יד אברהם/יורה דעה/צב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן צ"ב סעיף ב' בהג"ה
טיפת חלב שנפלה על חתיכה שבקדרה שהיא חוץ לרוטב כו'. אם לא ניער כלל אינו אסור רק החתיכה לבד. כ"כ הב"י בשם הראב"ד והכי מוכח להדיא בתוס' והרא"ש פג"ה (דף ק') גבי הא דאמר חתיכה של נבילה ושל דג טמא אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב כו'. וכתבו דמיירי שחתיכת היתר מונחת כולה חוץ לרוטב ועליה מונחת חתיכת נבילה ונאסרה רק אותה חתיכה. ואח"כ כשמנער הקדירה נאסרה כולה. עכ"ד. מוכח להדיא דבלא ניער לא היתה נאסרה רק אותה חתיכה. ובד"מ מסופק אם זה דוקא לר"י דמיירי כשהחתיכה כולה חוץ לרוטב אבל לרש"י דמיירי שהחתיכה שנפלה עליה הטיפה מקצתה ברוטב נאסרו שאר חתיכות אף בלא ניעור כלל. ודקדק מדברי הטור סי' זה דקדק קלוש דה"ה לרש"י בלא ניער כלל לא נאסרו שאר חתיכות שבקדירה. והט"ז כתב בפשיטות דלרש"י דמיירי שמקצתה ברוטב נאסרו שאר החתיכות אף בלי ניער. ונעלם מהם דברי הרשב"א בתה"ק והט"ו סי' ק"ה ס"ד ומבואר מדבריהם להדיא דה"ה לרש"י שכתבו וז"ל אם נפל איסור על חתיכה שבקדירה שהיא חוץ לרוטב ולא ניער הקדירה אינו אוסר אלא כדי נטילה. אבל אם היא ברוטב לרש"י כולה ולר"י אפי' מקצתה. הרוטב מפעפע הטעם ונכנס בכולו עכ"ל. הרי מבואר דאלו לרש"י מקצתה אין הרוטב מפעפע בלי ניעור והיינו אפי' אם היא ברוטב דהיינו אפי' מאותה נטילה הנאסר רק שפניה העליונים מגולים וכמ"ש הב"י ודו"ק היטב. ועיין ברשב"א המובא ביתה יוסף סי' ס"ו. והכי נלע"ד מוכח בפרש"י פ' כה"ב (דף ק"ח סוף ע"ב) שפירש אהא דאמר בש"ס שם אי לא ניער כלל ולא כיסה כלל מיבלע בלע מיפלט לא פליט. פרש"י החלב נבלע בחתיכה אבל אין נפלט ממנה לאסור שאר החתיכות בלא ניעור. שהחלב בגגה של חתיכה הוה עכ"ל. משמע דמיירי שהחתיכה תוך הרוטב רק שגגה דהיינו פניה העליונים מגולים ששם נפלה הטיפה ושם היא עומדת ואינה מתפשטת ממנה לחוץ בלא ניעור. וכ"כ הג"ה מיי' ומביאו הב"י וז"ל מתוך פרש"י משמע כו' וכמו שפירש הב"י דבריו. עיי"ש. ונ"ל שמדברי רש"י אלו הוציא כן. דה"ה לענין הצטרפות שאר החתיכות לבטל הטיפה שאין מצטרפין אפי' היא ברוטב אם פניה העליונים מגולים. דכל שכן הוא דאם אינו אוסר שאר החתיכות כ"ש שאין מצטרפין לבטל. ועיין ש"ך ס"ק ו' וס"ק י"ג:
(שם בש"ע) וכן אם נפל לתוך המרק כו'. הוא לשון הרמב"ם. והטור תמה עליו דמה צורך לנער כשנפל לתוך המרק. ונלע"ד שהרמב"ם איירי במרק עב. וכדמוקמינן מתניתין בש"ס בפ' כה"ב (דף קח) לרב דס"ל מין במינו לא בטיל והא דלא מקשה אברייתא משום דלא שמיע ליה וכמ"ש התוס' שם ותירוץ זה עיקר כמ"ש בחידושי בס"ד. ונראה שזהו טעם ר' יהודה בש"ס שם (דף ק"ט) דס"ל דאפי' ניעור מיד אין מצטרפין שאר החתיכות לבטל הטיפה דחייש שמא לא ניער יפה יפה. ונעשה נבילה אותה חתיכה שנפל