הטור הארוך/בראשית/ז

הטור הארוך בראשית ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויאמר ד' לנח. הודיעו כי במדת הרחמים ימלט אותו ואת זרעו:

בא אתה וכל ביתך אל התיבה. לפי שעשה התיבה ימים רבים קודם המבול וכאשר קרב עת המבול צוהו שיבא הוא וכל ביתו אל התיבה. ולפי שאמר לו בראשונה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך הודיעו עתה כי בזכותו לבדו יצילם שלא אמר אתכם ראיתי צדיק לפני וציוהו שיקח הוא ויביא מן הבהמה הטהורה ומן העוף שבעה שבעה והודיעו יום המבול שבו יבא אל התיבה וכן עשה:

ב

מכל הבהמה הטהורה. פירש"י העתידה להיות טהורה לישראל מלמד שלמד נח תורה. והרמב"ן פי' שפירש לו סימני טהרה אלא שהפסוק מקצר: בבהמה כתיב שבעה שבעה איש ואשתו ובעופות כתיב זכר ונקבה לפי שהבהמות נרבעין אמר אותן שדבקו זה בזה איש ואשתו ולא נרבעו אבל עופות דלא שייך בהו רביעה אמר זכר ונקבה:

מכל הבהמה הטהורה וגו' שבעה שבעה. מזה למד נח להקריב קרבן בצאתו דאלו לקיים העולם לא היה צריך ז' זכרים וז' נקבות אלא כדי להקריב קרבן מן הזכרים היתרים וכן עשה שהקריב עולות שבאות זכר:

ה

מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה וגו' שנים שנים באו אל נח. פירש"י כולן הושוו במנין זה מן הפחות שנים היו. וי"מ שנים שנים שבאו כולם זוגות זוגות זכר ונקבה וגם שבעה מהטהורות היו זוגות זוגות. והרמב"ן פי' שכן היה שבאו כולם שנים זכר ונקבה ונח הוסיף להביא מן הטהורים ששה זוגות כי הבאים לינצל באו מעצמם ואשר לצורך קרבן טרח אחריהם:

אשר איננה טהורה. ומה שלא אמר אשר לא טהורה כדלעיל משום דלעיל קאי אמה שלפניו מן הטהורה שבעה שבעה פי' שטהורה להקריבה וקאמר מן הבהמה אשר לא טהורה להקרבה אלא לאכילה שנים שנים והכא קאמר אשר איננה טהור' כלל לא לאכילה ולא להקרב' וכללם שניהם ביחד. תדע לך דבפ"ק דפסחים דיליף מהכ' שעיקם הכתוב שמנה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו ומייתי מקרא בתר' ואמאי לא מייתי מקרא קמא אלא היינו טעמא כדפרישית דלא הוי מצי למימר בקרא קמא הטמא' דלא איירי אלא בשאינה ראויה להקרבה וטהורה לאכילה. אבל הרמב"ן פי' שמכל מינין הטהורין הקריב כדכתיב ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות והוסיף לישראל בקרבנותיהם שיהיו מן הבקר והצאן ומן התורים ובני יונה. כתב הרמב"ן מה שאמר בפעם השלישית

כאשר צוה אלקים את נח מלמד שעשה כאשר צוהו בכניסת התיבה שהו' נמשך למעלה עם ויבא נח לומר שבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אל התיבה ומן הבהמה והעוף והרמש שנים שנים באו אליו אל התיבה וכלם באו אתו שנכנסו בתיבה מפני מי המבול כאשר צוה אותו אלקים ומה שאמר אחר כן ויבאו אל נח אל התיבה להודיע שלא נאספו אליו כלל ולא באו עד עצם היום שהיה הגשם ובא הוא בתיבה כי האל הוא צוה ורוחו קבצה ברגע אחד. ופי' והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כי הבאים אל תוך התיבה היו זכר ונקבה שהכניסם בתיבה כן ולכך אמר כאשר צוה אותו אלקים כי הוא מצוה עליו שיכניסם לתוכה ומקר' חסר הוא ופי' שנים שנים באו אל נח ויכניסם כאשר צוה. ויתכן כי ויעש נח ונח בן שש מאות שנה והפסוקים עד בשנת שש מאות שנה אינם משפרים מעשה אלא ויעש נח ככל אשר צוהו ה' כולל הענין כולה לומר שעשה ככל אשר נצטוה ולא הפיל דבר ועשה התיבה ואסף המאכל ולקח מהבהמה והעוף הטהורי' שבעה שבעה ביום אשר צוה אותו אלקים ואחרי כן ספר ויהי בשנת שש מאות שנה לחיי נח נגמר הענין. ור' אברהם פי' כי ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה לא שנכנסו לתוכה אלא שבאו כלם אליו בעשור לחדש השני כי ביתו קרוב אל התיבה היה וטעם מפני מי המבול מפחד מי המבול ולשבע' הימים היה מי המבול ונאספו כולם לתוכה וסגר את הפתח ואינו נכון ע"כ:

יז

ויהי המבול ארבעים יום. פירש"י אין יום הראשון מן המנין שאין לילו עמו ונמצאו מ' יום כלין כ"ח בכסלו. ומקשים על דבריו שהוא ז"ל פי' אחר כן מקצה ק"ן התחילו לחסור והוא א' בסיון כיצד בכ"ז בכסלו פסקו הגשמים הרי שמנה שבעה עשר במרחשוון בכלל המ' ומתרצים דבריו דלגבי ירידת הגשמים אין מונה יום י"ז לפי שנאמר בו מ' יום ומ' לילה אבל כשמונה ק"ן של תגבורת המים מתחיל מכ"ז בכסלו כאלו התחיל למנות ירידת הגשמי' מי"ז במרחשוון:

יט

והמים גברו. ויגברו המים. פי' שנתרבו מאוד כי לרבוי הגדול יקרא לשון גבורה ויתכן כי פי' ויגברו שהיו באים בשטף ועוקרים האילנות ומפילים הבניינים כי לכח יקרא גבורה כי הכח בגבורה כמו גם גברו חיל:

כב

מכל אשר בחרבה מתו. ולא דגים שבים אפילו למ"ד מי מבול רותחין היה אפשר שברחו לתהומות ובנקיקי הסלעים ונחבאו שם ואיכא למ"ד שברחו לאוקיינוס:

כג

וימח את כל היקום. אחרי שאמר ויגוע כל בשר וכל אשר בחרבה מתו הוסיף לומר וימח שנמוחו הגופי' והיו למים כענין ומחה אל מי המרים כי היו המים רותחין כדברי רז"ל.

וימחו מן הארץ. שנשכח זכרם שאין להם זרע ואע"פ שכבר כתיב שהכל מתו הוצרך לומר כן להשמיענו שלא היה לא עוף ולא שרץ שישאר לו בצים או זרע בכל עץ או תחת הארץ כי הכל נמוחו ויתכן שיהיה פי' הפסוק וימח את כל היקום אשר על פני האדמה כי מאדם ועד בהמה ועד עוף השמים נימוחו מן האדמה ולא נשאר רק נח.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.