רד"ק/בראשית/ז

רד"ק ‏ בראשית ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויאמר ה' לנח, אמר לו שיכנס לתבה קודם בא המבול.

כי אתך ראיתי צדיק לפני, וראוי לך שתמלט אתה וכל ביתך מן המבול כדי ליישב את העולם:

ב

מכל הבהמה הטהורה תקח לך, כמו שיבואו לפני התבה תכניסם עמך, וזה לא אמר לו מתחילה, אלא שיביאם אל התיבה שנים שנים זכר ונקבה, ועתה אמר לו שיביא מן הטהורה שבעה שבעה זוגות ומן הטמאה זוג אחד, והוא איש ואשתו או שנים זוגות. והיאך ידע נח הטהורה ושאינה טהורה? אפשר שהאל אמר לו סימני טהרה כדי שיעשה מהם קרבן בצאתו מן התיבה, או נאמר כיון שאמר לו האל שבעה מן הטהורה ובאו אל התבה מעצמם, כמו שכתבנו, אותם שראה נח שבאו שבעה שבעה ידע שהם טהורים, אבל לא יספיק זה הפירוש לעוף שבאו שבעה שבעה בין טמאים ובין טהורים, ועל כל פנים צריך לנו לפרש שהקב"ה מסר לנח סימני טהרה בין בבהמה בין בעוף, אלא אם כן נאמר שלא באו שבעה אלא מהעוף הטהור כמו הבהמה הטהורה, ומה שאמר "גם מעוף השמים שבעה שבעה" ר"ל שבעה הטהור, וסמך על מה שאמר הטהורה, לפיכך אמר גם. ומה שאמר שבאו שבעה שבעה מן הטהורים ושנים מן הטמאים לא לעשות קרבן בצאת נח מן התבה לבד, שאם כן די לו בפחות משבעה, כי לא ראינו שהקריב נח אלא פעם אחת, ואם הקריב יותר יוכל להקריב מן הנולדים מהם לשנה או לשנתים או יותר, אלא מה שרצה האל להשאיר מן הטהורה שבעה כדי שיאכלו מהם נח ובניו הבאים אחריהם, שהרבה מיני הטהורים לפי שהיה רוצה להתיר לו בשר לאכול מה שלא התיר לאדם שלפניו. ואע"פ שלא מנע ממנו שום בשר מהטמאים כמו שאמר "כל בשר אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה" עד שמנעה מבני ישראל הקדושים, אעפ"כ לפי הטבע הטהורות טובות יותר למאכל בני אדם מהטמאות, וברוב לא יאכלו בני אדם בשאר האומות הטמאים אלא מפני הרעב, לפיכך היה צריך להשאיר בבהמות הטהורות יותר מן הטמאות כדי לאכול מהם ולחיות זרע, אע"פ שהכתוב לא אמר אלא לחיות זרע, לפי שהעיקר הוא לחיות כדי שימצאו הדורות הבאים אחר נח ובניו ספיקם מהם. ואין לשאול למה שבעה ולא ששה ולא שמונה או יותר, כי האל ראה בחכמתו כי שבעה צריך ויספיקו, ויותר לא תכילם התבה.

ופירש איש ואשתו, זכר ונקבה ואמר איש ואשתו בדרך השאלה, וכאשר הוזגות שוות באיכות אחת, אמר אשה אל אחותה, וכרשר אינם שוות באיכות אחת וראוים להזדוג זה את זה כמו זכר ונקבה, אמר איש ואשתו. ומה שאמר ומן הבהמה אשר לא טהרה היא ולא אמר טמאה? כן הוא הדרך במקומות רבים, וכן "אשר לא יהיה טהור" (דברים כ״ג:י״א) "כי לא טהור הוא" (שמואל א' כ') אשר לא טוב עשה (יחזקאל י״ח:י״ח) לא טובה השמועה (שמואל א' ב' כ"ד) ולהכרית גוים לא מעט (ישעיהו י׳:ז׳) והדומים להם, פעם ידבר במקיים ופעם במכחיש והכל אחד. ורז"ל (ב"ר ל"א, פסחים ג') למדו מזה שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו, ואמרו לעולם יספר אדם בלשון כבוד:

ג

גם מעוף, פירשנוהו בפסוק שלפניו. ופירוש על פני כל הארץ, כמו שפרשנו בפסוק "ויעש אלהים את חית הארץ" כי מקומותיהם חלוקים על פני כל הארץ:

ד

כי לימים עוד שבעה, צוהו שיכנס לתיבה שבעה ימים קודם שיביא המבול, להכין מושב הבהמות והחיות כל מין ומין בקנו, ולהכניס המאכל כל מין ומין בעוד שהתבה פתוחה. ובדרז"ל (ב"ב ל"ב) כי מתושלח מת באותו הזמן והאריך האל שבעת ימים כדי שיתעסקו באבלו של מתושלח באלה שבעת ימים לפי שהיה צדיק וראוי לספדו, והיה מנהג ההספד שבעת ימים. ואמת כי ימי מתושלח שלמו בבא המבול, כמו שכתבנו.

אנכי ממטיר, ולא זכר הבקע התהום, כי ידוע הוא ברבות המטר יבקעו המעיינות שהיו נסתרות תחת הארץ טרם בא המטר, כי רבוי הגשם ילחלח הארץ שהיא יבשה וקבוצה ועומרת בפני מעיינות התהום, וכשיבוא הגשם עליה ילחלח הארץ ויפריד חלקיה שהיו קבוצים ומי המעיינות הנסתרות שהיו נכבשים תחת הארץ היבשה, יבצבץ בהתלחלחה והתפרדה ויפשטו על פני הארץ כמו שהיה בתחלת הבריאה. ולא היה זה הפך הטבע, שעלו המים אשר בטבעם שירדו ולא יעלו, כי בשובם למה שהיו בתחלת הבריאה שהיו על פני הארץ ישובו כטבעם, כי בטבעם המים מעל לארץ כי הם קלים מהארץ, וכאשר נסתרו תחת הארץ היה הפך הטבע ברצון הבורא שהופך הטבעים בעת שירצה. ואע"פ כי בשובם לטבעם יעלו שהרי היו תחת הארץ, אעפ"כ בהתמחאת הארץ מפני הגשם תרד ותתערב במים והנה המים מעל הארץ מאליהם ויתפשטו, והמים התחתונים דוחקים את העליונים ויגברו המים על הארץ.

היקום, הוא כלל לכל אשר על פני האדמה מבעלי חיים, ושרשו קם והיו"ד נוספת כיו"ד "ריבה ה' את יריבי" (תהלים ל"ה). ובאמרו כל היקום, ר"ל אשר ביבשה שנשארו על פני האדמה לא הדגים ולא אשר בתבה:

ה

ויעש נח, שנכנס בתבה הוא וביתו, והכניס עמו הבהמה החיה הרמש והעוף, כמו שאמר ויבוא נח וגו':

ו

ונח בן שש מאות שנה, ספר בו כמה שנים היה כשבא אל התבה מפני המבול שהיה, וי"ו והמבול במקום כאשר, כמו "אם לא ישבעו וילינו" (תהלים נ"ט) ושפתי רננות יהלל פי (שם כ"ב) ור"ל נח היה בן שש מאות שנה כאשר היה המבול על הארץ.

והמבול היה, מבול מים, והמבול שזכר עומד במקום שנים:

ז

ויבוא נח וגו' שבעה ימים נכנס קודם בא המבול זהו.

מפני מי המבול ונכנס קודם שיבאו. ולא ידענו טעם לדברי האומר בדרש (ב"ר ל"ב) שאף נח היה מקטני אמנה, שהרי הכתוב מעיד עליו שהיה צדיק תמים ועשה ככל אשר צוהו ה':

ח

מן הבהמה, מבואר הוא:

ט

שנים שנים, זוגות, והזוגות הם זכר ונקבה. באו אל נח, הם באו מעצמם אל נח אל התיבה והוא הכניסם כאשר צוהו עליהם:

י

ויהי לשבעת הימים, לסוף שבעה שנתן לו האל זמן "כי לימים עוד שבעה":

יא

בשנת וגו', וכבר זכר למעלה ואמר ונח בן שש מאות שנה? אלא לא זכר החדש וכמה בחדש, ובזה הפסוק זכר בחדש השני, ודבר זה מחלוקת בדרז"ל (ר"ה י"א) רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, בחדש השני זה מרחשון; ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם, בחדש השני זה אייר. ויונתן הכריע כדברי ר' אליעזר שתרגם בירח האתנים (מלכים א' ח') בירחא דעתיקיא קרו ליה ירחא קדמאה, וכען הוא ירחא שביעאה. ונראה שהקדמונים, מבריאת העולם עד הנה, היו קוראים חדש תשרי חדש ראשון בשנה כי בו נברא העולם, ומשיצאו ישראל ממצרי' נקרא לישראל ניסן חדש הראשון ותשרי חדש השביעי, כי כן כתוב "החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמות י"ב) אחר שאמר לכם נראה כי לשאר האומות לא היה ניסן ראש החדשים.

נבקעו, החלו להבקע ולצאת כי תחלה ירדו גשמים לרוב בו ביום, ואחר שהחלו לרדת החלה הארץ להתלחלח ולהבקע המעיינות בו ביום, ויום יום היה מוסיף הלחלוח בארץ, ויצאת המים על פני הארץ, עד שלמו ימי הגשם נבקעו כל המעיינות והמים מתגברים לצאת יום יום עד חמשים ומאת יום.

תהום רבה, לשון נקבה, וכן "תהום רוממתהו" (יחזקאל ל"א) ויש לשון זכר "תהום אל תהום קורא" (תהלים מ"ב).

וארבת השמים נפתחו, וי"ו וארבת, פירושו אחר, כלומר אחר שהארבת השמים נפתחו המעיינות כמו שכתבנו למעלה בפסוק "כי לימים"; וכמו וי"ו זה הוא וי"ו מן "אתה קצפת ונחטא" (ישעיה ס"ד) אחר שחטאנו קצפת עלינו "והוא נרדם ויעף" (שופטים ד' כ"א) "וירד מעשות העולה" (ויקרא ט' כ"ב) "יגבר ימות ויחלש" (איוב י"ד) כאשר כתבנו בספר הדקדוק מספר המכלול בשמוש האותיות. ולרוב הגשמים אמר ארובות כאילו נפתחו השמים ארובות ארובות וכן אמר (מלכים ב' ז') הנה ה' עשה ארובות בשמים היהיה הדבר הזה:

יב

ויהי הגשם, כמו שאמר האל כן היה ארבעים יום וארבעים לילה:

יג

בעצם היום הזה, בשבעה עשר לחדש שזכר בו ביום נכנס אל התבה; והנה אמר למעלה כי בתחלת שבעה נכנס ואיך אמר עתה כי בסוף שבעה נכנס שהוא י"ז במרחשון? והנראה מזה כי הוא נכנס בתחלת שבעה כמו שצוהו האל עם כל באי התבה, והחל לתקן מושבו ומושב הבאים עמו, ואלה שבעת הימים היו יוצאים ובאים האדם והבהמה והעוף והיו רועים ביבשה סמוך לתיבה והיו בין כך ובין כך מתרוחים לאויר העולם כי די להם שיסגרו בתיבה הימים שיצטרכו מפני מי המבול, וביום השביעי שהיה י"ז במרחשון נכנס קודם בא הגשם וכיון שנכנסו כולם וסגר נח פתח התיבה והחלון שעשה למעלה באו מי המבול בו ביום:

יד

המה, כל צפור כל כנף, וכל העוף שאמר כלל לכל חי שיעוף, ופירש עוד ואמר כל צפור, והוא כלל לכל העופות גדולים טהורים וטמאים, ופירש עוד ואמר כל כנף, אפילו העופות הקטנים, כמו מיני הארבה והצרעה והזבוב והדומה להם, ופי' כל כנף כל בעל כנף או הוא שם תאר:

טו

ויבאו, שנים שנים, זוגות, כמו שבאו בביאה ראשונה כן באו בביאה שנייה לא נפקד אחד מהם ולא הלך לו אל המדבר ולא התערב עמהם אחר.

טז

וכאשר צוה אותו אלהים. להעמיד כל מין ומין בקנו:

ויסגר ה' בעדו. הגין בעדו שלא נפתח בתיבה אפילו נקב אחד בחוזק הגשמים הרבים שהיו ארבעים יום:

יז

ויהי המבול ארבעים יום, יום ולילה כמו שזכר, ובכלל יום הלילה, כמו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והדומים לו.

וירבו המים, וכאשר רבו המים שהיו ארבעים יום ומי המעיינות שגברו גם כן היה בהם כח לשאת את התבה שתהיה צפה על פני המים, כי עד שלא גברו המים היתה כבדה ולא היתה יכולה לרום מעל הארץ עד שרבו ונשאו התבה וצפה על פני המים:

יח

ויגברו המים, זה הפסוק בא להוסיף ריבוי המים, כי ויגברו יותר מן וירבו, ואמר אחר וירבו ויגברו להודיע כי התגברות היתה ברבוי לא בחזק בלבד, ומתחלה נשא אותה המים מעל הארץ כשגברו המים יותר הוליכו אותה הנה והנה:

יט

והמים גברו, גם זה בא להוסיף יותר לפיכך אמר מאד מאד. ויש הנה שני רבויים, כי מתחלה אמר וירבו ואמר מאד עם וירבו, ובפסוק הזה אמר מאד עם גברו והתגבורת יותר מן הרבוי, ועוד אמר מאד מאד, להוסיף יותר התוספת שכוסו כל ההרים הגבוהים:

כ

חמש עשרה, פירש כמה גבהו המים על ההרים, ואמר עוד ויכוסו ההרים ר"ל אפילו הגבוהים שבהם כמו חמש עשרה אמה מלמעלה:

