הטור הארוך/בראשית/ו

הטור הארוך בראשית ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ויראו בני האלקים. פי' בני השרים והשופטים. בא לומר כי הדיינים אשר להם לעשות המשפט בניהם עושים חמס בגלוי ואין מונע אותם:

ג

בשגם הוא בשר. פירש"י שגם יש בו שהוא בשר ואעפ"כ אינו נכנע ומה יעשה אם היה אש או דבר קשה. ור' אברהם פי' אמר לא יעמוד רוחי באדם לעולם בעבור החמס הזה ועוד כי בעבור שהאדם הוא בשר ויגוע עד עת שיחסר ופי' הוא כמו גם בשהוא בשר. והרמב"ם פי' לא יעמוד רוחי באדם לעולם בעבור שגם האדם הוא בשר ככל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ואינו ראוי להיות רוח אלקים בקרבו. והענין לומר כי אלקים עשה את האדם ישר להיות כמלאכי השרת בנפש אשר נתן בו והמה נמשכו אחר הבשר ובתאוות הגופניות נמשל כבהמות לכן לא ידון עוד רוח אלקים בקרבו אבל אאריך להם אפי אם ישובו:

ד

הנפילים היו בארץ. פירש"י שנפלו והפילו העולם ולשון נפילים בעבור שיפול לב אדם עליו מפחדם. וי"א שכל הרואה אותם ירא ה' שיפול עליו מרוב גובהם. ור' יוסף קמחי פי' נפילים לשון גדולים כמו ואולם הר נופל יבול שפרושו הר גדול:

בני האלקים. בני הגדולים שכשהי' רואים בבנות האדם אשה יפה בצורה לקחו אותה באונס וילדו להם כמותם בעלי צורה:

אשר יבאו. פיר"שי בני הגדולים. והרמב"ן פי' כי אדם ואשתו נקראו בני האלקים שהיו מעשה ידיו והוא אביהם ואין להם אב זולתו והוא הוליד בנים ובנות רבים כדכתיב ויולד בנים ובנות רבים והיו האנשים האלה הנולדים ראשונים מאב ואם בשלימות גדולה מן הגובה והחוזק כי נולדו בדמות אביהם. ויתכן שהיו כל בני הקדמונים אדם שת אנוש נקראי' בני האלקי' כי היו שלשת אנשים האלה בדמות האלקים ואז הוחל לעבוד ע"ז והוחל לבא בבני האנשים חולשא ורפיון וכאשר הוחל האדם לרוב ונולדו להם בנות היו אלה בני הראשונים בחזקם ולרוב תאוותם היו בוחרים הנשים הטובו' בעלי הקומה והבריאו' ואמר כי מתחלה לקחו אותם להם לנשים דרך חמס ואח"כ באו עליהם דרך זנות אל בנות האדם שאינם באותה המעלה ולא נודע הדבר עד שהולידו להם בנים והכירו כי אינם מבני שאר האנשים רק מבני האלקים האלה נולדו שהם גדולים מאוד והם נפלו מאבותם בכח וגובה מל' לא נופל אנכי מכם והמה גבורים משאר בני אדם. ואמר שיהיה זה בדורות הראשונים אשר היו נקראים בני האלקים בהיותם בתכלית השלמות שהולידו מבני האדם נפילים וגם אחרי כן כי הנפילים עצמם הולידו נפילים מהם. ופי' מעולם כי האנשים אחרי דור המבול כאשר יראו גבורים יזכירו אלו ויאמרו כבר היו גבורים מאלה לעולמים אשר היו לפנינו והיו אנשי השם בכל הדורות אחרי כן:

ו

וינחם ד' ויתעצב אל לבו. דברה תורה כלשון בני אדם והענין כי מרו ועצבו את רוח קדשו בפשעיהם. וענין אל לבו כי לא הגיד זה לנביא שלוח עליהם וזה הלשון נופל על המחשבה שהוא כמו לדבר אל לבו:

