משך חכמה/בראשית/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

משך חכמה TriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png ז

א[עריכה]

בא אתה וכל ביתך אל התיבה וכו'. הנה השבע מצוות שנצטווה אדם המה מושגים לנימוס המדינה ולהנהגה הטבעית לכן כתוב בהן ויצו אלקים שזה מורה על כח כל הכוחות הטבעיות אשר מורגש לכל מעין על הבריאה בכללה כי יש אלקים בארץ אבל כאן שעשה נח מצוה יתירה וזהו לפרוש מאשתו וכמו שאמר ויעש נח ככל אשר צוהו ד' ויבא נח ובניו כו' וזה מושג רק בנבואה מצד הגזירה לא מצד הנימוס לכן כתיב כאן ד' שזה מורה על היותו מתגלה לנבראים בהרגשה פרטיות, שמרגישים את כבודו בהבדל מן הבריאה ודו"ק:

ויותר יתכן דגם האיסור בתשמיש הוא ענין נימוסי דהמולידים לימים מועטים אם יולידו יחסר להם מזון ויפחדו שמא ימותו מרעב. לכן אסורים כולם שלא יהיו אלו שבעים ואלו רעבים ועוד לא ידעו כמה יהיו בתיבה אכן העיקר משום דכאן צוהו השי"ת שיקח מהטהורים שבעה וזהו לצורך קרבן לכן בקרבנות לא כתוב לא א' ולא אלודים רק ד' שלא ליתן פ"פ כו' כדברי בן עזאי סוף מנחות לכן כתוב ד' לבדו ודו"ק:

כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. עיקר הנסיון של כל הנבראים הי' ההסתפקות וקבלת מרות מנח ובניו כן נסיון של נח הי' העמל והסבלנות לכלכל כל מינים שונים לפי כלכלתם ולעשות רצונם וכמו שספר שם לאליעזר (בפ' חלק) ולסבול טרדתם מה שלא ישוער בשכל ותמים פירשו בגמרא תמים בדרכיו הוא עניו וסבלן (רש"י) לכן ידיעת השי"ת אינו מכריח הבחירה וידיעת הנבראים מכריח לכן אם גילה הדבר לנח שהוא תמים הלא היתה ידיעתו מכרחת הבחירה והיה מוכרח על הסבלנות היתרה וענותנותו לכן לא גילה השי"ת אליו ונשאר על זה בבחירתו חפשי מההכרח ולכך גדלה מעלתו ודו"ק:

ג[עריכה]

גם מעוף השמים שבעה שבעה. מה שלא זכר שנים שנים מעוף הטמא משום שגלוי וידוע לפניו שעופות הטהורים מרובים יעוין סוף אלו טרפות אבל בהמות שטמאים מרובים לכן הזכיר אותם:

גם מעוף השמים שבעה כו' לחיות זרע על פני כל הארץ.' בטהורים הכתוב מדבר רש"י והא דלא כתב בפירוש מעוף הטהור אתי שפיר לפ"מ שכתבו התוס' בנדה דף נ' דתרנגולתא דאגמרא הזכר טמא והנקבה טהורה יעו"ש. א"כ במין כזה צוהו להביא שבעה מפני שאף שהזכר טמא אכן הוא לחיות זרע על פני כל הארץ ובנקבה הנולדת תהי' טהורה וכן מדויק הפסוק שכאן נזכר לחיות זרע ודו"ק:

ח[עריכה]

ומן העוף וכו' שנים שנים באו אל נח. הנה בעוף לא כתוב הטהור שסימני העוף זפק וקורקבנו נקלף סימנים שבפנים ולא היה ידוע לנח. אבל בבהמות הסימן מעלה גרה ומ"פ סמנים שבחוץ ואחרי זה כשעלו לתיבה ופרנסן י"ב חודש וראה מי באו שנים ומי באו שבעה אז ידע כל הסימנים והמינים וכמו"ש התוספות פרק אלו טריפות דכל הדורס מנח גמירי להו ודו"ק:

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף