ביאור הגר"א/אורח חיים/תנא

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ביאור הגר"א TriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תנא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
חק יעקב
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה"


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

ס"א אפי' אותן כו'. טור ועסי' תמ"ד ס"ג:

ומותר כו'. גמ' שם:

וטוב לסוגרם כו'. סה"פ להרא"ש וטור כמ"ש שם ו' א' חמצו של א"י כו' ואפילו לא קיבל אחריות שא"צ לבערו וכמ"ש בסי' ת"מ ס"ב וה"ה כאן ועב"ח:

ולא לשום כו' אפי' כו'. שם ושם וכמ"ש בזבחים צ"ה ב' ת"ר אשר כו':

ויש אוסרין. הרמב"ם ספ"ה לטעמו כיון דבשאר כלים צריך הגעלה כמ"ש הרי"ף ורמב"ם וכל הפוסקים ולמדו ממ"ש בסוף ע"א דברים שנשתמשו בהן בחמין כו' וכ"ש להסוברים דכלי שני בולע מהא דחולין ח' ב' כמ"ש בסי' תמ"ז ס"ג בהג"ה ואמרינן בזבחים שם בלוע בלא בישול כו' ובירושל' פ"א דמעשר ופ"ג דשבת תמן כלי חרס בולע וכ"כ הרי"ף ורא"ש וכמ"ש בס"ה ואם תשמישן כו'. אבל ליתא דהם לא כתבו אלא אקערות שתשמישן ע"י עירוי להכשיר ג"כ ע"י עירוי וכמ"ש תוס' בשבת דאלו ודאי צריכין הכשר כנ"ל וז"ש הטוש"ע אלא שעירה כו' וכ"כ הרייז"ש בריש ה"פ בין קערות שעירו (בהן) לתוכן רותח אבל דברי הש"ע בס"ה תמוהין ואינן אלא להרשב"א ועסי' תמ"ז ס"ג בהג"ה ועמ"א:

ואפי' אם. פסחים שם:

ומיהו. זבחים שם:

אבל לתנורים כו'. שם אלא קדירות של מקדש כו' ואם איתא יחזיר לתנורים שזה אפשר אף בירושלים:

כל כלי. פסחים ל' ב' כל הכלים שנשתמש חמץ בצונן משתמש מצה בצונן חוץ מבית שאור כו' כן הוא גי' הראשונים וכ' המרדכי לאו דבחמין אסור אלא משום סיפא דבית שאור אפילו נשתמש בצונן כיון שחמוצו קשה הוי כאילו נשתמש בחמין ואסור להשתמש אפי' בצונן וה"ה לכ"ד שתשמישו בחמין דלמא אתי לאשתמושי בחמין וכ"כ הר"ן ג"כ מהא דבית שאור כנ"ל אלא שפי' דברישא אסור להשתמש בחמין וכ"כ הרמב"ם אלא שכ' הר"ן דוקא בחווץ משום דחריף כמו יי"נ והמ"מ כ' דנקט משתמש בצונן לאו דבחמין אסור אלא להוציא שאם נשתמש בחמין אפי' בצונן אסור להשתמש וכ' הר"ן שלכן אמרו בקדירות בפסח ישברו ובחולין קי"א ב' דההיא פינכא כו' אלא שהר"ן ומ"מ כתבו דוקא בכלי חרס וכגי' הרי"ף ורמב"ם והגאונים כל כלי חרס כו' והטעם לפי שאין לו תקנה בהכשר אתי לאשהויי ועי"כ אתי לאשתמושי בחמין והרא"ש אינו גורס בצונן ומתיר אף בחמין וע"ל סכ"ב וכאן פסק כפי גי' המרדכי שגורס כל הכלים כו' וכפי פירושו וכ"כ בי"ד סי' קכ"א ס"ה בהג"ה אלא שכ' דוקא בקבע אבל דרך עראי מותר וכמ"ש בסוף ע"א ונועצה כו' ולחתוך בה צונן אבל אם נשתמש בצונן מותר אף בחמין לכל הגי' יפי' אף לדעת הרמב"ם ור"ן וע' במלחמות ואפי' בכ"ח שכ' הר"ן דוקא בחמץ דחריף כמו יי"נ אם מכניסו לקיום ואפילו אין מכניסו לקיום רק שהוא כ"ח ותחלת תשמישו ביי"נ אסור כמ"ש בע"א ל"ג ע"ש אבל בשאר איסורין לא וכ"פ בי"ד סי' קכ"א ס"ה בהג"ה אלא שהחמיר בשאר כלים אם יש לחוש שפעמים נשתמש בחמין כיון דאפשר בהכשר וכ"ז בהדחה אבל בלא הדחה ודאי אסור כמ"ש בסוף ע"ג דברים שנשתמש בהן בצונן מדיחן כו' ואפי' להשתמש בהן בצונן כמ"ש בחולין צונן בצונן הוא נהי כו' ושם קי"א ב' סכין ששחט כו' וקי"ל כמ"ד הדחה בעיא ואסכין קאי כמ"ש הרא"ש בריש חולין ס"י ע"ש ואע"ג דלא בלע כלל כמש"ש ח' ב' דהתירא נמי כו' וכן בסכין טריפה לשחוט בה אפי' למ"ד בה"ש צונן בעי הדחה ודוקא סכין כשירה לשחוט מותר ועתוס' שם ד"ה סכין וכ"ז בדבר לח אבל בדבר יבש מותר וכמש"ש סי' צ"א ס"ב בהג"ה ועתוס' דע"ג ל"ב א' ס"ד והא:

