו שהלכו אתו ושלא הלכו אתו כי לא יתכן לומר שאמרו אשר הלכו אתי הוא מאמר הכתוב וחלק האנשי' אשר הלכו אתי והוא סובר שהם הם הנערים דמה טעם וחלק האשי' דקאמר הרי כבר כתו' רק אשר אכלו הנערים ותו לא ואין לפרש רק אשר אכלו וגם חלקם מהנשארי' דאם כן וחלקם מיבעי ליה לא וחלק האנשי' אשר הלכו דמשמ' שהם אחרי' מהנערים:

וענר וחבריו ישבו על הכלים. דכתיב והוא שוכן באלוני ממרא האמורי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם וכתיב בתריה וישמע אברם וגו' וירדוף עד דן ואלו ענר אשכל וממרא לא קאמר ש"מ שנשארו שם לשמור את הכלים:

ומעלה ולא נאמר והלאה. דוהלאה משמע מהיום ההוא ואילך וומעלה משמע מהיום ההוא וקודם ממנו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.