עליה הטיפה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה. דר"י סבר מין במינו לא בטיל ולא בארו אמאי חייש לשמא לא ניער יפה יפה. ולעד"נ דע"כ איירי ר"י במרק עבה וכדמוקמינן לרב שם דאי במרק צלול ה"ל שאינו מינו לגבי בשר ואמרי' סליק את מינו כו' ושא"מ רבה עליו ומבטלו. ואמאי קאמר ר"י שאוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה. וא"כ כיון דאיירי במרק עבה מש"ה חייש שמא לא ניער יפה יפה כיון שהוא עב. וא"כ דומיא דהכי רבנן דר"י נמי איירי בהכי וס"ל דמהני ניעור דלא חיישי לשמא לא ניער יפה מיהו ניער ודאי בעי' כיון שהמרק עבה ודו"ק. ונלע"ד ברור ונכון בס"ד. ועיין בב"י שהקשה על הרמב"ם שכ' נער הקדירה הא אין מבטלין אי' לכתחילה. וי"ל דס"ל דזה לא הוי ביטול שהרי אין מוסיף רק שמערב וסברא זו כתב התוי"ט בפ"ד דתרומות משנה ח' והביאו הפר"ח בא"ח סי' תנ"ג. וגדולה מזו כתב המ"א ס"ס של"ה דאם אין כוונתו לאכול האי' רק להציל ההיתר בביטולו לא מקרי מבטל איסור ואם כן ה"נ אין כוונתו לאכול הטיפה של חלב רק שלא יאסר הבשר כולו וכה"ג מצאתי בתשו' מהר"ם מרוטנבורג סי' ק"צ ע"ש. וראיתי להפמ"ג כאן ובאו"ח שהקשה על הפר"ח שהביא ראי' ממתני' דשם איירי רק לר"י ולא קיי"ל כוותיה כמ"ש הרמב"ם וכן הקשה בתשובת ר"ע איגר סי' ע"ז ולא זכר שהקדימו הפמ"ג. ועוד הקשה דאי איתא דטחינה מותר כיון דאין כוונתו רק לתקן א"כ אמאי ב"ח לא בטלי ישחוט אותן כדי לאכלן וממילא יבטלו. וכן רימוני בדן יפצע אותן משום תיקון מאכל דמה הפרש יש בין טחינה בחטים לפציעה ברמונים. וי"ל דטחינה אסור כיון שנתערב הכל ביחד הוי כמכוון לבטל. ולבסוף תי' דשאני חטים שטוחן הכל ביחד א"כ יש בזה ג"כ היתר. משא"כ בשחיטת בע"ח ופציעת רמונים דרך לעשות א' א' ועל כל א' ספק שמא הוא האיסור ל"מ כוונתו לתקן. אלא שהקשה קושיא א' דמהירושלמי משמע דלא קיי"ל להתיר רק גבי מדומע משום דהכהנים סופן לטחון אותן ואמאי מתיר לטחון חטין שיש בהן נצמחים ק"פ. וצ"ל דה"ט דעדיין היתר הוא ע"כ. ולפ"ז א"ש כאן דברי רבינו כאן דמערב כל הקדירה יחד קודם שנותן טעם דמי ממש לטחינת חטים ק"פ. ועוד יש לי לומר דהירו' דמשמע דאוסר טחינת חטים בשאר אי' הוא משום דחשיב לה כוונה לבטל משום דהוי פס"ר. וז"א רק למ"ד דבטיל אי' מה"ת אסור אבל למאי דקיי"ל דאינו אלא דרבנן לא חשיב כוונה מחמת פס"ר דקיי"ל דמותר בדרבנן:
(שם סעיף ג') ואם בשלה עם אחרות צריך ס' לבטל כולה ואם מכירה משליכה והאחרות מותרות. ודע שגם רוב בעינן שיהיה רוב חתיכות היתר כדין יבש ביבש וכמ"ש הפוסקים ר"ס ק"ט וע"ש בש"ך ועיין ר"ס ק"ב. וזהו כוונת הש"ך שכתב ואם אינו ראוי' להתכבד בטלה ברוב. פי' ורוב עכ"פ בעינן:
סעיף ד' בהג"ה
דאמרי' בכל האיסורין חתיכה עצמה נעשית נבילה. מבואר בר"ן ס"פ כל הבשר דאינו אלא מדרבנן משום גזירה דבב"ח ע"ש וכ"כ האחרונים. ונ"ל דכזית בכדי אכילת פרס דלר"ת היה לוקה על כל כזית מהתערובות דנהפך כל ההיתר להיות איסור. כמ"ש הרא"ש פג"ה והטי"ד סי' צ"ח. א"כ ע"כ חתיכה נ"נ מדאורייתא. ומוכח להדיא בתוס' והרא"ש והר"ן פג"ה (דף ק') והמרדכי שם סי' תר"פ דאפילו לר' אפרים שפסקו הט"ו דלא אמרי' חנ"נ בשאר איסורין רק בב"ח. מ"מ בכזית בכדי א"פ מודה. שהרי כתבו דמש"ה בב"ח ס"ל לר"א חנ"נ. וצריך לשער נגד כל החתיכה שנפל עליה הטיפה ולא סגי בביטול טיפה לחוד. לפי שבב"ח נעשה כל התערובות איסור דלוקה על חצי כזית בשר וחצי כזית חלב כדאי' בש"ס ע"ש מוכח להדיא דה"ה נמי בכל שאר האיסורין היכא דנעשה כל התערובות איסור ולוקה על כל כזית ממנו דהיינו כדי א"פ אמרי' שפיר חנ"נ וצריך לשער ששים נגד כל התערובת לכ"ע וזה ברור:
(שם בש"ך ס"ק ט"ז) ולענין אי אמרינן חנ"נ במליחה כו' יש להתיר לצורך הפסד גדול כו' וכ"נ עיקר. וביאר הטעם יפה בספרו הארוך הבאתיו סי' ק"ה. והמ"י כלל ל"ח ס"ק ה' לא ראה את הס' הנ"ל ולכן השיג עליו בחנם. וזה שלא ראה ספרו הארוך גרם לו ג"כ שהניח דברי הג"ה סי' ק"ה ס"ח בצ"ע דמשמע שמיקל גם בצלייה. ולפמ"ש שם יש להקל גם בצלי כמו שכתבתי שם. כתב הטור לדעת ר"ת דס"ל דאמרי' חנ"נ בשאר איסורים וצריך לשער ס' נגד כל החתיכה דוקא שנאסרה בנ"ט אבל נאסרה במשהו לא נעשית כולה נבילה עכ"ל. נלע"ד מוכח להדיא בתוס' והרא"ש פג"ה (דף ק') והר"ן ס"פ כה"ב וברא"ש פ"ב דעבודת כוכבים וטוש"ע סי' קל"ד ס"ד. דדבר הנאסר מחמת משהו לא נעשה נבילה. ואם נפל אח"כ בהיתר אחר א"צ לשער רק לפי ערך השיעור איסור הראשון. ואפי' לח בלח שנתערב יפה. והרי יש כאן משהו מאסור הראשון ממש. אפ"ה א"צ לשער נגד כל התערובות. ולא דמי למ"ש הט"ז גבי חמץ בפסח דאמרי' תרי משהו בלח בלח דשאני התם דגם בזאת התערובות אוסר איסור הראשון במשהו והרי יש כאן משהו ממנו. אבל אם בזאת התערובות אין אוסר איסור הראשון במשהו אלא בנ"ט צריך שיהא נותן בו טעם. והכי מוכח להדיא באשר"י פ"ב דע"ז גבי יין נסך שנפל לבור של יין היתר דנאסר במשהו. ואח"כ נפל שם קיתון של מים דאמרי' סלק את מינו כמו שאינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו. וכתב הרא"ש וז"ל והא דלא אמרינן כאן חתיכה נעשה נבילה ויצטרך מים לבטל יין דהיתר ויין דאסור לפי שלא נפל מן היין האסור כדי נתינת טעם בהיתר אלא במשהו וכל דבר הנאסר במשהו לא אמרי' חנ"נ עכ"ל. ומביאו הב"י בסי' זה ובסי' קל"ד. וכ"פ בש"ע שם ס"ד ע"ש. ונ"מ לענין דבר שיש לו מתירין דאוסר במינו במשהו ושלא במינו בנ"ט כמ"ש ר"ס ק"ב. ואם נתערב במינו ונאסר במשהו ונתערב תערובות זאת בשא"מ ששיעורו בנ"ט. צריך שיהא איסור הראשון נותן בו טעם. וא"צ לשער נגד כל התערובות רק לפי חשבון איסור הראשון שבו. ומיהו אם התערובות בעין בפ"ע נשאר באיסורו לעולם. כי זהו אפי' לדעת ר"א. כמ"ש התו' והרא"ש פג"ה והש"ע ר"ס ק"ו. וזה ברור. ושוב ראיתי בס' א"ז בא"ח סי' תמ"ז שהקשה ע"ד הרא"ש הללו והניח בצ"ע אמ"ש משום שנתערב תחילה במשהו דמה בכך הא מ"מ אותו יין עצמו אסור. ולפמ"ש לק"מ דמ"מ אינו אוסר במשהו להמים דלא חמיר מאלו נפל עתה היין האסור לתוך המים:
סעיף ה'
טיפת חלב שנפלה על הקדירה. אם נפלה כנגד התבשיל א"צ אלא ס' נגד הטיפה. כתב המרדכי פ' כה"ב דה"מ שראינו הטיפה מקודם ועמד עליה כמה היתה. אבל אם לא ראינו אותה אלא לאחר שנפלה. חיישינן שמא נבלעת בדופן הקדירה וצריך לשער ס' נגד עובי הדופן שנפל עליה הטיפה. ע"ש ומביאו הב"י:
(שם) ואם נפלה במקום הריקן כו' ואם יערה התבשיל יאסר התבשיל כו'. ומיירי שאין בתבשיל ס' פעמים ס"א פחות מעט נגד הטיפה דאם יש בתבשיל ס"פ ס"א אינה אוסרת אם עירה. ומ"מ לכתחילה אין לערות דאין מבטלין איסור לכתחלה וה"ה בקדרה חדשה שאסור לערות לכתחילה. וכתב הפר"ח ומיהו אם כלי זה אין דרכה להשתמש דבר מועט רק בשפע שרי לאישתמושי בה. דהא א"א לבוא לידי נ"ט כדלקמן סי' צ"ט וקכ"ב עכ"ל אחרונים ע"ש. ול"נ דאם נפלה שלא כנגד הרוטב דאמרי' שהטיפה אוסרת עד ס' נגדה. א"כ לא ה"ל איסור מועט ואסור להשתמש בו לכתחילה ואולי הפר"ח קאי אנפלה נגד הרוטב וכה"ג. וכתב המ"י דבנפלה נגד רוטב לכ"ע שרי הקדירה כיון דאין כאן רק חשש בעלמא שמא נשאר איסור מועט בקדירה. וזה דלא כמשמעות הבל"י דלהט"ז והש"ך אסור גם כאן דלא כהפר"ח. ומשמע דר"ל אפי' נגד הרוטב וז"א: ונלע"ד דכאן בלא"ה אסור לערות לכתחילה אפי' יש ס"פ ס"א. דשמא לא יערה כולו בפעם א' אלא ישאר מעט בסוף העירוי עד שאין ס"פ ס"א ויאסור. וכדלקמן ר"ס כ"ז ע"ש. ונראה דאם אפי' כבר עירה ואינו יודע אם נשאר בקדירה או אם עירה בפ"א יש לאסור. וכדמוכח להדיא בטור וב"י ובט"ז ואחרונים שם בסי' ק"ז גבי ביצים שנתבשלו ונמצא אפרוח בא' מהן. דחיישי' שמא לא עירה כולם בבת א' ונשאר האיסור בלא ס'. וכ"ש כאן דכל מה שנשאר בקדירה איסור הוא ודו"ק וצ"ע. ודע דאם נפלה נגד הרוטב צריך שיהא ששים בתבשיל נגד הטיפה. אבל אין מצטרפין החתיכות שחוץ לרוטב לבטל הטיפה כמ"ש ר"ס זה לענין שאם נפלה טיפה על החתיכה שחוץ לרוטב שאין מצטרפין חתיכות שברוטב לבטלה ה"ה הכא ודו"ק. ומיהו בזה לא דמו אהדדי דאלו התם יש קולא ג"כ שאין נאסרין חתיכות שברוטב בלא ניעור כמ"ש לעיל בסעיף ב'. והטעם שאין איסור הנבלע בחתיכה יוצא ממנה לבלוע באחרות בלא רוטב כדמוכח בש"ס ופוסקים. כמ"ש שם לעיל בס"ד. אבל כאן נראה שאם אין ס' נגד הטיפה נעשה הקדרה איסור ואוסרת שאר חתיכות שמחוץ לרוטב. שכלי אוסר מאכל בלי רוטב. כמ"ש סי' ק"ה ס"ז ח' ע"ש. ועיין סי' צ"ד וסי' ס"ט:
סעיף ז' בהג"ה
אם נשפך וכו' רותח והעמידו עליו קדירה חמה כו' והתבשיל מותר. מכאן מוכח דלא כהמ"י שכתב כלל נ' ונ"ו דערוי לכ"ש כולו אסור וכ"מ ר"פ כה"ב כמ"ש סי' צ"ד:
(שם) וקלוח מן הקדרה רותחת שהלך אל הקדרה צוננת אם נפסק הקלוח קודם שהגיע אל הצונן הוי נמי ככלי שני. צ"ע דבר"ס ק"ה ס"ג כתב הג"ה דאם כבר מונח בכלי שני אינו אוסר כלל משמע דאם אינו מונח עדיין בכלי שני דהיינו ערוי שנפסק הקילוח אוסר מיהת כדי קליפה. וכמ"ש הש"ך ס"ס זה וסי' צ"ג וד"מ סי' ק"ה ודוכתי טובי. ושוב מצאתי קושיא זו בס' באר יעקב על יו"ד ע"ש. וכן בס' מ"ש סי' ק"ה ס"ב והניח בצ"ע. ונ"ל דשאני הכא שהקילוח נזחל ע"ג כירה ואי נפסק ה"ל כמונח ממש בכלי שני. אבל אם נפסק באויר לא הוי עדיין כ"ש ומבליע כדי קליפה. ומ"ש עוד בס' מ"ש שם מהא דס"ט ודאי לק"מ דטיפה א' כ"ח פוסק:
סעיף ח' בהג"ה
אבל אם אין היד סולדת בזיעה הכל שרי. אם לא שהקדירה רותחת בפני עצמה. עכ"ל ב"י בשם מהר"י והביא במ"י סוף כלל נ"ו. ור"ל כדין חם לתוך צונן שנתבאר סימן צ"א ס"ד דסגי בקליפה והקדירה במקום קליפה וק"ל:
סעיף ט'
חלב מהותך חם שנפל ממנו מפה על כלי צריך הגעלה. הטעם דכיון שהטיפה רותחת מחמת חום האור עצמו אין לחלק בין אם התחתון חם או אפי' צונן כ"כ מהאר"י בתה"ד. וצריך עיון לענ"ד מהש"ס דפסחים פ' כיצד צולין (דף ע"ה ע"ו) גבי נטף מרוטבו של פסח על החרס וחזר אליו יטול את מקומו. ומוקי לה בש"ס בחרס רותחת דתתאה גבר והוא חם דאי בחרס צוננת אין הרוטב נאסר דתתאה גבר והוא צונן [ועיין מ"ש סי' ק"ה ס"ג ברמב"ם] וכ"כ הרע"ב והתוי"ט ע"ש. והרי התם הטיפה רותח מחמת האור עצמו. דהא מיירי בפסח שנצלה בתנור. ואפ"ה שייך שם דין תתאה גבר. וצ"ל דהיינו עטמא דטיפה א' כח חמימותה פוסק. אפי' רותח מחמת האור עצמו. ומיהו בהרבה שנשפך רותח לצונן יש להחמיר כמ"ש בתה"ד. וגדולה מזו ראיתי שכתב הראב"ן בסי' כ"א גבי מליגת רותחין על התרנגולת דאסור נמי לשמואל. דכי קאמר דתתאה גבר בחם לתוך צונן אבל ברותחין על צונן לא אמר דשאני רותח מחם ולא סגי ביה בקליפה משום דמבשל ומבליע ע"כ. ודע דלפ"ד יש ליישב מה שתמהו התוס' בשם ר"י בפ' כל שעה (דף ל"ז ע"ב) גבי המעיסה והחליטה ע"ש. ושוב ראיתי שכ"כ בעצמו בהלכות פסח דמוכח חילוק הנ"ל בפ' כל שעה. ודע דגם בכלי חרס אפשר לקלוף מעט מעט כמ"ש במ"י כלל י"ג ס"ק ג'. ועיין בג"א כלל נ"ה דין ו' ס"ק י"ט וע"ש. ועוד התיר שם בכלי חרס אחר מע"ל בהפס"מ ועיין מ"ש בסי' צ"ט:
(בט"ז סוף ס"ק ל') מסיק דהתוס' בע"ז נסתפקו אי חשיב כ"ר כלי ששאב מכ"ר והעלו לחומרא. (וכ"פ הרמ"א בא"ח) אלא דהרא"ש כתב בשס ר"י דהוה ככ"ר. וצ"ל דגי' אחרת היה להם בתוס'. ונראה שנעלם ממנו מ"ש בפסקי מהרא"י סי' ק"נ דהרא"ש לא קאי אלא אמילתא דסגי הגעלתה ע"י ערוי כמו לגבי יי"נ. אבל כלים שצריכין כ"ר להגעילן לא מהני כלי ששאב לכ"ע דבעינן שתהא מעלה רתיחה בשעת הגעלה ומשמע דלענין בליעה מיהא הויא ככ"ר דאזלינן לחומרא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |