כף החיים/אורח חיים/תנא

כף החיים ‏ אורח חיים תנא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] קדרות של חרס וכו'. לאו דוקא קדרות דה"ה קערות שתשמישן ע"י עירוי וכלי שני ג"כ דינא הכי. ח"י או' א' מק"ח או' א' ור"ל אעפ"י שאין תשמישן ע"י האור כמו הקדרות ג"כ צריך לשפשפן ולהצניען.

ב

ב) שם. קדרות של חרס וכו'. וה"ה בשאר כלים שאינם של חרס אם אינו חפץ להגעילן או ללבנן ג"כ אפשר בהאי תקנתא לשפשפן ולקיימן עד לאחר הפסח אלא שדבר בהווה דבשאר כלים כיון שיש להם תקנה אינו עושה כן רק מגעילן או מלבנן. ח"י או' ד'.

ג

ג) שם. שנשתמשו בהם חמץ וכו'. אבל כלים חדשים שקונים מן השוק אפי' בכלי חרס א"צ לספק בהם לשמא נשתמשו בהם דאין דרך כלל להשתמש בכלים חדשים. אבל כלי מתכות שנקנים מן העכו"ם בביתו ואינו מכיר בהם ודאי שהם חדשים צריכין מספק להגעילן או ללבנן כפי תשמישן. או"ה כלל נ"ח דין מ"ו. ח"י או' ב' מק"ח או' ב' ואחר ההגעלה או הליבון צריך להטבילן ואעפ"י שהם ישנים כמ"ש ביו"ד סי' קכ"א סעי' א' יעו"ש. ועוד עי"ש בסי' קכ"ב סעי' י"א. ומ"מ בכלי זכוכית הצלולים יש להתיר לקנות מעכו"ם מביתו אפי' אין העכו"ם מסיח לפי תומו ואינו לוקח כלי מתוך הכלים דכיון שהם צלולים בודאי לא נשתמש בהם עדיין. ר"ז או' ה'.

ד

ד) שם. שנשתמש בהם חמץ וכו'. וכתב בשו"ת חכם צבי סי' ע"ה הוראה הלכה למעשה להתיר תבשיל שנתבשל בפסח בקדירת חמץ נקי שעברו עליה יב"ח אף לדידן דאסרינן נטל"פ (כמ"ש לעיל סי' תמ"ז סעי' יו"ד) דמ"מ אחר יב"ח ליכא טעם כלל ומ"מ לא מלאו לבו להתיר לבשל בה לכתחלה והסכים עמו הגאון מו"ה נפתלי כ"ץ ז"ל שם בסי' ע"ו יעו"ש. והב"ד לעיל סי' תמ"ז או' יו"ד וגם כתבנו שם סברת שבו"י דמתיר אחר שני חדשים יעו"ש. מיהו בשו"ת פנים מאירות ח"א סי כ"ד חלק עליו יעו"ש וכ"כ הרדב"ז סי' תשל"ט דלא התירו שהיית יב"ח אלא לענין יין בלבד ולא בשאר איסורים יעו"ש. ער"ה או' ו' וכ"כ בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח שדברי הרשב"א בתשו' סי' תקע"ה דלא כהח"צ ששם כתב דלא מהני ישון רק לכלי היין וכתב שמעשה בא לידו בישראל שנשלח לו דורון כלים נחמדים מפאפורי פורצלאני ולא ניכר אם הנכרי השולח כבר נשתמש בהם ועברו שנתיים ימים והמה כלים יקרים וכתב שלכאורה אין להתיר לכתחלה כמ"ש הח"צ גופיה וגם דמדברי הרשב"א משמע דאפי' דיעבד אסור אך בזה דיש ס"ס שמא לא נשתמש בהם ואת"ל נשתמש ספק להקל ועדיין צריך ישוב עכ"ל ונראה דאם אפשר להגעילן ברותחין ג"פ יש לעשות כן ואם הם כלים שאין דרך להשתמש בהם שהיס"ב יש להקל ג"כ. שע"ת או' א' ועיין ביו"ד סי' קי"ג סעי' ט"ז וסי' קכ"א סעי' א' וסי' קכ"ב סעי' י"א מדינים הללו ודוק.

ה

ה) שם. כל השנה. וה"ה אם נשתמש בהם חמץ בתוך הפסח דינא הכי. ח"י או' ג' לב"ש. ר"ז סי' תמ"ז או' ג' ור"ל דצריך לשפשפן היטב ולהצניען ומותר להשתמש בהם אחר הפסח משום דחמץ הבלוע בכלי אין בו איסור משום ב"י וב"י כמ"ש לקמן או' ח' וכ"כ הר"ז שם.

ו

ו) שם. אפי' אותם שעושין בהם דייסא וכו'. כלומר דאז הם בלועים הרבה חמץ ואם יבשל בהם אחר הפסח לא יהיה שם ס' אפ"ה מותר והטעם משום דאנן ק"ל כר"ש דסבר דחמץ לאחר הפסח אינו אסור אלא משום קנסא בעלמא ולא קניס אלא כשקיים החמץ בעין אבל מה שבלוע בכלי לא קניס ולפיכך מותר אפי' לכתחלה להתבשל בהם. עו"ש או' א' מ"א סק"א.

ז

ז) שם. משפשפן היטב וכו'. ואם לא שפשפן קו"פ משפשפן תוך הפסח או לאחר הפסח כדין לא ביער קו"פ המבואר לעיל סי' תל"ה יעו"ש. ח"י או' ד' מק"ח או' ד' ר"ז או' ג' והא דמשפשפן תוך הפסח ה"ד בחו"ה אבל בשבת ויו"ט אסור ליגע בחמץ אפי' כדי לבערו כמ"ש בסי' תמ"ו יעו"ש. ר"ז שם.

ח

ח) שם. ומותר להשהותן וכו'. ולא דמי לחמץ שנתערב שאסור להשהותו דהתם נראה הוא אלא שאינו ניכר אבל בלוע בכלי (ר"ל ולכך אין בו איסור משום ב"י וב"י. יא"פ) אינו נראה ומצוי. ראב"ן וכ"כ רי"ו. וכ"מ בר"ן. מ"א סק"א. חק יוסף או' א'.

ט

ט) שם. ומותר להשהותן וכו'. בפסחים ל' ע"א איכא פלוגתא בזה דרב אמר ישברו ואסור לשהינהו אחר הפסח ולמיעבד בהו אפי' שלא במינו גזירה אטו מינו ושמואל אמר משהו להו לאחר זמנו ועביד בהו בין במינו בין שלא במינו יעו"ש ופסקו הפו' כשמואל ואע"ג דק"ל הלכה כרב באיסורי שאני הכא משום דשמואל קאי כר"ש. ב"י. ב"ח. ער"ה או' א'.

י

י) שם. ומצניען בפסח וכו'. וחדשים מקרוב באו להשים כלי בדיל של חמץ בבית החורף לגוי ואומרים שאין לחוש שמא ישתמש בהם כיון שהם בגובה וכן כלי פסח מעמידין בגובה כל ימות השנה טעות גמור הוא וצריך לשומרן במקום שאין הרגל מצויה שלא יטעו להשתמש בהם בפסח. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' א' עו"ש או' א' ואפשר דנהגו כן משום דאינן ב"י ואף אם ישתמש בהם רבו המתירין כמ"ש סי' תמ"ז סעי' יו"ד ומכ"ש באותן שרוב תשמישן בכלי שני או בצונן כגון קנקנים דאין לחוש והמחמיר תע"ב. מ"א סק"ב. מיהו דעת ח"י או' ז' וא"ר או' א' להתיר בפשיטות יעו"ש אבל הפר"ח כתב דטוב לחוש לסברת הב"ח וכ"כ הברכ"י או' ב' וכ"כ חק יוסף או' ב' כדברי המ"א דהמחמיר תע"ב. וכ"כ המק"ח או' ה' ר"ז או' ד'.

יא

יא) ומיהו כלי יי"ש דלא מהני בהו טעם לפגם כמ"ש המ"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ה א"כ יש לאסור וכן כלי עכו"ם שיש לו במשכון במקום שרגילים לבשל בהס בארש"ט מחומץ וכדומה יש ליזהר דלא מהני בהו טעם לפגם כמבואר. א"א או' ב' ועיין לעיל סי' תמ"ב או' ס"ה.

יב

יב) והיכא דלא יש מנהג עכ"פ יש להתיר בכלי שני. ואפי' בכלי חרס שתשמישן בכלי שני או ע"י עירוי יש מקום להתיר אם מעמידן במקום שאין יד אדם שולטת. שו"ת שבסוף שיטת מהרי"ש סי' י"ג יעוש"ב. מחב"ר או' א'.

יג

יג) שם. ולהצניע המפתח. כדי שלא ילך לשם כל ימי הפסח. ר"ז או' א' ועוד י"ל מפני האחרים שאין יודעים שלא יפתחו וישתמשו בהם.

יד

יד) שם. א"ל היסק וכו'. דהיסק שהוא רק מבחוץ אינו מועיל להפליט הבליעה וכי תימא לעביד ליה הסקה מבפנים חייס עליה משום דפקעה, פסחים ל' ע"ב. ועיין לקמן או' כ"א.

טו

טו) שם. אבל היסק וכו'. והגעלה אינו מועיל לכלי חרס משום דהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם. גמ' שם. והא דמהני להו היסק אי לא הוה חייס עלייהו או שהחזירן לכבשן כמבואר לקמן כתבו שם התו' דזה לא חשיב יוצא מידי דופיו דכיון דהסיקו נעשה ככלי חדש שכן דרך כלי חרס כשעושין אותו נותנין אותו בכבשן להסיקו יעו"ש.

טז

טז) שם. אלא שעירה לתוכן רותחין. כגון קערות ששופך בתוכן מכלי ראשון. ועיין לקמן סעי' ה'.

יז

טוב) שם. אלא שעירה לתיכן רותחין. זהו לשון הטור ופי' ב"י דאפי' לא נשתמש בכלי חרס רותחין אלא בכלי שני לא מהני בהו היסק וכתב וכן הרמב"ם בפ"ה השווה כלי חרס שנשתמשו בו חמץ בכלי שני לנשתמשו בו בכלי ראשון עכ"ל. מיהו מור"ם ז"ל בד"מ או' א' כתב דלא נראה לו פי' ב"י אלא דלדעת הטור כלי שני אית ליה תקנה משום דאינו בולע אך בשם הגמ"י כתב דאפי' לא נשתמש בכלי חרס אלא בכלי שני לא מהני להו היסק יעו"ש ולזה כתב מור"ם ז"ל בהגה על דברי הש"ע שהוא לשון הטור וי"א אפי' בכלי שני לומר שאעפ"י שלשון זה של הטור משמע דדוקא אם נשתמשו בו ע"י עירוי מכלי ראשון אין לו תקנה אבל אם נשתמשו בו בכ"ש אית ליה תקנה י"א אפי' בכלי שני דאין לו תקנה בהיסק. וכ"כ ח"י או' ח' מאמ"ר או' ג' ולענין דינא ית' לקמן או' ך'.

יח

חי) שם הגה. ויש אוסרים אפי' בכלי שני. פ' אפי' לא עירה מהקדירה לתוכו רק עירה מהקדירה לכלי שני ואח"כ הניח כלי זה לתוכו. מ"א סק"ג. מק"ח או' ו' אבל אם עירה מקערה לקדרה דהו"ל עירוי דכלי שני לכ"ע מותר. ער"ה או' ה'.

יט

יט) שם בהגה. ויש אוסרין אפי' בכ"ש. מוכח מכאן דס"ל דגם בכ ש מבליע משהו. וכן מוכח לקמן סעי' ה' עו"ש או' א' ור"ל ממ"ש לקמן סעי' ה' ואם תשמישן בכ"ש הכשירן בכ"ש ואם אינו בולע כלל למה ליה הכשר אלא מוכרח לומר דעכ"פ בולע איזהו משהו ולכך צריך הכשר.

כ

ך) שם בהגה. ויש אוסרין אפי' בכ"ש. וכ"ה דעת הש"ע כמ"ש לעיל או טו"ב. וכ"כ הפר"ח וח"י או' ח' ומ"ש המ"א סק"ג שהש"ע שהשמיט דין כלי שני חזר בו ממ"ש בב"י השיג עליו ח"י שם וכן י"א בהגב"י כתב על דברי המ"א הנז' צ"ע וכן הנהו"ש או' ב' כתב להשיג על כל דברי מ"א הנז' יעו"ש. והא דכתב ביו"ד סי' ק"ה סעי' ב' דחום של כלי שני בדיעבד מותר והכא ס"ל דלא מהני ליה היסק כתב י"א שם דשמא בחמץ רצה להחמיר יעו"ש. ולענין דינא כתב ח"י שם דבמקום הפ"מ ומניעת שמחת יו"ט יש להקל בדיעבד אם נשתמש בכ"ש אם אינו ב"י ואפי' בכלי חרס יעו"ש. וכ"כ י"א שם. מק"ח או' ו' ר"ז או' ל"ג. ח"א כלל קכ"ה או' ג' והיינו כגין כף העשוי לאכול בו שרוב תשמישו בכ"ש שתוחבין אותו בקערה אחר שעירו בתוכה מכ"ר אם לא הגעילו ותחבו בפסח בכ"ר בדיעבד מותר אם לא היה ב"י ויש הפ"מ ומניעת שמחת יו"ט. ר"ז שם. ופשוט דה"ד אם היה נקי דאם לא כן חמץ בפסח אוסר במשהו כנודע.

כא

כא) שם. ואפי' אם ימלאום גחלים וכו'. ר"ל ואפי' אם ימלאום גחלים דבזה הוי כהיסק מבפנים דמפליט הבליעה אפ"ה אינו מועיל דחיישינן דלמא חייס עלייהו וכו' משום דאין דרכן להסיקן בפנים אלא בחוץ משא"כ בכוביא ותנור דסעי' ב' דמועיל להם היסק בפנים דכיון דהכי ארחייהו לא חייס עלייהו ועביד להו הסקה מעליא וכמבואר לקמן.

כב

כב) שם. דלמא חייס עלייהו וכו'. כתב הב"ח דתנור וכירים של חרס שאיסורן בא ע"י היסק אפי' היסק פנימי לא מהני להו והכי נקטינן יעו"ש. וכ"נ דעת הפר"ח בסעי' ב' אמנם המ"א סק"ד וח"י או' ט' וא"ר או' ה' השיגו עליו וכתבו דמועיל להו הסקה מבפנים דכיון דהכי אורחייהו לא חייש עלייהו דלמא פקעי יעו"ש וכ"כ ב"ו רסי' תס"א וכן הסכים חק יוסף או' ד' דלא כב"ח. וכ"פ הר"ז או' ח' ח"א כלל קכ"ה או' ב' ועיין לקמן או' ל"ב וברסי' תס"א.

כג

כג) שם. ומיהו אם החזירן לכבשן וכו'. נשאלתי כלי חרס שנשארו אחר השריפה ר"ל אם מותר להשתמש בהם בפסח שידוע שזה יותר מחזרת הכבשן והתרתי. ומ"מ הכל לפי הענין. באה"ט סק"י.

כד

כד) שם. אם החזירן לכבשן וכו'. ובאו"ה כלל נ"ח דין מ"ט הביא פלוגתא בזה וכתב ע"כ אנחנו נוהגין שלא להסיקן כלל אפי' בכבשן של יוצר יעו"ש. והביאו א"ר או' ג' וכן הפר"ח הביא דעת האוסרין אפי' להחזירן לכבשן וכתב ולענין דינא יש להחמיר יעו"ש. אבל ר"ת בס' הישר, סי' תרי"ד כתב דיש להם תקנה ע"י חזרתן לכבשן וכ"כ רי"ו נתיב ה' ח"ב ובשאלתות לרב אחאי פ' מטות וכ"ה דעת התו' (פסחים ל' ע"ב) וכ"כ הרוקח סי' תפ"ד וכ"כ ה"ר מנוח פ"ה יעו"ש. והב"ד חקת הפסח או' ג' יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ט' וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה נהרא נהרא ופשטיה.

כה

כה) שם. אבל לתנורים שלנו לא. דאיכא למיחש דלמא חייס עלייהו ומוציאן מן התנור קודם שיתלבנו. טור בשם הרא"ש. ור"ל דאע"ג דגם בתנורים שלנו יתלבן היטב אם ישהה שם הרבה מ"מ יש לחוש שמא לא יתן אותם לשהות הרבה משא"כ בכבשן מתלבן אפי' בשעה מועטת. ט"ז סק"ב. והמאמ"ר או' ה' כתב הטעם דכבשן כיון שהסיקו גדול כל שלא פקעו מיד שהכניסו אותם לתוכה תו ליכא למיחש להו.

כו

כו) שם. אבל לתנורים שלנו לא. ועיין בשו"ת בארות המים חי"ד סי' ו' שכתב דתנורים שלנו שהם גדולים שרי יעו"ש אמנם בדרשות מהרי"ל דף ו' ע"א כתב דבתנורים שלנו אינו מועיל ואפי' הגדול של אופה יעו"ש וכ"מ מסתמיות דברי הפו' דאין לחלק בין תנור לתנור ובלא"ה אפי' בכבשן יש מחמירין כמ"ש באו' הקודם וא"כ הבו דלא לוסיף עלה.

כו) ואם נתן כלי חרס בתנור ונתלבן שיהא ניצוצות ניתזין ועבר ובישל בו בפסח במזיד אסור מידי דהוה בישל בכלי שאינו ב"י במזיד בשאר איסורין ובשוגג י"ל דשרי. מש"ז או' ב' ונראה דבאיש עני ויש הפ"מ גם במזיד יש להקל אך יש להוכיחו שעבר אתקנתא דרבנן ושלא יעשה פעם אחר. ועיין בס' זבחי צדק על יו"ד סי' ק"ג או' כ"ג.

כז

כז) שם בהגה. אסור להשתמש בו אפי' צונן וכו'. והיינו דרך קביעות שמא אתי להשתמש בו חמין וא"כ אפי' הדיחו תחלה אסור אבל דרך עראי מותר להשתמש בו ע"י הדחה ודלא כעו"ש ודרך קביעות אפי' בע"פ אחר זמן איסורו אסור להשתמש בו. ח"י או' י"א. א"ר או' ד' מק"ח או' ח' ר"ז או' ב' אמנם בכלי חרס ישנים המנהג שלא להשתמש בהם אפי' בצונן ואפי' בדרך עראי כמ"ש לקמן סוף סעי' כ"ב יעו"ש.

כח

כח) שם בהגה. ועיין ביו"ד סי' קכ"א. דשם נתבאר דדרך עראי מותר אם הדיחו תחלה. ט"ז סק"ג. חק יוסף או' ה' וכ"כ באו' הקודם. ועיין לעיל סי' ת"ן או' ס"ג.

כט

כט) [סעיף ב'] כוביא שהוא כלי שעושין מלבנים וכו'. וכוביא שעושין מלבנים השרופין בכבשן יש להם כל דין כלי חרס דהא מעשיו ממש ככלי חרס אלא שהוא עב ביותר ואם נשפך דבר רותח עליו אין לו תקנה אלא בליבון. מ"א סק"ד. ח"י או' י"ב. חק יוסף או' ו' מק"ח או' ט' א"א או' ד' ר"ז או' י"ב. ואפשר דמהני להו הסקה אפי' תוך תנור שלנו ח"י שם. וכ"מ מדברי הר"ז שם שכתב מותר ללבנם באור ולהשתמש בהם בפסח משמע בכל אור שיהיה ואך צריך להשהותם שם עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם כי כן הדין בכל הכלים הצריכין ליבון כמ"ש לקמן סעי' ד' יעו"ש.

ל

ל) אבל לבנים שנתייבשו בחמה יש להם דין כלי אדמה. מ"א שם. ח"י שם. חק יוסף שם. ור"ל כפי תשמישן הכשירן ואם לא נשתמש בהם ע"י האור כמו צלייה וכדומה אלא ע"י רתיחה די להם בהגעלה. מק"ח שם. א"א שם. ר"ז שם. וכן הדין בכלי גללים וכלי אבנים כאשר יבואר לקמן סעי' ח' יעו"ש.

לא

לא) וכירה שלנו שנעשה מלבנים השרופין בכבשן ובודאי נשפך עליהם חמץ צריכין ליבון גדול וראיתי שנוהגין לאחר הליבון לטוח בטיט כעובי אצבע ונכון הוא. חק יוסף שם. ועיין לקמן בסוף ההגה לסעי' ד'.

לב

לב) שם. וכן תנור קטן שקורין פידלי"א. שעושין מלבנים ועפר. ב"ח אבל הב"י ברסי' תס"א כתב שהוא של חרס וכ"כ א"ר או' ה' ועיין לעיל או' כ"ב ולקמן סי' תס"א או' ט"ז.

לג

לג) שם, הסיקו מבחוץ אסור וכו'. שאין חמץ שבו נפלט ע"י הסקת חוץ. לבוש. ואעפ"י שהיסקו תמיד בחוץ לא מהני הסקת חוץ כיון שבולע חמץ בפנים ואפי' בדיעבד אסור. מש"ז או' ד'.

לד

לד) שם. ואם מלאו גחלים וכו'. דלא חיישינן בזה דילמא חייס עלייהו דלא פקע כיון שהוא עשוי מלבנים ועפר. ט"ז סק"ד. עו"ש או' ב' ר"ז או' י"א. וזהו טעם הכוביא שעשוי מלבנים ועפר אבל טעם התנור שקירין פידלי"א למ"ד שהוא של חרס כיון דאורחיה בהכי לא חייס עליה וכמ"ש לעיל או' כ"ב.

לה

לה) שם. ואם מלאו גחלים וכו'. וכן קדירות של מתכת אם רוצה להסיקם ולמלותם גחלים שרי. טור. לבוש. עי"ש שם. ועיין לקמן סעי' ד' בהגה.

לו

לו) ודוקא מילא גחלים בפנים הא בחוץ אף שתשמישו תמיד כך (ר"ל להסקו מבחוץ) ונתלבן עד שיהא ניצוצות נתזין אסור אף דיעבד. וה"ה מתכות דשרי בהגעלה אם תחב ליורה עד שפתו ואח"כ אותו המקצת ולא באי המים בפנים אף דיעבד אסור. מש"ז או' ד'.

לז

לז) [סעיף ג'] סכינים מגעילן וכו'. וסכינים המחופים בעץ בקתה וקבעו בהה מסמרות אין מועיל להם הגעלה כי. יש בקתות גומות הרבה וא"א לנקות כל הגומות וכך קבלתי מרבותי שדרשו כך ברבים וכן נוהגין ואין לשנות. ב"ח. ט"ז סק"ה, עט"ז. שכנה"ג בהגה"ט או' ד' עו"ש או' ג' מ"א סק"ה. פר"ח. ר"ז או' ך' ח"א כלל קכ"ד או' ד' ובדאי אין חילוק בין עצים למין אחר בזה דכל שיש ב' חלקים בהקתא יש גומות וראוי לחוש לזה היכא דאפשר. ט"ז שם. וה"ה אם הקתה מקצתה בקרן או שהקתה דבוקה בברזל בדבק אין להגעילה דחייס עלייהו שמא פקעי וליבון ג"כ לא שייך גבי קתייהו אם לא שכולו פרזלא וכיון שרוב הסכינים הם על דרך זה ע"כ יפה יסד הפייט אם אפשר לעשות חדשים הם משובחים. ח"י או' ט"ו. וכ"כ הר"ז או' י"ד דמצוה מן המובחר לקנות חדשים. וכ"כ האחרונים.

לח

לח) שם. סכינים מעילן וכו'. ודוקא סכיני דפסחא או מבשר לחלב או להיפך משא"כ סכינים של איסור בעי ליבון אף שאין בה גומות כל שרוצה להשתמש בה בחמין כמבואר ביו"ד סי' קכ"א סעי' ז' יעו"ש ועיין בפר"ח שם ססי' קכ"א שהכריע דאף בסכינים של איסור סגי בהגעלה אפי' לכתחלה ובאמת העיקר לכתחלה כפסק הש"ע שם וכ"כ באו"ה כלל נ"ח דין כ"א בשם א"ז אכן בדיעבד אין לאסור אם הגעילו והשתמש בו חמין. ח"י או' י"ד. והיינו אם אין בו גומות כמ"ש בהגה לשם. והטעם דבדיעבד סגי בהגעלה משום דיש כמה פו' דסברי דאפי' בסכין של איסור ונשתמש בה העכו"ם ע"י האור סגי לה בהגעלה כמ"ש שם בב"י יעו"ש. ועיין לקמן או' מ"א.

לט

טל) שם. סכינים מגעילן וכו'. ואע"ג דסכין של איסור בעי ליבון כמ"ש באו' הקודם שאני הכא בסכין של חמץ משום דהיתרא בלע כמ"ש התו' בחולין דף ח' ע"א בע"ז דף ע"ו ב' וכ"כ ב"י בשם המ"מ פ"ה. עו"ש או' ג' א"ר או' ו' ער"ה או' ז' ובספרו חקת הפסח או' ד' ואע"ג דבסמוך סעי' ד' פסק הש"ע דשפודין ואסכלאות בעינן ליבון אף בפסח משום דמיקרי איסורא בלע כיון ששמו עליו וכמבואר בטור וב"י מ"מ כאן בסכינים כיון דאיכא למ"ד דאפי' של איסור סגי בהגעלה סמכינן על הפו' דס"ל היתרא בלע וכה"ג צ"ל בדברי הש"ע בסי' זה ובסי' תנ"ב כמה פעמים דלפעמים היכא שיש עוד צד להקל סמכינן אסברא זו דמיקרי היתרא בלע. ח"י או' י"ד. מאמ"ר או' ז' ער"ה שם. ר"ז או' י"ד. ועיין לקמן או' ס'.

מ

מ) וכתב מ"א סק"ו דלפי מ"ש בסעי' ו' בהגה דאין הולכין אחר רוב תשמישו א"כ היה הסכין צריך ליבון דלפעמים תוחבין בראשו חתיכות פת לאפות אצל האש ולפעמים חותכין בו פשטיד"א או פנקוכ"ן על האש וכמ"ש ביו"ד ססי' קכ"א עכ"ל. וכ"כ א"ר או' ו' בשם מט"מ דגם בפסח המחמיר בסכין ללבנו תע"ב יעו"ש. אמנם לפי מ"ש באו' הקודם דמקילין יותר בסכין משום דאיכא למ"ד דגם בסכין של איסור סגי בהגעלה א"כ ה"ה לענין זה דאע"ג דבשאר כלים חיישינן למיעוטא בסכין דיש עוד צד להקל אין להחמיר. וכ"כ הנו"ש סוף או' א' יעו"ש. וכ"כ א"א או' ו'.

מא

מא) שם. סכינים מגעילן וכו'. ועיין ביו"ד סי' קכ"א סעי' ז' בהגה דסכין של איסור אם לא יוכל ללבן היטב משום הקתא ילבבנו ויגעילנו אח"כ וכ"כ באו"ה כלל נ"ח דין כ"א דסמוך לקתא אין מתלבן יפה אם לא שיסיר הקתא מהברזל לגמרי ומלבנו לבדו או שמלבנו בעודו בתוך הקתא ואח"כ מגעילו יעו"ש. ומ"מ יש לנקר היטב הקתא בכל מה שאפשר קודם שמגעילין וכן המנהג. ח"י או' ט"ו. מיהו בס' זבחי צדק על יו"ד שם סי' קכ"א או' נ"ז כתב דבזה"ז דנפישי עמא דארעא אין להורות להם לנקות הקתא דאין לסמוך עליהם בזה עכ"ל. ור"ל אלא צריך להוציא הסכין מהקתא לגמרי וללבנו ולעשות לו קתא מחדש.

מב

מב) וכתב שם ביו"ד סעי' הנז' דאם בא להשתמש בה בצונן אם אין בה גומות נועצה עשרה פעמים בקרקע קשה יעו"ש. ואפשר דגבי חמץ דאיסורו במשהו יש להחמיר ומ"מ בדיעבד אין לאסור וה"ד אם היתה הקתה מחתיכה אחת שאין בה גומות ונקייה. ועיין לעיל סי' תמ"ז סעי' ז' בהגה.

מג

מג) שם. רק שעודנו רותח. שהיד סולדת בו. מ"א סק"ז. א"ר או' ז' ור"ל דכ"ר כל זמן שהיס"ב מבשל כמ"ש לעיל סי' שי"ח סעי' ט' וביו"ד סי' ק"ה סעי' ב' יעו"ש וא"כ כשם שהוא מבשל מפליט. ואע"ג דבשאר כלים לא מהני הגעלה עד שיעלה רתיחות כמבואר במ"א סי' תנ"ב סק"ג וביו"ד סי' צ"ד ובאו"ה כלל נ"ח דין ס"ג מ"מ בסכיניה ובעץ פרור מהני מטעם שכתב הר"ן פ' כל שעה כיון דרוב תשמישן אינן בכ"ר שמעלה רתיחות. מק"ח בביאוריה או' ב' וכ"כ הלב"ש בסי' תנ"ב דה"ד בסכינים אבל כלים שתשמישן בכ"ר ובעי מדינא הגעלה צריך דוקא שיעלם רתיחה. אמנם דעת המק"ח והלב"ש שם דגם בסכינים צריך להגעילם בכלי שמעלה רתיחה יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ד. ועיין לקמן או' פ"ב.

מד

מד) שם. רק שעודנו רותח. ולתחוב בו הסכין אבל אין לו להגעילו ע"י אבן מלובן. מ"א סק"ז. ח"י או' ט"ז. א"ר או' ז' חק יוסף או' יו"ד. מק"ח או' י"א.

מה

מה) שם. במשחזת או בריחיים. וה"ה בדבר אחר שמסיר החלודה. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' ו' עו"ש או' ג' פר"ח. א"ר או' ח' ר"ז או' ט"ו.

מו

מו) שם במשחזת או בריחיים. פי' שא"צ להשחיז רק כדי להעביר החלודה אבל אם משחיזו היטב בענין שמסיר קצת מהברזל כמבואר ביו"ד סי' קכ"א בדברי המחבר הוי כמו ליבון. ח"י או' ל"ז. ועי"ש בהגה שכתב וי"א דהשחזה לא מהני רק לחתוך בה צונן אבל לא לענין חמין והכי נהוג לכתחלה עכ"ל וכתב שם הש"כ אבל דיעבד אם נשתמש בו רותח אחר ההשחזה אפי' הוא ב"י מותר יעו"ש.

מז

מז) שם. להעביר כל החלודה וכו'. דתניא בספרי אך את הזהב ואת הכסף מכאן שצריך להעביר החלודה. הרא"ש פ"ב דפסחים. ב"י. ט"ז סק"ו. ואך למעוטי הוא ומיעט את החלודה כלומר שצריך להעביר את החלודה מן הכסף והזהב קודם שיגעילנו. לבוש.

מח

מח) שם. להעביר כל החלודה וכו'. והיינו מה שאנחנו קורין ראס"ט ויש שם ממש באותו ראס"ט והוא בא מחמת שהיה הכלי במקום המוצנע שלא שלט שם האויר וכשנגרר משם יש שם כמו עפרורית והטעם שמא יש באותו מקום ממש מן החמץ והחלודה מכסהו ולזה לא מהני הגעלה כי אין הגעלה למה שהוא בעין אבל לפעמים שיש שחרות או אדמימות באיזה מקום מהכלי ובפרט ביורות ומחבות וא"א להסירו משם לגמרי אפי' אחר הגרירה ואין שם ממש רק מראה לחוד יכול להגעילו אחר שגורר כל מה דאפשר אלא שעכ"פ ילבן המקום ההוא עצה"ט. ט"ז סק"ו. ח"י או' ח"י. חק יוסף או' י"א. מק"ח או' י"ב. ר"ז או' ח"י. ח"א כלל קכ"ה או' ד' וכן הדין באותן כתמים הנעשים בכלי בדיל (שקורין ער"ד פלעקין) שאין מעכבין את ההגעלה כיון שאין ממשות רק מראה בלבד. ח"י שם. ר"ז שם.

מט

מט) שם. אם יש בו גומות וכו'. וכן רושם שעושין האומנין בכלים בשעת עשייתן דהיינו שכותבין אותיות בחפירה ויהיו כעין גומות אם אינו יכול לנקותו צריך ליבון במקום ההוא ואח"כ יגעילנו.

נ

נ) שם. אין מועיל לו הגעלה לבד. כי אין הגעלה מועיל אלא רק למה שבלוע בתוך הכלי ולא למה שהוא בעין כמ"ש לעיל או' מ"ח.

נא

נא) שם. וצריך ליבון וכו'. דהיינו שיניח שם גחלים בוערות עד שישרף האיסור.

נב

בנ) שם. וצריך ליבון וכו'. ובליבון א"צ להעביר החלודה כי האש יבעיר את הכל כמ"ש בי"ד סי' קכ"א. ט"ז סק"ז. ומיהו לכתחלה אף אם מלבן הסכין צריך לשופו תחלה וכסברת הרשב"א שכתב הטור ביו"ד סי' קכ"א. פר"ח,

נג

גנ) שם. וצריך ליבון וכו'. ואם לא עשה כן קודם הגעלה יעשה כן אחר הגעלה. ר"ז או' ט"ז ואו' י"ט.

נד

דנ) וצריך ליבון וכו'. וכלי שיש שם נקבים או שפיהו צר או שיש לו קנים צרים ולא רחבים ולשם יש חלודה או טינופא שא"א להסירה אזי בפסחא היא אסירא. מט"מ סי' תקמ"ו. וכ"ה בדרשות מהרי"ל ה' הגעלה. וכ"כ החמ"מ או' י"ג.

נה

הנ) שם הגה. והנדן של סכינים וכו פי' בית של סכין וכמ"ש (בדה"י א' כ"א) וישב חרבו אל נדנה.

נו

ונ) שם בהגה. אין לה תקנה בהגעלה. והלבוש כתב דחומרה יתירה היא דמה יבלע הסכין מן הנדן אם מנקרה יפה יפה שלא ישאר בה כלום עכ"ל ומט"מ שם כתב הטעם משום דחמץ אשר שם עמוק עמוק מי ימצאנה. והמ"א סק"ח כתב הטעם לפי ששמנונית נדבק בה בעין וע"כ כתב דאם פיתח התפירות וגורדה היטב אפשר דשרי וכמ"ש סעי' י"ח. וכ"כ ח"י או' כ"א. א"ר או' י"א. חק יוסף או' י"ב. ר"ז או' כ"ג. ח"א כלל קכ"ה או' ד' ונראה דהכל לפי הענין דאם אין בו קמטים ויוכל לנקותו היטב ע"י היתרת הקמטים אז יש להתיר ואם לאו אין להתיר. ומיהו בדיעבד אם הכניס בו הסכין בתוך הפסח פשיטא דאין לאסור דצונן אינו מבליע ורק צריך לראות הסכין קודם שיגע למאכל שמא נדבק בו איזה דבר מהנדן,

נז

זנ) כל מקום שצריך הגעלה לא מהני אם קלפו לכלי בכלי אומנות כמ"ש לקמן סעי' י"ז בהגה וביו"ד סי' קכ"א סעי' ב' יעו"ש.

נח

חנ) [סעיף ד'] על ידי האור. פי' בלי מים כגון שפוד ואסכלה שצולין עליו מולייתא של חמץ. מ"א סק"ט. ח"י או' כ"א. א"ר או' י"ב. ר"ז או' י"ג. ח"א שם או' ה' אבל שפוד שצולין בו בשר סגי בהגעלה. מק"ח או' י"ג. חמ"מ או' כ"ד. ומיהו אם יש לחוש שאיזה פעם צלו בו חמץ לא סגי ליה בהגעלה לפי דעת המחמירין שכתב מור"ם ז"ל לקמן סעי' ו' שהולכין בכלי אחר מיעוט תשמישו יעו"ש. ועיין לקמן סעי' כ"ז.

נט

טנ) שם צריכים ליבון. דמה שבולע ע"י מים פולט ע"י מים אבל זה שבלע ע"י האור ממש צריך ליבון מ"א סק"י. ח"י שם. חק יוסף או' י"ג. ר"ז שם.

ס

ס) שם. צריכים ליבון. ברייתא סוף מס' ע"ז (ע"ה ע"ב) והביאה הרי"ף פ' כ"ש וכתב שם הר"ן נראה שדעתו דדברים שנשתמש בהן חמץ ע"י האור צריכין ליבון ואע"ג דאסיקנא בסוף ע"ז דכל היכא דהיתרא בלע בהגעלה סגי ליה איכא למימר דחמץ כיון ששמו עליו איסורא בלע מיקרי עכ"ל. וכ"נ דעת הרא"ש שגם הוא כתב ברייתא זו פ' כ"ש. והמ"מ פ"ה דין כ"ג כתב שפודין ואסכלאות לא נתבאר דינם בגמ' לענין חמץ בפסח ונחלקו בו המפרשים ז"ל יש מי שאומר שדינן כדין שאר האיסורין וצריכין ליבון ויש מי שאומר שכיון שמה שבלע היה היתר די בהגעלה וכתב ואפשר שזה דעת הרמב"ם וסיים ומ"מ דעת הרמב"ן והרשב"א להשוות חמץ לגועולי עכו"ם יעו"ש. וכן בהגמ"י שם הביא פלוגתא בזה וכתב שהעולם נהנו כדברי האוסרים יעו"ש. וכ"כ רי"ו נ"א ח"ב שדעת רוב הפו' כדעת הרמב"ן להשוות חמץ לגעולי עכו"ם יעו"ש. והב"ד ב"י וע"כ פסק בש"ע כדברי האוסרין בהגעלה וצריכין דוקא ליבון. וכ"ה דעת האחרונים. וכתב ח"י או' כ"ב דאין ללמוד מדין זה למקומות אחרים. דלפעמים הקילו מטעם דהיתרא בלע יעו"ש. ועיין לעיל או' ט"ל,

סא

סא) שם. צריכין ליבון. ואע"ג דלקמן סעי' כ"ז כתב הש"ע שפוד שצלו בו עופות מותרין מ"מ לכתחלה צריכין ליבון ועוד דכאן מיירי שידוע שצלו בו חמץ משא"כ לקמן דמיירי רק מחששא בעלמא. ח"י או' כ"ג. ומ"ש הט"ז סק"ח עיין מאמ"ר או' יו"ד שכתב שכל דבריו תמוהים וכן הנה"ש או' ה' כתב להשיג על דברי הט"ז הנז' יעו"ש. ועוד עיין מק"ח בביאורים או' ג' מ"ש על דברי הט"ז הנז'.

סב

סב) שם. צריכין ליבון. השפודין ילבן חציו ואח"כ ילבן חציו השני. מהרי"ו סי' קצ"ג. כנה"ג בהגה"ט. והיינו אם הם ארוכין שלא יכול להכניסן בפ"א בתוך האש יכול ללבן חציין ואח"כ ילבן חציין השני וכמ"ש לקמן סעי' י"א יעו"ש.

סג

סג) אותן בני אדם המשהין שפודין ואסכלאות עד ערב פסח ללבנן אז בתנור שמחממין בלא"ה למצות לא עושין כדין להשהות עד שעת איסור חמץ אך ילבנן מקודם וילבנן עד פני כולן גם הבית יד. דרשות מהרי"ל ה' הגעלה. שכנה"ג בהגב"י או' ד' ומיהו מ"ש לא עושין כדין להשהות וכו' אין הטעם משום האיסור שבלוע בהם דהא מותר להשהות כלים הבלועים מחמץ עד לאחר הפסח כמ"ש לעיל סעי' א' אך הטעם משום דצריך להצניען שמא ישתמש בהם ואלו כיון שדעתו ללבנן אינו מצניען וחיישינן שמא ישתמש בהם קודם ליבונן וע"כ צריך ללבנן קודם שיגיע זמן האיסור מפני הטעות ועיין לקמן סי' תנ"ב סעי' ד' בהגה.

סד

סד) בבית מהר"ש ליבנו נרות חרס שהדליקו בהם שמן וליבנו אותם בער"פ. דרשות מהרי"ל שם. שכנה"ג שם או' ה' ונ"מ בזה"ז שאין משתמשין כ"א בכלי זכוכית דיש לרוחצן ולנקותם היטב.

סה

סה) שם. צריכין ליבון. ואם הגעילן ולא ליבנן באור ונשתמש בהם רותח התבשיל אף דיעבד אסור לפי שכל שתשמישו ע"י האור אינו פולט הכל ע"י הגעלה אלא כל זמן שישתמש בו ע"י חמין פולט מעט מעט. מרדכי פ' כ"ש סי' תקס"ג. או"ה כולל נ"ח דין ל"ה. וכ"ה ביו"ד סי' קכ"א סעי' ה' וכ"כ המק"ח בסי' זה או' ז' מש"ז או' ג' ח"א כלל קכ"ה או' ז' ומיהו לדעת הש"ע שפסק לעיל סי' תמ"ז סעי' יו"ד נ"ט לפגם שרי ה"נ אם אין הכלי ב"י בדיעבד שרי אבל לדעת מור"ם ז"ל שם דנ"ט לפגם אסור ה"נ אף אינו ב"י אסור וה"ד בפסח אבל בשאר איסורין אף לדעת מור"ם ז"ל שרי בדיעבד אם אין הכלי ב"י ואפי' בלא הגעלה כמ"ש ביו"ד סי' ק"ג סעי' ה' יעו"ש. אמנם לפי מ"ש לעיל או' ס' דיש מתירין בפסח אם הגעיל כלי הצריך ליבון משום דהיתרא בלע א"כ ה"נ גבי פסח כיון דהגעילו ויש מתירין בהגעלה וגם אינו ב"י דלדעת הש"ע מותר בדיעבד אפי' בלא הגעילו בהפ"מ אפשר דיש להקל בדיעבד. וכ"נ דעת הא"ר או' י"ג. דבהגעילו ויש הפ"מ דיש להקל בדיעבד וכ"כ הר"ז או' י"ג. ועיין לקמן או' ס"ט.

סו

סו) שם. עד שיהיו ניצוצות וכו'. וכתב בהגמ"י פי"ז מהלכות מ"א בשם ה"ר אביגדור שאם מלבנו עד שאם ישים עליו קש יהיו ניצוצות ניתזין ממנו סגי בהכי והביאו ב"י. וכ"כ החמ"מ או' י"ז. פת"ע או' י"ז. וכן אם מלבנה מבפנים צריך שילבן כ"כ עד שאם ישים איזה דבר עליה מבחוץ יהיו ניצוצות ניתזין ממנה, חמ"מ שם.

סז

סז) שם. עד שיהיו ניצוצות וכו'. או עד שתסיר קליפתו העליונה. גמ' ע"ז דף ע"ו ע"א והביאה הרמב"ם שם וב"י והאחרונים.

סח

סח) שם. עד שיהיו ניצוצות וכו'. שאז בודאי נשרף כל האיסור הבלוע בתוכו. ר"ז או' י"ג.

סט

סט) שם הגה. ויש מקילין וכו'. משום דס"ל דחמץ היתרא בלע מיקרי ולפיכך סגי בליבון קל כזה. עו"ש או' ה' ח"י או' כ"ה. חק יוסף או' י"ד. מיהו כתב ב"י דלסברת האומרים דחמץ כיון ששמו עליו איסורא בלע מיקרי וכלים שנשתמשו בהם חמץ ע"י האור לא סגי להו בהגעלה (ועיין לעיל או' ס') א"כ גם ליבון קל לא סגי להו אלא צריכין ליבון גמור יעו"ש ולכן סתם בש"ע עד שיהו ניצוצות ניתזין מהם. וכ"כ מ"א ס"ק י"א דאפי' בדיעבד יש לאסור אם לא ליבנו אותו כ"כ יעו"ש. וכ"כ חק יוסף שם. מק"ח או' ט"ו. מיהו בחקת הפסח או' ו' הביא כמה פו' דס"ל דחמץ מיקרי היתרא בלע וע"כ כתב דבדיעבד יש להתיר אם לא ליבנו אותו כ"כ יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ג דבדיעבד אם יש הפ"מ יש לסמוך על הפו' דס"ל היתרא בלע יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ג דבהפ"מ או מניעת שמחת יו"ט יש להקל בדיעבד.

ע

ע) ולענין כלים של בשר וחלב כגון כלי בשר שרוצה להכשירו ולבשל בו חלב או איפכא כתב ב"י בשם המרדכי דזה מיקרי היתרא בלע ואפי' נשתמש בהם ע"י האור סגי ליה בהגעלה או בליבון קל שקש נשרף עליו מבחוץ יעו"ש. וכ"כ הר"ן פ' כ"ש דכל היכא דהיתרא בלע אעפ"י שתשמישו ע"י האור סגי ליה בהגעלה יעי"ש. וכ"כ הר"ז בסי' זה או' י"ג דכלים שצילין בהן בשר שהוא היתר ואח"כ נבלע בהם חלב הרי הן נכשרין ע"י הגעלה יעו"ש. וכ"כ בתשו' רע"א סי' מ"ט ד"ה ובההיא דבמחבת של בשר מהני הגעלה כיון דהיתרא בלע יע"ש. וכ"כ הער"ה ביו"ד סי' קכ"א או' י"ב דבמחבת של בשר וחלב סגי בהגעלה מה"ט דהיתרא בלע יעו"ש. מיהו הש"כ שם סק"ח כתב בשם תשו' הרמ"ע סי' צ"ו דמחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דבלע בלי שום אמצעי יעו"ש. וכ"כ הפר"ח שם או' ח' עצ"ל שם סעי' ד' וכ"כ חכ"א כלל ע"ד או' ו' דמחבת מחלב לבשר לא סגי בהגעלה דחשיב תשמישה ע"י האור אלא דוקא בהפ"מ יעו"ש. אמנם בתשו' חת"ס סי' קי"א העלה לדינא בראיות ברורות דכל בליעה שהיא בדרך בישול אפי' לא יהיו באמצעית היתר כגון שבישל יי"נ וחלב אסור ואפי' איסור דאו' כגון יין לנזיר וכדומה מ"מ כבולעו ע"י בישול כך פולטו ע"י בישול הגעלת מים חמין דכל המשקין נקראים בישול חוץ מחלב ושומן אך מה שנבלע ע"י טיגון שומן וחלב אז תליא אי היה ע"י אמצעית שומן של היתר כגון חמץ שטגינו במחבת שהשומן הוא היתר אעפ"י שנבלע ע"י טיגון מ"מ פולט ע"י מים דאע"ג דליכא כבולעו ע"י בישול כך פולטו ע"י בישול מ"מ נימא כבולעו ע"י אמצעית היתר כך פולטו ע"י אמצעית היתר ולאפוקי מחבת של עכו"ם שבולע בלי אמצעית היתר כלל כיון דאיכא תרתי לריעותא בעי ליבון דוקא יעו"ש, וכ"כ בסי' ק"י דמחבת של חלב שהיה אינו ב"י וטגינו בו בשר יש להתיר בהגעלה וליתר שאת יגעילנה ג"פ יעו"ש. והביאו פ"ת שם או' ז' נמצא דהסכמת רוב הפו' במחבת דסגי בהגעלה אי משום דהיתרא בלע אי משום אמצעי של היתר ובפרט שיש הפ"מ במחבת של טיגון אם ילבנו אותה שמתקלקלת כידוע וע"כ יש להתיר בהגעלה בין מחבת בשר לחלב בין מחבת חמץ לפסח בין מחבת שטגינו בה ביצים ונמצא בהם דם ואעפ"י שאלו הביצים הם דבר אסור מ"מ כיון שהאמצעי שהוא השמן שמטגנין בו הוא דבר היתר ניתרת בהגעלה כנז' ומיהו צ"ל בשמן טופח ע"מ להטפיח (עיין לעיל סי' ע"ח או' ב') אבל שפודין ואסכלאות שתשמישן ע"י האור ממש בלי שום אמצעי וגם אין מתקלקלין בליבון שדרכן בכך אעפ"י שהיתרא בלע כגון מבשר לחלב יש לחוש לדעת האוסרין ואין להתיר כ"א ע"י ליבון דוקא מיהו בליבון קל שקש נשרף עליו מבחוץ סגי כיון דהיתרא בלע וכמ"ש ב"י בסי' תק"ע וכ"כ הלבוש שם סעי' ה' מ"א שם סק"י, וכ"כ האחרונים שם.

עא

עא) שם בהגה שקש נשרף עליו מבחוץ. ר"ל שאם ישימו עליו קש מצד חוץ ישרף הקש מכח הליבון. ואז ודאי נשרף החמץ הבלוע בו כיון שיצא הליבון כ"כ גם מצד השני.

עב

עב) שם בהגה. ונוהגין כסברא ראשונה וכו'. כ"כ ב"י בשם הגמ"י שהעולם נהגו כדברי האוסרים. וכ"כ הגר"א. וכתבו מור"ם ז"ל לומר כיון שנהגי כך אין להקל מסתם דברי הש"ע ואעפ"י שיש מקילין ומיהו עיין לעיל או' ס"ט שכתבנו דדעת האחרונים להקל בדיעבד אם לא ליבנו אותו כ"כ בהפ"מ או מניעת שמחת יו"ט יעו"ש. וכן אם הגעיל כלי חמץ הצריך ליבון ונשתמש בו ויש הפ"מ יש להקל בדיעבד אם לא היה הכלי ב"י כמ"ש לעיל או' ס"ה יעו"ש.

עג

עג) שם בהגה. רק שיש בו סדקים. ומבואר לעיל סעי' ג' דצריך ליבון במקום הגומות אז סגי ליה בקש נשרף עליו מבחוץ במקום הגומות ואח"כ יעשה הגעלה לכל הכלי.

עד

עד) שם בהגה. חצובה צריך ליבון. והוא כלי שיש לו ג' רגלים ומעמידין הקדרה. או המחבת עליו וצריך ליבון שלפעמים נשפך עליו עיסה. מ"א ס"ק י"ב. ח"י או' כ"ו. חק יוסף או' ט"ו. ר"ז או' כ"ד. ח"א כלל קכ"ה או' כ"ו. מיהו המאמ"ר או' י"א כתב דחששא רחוקה היא חדא דאף אם אירע שנשפך שם חמץ יש לתלות שנשרף והולך לו כיון שבכל שעה הוא על האש ועוד דאף אם בלוע מחמץ מה בנך הרי אין מניחין עליו המאכל בעין אלא הקדרה או המחבת ואין הבלוע יוצא מדופן לדופן ורחוק לומר שישפך שם המאכל ויאכלוהו בפסח ומ"מ סיים דפשיטא דיש להחמיר כדברי מור"ם ז"ל יעו"ש. ולי נראה דאין זה כ"א משום חומרא דחמץ שהרי בבשר וחלב אין נזהרין בזה שמבשלין על הכירה קדרה של בשר ואח"כ קדרה של חלב והוא משום כהוי כשתי קדירות הנוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה כמ"ש ביו"ד סי' צ"ב סעי' ח' בהגה יעו"ש וא"כ בדיעבד אם לא ליבנו החציבה ונתנו עליה קדרה בפסח אין לאסור. וכ"כ הא"א או' י"ב. וכ"מ מדברי המאמ"ר הנז' דדוקא לכתחלה יש להחמיר אבל בדיעבד אין לאסור.

עה

עה) [סעיף ה'] כלים שנשתמש בהם בחמין. מיני הריפות שמבשלין בקדרה מתכות ולפעמים מצטמקין שלא נשאר שום משקה צ"ע דהוי כע"י האור בלי מים. א"א או' ט' מיהו מנהג העולם להכשירם בהגעלה ונ"ל הטעם משום דלדעת הש"ע הולכין בכלי אחר רוב תשמישו כמ"ש בסעי' שאח"ז וגם יש כמה פו' דס"ל דחמץ מיקרי היתרא בלע ואפי' נשתמש בהם ע"י האור סגי להו בהגעלה כמ"ש לעיל או' ס' וכתבנו לעיל או' ט"ל היכא דיש עוד צד להקל סמכינן על סברא זו יעו"ש וא"כ ה"נ כיון דיש עוד צד להקל דלדעת הש"ע הולכין בכלי אחר רוב תשמישו וזה רוב תשמישו ברוטב אעפ"י שלפעמים מצטמקין בו הריפות סמכינן אמ"ד היתרא בלע וסגי ליה בהגעלה.

עו

עו) צלי קדר הוי ע"י האור ועוד שקודם שפולט שמן כבר בלע יבש ע"י האור וצריך ליבון בפנים ומלאות גומרי. א"א או' יו"ד. וה"ד אם אין בו שמן או שומן טופח ע"מ. להטפיח דאם יש בי הי"ל תשמישו ע"י אמצעי של הותר ונכשר ע"י הגעלה כמ"ש לעיל או' ע' ועוד ה"ד אם רוב תשמישי בצלי קדר שאין בו טופח ע"מ להטפיח אבל אם רוב תשמישו ברותחין או ביש בו טופח ע"מ להטפיח ובאיזה פעם עשו בו צלי קדר ביובש סגי ליה בהגעלה כמ"ש באו' הקודם דכין דרוב תשמישי ע"י רוטב סמכינן על מ"ד דחמץ מיקרי היתרא בלע ואפי' נשתמש בו ע"י האור סגי בהגעלה יעו"ש. ועוד ה"ד אם יש דבר חמץ בצלי קדר אבו אם הוא בשר לבד או בשר ופירות אעפ"י שרוב תשמיש. בצלי קדר ובלא רוטב סגי בהגעלה כמ"ש לעיל או' ח"ן יעו"של

עז

עז) ולחם חם שהוסר מתנור והניחו על דף לא הוי ע"י אור אבל בעידו בתנור אעפ"י שגרוף וקטום ותחב שם סכין הוי ע"י אור וצריך ליבון. א"א שם. והיינו נמי אם רוב תשמישו בכך אבל אם רוב תשמישו ברותחין סגי ליה בהגעלה כמ"ש באו' הקודם.

עח

עח) שם. כפי תשמישן הכשרן. דכבילעו כך פולטי. לבוש.

עט

עט) שם. אם תשמישן בכ"ר וכו'. ולא יפה עושים במה שמניחין קדרה אצל האש ומרתיחין אותה ומגעילין בתוכה דזה לא מהני אלא בסכינין ודומיהן אבל דברים שנשתמש בכ"ר לא מהני הגעלה כזה וצריך שיהא בדוד שהאש עובר תחתיו. קובץ על הרמב"ם פ"ה יעו"ש. פ"ת. ועיין לקמן או' פ"ב.

פ

פ) ובדבר אשר חדשים מקרוב המציאו להרתיח אמבטי גדולה עם מים שלא אצל האש רק ע"י קנה המוליך הזיעה מן הכלי שעומד אצל האש בתוך האמבטי ומהזיעה מתחמם המים שבאמבטי עד שמעלה רתיחה מידי ספיקא לא נפקא אם יש לו דין כ"ר העומד אצל האש. תשו' שו"מ מה"ג ח"ג סי' קכ"ה. פת"ע או' כ"ד. ועיין לקמן או' צ"א.

פא

פא) שם, אם תשמישן בכ"ר וכו'. כלי שהכניסו לכ"ר בשעה שמרתיח ושאב ממנו חמין אפי' אם השהה קצת אותו הכלי בתיך הכ"ר עד שהרתיחה עולם תוך הכלי הזה אעפ"י כן הוא ספק אם יש לו דין כ"ר די"ל דלא נקרא כ"ר אלא כשעומד על האור בלא הפסק אבל זה י"ל תיכף כשהוציאו יש לו דין כלי שני ולחומרא ק"ל בכ"מ דדינו ככ"ר (ואפי' לא שהה תוך כ"ר) אבל לקולא דהיינו להגעיל בזה הענין (אפי' שהה תוך כ"ר) לא הוי ככ"ר. חכ"א כלל נ"ט או' ג' והוא מדברי הט"ז ביו"ד סס"י צ"ב וכ"ה באו"ה כלל כ"ז דין ב' יעו"ש. והסכים לדברי הט"ז הנז' הש"כ בנה"כ שם. וכ"כ הש"כ ביו"ד סי' ק"ז סק"ז. פר"ח שם בסי' ק"ז או' ז' ער"ה שם סי' ס"ח או' ז' ובסי' ק"ז או' ג' מנ"י על תו"ח כלל נ"א או' כ"א ובספרו ח"י בסי' זה או' כ"ז חמ"מ או' ח"י ולפ"ז אם הוציא בכף מכ"ר שעל האש דבר אסור ונשפך על היתר צונן או מכ"ר של חלב ונפל על בשר צונן אעפ"י שלא שהה הכף בתוך כ"ר אזלינן לחומרא ואמרינן כאילו נשפך מכ"ר של איסור על היתר צונן וצריך קליפה דעירוי מחם על הצינן אוסר כדי קליפה כמ"ש ביו"ד סי' צ"א סעי' ד' וסי' ק"ה סעי' ג' יעו"ש. וכן אם הוציא בכף מכ"ר של חמץ ונתן לתוך הקערה הו"ל כאלו עירה בתוכה מכ"ר ואם רוצה להכשירה להשתמש בה בפסח צריכה עירוי מכ"ר אבל כלי שעירה לתוכו מנ"ר ובא להכשירו לפסח אינו יכול להכשירו ע"י שיקח בכלי רותחין מכ"ר ולשפוך עליו ואעפ"י שהשהה אותו כלי בתוך כ"ר עד שירתיח המים בתוכו אלא צריך דוקא לשפוך עליו מכ"ר וכ"ז לפום דינא אבל בלא"ה נוהגין להגעיל הכל בכ"ר כמ"ש לקמן סעי' ו' בהגה יעו"ש. ועיין לקמן או' פ"ט.

פב

פב) שם. כגון כף וכו'. וכן קדרות ויורות וכיוצא דכבולעו כך פולטו ולא סגי להו בהגעלה בכ"ר לאחר שהסירוהו מן האש אלא צריך שיהא האור מהלך תחתיו כשמגעילן וכמ"ש הטור ביו"ד סי' קכ"א וסכינים ועץ פרור דסגי להו בכ"ר לאחר שהעבירוהו מן האש לפי שעיקר תשמישן הוא כך וכן עיקר, פר"ח. חקת הפסח או' ז' חמ"מ או' ח"י. וכ"כ השש"א אלא שכתב שמדברי התו' שבת מ"ב ע"ב ד"ה אבל משמע דדוקא עירוי הוא דלא סגי לכלי שנתבשל בו איסור אבל להגעילו בכ"ר אחר שהעבירו מע"ג האור שפיר דמי יעו"ש והר"ז אי' כ"ה כתב דבשאר איסורין יש להחמיר לכתחלה דכלי שנשתמש בו ע"י חום של כ"ר אצל האש דצריך להגעילו ג"כ בתוך כ"ר העומד אצל האש אבל בחמץ או בבשר וחלב שלא נבלעו בבת אחת אלא בזה אחר זה אפי' לכתחלה יכול להגעיל בכ"ר לאחר שהעבירוהו מעל האש יעו"ש. ומיהו אף להר"ז דמיקל להגעיל בכ"ר לאחר שהעבירוהו מן האש היינו דוקא בעודו רותח כיעי"ש אבל אם אינו רותח לכ"ע אינו יכול להגעיל בו כלים שנשתמש בהם בכ"ר שעל האש. ועיין לעיל או' מ"ג.

פג

פג) שם. צריך להכשירן בכ"ר. ולא סגי בעירוי שמערה מכ"ר עליו. טור וב"י, ט"ז סק"ט. ואפי' כלי שלא נשתמשו בו אלא בכ"ר לאחר שהעבירו מן האש לא מהני ליה עירוי. מהרש"ל וב"ח. וכ"כ הפר"ח בסעי' ו' חמ"מ אי' ח"י. אבל כלי דסגי ליה בעירוי. פשיטא דסגי ליה אם מגעילין אותו בכ"ר לאחר שהעבירוהו מעל האש. פר"ח שם חמ"מ שם. והיינו לפום דינא אבל המנהג להגעיל הכל בכ"ר שעל האש כמ"ש לקמן סעי' ו' בהגה יעו"ש.

פד

פד) שם. ואם תשמישן בכלי שני וכו'. כגון כפות שתוחבין אותן בקערה לאחר שעירו בתוכה מכ"ר צריכין הגעלה בכ"ש. ומשמע מכאן דגם כ"ש מבליע קצת משהו ולכך צריך הגעלה בכ"ש. והיא ע"פ מ"ש ביו"ד סי' ק"ה סעי' ב' די"א דחום של כ"ש אינו מפליט ואינו מבליע וי"א דמ"מ הוא מפליט ומבליע ואוסר כדי קליפה וכתב שם בש"ע דראוי לחוש ליזהר בדבר לכתחלה ובדיעבד בהדחה בעלמא סגי יעו"ש. וע"כ הכא בחמץ דאיסורו במשהו פסק להחמיר ולענין דיעבד אם לא הגעילו ונשתמש בו בפסח בכ"ר עיין לעיל או' ך' שכתבנו דאם אינו ב"י ויש הפ"מ ומניעת שמחת יו"ט דיש להקל יעו"ש.

פה

פה) שם. הכשרן בכ"ש. דכבולעו כך פולטו. ומיהו בהגהת הר"ש כתב דלא נראה זה בעיניו שכלי שנאסר ברותחין בכ"ש אין האדוק בו יכול לצאת ממנו כ"א בכ"ר וכתב עליו הב"ח וזהו הנכון יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ז' עו"ש או' ו' אמנם הפר"ח פקפק בדברי הר"ש הנז' אבל בלא"ה המנהג להגעיל הכל בכ"ר כנז' ולענין דיעבד כבר כתבנו באו' הקודם.

פו

פו) שם. הכשרן בכ"ש. וכלים שנשתמש בהם חמץ בכ"ש כגין קערות וכוסית נותנים אותם בכ"ש גדול ונותנים עליהם מים רותחין ואמנם צריך ליתן מים על שפתם עד שיגברו על גדותם כדי שיהיו כעין תשמישן כי לפעמים ממלאים אותם עד שנשפכין על שפתם. כלבו. ב"י. עו"ש או' ו' ונ"מ לדידן אעפ"י שנוהגין להגעיל הכל בכ"ר כמ"ש לקמן סעי' ו' בהגה מ"מ היכא דלא אפשר להכניסו בכ"ר כגון קערה גדולה או כלים הצריכים עירוי ג' ימים כמ"ש לקמן סעי' כ"א דצריך למלאותם עד גדותם.

פז

פז) שם. וכלי שמשתמשים בו בעירוי וכו'. כגון קערות שמערה בתוכם מכ"ר. וה"ה אם לוקח בכף מכ"ר ונותן בתוך הקערה הוי כאלו עירה לתוכה מכ"ר כמ"ש לעיל או' פ"א יעו"ש.

פח

חפ) שם. לא סגי ליה בהכשר דכ"ש. כגון לערות מכ"ר לתוך הקערה ואח"כ יגעיל כלי זה בתוכה אלא צריך דוקא לערות עליה מכ"ר.

פט

טפ) שם. אלא צריך לערות עליו מכ"ר. ויזהר שישפוך הרותחין דוקא מן הכלי שבשלו בו ואל ישאוב בכלי אחר ולערות ממנו להגעיל משום דכלי ששואב בו הוא כ"ש ונתבטל בו בישול הרותחין טרם שמגעיל אכן אם שוהה את הכלי ששואב בו תוך הכלי שמבשלין בו הרותחין ובעוד הוא שם מעלין המים רתוחין שפיר מתקרי גם הוא כ"ר. דרשות מהרי"ל ה' הגעלה. והביאו ד"מ סי' תנ"ב או' ה' מ"א שם סק"ט. שכנה"ג בסי' זה בהגה"ט או' ז' עו"ש או' ו' א"ר או' ט"ז. ר"ז או' כ"ח. אמנם הט"ז ביו"ד ססי' צ"ב השיג על דברי מהרי"ל הנז' שכתב דכלי ששואב בו הוי כ"ש ואם השהה אותו הוי ככ"ר אלא אזלינן ביה הכא לחומרא והכא לחומרא יעו"ש. וכ"כ לעיל או' פ"א בשם כמה פי' יעו"ש.

צ

צ) שם. אלא צריך לערות עליו מכ"ר. והמערה הרותחין להגעיל צריך ליזהר לשפוך אותם בזריזות ולא יעמוד ברחוק וישפוך ע"י זריקה באויר דכה"ג שאין קילוח הניצוק מחובר אל כ"ר לא מיחשב עירוי. דרשות מהרי"ל שם. ד"מ שם. מ"א שם. שכנה"ג שם או' ט' עו"ש שם. א"ר שם. ח"י או' כ"ט. חק יוסף או' י"ז. א"א או' י"ז. מק"ח או' י"ז. חקת הפסח או' ט' חמ"מ או' ח"י. ר"ז או' כ"ט. ועיין לקמן או' קי"ז.

צא

צא) ואותם שמשימים קערה בתוך מחבת על האש עד שהרתיחות עולות תוך הקערה ומאותה הקערה מגעילין בזה מסופק ר"י אם זה מועיל ככ"ר אם לאו ותלה הדבר להחמיר ואסר להגעיל בהם דחשיב ככ"ש. תו' ע"ז ל"ג ע"ב ד"ה קינסא. פר"ח. מק"ח שם.

צב

צב) שם. אלא צריך לערות עליו מכ"ר. משמע דסגי בעירוי פ"א כמו בהגעלה. מיהו בלבוש כתב דצריך לערות עליו ג"פ מכ"ר והעו"ש והא"ר שם השיגו עליו וכתבו דממשמעות כל הפו' משמע דסגי בפ"א יעו"ש. אמנם המאמ"ר או' י"ג כתב דט"ס נפל בדברי הלבוש וצ"ל ג"כ במקום ג"פ והוכיח כן מדברי הלבוש יו"ד סי' קכ"א סעי' ג' יעו"ש ולפ"ז גם לדעת הלבוש סגי בעירוי פ"א.

צג

צג) שם. לערות עליו מכ"ר. מיהו באו"ה כלל נ"ח דין מ"א כתב בשם כמה פו' שאפי' כלי שנאסר רק ע"י עירוי צריך הגעלה בכ"ר ממש דשמא עירוי מבליע לחומרא ואינו מפליט יעו"ש. אמנם דעת האחרונים כדברי הש"ע ורק אם יש לחוש שאיזה פעם נשתמשו בו בכ"ר יש מחמירין להגעילו בכ"ר כמ"ש לקמן סעי ו' בהגה יעו"ש.

צד

צד) והמגעיל דפין ושולחנות יהיו מקודם מנוקרין מן החמץ ומשופשפין יפה יפה בכל חריצין ויהיו מנוגבין מן המים שלא יהא עליהן שום צוננין שמא יצטנן הרותחין קודם אשר מגעילין החמץ או האיסור. דרשות מהרי"ל שם. שכנה"ג בהגה"ט או' יו"ד.

צה

צה) שם הגה. כל הכלים שיש בהם סדקים וכו'. אפי' נעשה מחדש. רשב"א. מ"א ס"ק ט"ו. ור"ל אע"ג דלענין טלאי ורושם מחלקים בסעי' י"ג בין אם נעשה מחדש מ"מ הכא דהטעם דיש שם חמץ בעין ואין יכול לנקרו ולא מהני לזה הגעלה א"כ אין לחלק בין נעשה מחדש או לא. מחה"ש.

צו

צו) שם בהגה. שיש בהם סדקים וכו'. משום שמא יש שם חמץ בעין דאין מועיל לו הגעלה כמ"ש לעיל או' מ"ח יעו"ש. ומיהו סדקים שהם מבחוץ על השפה של כלי אין מזיק. מק"ח או' ח"י. ועיין באו' שאח"ז.

צז

צז) שם בהגה. והוא בתוך הכלי וכו'. אפי' כל שהוא. אכן חלודה מבחוץ או למעלה על שפתו אין מעכב. דרשות מהרי"ל ה' הגעלה. ד"מ או' ג' ט"ז סק"י. מ"א ס"ק ט"ז. ח"י או' ל' א"ר או' ט"ו. חק יוסף או' ח"י. ר"ז או' י"ז. ח"א כלל קכ"ד או' ד' ואעפ"י שלפעמים מגיע תשמיש החמץ גם מבחוץ מ"מ כיון שרוב הפעמים אין מגיע תשמיש החמץ עד לשם לפיכך אין חוששין שמא יש שם ממשות החמץ בעין תחת החלודה וא"צ להעבירה כלל, ר"ז שם. ומיהו כלי שתוחבין אותו לכלי אחר ושואבין בו שכר וכדומה אף מבחוץ צריך לנקות ולשופן יפה ולטבילה פשיטא דמכל צד צריך לשופן. מש"ז או' יו"ד. א"א או' ט"ז.

צח

צח) שם בהגה. ולא יוכל לנקרן וכו'. וכן כיסוי כלים מחובר ע"י צירים שא"א לנקות וקערות עם אזנים כעין צירים אף מבחוץ החמץ נכנס שם כידוע וא"א לנקות אין להגעילם כלל. א"א או' ט"ו.

צט

צט) [סעיף ו'] כל כלי הולכים בו אחר רוב תשמישו. יורות המיוחדים ליי"ש ואין משתמשין בהם שום דבר חמץ זולת להוציא בהם מים שרופים וגם אין דרכן כלל לדבקן בבצק אלא בגללי בהמה פשיטא דשרי להוציא בהם מים שרופים לפסח בלתי שום הגעלה אלא כמדומה דנהגו להגעילה וכיון דנהגו צריך שיעמדו במנהגן אבל אין למחות במי שאינו זהיר להגעילה. זכ"ל סי' תמ"ז סעי' יו"ד ויעי"ש הטעם. ועוד עיין לקמן או' רנ"ט.

ק

ק) שם. אעפ"י שלפעמים משתמשין בהם בכ"ר וכו'. יש שסוברים דה"ד שלא ידענו בבירור אלא חששא בעלמא שנשתמש בו ע"י מיעוט אבל אם אנחנו יודעים בבירור שנשתמש מיעוט ע"י האור אעפ"י שהרוב ע"י כ"ר הולכין אחר מיעוט להחמיר אבל הרמ"ע בסי' צ"ו כתב דאפי' ידענו בבירור שנשתמש המיעוט ע"י האור די בהגעלה. שכנה"ג בהגב"י או' ו' וכ"מ בהד"ן פ' כל שעה דאפי' ברור שהשתמש בו בכ"ר מ"מ כיון שרוב תשמישו הוא בכ"ש סגי בכך. עו"ש או' ז' מיהו אם אותו המיעוט שנשתמש ע"י האור הוא ב"י מאותו המיעיט שנשתמש כי"י האור צריך ליבון. הרמ"ע שם. שכנה"ג שם. פר"ח בשם הנז' וכ"כ העו"ש שם דאם עדיין הם ב"י מכ"ר אעפ"י שעיקר התשמיש שלהם בכ"ש ודאי דכ"ע מודים דצריך כ"ר. וכ"כ ח"י או' ל"א. א"ר או' י"ז, תשו' ב"ד סי' רי"ב. גן המלך סי' נ"ג. ער"ה או' י"א. חמ"מ או' י"ב. ר"ז או' ל"א. וכ"ז לפום דינא אבל בלא"ה המנהג שלא להגעיל שום כלי בין יומו כמ"ש לקמן סי' תנ"ב סעי' ב' בהגה יעו"ש. וגם המנהג לחוש למיעוט שנשתמשו בו בכ"ר כמ"ש בסעי' זה בהגה. יעו"ש.

קא

קא) שם. משתמשין בהם בכ"ר וכו'. ועוד ששורין בהם פתיתי לחם מע"ל וכבוש כמבושל הג"מ. מ"א ס"ק י"ז. ועיין לקמן או' ק"ג.

קב

קב) שם. כיון שרוב תשמישן הוא בעירוי וכו'. וה"ה כלים שמשתמשין בהם בצונן די להם בשטיפה לדיעה זו אעפ"י שלפעמים משתמשין בהם בחמין כמ"ש לקמן סעי' כ"ה יעו"ש.

קג

קג) שם. כך הוא הכשרן. וכבוש צריך הגעלה מכ"ר מיהו אף שאינו על האש ואין מעלה רתיחות מהני. א"א או' י"ז. והיינו אם היד סולדת בו כמ"ש לעיל או' מ"ז. ועיין לעיל או' ק"א.

קד

קד) שם הגה. ויש מחמירין להגעיל הקערות בכ"ר. והטעם כתב הטור בשם אבי העזרי לפי שפעמים כופין אותם במחבת כשהיא על האש. והתו' בע"ז (ע"ד ע"ב) כתבו משום דפעמים תוחבין הקערות בתוך כ"ר ותוך יורה מרותחת. וכ"כ המרדכי פ' כל שעה. והב"ד ב"י. והא דלא אזלינן אחר רוב תשמישן כתב הט"ז ס"ק י"א מפני המון העם דלא ידעו לחלק בין רוב תשמישן בכ"ר או לפעמים. וכ"כ חק יוסף או' י"ט.

קה

קה) שם הגה. וי"מ להגעיל הקערות בכ"ר. ואף לפעמים כופין על מחבת וכתב בסעי' י"א יש מחמירין במחבת מ"מ כולי האי לא מחמירין בקערות. מש"ז או' י"א.

קו

קו) שם הגה. וי"מ להגעיל הקערות בכ"ר. ומיהו בדיעבד יש לסמוך אסברא ראשונה. א"ר או' ח"י. ח"י או' ל"ב. מק"ח או' י"ט. ר"ז או' כ"ח.

קז

קז) שם בהגה. וכ"ה המנהג. וכ"כ הלבוש. וכ"כ האחרונים. וכ"ה בכלים הנקנים מן העכו"ם או מבשר לחלב נוהגין להגעיל הכל בכ"ר כי יש לחוש שמא נשתמשו בהם לפעמים בכ"ר או בכבישה מע"ל ואין לשנות.

קח

קח) שם בהגה. וכן בכל דבר שיש לחוש וכו'. ולפ"ז אם יש לחוש שנשתמש בו לפעמים ע"י האור צריך ליבון דוקא ומיהו בליבון קל סגי כמ"ש לעיל סעי' ד' בהגה יעו"ש, ואם הוא כלי שיתקלקל ע"י הליבון אפשר דהוי כדיעבד ויש לילך אחר רוב תשמישו אם אינו ב"י כמ"ש לעיל או' ק"ו אבל אם אפשר לו באחר יש להחמיר.

קט

קט) שם בהגה. כגון כפות וכו'. ונראה דכפות חמירי טפי דשכיחי טובא דמהפך בהם בקדירה אצל האש. ט"ז ס"ק י"א.

קי

קי) שם בהגה. ויש מחמירין להגעיל כל כלי שתייה וכו'. ולענין הכדים הגדולים שמכניסין בהם מים לקיום כל השנה ודבר מצוי הוא שנמצא בתחתיהם פירורי לחם לפי שהרבה פעמים שותים מים ופתם בידם והשיור מחזירין אותו אל הקנקן וגם לפעמים האשה מתעסקת בלישה ועריכה והיא נצרכת אל המים וממלאה מים בידיה מן הקנקן וידיה מלוכלכות בבצק או בקמח ולפעמים נשאר מעט מים בקנקנים שאין בהם ס' כנגד הפירורין ונשארו שם הפירורין מע"ל ויותר באופן שנכבש שם החמץ מה תקנתם להשתמש בהם בפסח. ובכגעלה א"א לפי שהם גדולים הרבה וללבן אבנים ולערות עליהם רותחין מכ"ר הא נמי א"א משום שברון ומרייהו חייסי עלייהו ולקנות חדשים לפסח הא נמי א"א אי משום דלאו כל שעתא נמצאים ואי משום דהם ביוקר גדול. ונראה דתיקון אלו הקנקנים הוא לרוחצן היטב ולמלאות אותם מים ע"כ גדותיהן ויניחו בהם המים כ"ד שעות ואחר כ"ד שעות ישפכו אלו המים ויחזרו ליתן בהם מים לצורך הפסח וכמ"ש הטור ביו"ד סי' צ"ג בשם הרשב"א אם בישל ירקות וכו' יעו"ש. כס"א או' ד'.

קיא

קיא) שם בהגה. ובדיעבד סגי להו בשטיפה. דהיינו לשפשפן תחלה היטב במים כדי להסיר כל הדבוק עליו ואח"כ שוטפין במים כמבואר ביו"ד סי' קכ"א. ח"י או' ל"ג. ועיין לקמן או' רצ"ו.

קיב

קיב) שם בהגה. וקערות גדולות שלא יוכל להכניס וכו'. אבל מה שיוכל להכניסו תוך היורה עדיף טפי להגעילו בתוך היורה ולא יגעילנו ע"י אבן רותח. לבוש. עט"ז. ר"ז או' כ"ז.

קיג

קיג) שם בהגה. יתן עליה אבן מלובן וכו'. והב"ח בסי' תנ"ב כתב דכלים שמשתמשים בהם לפעמים בכ"ר לא מהני הך הכשר דליבון אבנים ושפיכת הרותחים דאיני אלא כמו עירוי ולא הוי כ"ר אלא כשהחמין הם באותו כלי שהרתיחו בו על האש אבל קנקנים של בדיל וכלי כסף דידוע שלא השתמשו בהן בכ"ר כלל ואין לחוש אלא לתשמיש בחמין ע"י עירוי וכן שלחנות ותיבות שמצניעין לשם אוכלין מועיל הכשר זה דליבון אבנים ושפיכת רותחין עליהן מכ"ר יעו"ש. והביאו מ"א ס"ק ח"י וא"ר או' י"ט. וכ"ה דעת הפר"ח. מיהו הט"ז בסי' תנ"ב ס"ק י"א כתב על דברי הב"ח הנז' דאינו מן הדין אלא חומרא בעלמא יעו"ש. והא"ר באו' הנז' כתב דבהגמ"י פ"ה משמע קצת דהוי ככ"ר וכן מבואר במהרי"ו וע"כ כתב דיש להקל בכל הקערות אבל לא בדבר שרוב תשמישו בכ"ר וכן מבואר במהרי"ל עכ"ל. ועיין לעיל או' ק' שכתבנו דאם הוא ב"י מתשמיש כ"ר אעפ"י שאין רוב תשמישו בכ"ר הוי ככ"ר וא"כ מ"ש הא"ר להקל בכל הקערות היינו באינן ב"י מתשמיש כ"ר.

קיד

קיד) שם בהגה. יתן עליה אבן מלובן וכו'. ואע"ג דבאיזה מקום לא נוגע האבן. מי הרתיחה נוגעין שם ושרי כמ"ש סעי' ט"ז. ט"ז ס"ק י"ב. וכ"מ באו"ה כלל נ"ח דין ע' והמ"א ס"ק ח"י כתב דיש להחמיר בקערות שיש להם אוגנים ובליטות כעין כפתורים ופרחים שאז א"א להעביר האבן ע"פ כולה ולכן אין להם תקנה אלא שיכניסם ליורה עכ"ל ונראה דמיירי בעניין שיש לחוש שגם מי הרתיחה לא יבואו לשם וכ"כ א"ר או' כ"ב. וכ"מ מדברי המחה"ש שכתב דביש לו אוגנים גם הט"ז מודה דלא מהני. ובלא"ה כבר כתבנו לעיל או' קי"ב דהיכא דאפשר להכניסו ביורה אין להגעילו ע"י אבן מלובן יעו"ש. ועיין לעיל או ק"י.

קטו

קטו) שם בהגה. יתן עליה אבן מלובן וכו'. וכן נוהגין לענין הכשר השולחנות והספסלים וינגב השלחן תחלה כדי שלא יצטנן המים. ח"י או' ל"ד. ועיין לעיל או' צ"ד ולקמן סעי' ך'.

קטז

קטז) שם בהגה. וכן כל כיוצא בזה. כגון דפי מוליתות של בשר או גבינה דלפעמים נותנין עליהם חמין. א"ר או' כ"א. ועיין לקמן או' רל"ז.

קיז

קיז) וכשמגעיל ע"י אבן מליבן אין נוהגין ליזהר בכ"ז שאף שנפסק הקילוח קודם שמגיע לקערה ונתקרר מעט הרי הוא חוזר ומרתיח ע"י אבן המלובן וכן אם אפי' אינו מערה על הקערה מכ"ר עצמו אלא מערה מכ"ר לכלי אחר ומאותו כלי מערה על הקערה ה"ז מותר שאבן המלובן הוא מרתיח המים ומחמם אותם חום גדול כחום כ"ר (וכ"כ ח"א כלל קכ"ה או' ך') ומ"מ לכתחלה טוב להחמיר ולהזהר בכל זה אף כשמגעיל ע"י אבן מלובן שהרי י"א שאבן המלובן אין לו כח להרתיח את המים ולחמם אותם חום גדול כחום כ"ר. ר"ז או' ל'. ועיין לעיל או' ץ'.

קיח

קיח) [סעיף ז'] יש מי שאומר וכו'. כ"כ הטור בשם בעל המנהיג וכ"כ הכלבו בסי' מ"ח אלא שבשם הר"ש כתב הכלבו דמהני להו הגעלה משום דגם בשעת שימוש חס עליהם מלהכניסה בתוך כלי רותח שלא יתקלקלו וכבולעו כך פילטו יעו"ש והב"ד ב"י וע"כ כתב בש"ע דין זה בשם יש מי שאומר לפי שיש מתירין.

קיט

קיט) שם. דכפות העשויות מקרן אין להם תקנה וכו'. וה"ה סכינים שקתא שלהם מקרן ואפי' מקצת הקתא מקרן אין ניתרין בהגעלה. דרשות מהרי"ל. וכן סכין שהקתא שלה עשויה בדבק אפי' היא של עץ אין להגעילה דחייס עלה שלא יתקלקל הדבק. מהרי"ו סי' קצ"ג ב"ח ט"ז ס"ק י"ג. כנה"ג בהגה"ט מ"א ס"ק י"ט. וכ"כ לעיל או' ל"ז יעו"ש.

קכ

קך) שם. דכפות העשיות מקרן וכו'. והעשויה מפערי"ל מוט"ר כיון שהוא חזק וקשה מאד אינו דומה לקרן שנימוח מחים. מי"ט. א"ר או' כ"ג. מק"ח או' ך' חק יוסף או' כ"ד. מש"ז או' י"ג.

קכא

קכא) שם. דלמא חייס עלייהו. ואף שאומר דלא חייס אין שומעין לו ואסור ואם בישל ועשה בהם חמין יש להתיר בדיעבד. א"א או' י"ט. וכ"כ במש"ז או' ל"א ד"ה כלי גללים.

קכב

קכב) [סעיף ח'] אחד כלי עץ ואחד כלי אבן. וה"ה כלי גללים. טור וב"י. ח"י או' ל"ו. חק יוסף או' כ"ד. ר"ז או' כ"ה. וכלי גללים הם כלים העשוים מרפש בקר ועפר. הרמב"ם בפי' המשניות פ"י דכלים וכ"כ הרא"ש שם. מיהו רש"י בשבת ט"ז ע"ב פי' גללים שייש אבל בדף נ"ח שם ע"א חזר בו וכתב שהם מצפיעי בקר וכ"כ במנחות ס"ט ע"ב וכ"כ התו' שם. וכ"כ רש"י ביומא ב' ע"א וכתב המש"ז או' ל"א דכן הלכה וגם כתב דהלכה דצריכי הגעלה ומהני בהו הגעלה יעו"ש. ועיין לעיל או' ל'.

קכג

קכג) שם. דינם להכשירם בהגעלה. כלומר דמועיל הגעלה ולאפוקי מדעת קצת פו' (שהביא הטור) דס"ל דלכלי אבן אינו מועיל הגעלה כמו לכלי חרס עו"ש או' ט' ולענין כלי זכוכית עיין לקמן סעי' כ"ה.

קכד

קכד) שם. דינם להכשירם בהגעלה. והיינו אם הכלי חלק בלי שום סדק וגומא. ט"ז ס"ק כ"ד.

קכה

קכה) שם הגה. וכן כלי עצם צריכים הגעלה. וכ"כ הלבוש דכלי עצם ניתר בהגעלה. וכ"כ הב"ח. ר"ז או' כ"ה. ח"א כלל קכ"ה או' ג' והגם דכפות מקרן אין ניתרין בהגעלה כמ"ש בסעי' הקודם שאני כלי עצם שהם קשים ואין מתקלקלים בהגעלה ולא חייס עלייהו. מש"ז או' י"ג ואו' ל"א וא"א או' י"ט.

קכו

קכו) שם בהגה. וכן כלי עצם וכו'. וה"ה כלי עור מהני הגעלה. וה"ה לכל הכלים לבד מחרס נותר בהגעלה. ואותם שעושין מנייר וכדומה ומפות אין היתר כ"א בכיבוס בחמין אפר וחביטה לא בהגעלה כי אין מועיל לבעין שנכנס בנקבי האריגה. מש"ז או' ל"א.

קכז

קכז) [סעיף ט'] המגעיל קודם שעה חמישית וכו'. משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתירא כמ"ש ב"י סי' תנ"ב ור"ל שעדיין החמץ מותר.

קכח

קכח) שם. המגעיל קודם שעה חמישית וכו'. והמגעיל אחר שעה חמישית ית' לקמן סי' תנ"ב.

קכט

קכט) שם. וכלים שבלעו דבר מועט וכו'. כגון כלי כסף שאין דרך להשתמש בהם חמין אלא חושש שמא נשתמש בהם חמין ורוצה להגעילן. טור ולבוש. וכן כלי שתייה שרוב תשמישן בצונן ורוצה להגעילן כמ"ש לקמן סעי' כ"ה נקרא בליעתן דבר מועט. ומיהו עיין בלבוש שם שכתב דכלי שתייה נוהגין שלא להגעילן עם שאר הכלים שלא יבלעו ממי הגעלה ואפי' כשמגעילן קודם שש יעו"ש.

קל

קל) [סעיף יוד'] יש מצריכין להם הגעלה. והטעם משום דלפעמים נופל בהם חמץ בין הנצרים ובולע הסל טעם חמץ ע"י מליחה דהוה כרותח. ב"י. ב"ח. לבוש.

קלא

קלא) שם. ויש מי שחולק. כ"כ ב"י בשם סה"ת דסלים שנותנים בהם בשר כל השנה מותר לתת בהם בשר בפסח יעו"ש. והטעם כתב הפר"ח משום דליכא איסורא אלא משום מלח שלא נבדק ואיחזוקי איסורא לא מחזקינן. אבל אי הוה מידי דשכיח שנמצא במלח גרעיני חטים צריך הגעלה ומיהו מסתברא דבעירוי כ"ר סגי לכ"ע עכ"ד.

קלב

קלב) שם. ונראין דבריו. וכן הסכים הפר"ח. וכ"ה דעת המאמ"ר או' ט"ו. אבל הב"ח הסכים כדיעה ראשונה דצריך הגעלה. וכן הסכים העו"ש או' יו"ד, וכתב עוד הב"ח בשם מהרי"ל סברא ג' דאין להתיר אפי' ע"י הגעלה דשמא איכא חמץ בין הנקבים ואינו ניכר וכתב והכי נהוג. וכן הסכים הט"ז ס"ק ט"ו וכ"כ המק"ח או' כ"א דלכתחלה אין להגעיל כלל דשמא יש חמץ בעין. וכ"כ המאמ"ר שם דמנהג העולם שלא להשתמש בסלים שמולחים בהם כל השנה ואין לשנות.

קלג

קלג) שם הגה. וטוב להגעילן וכו'. כלומר במקום דשייך הגעלה כגין שהוא כלי דליכא למיחש ביה שמא נשאר שם משהו חמץ בעין ואינו נראה אבל בסלים העשויים מנצרים דאיכא דמיחש בהו שמא ישאר חמץ בין הנצרים ואינו נראה לעין טוב לקנות חדשים. עו"ש או' יו"ד. ח"י או' ל"ז. וכבר כתבנו באו' הקודם דמנהג העולם שלא להשתמש בפסח בסלים שמולחים בהם כל השנה ואין לשנות. ועיין עוד לקמן סעי' ח"י בהגה.

קלד

קלד) שם בהגה. וטוב להגעילן וכו'. ופשוע דאם מלחו עליהם בלי הגעלה שרי כמ"ש סעי' כ"ז ועוד דאין מליחה לכלים ר"ל דאין מליח כרותח כ"כ להפליט מן הכלי מה שבלוע בתוכו כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה סעי' י"ב בהגה יעו"ש. מ"א סק"ך. ח"י או' ל"ז. א"ר או' כ"ד. מק"ח או' כ"א. ר"ז או' ל"ה. ח"א כלל קכ"ה או' י"ב.

קלה

קלה) וה"ד אם היה הסל נקי וליכא חמץ בעין ורק מובלע בתוכו אמרינן דאין המלח מפליט מן הכלי מה שבלוע בתוכו ושרי בדיעבד אבל אם מלח ואח"כ נמצא חמץ משהו דבוק בנקבי הסל עיין לקמן ס' תס"ז סעי' י"ד.

קלו

קלו) ודע דמליחה בכלים מבליע כדי קליפה ולא יותר וא"כ אם מלחו חמץ בכלי ואח"כ שימשו בו בחמין עד הלילה מותר דיש בתבשיל ס' נגד הקליפה ובפסח אסור. א"א או' ך' ואם אין הכלי ב"י דהוי נ"ט לפגם עיין לעיל סי' תמ"ז סעי' יו"ד ובדברינו לשם או' רל"א ודוק.

קלז

קלז) [סעיף יא'] מחבת שמטגנין בה וכו'. שהרי אין אופין בו חמץ בעין אלא עם שומן ומה לי שומן או מים. מ"א ס"ק כ"א. ולא חיישינן שמא נתייבש השמן והחמץ נאפה בלא משקה דאף אם נשרף ונדבק לדופן המחבת עדיין יש לחלוחית משקה שם. וכן הדין בקדרה של מתכת שמבשלין בה. כ"כ הרא"ש פ' כל שעה והביאו ב"י. ט"ז ס"ק ט"ז.

קלח

קלח) שם. מותרת בהגעלה. אבל האגנות שאופין בהם עוגות בעין צריך ליבון. מ"א שם. ח"י או' ט"ל. א"ר או' כ"ה. מק"ח או' כ"ג. ר"ז או' ל"ו. ח"א כלל קכ"ה או' ו'.

קלט

קלט) וכן הטסין של נחושת שעיקר תשמישן אינו אלא לעשות פשטידא ומכניסן לתנור כך לכ"ע צריכין ליבון שהרי אינו רוחש בשמן אלא נותנין מעט שמן בטסין כדי שלא תשרף הפשטידא. פר"ח. ר"ז שם.

קמ

קמ) שם. מותרת בהגעלה. אבל מחבת של שאר איסורין צריכה ליבון. כ"כ בש"ע יו"ד סי' קכ"א סעי' ד' וכתב שם הש"כ סק"ח דגם במחבח של חלב או בשר צריך ליבון. וכ"כ הפר"ח שם או' ח' עצ"ל שם סעי' ד' אבל הער"ה שם או' י"ב כתב דמחבת של בשר או של חלב סגי לה בהגעלה. וכ"נ דעת הגרע"א בתשו' סי' מ"ע ד"ה ובההיא יעו"ש. ועוד עיין לעיל או' ע' מה שהארכנו בזה וכתבנו שם לעניין דינא יעו"ש.

קמא

קמא) שם. מותרת בהגעלה. ומה כשרוצים לבחון יי"ש כמה מים יש בו שופכין מיי"ש על כלי בדיל ומדליקין היי"ש לראות כמה מים נשאר הכלי בדיל סגי ליה בהגעלה. שו"ת הר הכרמל סי' ה' אמנם השע"ת או' כ"ז כתב דאם נשתמש בו הרבה פעמים בעניין זה לבחון היי"ש יש להחמיר שלא להתיר ע"י הגעלה ורק בדיעבד אם נשתמש בו ע"י הגעלה יש להתיר יעו"ש.

קמב

קמב) שם. ואם היא ארוכה משום חציה וכו'. וכן כל כלי שאינו יכול להכניסו בפ"א לתוך המים מכניס חציו וחוזר ומכניס חציו השני ולא חיישינן שצדו הנגעל בולע מצדו השני שלא נגעל. טור וב"י. לבוש. ר"ז או' ל"ז.

קמג

קמג) שם. ויש מחמירין ללבן המחבת. דלפעמים נתייבש השומן והעיסה נאפת בעין על המחבת. ב"י בשם הרא"ש. מ"א ס"ק כ"ב.

קמד

קמד) שם. ויש מחמירין ללבן המחבת. וצפוי הבדיל והגעלה לא מהני במקום ליבון. פר"ח. ועיין לקמן או' קמ"ו.

קמה

קמה) שם הגה. ובליבון כל דהו וכו'. כלומר דכיון דגם בהגעלה סגי אלא שא"א בהגעלה מחמת גודלה לפיכך סגי בליבון קל כזה. עו"ש או' י"א. ועיין לעיל סעי' ד' בהגה.

קמו

קמו) שם בהגה. מיהו סגי ליה בהגעלה וכו'. ודעת הפר"ח צריכה דוקא ליבון וכ"ה דעת ח"א כלל קכ"ה או' ה' אבל בשו"ת זר"א סי' נ"ה כתב דכן עיקר דסגי בהגעלה ודלא כהפר"ח יעו"ש. וכן הורה הרב מהר"ש צרור כמ"ש הרב בית יהודה דף ק"ח ע"ב. והב"ד מחב"ר או' ה' וכ"כ ח"י או' ט"ל דכן נוהגין דסגי בהגעלה. וכ"כ המק"ח או' כ"ג. וכ"ה דעת הר"ז או' ל"ז. וכ"כ לעיל או' ע' יעו"ש.

קמז

קמז) [סעיף יב'] כל הכלים צריך להגעיל ידותיהם וכו'. ומשמע דאין חילוק דבין כלי מתכות או כלי אבן צריך להגעיל ידותיהם כמותם והטעם כתב הב"ח משום דא"א דלא בלעי גם הידות טעם חמץ בכל השנה ע"י כ"ר כשמדיחין אותם לנקותן מהזוהמא לאחר תשמישן. וכ"כ הט"ז ס"ק י"ז. עו"ש או' י"ב, ח"י או' מ' ר"ז או' כ"א.

קמח

קמח) שם הגה. אין לאסור בדיעבד. ודוקא שתחב בתבשיל אותו מקצת שהגעיל אבל אם תחב אותו צד שלא נגעל אסיר. מ"א ס"ק כ"ד. אבל ח"י שם כתב דבדיעבד אין לאסור אף אם תחב בתוך המאכל הידות כי לא מחזיקנן איסרא ולחשש שמא בלע היד מגוף הכלי כבולעו (ר"ל כמו שבלע היד מגוף הכלי כשנשתמשו בכלי בחמין כך פולט היד כשהגעילו גוף הכלי) כך פולטו יעי"ש. וכ"כ המק"ח או' כ"ד. יא"פ. ביאורי הגר"א. ר"ז שם.

קמט

קמט) ואם הוא כלי מתכות ותחב הידות בתבשיל אם הוא קודם שהגעילו כלל אסור דאמרינן דמוליך בליעתו בכולי אבל אחר שהגעילו אף שלא הגעיל הידות מותר דסמכינן אפי' דכבולעו כך פולטו. א"ר או' כ"ו. מיהו הר"ז או' כ"ב כתב דאף אם לא הגעיל כלל אפי' את גוף הכלי ותחב את יד הכלי בתבשיל אם יש הפ"מ או מניעת שמחת יו"ט יש להקל.

קנ

קנ) שם בהגה. אין לאסיר בדיעבד. ונראה דבסכין יש להחמיר אפי' דיעבד אם חתך בסכין שלא הגעיל הקתא בתבשיל חם בפסח כיון דבודאי נוגע בקתא בשעת תשמישו בסכין. ט"ז ס"ק י"ז. א"ר שם. מק"ח שם. ומיהו אם ספק נגע עתה בקתא בבשר או לאו י"ל נ"ט לפגם בפסח חומרא הוא וספק דרבנן לקולא. מש"ז או' י"ז.

קנא

קנא) שם בהגה. אין לאסור בדיעבד. היינו אם נשתמש כבר המאכל מותר אבל לכתחלה אסור להשתמש בהם אפי' הוא בתוך הפסח וא"א להגעילו. מ"א ס"ק כ"ד. א"ר או' כ"ז.

קנב

קנב) שם בהגה. ע"י עירוי וכו'. שאין בליעתן כ"כ חזק כמו בכלי עצמו. לבוש. והמ"א ס"ק כ"ה כתב דבליעת הידות דומה ג"כ לעירוי שהלכה הבליעה מצד זה לצד זה. והמאמ"ר או' י"ז כתב דחשש איסור הידות משום ניצוצות הניתזין עליו וכבולעו ע"י עירוי ה"נ פולטו ע"י עירוי וכן לפי הטעם שכתבנו לעיל או' קמ"ז משום דבלעי ע"י כ"ר כשמדיחין אותם הוא ג"כ ע"י עירוי וא"כ כבולעו כך פולטו. ומיהו אם ידע שנשתמש בידות בחמין בחוץ בכ"ר ודאי דלא מהני עירוי אפי' בדיעבד וצריך להגעילן בכ"ר דוקא.

קנג

קנג) [סעיף יג'] כלי שיש בו טלאי וכו'. כל טלאי שבסעי' זה היינו שנקבע ע"י מסמרים אבל מה שנעשה ע"י היתוך עופרת או ברזל וכסף ושאר מיני מתכות כיון שנעשה ע"י היתוך באור ונעשה גוף אחד עדיף מליבון שזה הוא כאלו נעשה מתחלה. ט"ז ס"ק ח"י. עט"ז. ח"י או' מ"א א"ר או' כ"ח. חק יוסף או' ל"ג. מק"ח או' כ"ה ר"ז או' ט"ל. ח"א כלל קכ"ה או' יו"ד.

קנד

קנד) שם. כלי שיש בו טלאי וכו'. והיינו אם הטלאי היא בצד פנימי של הכלי אבל אם הוא בצד חוץ אינו מזיק. חמ"מ או' ט"ו ר"ז או' ל"ח. וה"ד בקדירה וכדומה אינו מזיק מבחוץ אבל אם היא בכלי שמכניסים אותו לתוך היורה שעל האש וכדומה אין הפרש אם הטלאי בצד הפנימי או מצד חוץ דהא גם אם הוא בצד חוץ מקבל טעם חמץ.

קנה

קנה) יורה שיש בה טלאי ולא היו משתמשין בה בחמץ בעיניה רק להרתיח בתוכה כלים שנבלע בהם חמץ במים ואפר שקורין ליציי"א מותר להגעיל בתוכה קודם זמן איסורו ועכ"פ בליבון קל במקום הטלאי דהקש נשרף עליו מיהא סגי. זר"א סי' ג"ן. מחב"ר או' ו' שע"ת או' ל'.

קנו

קנו) שם. אם קדם הטלאי וכו'. פי' שהטלאי נעשה בשעה שהיה הכלי חדש או שהגעילו הכלי קודם ששמו הטלאי. מ"א ס"ק כ"ו. חק יוסף או' ל"א.

קנז

קנז) שם, אם קדם הטלאי וכו'. ומיירי במקום שמודבק יפה דליכא למיחש שנכנס תחתיו חמץ בעין ואינו נראה דאז אינו מועיל הגעלה אפי' אם קדם הטלאי לבליעת האיסור. עו"ש או' י"ג. וצריך ליבון או להסיר הטלאי או להרחיב הסדק כדי שיוכל לנקרו. ח"י או' מ"ב. ר"ז או' ל"ח.

קנח

קנח) שם. או ישים גחלים וכו'. והב"ח כתב דאם קדמה בליעת האיסור לטלאי אין להתיר בהנחת גחלים אלא בליבון כל הכלי יעי"ש וכ"נ דעת המ"א ס"ק כ"ז אלא שכתב דאם קדם בליעה לטלאי צריך לשום כ"כ גחלים עד שיהו ניצוצות ניתזין ממנו ואם קדם טלאי לבליעה (ויש חשש שמא נכנס חמץ בתוך הסדקים) די בליבון קל כמ"ש בהגה לעיל סעי' ד' יעו"ש. אבל ח"י או' מ"ב פסק כדברי הש"ע דבכל ענין שנשרף החמץ שתחת הטלאי סגי (דהיינו להניח גחלים עד שקש נשרף עליו מבחוץ) והשיג על הב"ח יעו"ש וכן הסכים א"ר או' כ"ט. פר"ח. מק"ח או' כ"ו. וכ"כ הר"ז שם דלענין פסק הלכה יש להקל כסברא אחרונה ורק במקום שאפשר עוב לחוש לסברא הראשונה דהיינו להניח גחלים כ"כ עד שיהו ניצוצות ניתזין ממנו.

קנט

קנט) שם. עד שישרף גוף האיסור וכו'. ואם נתלבן כך או הסיר הטלאים פ"א עד אחר שהגעיל שוב מותר להגעיל כך עם הטלאי בכל פעם כיון ששוב לא מיקרי קדם בליעת איסור לטלאי. ח"י שם. ר"ז או' ל"ח. וכ"ז כשהטלאי דבוק יפה כמ"ש לעיל או' קנ"ז יעו"ש.

קס

קס) שם. ואח"כ מגעיל וכו'. אבל אפכא לא יעשה מפני דיתפשט הטעם ממקום ליבון למקום שגיעל כבר עו"ש או' י"ג.

קסא

קסא) שם. ואח"כ מגעיל וכו'. יש מן החכמים שסוברים דאותם כלים שתשמישן בכ"ר אף אם צפו אותם בבדיל צריכין הגעלה והרא"ם בתשו' ח"א סי' מ"ג חלק עליהם והכשירם בלא הגעלה חדא משום דכלים הנכשרים בהגעלה די להם בליבון קל שקש נשרף עליו מבחוץ ועוד כיון שהבדיל מפסיק ביניהם הרי הם ככלים חדשים וכו' יעו"ש אבל הכנה"ג בהגה"ט כתב ליישב דברי החכמים יעו"ש. וכ"כ בתשו' מהרימ"ט הובא בס' מגיד מראשית סי' א' וז"ל החכמים שבזמן הרא"ם הכריזו בקהליתיהם שיגעילום וכו' וכן ראיתי שנוהגים בא"י מזמן הרבנים וכל רבותי מורים כן בא"י וכל סוריא ומצרים וכו' יעו"ש. וכ"כ הפר"ח בסעי' ה' דלמעשה אין לסמוך על הצפוי וכו' ולכן ראוי להורות שאחר שצפום יגעילו אותם ומהני ההגעלה וכן נוהגין פה עה"ק ירושת"ו זולתי קצת יחידים דבטילי במעיטייהו עכ"ל. והב"ד ח"י או' מ"א. חק יוסף או' ל"ו. ר"ז או' ע' ח"א כלל קכ"ה או' יו"ד.

קסב

קסב) ומיהו מ"ש שם הכנה"ג דבין הנוהגים כהרא"ם ובין הנוהגין כחכמים צריכין טבילה בלא ברכה הרב ב"ד סי' רי"ג כתב שאם נכרי עשה צפוי הבדיל א"צ טבילה לכלים ודלא כהכנה"ג יעו"ש. וכ"כ מהרימ"ט בתשו' הנז' שלא ראינו לשום אדם שהצריך טבילה כי אין צורך יעו"ש. וכ"כ הפר"ח ביו"ד סי' ק"ך או' י"ט דאין המנהג להטביל ומנהגם של ישראל תורה היא יעו"ש. וכ"כ י"א בהגה"ט בס' זה שאין נוהגין להטביל בשום מקום.

קסג

קסג) וכתב בשה"מ פ' עקב ראוי ליזהר שלא ללבן הכלים של נחושת עם בדיל מהותך כדרך העולם להשתמש בהם מצה עד שיגעילם תחלה לפי שזה הבדיל שהותך עליו נעשה קלי' על הנחושת ומונע פליטת החמץ מתוכו אם יגעילוהו אח"כ והליבון בבדיל עצמו אינו מועיל לפי שהליבון נתנו לו חז"ל שיעור שיותזו ממנו ניציצות (עיין לעיל סעי' ד') וליבון הבדיל לילי הנושאד"יר לא הותך הבדיל וע"י הנושאד'ור יספיק חום האש בלבד אף אם לא יתלבן שיעור נתיזת ניציצות ולכן יותר טוב להגעילו תחלה לפלוט החמץ ואח"כ ילבינוהו הגוי לפניו בבדיל ויזהר שלא יכבה הכלי אח"כ   במים שלפני האומן שבהם מכבה הכלים של חמץ עכ"ל. וכ"כ בס' פע"ח סוף פ"א משער חג המצות. וכ"כ כנה"ג בהגה"ע ראיתי לקצת מהמדקדקים מגעילים קודם הצפוי יעי"ש. והב"ד ב"ד ססי' רי"ג וכתב שאין זה אלא משום מדת חסידות יעו"ש.

קסד

קסד) כלי מתכות שנותנים לעכו"ם לתקנם או לצפות בבדיל מסתברא דליכא למיחש בהו למידי דאי משום שמא ישתמש בהה קודם תיקון או צפוי הרי צפוי הבדיל שעושה אח"כ מהני במקום הגעלה ואף למאי דמחמרינן להגעיל אחר הצפוי הכא דהוי ספיקא דאימור לא נשתמש בהם לא מחמרינן כולי האי להצריכם הגעלה אחר הצפוי ואי חיישינן שמא ישתמש בהם אחר הצפוי אין זה שכיח חדא משום דמינכר אם בשלו בו אחר הצפוי ועוד דמירע אומנותיה שהרי כל האומנים אדרבה רוצים להראות יופי צפויין לכל כדי שיהו מורגלים לבוא אצלן וא"כ מסתמא אינו מבשל בהם והכי נהגינן. פר"ח ביו"ד סי' קכ"ב או' ט' לחה"פ שם או' י"ד. בל"י שם או' ח' חכ"א כלל נ"ה או' י"א. וזה בשאר ימות השנה אבל לפסח כבר כתבנו לעיל דצריך להגעילם אחר הצפוי. והמדקדקים להגעילם קודם הצפוי או שהם מיוחדים לפסח שא"צ להגעיל כבר כתבני באו' הקודם שצריך לעמוד בעת הצפוי כדי להטבילם במים כשרים וא"כ לא שכיח שישתמש בהם העכו"ם אח"כ כ' תיכף יקחם הישראל לביתו.

קסה

קסה) שם הגה. רושם שעושים האומנים וכו'. פי' שמדבקים כעין אותיות או שאר תמונות בתוך הכלי ואין כוונתו כלל לשריטות או גומות. חמ"מ או' כ"ג. דלשריטות ולגומות מה לי אם נעשה מחדש או לא. מחה"ש או' כ"ח.

קסו

קסו) שם הגה. רושם שעושים האומנים וכו'. להכיר מעשה ידיהם. ר"ז או' מ'.

קסז

קסז) שם בהגה. מאחר שנעשה מחדש. והרי קדם הוא לבליעת האיסור בכלי וכבולעו כך פולטו. ר"ז שם.

קסח

קסח) שם בהגה. וינקרם היטב. ומוטב להניח גחלים על מקום הרושם. מ"א ס"ק כ"ח. ובכל מקום דא"א לנקרם ישימו גחלים ובליבון קל סגי כמ"ש לעיל סעי' ד' בהגה. א"א או' כ"ח.

קסט

קסט) [סעיף יד'] כיסוי של ברזל וכו'. וטעמא דמסתבר הוא שהכל העולה מהתבשיל לכיסוי הקדירה לח הוא ולפיכך סגי בהגעלה. ב"י. עו"ש או' י"ד.

קע

קע) שם. שמכסין בו הקדירה וכו'. לאפוקי אותו כיסוי שאופין עליו בצק דצריך ליבון כמ"ש בב"י.

קעא

קעא) שם. צריך הגעלה וכו'. ר"ל בכלי ראשון. וכ"כ הרוקח בסי' רנ"ד. פר"ח. ר"ז או' מ"א. ח"א כלל קכ"ה או' ט'.

קעב

קעב) שם. ואם נתנוהו בפסח וכו'. אבל אם נתנוהו בע"פ אפי' משש ולמעלה ויש ס' בתוך הקדירה כנגד הכיסוי או שהיה הכיסוי אינו ב"י דהוי נ"ט לפגם מותר כמ"ש לעיל סי' תמ"ז סעי' ב' יעו"ש.

קעג

קעג) ואופן המדידה של כלי האסור כך הוא יביאו כלי גדול מלא מים ומביאין הכלי האסור וממלאין אותו מים מכלי הגדול הנז' ואח"כ יניחו הכלי האסור עם המים שבתוכו בכלי הגדול הנז' והמים היוצאים מכלי הגדול הנז' הוא שיעור דופני כלי האסור וימדדו התבשיל אם יש בו ס' כנגד אותם המים היוצאין התבשיל מותר. ד"מ ביו"ד סי' צ"ג או' ג' בשם המרדכי יעו"ש. או יעשו באופן זה יביאו כלי גדול וימלאו אותו מים ואח"כ יחזרו ויערו אותו מים לכלי אחר ואח"כ יביאו הכלי האסור כשהיא ריקנית ויניחו אותו בתוך אותו כלי גדול כשהוא ריקן ואח"כ יביאו אותן המים עצמן שהיו בתוך גדול ויחזרו וימלאו אותו גדול שהכלי האסור בתוכו ומה שנשאר מאותו המים הוא שיעור דופני כלי האסור ואם יש ס' בתבשיל כנגד אותו מים התבשיל מותר. זבחי צדק שם או' ג' ועיין לקמן סי' תנ"ו. והרב בן א"ח פ' קרח או' ב' כתב דהמנהג לשקול כלי המתכת ואם עלה מאה דרה"ם נחשוב בחמשה עשר דרה"ם ואם יש בתבשיל ס' פעמים על ט"ו דרה"ם מותר יעו"ש. ור"ל דאם תכניס כלי נחושת שמשקלו מאה דרה"ם לתוך כלי גדול מלא מים יצא כנגדו מן המים ט"ו דרה"ם ולכך משערים כל מאה בט"ו ודו"ק.

קעד

קעד) שם. כל התבשיל אסור וכו'. ומיירי כשהכיסוי ב"י או שלא הודח הא לאו הכי הו"ל נ"ט לפגם דשרי אף בפסח לדעת הש"ע כמ"ש לעיל סי' תמ"ז סעי' יו"ד יעו"ש. ב"ח פר"ח. נה"ש או' י"א. מאמ"ר או' ך' ומיהו לדעת מור"ם ז"ל שם דמחמיר בנ"ט לפגם בתוך הפסח א"כ ה"ה כאן בכיסוי דאפי' אם היה אינו ב"י דנ"ט לפגם אם נתנו בפסח על הקדירה בלא הגעלה כל התבשיל אסור וכבר כתבנו שם דהמנהג להחמיר כדברי מור"ם ז"ל יעו"ש.

קעה

קעה) שם. שזיעת הכיסוי מתערב וכו'. משמע דאם עדיין לא התחיל להזיע אין לאסור. מיהו למעשה צ"ע כיון שחמץ בפסח במשהו. עו"ש או' י"ד. א"ר או' ל"ב. והר"ז או' מ"א כתב דאם נזכר מיד והסירו מן הקדירה וראה שהוא יבש עדיין שלא התחיל להזיע התבשיל מותר אפי' באכילה אם לא נגע בו הכיסוי וגם הקדירה מותרת יעו"ש. ועיין ביו"ד סי' צ"ג בהגה ובאחרונים שם ודוק.

קעו

קעו) [סעיף טו'] צריך ליבון. לפי שנוגעת ברוב הפעמים בחררה ועוד שמזיעה מהבל החררה. טור. מ"א סק"ל. וכיסוי זה אף דיעבד לא מהני ליבון קל. א"א או' ל'. מיהו באינו ב"י ועשו לו ליבון קל אם יש הפ"מ יש להקל בדיעבד כמ"ש בא"א או' י"א יעו"ש.

קעז

קעז) [סעיף טז'] מדוכה מותרת בהגעלה. בין של עץ או אבן. טור. וה"ה של מתכות דחד דינא אית להו כמ"ש לעיל סעי' ח' יעו"ש.

קעח

קעח) שם. מדוכה מותרת בהגעלה. דלפעמים דכין בהם פירורי לחם עם שומין ופלפלין דהוי דבר חריף ומבליע במדוכה וע"כ רש"י ור"ת מדמין אותה לבית שאור וחרוסת דלא שרו בהגעלה אבל דעת הרי"ף דהר"י והרא"ש ואבי העזרי ובעל הערוך והרי"ץ גיאת דמותרת בהגעלה והב"ד הטור וכתב וכן המנהג ובלבד שיהו חלקים שאין בהם בקעים יעו"ש. ולזה פסק בש"ע דמיתרת בהגעלה וכ"פ לקמן בסעי' כ"ב לענין בית שאור ובית חרוסת דמותרין בהגעלה יעו"ש. ועיין לקמן או' קפ"ב.

קעט

קעט) שם. שאינו יכול להכניסה וכו'. אבל אם יכול להכניסה עדיף טפי להגעילה בתוך היורה כמ"ש לעיל או' קי"ב יעו"ש.

קפ

קפ) שם. דכל כה"ג הוי הגעלה דכ"ר. והפר"ח כתב דאבן רותחת לא מהני אלא להעלות הרתיחה בכל שפתיו אבל לעשותו כ"ר פשיטא דלא וע"כ כתב דאפשר דלא כתבו דמיקרי הגעלה בכ"ר אלא דוקא למדוכה ולדין קערות גדולות שרוב תשמישן בכ"ש אבל ליורות ומחמי חמין וכיוצא פשיטא שצריך שיהא האור מהלך תחתיו משום דכבולעו כך פולטו יעו"ש. וכן הסכים חקת הפסח או' י"ב וכ"כ המש"ז או' י"ט. וכ"כ לעיל או' קי"ג יעו"ש.

קפא

קפא) שם הגה. ויש מחמירין ללבן המדוכה. ודוקא לענין חמץ בפסח משא"כ בשאר כל ימות השנה במדוכה של איסור וכיוצא בו אליבא דכ"ע סגי בהגעלה. ח"י או' מ"ז.

קפב

קפב) שם. הגה. ויש מחמירין ללבן וכו'. ומדוכות נחושת שלנו דאין נעשים מהמובחר וע"י קורנס אלא מהפסולת של נחושת וע"י התכה עבידי דפקעי ע"י האש כאשר עינינו רואות ואיכא למיחש דלמא חייס עלייהו אין היתר במילוי גומרי אלא שאין אנחנו רגילין בכל השנה להשתמש כלל חמץ במדוכה ומיהו הגעלה צריך דשמא נתערב חמץ משהו בשעת דיכה ובולע טעם חמץ ע"י חריפות הבשמים ואינו בטל בס' בכלי ומנהגינו להתיר מדוכה בהגעלה ולא ע"י ליבון דילמא חייס כדפרישית מיהו משום חומרא דחמץ יש לדוך כל מה שצריך ליו"ט קודם פסח ואם לא עשה כן יכול לדוך בפסח עצמו כשהגעילו קודם פסח והעולם נוהגין כמ"ש הרב בהגהת ש"ע ולע"ד נראה כמ"ש. ב"ח. ט"ז ס"ק י"ט. שכנה"ג בהגב"י או' י"ז. עו"ש או' ט"ז. מ"א ס"ק ל"א. ח"י או' מ"ח. א"ר או' ל"ג. מק"ח או' כ"ח. ר"ז או' מ"ו. ח"א כלל קכ"ה או' י"א. וכ"ז לדעת המחמירין אבל לדעת הטור והש"ע ודעמייהו אעפ"י שמשתמשין בה חמץ מותרת בהגעלה ומותר לדוך בה אחר ההגעלה אפי' בפסח עצמו כמ"ש לעיל או' קע"ח יעו"ש.

קפג

קפג) ואם דכו קודם פסח בלתי הגעלה במדוכה שלנו שרוב תשמישה בתבלין ובשמים אפי' אם היתה בת יומה יש להתיר בדיעבד כמ"ש לעיל סי' תמ"ז או' קפ"ד יעו"ש. ועוד עי"ש בסוף או' קפ"ט ד"ה דבר.

קפד

קפד) אבל אם דכו במדוכה שלנו בשמים בפסח בלתי הגעלה ונתנו בתבשיל כתב המ"א ס"ק ל"א דצ"ע אם יש לאסור בדיעבד יעו"ש. אבל הר"ז או' מ"ו כתב דבדיעבד מותר לאכול התבשיל ורק לכתחלה לא יתנם בתבשיל יעו"ש. וכ"ז במדוכה שיש רק חשש אבל בהאק מעסר שידוע שחותכין הבצלים בסכין של חמץ ומניחין אותו בבשר ומחתכין בהאק מעסר אותו בשר דק דק י"ל דאסור. ח"א כלל קכ"ה או' י"א. ועיין באו' שאח"ז.

קפה

קפה) ומה שלפעמים חותכין זנגביל בסכין של בשר ודכין אותו במדוכה ונמצא המדוכה בלוע מבשר ואח"כ דכין בתוכו בשמים ואוכלין בחלב עושין שלא כדין ולכן יש ליזהר שלא לחתוך הזנגביל רק בסכין חדש. מ"א ס"ק ל"א. ומיהו עיין במחה"ש שכתב דדברי מ"א הנז' במחלוקת שנוי אלא שכתב דיש קצת סברא להטות לדעת מ"א יעו"ש וע"כ נראה דיש ליזהר בזה רק לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור.

קפו

קפו) שם בהגה. אך בליבון כל דהו וכו'. היינו סברת מור"ם ז"ל שעושה פשרה בין שתי הסברות אבל לדעת המחמירין צריך ליבון גמור. פר"ח.

קפז

קפז) שם בהגה. ונוהגין ללבנו לכתחלה וכו'. ר"ל משום דהעיקר כסברא ראשונה דסגי ליה בהגעלה כמ"ש לעיל או' קע"ח וע"כ במקום שא"א בליבון כגון של עץ או דחייס עלייהו שמא פקעי וכדומה סגי להו בהגעלה.

קפח

קפח) שם בהגה. ולהגעילו אח"כ. דהקילוף לבד לא מהני משום דהבליעה היא מעבר לעבר ואינה נפלטת מעבר אל עבר אלא ע"י הגעלה כמ"ש לקמן או' קצ"ה.

קפט

קפט) ורחיים של קאווע ששחקו בה קאווע בלא הכשר פשיטא דמותר ולא עוד אלא דאם אין לו אחרת מותר לשחוק בה אפי' לכתחלה שהרי לא רגיל כלל למצא גרעינין בקאווע ואת"ל שהיה בו גרעין שמא נקלה יפה ואינו בא עוד לידי חימוץ. ואם רוצה להיות מן המהדרין אם אין לו רחיים מייוחד לפסח ינקה כפי כחו היטב ואח"כ יכניס אותו ברותחין. ח"א כלל קכ"ה או' כ"ד. ועיין לקמן סי' תנ"ג או' כ"ב מ"ש בענין הקאווע אי נכנס בדין הקטניות יעו"ש. ועיין לקמן או' ר"ט.

קצ

קצ) [סעיף יז'] הדף שעורכין עליו וכו'. דדמי לבית שאור וחרוסת שחימוצן קשה ולכן צריכין הגעלה. ב"י.

קצא

קצא) שם. וכן עריבה וכו'. שלשין בה כל השנה. טור. אבל אם אין רגילין ללוש בהם תמיד די להם בקליפה. ב"י בשם רי"ו אבל בשם המרדכי כתב די"א דאין חילוק יעו"ש.

קצב

קצב) שם. צריכים הגעלה. היינו מעיקר הדין אבל כבר כתב מרן ז"ל לעיל ססי' תמ"ב דאין לסמוך על מה שמנקרין אותם ורוחצין אותם בחמין והיינו מצד הטוב והישר וכאן כתב עיקר דין הכשירן ולזה נראה שכיון מור"ם ז"ל בהגה. מאמ"ר או' כ"ב. וכ"כ הב"ח בסי' תמ"ב. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

קצג

קצג) שם. צריכין הגעלה. ואם הם גדולים שא"א להכניסם בכלי אחד מלבן אבנים וישימם על הדף וישפוך עליהם מים רותחים. ב"י בשם ריב"א. לבוש.

קצד

קצד) שם. צריכין הגעלה. ואם לש או ערך בהם מצה בלא הגעלה כתב הרב ב"ד סי' ר"י דבדיעבד מותר אם היה נקי יעו"ש. וכ"כ א"ח או' צ"ד דהרשב"א והרא"ה חתמו ב' בתשו' אחת שאם עבר ולש בה אפי' היא של חרס ואפי' בתוך הפסח שהפת מותר אחר שהעריבה מנוקה יפה יפה לפי שצונן בצונן אינו מפליט יעו"ש. והב"ד חקת הפסח או' ט"ו.

קצה

קצה) שם הגה. ולא מהני בה קילוף וכו'. דהגעלה מפלטת כל הכלי מעבר אל עבר. מ"א ס"ק ל"ב. א"א אי' נ"ב. ר"ז או' מ"ז. ח"א כלל קכ"ה או' ט"ז.

קצו

קצו) שם בהגה. והמנהג שלא להשתמש וכו'. לפי שא"א לגררן ולנקותן יפה יפה שלא ישאר משהו חמץ באחת הפחתים או בנקב שאינו נראה לעין. ב"י בשם הכלבו. והמ"א ס"ק ל"ג כתב הטעם משום דנוהגים כמ"ד דלא מהני הגעלה לבית שאור וכ"כ הר"ז או' מ"ח ולפ"ז גם בשל מתכות יש להחמיר וכמ"ש ח"א כלל קכ"ה או' י"ג יעו"ש. אבל הלבוש כתב הטעם כמ"ש ב"י בשם הכלבו. וכ"כ הט"ז סק"ך. עו"ש או' י"ז. וכ"ה לעיל בש"ע סי' תמ"ב סעי' י"א. ומזה הטעם נזהרין שלא להגעיל לפסח כלים שהיו מחזיקים בהם קמח וחביות שהיו מחזיקים בהם משקה שעושין במדינות רוסיא ממימי סובין שקורין בארש"ט שמא נשאר בו חמץ בעין מן הסובין. אבל אם היו קודם פסח מחזיקים שם מים איזה זמן אין לחוש להגעילו. ט"ז שם. ח"י או' ן' א"ר או' ל"ה. מק"ח או' כ"ט. ח"א כלל קכ"ה או' י"ג. ודוקא אם עשויים מחתיכה אחת אבל אם עשויים מנסרים הרבה אין להקל. ח"א שם או' י"ד.

קצז

קצז) שם בהגה. והמנהג שלא להשתמש וכו'. ואפי' אם רוצה לקולפו בכלי אומנות ולהגעילה אח"כ ג"כ לא מהני. ח"י שם. חמ"מ או' ל"א. ר"ז או' מ"ח.

קצח

קצח) שם בהגה. והמנהג שלא להשתמש וכו'. ואם לאחר הגעלה ישים מפה או סדין להפסיק ביניהם שרי להשתמש בהם כמ"ש בסמ"ק סי' רכ"ב. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' י"ז. ומיירי ליתן בתוכו מצות חמות ומיהו אין להקל ללוש בהם אפי' ע"י הפסק מפה וסיים שם בסמ"ק ונכון לטוחם בטיט ולהצניעם כמ"ש ססי' תמ"ב יעו"ש. מ"א ס"ק ל"ג. חמ"מ או' ל"א. ר"ז שם.

קצט

קצט) שם בהגה. אפי' ע"י הגעלה וכו'. וה"ד בשל עץ משא"כ כלי מתכת ובדיל נוהגין להגעיל בכל ענין. ח"י שם. מק"ח שם. שו"ג או' מ"ד חמ"מ שם. ח"א שם. ומיהו לדעת המ"א לעיל או' קצ"ו גם בשל מתכות יש להחמיר יעו"ש. ועיין לקמן או' רס"ג.

ר

ר) והטעם שאין מברכין על ההגעלה כתב בא"ח דע"ה ע"א סוף או' צ"ה משום דאפשר להשתמש בכלים חדשים וא"צ להגעיל הני כלים ונמצא דלאו מצוה היא להשתמש בהם יעו"ש. והאו"ה כלל נ"ח דין ק"ד כתב הטעם דמברכין על הטבילה ואין מברכין על ההגעלה משום דהטבילה מ"ע וההגעלה מצות ל"ת שלא לאכול נבלות והוי כניקור גיד וחלב שאין מברכין עליו יעו"ש. והביאו כנה"ג ביו"ד סי' קכ"א בהגה"ט או' י"ג. כס"א בסי' זה או' יו"ד. ועוד נראה הטעם משום דאינו אלא איסור בליע ואין בו ממש לכך אין מברכין עליו.

רא

רא) [סעיף חי'] הנפה צריך לדקדק בה וכו'. וישפשפו אותה במים וכו' והיינו אחר שמנקין אותה היטב מן הדבוק בה אח"כ משפשפים אותה במים יפה יפה.

רב

רב) שם. וה"ה לכל שאר כלי הלישה וכו'. ואם צריך ג"כ הגעלה אחר השפשוף לא הזכיר הש"ע בסעי' זה ואפשר שסמך על סעי' הקודם א"נ הכא הוא עיקר השפשוף היטב וא"צ הגעלה וכ"מ מדברי הלבוש וכ"כ א"ר או' ל"ו. מאמ"ר או' כ"ד. ר"ז או' מ"ט.

רג

רג) שם הגה. ונהגו שלא להשתמש בנפה וכו'. אבל צריך לקנות חדשה. ואם עבר וניפה בה ע"י שפשוף היטב והגעלה אין לאסור אפי' תוך הפסח כיון דלדעת הכלבו והש"ע אפי' לכתחלה סגי בכה"ג כדאי הוא בדיעבד לסמוך עליו באיסור משהו. ח"י או' נ"א. מק"ח או' ל' חמ"מ או' ל"ב. ר"ז או' נ"ג. והא"ר שם כתב דאפי' בלא הגעלה אלא בשפשוף היטב לבד אין לאסור בדיעבד יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם.

רד

רד) שם היה. ונהגו שלא להשתמש בנפה וכו'. ואם בא מים על הנפה אפי' על מקצתה אין לה תקנה להשתמש בה בפסח. מהרי"ל. מ"א ס"ק ל"ד. ור"ל דאפי' בנפה של פסח אם באו מים אפי' על מקצתה אין לה תקנה שוב לנפות בה אלא צריך לקנות אחרת חדשה. חמ"מ שם. ר"ז או' נ"ב.

רה

רה) וכתב שם המ"א דאפי' במקום שאין שם נפה חדשה מוטב שלא ירקדו הקמח. וכ"כ המק"ח או' ל' אבל הח"י שם השיג עליו וכתב דהא עינינו רואות דכל שלא רקדו הקמח יש בו כמה חטים שבורים ושלימים ונאסרה המצה או העיסה כמבואר לקמן סי' תס"ז אלא שנפה זו בדיעבד מהני בה שפשוף היטב והגעלה ומכ"ש אם מרקד קודם פסח שנתבטל ולא מקרי מבטל איסור לכתחלה כיון שעדיין שעת היתר הוא וספק משהו בעלמא יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ל"ו. חמ"מ שם. ר"ז שם. ח"א כלל קכ"ה או' ח"י. אמנם מ"ש שם ח"י דאם לא רקדו הקמח יש לאסור העיסה דעת הא"ר שם להתיר יעו"ש וכ"ה דעת המק"ח או' ט' א"א או' ל"ד.

רו

רו) וכתב ח"א שם דאם א"א לנקותה ואין לו נפה אזי ישמור שלא יאכל המצות כ"א יבישים ולא יבשלם ולא יתנם ברוטב ובדבר לח עכ"ד.

רז

רז) אחד שאמר לפי תומו שדרכו לרחוץ היטב אחר הפסח הנפה כדי לקיים אותה לשנה הבאה וריקד בו קמח והתרתי מה שריקד בו בדיעבד ולסמוך על השפשוף היטב כדעת הש"ע ועוד דאף אי נימא שנשאר בו דבוק ונתערב תוך הקמח הו"ל חמץ נוקשה דבטל בס' אף תוך הפסח. ח"י שם. מק"ח שם. חמ"מ שם.

רח

רח) מי שריקד קודם פסח בנפה של חמץ אעפ"י שיש היתר מדינא שיש ביטול קודם פסח מ"מ אסרו המורים לפי שאינן בני תורה ויבואו לזלזל באיסורין. גו"ר כלל ד' סי' יו"ד. מיהו בס' פרח שושן כלל ד' סי' א' חלק ע"ז וכתב דמדינא אסור אם לא בשעת הדחק או הפ"מ ויאפה קודם פסח וישליך מעט קודם לישה גם לא יעשה ממנו תבשיל בפסח יעו"ש. שע"ת או' ל"ו.

רט

רט) קאפי שנקלה באבוב בלתי מוכשר יש להקל להשתמש ממנו בפסח. שאלת יעבץ ח"ב סי' קנ"א מחב"ר או' ט' שע"ת שם. וכ"פ לעיל או' קפ"ט יעו"ש.

רי

רי) שם בהגה. וכן כל כיוצא בזה. משאר כלים הנקובים כגון הכיס של ריחים וכו' ר"ז או' נ"ב. ועיין לקמן סי' תנ"ג או' ק"ו.

ריא

ריא) שם בהגה. שקורין רי"ב אייז"ן. דלפעמים מפררין עליו לחם גם תמכא שחתכו בסכין חמץ ונשאר בתוכו בעין. ובזה אפי' בדיעבד יש לאסור בפסח אבל בע"פ מותר בדיעבד דבטל בס' מ"א ס"ק ל"ה. א"ר או' ל"ז. חק יוסף או' מ"א. מק"ח או' ל"א. חמ"מ או' ל"ג, ר"ז או' נ"ד. ומ"ש דבע"פ בטל בס' היינו דמותר לאוכלו בע"פ עד הלילה אבל בשהגיע הלילה הרי הפירור חוזר וניעור ואוסר במשהו כמ"ש בסי' תמ"ז. ר"ז שם. ועיין בדברינו לשם או' ף'.

ריב

ריב) ואם נתפרר בו בפסח מצה נפוחה ואחר הניקור היטב פירר בו מצה כשרה אפשר דיש להקל כיון דיש מכשירין בנפוחה. א"ר שם. מק"ח שם. ח"א כלל קכ"א או' ל"ב. וכן הקמח שנתערב בו ממצה נפוחה מותר בהנאה. ובשהייא. מק"ח שם. ח"א שם. ובדין מצה נפוחה עיין לקמן סי' תס"א סעי' ה' בהגה.

ריג

ריג) שם בהגה. בכולן לא מהני להו הגעלה. אלא בליבון אם אפשר או לקנות חדשים.

ריד

ריד) שם בהגה. וכן כלים וכו'. מאחר דא"א לנקרן בין הנקבים. דרשות מהרי"ל. ובדין סלים שמולחין בהן בשר עיין לעיין סעי' יו"ד.

רטו

רטו) שם בהגה. אבל שקים ישנים וכו'. לאו דוקא אלא אפי' בשק חדש ששם בו פעם אחת קמח לפסח ורוצה לכבסו לתת בו פעם שנית ג"כ צריך להתיר התפירות. ח"י או' נ"ב. א"ר סי' תמ"ב או' כ"א. מק"ח או' ל"ב. חמ"מ או' ל"ג. ר"ז סי' תנ"ג או' כ"ד.

רטז

רטז) שם בהגה, ע"י כבוס. ולא מהני הדחה בעלמא דאדרבה הבצק נדבק בו וצריך כבוס בחמין ואפר וחביטה. מ"א סי' תמ"ב ס"ק י"ט. וכ"כ בסי' זה ס"ק ל"ו אלא שכתב דבתו' ובהג"א סוף ע"א משמע דזהו דוקא באיסור רותח אבל בצונן סגי בהדחה. מיהו דעת המ"א נראה כסברא הראשונה. וכ"כ האחרונים דבעינן דוקא כבוס גמור ולא סגי בהדחה. א"ר שם או' כ"ב. חק יוסף או' מ"ב. חמ"מ שם. ר"ז שם או' כ"ג. והעיקר שיגרר היטב בסכין כל החמץ אם המצא ימצא וגם ועיין היטב לפי מראות עינו. חמ"מ שם.

ריז

ריז) וגם במפות שעושין המצות עליהן אסור לעשות עליהן פעם אחרת אפי' ע"י הדחה דהבצק נדבק בהם וצריך כבוס וכ"ש דלא מהני מה שמהפכין אותם דהחמץ מבצבץ ויוצא מעבר אל עבר. מ"א שם. ח"י או' נ"ג. חק יוסף שם. מק"ח או' ל"ג. ועיין לקמן סי' תנ"ט או' ע"ו. ואם עבר בדיעבד ועשה המצות על הסדין בלא כבוס כלל אם הוא בתוך הפסח אף דיעבד יש לאסור אך אם היפך הסדין או כיבסו אף שלא התיר התפירות אין להחמיר בדיעבד. וכן לענין הסקין אם כבסו ולא התיר התפירות ונתן בתוכו קמח אין לאסור בדיעבד. ח"י שם מק"ח שם. חמ"מ שם. ר"ז שם או' כ"ד ח"א כלל קכ"ח או' י' וכתב שם ח"א דאם נמצא בתוך התפירות כמו עיסה שנתייבש אפי' בדיעבד אסור אפי' קו"פ שהרי פירורין לא נקרא לח וחוזר וניעור עכ"ד.

ריח

ריח) שם בהגה. וצריך להתר כל התפירות וכו'. דהיינו גם מה בהוא בשולי השק שהוא האימרא. ח"י שם. ואם הם מטולאים צריך להתיר כל התפירות שבטלאים קודם הכיבוס. חמ"מ שם. מיהו הב"ח בסי' תנ"ג כתב דאפי' אין שם תפירה וטלאי נמי קשה להעביר כל הנילוש בשק בנקבי האריגה וע"כ אין ליתן בהם קמח של פסח והכי נהוג ודלא כמ"ש כאן בש"ע ובסי' תנ"א להיתר עכ"ל. והביאו הפר"ח שם סעי' ו' וכתב לכתחלה יש לחוש לזה. וכ"כ הט"ז שם סק"ה דמצוה מן המובחר ליקח חדשים יעו"ש. וכתב החמ"מ או' ל"ג דנהגו העולם כהב"ח והט"ז והפר"ח לקנות חדשים דוקא, ויתבאר עוד מזה לקמן סי' תנ"ג סעי' ו' יעו"ש.

ריט

ריט) ואסור ליתן קמח לפסח בבגד שכבסו אותו בחלב חטה אם לא שיכבסנו היטב מקודם. חמ"מ שם. ועתה גם מה שלוקחים חדש מן השוק יש איזה מינים שיש בהם חלב חטה או דבר אחר כדי שיהיה נראה עב או לבן וע"כ צריך הקונה להשגיח ליקח ממין שהוא נקי ואם יראה שיש בו חשש צריך לכבסו היטב מקודם ואח"כ יתן בו קמחא דפסחא.

רכ

רך) [סעיף יט'] הרחת שקורין פאלה. שמכניסים בה הלחם לתנור (שקורין פורנ"א) ומוציאין בה מן התנור. ר"ז או' נ"ה.

רכא

רכא) שם. י"א שאין מועיל וכו'. כתב זה בשם י"א לפי שדעת הכלבו ניתרת בהגעלה כמ"ש בב"י יעו"ש.

רכב

רכב) שם. י"א שאין מועיל לה הגעלה. לפי שתשמישה ע"י האור. ב"י. ט"ז ס"ק כ"א, מ"א ס"ק ל"ז. ח"י או' נ"ד. ואפי' לקלפו בכלי אומנות וגם להגעיל אח"כ אין להכשיר. תה"ד סי' ק"ל. ב"י. עו"ש או' ח"י. מ"א שם. ח"י שם. חק יוסף או' מ"ג. מק"ח או' ל"ה. חמ"מ או' ל"ד. ר"ז או' נ"ה. ח"א כלל קכ"ה או' י"ט.

רכג

רכג) שם. י"א שאין מועיל לה הגעלה. ואין לה תקנה אלא בליבון אם היא של ברזל ובשל עץ צריך לקנות חדשה. לבוש. ר"ז שם.

רכד

רכד) ואם רדה בה משנה שעברה מצות אעפ"י שלא נשתמש בה כל השנה מגעילין אותה שמא נדבק בה חמץ. ד"מ או' י"ב בשם מהרי"ב. מ"א שם. א"ר או' ט"ל. מיהו הע"ז שם כתב דא"צ שום הכשר לשנה האחרת והמחמיר להגעילה לא יפה עושה דאתי למטעי להגעיל רחת של חמץ רק יזהר לנקר היטב גם בפסח שבא אחריו ויראה בעיון רב אם היא נקייה כראוי יעו"ש. והסכים לדבריו ח"י שם. מק"ח או' ל"ד. מאמ"ר או' כ"ה. וכ"כ הר"ז שם אלא שכתב שמי שרוצה להחמיר על עצמו יקנה לו חדשה אם אפשר לו ואם א"א לו יגעילנה בצנעה יעו"ש. והחמ"מ שם כתב דבדיעבד פשיטא שאין לחוש לזה לכל הדיעות והעולם נוהגין להקל אף לכתחלה כמ"ש הט"ז עכ"ד.

רכה

רכה) שם. י"א שאין מועיל לה הגעלה. וזהו לכתחלה אבל בדיעבד אם נשתמש ברחת חמץ מצה אחר הגעלה מותר דסמכינן אכלבו. א"ר שם ועי"ש שהביא עוד ראיות לזה יעו"ש.

רכו

רכו) מי שנשבר הרחת שלו ואפה איזה מצות ברחת מצת הקראים ונתערבו כל המצות מותרות הכל. הרב מהר"י זיין בס' תשו' שערי ישועה כ"י שער ו' סי' ג' ברכ"י או' ה'.

רכז

רכז) אם אפו מצות קודם פסח ברחת ונסתפקו אם היתה חדשה או ישנה שנשתמשו בה חמץ כל אפייא שוין דאין במצות אלו שום חשש של איסור חמץ. שו"ת דרכי נועם סי' ה' ח"י או' נ"ד. ח"א כלל קכ"ה או' י"ט.

רכח

רכח) מעשה בא לידי שהוציאו המצות מן התנור ברחת חמץ של כל השנה והרחת לא היתה בת יומה והתרתי המצות דכיון שלא היתה ב"י הו"ל נ"ט לפגם ומותר לכ"ע דאפי' למאן דאוסר טעם לפגם בפסח ה"ד בפסח עצמו אבל כשנותן טעם לפגם קודם פסח לכ"ע מותר. שכנה"ג בהגב"י או' כ"א. מיהו הרב מזבח אדמה כתב שהרה"ג מהר"ם גאלאנטי אסר אפי' אינה ב"י עי"ש טעמו והביאו מחב"ר בק"א. שע"ת או' מ"ב. אמנם בתשו' כתב סופר סי' פ"ט כתב דבנאפה קודם פסח בודאי מותר באינה ב"י יעו"ש. וכ"כ בשו"ת זר"א סי' נ"ו אלא שכתב דאף אם נרצה להחמיר לכתחלה באכילה בשתייה ודאי לית לן בה יעו"ש והביאו מחב"ר או' ח'. וכ"ז אם היתה הרחת נקייה אבל אם יש דבוק עליה חמץ בעין אין להתיר דדוקא מה שבלוע בתוכה נפגם אם אינה ב"י אבל מה שהוא בעין אינו נפגם כמ"ש ביו"ד סי' ק"ג סעי' ה' וסי' קכ"ב סעי' ג' יע"ש.

רכט

רכט) ואם נטל מצה ברחת שמשתמשין בה כל השנה ולא נתקנחה והכניסו עליה לתנור וגם הוציאוה חמה יש להתיר ע"י קליפת (ל"ד אלא כדי נטילת מקום כמ"ש הא"א ומחה"ש ושאר האחרונים. ושיעור נטילת מקום עיין לעיל סי' תמ"ז או' טו"ב וא"כ לדידן דאופין מצית דקות נאסר כולו) תחתית המצה שנגע ברחת. כ"כ בתשו' מהר"מ מרוטנבור"ק סי' קע"ז. אך לפי מה שרגילין לאפות עוגות עם שומן אוסר כולו ודוקא שאינה נקייה אבל אם הודחה שפיר סגי בקליפה שקולף המצה דבלוע בכלי לא מחמרינן כולי האי ומכ"ש אה אינה ב"י. מ"א ס"ק ל"ז. ח"י או' נ"ד. חק יוסף או' מ"ג. עק"ח או' ל"ד. חמ"מ או' ל"ד. ר"ז או' נ"ו. ח"א כלל קכ"ה או' י"ט. ושיעור קליפה עיין לעיל סי' תמ"ז או' ט"ז ועוד עי"ש או' כ"א.

רל

רל) וכל מקום דמצה ראשונה נאסרת כולה אם יש חשש שמנונית ובאין חשש שמנונית אסור כדי נטילה אבל האחרות א"צ הלא קליפה שכבר נתקנח במצה הראשונה וא"כ אם נתערבו בטלות דלא הוי דבר שבמנין כיון שאין איסורו מחמת עצמו ודוקא בע"פ אבל בפסח לא בטיל כמ"ש סי' תמ"ז סעי' ט' מ"א שם. מיהו הח"י שם כתב דאף אם נתערבו בע"פ לא שרי לאוכלן אלא דוקא בע"פ כגון לתינוק וכה"ג אכל לאוכלם בפסח אסיר דחוזר וניעור יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם. ועיין ח"א שם שנתן טעם לכל א' מסברות הנז' ומ"ש המ"א אבל האחרות א"צ אלא קליפה שכבר נתקנח במצה ראשונה כתב עליו הנה"ש או' י"ד דלא פסיקא מלתא דבכמה מקומות לא אמרינן הכי וא"כ כל שיש שם שממנונית נראה דנאסרו כולם לגמרי וכל שאין שם שמנונית נאסרו כדי קליפה מכולם ואין חילוק בין ראשונה לאחרות ועו"ש.

רלא

רלא) וכתב בהג"מ אם רדו ברחת של פסח מצה חמוצה אסור לרדות בה עוד וצריך להביא אחרת וכ"מ בשל"ה. מ"א שם. ואם אח"כ רדו בה שאר מצות צריכין כולם קליפה. ח"י שם. ר"ז או' נ"ז. וכ"ז מיירי במצה שנתחמצה חמץ גמור אבל מצה כפולה ונפוחה כיון שהיא גופא חומרא היא כמ"ש ססי' תס"א די לאסור הרחת לכתחלה אבל לא לאסור המצות האחרות וכ"מ בהג"מ ובשל"ה מ"א שם. מיהו בח"י שם כתב וגדולה מזו ראיתי אצל מוח"ז הגאון מהר"ש שלא אסר הרחת כשנשאלה לפניו ממצה נפוחה או כפולה מהטעם דחשיב כדיעבד כי לא ימלט ברוב אפיות שלא יאסור אחד מהם משום נפוחה או כפולה ותצטרך בכל פעם מרדה חדש גם התנור יאסר להסיק שנית וכה"ג התורה חסה על ממון ישראל יעו"ש. וכ"כ המק"ח שם. וכ"כ הר"ז שם דאם א"א למציא בקל רחת אחרת חדשה הרי זה כדיעבד ומותר להוציא בה עוד מצות אחרות לכתחלה. וכ"כ ח"א שם.

רלב

רלב) [סעיף ך'] שמצניעים בהם אוכלים וכו'. אבל סתם תיבות א"צ הגעלה. ב"ח דלא כב"י. מ"א ס"ק ל"ח. חק יוסף או' מ"ה. ח"א שם או' ך'. והיינו שאין דרך להצניע בהן מאכלין חמין ר"ז או' נ"ח.

רלג

רלג) שם. שמצניעון בהם אוכלים וכו'. לאו דוקא אלא ה"ה לשלחנות שאוכלים עליהם כל השנה הוי מידי דשכיח שנשפך עליהן מרק וצריכין עירוי. פר"ח. וזהו לחומרא בעלמא כי אין נשפך על השולחן שאוכלין עליו כ"א מכ"ש ובחום של כ"ש עצמו יש פלוגתא אם מפליט ומבליע כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה סעי' ב' וכתב שם בש"ע דראוי ליזהר לכתחלה ובדיעבד בהדחה בעלמא סגי יעו"ש. וא"כ בשלחנות של עץ שלנו שאין אוכלין עליהם כ"א ע"י מפה א"צ שום הכשר רק ניקוי והדחה מן דבר הדבוק עליהם בעין.

רלד

רלד) שם. רגילים לערות עליהם וכו'. מנהג העולם כשמגעילין דפין ושלחנות פשוטין אז מניחין אודין או אבנים מלובנין ע"ג עצים קטנים או ע"ג אסכלא ומעמידין על הדפין ועל השלחנות כדי לערות עליהן רותחין שלא יצטנן מן העירוי ויגעילו יפה ואז מקום הנחת האודין והאבנים חוצצין ולא סליק שם דיקולא דמיא לפיכך יזהר להסירן ולערות רותחין שם או חבירו יתפוס האוד בידו או האבן בצבת והוא יערה וישפוך הרותחין על גביהן. דרשות מהרי"ל. שכנה"ג בהגב"י או' ח"י. ועיין לעיל או' קט"ו ואו' קי"ז.

רלה

רלה) שם, רגילין לערות עליהן וכו'. תיבות ומגדלין שאוצרין לתוכן מאכלין כל השנה אין נכון להגעילן להשתמש בהן בפסח דא"א לטהרן שלא נשאר מאומה בין הדבקים ואם הגעילן יזהר מאד שאם נשפך לו שום דבר בפסח שלא יגביהנו כלל לאכול וגם אל יניח בתוכו להדיא דבר חם וטוב יותר להניח חתיכת דפין או סמרטוטין על כל דף ודף כדי שלא ישתמש להדיא בגופיה. דרשות מהרי"ל. ונראה דמידה מהרי"ל בשלחנות הפשוטים דדוקא בתיבות ומגדלים שא"א לנקרן כ"כ החמיר שלא להגביה לאכול. א"ר או' מ' וח"י או' נ"ה כתב דכ"ז הוא חומרות יתירות כי די בחומרא דהגעלה וכן נוהגין עכ"ד.

רלו

רלו) וכתב הט"ז סשי' תנ"ב דהנשים נוהנות שלא להשתמש בקדירה ששופכין רותחין על האבן שמכשירין בו כלים מטעם שהריח של חמץ נכנס בו ואין בו ריח ולא טעם (ר"ל למנהג זה) דאין בו איסור כלל בפסח עכ"ל. והביאו ח"י בסי' זה או' נ"ה וכתב לקיים המנהג לכתחלה אך בדיעבד ודאי דאינו אוסר יעו"ש. וכ"כ המק"ח או' ל"ו. ר"ז או' נ"ט. אבל דעת הא"ר שם להתיר אפי' לכתחלה כדעת הט"ז יעו"ש. ובפרט למנהגינו שאין מגעילין שום כלי ב"י דהוי טעם לפגם דיש להתיר.

רלז

רלז) דפי מולייאות צריכין ג"כ הגעלה בכ"ר דלפעמים זב עליהם גבינות המולייא או הבשר כשהן חמין. דרשות מהרי"ל. שכנה"ג בהגה"ט או' ח' וכ"כ ב"י ססי' תנ"ב בשם המרדכי, רוקח סי' רנ"ד. פר"ח סי' זה סעי' י"ז. ועיין לעיל או' קט"ז.

רלח

רלח) [סעיף כא'] מותרים בהגעלה. ואפי' נתנו שם לקיום מותרין בהגעלה או בעירוי ג' ימים. ב"י בשם המרדכי. לבוש. עו"ש או' י"ט. ר"ז או' ס'.

רלט

רלט) שם. מותרים בהגעלה. והא דאמרינן כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם ה"ד כשבלע ע"י האור אבל בצונן סגי להו בהגעלה ל"ש אם מזופף או אינו מזופף. טור בשם רבינו יואל. וכ"פ בש"ע יו"ד סי' קל"ו סעי' ט"ו לגבי יי"נ דאפי' מזופתין ואפי' מכניסן לקיום ניתרין בהגעלה יעו"ש. וכ"פ הלבוש. וכ"כ העו"ש או' י"ט אבל בהגמ"י פ"ה כתב דעירוי מהני למזופף אבל הגעלה לא מהני אלא לשאינו מזופף וכתב הב"ח דטעמו דאע"ג דהגעלה עדיף מעירוי אפ"ה במזופף דמתקלקל ע"י רותחין חיישינן דלמא חייס ולא ירתיח מי הגעלה שפיר וצריך עירוי וכתב שכ"כ התו' פ' א"מ בשם רב אלחנן יעו"ש. והביאו העו"ש שם. והר"ז שם כתב דאם חושש שלא יתרפה הזפת ע"י הרותחין ורוצה להכשירו בלא הגעלה יכשירנו ע"י עירוי.

רמ

רמ) שם. מותרים בהגעלה. ואפי' הוא ב"י מבליעת החמץ ר"ז שם. וי"א דוקא אם אינו ב"י. ש"כ ביו"ד סי' קל"ה ס"ק ל"ג. ועיין לקמן או' רמ"ב וסי' תנ"ב סעי' ב' בהגה.

רמא

רמא) שם. או בעירוי ג' ימים. כ"מ שצריך עירוי צריך למלאותו מים על כל גדותיו ויניחם בו כ"ד שעות מעת לעת ולבסוף כ"ד שעות ישפכם ויתן בו מים שניים ויניחם בו כ"ד שעות וכן יעשה פעם שלישית. ואעפ"י שלא היו ג' ימים אלו רצופים אין בכך כלום. ואם עמדו בו המים כמה ימים ולא שפכם לא עלו לו אלא ליום אחד ואם שפך המים קודם שעמדו בו כ"ד שעות לא עלו לו אותם המים. כ"כ בש"ע יו"ד סי' קל"ה סעי' י"ב. וכ"כ האחרונים.

רמב

רמב) שם. או בעירוי ג' ימים. ונראה דשאר איסורים שנבלעו בצונן ע"י כבישה לא מהני הכשר מילוי ועירוי ולא אמרו כן אלא ביין שהמים שממלאין ומערין בכלי מקלישין טעם היין משא"כ בשאר איסורין ומה שהקילו כאן בחמץ אפשר דלא הקילו אלא כשאינם ב"י דתו ליכא איסורא דאו' גם י"ל דבחמץ יש להקל טפי משום דהיתרא בלע. ש"כ שם ס"ק ל"ג יעו"ש.

רמג

רמג) שם הגה. והגעלת החביות וכו'. מיהו בחביות של שכר שלנו (שקורין ביר"א. דרשות מהרי"ל) שאנו רואים שהשמרים מדובקים בהם מאד נ"ל שאין מועיל להם לא עירוי ולא הגעלה עד שיגרר וינקר היטב בסכין או בכלי בזויות בין השולים והנסרים מבפנים מכל צד דהיינו שיפתח אחד מן השוליים ויגרר וינקר בשוליו השני בזויותיו ואח"כ יגעילנו או יערנו היטב כדינו ואח"כ יסתמנו אבל להכניס ידיו דרך מגופתו לא סגי שאינו יכול לגרר היטב שם. לבוש. וכ"ה בדרשות מהרי"ל. וכ"כ הרוקח בסי' רס"ב ב"ח. דרישה. ט"ז ס"ק כ"ה. עו"ש או' י"ט.

רמד

רמד) מיהו עכשיו נהגו להחמיר שלא להשתמש בהם כלל דמצוי בהם גומות גם בין הנסרים א"א לנקר שלא ישאיר שם משהו זוהמא והוא חמץ גמור ומתערב בפסח ואינו בטל קודם פסח בס' דנשאר בעין וכ"ש בפסח וכמ"ש הר"ש מאוסטרי"ך שלא להכשיר שום כלי עץ כמו קערות והדומה להן דמצוי בהן גומות בקערות כ"ש דאין להכשיר חביות הללו וכך הורה מהרש"ל ורבותי מהר"ש מלובלין ומהר"ר הירש שור ז"ל מיהו בחביות שלא נשתמש בהם אלא מי דבש יש להתיר בהגעלה או בעירוי דאעפ"י שנתבשל ביורה שבישלו בה שכר תוך מע"ל אין שם ממשות של חמץ אלא טעמו והוי נ"ט בר נ"ט להיתרא קודם פסח. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' כ"ד. עו"ש שם. מ"א ס"ק ט"ל. פר"ח. ח"י או' נ"ז. א"ר או' מ"ג. חק יוסף או' מ"ח. מק"ח או' ל"ח. ר"ז או' ס"א. ח"א כלל קכ"ה או' י"ד. ומשמע אף שמסלק כל העיקולים ומנקה כל עץ בפ"ע אסור לכתחלה משום גומות ולא גרע מקערה של עץ שאוסר הב"ח להגעיל ודלא כעו"ש א"ר שם. מיהו בקערות שהם חלקים ונקיים דעת הט"ז ס"ק כ"ד להקל להתירם בהגעלה יעו"ש והביאו א"ר שם.

רמה

רמה) ונראה דאם הגעיל חביח של שכר יש לסמוך על מי"ט בדיעבד (וכ"ה דעת הר"ז או' ס"ד) אך ראיתי בפרישה שהחמיר מאד בחבית של שכר שלנו כשאין פותחין שוליים ומנקר היטב דלכ"ע אסור משום חמץ בעין. א"ר שם. ח"א שם.

רמו

רמו) והיינו דוקא לענין חמץ דחמיר דאיסורו במשהו אבל כלי עץ ישן. של גויים או של ישראל הנאסר מדבר האיסור מגעילו ושפיר דמי וכן אני מורה. שכנה"ג שם.

רמז

רמז) והחביות והנודות שמחזיקין בהם תמיד יי"ש שלנו שעושין משעורין ומחזיקין אותו בהם לקיום חוש מעמנו מרגיש וגם הריח יעיד דגרועי מגרעי מבית חרוסת ומבית שאור ואין מפיגין טעמן וריחן אפי' במים רותחין כמה פעמים דאין מועיל להם לא עירוי ולא הגעלה לבוש. עו"ש שם. ונראה שאם בישל אותן במים עם אפר או שאר ענינים עד שנסתלק הריח לגמרי אין אח"כ איסור להגעילו. ט"ז ס"ק כ"ז. ח"י שם. חק יוסף שם. מק"ח שם. ר"ז או' ס"ב ח"א שם או' י"ג. וזהו דוקא אם הם עשוים מחתיכה אחת וחלקים ונקיים אבל אם הם עשוים מנסרים בלא"ה אין להתיר כמ"ש לעיל או' רמ"ד. ועיין ח"א שם.

רמח

רמח) וכלים שתשמישן בצונן כגון קנקנים וכוסות מוטב לעשות בעירוי מלהגעילם עם כלים שתשמישן בחמין. מ"א ס"ק ט"ל בשם האגודה, ומשמע אף קודם שעה ה' א"א או' ט"ל. אבל המחה"ש כתב היינו במגעיל ע"פ אחר זמן איסורו וכמ"ש סי' תנ"ב.

רמט

רמט) שם בהגה. והגעלת החביות וכו'. כלומר דא"צ למלאותן שיציף המים על כל גדותיו. עו"ש או' י"ט. ור"ל אלא רק ישפוך על האבנים בתוך החבית ויגלגל החבית שיגיעו מי הגעלה לכל מקום.

רנ

רנ) שם בהגה. ובדיעבד אם נתנו בהם וכו'. משום דטעם החמץ בטל בס' קודם פסח כיון דהיתרא בלע וא"צ לשער נגד כל החבית (הח"י הקשה על טעם זה אלא העיקר להקל מטעם השני) ועוד דנ"ט לפגם הוא שאינו ב"י ועוד דשכר ביין נ"ט לפגם הוא. כ"כ המרדכי פ' כל שעה. וכ"כ בתה"ד סי' ר"א דהטעם משום דהוי לפגם יעו"ש. וא"כ לפי מ"ש מור"ם ז"ל בהגה סי' תמ"ז סעי' יו"ד לאסור נ"ט לפגם בפסח צ"ל דה"ק אם נתנו בו יין או דבש קו"פ מותר לשתות ממנו בפסח ובלבד שיערו אותו קו"פ לחבית של פסח וגבי יין אפי' היה הכלי ב"י שרי דשכר ביין נ"ט לפגם הוא כמ"ש ביו"ד סי' קל"ז סעי' ד' אבל במי דבש לא הוי לפגם ולכן אם היה הכלי ב"י אפי' קו"פ אסור אם לא היה ס' נגד החמץ. ובחבית של יי"ש אע"פ שאינה ב"י אסור הכל דעינינו רואות שנ"ט לשבח הוא וכמ"ש ביו"ד סי' קל"ז ססע"י א' לגבי יין יעו"ש. מ"א סק"מ. ח"י או' נ"ח. חק יוסף או' מ"ט ואו' ן' מק"ח או' ט"ל. מיהו דעת הר"ז או' ס"ג להתיר גם במי דבש אם נתנו בכלי שכר ב"י אם הוא קו"פ ומטעם דאינו בולע עד לאחר מע"ל ואז נעשה לפגם יעו"ש.

רנא

רנא) שם בהגה. רק שהדיחן היטב תחלה. בענין שאין בהן חשש מחמץ בעין. ח"א שם.

רנב

רנב) יי"ש של פסח שהוריקו לתוך חבית של חמץ אשר זה כשלושה שנים שנשתמשו בהחבית יי"ש של חמץ ומאז ועד עתה עמד ריקן וגם טרם ההרקה של היי"ש של פסח רחץ היטב החבית אין להקל לשתות בפסח רק למוכרו ולשתות אחר הפסח. שו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' קנ"ב יעו"ש. פ"ת.

רנג

רנג) וחומץ ושאר דברים חריפים לא מהני נ"ט בר נ"ט ולא נ"ט לפגם וגם כדי ליתנו על האור וירתיח הוי כבוש, א"א או' מ' ועיין ביו"ד סי' ק"ה סעי' א' וסי' קכ"ב סעי' ג' בהגה.

רנד

רנד) ואם כבשו ירק בחביות של שכר בלא הגעלה ועמד בתוכו איזה ימים עד שהחמוץ יפה ואח"כ כשנזכרו עירו הכל לחביות של פסח יש לאסור ואע"ג דהכלי כבר היה אינו ב"י כיון שהוא דבר חריף משוי ליה לבלוע לשבח ואין לך כלי שיהיה בו ס' נגד בלוע. נ"א שאלה כ"ח יעו"ש.

רנה

רנה) [סעיף כב'] שנשתמש בהם חמץ בצונן וכו'. כלומר שנשתמש שם בחמץ יבש או בדבר לח ולא שהה שם מעל"ע ולא היה דבר חריף ולפיכך מותר להשתמש בו מצה אפי' בחמין אחר שהדיח שלא יהיה שם כלים מחמץ. עו"ש או' ך'.

רנו

רנו) שם. מותר להשתמש בהם מצה אפי' בחמין. דכיון שלא נשתמש בהם אלא בצונן לא בלעי כלום ודי להם בהדחה להעביר מה שדבוק בעין לדופני הכלי. ר"ז או' מ"ג.

רנז

רנז) שם. אפי' בחמין. מיהו באו"ה כלל נ"ח דין מ"ח כתב דאפי' לא נשתמש בכלי חרס אלת צונן נוהגין לאוסרו אח"כ לרותח וה"ה לכלי נתר יעו"ש. והביאו חקת הפסח או' ך' יעו"ש.

רנח

רנח) שם. חוץ מבית שאור ובית חרוסת וכו'. בית שאור כלי שהאשה שורה ומנחת בו את השאור ונותנתו בעיסה ופעמים שהוא שוהה שם בלילה. ובית חרוסת כלי שנותנין בו חומץ וכל דבר שיש לו קיהוי ורגילין ליתן בו קמח ועשוי לטבל בו בשר כל ימות השנה והקמח מתחמץ מחמת הקיהוי ולשון חרוסת קיהוי. רש"י פסחים ל' ע"ב והביאו ב"י והאחרונים.

רנט

רנט) שם. חוץ מבית שאור וכו'. ובנידון הכשר יורות ששורפין בהן יי"ש אשרי מי שיוכל לעשות חדשים אך לא ישמעו לאסור לגמרי צויתי טרם ההגעלה לבשל בהיורה והקנים והכובע לבשל בהם מי אפר שקורין לוי"ג גם אפר הרבה שיהיו חזקים מאד והם מפגימים הטעם וצריך השגחה גדולה לנקות היורה בתחתיתו ולהסיר מהם הקנים ע"י אומן או להניח עליהם על מקום הטלאי גחלים. תשו' חת"ס סי' ק"ך ועי"ש שסיים אחר זאת שומר נפשו ירחק משתיית יי"ש בפסח אבל אין לאסור להם אחרי התיקונים אלו יעו"ש והב"ד האחרונים. ועוד עיין לעיל או' צ"ט.

רס

רס) שם. מצה אפויה. צוננת. עו"ש או' ך' חמ"מ או' ו' ר"ז או' מ"ג. ח"א כלל קכ"ה או' י"ג. וה"ה שאר דבר צונן אפי' לח דרך עראי ומקרה שהצונן אפי' הוא לח אינו מפליט מה שבלוע בתוך הכלי אלא א"כ שוהה בתוכו מעל"ע. ר"ז שם. ועיין ביו"ד סי' ק"ה סעי' א' ובאחרונים שם. אבל אם עדיין המצה חמה והיד סולדת בה כיון דהכלי הוא קר אוסר כדי קליפה ואם שניהם חמין בעינן כדי נעילת מקום שהוא כעובי אצבע. עו"ש שם. ועיין לעיל סי' תמ"ז סעי' א' ובדברינו לשם או' ע"ב יעו"ש.

רסא

רסא) שם. אבל אסור ללוש בהם. דממהר להחמיץ מכח הכח שבכלי. ט"ז ס"ק כ"ו. וכ"כ הפר"ח בשם הרא"ם. ר"ז שם, ח"א שם.

רסב

רסב) שם. אבל ע"י הגעלה וכו'. הטעם דלא גרע בית שאור וחרוסת ממה שבלע ע"י האור. עו"ש שם.

רסג

רסג) שם. אבל ע"י הגעלה וכו'. ואנחנו נוהגין לאסור כמ"ש סעי' י"ז. מ"א ס"ק מ"ב. חק יוסף או' נ"ב. והיינו לפי מ"ש מור"ם ז"ל לעיל סעי' י"ז והמנהג שלא להשתמש בפסח בעריבות וכו' אפי' ע"י הגעלה וכתב מ"א שם הטעם משום דנוהגין כמ"ד דלא מהני הגעלה לבית שאור והב"ד לעיל או' קצ"ו יעו"ש. וכ"כ מור"ם ז"ל בסעי' ט"ז גבי מדוכה דנוהגין ללבן לכתחלה יעו"ש. מיהו הט"ז ס"ק כ"ו כתב דדעת מור"ם ז"ל דדוקא גבי מדוכה כיון שאפשר לנו להחמיר וללבנה ודאי ראוי לעשות כן על צד היותר טוב משא"כ הכא דמיירי בשאר כלים דלא שייך בהו ליבון כגון עץ ובדיל יעו"ש אבל ח"י או' ס' כתב דלעיל מיירי שרוצה לחזור ולדוך במדוכה בפסח דברים חריפים כדרכו ע"כ מחמירים טפי משא"כ כאן אינו רוצה להשתמש בו תוך הפסח תשמישו הראשון בדבר חריף רק שאר דברים וראייה לזה דדומיא דבית שאור שודאי אין משתמש בו תוך הפסח שאור או חמץ עכ"ל ור"ל כיון דאין משתמש בו דבר חריף כמו מקדם סגי ליה בהגעלה אפי' לדעת מור"ם ז"ל שהחמיר במדוכה לעיל סעי' ט"ז יעו"ש אמנם הר"ז או' מ"ד כתב דהמנהג במדינות אלו (ר"ל בערי אשכנז) להחמיר במקום שאפשר כגון שהוא כלי של ברזל או נחושת וכיוצא בהם שאפשר ללבנו באור מחמירין ללבנו ליבון קל דהיינו שיהא קש או חוט נשרף עליו מבחוץ אבל כלי חרוסת של בדיל או של עץ (וכגון שהוא חלק ונקי וכמ"ש לעיל סוף או' רמ"ד) שא"א ללבנו די לו בהגעלה בכ"ר אבל בית שאור דינו כשאר כל כלי הלישה שנוהגין להחמיר שלא להשתמש בהם בפסח אפי' ע"י הגעלה עכ"ל ור"ל כמ"ש לעיל בהגה לסעי' י"ז והמנהג שלא להשתמש בפסח וכו' יעו"ש.

רסד

רסד) שם. אבל לשל חרס וכו'. ואע"ג דכבר כתב בסעי' הקודם דגם לכלי חרס מועיל הגעלה היכא שבלע ע"י צונן שאני הכא דבית שאור וחרוסת חמוצו קשה מאד והוי כמו אם בלעו ע"י אור דאין יוצא מידי דפיו לעולם. עו"ש או' ך' מיהו הגר"א כתב היינו לדעת הטור בשם רב האי שחולק על מ"ש בסעי' כ"א דדבר שתשמישו בצונן אף בכלי חרס מהני הגעלה אבל לפי מה שפסק הש"ע בסעי' כ"א דמהני הגעלה וכן ביי"נ אע"ג דחריף ותקיף טובא ה"ה כאן וכ"כ במלחמות בהדיא דבית שאור ובית חרוסת דינם כמו ביי"נ ועי"ש ובר"ן שהאריכו שם עכ"ל. אמנם דעת הלבוש כדברי הש"ע דאע"ג דכתב בסעי' הקודם דמהני הגעלה לכלי חרס בכאן כתב דלא מהני. וכ"כ הר"ז או' מ"ג. ח"א כלל קכ"ה או' י"ג.

רסה

רסה) שם. לא ישתמש בהם מצה אלא בצונן. כצ"ל וכ"ה בטור ולבוש. וכ"כ הפר"ח, וכ"כ בש"ע בדפוסים ישנים הא' בשנת של"ד והשני משנת שכ"ח שנדפסו בלי הגהת מור"ם ז"ל כמ"ש המאמר או' כ"ט. ומיהו יש מקיימין הגירסא אפי' בצונן עיין בעו"ש שם וחמ"מ או' י"א יעו"ש. ולפי גירסא זו מ"ש בריש הסעי' דבצונן מותר להניח בבית שאור ובבית חרוסת איירי באינם של חרס.

רסו

רסו) שם דלא לאשתמושי וכו'. אפי' בצונן. מ"א ס"ק מ"ג. ח"י או' ס"ב. חמ"מ או' ו' ר"ז או' מ"ג. ח"א שם. ואפי' אינם של בית שאור וחרוסת. ב"ח. עו"ש שם. ח"י שם. א"א או' מ"ג. חמ"מ שם. ר"ז שם.

רסז

רסז) שם הגה. ותנור של בית החורף וכו'. כ"כ מהרי"ו בדרשותיו אין להניח שום דברים על התנורים בבית החורף דרגילים להשים עליו פשטידא ושאר חמץ כל ימות השנה והוי ככלי חרס שאין יוצא מידי דופיו לעולם וכן אסר מהר"י ז"ל שלא להניח שום דבר בהכחלי"ן תוך ימי הפסח מה"ט עכ"ל והביאו ב"ח בסי' תמ"ז וכנה"ג בהגה"ט סוף סי' זה ומ"א ס"ק מ"ד. וכתב שם הב"ח דהכי נקטינן. וכתב עו"ש הב"ח מיהו צ"ע אם יש לאסור בדיעבד כשהמאכל בקדרה והניחו על התנור כשהיה חם דק"ל דאין האיסור מפעפע מדופן לדופן. ותו דבתנורים שלנו דעל התנור אינו אלא טיח טיט דאם יחזור ויטוח טיט חדש בעובי אצבע או פחות בודאי שאין החמץ מפעפע מדופן לדופן דרך עובי הטיט. מיהו למקצת תנורים דלאחר שסתמו התנור למעלה בטיח טיט מעמידין כחלי"ן מכל צד מסביב וחוזרין ועושין כיסוי למעלה מאותן כחלי"ן שמסביב ונעשה כתנור קטן לשום שם התבשילין כשתנור מתחמם אם הניח לשם קדרה עם המאכל בפסח פשיטא דאסור אפי' דיעבד דהו"ל כאילו הניח הקדרה בתוך התנור חם של כחלון דאסור ודאי אפי' בהנאה הא לא"ה (ר"ל שלא הניחו בתוכו אלא למעלה על התנור) אין לאוסרו דיעבד כ"א באכילה כיון דליכא דררא דחמץ אפי' משהו בודאי וכן קבלתי ממורי מהר"ר הירש שור ז"ל עכ"ל והביאו שכנה"ג שם בהגב"י או' כ"ג. עו"ש שם או' יו"ד. אמנם הט"ז בסי' זה ס"ק כ"ח כתב על דברי הב"ח הנז' דלא דקו כלל בהך הוראה ואין כאן איסור כלל בשום אופן בדיעבד אפי' באכילה זולת אם הניח מצה שם או שאר דברים כמו שהוא בלא קדרה כשהוא רותח אז יש לאסור אפי' בדיעבד במקום שרגילים לתת שם חמץ בכל השנה יעו"ש. וכ"כ מ"א ס"ק מ"ד בשם תשו' מהר"ם מלובלין סי' ק"ז דאין לאסור בזה רק לכתחלה אבל לא בדיעבד יעו"ש וכן הסכים ח"י או' ס"ג. פר"ח. חק יוסף או' נ"ד. ביאורי הגר"א. חמ"מ או' ה' ר"ז או' ס"ה. ח"א כלל קכ"ה או' ב' וה"ד אם היה המקום שהושיבו עליו הקדרה נקי אבל אם יש לחוש שיש שם חמץ בעין אוסר כדי קליפה כיון שאין שם רוטב וא"כ הקדרה אסורה והתבשיל מותר כמ"ש המ"א שם אמנם הא"א או' מ"ד כתב לפי ע"ש לעיל (בדברינו או' רכ"ט) דקליפה ל"ד אלא נטילה כרוחב אצבע אגודל א"כ אין הקדרה במקום נטילה יעו"ש. ור"ל כיון דאין הקדרה במקום נטילה נאסר גם התבשיל. ואם העמידו קדרה (חמה) על התנור קר בזה די בקליפה והקדרה במקום קליפה. א"א שם. ועוד עיין לקמן או' רע"ב.

רסח

רסח) וכן אם הוא שעת הדחק שא"א בענין אחר כדיעבד דמי ומ"מ עכ"פ יכבד התנור היטב בכל הצדדין ויסיקהו היטב ואח"כ יטיח בטיט מקום מושב הקדירה כעובי אצבע אבל אם אפה בו מצה בלי מסך מבדיל (וגם בלא הכשר) יש לאסור אף בדיעבד. אכן בלבוש משמע דיש להתיר ע"י הסקה היטב אפי' לכתחלה כיון דהסיקו מבפנים (וא"צ להסיק כל התנור מלא עצים רק מקום שדרכו להסיק כל השנה ומקום מושב הקדרה דכבכ"פ ולא דמי לתנור שאופין בו דבעינן שילכו הגחלים ע"פ כולו שדרכו להסיקו כולו וה"ה אם אופין בתנור זה) אך מי יקל ראשו בדבר שהסכימו האחרונים וע"כ אין להקל באפו בו מצה עכ"פ ומ"מ בהפ"מ ומניעת שמחת יו"ט יש להתיר בדיעבד ובשעת הדחק אפי' לכתחלה ועל התנור מבחוץ יש להתיר בפשיטות ע"י טיחה בטיט כעובי אצבע. ח"י שם. מיהו דעת הא"ר או' מ"ה שאין להתיר לכתחלה אף בשעת הדחק.

רסט

רסט) שם בהגה. דינן ככלי חרס וכו'. ר"ל וכלי חרס אינו יוצא מדפיו לעולם אלא ע"י היסק במקום דליכא למיחש שמא פקעי והיסק בפנים אינו מועיל למה שנבלע בחוץ מלמעלה כמ"ש לעיל סעי' ב' ועו"ש.

רע

רע) שם בהגה. ואסור לשום שום דבר וכו'. ומי שירצה יתן ברזל תחתיהם וישתמש עליו בפסח. מ"א שם בשם מהרי"ל. חמ"מ שם. ר"ז שם. והיינו אם משתמש ע"ג התנור אבל בתוך התנור קטן שבתוכו אין להניח תבשיל רותח אפי' ע"ג חתיכת ברזל לכתחלה ואפי' התנור הוא צונן אלא א"כ הטיח בטיט את כל התנור קטן זה מתוכו ואת גגו ואת קירותיו סביב ואת קרקעיתו ויהא עובי הטיט כרוחב גודל כמ"ש סי' תס"א. ר"ז שם.

רעא

רעא) ואם שכח והניח מצה חמה בתוך תנור קטן זה או ע"ג תנור בית החורף בלי שום דבר המפסיק בנתיים צריך לקלוף תחתית המצה שנגע בגוף התנור (דכיון שהאיסור הוא בליע בתנור אינו אוסר יותר מכדי קליפה אפי' בתוך הפסח) אפי' היה התנור צונן ואם היה התנור חם אעפ"י שהמאכל שהניח עליו היה צונן צריך ליטול ממנו כדי קליפה ואם הוא מאכל שמן כולו אסור ולמנהג מדינות אלו שאין מחלקין בין כחוש לשמן (כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה סעי' ה' בהגה) בכל ענין כולו אסור אלא א"כ הוא מאכל שאין שייך בו שמנונית כגון מצה וכיוצא בו כמ"ש בסי' תמ"ז ר"ז או' ס"ו.

רעב

רעב) אבל אם הניח שם תבשיל בקדרה אפי' היה התנור חם התבשיל מותר אפי' אם מקום מושב הקדרה היה מלוכלך מחמץ בעין אעפ"י כן אם אין בו חשש שמנונית אינו אוסר יותר מכ"ק ובעובי שולי הקדרה יש יותר מכ"ק וגם הקדרה יש להתיר אם ברי לו שמקום מושבה היה נקי שלא היה שם משהו חמץ בעין שהאיסור הבלוע בתנור אינו נפלט לקדרה שעליו כמ"ש ביו"ד סי' צ"ב שאין איסור בלוע יוצא מדופן לדופן בלא רוטב יעו"ש. ר"ז או' ס"ז.

רעג

רעג) ואם הניח ע"ג כירה באפר אף למאן דמיקל שם ביו"ד (עיין באה"ט שם או' כ"ה ופ"ת או' ד') בפסח נ"ט לפגם אסור אם אין נקי ועד הלילה יש לצדד בהפ"מ. מש"ז או' כ"ח.

רעד

רעד) תנור שמחציתו תניר שאופין בו והוא בנוי כמין כיפה ומחציתו הוא תנור בית החורף מחרס שקורין קאכלין עיין בתשו' עולת שמואל סי' נ"א שהורה שאס יסיקוהו ויתנו התבשיל תחת הכיפה אשר שם מלובן היטב עד שהניצוצות נתזין אין לחוש למידי אבל אם נותנין התבשיל במקום בית החורף דכמעט הוא מן הנמנע שיהיה ניצוצות ניתזין ממנו שהוא גבוה מאד בנוי כעין מגדל שא"א שיתלבן למעלה צריך כיסוי תמיד. ולענין לאפות בו קודם פסח (שא"א בכיסיו) והיה שעת הדחק להעמיד שם תנור חדש יעשה זאת סתור בנין הקאכלין לנקותם ולהטיחם בטיט טפל שאין חשש משום חמץ בעין רק משום חשש טעם ונתבטל קי"פ וגם הוא נ"ט לפגם יעו"ש. פ"ת.

רעה

רעה) שם בהגה. ואסור לשום שום דבר וכו'. ואין להגעיל ההע"ל טא"פ הדבוק בתנור שמאחר שדבוק בתנור התנור פולט חמצי בתוכו. חנוך ב"י סי' ט"ז. ועו"ש עוד הטעם לפי שא"א לפלוט במקום שמחובר לתנור למעלה בשפה יעו"ש. ומ"מ נראה שאין כ"ז רק בתנור שמבשלים לפעמים בתוכו או מעמידין ע"ג ולפעמים נשפך ממנו ונבלע בתוכו אבל בתנור בית החורף שאינו רק להסקה נראה דשפיר יכול להגעילו אע"ג ששואבין ממנו בכלי חמץ אין לחוש דכב"כפ. שע"ת או' מ"ט.

רעו

רעו) ונראה מה שהחמירו האחרונים בתנור בית החורף דלא מהני ליבון היינו כמו שעושין במדינות פולין גדול ששה מקום כבודם של רמ"א ומ"א ובאשכנז כידוע שהתנור נעשה רק מכאחלין וא"כ הוי כלי חרס ממש אבל במדינה זו שידוע שבונין סביב הכאחלין מחיצה של לבנים וא"כ דינו ממש כתנור שאופין בו דבזה לא חייש שמא פקעי ולכן נ"ל דכ"ע מודים דמהני ליבון או טוח בטיט. וה"ה לתנורים שקורין במדינותינו שוועדצק"ע אובין שיש עליו כיסוי מהני ליבון. ולכן נ"ל דבמקום שאין לו לבשל בכירה יש להתיר ללבן תנורי בית החורף במדינת ליטא וכיוצא בו שעושין התנורים כן. ח"א כלל קכ"ה או' ב'.

רעז

רעז) [סעיף כג'] כלי חרס המצופים וכו'. ואע"ג דכתב בש"ע סעי' כ"ו דכלי זכוכית אינו בולע הכא כיון דמחופה על החרס ונצרף עמו בכבשן בלע טפי. הרא"ש פ' כל שעה. עו"ש או' כ"א. א"ר או' מ"ח. ר"ז או' ס"ט. ועיין תו' ע"ז דף ל"ג ע"ב ד"ה קוניא ותו' כתובות דף ק"ז ע"ב ד"ה הני יעו"ש ודוק ויש ליישב.

רעח

רעח) שם. בהיתוך זכוכית וכו'. וכתב המרדכי פ' כל שעה בשם ר"ת דה"ד בהיתוך זכוכית לפי שהוא מן החול ככלי חרס אבל היתוך עופרת מותר בהגעלה ככלי מתכות. וכ"כ סמ"ג בסי' ע"ה. ב"י, וכתב המ"א ס"ק מ"ה אפשר דכן כוונת הש"ע. וכ"כ הלבוש אבל מחופין בעופרת יש מתירין בהגעלה ככלי מתכת עכ"ל. אמנם הטור כתב כלי חרס המחופין באבר דינם ככלי חרם. וכ"ה דעת הב"ח. וכן הסכים הפר"ח. וכ"כ ח"י או' ס"ד. חק יוסף או' נ"ו. מק"ח או' מ"ג. מאמ"ר או' ל"ב וכתב דאפשר דגם דעת הש"ע הוא כן יעו"ש. ר"ז או' ע'.

רעט

רעט) שם. דינם ככלי חרס. ר"ל ואז אם נשתמש בהם בחמין אין להם תקנה בהגעלה כמ"ש לעיל סעי' א' ובזה אין חילוק בין חוורי ואוכמי לירוקי אבל אם נשתמש בהם בצונן יש חילוק בין חוורי ואוכמי לירוקי ובין אם יש בהם בקעים אם לא ובין אם הכניס בהם לקיום אם לא כמבואר ביו"ד סי' קל"ה לעניין יי"נ יעו"ש. ועיין פסחים ל' ע"ב.

רפ

רפ) שם הגה. ויש מקומות שנהגו וכו'. מפני שמחזיקין אותם בסובין ואין מחזרין אותן רק לתנור שהוסק בעלמא דלא מקרי כבשונות אלא א"כ הסיקוהו ב' או ג' ימים. וראיתי בתשו' דאף אותם שקבלו קוניא מעט משאר קדרות אסורים אבל לטעם חוזרים לכבשונות שרי דמיד נשרף הסובין שבהן דלא חס עלייהו האומן לשורפן ביותר אבל המחופין לגמרי חס עלייהו לשורפן ביותר שלא יתקלקל הקוניא. ועוד מצאתי בשם גאון דמן הדין לאוסרן כל השנה שמא חפה כלים ישנים אלא שהתירו משום דשמא אינו ב"י ובפסח חמיר טפי עכ"ל (כ"ז הוא בדרשות מהרי"ל ה' פסח) ובתשו' כתב משום דלא ניכר בליעתו כ"כ דחיישינן שמא נשתמש העכו"ם בהם עכ"ל. ובד"מ כתב בשם מהרי"ב דיש לשאול לאומנים כיצד מתקנים אותם וא"כ ס"ל כטעם הראשון (משום דמחזיקין אותם בסובין) וכן נוהנים עתה בקצת מקומות שיהא יהודי עומד ע"ג בשעת מלאכה אבל לטעם השני (שמא חופה כלים ישנים או שנשתמש בהם אחר שחופה) יש להחמיר. מ"א ס"ק מ"ו. ועיין לקמן או' רפ"ב.

רפא

רפא) שם הגה. ויש מקומות שנהגו וכו'. ומשמע דבמקום שנהגו שלא לשמש בגליזאר"ע אף מעט בחוץ אסור כי יפעפע ע"י בישול לפנים. א"א או' מ"ו.

רפב

רפב) שם בהגה. ואין להחמיר רק במקום המנהג. ומיהו דיעבד אין לאסור אף במקום שמחמירין לכתחלה. מש"ז או' כ"ט. וא"א או' מ"ו.

רפג

רפג) [סעיף כד'] דינם ככלי חרס. שאין הגעלה מועלת להם אם נשתמש בהם חמץ בחמין שהסממנים מעכבים על מי ההגעלה שלא יפליטו מה שבלוע בתוך העץ שתחתיהם. ר"ז או' ע"א. ומיהו י"ל על טעם זה דאם הסממנים מעכבים על מי הגעלה וכו' א"כ מעכבים ג"כ שלא יבלע חמץ בעץ דבבכ"פ אלא נראה דהטעם הוא מפני הסממנים עצמן דדינם ככלי חרס דאין יוצא מדי דופיו לעולם.

רפד

רפד) שם. דינם ככלי חרס. ואם נשתמש בהם בצונן אין להחמיר רק במקום שנהגו להחמיר כמ"ש לעיל סעי' כ"ב.

רפה

רפה) שם בהגה. שלא להשתמש בכלים צבועים. אפי' הצבועים בכרכום או מה שקורי' בלע"ך מאל"ט בל"א. דרשות מהרי"ל ה' מ"א בפסח ומהרי"ו סי' קצ"ג. מ"א ס"ק מ"ז. ח"י או' ס"ה. א"ר או' נ"א. חק יוסף או' נ"ו.

רפו

רפו) שם בהגה, אפי' הן חדשים. דחיישינן שמא חופה כלים ישנים או צבען. מ"א שם. א"ר שם. מיהו בדיעבד אין לחוש. ד"מ או' ח"י.

רפז

רפז) שם בהגה. וכן המחופין בבדיל. לפי שא"א לתקנם בלא סובין. ד"מ או' י"ז. ונוהגין בקצת מקומות שעומד יהודי ע"ג בשעת מלאכה. מק"ח או' מ"ד. ועיין לעיל או' קס"א בענין ציפוי הבדיל ומשם ואילך עד או' קס"ה יעו"ש.

רפח

רפח) וקדרות של ברזל המצופים בהיתוך לבן ושוע העלה בתשו' חת"ס חי"ד סי' י"ג דלא מהני להו הגעלה יעו"ש ובתשו' רב פעלים ח"ג סי' כ"ח העלה להתיר בהגעלה כלי שני דוקא וגם ע"י הגעלה ג"פ יעו"ש. ואני הדל בא מעשה לידי שבישלו בשר בלתי מליחה והיה הכיסוי של הקדרה מזה המין ועשיתי סמוכות להתירו בהגעלה משום דכמה רבוותא ס"ל דם שבישלו דרבנן כמבואר בדברי האחרונים ביו"ד רסי' ס"ט וגם משום דאין ברור לנו זה הציפוי אה הוא חרס או זכוכית וכו' ובתנאי שתהיה ההגעלה אחר שישהה הכלי מעל"ע וגם להטבילו במי הגעלה ג"פ כמ"ש בתשו' בסה"ק באר מים חיים יעו"ש.

רפט

רפט) [סעיף כה'] בין שהם של זכוכית. וכשקונין כלי זכוכית יש ליזהר לקנות הצלולים שידוע שלא נשתמש בהם כיון שהם צלולים. דרשות מהרי"ל ה' פסח. ח"י או' ס"ו,

רצ

רצ) שם כיון שרוב תשמישן וכו'. פי' כיון דהגעלה זו אינה אלא מדרבנן כשהם אינה ב"י לא הלכו חכמים אלא אחר רוב התשמיש ואעפ"י שלפעמים משתמשים בהם אצל האש בחמין סגי בשטיפה. ומשמע מזה דאם הם ב"י מתשמיש חמין צריכין הגעלה וכ"כ הרשב"א ז"ל בהדיא ומביאו ב"י. ואם הם ב"י מכבוש שנכבש בהם חמץ מעל"ע צריכין הגעלה אליבא דכ"ע דלא שייך היתר זה דהולכין אחר רוב התשמיש אלא בשאינו ב"י. עו"ש או' כ"ג. ועיין לעיל או' ק'.

רצא

רצא) שם. כיון שרוב תשמישן וכו'. ואפי' למ"ד נ"ט לפגם אסור בפסח הולכים בו אחר רוב תשמישו. חקת הפס או' כ"א.

רצב

רצב) שם. סגי בשטיפה. היינו מעיקר הדין אבל המנהג הוא שלא להשתמש בפסח כלל בכלי חרס ישנים כמ"ש לעיל סעי' כ"ב. ר"ז או' ע"ב.

רצג

רצג) שם. סגי בשטיפה. דהיינו שידיחם וישפשפם היטב במים כדי להסיר ולמרק האיסור הדבוק בהם בעין ואח"כ חוזר ושוטפן במים בלי שפשוף כמ"ש ביו"ד סי' קכ"א ומותר להשתמש בהם אח"כ אפי' בחמין. ר"ז שם.

רצד

רצד) שם הגה. מיהו יש מחמירין וכו'. היינו דעת הסוברים שאין הולכין בכלי אחר רוב תשמישו וכמ"ש לעיל. סעי' ו' בהגה יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ע"ב. ועיין לעיל או' קמ"ט.

רצה

רצה) שם הגה. מיהו יש מחמירין ומצריכין הגעלה. וה"ה ע"י מילוי ועירוי כמ"ש לעיל סעי' כ"א. וכ"כ הר"ז או' ע"ב. ואע"ג דשם בסעי' כ"א מיירי בכלי שמכניסו לקיום ומשום כבישה והכא יש חשש שנשתמשו בו בחמין ובחמין לא מהני מילוי ועירוי מ"מ כיון דרוב תשמישו בצונן ואינו ב"י יש להקל. כ"כ האחרונים.

רצו

רצו) שם בהגה. וכן נוהגין. ובדיעבד סגי להו בשטיפה כמ"ש לעיל סעי' ו' בהגה יעו"ש. והיינו אם עבר ולא הכשירם כלל ורק שהדיחם ושפשפם היטב והשתמש בהם בפסח אפי' בחמין הרי חמין הללו מותרין. ר"ז שם. ועיין באו' שאח"ז.

רצז

רצז) שם בהגה. וכן נוהגין. ואפי' לדעת מור"ם ז"ל המחמיר היינו משום איזה פעם נשתמש בהם בחמין או ששרו פתיתין מעל"ע ומטעם כבוש ומבואר בסעי' ו' בהגה דאם ברור לו שלא נשתמש בחמין א"צ הגעלה וגם מבואר שם דבדיעבד אין להחמיר כולי האי בכ"ז יעו"ש. ונ"מ לדידן דאף דאנחנו מחמירין בפסח ככל חומרות האשכנזים מ"מ בענין זה דכלי שתייה דלעולם אין דרך במקומותינו להשתמש בחמין דשרי אף לדעת מור"ם ז"ל מאחר דאין חשש זה בינינו ואף דשוהין כ"ד שעות וכבוש כמבושל מ"מ אין דרך לשרות פתיתין כלל ואף שכלים של שכר שוהין ימים רבים מלאים יי"ש (והיינו שמדבר רק על אנשי מקומו שאין דרכם לעשות שכר ויי"ש משעורין) מ"מ אינו אלא חשש בעלמא מהכישות שאינו מבורר ואף שלכתחלה ודאי שהטוב והישר לקנות חדשים מ"מ כשאינם נמצאים או לעניים נראה פשוט להתיר בשופי ובפרט בכלי זכוכית שי"א דאינם בולעים ודוק. והנכון לעשות לקנקנים של מים ושכר וכן לצלוחיות של זכוכית עירוי ג' ימים ואז יוצא מכל מיני ספק. זכ"ל.

רצח

רצח) [סעיף כו'] כלי זכוכית אפי' מכניסן לקיום וכו'. והטעם כתב ב"י בשם ראבי"ה משום דכלי זכוכית שיעי (חלקים) ולא בלעי כדאמרינן גבי לב בפסחים ע"ד ע"ב יעו"ש.

רצט

רצט) שם. אפי' מכניסן לקיום. היינו ששוהה בהם החמץ זמן מרובה וכדפרש"י בע"ז ע"ד ע"ב לגבי יי"נ וב"י ביו"ד סי' קל"ה. וכ"כ הר"ז או' ע"ג.

ש

ש) שם. ואפי' משתמש בהן בחמין. היינו שמשתמש בהם חמץ בחמין בקביעות דאי דרך עראי הא כתב בסעי' הקודם דאפי' בשאר כלים הולכין אחר רוב תשמישן ומאי רבותיה דזכוכית. וכ"כ הר"ז שם.

שא

שא) שם הגה. ויש מחמירין וכו'. והטעם משום דס"ל דהוי ככלי חרס הואיל ותחלת ברייתו מן החול והתורה העידה על כלי חרם וכו' ואע"ג דתשמישן בצונן מ"מ שורין בהן פתיתין של לחם חם ביין והוי כבוש כמבושל. ב"י.

שב

שב) שם בהגה. אפי' הגעלה לא מהני להו. ואע"ג דתשמישן בצונן מ"מ פעמים משתמשין בהם בחמין וכמ"ש בסעי' כ"ה בהגה דחוששין אף לתשמיש שאינו קבוע ולכן אפי' הגעלה לא מהני להו כמו כלי חרס. הגר"א.

שג

שג) שם בהגה. וכן המנהג וכו'. ואם עבר והשתמש בו בפסח אפי' בחמין בלי שום הכשר הרי חמין הללו מותרין אם רוב תשמיש כלי זה כל השנה הוא בצונן פחות מעל"ע אבל אם רוב תשמישו כל השנה הוא בחמין או אפי' בצונן אלא שרוב הפעמים דרך להשהות משקה חמץ בתוכו מעל"ע או יותר כגון צלוחיות שפיהם צר שדרך להכניס בהם יי"ש לקיום אף בדיעבד אסורין החמין שנשתמשו בו או המשקה שעמד בו מעל"ע אלא א"כ הכשירו קודם שנשתמש בו ע"י הגעלה או ע"י מילוי ועירוי. ר"ז או' ע"ג. והוא ממ"א ס"ק מ"ט והביאוהו האחרונים אלא שהרחיב הדברים.

שד

שד) ובמקום שאין בנמצא כלי זכוכית ואין לו כוסות ושאר כלים רק הכלים המחומצים נ"ל דבוטעלק"ש אין להם תקנה שידוע שהשמרים נדבק בהם וכן כל כלי שא"א לו להכניס ידו לתוכו לנקות אותו היטב אבל כוסות אם יכול לנקותן יפה יפה יכול להכשירן ע"י עירוי ג' ימים דהיינו שיתן אותם לכלי אחר וישהה שם במים יותר מכ"ד שעות ואז ישפוך אותו מים וישפוך לתוכו מים אחרים וישהה ג"כ יותר מכ"ד שעות ויחזור לשפוך המים ויתן מים אחרים וישהה כ"ד שעות דהיינו עד שישהה בתוך ג' מימות מחולפות ג' מעל"ע דאפי' אם תמצא לימר ששהה בתוכו חמץ מעל"ע ובלע חמץ מ"מ הא לא ישהה עכשיו מעל"ע ואע"ג דכלי חרס שנשתמש בו חמץ בחמין אסור להשתמש בו אפי' בצונן מ"מ הא י"א דכלי זכוכית אינו בולע כלל אפי' ע"י חמין ובמקום דוחק יש לסמוך ע"ז אבל במקום שנמצא לקנות חדשים אסור לפרוץ גדרן של ראשונים כיון שהמנהג כן הוא שלא להשתמש בהן. ח"א כלל קכ"ה או' כ"ב.

שה

שה) הרב שכנה"ג כתב על כלי הפארפור"י שראה תשובת הרדב"ז שאסרן עי"ש והיא לו נדפסה בתשו' הרדב"ז ח"ג שנדפסו מחדש בפיורד"א סי' ת"א יעוש"ב. ואחד הרואה בעיניו יראה דאייתי בידיה תשו' לקמאי כדבריו וכבר הפר"ח הזכיר דבריו יעו"ש וכ"ז בפארפור"י אמיתי וכ"ש דהיום מזייפים כמ"ש ז"ל וכבר נתפשט המנהג לשוויינהו לכלי הפארפור"י כעאני דפחרא נחשבו לנבל"י חרס. מחב"ר או' יו"ד.

שו

שו) שם בהגה וכן כלי כסף וכו'. היינו שמצויירין בפנים בהיתוך זכוכית ולכן הוי דינם ככלי זכוכית כמבואר בתה"ד סי' קל"ב יעו"ש.

שז

שז) שם בהגה. אבל מבחוץ וכו'. כגון על הידות או על הכיסוי. תה"ד שם. או בכלי מבחוץ. לבוש.

שח

שח) שם בהגה. אבל מבחוץ אינו מזיק. ומותר להשתמש בו בפסח ע"י הגעלה או ע"י מילוי ועירוי. ר"ז או' ע"ה.

שט

שט) [סעיף כז'] שפוד ישן שצלו בו וכו'. כ"כ המרדכי פ' כל שעה וסיים שם לפי שטעם החמץ שהיה במלח נתבטל קודם פסח עכ"ל וכתב עליו ב"י וכבר נתבאר בסי' תמ"ז שיש חולקים בדין זה וסוברים דחוזר וניעור עכ"ל אמנם בבד"ה כתב ומיהו בזה אפשר דמודו כיון דאין כאן חמץ ידוע אלא חשש מלח שלא נבדק עכ"ל ור"ל גם למ"ד חוזר וניעור הכא מודה דשרי כיון דאין כאן רק חשש בעלמא ולזה סתם בש"ע כדעת המרדכי ולא הביא פלוגתא כמ"ש בסי' תמ"ז סעי' ד' ולכן גם מור"ם ז"ל בהגה הסכים לזה דבדיעבד מותר וכמ"ש לעיל בסי' תמ"ז סעי' ה' בהגה גבי בשר ודגים שנמלחו קו"פ ולא נזהרו לבדוק המלח דבדיעבד אין להחמיר יעו"ש. ומ"ש הט"ז ס"ק ל"א דכאן פסק הש"ע לקולא לענין חוזר וניעור כבר כתב עליו המאמ"ר או' ל"ד דאין ספק דאשתמיטו מיניה דברי מרן בבד"ה יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' שי"ב.

שי

שי) שם. שפוד ישן וכו'. שכל השנה צלו בו בשר מלוח במלח שלא נבדק מפירורי חמץ שדרכם להמצא בתוך המלח. ר"ז או' ע"ו.

שיא

שיא) שם. צלו בו בשר וכו'. אבל אם צלו בו פעם א' מולייתא או שאר חמץ ולא לבנוהו בנתיים אוסר, מ"א ס"ק נ"א. א"ר או' נ"ה. ר"ז שם. ח"א כלל קכ"ה או' כ"ד. והא דאוסר אם צלו בו מולייתא לדעת הש"ע בסי' תמ"ז סעי' יו"ד דנ"ט לפגם שרי הכא אוסר דוקא אם הוא ב"י ולדעת מור"ם ז"ל שם דנ"ט לפגם אסור הכא אוסר אפי' באינו ב"י. וכ"כ הר"ז שם. וה"ד אם היה נקי אבל אם לא היה נקי לכ"ע אוסר אפ' אם אינו ב"י דחמץ בפסח במשהו. ועיין לעיל סי' תמ"ז או' רכ"ח.

שיב

שיב) שם הגה. מיהו אין להתיר רק בדיעבד. וכ"כ הלבוש חמ"מ או' כ"ד. ר"ז שם. ח"א שם. ונראה מדברי הפו' דאף לכתחלה שפודים כאלו מותרים ע"י הגעלה וא"צ ליבון וכן כל כיוצא בזה. חמ"מ שם. ועיין באו' שאח"ז ולעיל או' ס' ודוק.

שיג

שיג) שם הגה. מיהו אין להתיר רק בדיעבד. ובמקום שאין צולין בשפוד אלא בשר שלא נמלח נראה דאין מקום לחוש אפי' לכתחלה מיהו המנהג להחמיר וללבן. מאמ"ר או' ל"ה.

שיד

שיד) שם בהגה. וכן הברזות וכו'. נוהגין להדיחן. כ"כ ד"מ סס"י תס"ז. והטעם מפני שממשמשין בהם בידים המודבקים מחמץ. מ"א ס"ק נ"ב. ר"ז או' ע"ז ח"א כלל קכ"ה או' כ"ה. מיהו בתשו' מהרי"ו סי' קצ"ג כתב יש ליקח ברזות חדשות שמא היה כבר בחביות של שכר. ח"י או' ע' חק יוסף או' ס'.

שטו

שטו) שם בהגה. וכן העצים שתוחבין בהם כלי שתיה וכו'. ששותין בהה שכר. מהרי"ו סי' קצ"ג, ד"מ או' ך' כנה"ג בהגב"י. מ"א ס"ק נ"ג. א"ר או' נ"ו. מק"ח או' מ"ח. ר"ז או' ע"ח. ח"א שם.

שטז

שטז) שם בהגה. צריכין הדחה וכו'. ובדיעבד כ"ז אינו אוסר. חמ"מ או' ל"ה. ועיין לקמן או' שי"ח.

שיז

שיז) שם בהגה. צריכין הדחה וכו'. שתוחבין בהם כלי שתיה ונתלחלח ממשקה שבתוכם משא"כ אם תולין אותן באוגגיהם אין קפידא. ח"י או' ע"א. א"ר שם. ואף לכתחלה. חמ"מ שם.

שיח

שיח) שם בהגה. צריכין הדחה וכו'. וברזא שבחביות שכר אם תחבו במי דבש בפסח ושהה מעל"ע אסור המי דבש בשתיה ובהנאה ואם אינו ב"י יש להקל. וביי"ש אף באינו ב"י אוסרת בהנאה. ואה תחבו ליי"ש פסח ושהה כדי שירתיח ג"כ אוסר. א"א או' נ"ג. ועיין ביו"ד סי' קכ"ב סעי' ג' בהגה.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---