ב[edit]

ס"ב שהוא כלי כו'. טור בשם פירש"י:

וכן. טור לפי' י"א:

ואם. גמ' שם:

ג[edit]

ס"ג סכינים מגעילן. גמ' שם. ובפ"ק דחולין ח' ב' מצריך לסכין ליבון וכן בתוספתא דע"ג השפודין והאסכלאות והסכינין מלבנן באור תי' ר"ת בתוס' דחולין שם ד"ה שליבנה ובסוף ע"א ע"ו ב' ד"ה אמר לחלק בין חמץ דהיתירא בלע ובין שאר איסורין דאיסורא בלע וכמו שחילק ושם בגמ' בשפודים ואסכלאות ע"ש וכ' הר"ן שכן דעת הראב"ד וכ' המ"מ שכן דעת הרמב"ם שבהלכות חמץ כ' הסכינין בהגעלה ובפט"ז. מה' מ"א כ' בליבון ולכן בהלכות חמץ השמיט הא דשפודין ואסכלאות שצריך ליבון שלפ"ד גם הם בהגעלה ואין דרכו לכתוב מה שאין מפורש בגמ'. ועוד תי' ר"ת שם ושם לחלק בין סכין קטן לסכין גדול שצולין עליו בשר ותשמישו ע"י האור ומביא ראיה מן הירושל' סוף ע"ג סכין תוחבו ג"פ בקרקע ודיו ר' בון בשם ר' יהודה הדא דתימא בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון ותוס' דחו ראייתו דירושלמי איירי לחתוך בה צונן ובצונן אין חילוק בין תשמישן ע"י האור או ע"י חמין אלא ה"פ דסכין גדולה דרך להיות בה גומות ולכך לא מהני לא שיפה ולא הגעלה ור' ברוך מיישב הראייה ע"ש ולפ"ז אפשר לומר דאין חילוק בין חמץ לשאר איסורים וכ"ד הרי"ף ורא"ש בפ' כל שעה שהביאו ברייתא דשפודין ואסכלאות לענין חמץ וכ' הר"ן שכן דעת הרמב"ן דחמץ אין נקרא היתירא כיון ששם חמץ עליו משא"כ בקדשים שאין נקרא נותר קודם זמן איסורו וצריך לחלק בין גדול לקטן וזה אפי' לתירוץ ראשון דסכין קטן כיון שאין תשמישו ע"י האור א"צ ליבון כמש"ש בברייתא וכ"כ הרשב"א דלעולם בכ"ע א"צ לסכין רק הגעלה ומחקו מימ' דע"א הסכינין שכן בתוספתא ליתא וער"ן ות"ה אך ריב"ם כ' דאף קטן צריך ליבון שלפעמים מתקן הפתילה של חלב ומהפך בשר על גבי גחלים ור"ת דחה סברתו כיון שאין עיקר תשמישו ע"י האור וכ"כ הר"ן וראייה שבכל כלי הולכין אחר רוב תשמישו כמו כוסות וקיתוניות א"א שלפעמים ישתמשו בחמין אפ"ה הולכין אחר עיקר תשמישו ומדיחן וכ' ב"י דלפי מסקנת התוס' יש לחלק בין ההיא דפסחים ובין ההיא דחולין ותוספתא בין קטנה דלית בה גומות כו' ודברי הש"ע לכאורה צ"ע דבי"ד סי' קכ"א כ' בין גדול בין קטן ואפי' לית בה גומות צריך ליבון לחתוך בה רותח וכאן כ' בסתם סכינים כו' ואח"כ כ' בס"ז כלים כו' כגון שפודים ואסכלאות צריכין ליבון. ועיקר שפסק כדעת רי"ף ורא"ש שאין חילוק בין חמץ לשאר איסורין דאל"כ נסתר כל הסימן ולא שייך ליבון כלל בחמץ ואף שמחלק ר"ת בין קטן לגדול חושש שם בי"ד לפסק ריב"ם לחומרא בעלמא דהא כאן פסק כר"ת ור"ן כמ"ש בס"ו כל כלי הולכין כו' ועוד שאף לריב"ם א"צ ליבון אלא חודו של סכין כמ"ש הרא"ש בע"א אלא לחומרא כ' כן משא"כ בסכין של חמץ דישראל אין דרך תשמישו ע"י האור אפי' בסכין גדול ולכן סתם כאן:

וכלי ראשון כו'. שבת מ"ב האלפס והקדירה כו' ושם בגמ' סבר כו' דבכלי ראשון כו' בשלה כו' ואסיק דבכ"ר נמי לא בשלה ואי על האור א"א. ר"ן:

אפי'. שם שהעבירן:

רק. שם שהעבירן מרותחין וכמ"ש בירושלמי פ"ג דשבת ופ"א דמעשר וכמש"ל:

וקודם. ספרי אך כו' מכאן שצריך להעביר החלודה:

הלכך. הרא"ש בפ' כ"ש ונלמד ג"כ מירושלמי דסוף ע"א כנ"ל לפי' התוס' שם:

והנדן. כנ"ל:

ד[edit]

ס"ד ויש מקילין. ר"ל דמרדכי סוף ע"א כ' דאותן כלים הבלועות היתר א"צ ליבון כ"כ רק אם הקש נשרף מבחוץ דשליט הליבון מעבר אל עבר ודי בכך כיון דהיתירא בלע די בהגעלה כמ"ש בשמעתין ואותו ליבון לא גרע מהגעלה ומפליט יותר מהגעלה וכ' ב"י לפי סברת האומרים דחמץ כיון ששמו עליו איסורא בלע גם ליבון כזה לא סגי וצריך ליבון גמור וכ"פ בש"ע וד"מ בס"ק ה' כ' ובאו"ה כ' דחמץ מקרו היתירא בלע כמ"ש בי"ד סי' קכ"א וז"ש ויש מקילים אם כו':

ונוהגין כו'. כת' זה ע"פ מ"ש ב"י בשם הג"מ שהעולם נהגו כדברי האוסרין. שחמץ שוה לשאר איסורין:

אבל דבר כו'. שהוא עדיף מהגעלה כנ"ל והוא שורף אף מה שבגומות כמ"ש בת"ה כי האש שורף הכל וכמ"ש בירושלמי הנ"ל:

הצובה. שם במרדכי ועמ"א:

ה[edit]

ס"ה כלים שנשתמש כו'. סוף ע"א דברים שנשתמש בחמין כגון כו' מגעילן כו':

אם תשמישן כו'. הרי"ף ורא"ש בפ' כ"ש ונלמד ממ"ש שם עץ פרור מגעילן ברותחין ובכ"ר כבולעו כך פולטו מ' דוקא לפי שמשתמשין בו בכ"ר אבל דבר שנשתמש בכ"ש די בכ"ש:

וכלי שמשתמשין כו'. כמ"ש בירושל' דשבת ומעשרו' שם ועירוי ככ"ר חייליה דר"י מהדא אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו כו':

אלא צריך כו'. כבולעו כך פולטו כנ"ל אבל כ"ר לא סגי. בעירוי שאינו מבליע ומפליט רק כדי קליפה כמ"ש בפסחים ע"ו א' ולכן הצריך בסוף ע"א ליורה גדולה גדנפא ולא הכשירו בעירוי ודוקא ביי"נ שהוא בצונן אמרו שם נעוה ארתחו וכמו שחילקו במאני דקוניא פ"ב דע"א ובפרק כ"ש התם תשמישו כו':

כל הכלים. כמ"ש בס"ג מירושלמי:

ו[edit]

ס"ו כל כלי כו'. כנ"ל מהא דכוסות כו':

ויש מחמירין כו' וכן כו' ויש כו'. תוס' ע"ג שם ע"ד ב' ד"ה דרש שסוברים דוקא בידוע שלא נשתמש בהן רק בצונן וכן כ"ד ובשבת מ"ב ב' סד"ה אבל ובזבחים צ"ו א':

וקערות כו'. דטעם דעירוי אינו ככ"ר משום שמתקרר כמ"ש בפסחים ע"ו א' אדמיקר ליה כו' משא"כ כאן:

ז[edit]

ס"ז יש מי. כנ"ל בכלי חרס:

ח[edit]

ס"ח אחד כו'. כלי מתכות מפורש בסוף ע"ג ומפורשין בפרשה וכמ"ש שם וכלי עץ ואבן דינן ככלי מתכות לאפוקי מדעת רב האי שכת' שדינם ככ"ח וצריכין היסק בתנור וראיה ממ"ש בסוף ע"ג גת של אבן כו' ושל עץ כו' ושל חרס כו' אלמא אין דינם ככלי חרס ובספ"ה דכלים תנור סל אבן ושל מתכות טהור וטמא משום כלי מתכות כירה כו' ועמ"ש בסי"ד וכמ"ש ראב"ן דילפינן איסור מטומאה כמ"ש בסוף ע"א ע"ה א' ונדה ס"ה כדרך שאמרו בטהרות כו' אבל בתוספתא דזבחים תניא כלי אבנים אינן טעונים מריקה ושטיפה אלא מדיחן ודחקו במרדכי לומר דהאי מדיחן ר"ל מגעילן ודוחק ועוד למ"ד מריקה בחמין משום הגעלה הוא וכמ"ש בזבחים:

וכן כלי כו'. כמ"ש בחולין ספ"ק כלי עצם ככלי מתכות דמי:

ט[edit]

ס"ט המגעיל כו' ג"כ יתבאר בסי' תנ"ב ס"א:

י[edit]

ס"י סלים. ע' סכ"ז שפסק כסברא האחרונ' וכ"ש כאן במליחה עמ"א ע' סי' תמ"ז ס"ו:

יא[edit]

סי"א מחבת. אע"פ שמטגנים בה כמ"ש בתוספתא דע"ג היורות ומחמי חמי וטיגני כו' מדיחן ברותחין:

ויש מחמירין. עמ"א דלפעמים כו' והוי כתשמישו ע"י האור והרא"ש דחה סברתם דא"כ בקדירה נמי ליחוש אלא שמ"מ לחלוחית משקה בתבשיל רק שאצל הדופן יבש ואין נקרא תשמישו ע"י האור:

יב[edit]

סי"ב כל הכלים. מדאמרי' בפ' כ"ש לקתייהו ברותחין וכמ"ש שם ע"ד א' דחם מקצתו חם כולו. רשב"א:

מיהו אם. הר"ן דחה דבריו דא"כ ה"ל לר' אשי למימר ג"כ לקתייהו בנורא אלא דשני תשמישין יש לסכין א' באור ואותו תשמיש אין מגיע לקתא וא' ברותחי' והוא מגיע ג"כ לקתא ודוקא בקדשים אמרינן בזבחים צ"ו ב' בישל במקצת כלי כו' וכמ"ש שם הא תרומה ל"צ אלא כו' וכ"פ בטור י"ד ובהג"ה סי' קכ"א ס"ו אבל מדברי תוס' בזבחים שם מ' דבכל האיסורין צריך הכשר בכל הכלי ע"ש והרשב"א גורס בפסחים מעייל להו ולקתייהו ברותחין ואהגעלה דלבסוף סמך ופרזלייהו בנורא תחלה לחומרא בעלמא כמ"ש הפוסקים ועמ"א. וש"ע והרב אזלי לשיטתייהו שב"י פ' בי"ד סי' קכ"א כהרשב"א שאף שלא נשתמש רק במקצתו צריך הכשר בכולו וכ"פ בש"ע שם ס"ו אבל בהג"ה פ' שם כדעת הטור שחולק עליו משום כבכ"פ ואף שפ' שם סי' צ"ד ס"א וסי' צ"ח ס"ד בהג"ה דלא אמרי' חם מקצתו חם כולו מ"מ צריך לטעם דכבכ"פ משום דלא פסק כן אלא לענין זה שאינו פולט מאותו צד אבל לבלוע פ' בסי' צ"ב ס"ה שבולע וכדעת התוס' בזבחים שם שאם חם כולו שבולע בכולו ואין חילוק בין כלי מתכות אלא שבכלי מתכות חם כולו אף שאינו אצל האור מקצתו האחר ודלא כש"ך שם סי' קכ"א ס"ק י"ז והכי קי"ל לעיל סי' צ"ד כו':

אין לאסור כו'. משמע מדברי הטי"ד שם והרב שם אפי' נשתמש באותו צד שלא נגעל. דלא כמ"א:

ואפי' כו'. דאינו חם כולו יותר מעירוי וז"ל ד"מ בשם או"ה לכתחלה טוב להגעילו דהרי נוגעין בה כל השנה בידים מלוכלכות ומיהו ע"י עירוי אף לכתחלה עכ"ל וראיתי רבים מקילים אף לכתחילה וטוב להגעילה לכתחילה כדעת או"ה וכ"ז דלא כמ"א. וכ"ז שלא נשתמש בכולה אבל נשתמש ודאי לא סגי בהכשר מקצתו כמש"ש וכמ"ש בזבחים שם בישל במקצת הכלי כו' אבל בישל בכולה ודאי לא סגי בהכשר מקצתו לכ"ע:

יג[edit]

ס"יג כלי כו' אם. מדלא מצריך להסי' הקתא בפ' כ"ש. מרדכי:

ואם קדמה כו'. מסכין שיש בו גומות כנ"ל בס"ג וכמו ששם אין תקנה אלא בליבון:

ואם כו'. ולכן אמרו ל"א ב' קתייהו כו' והדר כו' דלא מהני הליבון דרך הטיט שהוא הפסק וכ"ש הגעלה ועמ"ש בפי' תס"א ס"א:

יד[edit]

סי"ד כסוי כו' שמכסים. כמ"ש בפ"ב דמכשירין מרחץ טמאה זיעתו טמאה וטהורה בכי יותן הבריכה שבבית כו' וילפינן איסור מטומאה כמש"ל ס"ח:

ואם נתנוהו. שם ספ"ה היו ידים טמאות ומגיסה בקדירה טהורה אם הזיעו ידים הקדירה טמאה:

טו[edit]

ס"טו כסוי. דתשמישו על ידי האור וע' מ"א:

טז[edit]

ס"טז מדוכה כו' ויש מחמירין. פלוגתייהו תלי' במ"ש פרק כ"ש שם חוץ מבית שאור כו' ופרש"י אפי' על ידי הגעלה. וערוך ור"י וכל הפוסקים פירשו בלא הגעלה וע"ל סכ"ב וה"ה למדוכה ואע"ג דהרא"ש בפסקיו כ' דרש"י מודה במדוכה בסה"פ לא כ' כן וכן כ' כל הפוסקים:

אך כו'. מיהו כו'. ואם כו'. כנ"ל:

יז[edit]

ס"יז הדף כו' וכן. ממ"ש שם הני אגני דמחוזא כו' ודוקא שלשין בה תמיד כמ"ש בגמרא שם וכ"כ רי"ו ומרדכי אלא שמרדכי כ' דאין להקל מאחר שנהגו כבר משום דברים המותרים:

ולא מהני. כמ"ש תוס' דדבר שנשתמש בכ"ר לא מהני עירוי שאין מפליט אלא כדי קליפה וכמש"ל בס"ה ועתוס' דע"א ע"ד ב' סד"ה דרש:

והמנהג. עט"ז וכ"כ ב"י בשם כל בו ונלמד מסכין שיש בו גומות וכמש"ל בס"ג:

יח[edit]

סי"ח הנפה. ע"ס סי' תמ"ב מהא דסוף ע"א דכיתנא מנגבן דהיינו במים ואפר וכ"ש בדבר הנדבק כמ"ש בזבחים ע"ט ב' וכמש"ש:

ונהגו. כנ"ל בס' שקדם:

אבל שקים. כנ"ל:

וצריך. כמש"ש ואי אית בה קטרי שרי להו:

יט[edit]

ס"יט הרחת. ע' מ"א:

כ[edit]

ס"כ השולחנות כו'. והוי כלים שתשמישן ע"י עירוי:

כא[edit]

ס"כא חביות כו' מותרים בהגעלה או כו'. כמ"ש ביי"נ בע"ג ל"ג א' הלכה למעשה ממלאן כו' ושם ע"ה א' הרוצה לטהרן מיד מגעילן ברותחין ואמרו שם ל"ד א' ובפ' כ"ש שם מ"ש מיי"נ וכ"ת חמץ כו' התם תשמישו כו' וא"כ בחמץ בדבר שתשמישו בצונן שוה ליי"נ ואע"ג דהגעלה לא מהני בכ"ח דוקא בתשמישו בחמין וכמ"ש הרא"ש במתני' שם מ"ד ב' דנעוה ארתחו בשל חרס דלא מהני עירוי בלא קליפה לכך צוה להגעילן דאז א"צ קליפה וכמש"ש ל"ג א' דאף עירוי מהני בכ"ח וכ"ש הגעלה כמ"ש הרא"ש בפ"ג דשבת ס"י דהגעלה עדיף מעירוי דעירוי אין מועיל בדבר שתשמישו בחמין אף בשאר כלים ובירושלמי סוף פ"ב דפסחים הורי ר' אמי באלין גרבייא דכותחא ממלא אותן מים ג' ימים מעל"ע. וכ"ש הגעלה כנ"ל וכ"ד הג"א פ"ב דע"א סכ"ה בד"ה בתשמישו כו':

ובדיעבד. שם בהג"א וע' מ"א בשם המרדכי ומ"ש המרדכי כיון דהתירא בלע כו' ר"ל כמ"ש בפ' ג"ה סי' תרע"ז שמשערין כנגד כולו ולפי שלפעמים בולע ולפעמים פולט אין לעמוד על הדבר כו' ר"ל דאף אם ידוע כמה יוצא ממנה מ"מ חוזר ובולע ונעשה הבלוע נבילה וחוזר ופולט משא"כ. בהיתירא דא"א נעשה נבילה כמ"ש תוס' בע"א ע"ו א' בד"ה בת. אבל בכלי של היתר כו' וכ' ב"י וכבר נתבאר דלרוב הפוסקים חמץ אין נקרא התירא ולכן השמיטו בש"ע. וכן נטל"פ קי"ל בסימן תמ"ז ס"י דאסור ועמ"א וע' תה"ד סי' ר"א עש"ה:

כב[edit]

ס"כב כל הכלים. כל סעיף הזה הכל לשון הטור וכגי' ערא"ש כל הכלים כו' משתמש בהן מצה ול"ג בצונן דאף בחמין מותר:

אפי' של חרס. ר"ל אפי' לגי' הרי"ף דגרס כל כ"ח כו' משתמש בהן מצה בצונן ל"ד בצונן אלא משום סיפא דבית שאור אפי' בצונן אסור וכמ"ש המרדכי לפי גירסתי':

חוץ מבית שאור כו' אסור. כגי' הרא"ש כל הכלים כו' ול"ג בצונן אלא דמיירי בחמין:

אבל אסור ללוש. עט"ז וכ' הרא"ש דאפשר כגי' משתמש מצה בצונן ומשום סיפא דבית שאור אף בצונן אסור וכגון ללוש בהן:

וכ"ז כו'. כפי' הערוך וכל הפוסקים כמש"ל בסט"ז:

אבל לשל כו'. כמ"ש בגמרא שם וכמש"ל בס"א והיינו לדעת הטור שחולק על מ"ש בסכ"א דדבר שתשמישו בצונן אף בכ"ח מהני הגעלה כמ"ש הטור שם ומדברי רב האי יראה דלא מהני להו הגעלה לכ"ח אפי' לא נשתמש אלא בצונן כו' ע"ש. אבל לפי מה שפסק ש"ע בסכ"א דמהני הגעלה וכן ביי"נ אע"ג דחריף ותקיף טובא ה"ה כאן וכ"כ במלחמות בהדיא שם דבית שאור ובית חרוסת דינם כמו ביי"נ וע"ש ובר"ן שהאריכו שם:

ואפי' לא כו'. כגי' הרי"ף וכנ"ל:

אפי' בצונן. אבל הב"ח ופר"ח הגיהו בטור וכתבו דצ"ל אלא בצונן ולאפוקי מר"ח ורי"ף ורמב"ם כת' הטור דכ"ח שוה בזה לשאר כלים אבל דבריהם צ"ע דא"כ מאי ואפי' לא נשתמש כו' מאי רבותיה הא בשאר כלים ג"כ הדין כן ולמעלה שכ' אבל בצונן כו' הל"ל ואפי' כ"ח וכמו שהתחיל כל הכלים אפי' כו':

והאידנא כו'. שם ברי"ף ור"ל אפי' שאר כ"ח אפי' לא נשתמש אלא בצונן כדין בית שאור של כ"ח:

ותנור כו' ואין מועיל היסק התנור שהסיקו מבחוץ כמש"ל בס"ב:

ואסור. ר"ל דבר של מצה בעין אבל בקדירה אין איסור בדיעבד כמ"ש בי"ד סי' צ"ב ס"ח:

כג[edit]

ס"כג בהיתוך זכוכית. כפי' תוס' בע"א ל"ג ב' ד"ה קוניא שהקשה ר"ת על פירש"י שפי' שם ובפ' כ"ש בחיפוי אבר מי גרע מאם היתה כולה באבר שמהני הגעלה וכ"כ המרדכי בפ' כל שעה ועוד הקשו שם דאין משמע קוניא אבר כמ"ש בזבחים ס' סיד וקוניא וע"ש בתוס' דע"ג. ורמב"ם וטור פירשו כפירש"י וכן פי' תוס' בע"ג ע"ה ב' ד"ה והלכתא וכ"כ שם בש"ע י"ד סי' ק"כ ס"א ושם בסי' קל"ה ס"ו כ' כשני הפירושים וע' תוס' דכתובות ק"ז ב' ד"ה הני כו':

ויש מקומות. עמ"א וט"ז:

כד[edit]

ס"כד ויש מקומות שמחמירים. עמ"א ס"ק מ"ז וע' גמ' דע"ג ע"ד ב' רבא כו':

כה[edit]

ס"כה כל כלי השתיה בין כו'. ע"ג ע"ה ב':

בין שהם כו'. בדרך לא זו אף זו:

של זכוכית. ע' סכ"ו:

בין שהם של עץ בין כו'. דברייתא הנ"ל בשל מתכת מיירי ושל עץ דינם כשל מתכת כמש"ל בס"ח:

בין שהם של חרס. כמש"ל בסכ"ב דאפי' בשל חרס אם נשתמש בצונן מותר להשתמש אפי' בחמין:

ואע"פ. כמש"ל בס"ג וס"ו:

מיהו כו'. כנ"ל ס"ו בהג"ה וכ"כ במרדכי סי' תתמ"ד משום שפעמים מרתיחין בהן כו':

כו[edit]

ס"כו כלי זכוכית אפי' כו'. דבכה"ג צריך הכשר אפי' בצונן כמ"ש בע"ג ל"ג א' וע"ד ב' ואע"ג דהפוסקים חלוקים שם אם מיירי בכ"ח דוקא או אפי' בשאר כלים מ"מ בשל חרס ל"פ וכלי זכוכית כשל חרס דמי כמ"ש למטה מ"מ א"צ הכשר דאינם בולעים כמ"ש בפסחים ע"ד ב' שאני לב דשיע וע' רש"י בשבת ט"ו ב' ד"ה בכלי זכוכית כו' ועי"ד סי' קל"ה ס"ח ולכן אפי' נשתמש בחמין א"צ הכשר כמ"ש בלב שם. ובהדיא תניא באבות דר"ן פ' מ"א כלי חרס בולע ואינו פולט כו' כלי זכוכית אינו בולע ואינו פולט כו' במקום חם חם במקום צונן צונן ואע"ג דאיבעיא להו בקוניא דשיע אם בלע ופשיט חזינן דמידייתי שם לפי שהוא חיפוי מעט אבל כלי זכוכית שלם לא בלע. תוס' בע"ג שם ד"ה הנ"ל קוניא כו' וע"ש:

ואפי' נשתמש כו'. ר"ל בדרך לא זא"ז דהכניסו לקיום ניתר ע"י עירוי ואפי' בכ"ח וכ"ש הגעלה בכ"ח משא"כ בתשמישו בחמין כמש"ל:

אין כו'. מדאיבעיא להו בקוניא וכן ביי"נ ועי"ד סי' קל"ה ס"ח וע' ר"נ פ"ב שם בסוגיא:

ויש מחמירין. משום דהוי ככלי חרס הואיל ותחילת ברייתן מן החול כמ"ש בפ"ק דשבת וכן קי"ל שם במסקנא בתי' דרב אשי ואע"ג דתשמישו בצונן מ"מ פעמים משתמשין בהן בחמין ושורין בהן פתיתין של לחם מעל"ע וכבוש כמבושל. מרדכי בסי' תתמ"ה. וכמ"ש בסכ"ה בהג"ה דחוששין אף לתשמיש שאינו קבוע כנ"ל ולכן אפי' הגעלה לא מהני להו כמו בכ"ח כמ"ש בע"ג שם ובפ' כ"ש שם והתורה העידה על כ"ח כו'. תה"ד. וכן תניא בהדיא באבות דר"נ שאינו פולט ככלי חרס ומ"ש שם דאינו בולע היינו כמו כ"ח דרישא שבולע אף בצונן מיד אפי' אין מכניסו לקיום כמ"ש בע"ג ל"ג ב' כשי כו' וראיה ממ"ש ואינו פולט ומ"ש מלב דשיע לא קיימא במסקנא שם כמ"ש תוס' שם ד"ה שאני וכן משמע בתוס' דע"ג הנ"ל דהגעלה לא מהני שהקשו על רש"י שפי' באבר דא"כ אמאי לא מהני הגעלה ופי' בזכוכית רק שכת' דכולו של זכוכית לא בלע כנ"ל:

וכן כלי כסף כו'. כמו הקוניא כמ"ש תוס' כנ"ל:

אבל. ר"ל במקום בית יד וכיוצא במקום שאין תשמישו בחמין ועמ"א ואע"ג דלא אמרו חם מקצתו כו' אלא במתכת כמ"ש פסחים ע"ד א' מ"מ אגב המתכת מתחמם הזכוכית דבמקום חם חם כנ"ל:

כז[edit]

ס"כז שפוד כו'. עמ"א:

מיהו. שאין מבטלין איסור לכתחלה:

וכן כו' וכן. עמ"א:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף


אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.