טעמא דקרא/בראשית/ח

טעמא דקרא בראשית ח

יא

והנה עלה זית טרף בפי'. בגמ' אי' טעם למה עלה זית, ולפי פשוטו י"ל לפי שכל העצים עליהן נושרין בימות הגשמים כמ"ש בעירובין (ק' ב') ובר"ש כלאים (פ"ז מ"ב) בשם הירו' והרי עבר החורף וכ"ש במבול כזה אבל זית הרי אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים כמ"ש במנחות (נ"ג ב') ולכן לא מצאה אלא עלה זית.

טז, יז

צא מן התבה וגו' כל החי' וגו' בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ היצא אתך וגו' ויצא נח וגו' כל החי' כל הרמש וכל העוף וגו' יצאו מן התבה. בתחלה חשב חיה עוף בהמה רמש ואח"כ חשב חי' רמש עוף, ונראה דכל החי' דרישא דקרא אין הכונה על חיות רק הוא כלל כולל כל בע"ח ולכן כתיב אחריו בעוף וגו' ומה דלא חשיב בפסוק חיה משום דחי' בכלל בהמה וכן בפסוק שני דלא חשיב בהמה משום דבהמה בכלל חי' כדאיתא בחולין (ע' ב'). ואכתי צריך טעם למה בפסוק ראשון נקט בהמה וחי' בכלל בהמה ובפסוק שני נקט חי' ובהמה בכללה, ועוד צריך טעם על הסדר דבפסוק ראשון נקט עוף בהמה רמש ובפסוק שני חי' רמש עוף. ונ' ע"פ דברי רש"י הוצא אתך אם אין רוצין לצאת הוציאם בע"כ והנה בסנהדרין (ק"ח ב') אמרי' מדור עליון לאדם אמצעי לבהמה תחתון לזבל עוד אמרי' שם דדירתן של עופות טהורים היו למעלה אצל נח והנה אם נח היה מוציאן בע"כ הי' הסדר שבתחלה היה מוציא העופות שאצלו במדור ואח"כ ירד למדור השני והוציא הבהמות והחיות שהן יותר בנקל להוציא מהרמשים שהולכין לאט וזוחלין על הקרקע ואח"כ הרמש ולכך כתיב בפ' ראשון הסדר עוף בהמה רמש, אבל אח"כ שיצאו מעצמן כדכתיב יצאו מהתבה הי' הסדר באופן אחר שהעופות לא יכלו לצאת תחלה ממדור העליון שהרי נח ובניו היו צריכין לצאת תחלה כדכתיב צא אתה וגו' ואחר כך הבע"ח [ואע"ג דבכ"מ ליציאה הקטן קודם כדאי' במס' ד"א כאן שהי' היציאה מצוה פשיטא דהגדול קודם] אבל החי' והרמשים יכלו לצאת מיד בפתח המדור השני ולכך יצאו החי' הראשונים שיוצאין במהרה יותר מהרמש כנ"ל ואח"כ הרמש יחד אתם ובסוף יצאו העופות אחר שנח ובניו ונשותיהן גמרו לצאת ולכן הסדר חי' רמש עוף. ובזה יתיישב גם כן הא דבפסוק ראשון נקט בהמה ובפ' שני חי' דקרא נקט בכל מקום רבותא יותר לכן בפ' ראשון דמיירי לענין להוציאם בע"כ נקט רבותא יותר דאפי' בהמה דאזלא אדעתא דמרה מ"מ אם לא תרצה לצאת תוציאה בע"כ וכ"ש חי' דסתמא אין דרכה לעשות רצון האדם פשיטא שתוציאה בע"כ אבל בפ' שני שיצאו מדעתן נאמר רבותא טפי דאפי' החי' יצאה מעצמה באין צורך להוציאה וכ"ש הבהמה.

כ

ויקח מכל הבהמה הטהורה. פירש"י (והוא מב"ר) אמר לא אמר לי הקב"ה להכניס מאלו ז' ז' אלא כדי להקריב מהן קרבן. צ"ע דאי להקריב קרבן די בא' יותר ולמה צריך ז'. וי"ל דנח רצה להקריב כל יום בהמה א', והנה יש י' טהורים ג' בהמות וז' חיות כמש"כ רמב"ם (פ"א ממאכ"א ה"ח) וא"כ הכניס ע' זכרים וע' נקבות מהטהורים הרי ק"מ בהמות ומאלו הי' יכול להקריב ק"כ שהרי כ' צריכין להשאר לקיום העולם כמו הטמאים י' זכרים וי' נקבות, ונ' דמדרש זה ס"ל כר"ש בבכורות (כ"א א') דבהמה דקה יולדת למקוטעין דהיינו ד' חדשים ועוד משהו ע"ש בגמ' ומבואר ברש"י שהם חדשים של ל' יום נמצא ד' חדשים הוא ק"כ יום והקריב בכל יום בהמה א' הרי ק"כ עד שיוכלו כבר להולד מהחדשים ולכן הוצרך ז' ז' (ומש"כ בת"י שהקריב ד' כונתו בהמה ועוף זכר ונקבה מכל א' והיא שיטה אחרת).

כא

וירח ה' את ריח הניחח. שאלו הרי אין ריח ניחח בבמה ובזבחים (ק"ח ב') יליף מנח דצריך מזבח בבמה מדבנה מזבח אלמא במה הי'. והנה באמת נח הקריב במקום ביהמ"ק כמש"כ הרמב"ם בפ"ב מביה"ב ה"ב והוא מפדר"א פל"א, והא דמייתי בגמ' ראי' מיני' דבבמה צריך מזבח היינו דאל"כ לא הי' צריך לבנות מזבח אלא להקריב סתמא והי' לו דין במה, אבל השתא שבנה מזבח הי' לו דין ביהמ"ק דהא מקריבין אע"פ שאין בית [וכבר הי' עליו קדושה מזמן אדה"ר]. ועוד נראה דהא דאין ריח ניחח בבמה היינו שמותר להקריב שם גם אברים שצלאן כמש"כ רש"י בזבחים (קי"ג א') אבל אם הקריב האימורין ולא צלאן ודאי דמקרי ריח ניחח.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)