טעמא דקרא/בראשית/ז

טעמא דקרא בראשית ז

א

כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. איתא בחז"ל (במדרש הנעלם פ' נח כ"ג א') שהיה טענה על נח שהיה לו להתפלל על בני דורו, וי"ל דעל כן נקרא המבול על שמו כדכתיב (ישעי' נ"ד ט') כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ. ומה שבאמת לא ביקש רחמים על בני דורו י"ל דסבר דלו עצמו עושה השי"ת טובה עמו שמצילו מן המבול וכיצד יבקש עוד על אחרים, ומ"מ הי' עליו טענה שהיה צריך לבקש [שוב הראוני ברבנו בחיי שכ' דנח ידע שאין עשרה צדיקים בדור ובמילא לא ינצלו מהמבול וכדמצינו גבי אברהם שלא ביקש על פחות מעשרה להציל את סדום].

ב

ברמב"ן הקשה למה אצל הטהורים כתיב תקח לך ואצל הטמאים כתיב יבואו אליך וע"ש מה שתירץ, וי"ל עוד ע"פ המבואר בב"ר (פל"א סי' י"א) דהטהורין היו במדור שהיו שם נח ובניו והטמאין היו במדור אחר ולכן כתיב אצל הטהורין תקח לך דהיינו במדור שלך תכניסם [אך בסנהדרין (ק"ח ב') משמע דרק העופות הטהורין היו במדור של נח ע"ש ברש"י והוא דלא כמדרש הנ"ל].

ג

גם מעוף השמים שבעה שבעה. פירש"י בטהורים הכתוב מדבר וילמד סתום מן המפורש. ויל"ע למה לא כתבה התורה בפירוש בעוף כמו בבהמה, ועוד דלקמן גבי הקרבה כתיב ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ולא סמכה על מה שכתוב בבהמה. וי"ל משום דאיכא תרנגולא דאגמא דאסור והנקבה שלו מותרת בנדה נ' ב' (לפירש"י שם) ולכן הי' מוכרח להכניס מהזכר ב' ומהנקבה ז' ואין זה זכר ונקבה ולכן לא כתבה תורה בפירוש גבי עוף ואפשר דבאמת הכניס גם שם ז' מהזכר כדי שיהי' בן זוג ויהי' זכר ונקבה ולכן כאן כתבה תורה שבעה שבעה זכר ונקבה ולא הזכירה טהור דלפעמים הכניסו מהעוף גם מהטמא ז' אבל גבי קרבן פשיטא שלא הקריב רק הטהורים עצמן (מיהו כ"ז לר"פ שם אבל בגמ' מסיק שם דחזיוה דדרסה ואכלה).

יד, טו

כל צפור כל כנף ויבואו אל נח אל התיבה שנים שנים וגו'. יל"ע למה לא כתיב כאן דמן הטהורין באו ז' ז' ואפשר משום דכתב כאן כל כנף לרבות חגבים כדפירש"י (וכ"ה בחולין קל"ט ב') ובחגבים לא באו רק ב' אפי' מטהורין שאין כשרין להקרבה כדמשמע בזבחים (קט"ו ב') הכל כשרין להקריב בהמה חי' ועוף שנא' ויבן נח וגו' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ולא חשיב חגבים. אך אולי הוא בכלל עוף כמ"ש בפ' ראה כל עוף טהור תאכלו אלו חגבים כמ"ש בספרי ובילקוט שם, מיהו למ"ד שיכולים להקריב גם מנחות אפשר דגם דגים וחגבים בכלל וכמו קין שהביא זרע פשתן ועי' ע"ז (נ"א א'), וצ"ע בכ"ז.

יז, כד

ויהי המבול ארבעים יום וגו' ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום וגו' ויעבר אלקים רוח על הארץ וישוכו המים. יל"ע כיון שהגשם לא הלך רק מ' יום מה זה ויגברו המים ק"נ יום. וי"ל שאע"פ שהפסיקו המים קרה נס והמים התגברו ולא חסרו מאומה מגבהם עד ק"נ יום שהעביר הקב"ה רוח על הארץ ואז התחילו להתחסר.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)