משך חכמה/בראשית/יד
יג[עריכה]
ויבא הפליט כו' והם בעלי ברית אברם. יתכן כי סיפר מעלת אברהם שמסר נפשו אחרי אשר הצליחו להרוג חמשה מלכים עם רב יותר מהם בכ"ז מסר עצמו להציל בן אחיו אך יתכן כי גר בארץ נכריה יראה להרבות משפחתו כי ירא מפני יושב הארץ ולא מצד החסד שהיתה חקוקה בנפשו לכן אמר והוא יושב באילוני ענר כו' והם בעלי ברית אברהם ולא היה ירא מפני יושב הארץ בכ"ז מסר עצמו למלחמה ופשוט:
טז[עריכה]
וישב את כל הרכוש כו' והנשים והעם. סיפר הכתוב כי דרך הנלחמים בעד השבויים אשר אך במצוא להם לוחם יהיו המה בעוזרו לכן לא תאמר שהנשבים היו ג"כ בעזרו של אברהם אמר הפסוק שלא פעלו מאומה רק השיב הרכוש קודם והנשים קודם העם וטעמו כי לא היו מאמינים שאברהם במעט אנשיו ינצח ופחדו פן ינקומו מהם אמרפל וחבריו כאשר ינצחו בסוף לכן לא היו רוצים לעזור ולשוב עם אברהם עד לסוף ודו"ק:
כ[עריכה]
אשר מגן צריך בידיך. ר"ל שבידיך הציל צריך וזה הוא מלך סדום:
ויתן לו מעשר מכל. ע"ד רמז יתכן כי זה מדברי מלכי צדק ברוך וכו' אשר מגן וכו' ויתן לו על אברהם שהשי"ת נתן לו מעשר מכל היינו שבעה אומות חלק עשירי משבעים ולכן סדום ועמורה וכל אשר להם המה שלו וכן דרך הנבואות להתחיל בנוכח ולסיים כמדבר בעדו:
כא[עריכה]
תן לי הנפש והרכוש קח לך. היינו שראה שנותן לו מעשר א"כ ע"כ סבר דקנה ביאוש דאל"כ אלא שמלכי צדק יקנה אותם ביאוש ושינוי רשות הוה מצוה הבאה בעבירה וכמוש"כ תוס' ב"ק ס"ז ותן לי הנפש היינו עבדים דלעבדים לא מהני יאוש והרכוש קח לך והדין דבנשתקע שם הבעלים מהני אף גבי קרקע כמוש"כ בירושלמי הביאו תוספות סוכה ל' וזה שאמר הרימותי ידי כו' ובל תאמר אני העשרתי את אברם היינו שלא נשתקע שם הבעלים ותאמר אני העשרתי ודו"ק:
כב[עריכה]
הרימותי ידי אל ד' כו'. הביאור כי מד' מצעדי גבר כוננו ולד' המלחמה ואיש המעלה ייחס זה אל הפועל האמיתי ית"ש. לא כן הפתי ידמה כי כחו ועוצם ידו עשה הגבורה הזאת וכמאמר הכתוב פן ינכרו צרימו ידינו רמה כו'. לכן אמר אברהם הרימותי ידי פירוש כוחי וגבורתי במלחמה איננו מסיבתי לא מחכמתי ולא מגבורתי חלילה רק אנכי מרים אותה לד' קונה שמים וארץ ולכן מה לי לשלל שלך ואם אהנה הוא כנהנה מקדשי גבוה ולכן אם מחוט כו' ואם אקח מכל אשר לך כו' וזה כוונת המדרש ורבנן אמר עשאן שירה כמד"א זה אלי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו פירוש שכמו ששרו בני ישראל על קריעת ים סוף שהוא ענין נסיי נפלא בלתי טבעי כלל כן ייחס אברהם נצחון מלחמתו לד' אשר בהשגחתו הפרטית ובזרוע עוזו נצח המלכים ואמר ע"ז שבח להשי"ת יתעלה והבן:
כג[עריכה]
אם מחוט ועד שרוך נעל. במד"ר חייך שאני נותן לבניך מצות יבמה כמד"א וחלצה נעלו כו' מכאן רמז למה שאמרו בירושלמי [פרק מצות חליצה] עיקר חליצה התרת הרצועות ואיפוא נזכר בכתוב רצועות ומהך קרא רמז נכון והרא"ש כתב דאין רמז לרצועות יעו"ש, ומכאן דכתוב שרוך נעל אלמא דהרצועות עיקר. ומברכין ממדרש זה ברוך אשר קדשנו במצוותיו וחוקיו של אברהם אבינו כנזכר בסדר חליצה והיכן נזכר חוק ומצוה אצל אברהם בקרא דעקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי חוקותי מצוותי וזה נרמז במלת עקב שהוא מנעול של חליצה שעל עקיבו של אדם ונכון:
ובחולין בשכר כו' זכו בניו לחוט כו' ורצועה ויתכן שבתפילת שחרית שאברהם תיקנה כל ישראל מלובשים בתפילין וטלית גדול משום זה:
כד[עריכה]
רק אשר אכלו הנערים. בחולין א"ר אבא קשה גזל הנאכל פי' בח"א שלפי חסידותו של אברהם שהיה מחשיב זה לגזל מכל מקום הנאכל לא השיב יעוי' והיינו דלא רצה להנות משל אחרים ומעשה נסים, והנה להלכה דיכול לאמור לעבד עשה עמי ואיני זנך לא היה לו הנאה כלום אולם ר' אבא סבר כרב בגיטין י"ג דאין יכול לאמור עשה עמי ואיני זנך אם כן נהנה מהנס שאכלו עבדיו.