תולדות יצחק/ויקרא/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק ויקרא יב

ב

אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וגו' ואם נקבה תלד וגו'. יש לשאול למה לנקבה הטומאה כפל הזכר וכתב ר"א השם גזר על הזכר כמספר הימים שתשלם צורתו בבטן והנקבה כפלים וזה ברור ומנוסה ע"כ. אבל לרז"ל אחד הזכר ואחד הנקבה הצורה נגמרת למ' יום הטעם לפי שטבע הנקבה קר ולח והלחה ברחם האם רבה וקרה צריכה נקיון גדול. והיה ראוי שיאמר אשה כי תלד זכר מה צורך לומר תזריע לכן דרז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה. והטעם שכשהאשה מזריע תחלה זרע הזכר שהוא אחרון בא ומתגבר עליו לפי שהטיפה שלה שבאה בראשונה היא כמו השדה שזורעין בו והטיפה האחרונה שהיא שלו הוא כחטים שזורעין בשדה והוא בהפך כשהאיש מזריע תחלה אותה הטיפה היא כשדה והטיפה האחרונה שהיא שלה הוא כחטים שזורעים בשדה. ועוד שהאשה שמזרעת תחלה הוא לסבה שחמדה לבעלה וציירה אותו בלבה ולכן תתעבר כמוהו וכשהאיש מזריע תחלה הסבה הוא שחשק באשתו וצייר אותה בדמיונו ולכן ילדה כמותה. ואע"פ שזה הענין אינו מעלה ומוריד לענין דין היולדת הודיעה לנו התורה זה הדרוש לפי שבתורה כלולות כל החכמות ורצתה התורה לעשות לנו חכמים ונבונים בחכמות. ועוד שיש תועלת לנו בזה לומר לנו שכל בן ישראל ראוי להשתדל לשיהיה לו בן זכר שישאר במקומו לעבוד את ה' כמ"ש תחת אבותיך יהיו בניך ואם ירצה שיהיה לו בן זכר ישהה עצמו על הבטן לשתזריע היא תחלה כמו שאחז"ל בפירו' הפסוק שאמר שכר פרי הבטן. ויש ספק על זה ממה שאמרו בברכות פרק הרואה שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח משלשה עד ארבעים שיהא זכר מארבעים עד שלשה חדשים שלא יהא סנדל משלשה עד ששה שלא יהא נפל מששה עד תשעה שיצא בשלום ואם כן נראה שזה הדבר תלוי בתפלה ולא בטבע. התשובה בטבע תלוי שאם הזריעה תחלה יולדת זכר אבל אם הזריע הוא תחלה לזה צריך תפלה ועוד תלוי בתפלה כשהזריעו שניהם בבת אחת:

אשה כי תזריע וילדה זכר. אמר רבי שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף כך תורתו נתפרשה אחר כל בהמה חיה ועוף והוצרך רבי שמלאי לומר כן לפי שהוקשה לו אחר ששלימות האדם גדול והבעלי חיים יש בהם חסרון היה ראוי שיפרש בתחלה תורת האדם ואחר כן תורת בעלי חיים ולמה פירש בתחלה תורת הבהמות והחיות והעופות מי הם טהורים ומי הם טמאים ואחר כך פירש האדם וטהרתו והשיב שתורתו נמשכה ליצירה כמו שבתחלה יצר כל הבעלי חיים ובסוף יצר את האדם כן הוליך בכאן הסדר ההוא. והטעם שביצירה ברא בתחלה כל הבעלי חיים וכל הצמחים שאם היה בורא בתחלה האדם ואח"כ הצמחים מה יאכל היה מת ברעב וכן הבעלי חיים אם לא היה בורא אותם בתחלה איך ישתמש בסוסים בחמורים וכן מה ילבש ומה ינעל אלא בצמר צאן ועורות בקר אף ע"פ שאינו אוכל מהם ועוד שהיסודות הולכים מעלת השלימות שכשמתרכבים זה עם זה ומתמזגים נתהוו מהם הצמחים וכשנתמזגו עוד לעזוב יותר מן האיכות שבהם ובאים אל השיווי יותר נתהוו מהם בעלי חיים וכשנתמזגו היסודות יותר עשה מהם הקב"ה אדם שהוא שוה המזג מכל אשר לפניו ולכן ברא הקב"ה קודם לאדם הבעלי חיים ולכן כמו שביצירה יצר את האדם אחר כל בהמה חיה ועוף כך תורתו אחר כל בהמה חיה ועוף ויש באלו הפסוקים ספקות:
הספק הא' מה יחס יש בין הצרעת ליולדת לשסמך אחריה אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת ועוד מה יחס בין אשה כי תזריע לבהמות חיות ועופות שסמכה לפניהם ועוד מה יחס יש בין הצרעת לבהמות חיות ועופות טהורות שסמך הצרעת להם. הספק השני במאמר רבי שמלאי שאם רצה התורה להוליך סדר דיני האדם והבעלי חיים כסדר היצירה היה ראוי שיפרש בתחלה דיני אדם כי יהיה בעור בשרו ואחר כך אשה כי תזריע שכן ביצירה נברא אדם בתחלה ואח"כ נבראת חוה. הספק השלישי במצות המילה שאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו מה צורך לצוות כן אחר שכבר צוה אברהם וכרת ברית עם הקב"ה לעשות כן הוא ובניו כל הימים כמו שאמר ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר וא"כ מה צורך לכפול ולצוות וביום השמיני ימול בשר ערלתו:
הספק הד' אלו הונח שהיה צריך התורה לחזור לצוותו אין כאן מקומו ברית מילה קדוש וטהור מי הכניסו בין הטומאות ומי נתן כהן בבית הקברות:
התשובה לכולם שהצרעת אמרו חכמי הרפוא' שאיפשר לבא לאחד משלשה סבות. האחת בעבור מאכלות רעות. השנית ששכב עם אשה בנדתה וכן ארז"ל שכל מי שישמש אם האשה ביום ראשון לנדתה יהיה הולד מצורע לעשר שנים ואם שמש לשני ימים לנדתה יהיה מצורע לעשרים שנה ואם בשלשה לנדתה יהיה מצורע לשלשים שנים וכן עד ז' ימים ואם ביום שביעי יהיה מצורע לשבעים שנים ע"כ וזהו שאמר אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך פירוש כשהיא נדה לא תשכב אותה אלא תהיה בירכתי ביתך ולא תהיה נגלית אלא נסתרת וזהו יהיה סבה שיהיו בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך ולא יהיו מצורעים לשבת בדד מחוץ למחנה מושבם. הסבה השלישית אם הוא ערל שאין שולט האויר בעטרה ובאים בה נגעים רעים ולזה אמר בסדר ביו' השמיני כל הבהמות והחיות והעופות הטמאים והטהורים לומר שהטהורים אינם מזון רע ולא יזיקו והטמאים יזיקו מאד לגוף ובפרשה הזאת אמר אשה כי תזריע כימי נדת דוותה תטמא שגם טומאת הנדה מזיק מאד לגוף וזאת סבה שנית לצרעת ואמר בסמוך וביום השמיני ימול בשר ערלתו וזאת סבה שלישית לצרעת ואחר שאמר שלשה סבות לצרעת סמך לאלו השלשה אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת לומר שאם ישמור עצמו מאלו השלשה דברים לא יהיו לו אלו הנגעים ואם לא ישמור מהם יהיו לו ולפי שרוב היהודים שומרים עצמם מאלו השלשה לא נמצא אחד ממאה אלף יהודים שיהיה מצורע והיהודי שיש לו צרעת ודאי חטא באחד מאלו השלשה. ועוד רצה לרמוז בזה הסמיכות לומר לנו שאחר שלישראל אסורים אלו השלשה ידוע שכל ישראל בחזקת כשרים ונזהרים מאלו השלשה וא"כ אם בא צרעת לאחד מישראל ודאי הוא בהשגחה מאת השי"ת ולכן צריך שישוב בתשובה וזהו שאמר היהודי שנשמר עצמו מאלו השלשה ועם כל זה יהיה עור בשרו שאת או ספחת או בהרת לא ילך לרופא אלא לכהן על פיו יתרפא ויהיה טהור ועל פיו יהיה טמא לא על פי רופאים טבעיים אלא על פי רופאים אלהיים והם הכהנים ונראה שלזה הטעם צותה התורה שעל פי הכהנים יהיה כל ריב וכל נגע ולא על פי ישראל אפילו יהיה חכם גדול בנגעים לפי שהרואים יחשבו שמה שטיהר או טימא הוא מצד היותו חכם בטבע או שעשה לו רפואות טבעיות ואם לא כן תימה גדול הוא שחכם גדול ישראל וכהן עם הארץ לא יועיל שיטהרנו ישראל אלא על פי כהן וחכם ישראל אומר לכהן עם הארץ טמא או טהור הוא והוא יאמר טמא או טהור ובזה הותרו הד' קושיות. וגם בזה הותר ספק ר' שמלאי שראוי שיאמר כל סבות הצרעת שהם אותם הג' בראשונה ואחר כך יאמר המסובב שהוא הצרעת שהסבה קודמת למסובב ולזה אמר בראשונה אשה כי תזריע שהוא סבה ואח"כ אמר אדם כי יהיה בעור בשרו שהוא המסובב. ואיפשר להתיר הספק הרביעי שאין כאן מקום מצות מילה. תשובה שהאדם לא נברא אלא לעבוד את ה' ולכן בסמוך שברא הקב"ה לאדם הראשון נאמר בו ויניחהו בגן עדן אמר ויצו ה' אלהים על האדם וכן כאן בסמוך שאמר וילדה זכר אמר וביום השמיני ימול שלא נולד אלא לעשות מצות השם והמצות הראשונה והיותר עקרית היא המילה שאם אינו נמול אינו יהודי ובהיותו נמול קיבל עליו עול מלכות שמים שהוא חתום ונרשם לעבוד השי"ת לקבל כל מצותיו ולעשותם לכן סמך מצות מילה ללידת זכר והבנות בכלל הבנים:
ויש בכאן עוד ספק חמישי למה ביום השמיני ימול בשר ערלתו ולא בשביעי או תשיעי או עשירי והטעם לפי שהחליים חדים גבולם יום שביעי וזה חולי חד ושינוי גדול שיצא ממעי אמו לאויר העולם וכן גבולו יום שביעי ואם ימול תוך ז' ימים ימות אבל יום שמיני כבר יצא מחליו ונתרפא:

ו

ובמלאת ימי טהרה תביא כבש בן שנתו לעולה והקריבו לפני ה' וכפר עליה יש להקשות מה חטאה שהוצרכה לקרבן התשובה רז"ל אמרו בשעה שכורעת לילד נשבעה לא אזקק עוד לבעלי. וכתב הרמב"ן עיקר הכוונה כי בעבור שהיא נשבעת ואין השבועה ראויה שתתקיים מפני היותה משועבדת לבעלה רצתה התורה לכפר לה. ואיפשר לפרש לפי שעל ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן מאי טעמא נפל תורא חדד סכינא ושם בשעת לידתה מזכירים עונותיה לכן צריכה כפרה לאותן עבירות שהזכירו לה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.