בית מאיר/יורה דעה/צב
סעיף ב' בט"ז סק"ב מסיים ומדברי הש"ע אלו כו'. נ"ל דס"ל כרש"י. נ"ב א"י הכרע בהרמב"ם שהרי מה שאוסר השאר מיירי בשניער לבסוף וגם הה"מ כתב שאין הכרע כלל מדברי הרמב"ם:
שם בש"ך סק"ג. כתב עוד י"ל דכאן מיירי שהחתיכת הבשר שמן והיינו לדבריו סי' ק"ה ס"ק י"ט. גם לענ"ד יש לתרץ דמיירי הכא דאית בי' בחתיכת הבשר בקעים או שהוא מתובל בתבלין דאז נאסר כולו אם הוא צלי רותח. ועיין סי' צ"א וא"כ שפיר קאמר מבלע בלע מפלט לא פלט כיון דהוא חוץ לרוטב דאז הבקעים או התבלין פועלים לבלוע בכולו בחם לתוך צונן לדעת הש"ע ואפילו בחי לדעת הטור באותו איסור עצמו של חלב יהי' כחוש או שמן. מכ"ש דמהני בצונן לתוך חם שיבלע בכולו. ומתורץ בזה מה דק"ק למ"ד עילאה גבר הא טפת חלב שנפלה על החתיכה משמע אפילו הטיפה צונן ולמה נאמר שיבלע בכולו. ולהנ"ל לק"מ. אך על הטור ק"ק דהי' לו לבאר. וזה באמת אף לתירוץ הש"ך קשה וע"כ דלא נחית הכא לבאר רק דין חנ"נ וסומך עצמו על המבואר במקומות אחרים עיקר דיני בליעה אימת בכולו ואימת כדי קליפה וק"ל, ועל תי' הש"ך צ"ע א"כ קושי' הש"ך על הרמ"א בסי' ק"ה ס"ק י"ז על הג"ה רמ"א שבסי' צ"ב כיון דמסיק הש"ך דבב"ח איסור מחמת עצמו הוא. ועיין סי' ק"ה:
שם בש"ך סק"ז מסיים צריכים נטילה. נ"ב היינו אם אינו שמן בבירור אבל אם הוא שמן אוסר עד ס' כיון דהוי איסור מחמת עצמו לדידי' ע"ש:
סעיף ד לא אמרו כו'. עיין בתה"ב דף צ"ח בבה"ב שם גמגם בסברה דיש יותר להסביר לומר חנ"נ בשאר איסורים מבב"ח מפני שכ"א היתר בפ"ע. ומכ"ש דאיכא למידק לשיטת הר"ן שמסיק דבב"ח הוי החנ"נ ד"ת ובשאר איסורים דרבנן מנין נלמד מן התורה בבב"ח דאפילו כי נפרדו ע"י סחיטה זה מזה שאסור כ"א בין החלב ובין הבשר בפ"ע דילמא לא נאסר מן התורה אלא דוקא כ"ז שהם יחד כדנפק מן לא תבשל גדי בחלב אמו דהיינו אם נתבשלו והמה יחד שניהם אסורים וחייב על חצי זית מזה וחצי זית מזה אבל כשנסחטו חזר כל אחד להיתירו. ונראה דהאיסור ברור מן התורה עפ"י מה דאיתא בהכרו"פ בשם כנה"ג ריש סי' פ"ז שהקשה ל"ל קרא הא אסור מלא תאכל כל תועבה. ותירץ דלמלקות איצטריך דלא תאכל כל תועבה הוי לאו שבכללות. וא"כ בבב"ח שבבישולו נעשה בכל אחד מהן תועבה שנתבשל יחד פשיטא דשוב כל אחד אף לאחר שנפרדו הוי חתיכת נבילה דהא מ"מ תועבה נעשה בו משא"כ שאר איסורין דלא נעשה תועבה בבישולו שפיר דכ"ז שבלוע בו האיסור נאסר וכשנסחט ממנו חוזר להיתרו מה"ת ואין נעשה נבילה אלא מדרבנן:
בט"ז ס"ק י"ב מזה נלענ"ד בדג שנמצא שרץ וכו'. נ"ב ולענ"ד בשרץ דמאיס לכל אדם (לאפוקי קרעפש דנאכל להו) אין להחמיר בכל זה מחמת המבואר ס"ס ק"ד וכן מסיק בעצמו סי' פ"ד. ואולם אם נתבשלו בהדי חלא אז יש לעיין בדבריו ואף לדעת הש"ך ס"ס ק"ז מ"מ לענ"ד אין להחמיר מצד איסור דבוק:
. בש"ך ס"ק ט"ז ולענין וכו' ולומר דלא נ"נ. נ"ב לענין דנצריך ס' נגד החתיכה שהחלב דבוק בו אלא ביש ס' בין הכל נגד החלב הכל שרי חוץ מהחתיכה שהחלב דבוק בו שישאר אסור מטעם שמא נמלח הוא תחילה וע"ש ועיין סי' ק"ה ובמ"ש בצדו:
סעיף ה בש"ך סק"כ כתב מיירי כשאין בתבשיל וכו' ולענד"נ דאפשר דאיירי אפילו כשיש ס' פעמים ס' דמ"מ אסור לערות דהא כשמערה אף שמתחילה הי' ס' פעמים ס' לבסוף אפשר דלא נשאר כשיעור ונאסר הנשאר ונעשה נבילה מן החרש שבהקדירה ריקן שנעשה נבילה כבר. וכשחוזר הנשאר להראשון נאסר הכל אך דזה על הרמ"א נמי קשה שכתב בקדירה חדשה אין לחוש בכל ענין וא"צ רק ס' נגד הטפה ור"ל דאז אף אם עירה בדיעבד לא נאסר והיינו משום דאז הוי כמו נפל נגד הרוטב שמשערין בס' נגד הטפה לחוד. וקשה דהא כתב לקמן בהג"ה והקדירה אסורה ואם בשלו בו תבשיל אחר דינו כמו בפעם הראשון. וביאר הש"ך דצריך ס' בפעם השני. וא"כ איך כתב בקדירה חדשה אין לחוש תיפוק לי' כשמערה אף שבתחלה יש ס' נגד הטפה כשמערה על מקום הטפה מתחלה הוי כמו נפל נגד הרוטב ויש בו ס', דהקדירה עכ"פ נשאר אסור מספק ולבסוף העירוי הוי כמו נתבשל בו פעם שני ולא הי' ס' דנאסר התבשיל. א"ו ע"כ דאיירי במערה בפעם אחד שלא נפסק הקילוח מתחלה עד לבסוף באופן שכל התבשיל מסייע לבטל. וא"כ אף דברי הש"ך נכונים. וכעין זה כתב הר"ן פ' כ"ה וז"ל וא"כ במערה ואינו מפסיק דכבת אחת דמי ועיין סי' ק"ז בש"ע וש"ך שם משמע ככל דברי:
סעיף ו בהג"ה ואם בשלו וכו' נ"ב כתב המ"י כלל מ' סק"ה וצ"ל דמיירי בקדירה שאין דרכו להשתמש בו בשפע דא"כ אפילו לכתחילה. ואפי' להט"ז וש"ך שהשיגו וכו' מודים הכא:
סעיף ט בש"ך ס"ק ל"ח אבל וכו' די בגרידה. נ"ב עיין בת"ח כלל נ"ו במ"י ס"ק ט"ו ט"ז:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |