בכור שור/ויקרא/יב

בכור שור ויקרא יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

כי תזריע... כימי נדת דותה תטמא. דין נדה יש לה, שאם ילדה ואחר כך ראתה [דם] כל ששה לערב שביעי ללידה, טובלת ומשמשה, אע"ג דלא פסק דם הלידה, דהלכא כוותיה דרב דאמר: מעין אחד הוא (ו)התורה טהרתו והתורה טמאתו, בין לקולא בין לחומרא, אבל ילדה בתוך אחד עשר שבין נדה לנדה וראתה ג' ימים בקושי ושפעתה מעת לעת או בלילי שבת ויומו מן הצער; למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וילדה זו, הרי יולדת בזוב וצריכה ז' נקיים, וכל שכן אם ראתה ג' [ימם] בלא קושי בתוך י"א יום וילדה, שהיא יולדת בזוב, ואפילו אם לא פסקה מעט, ששפעה בתוך שבעה, טמאה עד שתפסק כדאמרינן בבנות כותים ללוי, אבל לדברי רב אינה צריכה הפסק. ומיהו האידנא, צריכה לישב ז' נקיים שלא תראה כלל, ואע"ג דהדם דם טהור, בנות ישראל החמירו על עצמן אבל משטבל[ה] אפילו רואה בכל יום, משמשת והולכת כל ימי טהרה. וגם (לא) דומה לנדה שטבילתה בלילה כנדה, כדאמרינן: נדה ויולדת טבילתן בלילה, אבל אם ילדה אפילו י"א יום, דם הבא מחמת צער הלידה אינו נחשב דם זיבה, אלא דם לידה, מפני שבא מחמת הלידה ואינה זבה, אע"פ שראתה ג' [ימים] רצופים ויותר:

ג

וביום השמיני ימול. א"ר שמעון: מפני מה אמרו: מילה בשמיני ולא בששי ולא בשביעי? שלא יהיו הכל שמחים, שיום מילה שמחה הוא, כדכתיב: שש אנכי על אמרתיך, [ו]אביו ואמו עצבין, שאסורין זה לזה, אבל בשמיני מותרים, שטבלה כבר בערב שביעי, והם הכל שמחים:

ד

ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה. בדמים שהם של טהרה לבעלה, למעשר ולחולין דבעלה, חלי הוא, כדאמרינן בנדה, בפרק קמא, תשב ותמתין שלא תגע בקדש ולא תכנס למקדש כדפריש ואזיל:

בכל קדש לא תגע. לא תאכל וזהו אזהרה לכרת:

ואל המקדש לא תבא. מה מקדש שיש לו נטילת נשמה, כרת, אף קדש [ש]יש בו נטילת נשמה, כבר, דהיינו אכילה:

בכל. לרבות את התרומה שהיא טבילת יום ארוך. ולפי הסברא נראה, דאין דם הנדה ודם הזיבה מטמא האשה לבעלה, אלא הזהום שיוצא עם הדם מגופה, כדאמרינן בנדה: האי טפה קמייתא לא מייתי[נן לה] קמי[הו ד]רבנן, משום דמז(ו)ה[ו]מא ואמרינן: האי אתתא דא[יי]ת(י)א [דמא] קמיה דרבי אל(י)עזר, אמר: האי דם חשוד הוא, לפי שלא היה מזוהם כל כך כמו אותו הבא בזמנו, ומיהו טמאה היא, וגם ידעו רבותינו שחמשה מראי דמים הטמאים באים ממקום הזהום, ושאר מראי דם אינם ממקום הזהום וטהורים, ולפיכך, כשהאשה יולדת, הזהום יוצא מגופה עם הולד ומטהר את גופה ואז היא טמאה אפילה בלידה יבשתא, ולפי כי הדם מטהר, טהורה (כל) שלשים ושלש[ה] (לבעלה) [לבן], שאין באותו דם זהום שכבר יצא ונטהר הגף, והבת יוצא עמה זהום כפלים וטמאה כפלים ומטהרת הגוף כפלים ואין דמה מזוהם עד ששים וששה, וכן י"א יום שבין נדה לנדה כבר נטהרת בנדתה מקצת ולפיכך אינה סופרת אלא אחד לאחד ואחד לשנים, אבל כיון שראתה שלשה ימים בידוע שזהום גדול שהיה בה גרם לה, וצריכה ז' נקיים. כל זה לא אמרתי אלא למסבר קראי ולתת לב למה זה טהור וזה טמא לבעלה, ומיהו לענין קדש ומקדש, לאו אורח ארעא ואסר[ה] רחמנא אפילו דם טהור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.