חזקוני/בראשית/ז
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ויאמר ה' ויאמר קמא זה מדת הדין אבל האי דמישתעי ביה בהצלה כתיב ביה מדת הרחמים.
ב[עריכה]
מכל הבהמה פרש״י מכאן שלמד נח תורה. וא״ת הא אמרינן בזבחים טמאים וטהורים בההיא שעתא מי הוו ומשני אין הוו ומנא ידע העבירם לפני התיבה כל שהתיבה קולטתו טהור אין התיבה קולטתו טמא אלמא לא ידע מי טהור ומי טמא אלא מתוך קליטת התיבה ומאי האי דקאמר שלמד נח תורה. אלא י״ל דהכי הוה פירושא מנא ידע מי דבק במינו ומי לא דבק במינו בין טמאים בין טהורים ומשני כל שהתיבה קולטתו וכו׳ וטמאים וטהורים דהתם דאמר, קולטתו טהור לא קולטתו טמא, שייך גבי ערוה כדאמר בעריות אל תטמאו בהם וטהרה וטומאה דהכא היינו באכילה וכשהכיר הטהורות לאכילה מבין האחרות למדנו שלמד תורה כמו שפירש״י. ד״א התם בזבחים בעופות פריך מנא ידע אם טהורים אם טמאים שהרי מיני עופות טמאים מרובים ואין לעמוד בסודם ומשני העבירם לפני התיבה אבל אבהמה לא פריך שאין מין בהמה מרובה כל כך ולא היה צריך להעבירם לפני התיבה וכשהכיר הבהמה בלא העברה לפני התיבה למדנו שלמד תורה. ד״א מכל הבהמה הטהורה הנקיה. מתוך שממעטים אותם על ידי אכילה תקח לך ממנה, שבעה זכרים ושבעה נקבות ואם לא תביא מהם רק שנים איש ואשתו יהיו כלים, אבל מן הטמאה והמאוסה לאכול, סגי בזוג אחד. ואעפ״י שיש מהם שהאומות אוכלין כגון חזיר וכיוצא בו הם משריצים ויולדים הרבה בכרס אחד. ומתוך שריבה הכתוב בטהורות זכרים ונקבות הבין נח שהקב״ה חפץ שיקריב לו מהן קרבן שכן משפט עולה באה זכר כדכתיב אם עולה קרבנו זכר תמים יקריבנו. ומה שלקח מכל מין טהור שבעה זכרים, כדי להקריב מהם חמש עולות לו ולאשתו ולשלשת בניו, ונשתיירו שנים זכרים לחיות זרע.
שבעה שבעה איש ואשתו. בבהמה שזכרות ונקבות שלה כעין זכרות ונקבות של בני אדם כתב בה איש ואשתו אבל עופות שאין זכרותם ונקבותם כעין בני אדם לא נכתב בהן איש ואשתו רק שבעה שבעה.
ד[עריכה]
ארבעים יום וארבעים לילה נגד מכת ארבעים. ד״א על שעברו ישראל תורה שנתנה למשה לארבעים יום.
ז[עריכה]
מפני מי המבול ולא מפני הצווי.
ח[עריכה]
ומן הבהמה אשר איננה טהרה מיכן מוכח בפסחים (ג.) עיקם הכתוב שמנה אותיות ולא הוציא דבר מגונה דמצי למימר ומן הבהמה הטמאה. חז״ק. שהרי יש לנו להוכיח כך ממקרא של מעלה ומן הבהמה אשר לא טהורה היא ונמצא עקום שמנה אותיות, ואין לתרץ דהאי קרא אשר לא טהורה אין זה עיקום דבבהמה הראויה לקרבן מישתעי קרא והאי דכתיב אשר לא טהורה היא היינו להוציא חיה טהורה ולא מצי למכתב הטמאה דטמאה חזיר משמע, הא ליתא דהא אמר בזבחים עד שלא הוקם המשכן היו מותרות בהמות חיות ועופות זכרים נקבות תמימין בעלי מומין טהורין אבל לא טמאין, וכולן קרבן עולה. ולפי התלמוד צריך תיבת טהורה להיות מליאה להשלים שמונה אותיות העיקום [1].
יב[עריכה]
[ויהי הגשם גלוי היה לפניו שלא יחזרו אלא להשקיט מעליו מדת הרחמים שהיתה מליצה עליהם זכיות הוריד לפניה המים בנחת וראתה היא שלא חזרו בתשובה].
יד[עריכה]
כל צפור כל כנף פרט למרוטים ולמקוטעים ולסרוחין ולמחסרי איברין שפסולין בקרבן בני נח.
טז[עריכה]
ויסגר ה׳ בעדו הניח התיבה פתוחה מתיירא היה שמא לא באו כולם שהרי לא היה מכיר כל מינין שבבריות וכשבאו כולם ויסגר ה׳ בעדו, הפתח נסגר מאליו ע״י הרוח דומיא כמו שמצינו בפסחים שערי העזרה שהיו פתוחים ננעלו מעצמן בערב פסח [בעדו בעבורו].
יז[עריכה]
ויהי המבול ארבעים יום ולמעלה הוא אומר ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום אלא מה שלא פירש הראשון פי׳ האחרון כלומר כשהיה הגשם והמבול ארבעים יום אז וישאו המים את התיבה. וכן ויכסו ההרים מן הראשון לא נודע כמה היו ההרים מכוסים בא ויכסו השני ופירשו.
כ[עריכה]
ויכסו ההרים לפיכך ויגוע כל בשר שלא מצאו מקום לנוס ומתו.
חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים וגו'. פסוק זה מלמדנו מכח סברת פשט כי התיבה לא היתה משוקעת במים רק שש אמות כיצד מהיכא נפקא לן דט״ו אמה מלמעלה גברו המים אלא כשתמנה הע״ב יום שיש מי״ו בתשרי שבו נחה התיבה עד אחד בטבת שבו נראו ראשי ההרים שבהם היה כל שקוע התיבה במים ותבינו עד היכן הגיעו המים כי דבר קל הוא להכיר בעץ ששרה במים ימים רבים אע״פ שיבש, ויש לומר שראו והכירו שלא היתה משוקעת במים רק שש אמות שחסרו בע״ב יום הללו והבינו כי החסרון עולה אמה לשנים עשר יום ולפי חשבון זה חזרו ומנו המאה ושמונים יום שיש מכ״ח בסיון שבו פסקו הגשמים והתחילו המים לחסור עד אחד בטבת שבו נראו ראשי ההרים ומצאו בהם ט״ו חלקים משנים עשר יום בחלק ובשני הימים היתרים אין לדקדק כי חסרון חשבונם אינו עולה רק לשישית החלק ולפי שראו בשיקוע התיבה כי החיסרון עולה אמה לי״ב יום הבינו כי חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים וגו'.
כא[עריכה]
וכל האדם תיבת אדם סתם שבכל המקרא כוללת אנשים ונשים וטף. וא״ת איך נענשו דור המבול מאחר שלא נצטוו על המצות. וי״ל יש כמה מצות שחייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת אעפ״י שלא נצטוו ולפיכך נענשו, כמו קין שנענש על שפיכות דמים אעפ״י שלא נצטוה על כך. או שמא על הגזל עצמו נצטוו.
כב[עריכה]
[מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים].
כד[עריכה]
ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום דיבר הכתוב אחר מחשבתו של נח כאילו לא נתמעטו המים עד שנחה התיבה על הרי אררט אך האמת הם התחילו לחסור מכ״ח בסיון שפסקו בו הגשמים כמו שמסדר והולך ויכלא הגשם מן השמים מיד וישבו המים מעל הארץ וגו׳ ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום משהתחיל המבול שהוא מי״ז באייר עד י״ז בתשרי אז חסרו המים כ״כ שנחה התיבה, מיד ותנח התבה בחדש תשרי בי״ז יום לחדש וגו', בעשירי הוא טבת באחד לחדש נראו ראשי ההרים, ויהי מקץ ארבעים יום שנראו ראשי ההרים שהוא עשתי עשר בשבט ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה, וישלח את הערב לאחר שבעת ימים כמו שפירש״י שהוא י״ח בשבט, וישלח את היונה ויחל עוד שבעת ימים, ויסף שלח את היונה והוא כ״ה בשבט, וייחל עוד שבעת ימים שהם ב׳ באדר, וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו, ועמד בתיבה כ״ח ימים עד א׳ בניסן שנאמר ויהי באחת ושש מאות שנה בניסן באחד לחדש חרבו המים ויסר, מכסה התבה וירא והנה חרבו המים מעל פני האדמה. אך עדיין היתה טיט ורפש ואינה ראויה לדריסת רגל עד כ״ז באייר כדכתיב ובחדש השני בכ״ז יום לחדש יבשה הארץ.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |