רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/יב

רלב"ג - ביאור המילות ‏ ויקרא יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

דבר אל בני ישראל. למדנו מזה שזה הדין אינו נוהג אלא באנשי התורה לא הגויים וכן העניין בשאר הטמאות הנמשכות לה כמו צרעת וזב וזבה ונדה:

אשה כי תזריע וילדה זכר. הנה הקדים התורה להזכיר היולדת זכר כי הוא היותר נכבד וכבר התבאר בספר ב"ח שכאשר היה חומר הנקבה מוכן לקבל זרע הזכר יהיה הנולד זכר וכאשר היה הפכי לו הנה יתפעל ממנו זרע הזכר באופן שיחלש חומו ויהיה הנולד נקבה וכבר ביארנו אנחנו בביאור לספר ההוא כי זרע הנקבה יש לו מבוא הולד מזה הצד ר"ל שהוא יכין חומר הנקבה לקבל פועל מה וזה יתבאר בביצת הנקבה אשר תתהוה מזולת זרע הזכר ויתבררו החלבון והחלמון ויתברר בה המותר הארציי אשר תתהו' ממנו הקלפה ובכלל לא יחסר בה דבר אלא שלא יהיה ממנו אפרוח לפי שאין זרע הזכר שם וזה ממה שיתבאר ממנו של זרע הנקבה פעל מה בבשול זה החמר והכנתו מצד זה החום החלוש הנמצא בו והנה בארנו שם בטול דעת מי שיראה שאין לזרע הנקבה מבוא בהולדה וכן היה זה דעת הפלוסוף לפי מה שספר ממנו אכן רשד' ולזאת הסבה אחשוב שרמזה התורה במה שיחסה לידת האשה זכר אל הזרעתה וזה שכאשר תזריע קודם שיזריע האיש תקנה חום מה לדם הנקבה באופן שיהיה מוכן לקבל פועל זרע הזכר בשלמות והיה הנולד זכר וכשיזרע האיש קודם הנה יהיה הנולד נקבה לחוזק הפכיות דם הנקבה לזרע הזכר ולזה אמרו רז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה ולזא' הסבה גם כן אמרו הורצה שיהיו בניו זכרים יבעול וישנה והנה הלידה הוא לפי מה שיורה עליו הגדר יציאת הולד דרך הרחם ולזה אם יצא דרך דופן לא ינהג בה דין זאת הטומאה והטהרה והנה ינהג זה הדין בולד בחי ובמת כי בכל אחד מהם יפול שם הלידה ועניין הדם היוצא מהרחם בלידה בולד החי והמת הוא אחד בעינו כי הוא מותר הדם הבלתי נאות בהולדה כמו זכרנו במה שקדם בפרשה הקודמת:

וטמאה שבעת ימים. אע"פ שלא תראה דם כי הוא מבואר כי אי אפש' בלידה מזולת דם בלתי נאות להולדה ואולי למיעוט כמותו לא הרגישה בו:

כימי נדת דותה תטמא. ר"ל כימי נדה חליה כי עניין הנדות הוא בנשים חלי מה ולזה תרגיש הנדה בבא וסתה שראשה ואיבריה כבדים עליה והנה דין זאת הלידה הוא דין ראיית הנדה שתטמא שבעת ימים ולא יותר אף על פי שתראה דם בכל השבע' ימים מה שאין כן בראיית הזבח כמו שיתבאר:

ג

וביום השמיני ימול בשר ערלתו. מפני שקבעה התור' זכרון למילה למדנו שהי' דוחה שבת ויום טוב כשחל השמיני בהן והוצרכה התורה להזכיר זאת המצוה בכאן כדי שלא נחשוב שלא נתנ' התוד' בכללה על ידי משה רבינו ולזה לא תספיק לתורה מה שנזכרה מזאת המצוה לאברהם:

ד

ושלשים יום ושלשת ימים תשב וגומר. ר"ל שכל הדמים שתראה אחר ז' ימי הלידה בל"ג ימים הבאים אחריהם הם דמי טהר ולא תטמא בהם וכבר נאמר סבת זה במה שאחר זה:

בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהר'. למדנו מזה שאעפ"י שדמיה טהורים בזה הזמן הנז' הנה היא איננה טהורה לקדש ולא למקדש עד מלאת ימי טהרה שתביא קרבנותיה ואז תטהר לכל הדברים והנה הסבה היותה בלתי טהורה לקדש ולמקדש הנה הוא מפני היותר מחוסרת כפרה להשלים טהרתה וזה כי למעלת הקדש והמקדש ראוי שתרוחק הטומאה בהם יותר כמו שבארנו במה שקדם וראוי שנדע שהדמים האלו הם דמי טהר כשטבלה אחר ז' ימי הלידה אך אם לא טבלה תשא' בטמאת' תמיד ויטמאו קצת המשקים היוצאים ממנה כמו שיתבאר:

ה

ואם נקבה תלד טמא' שבועים כנדתה. ר"ל שתהיה נדת טומאתה באלו הי"ד יום כטומאתה הנדה ואף על פי שראת' דם בכלם תטהר בסוף י"ד יום כשתרחץ בשרה במים ודין טומאתה באלו הימים הוא דין טמאה הנדה לכל הדברים ר"ל לטמא בועלה וליתר דיני הנדה הנזכרים אחר זה והוא מבואר שאם נסתפק לנו בולד אם הוא זכר או נקבה נשפט בו להחמיר ותטמא לידה י"ד יום ולזה תטמא לידה י"ד יום היולדת טומטום או אנדרוגינוס כי לא נוכל לומר שלא תהיה טומאה לידה כשלא היה הולד ודאי זכר או ודאי נקבה לפי שאין הבדל לעניין טבע דם לידה בין היות הנולד ודאי זכר או ודאי נקבה בין היותו ספק כי עכ"פ זה הדם הוא ממותר הדם הבלתי נאות להולדה והיתה הלידה דרך הרחם כמנהג:

וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת. ר"ל שאחר ששלמו ימי הטהרה הנזכרי' ולפי שאי אפשר שיהיה מעשה אלו הקרבנות בלילה לפי מה שנתבאר בשרשים הכוללים הנה היה הבאתה אלו הקרבנות למחרת ימי מלאת אל פתח אהל מועד אל הכהן למדנו שהיא מטפלת בהבאתו אל הכהן עד העזרה ר"ל עד המקדש שהיא יכולה להכנס בעזרת והוא מבואר שהיא אינה יכולה להכנס בעזרה קודם הביאה כפרת' כי טהרתה תלויה בכפרתה לאחר מלאת ימי טהרה שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה ממקור דמיה מכלל שלא טהרה ממקור דמיה עד שהביאה כפרתה והקריבו לפני ה' וכפר עליה וטהרה ממקור דמיה למדנו מזה שטהרתה תלויה באחד מאלו הקרבנות והוא החטאת כי הוא הקרב ראשון והוא גם כן המורה על החמר אשר בעבורו היתה זאת הטמאה ובכלל הנה מצאנו בכל מקום שהיה שם חטאת שכפרה תלויה בחטאת וכבר נתבארה סבת זה מדברנו בענין הקרבנות ואמנם תהא העולה אחר זה להשלים הרצוי בין המטהר מאלו הדברים החמריים ובין השם יתעלה כי הוא מורה על הצורה וטהרה ממקור דמיה קרא מקור מקום שיצאו משם בטבע אלו הדמים כי הוא מקודם ומשם נובעים ומפני היותם נובעים מהם כזה בזה האופן היתה הטומאה כמו שביארנו ולזה לא יטמא דם מכתרו אע"פ שהו' מן המקור לדם הבא מצדדי הרחם שאינו מן המקור וראוי שתדע כי אלו הקרבנות שאינם באים על חטא לא יכפלו בהכפל ענינם כמו העניין בקרבנות הבאים על חטא ולזה אמר וטהרה ממקור דמיה שאע"פ שהיו שם לידו' מרובות כיון שהביאה חטאתה טהרה מכל אלו הטמאות ולזה אלו ילדה תאומים או ילדה ולדות הרבה זה אחר זה קודם הבאת קרבנותיה הנה תביא קרבן אחד ובו תשלם טהרת לכל אלו הלידות מצד ההערה אשר לקרבן להתרחק מענייני החמר אם לא מן הצד שישרת בו הצורה ואמנם בקרבנות הבאים על חטא ימצא העין בהפך שנאמר על חטאתו כמו שבארנו במה שקדם וראוי היה להיות כן כי כמו שהטבילה לא תכפל בהכפל הטומאות כן ראוי שיהיה ענין הקרבנות הבאים להשלים טהרת הטבילה אלא שהלידות שיקרו לה אחר התחייבה בקרבן והם אחר ימי מלאת ימי טוהר הלידה הראשונה תתחייב עליהם קרבן שנית וכן בזה האופן אבל על כל פנים היא טהורה בחטאת אחד כמו שבארנו והשאר מהקרבנות חובה עליה להקריבם אבל אינם מעכבים טהרתה וכפרתה:

ז

זאת תורה היולדת לזכר או לנקבה. ר"ל עניין טומאת הלידה וימי טהרתה וקרבנותיה:

ח

ואם לא תמצא ידה די שה. ר"ל שהיתה ענייה שלאתהשיגה ידה למה שהיתה חובה עליה לקחת שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת תור לעולה ובין יונה לחטא' או הפך והיה זה כן כי מפני חסרות חטאת העוף לא נשלמה בו הערת חטאת בשלמות ולזה ישלים ההערה העולה הבאה עמו כמו שבארנו בסוף פרשת צו. ולזאת הסבה חויב שיהיה החטאת ממין העולה כשיהיו שניהם מסוג העוף אלא שעל כל פנים כבר נשלמה זאת הכפרה בחטאה כמו שבארנו למעלה וכפר עליה הכהן וטהרה ר"ל שכבר תשלם טהרתה לאכילת קדשים ולהכנס למקדש במה שיכפר בו עליה הכהן והיא החטאת כמו שבארנו. ואולם מה הסבה אשר בעבורה היתה טומאת לידת נקבה יותר חזקה מטומא' לידת זכר עד שימי טמאתה הם כפל ימי טומאת הזכר הנה הסבה בזה לפי דעתי מבוארת וזה שהחמר שיתהוה ממנו הכר הוא יותר דק מהחמר שתתהוה ממנו הנקבה וזה מבואר למי שעיין בחכמה הטבעית ולפי שהמותר מתיחס לבעל המותר הנה יהיה בהכרח זה המותר אשר בלידת הנקבה יותר עב ויותר נפסד וגם כן הנה לחוזק החום היסודי בזכר ימשול על הדם להפכו לטבעו יותר ממה שימשול על הנקבה ולזה יהיה המותר יותר רב בלידת הנקב' ממה שימצא מנו בלידת הזכר. ואמנם סבת דמי הטוהר והיותם בנקבה כפל מה שהם בזכר ר"ל שימי טוהר הם בנקבה ס"ו ימים ובזכר אינם כי אם חצי זה המספר הנה הסב' בזה גם כן איננה לפי דעתי ממה שיקשה וזה כי דם היולדת נטמא מפני היותו בלתי נאות להולדה כמו שזכרנו בעניין הטמאות והטהרות וכן הענין בדם הזבח והנדה כמו שביארנו ואולם אם ימצא באשה דם יוצא ממקורה נאות להולדה הנה איננו ראוי שיטמא מזה הצד ואולם שכבר יצא ממקור האשה כמו זה הדם אחר הלידה הנה זה מבואר ממה שאומר וזה שהוא מבוא שכאשר הטבע התחיל למשוך דבר מה לצד מה והמשיך זה הפועל זמן ארוך הנה לא יתחזק הטבע למשוך הדבר ההוא להפך הצד ההוא תכף אבל יהיה זה בהכרח בלתי נשלם לו כי אם לאחר זמן ארוך ולזה הנה כאשר משך הטבע זה הדם הנאות להולדה אל מקור האשה להזון ממנו הולד והתמיד זה זמן ארוך הנה מן השקר שימשך תכף זה המותר אל השדים להתהות ממנו החלב אבל ישלם זה בזמן ארוך ולזה היה חלב היולדת בעת הסמוך ללידה בלתי נאות לפי מה שהגידו הרופאים כי הוא יותר עב מן הראוי לפי שלא ימשך אליו עדיין הדם הנקי אשר היה נמשך אל הולד ברחם ולזה ישאר נביעת זה הדם הנאות להולדה מהמקור זמן ארוך אחר הלידה ואולי שערה החכמה האלהית שזה ישלם לפי הנחות בזה הזמן אשר הגבילה התורה בזכר ונקבה ואמנם היה זה הזמן בנקבה יותר ארוך ממה שהוא בזכר לפי שהדם שתזון ממנו הנקבה יותר עב מהדם שיזון ממנו הזכר וכן הענין בחלב היולדת נקבה עם חלב היולדת זכר כי המזון מתיחס ודומה לנזון ולזה הנה יקרה לזכר לדקו' מזונו שיתחזק הטבע על משיכ' הדם הנקי אל השדים באופן שלא יהיה נובע ממנו דבר ברחם בזמן יותר קצר מהזמן שיתחזק על משיכתו בנקבה כי יספיק לזונה דם יותר עב הדם שיצטרך להיות ממנו חלב הזכר. והנה אחשוב שדמי טוהר היו נשלמים בארבעים יום לזכר לפי שעד מ' יום לא נשלמה יציאת הולד ברחם לי מה שהושג בחוש ואחר זה יהיה נזון בדם הנקי הנובע לו מהמקור אך קודם והאיננו נמשך לו שם כי איננו נזון אז וזה מבואר למי שעיין בטבעיות וכמו שזמן ההשתדלות אל מי שימשך הטבע זה הדם הנקי ברחם הוא ארבעים יום כן יהיה העניין בזמן משיכתו אותם אל שדים ואולם היה הזמן יותר ארוך בזה בנקבה לסבה שזכרנו הנה זהו מה שנראה לנו בסבות מה שנז' בכאן בטומאת היולדת וטהרתה והוא נפלא מאד כמו שתראה והנה היה סדר הטמאות נון לפי מה שביארנו שיזכור תחלת תורת המצורע ואחר כך תורת הזב והזבה והנדה והיולדת אבל הקדים לזכור עניין טמאת היולדת קדם הזכירו עניין הצרעת להעיר אותנו כי הצרעת בא בסבת הדם הבלתי נאות להולדה כי כשנתעברה האשה וחיה העובר הזה מכמו זה הדם הבלתי נאות להולדה יקרה לנולד מההפסד שיהיה מורע או מה שידמה לזה מהעפושים הנפלאים. וראוי שיתבאר ממנו ממה שזכרנו שלא יהיה ליולדת ימי טוהר ולא ימי טומאת לידה אם הפילה תוך ארבעים יום מעת הריונה כי אין שם עדין מותר דם בלתי נאות להולדה כי אין העובר נזון עדין ואין שם גם כן עדין משיכה לדם הנאות להולדה אל המקור ואולם אחר ארבעים יום תטמא לידה לזכר ז' ימים ולנקבה שבועים ואם היה ספק הולכין בזה להחמיר כמו העניין במפלת שפיר מרוקם לפי שיש שם מותר בלתי נאות להולדה אשר הוא סבת טמאת לידה אך לא יתכן שיהיו לה ימי טוהר על האפן הנזכר מה שלא נשלמה בריאת העובר באופן שיתחזק על משיב' הדם הנקי כמו שהתבאר מהסבה שנתננו בזה ולזה יראה שלא ינהג דין ימי טוהר אלא מעת שישעיר הולד כי אז נשלמה ברייתו באופן שיתחזק על זאת המשיכה כי כבר יתילדו אז בגופו מחוזק עכולו אידים עשנים יתהוו ממנו השערות ועל זה יהיה מזונו אז בשלם שבפנים וידבר יי' אל משה ואל אהרן. זכר בכאן אהרן לפי שאליו או לבניו יציטרכו בענין הנגעי' לטמא או לטהר להסגיר או להחליט כמו שיתב':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.