כא

ויגוע וגו' וכל האדם, אמר וכל האדם באחרונה, כלומר אפילו אדם שיש לו דעת ותחבולה להשמר מהרע, והיה להם להעלות על ההרים הגבוהים לא הועילה להם תחבולותם, כי חמש עשרה אמה מעל ההרים גברו המים, ואמר וכל שאפילו הנפילים שנשגבו בהרים הגבוהים כסו המים וטבעו בהם, והגויעה היא מיתה מהרה בלא שום אריכות וכן הוא הטובע במים:

כב

כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, שניהם סמוכים נשמת ורוח, כאילו אמר נשמת חיים ורוח חיים, וכן סמוך על סמוך "מבחר וטוב לבנון" (יחזקאל ל"א) "ואת מספר מפקד העם" (שמואל ב' כ"ד) "נהרי נחלי דבש וחמאה" (איוב כ') והדומים להם. ואמר נשמת חיים על האדמה ורוח חיים על שארי בעלי חיים, כי לא אמר נשמה אלא על האדם.

בחרבה, אבל דגים שבים לא מתו, כי במים הוא גדולם, ועוד כי אינם עם האדם ביבשה שימותו בעבורו. ומה שאמר בחורבן הארץ (הושע ד' ג') "וגם דגי הים יאספו" ועוד אמר "אסף עוף השמים ודגי הים" (צפניה א׳:ג׳) שם נאמר דרך גוזמא, או אפילו היה הדבר כמשמעו, שם מדבר בארץ פרטית ואם מתו הדגים שבאותו הים הסמוך לאותה הארץ לא מתו בימים אחרים ולא אבד המין ההוא, אבל במבול שהיה חרבן כל הארץ אם היו מתים כל הדגים שהיו בכל הימים הנה אבד המין ההוא מן העולם ולא ראה האל יתברך להשחית כל העולם ולהחזירו לתהו ובהו, ולא לברוא עולם חדש שהרי השאיר מכל מין ומין ואמר להחיותם עם נח בתבה, והדגים לא היה להם דרך להחיותם ולהשאיר מהם עם נח בתבה כי לא יחיו כי אם במים. וימח, מבנין הקל מן מחה בשקל "וישע ה'" (בדאשית ד') מן שעה והוא פועל יוצא; ופירש כי האל מחה במי המבול את כל היקום:

כג

וימחו מן הארץ, אמר וימחו אחר שאמר וימח, בעבור האדם, ר"ל שנמחו מכל וכל שלא נשאר בהם שום זכר ושום בנין שבנו שיאמר אחר המבול זה הבנין בנה פלוני אשר מת במבול כי הכל נמחה במי המבול לא נשאר אלא נח ואשר אתו. ורז"ל דרשו (סנהדרין ד' ק"ח) וימח בעולם הזה וימחו מן הארץ לעולם הבא:

כד

ויגברו, ספר כמה היה תגבורת המים, והיו ק"ל יום. וכל זה ידע משה רבינו ע"ה ברוח הקדש הדברים הספורים, לא שידע נח כמה ימים גברו המים ומסר לדורות הבאים; אע"פ שידע סך הארבעים ששלמו ימי הגשם (אע"פ) שהאמין באל שאמר לו "אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" והוא הדגיש יום ששלמו ימי הגשם כי בנפלם על התבה באמת היה מרגיש בהם; אלא שיש לנו לשאול איך ידע מספר הימים והנה לא היה לא יום ולא לילה, ואפילו היה, הוא לא ראה ולא ידע בתוך התבה כי כולה היתה סגורה ואיך ידע ארבעים יום לחסרון המים ושבעת ימים שלשה פעמים כששלח העורב והיונה? ויש לנו לומר כי נח היה חכם בעניני התכונה והשעור והכין לו הכלים לשעות היום והלילה כמו שעושים בעלי המלאכה ההיא ויודעים בהם שעות היום והלילה ואפי' לא יראו שמש וכוכב. ובאמת נרות דולקות היו לו בתוך התבה דולקות יום ולילה ולאורן היה עושה מה שצריך לעשות ולהאכיל החיות והבהמות והעופות. ואלה חמשים ומאת יום היו אחר הארבעים והנה שלמו הארבעים בכ"ט בכסליו כי מי"ז מרחשון ער כ"ט בכסליו ארבעים יום, וק"ן יום שלמו באחד בסיון, כי מכ"ט בכסליו עד א' בסיון מאה וחמשים יום שהם חמשה חדשים לחדשי החמה כל חדש משלשים יום (עיין ר"ה י"א ע"ב):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.