ח

ונח מצא חן. דורש בב"ר לא שהיה כדאי לינצל אלא שמצא חן. נח אותיות חן:

ט

אלה תולדות נח. י"מ תולדות לשון קורותיו כמו אלה תולדות בני נח. ואלה תולדות השמים. ומה שהחזיר ויולד נח בשביל שהפסיק ואמר איש צדיק תמים היה בדורותיו להודיע למה צווהו בתיב' ואע"פ שאמ' כבר למעל' ויולד נח את שם ואת חם ואת יפת החזי' להזכירם פעם אחרת לומר שאינו כשאר אבותיו שהולידו בנים ובנות וזה טעם שאמר שלשה בנים הזכיר מספרם לומר כי אלה שלשה לבד היו תולדותיו ונצלו בזכותו:

איש צדיק תמים היה. פי' צדיק תמים שהיה זכאי ושלם בצדיקים וראוי לינצל מן המבול שאין לו עונש כי צדיק הזכאי בדין הפך הרשע כדכתיב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע אבל באברהם שאמר לעשות צדקה ומשפט שבח אותו בצדקה שהוא משפט וברחמים שהוא הצדקה. ור' אברהם פי' צדיק במעשה ותמים בלבו. ואמר את האלקים התהלך נח שהולך אחרי השם ולא אחר הוברי השמים ומנחש ועונן וכ"ש אחרי ע"ז. או בא לומר כי נביא היה כמו אחר ד' תלכו ואותו תיראו דנאמר בהרחקת המתנבא לע"ז:

בדורותיו. פי' רש"י יש דורשים אותו לשבח ויש לגנאי. והרמב"ן פי' לפי הפשט שהוא לבדו צדיק בדורות ההם שאין בדורותיו לא צדיק ולא תמים זולתו. וכן כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה שאין אחר בדור ראוי לנצל זולתו. ואמר בדורותיו כי דורות רבים עברו מעת שהשחיתו ואין צדיק בארץ זולתו ואל יקשה עליך דברי רבותינו במשותלח כי הכתוב אינו מספר רק שאין צדיק אחר ראוי לינצל מן המבול מכל הדורות ההם. וי"מ בדורותיו בדורות שלפני המבול ובדורות שלאחר המבול:

י

את שם את חם ואת יפת. יפת הוא הגדול כדכתיב אח"ז יפת הגדול אלא שהקדים שם בשביל מעלתו וחם הוא הקטן והזכירו אחר שם כי כך סדר תולדותם שם וחם ולא רצה לומר שם ויפת וחם כי אז היו כולם נזכרים שלא כסדר תולדותם ואין ליפת מעלה שיבטל הסדר בשבילו:

יב

כי השחית כל בשר. פירש"י אף בהמה חיה ועוף השחיתו דרכם ליזקק לשאינן מינם. וכתב הרמב"ן א"כ מה שכתב אחרי כן כי מלאה הארץ חמס מפניהם ולא מפני כולם דלא שייך חמס אחי' ואבהמה אלא מפני מקצתם וסיפר עונש האדם לבדו. א"נ בכולם קאמר שגם בהמה ועוף לא שמרו בזה תולדותם והיה כל בהמה טורפת וכל עוף דורס והם גם הם עושים חמס. וע"ד הפשט כל בשר זה כל האדם ולמטה מפרש כל בשר אשר בו רוח חיים ומכל החי מכל בשר חיה ועוף אבל כאן כל בשר כל אדם וכן יבא כל בשר:

יג

כי מלאה הארץ חמס. שלא נחתם גזר דין שלהם כי אם על הגזל שהיא מצוה מושכלת אין בה צורך נביא ועוד שהוא רע לשמים ורע לבריות:

והנני משחיתם את הארץ. פירש"י מן הארץ. ור' אברהם פי' שמלת משחיתם מושכת עצמה ואת אחרת עמה והנני משחיתם ומשחית את הארץ:

יד

עצי גופר. שראויין לידון באש וגפרית כאנשי סדום ועמורה:

מבית ומחוץ בכופר. פירש"י בזפת וצ"ל שנצטננו סביבי התיבה שאל"כ היה נימוח. וי"מ כופר נקרא כל דבר שמדביקין בו כמו זפת וסיד וקונייא:

טז

צוהר. איכא מאן דאמר אבן טובה ואיכא למ"ד חלון ומקשינן למ"ד חלון והלא לא שמשו המאורות כל שנת המבול ומשני שעשאו כדי לידע מתי יכלו י"ב חדשים. וקשה וכי לא היה יכול לחשוב מתי תכלה השנה ומיהו אינו קושיא אע"פ שלא שמשו המאורות הוצרך לחלון לכמה דברים וכן מצינו לבסוף שהוצרך לו בשליחות העורב דכתיב ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה:

יז

ואני הנני מביא את המבול. פירש"י הנני מסכי' עם אותם שאמרו מה אנוש כי תזכרנו. והקשה הרמב"ן ואני תמי' ואיך יסכים עמהם והוא משאיר להם שארית לפליטה גדולה ונח ובניו וכל חי להרבות זרעם ואולי הוא הסכמה לדעתם שלא יחמול עליהם:

יח

והקימותי את בריתי אתך. פירש"י ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו. ור' אברהם פי' שהשם נשבע לו שלא ימות במבול הוא ובניו אע"פ שאינו מפורש כמו שמצינו במשנה תורה נשלחה אנשים לפנינו. ומלת והקימותי שאקיים שבועתי וקרוב הדבר שזה רמז לקשת ופי' ברית הסכמה שבחרו שניהם מגזרת ברו לכם. והרמב"ן כתב ויותר נכון כדרך הפשט כי ענין והקמותי לומר בעת שיבא המבול תהיה ברית קיימת אתך שתבא אל התיבה אתה וביתך ושנים מכל החי להחיות כלו' שתחיו שם ותקיימו לצאת משם לחיים והברית הוא דבר השם כשיגזור אומר בלי תנאי:

יט

ומכל החי מכל בשר. כ' הרמב"ן ידוע הוא כי החיות רבות ומהם גדולות כמו פילין וראמים וגם רמש האדמה ועוף השמים אין מספר והוצרך להביא מכולם ומאכלם לצורך השנה ולא תכילם התיבה ולא עשר כיוצא בה אלא מעשה נס שהחזיק מועט את המרובה ואין לומר א"כ יעשנה קטנה ויסמוך על הנס משום שהשם צוה לעשותה גדולה שיראוה בני דורו ויתמהו עליה וידברו בענין המבול ויחזרו בתשובה ועוד עשה אותה גדולה למעט הנס כי כן דרך בכל הנסים שבתורה לעשות כל אשר יהיה ביד האדם לעשות והשאר יהיה ביד שמים:

כ

שנים מבל יבאו אליך. פי' הרמב"ן הודיעו כי יבאו אליו מעצמן ולא יצטרך לצוד אותם בהרים ובמעשה פי' שבאו זכר ונקבה וזה היה בכללם. וצריך לומר בפי' ואע"ג דכתיב בקרא לעיל תביא שצריך להביאם תביא אל התיבה קאמר שלאחר שימציאו עצמם אליך קחם בידך והביאם אל התיבה ואחר כן אמר שיקח מן הבהמה שבעה שבעה ובאלה לא נאמר שיבאו אליך אלא שתקח אותם כי הבאים לינצל ולהחיות זרע באים מאליהם אבל הבאים ליקרב עולות לא גזר עליהם שיבאו מעצמם לישחט כי הצוואה של שבעה שבעה היתה כדי שיקריב מהן קרבן בצאתו מן התיבה וצ"ל לפירושו ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שנים דכתיב בתרי' לאו אתקח לך דלעיל דכתיב אבהמה טהורה קאי:

כב

ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים. שעשה התיבה ואסף המאכל וכו' והכתוב השני ויעש נח ככל וכו' לבאר כי לא נפל דבר מכל אשר צוה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.